פֹעל מן זֹהַר.
– הִפע', הִזְהִיר, – א) האציל זֹהַר, glänzen; briller; to shine: והמשכילים יַזְהִרוּ כזהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד (דני' יב ג). עיניך יאירו במאור התורה ופניך יזהירו כזוהר הרקיע (ברכ' יז.). מה הכוכבים מזהירין בכל הרקיע כך הם (ישראל) מזהירין לעתיד לבא (מד"ר במד' ב). סוטה ששתת והיתה טהורה ה"ז מתחזקת ופניה מזהירות (רמב"ם, סוט' ג כא). – ובמשמ' פ"י, עשה שיזהיר, שיאיר: ובהגיעו (אור השמש) לחלקים ההם (הכתמים ברקיע) הוא מכה עליה בכח ומאיר אותם ומזהירם (תרג' אבן סיני, השמים והעולם יד). – ב) הזהיר את פלוני דבר, הודיע לו ובאר לו וצוה לו לעשותו, empfehlen; récommander; to recommend: וְהִזְהַרְתָּה אתהם את החקים ואת התרת והודעת להם את הדרך ילכו בה (שמות יח כ). – ג) הזהיר את פלוני, עשה לו אַזְהָרָה, הודיעו כי דבר רע עתיד לבוא עליו, או אמר לו לעשות דבר פלוני או לא לעשותו ואם אין ירע לו מזה, warnen; avertir; to warn: וישלח מלך ישראל אל המקום אשר אמר לו איש האלהים וְהִזְהִירֹה ונשמר שם (מ"ב ו י). וראה (הצופה) את החרב באה על הארץ ותקע בשופר וְהִזְהִיר את העם (יחזק' לג ג). ואתה כי הִזְהַרְתָּ רשע ולא שב מרשעו ומדרכו הרשעה הוא בעונו ימות (שם ג יט). וכל ריב אשר יבוא עליכם מאחיכם וכו' וְהִזְהַרְתֶּם אתם ולא יאשמו ליי' (דהי"ב יט י). באמרי לרשע מות תמות ולא הִזְהַרְתּוֹ (יחזק' ג יח). כי הִזְהַרְתּוֹ צדיק לבלתי חטא (שם כא). – וְהִזְהִירוֹ מִן דבר: ולא דברת לְהַזְהִיר רשע מדרכו הרשעה (יחזק' ג יח). ואתה כי הִזְהַרְתָּ רשע מדרכו לשוב ממנה ולא שב מדרכו הוא בעונו ימות (שם לג ט). רביעית דם נתתי בכם על עסקי דם הזהרתי אתכם ראשית קראתי אתכם על עסקי ראשית הזהרתי אתכם (שבת לב.). אמר לו הקב"ה לישעיה לא תהא סבור שמא לא הזהרתי אותם על ע"ז תחלה (מד"ר דבר' ב). אמר לו הקב"ה למשה לא בשביל שאני צריך לנרות הזהרתיך על הנרות אלא לזכותם (שם במד' טו). כמה גדיים יש לך ואין אתה מזהירנו ועל הצבי הזה בכל יום ויום את מצוינו (שם ח). אמר הקב"ה למשה הזהר לישראל על מצות הפסח (מד"ר שמות יט). ואתה בני איש טוב וממשפחה מיוחסת וטובה אתה ומזהירו ומשיבו מדרך רעה (תנחומא בלק א). – ואמר המשורר: כה יעשה לי אל וכה יוסיף אם אהיה מזין לקול מזהיר, לעזוב צבי החן אשר פניו דומים לעין הכוס והוא מזהיר (רמב"ע, תרשיש ב ס).
– קל, °זָהַר, – א) כמו הזהיר במשמ' האיר אור: ודברו כאש ונוצציה הרבה מצוות בכל דבור זוהרות (אזה' לרסע"ג, קובץ מעג"ק). ערך מאורי מופתי עששיות זוהרות בעיפתו (יוצר שבת ב אחה"פ, ארנן). – ובהשאלה: וכאשר סבבה (השמש) בטלה תהפוך הזמן אל בריאות ונעימות וזהרה הארץ וכאשר סבבה בשור נוסף החום (RSO, III, 3, 234, תרג' אלפרגני). כי המעופפים הקטנים האלה אספו להם שלל צבעים מכל אשר מצאו בחדר הורתם הטבע הנדיבה זוהרים ממרחק כמוצק אבנים יקרות (תוה"א, יונקי הדבש טו קכו). – ב) כמו הזהיר במשמ' צוה: זהרוּ בזב ומגעותיו ובהטהרו הבו מעליכם, רחצו הזכו הסירו רוע מעלליכם (אזה' לרסע"ג, קובץ מע"ג). זויות חצר ואמצעיים, וגג יציע ורפת ולולים, ומתבן ואוצרות יין ושמן, חכמי עם נדיבות, זהרו לבדקם (ר"י הלוי, אזה' לשבה"ג, אגר' שד"ל CCIX). זַהֲרוּ לדחות פסח מבדו, ומאדו ראש השנה (יוצר שבת הפסקה, את פני מלך). – ופָעוּל, כמו זָהִיר: ללמדך כמה היו זהורים במצות (הלכ' פסוק', לולב).
– נִפע', נִזְהַר, נִזְהָר, – שָׂם לבו לדבר ושמר א"ע ממנו ונמנע מעשותו, וכדומה: ואתה כי הזהרתו צדיק לבלתי חטא צדיק והוא לא חטא חיו יחיה כי נִזְהַר (יחזק' ג כא). ושמע השמע את קול השופר ולא נִזְהָר ותבוא חרב ותקחהו דמו בראשו יהיה וכו' והוא נִזְהָר1 נפשו מלט וכו' ולא תקע בשופר והעם לא נִזְהָר (שם לג ד=ו). טוב ילד מסכן וחכם ממלך זקן וכסיל אשר לא ידע לְהִזָּהֵר עוד (קהל' ד יג). ויתר מהמה בני הִזָּהֵר עשות ספרים הרבה אין קץ (שם יב יב). מלמדין אותו הזהר שלא תתחיל מפניך שמא תכוה (יומ' נב:). בא לקללו אמר לו הקב"ה הזהר שאם את מקללו לנפשך את מקלל (מד"ר בראש' סז). הזהר שלא ילקה אותו האיש בצרעת (שם צג). אמר פרעה ליוסף אע"פ שאמרתי לך אתה תהיה על ביתי וגו' שעשיתיך מלך על כולם הזהר שתנהוג בי כבוד והמליכני עליך (שם במד' יד). – ומ"ר: חכמים הזהרו בדבריכם שמא תחובו חובת גלות (אבות א יא). אמר להם (ר"א לתלמידיו) הזהרו בכבוד חבריכם (ברכ' כח:). אמר להם הזהרו שלא יטעה אתכם יצר הרע (ספרי, עקב מג). אמר להם הזהרו שלא תמרדו בהקב"ה (שם). צאו והזהרו כל אחד איש בכבוד חברו (דא"ר ג).
– הֻפעל, *הֻזְהַר, מוּזְהַר, – שהזהירו אותו: אמר להם אף אני מוזהר כשם שאמרתי לך וקבלת כך אמור להם ויקבלו (ספרא אחרי קלח). לא ראי דיין כראי נשיא ולא ראי נשיא כראי דיין הצד השווה שבהן שהם בעמך ואתה מוזהר על קללתם (שם קדוש' קד). לא פורע (המשוח מלחמה) ולא פורם ולא מטמא לקרוביו ומצווה על הבתולה ומוזהר על האלמנה (יומא עג.). ואין (הכה"ג) מטמא לקרובים ומוזהר על הבתולה (הור' יב:). – ומ"ר: לא זה הוא חמץ שמוזהרים עליו בבל יראה ובבל ימצא (פסח' ג ג). לרבות את הנכרים שמוזהרין על העריות כישראל (חגי' יא:). ויאמר קומו צאו אמר לו משה מוזהרין אנו שלא לצאת אלא בפרהסיא (מכי' בא, מס' דפסח' יג). קודם מתן תורה היינו מוזהרים על שפיכות דמים (שם משפט', נזיק' ד). ללמדך שהגדולים מוזהרין על ידי הקטנים והם נענשים על ידיהם אם לא יוכיחו אותם (מד"ר במד' י). לא הוזהרו כשרות להנשא לפסולין (יבמ' פד:).
– פִע', °זִהֵר, – כמו הִזְהִיר במשמ' צִוָּה: זיהר קחת תרומה, נטות לו אוהל שאנן (אזהר' לרסע"ג, קובץ מע"ג). זִיהֵר שפודין חוץ מסכה, ואכילה ושתיה בתוך סכוכה (יוצר שבת חוה"מ סכות, אפאר). – ובמשמ' האיר: זקק מטלית, זִהֵר טלית, זוה אצטלית, זכרו מנטלית (יוצר שבת ור"ח, אילת השחר).
– פֻע', °זֻהַר, מזוהר, – מואר בזֹהר: ואם מכל צדי השמש לפנות ערב יהיו כמו עננים אדומים וצחים מזוהרים כשמש הם העננים יגידו על רוחות חזקות ומעוטות (רזיאל המלאך כ).
1 אמר ריב"ג בהשרשים: ואני חושב כי הקמצות בהם לפי שהם מעמדים ואפשר שרצו לפאר המלה בעבור הריש כי ראיתים נקדו והוא נזהר נפשו מלט והוא חולף בקמץ והוא איננו בזקף ולא באתנח ולא בסוף פסוק. ע"כ.