א    🔗

בימי בחרותי, כשנזדמנו לידי מאמריו וספריו על החסידות, שקוד הייתי לא רק לקרוא בהם ולהתענג עליהם, אלא עמלתי גם לשוות לנגד עיני את דמותו של הורודצקי. אולם תמונתו לא ראיתי, כי מנהג היה בימים ההם, שכשם שהרבו לתת לקורא את תמונותיהם של משוררים ומספרים, כן המעיטו לתת את תמונותיהם של חוקרים ואנשי מדע. באין ברירה ערכתי לי את דמותו בעזרת הדמיון, והיא היתה שמורה עמדי עד שראיתיו עין בעין. מובן שאין דומה דמייה לראיה. המציאות הוסיפה קוים וגרעה קווים, אולם לעתים רחוקות יש צד שווה כל כך בין התמונה שבדמיון ובין התמונה שבממש. עיניו הטובות-טובות צדוּני מיד, רזון-גופו, מידת הסלחנות הנסוכה על פניו החרושים תלמי מחשבה, הילוכו הנאה והמדוד, דיבורו שיש בו עדיין שיירי נגינה של ההברה האשכנזית, פתגמי צדיקים ורבנים המוכנים עמו תמיד להארת דבריו – העידו-הגידו, שאותה תמונה של צדיק, שנחרתה בי מימי בחרותי לא הטעתני. היא באה אלי, אם לדבר בלשונו של הורודצקי, בסוד הצירופין הטמירין.

מאז ועד היום נקבע הורודצקי במדור מיוחד שבלבי. אהבתיו בשל בהירותו, חינו, פשטותו ורצינותו. הוא לא היה פרשן בעלמא, אלא אחד מכת הרביים והחסידים, שרוחו נתדבקה ברוחם, שנמסרו לו החותמת והפתילים של תורת החסידות והמסתורין. לפיכך הוא רכש לו אמון, קירב את קוראיו לנושאו, סידר את משנתם, הסביר בדוגמאות מאירות עינים והלהיב את תלמידיו. לא הניתוח השכלתני הקר הוא מענינו, אלא ההשתתפות החמה בבנין עולם-העיון החסידי. הוא רואה את תורת החסידות על כל ענפיה באספקלריה המאירה ולא מבעד לאיזה פרגוד מדעי. ועם זה נהירים לו שבילי השושלות של הצדיקים ויש לו בקיאות מופלגת בספריהם ובתורותיהם, וכן בהבדלים הדקים שביניהם.

לדור הצעיר בשעתו הוסיף הורודצקי תבלין לחייו, בהראותו לו את המאור שבחסידות ואת העמקות שבעיון עולמה. בזכותו נתגוונה יהדותו של דור שלם ונתחבבה עליהם יותר.

ב    🔗

ממניחי היסוד למחקר החסידות היה. ובשדה זה חרש כל ימיו, זרע וקצר יבול מבורך. ודאי, הבאים אחריו הוסיפו וגרעו, חידשו ותיקנו, אך זכותו כאחד הראשונים לא תשתכח. גם אלה שהפליגו ממחקריו והלאה, מוכרחים היו להתחיל בו. הוא היה סופר “בעל מלאכה אחת”, כמעט שלא יצא מתחומי “מקצועו”, אלא היה תמיד בתוך העוגה שעג לעצמו: עוגת המסתורין בישראל, והוא עשה זאת בחיבה וביראת הכבוד. לא היתה בו ממידת הקנאות, אלא היה הולך ומרצה מתון מתון על תורתו של רבי זה או אחר או על חייו ותולדותיו. הוא עשה את החסידות מרכבה לחייו ואת חייו מרכבה לחסידות.

בגישתו לחסידות ולמסתורין הריהו מעלה לפנינו את מידתו של רש"י בפרשנותו. לא חיטוטים ולא התחכמות, אלא תמימות קדושה, בין שהוא מפרש דבר כפשוטו ובין כמדרשו, הריהו נוהג בו כובד ראש, שלעתים לא תחסר בו גם נעימת ההומור הקלה.

אולם לא לבד חוקר חשוב היה, אלא קודם כל איש דגול, בעל סגולות יקרות, ונעים היה לשהות במחיצתו ולהפליג עמו בשיחת רֵעים על דא ועל הא.

היה לא רק צנא מלא תורה, אלא גם מלא וגדוש זכרונות העבר. כשלושה דורות של מאורעות ואנשי שם ענק על צוארו. והוא זכר בבהירות מה שאירע בימי בחרותו ועמידתו ושיבתו. וכל מי שנפגש עמו, נקבע בו במדור מיוחד שבלב. ואף זוהי ממידתו של איש-מוסר, שאין שום פגישה שלו עם אדם יוצאת לבטלה. אלא חיה ופועלת בו כל ימיו.

הוקרנוהו תמיד, כי היה מורנו ורבנו, ומפיו למדנו לא רק תורת החסידות אלא גם מידות טובות. שהמעולים שבה דרשו נאה ואף קיימו נאה.