1, — קל לא נמצא במקרא.

— פִע', טִפַּח, — א) טִפַּח את הילד, גִדֵּל וטפל בו, pflegen, hätscheln; soigner (enfant); to care (a child) : אשר טִפַּחְתִּי2 ורביתי איבי כלם (איכ' ב כב).  — ואמר המשורר:טִפַּח קרוץ מעשריו, והכין שבילי אשוריו, לשלוט ולמשול על יצוריו (איכ' ב כב).  אלד עלי ברכיו בכל יום רבבות בנים וטפחתי וגם רביתי, אוחיל לפרוד אוהבי הזך והראשון ועליו יום וליל בכיתי (איכ' ב כב).  — ב) *טִפַּח בידיו, הכה בכף ידיו, Klatschen; claquer; to slap: ולא שטין על פני המים ולא מטפחים ולא מספקים ולא מרקדין (איכ' ב כב).  נשים במועד מענות אבל לא מטפחות וכו' נקבר המת לא מענות ולא מטפחות (איכ' ב כב).  שהיה מטפח על פי החבית מרותחת (איכ' ב כב).  תנוק שנמצא בצד העסה והבצק בידו ר"מ מטהר וחכמים מטמאים שדרך התנוק לטפח (איכ' ב כב).  זיבח קיטר ניסך היה מת בבי"ד טיפח ריקד שיחק היה נבדק כסוטה (איכ' ב כב).  התחיל אדם הראשון מטפח על פניו אמר כך היא כחה של תשובה ואני לא הייתי יודע (איכ' ב כב).  שהיתה (תמר) מטפחת על כריסה  ואומרת מלכים אני מעוברת (איכ' ב כב).  בנות ירושלם חוזרות ורואות בחורים יושבים בחוץ ומטפחות ומקשות ברגליהם (איכ' ב כב).  התחילו כל אותם חייבים מטפחים על פניהם ואומרים למה לא עשינו כך (איכ' ב כב).  הרוצה להקנות אפרוחים וביצים אלו לחבירו מטפח על השובך שיפרחו האמהות ויגבהו מעל הארץ (איכ' ב כב).  שחוק אגוזים אסור שהוא מספק ומטפח ומונה (איכ' ב כב).  — ובהרחבה, היונה באגפיה: מה עשתה היונה התחיל צווחת ומטפחת באגפיה כדי שישמע לה בעל השובך ויבא ויצילה (איכ' ב כב).   

—  קל, *טָפַח, —  כמו טִפַּח משמעה ב': טפח על אזנו וחרשו על עינו וסמא אותו (איכ' ב כב).  מרים בת בלגה שנשתמדה וכו' ובאה וטפחה על גגו של מזבח אמרה לו לוקוס לוקוס אתה החרבתה נכסיהן של ישראל (איכ' ב כב).  (ראו את) שניהם טופחות על יריכה במרחץ כאור הדבר (איכ' ב כב).  פעם אחת היה (דמא בן נתינה) לבוש סירקון של זהב והיה יושב בין גדולי רומי ובאתה אמו וקרעתו ממנו וטפחה לו על ראשו וירקה לו בפניו לא הכלימה (איכ' ב כב).  וכיון שהטילוהו (את משה) ליאור עמד אביה וטפחה (למרים) על ראשה אמר לה בתי היכן נבואתיך (איכ' ב כב).  מהו מכרכר שהיה מקיש ידיו זו על זו וטופח ואומר כירי רם (איכ' ב כב).  התחיל טופח על פניו (איכ' ב כב).  — ובהרחבה גם לא בהיד: הנכנס לחנותו של נגר שלא ברשות ונתזה לו בקעת וטפחה לו על פניו ומת (איכ' ב כב).  הנכנס לחנותו של נפח ונתזה ניצוצות וטפחה לו על פניו ומת (איכ' ב כב).  אמר לו הקב"ה ליחזקאל לך והחייה מתים בבקעת דורא כיון שהחייה אותן באו עצמות וטפחו לו לאותו רשע על פניו (איכ' ב כב).  ואף הוא (הנואף) עלה לישב ערום כנגדה באו ד' ציציותיו וטפחו לו על פניו נשמט וישב לו ע"ג קרקע (איכ' ב כב).  הלך רבי יהושע וטפח על הדלת (איכ' ב כב).  העצמות שהיו טופחין זה לזה (איכ' ב כב).

— הִפע', *הִטְפִּיחַ, כמו פִע' וקל: ולא יספוק ולא יטפיח ולא ירקד (איכ' ב כב).  או שהיה (הגוי) מטפיח3 על פי חבית מרותחת (איכ' ב כב).  פגע בו (בקין) אדם הראשון אמר לו מה נעשה בדינך אמר לו עשיתי תשובה ונתפשרתי התחיל אדם הראשון מטפיח4 על פניו (איכ' ב כב).