1, זוּלָת, – א) משמשת במשמ' אך, אֶלָּא, בלתי, בלעדי, חוץ מִן, רק, ausser; excepté; besides save: והגלה את כל ירושלם ואת כל השרים וכו' ולא נשאר זוּלַת דלת עם הארץ (מ"ב כד יד). – ועם כנוי זוּלָתִי, זוֹלָתְךָ, זוּלָתֶךָ, זוּלָתָהּ, זוּלָתֵנוּ, זוּלָתְכֶם: ויאמר הכהן חרב גלית הפלשתי וכו' אם אֹתה תקח לך קח כי אין אחרת זוּלָתָהּ בזה (ש"א כא י). כי אין כמוך ואין אלהים זוּלָתֶךָ (ש"ב ז כב).  עין לא ראתה אלהים זוּלָתְךָ יעשה למחכה לו (ישע' סד ג).  כי אין זוּלָתְךָ לגאול ואנכי אחריך (רות ד ד). יי' אלהינו בעלונו אדנים זוּלָתֶךָ לבד בך נזכיר שמך (ישע' כו יג).  אני יי' ואין עוד זוּלָתִי אין אלהים (שם מה ה).  הלוא אני יי' ואין עוד אלהים מבלעדי אל צדיק ומושיע אין זוּלָתִי (שם כא).  ואנכי יי' אלהיך מארץ מצרים ואלהים זוּלָתִי לא תדע (הוש' יג ד). ובהוספ' י בסוף2, זוּלָתִי: וישבע (אלהים) לאמר אם יראה איש באנשים האלה הדור הרע הזה את הארץ הטובה אשר נשבעתי לתת לאבתיהם זוּלָתִי כלב בן יפנה הוא יראנה (דבר' א לד=לו).  קול דברים אתם שמעים ותמונה אינכם ראים זוּלָתִי קול (שם ד יב).  ואנחנו יחדו אין זר אתנו בבית זוּלָתִי שתים אנחנו בבית (מ"א ג יח).  לא היה אחרי בית דוד זוּלָתִי שבט יהודה לבדו (שם יב כ).  כי מי אלוה מבלעדי יי' ומי צור זוּלָתִי אלהינו (תהל' יח לב). – ולפני אֶת: רק כל הערים העמדות על תלם לא שרפם ישראל זוּלָתִי את חצור לבדה שרף יהושע (יהוש' יא יג). – ובלי השם: מיראתך פעלתי זאת לבלתי השתחוות לו (להמן) כי יראתי מפניך לבלתי תת כבודך לבשר ודם ולא רציתי להשתחוות לזולתך (מד"ר אסתר, ותאמר אסתר). – ומצוי בספרות במשמ' אַחֵר, אַחֶרֶת: שלא תתחלף לו שמועה ויאמר אותה בשם זולתי האמרה (ר"ח פסח' נב:), ר"ל שם של אדם אחר, לא של האמרה.  לא אמרי' כלך אצל יפות רצון בעלים הן במה שנעשה אלא לענין תרומה בלבד וכו' אבל בזולתי תרומה לא (הוא, ב"מ כב.), ר"ל בדבר אחר שאינו תרומה.  כי החמר השפל אשר עליו יתחלפו ההויה וההפסד על דעת הפלוסופים זולת החמר הגבוה (ר"י חריזי, מו"נ א עד).  שהתחלת הטוב הוא זולת התחלת הרע (רלב"ג, מלחמ' ה' ו א יח).  וענין המדע זולת ענין היכלת אצלו וזולת ענין החפץ (שם).  שהמערער לא ישאר לו מקום לערער על זה ולסלף דברי צדיקים דברי הרב המורה לזולת כונתו (ר"י אברבנאל, מפע' ה' א ג). – ובמשמ' בְּלִי: שא"א להם (לבע"ח) לחיות ולהתקיים בזולת חבורה וקבוץ (העקרים א ה).  בלתי אפשר שימצא חמר בזולת צורה באלו הנמצאות (רלב"ג, מלחמ' ה' ו א יח).  אמנם הדבר הניסי הוא המתחדש מזולת הסבות הטבעיות ההם (ר"י אברבנאל, מפע' ה' י י).  הנה השדה יעלה כלו קמשונים ועם החטה יצא חוחים ויצטרך העובד להסירם כי בזולת זה יחנק העשב והצמח הטוב (זכות אדם 7).  שהוא בלתי אפשר לצייר הדבר אשר תאר עצמי נמצא לו מזולת אותו התאר (מנח' קנא' לר"י מפיסא 22). – ו°דבר זוּלַת דבר: שאם היה הזמן עודף עליו מצד התכלית היה נמצא בזמן זולת זמן (העקרים ב ח).  פעל ער זולת עת אחר שיחסו על כל העתים יחס אחד (נוה שלום א ח).  שלא תהיה (הארץ) לקצת בניו מזולת קצת (ר"י אברבנאל, וישלח).  ולכן זכר קצת הדברים זולת קצת כפי איכיותיהם (הוא, הקד' שמואל).  מדוע היתה ההויה בעת זולת עת (הוא, מפע' ה' ו א).  אם יספיק שנאמין שנתחדשו קצת חלקי העולם מזולת קצת (שם ב א).  בשמוש המיוחד אשר יש לקצת האותיות זולת קצתן (ר"ד יחייא, פתיח' לשון למוד'). – על זוּלַת מה שהוא: ואפשר לאדם כי מי שיקרא למי שהוא מדומה אצלו על זולת מה שהוא (ידע' בדרשי, באור תהל' יב).  או שיראה הדבר על זולת מה שהוא עליו (קאנון א ב ב א).  שאם היה זה הכח מעורב עם צורה מהצורות היתה הצורה ההיא מונעת אותו משיקבל שאר הצורות או יקבלם על זולת מה שהם כמו הענין בחוש הטעם כשהיה בעל טעם שאם היה שיהיה משיג המוטעמים הנה הוא משיג אותם על זולת מה שהם עליו מהטעם (רלב"ג, מלחמ' ה' א ג). – ו°הזוּלָת, הזולת של כל אדם, חברו, עמיתו, מי שאינו הוא, Anderer; autrui; other : שכל מציאותו וכחו של זה הזולת תלוי בזולתו ואם הזולת ההוא יחפוץ לבטל רצונו יתבטל בלי ספק (העקרים ב כז).  הקנאה הוא דאגה תקרה לאדם מפני הצלחת הזולת וטוב מזלו (נופת צופים ג יב), ר"ל הצלחת אחר.  אינו אחד שימצא בו תוספת ויתרון עם הזולת שיהיה הוא בזולת או הזולת בו שיהיה תלוי מהזולת ומביט אל הזולת אינו אחד שיפעול עם הזולת (שעה"ש לר"א אירירו א ה).  להיותו מסולק מהערך וחבור הדבוק עם הזולת (שם ה יב).  אם יתלונן עליו שלא בפניו לפני הזולת (ר"מ אלשיך, איוב ט לה).  כי הכבוד הוא נראה אצל הזולת כמו שהוא נראה הלבוש (באה"ג, מהרי"ל מפראג כ). – ובכנ': יתברך השם אלהי ישראל שהוא עצמו חכם ואין חכמתו דבר אחר זולתו הוא עצמו יודע הכל (הקד' ר"נ גאון לברכ').  ולא למדת מבלעדיך, ולא קנית חכמה מזולתך (רשב"ג, כתר מלכות).  כי כל המתדמה במחשבותינו הוא ענין זולתו (חו"ה, היחוד י).  וכבר סדרנו אותות אלף בית בחלק הזה סדור שוה וישר לא השגיח עליו זולתנו (הקד' השרש' לריב"ג).  פצר בי אחד מרעי ומאוהבי לחבר לו מאמר קצר בעניני המדות מה שיספיק בו לאדם בעניני הנהגתו כלם עם זולתו ועם עצמו (הקד' ידע' בדרשי להפרדס).  שלא נמלך בזולתו חלילה אבל בידיעתו הכללית והפרטית נמלך (העקרים א יא).  האם הרשות נתונה בידו לבחור הדת שיראה לו יותר אמתית מזולתה אם לאו (שם).  אמנם זה שאין הראשון יתברך מושכל לזולתו כפי מה שהוא אצל עצמו הוא מפני קוצר הזולת ההוא ופרטיותו (מ' אלדבי, ש"א א).  ואם שמע שיר חברו זולתו יספרהו (עמנ', הקד').  שכן דרך המשוררים לדבר על עצמם כאלו הם זולתם כמו הקבצו ושמעו בני יעקב (ר"ע פרנסיס, מתק שפת', יכין ובעז).  זה הדבר אינו מאמר שאמר שלמה אבל הוא מאמר שאמרו זולתו או הוא מאמר המעתיקים (פי' משלי לזרח' הלוי כה).  שם העצם תיבה מורה בהסכמה על כל דבר עומד בעצמו ןאיננו נשוא בזולתו (רמב"ח, מרפא לשון).  ואמנם ענין מדינות האדם והתחברותו עם זולתו לא יגיע אלא באמצעות האהבה (מנח' קנא' לר"י מפיסא א).  נופלים איש על צוארי זולתו (דביר למא"ג ב). – זולתי מן: כאשר עשה זולתי מן המחברים אשר היו לפני (ר"י א"ת, הקד' השרש' לריב"ג), ר"ל מחבר אחר,לא אני. — ב) שם לפיוטים יאמרו בתפלת שחרית אחרי אין אלהים זולתך, ונזכר הרבה אצל המחברים הקדמונים: וכן יסד הפייט בזולת אי פתרוס (תוספ' פסח' קטז:).  בשבת הגדול אומר יוצר אתי מלבנון כלה ואופן וזולת וקרובות (מהרי"ל, הלכ' שבה"ג). – ומ"ר: וממתינין לש"ץ ושותקים עד שיגמור זולתות ומי כמוך שאומרים בגאולה (תוספ' ר"ה לד:).  (ועל זה אני סומך) לומר פיוטין ויוצרות וזולתות ואופנים (שבלי הלקט, תפלה כח).  אין אומרין זולתות בר"ה ויוה"כ לפי  שאנו צריכין לומר אמת ויציב (הרוקח, הל' ר"ה רא).