ש"נ, בכנ' יוֹנַקְתּוֹ, מ"ר יוֹנְקוֹת, יוֹנְקוֹתָיו, יוֹנְקוֹתֶיהָ, — כמו יוֹנֵק משמ' ב, נטע ילד ורך: רטב הוא לפני שמש ועל גנתו יוֹנַקְתּוֹ תצא (איוב ח יו).  לא יסור מני חשך יֹנַקְתּוֹ תיבש שלהבת (איוב ח יו).  אם יכרת (העץ) ועוד יחליף וְיֹנַקְתּוֹ לא תחדל (איוב ח יו).  ויך שרשיו כלבנון ילכו יוֹנְקוֹתָיו ויהי כזית הודו (איוב ח יו).  ולקחתי אני מצמרת הארז הרמה ונתתי מראש יֹנְקוֹתָיו רך אקטוף ושתלתי (איוב ח יו).  תשלח (הגפן) קציריה עד ים ואל נהר יוֹנְקוֹתֶיהָ (איוב ח יו).  — ובתו"מ: אין מזין לא ביונקות ולא בתמרות אין חייבין על היונקות על ביאת המקדש ר"א אומר אף לא על התמרות אלו הן היונקות גבעולין שלא גמלו (איוב ח יו).  תמרות גבעולין שלא גמרו ויונקות שלא הניצו כל עקר (איוב ח יו).  הכל לפי גודל השדה הנזרעות ולפי רוב העלין ושלוח היונקות (איוב ח יו).