הַשְׁטָאָה

°, ש"נ, – שה"פ מן הִשְׁטָה: אבל בנדון זה שלא היה זה תובעו כלום אלא שבית דין הכריזו דרך כלל שיגיד כל מי שחייב לו אין כאן תביעה ולא השטאה (שו"ת ריב"ש שצב).  ואף שאנו יודעים שכוונתם להשטאות אפ"ה חוששים לדברים שבפה ולא לדברים שבלב (שו"ת שמש צדק' ב א).

חיפוש במילון: