בשׂדרה רחבה נצבים זה מול זה שני עצים. בא האביב ועמו ברכת אלהים, וחיים חדשים, ופרחים, וטללים ושירה… בא האביב, והעצים הכפופים בעצב מיישרים קומתם. החמימות מוסיפה ובאה; הרוחות, שהיו מטילות פחדים, עכשיו הן מנשבות קלילות, עליזות ומרנינות; החמה מפזרת טוּבה ברחבות ובפזרנות; אלומות שלימות של אור מרחפות באויר, הזלזלים מוריקים יותר ויותר, הם מתפשטים לכל עבר ומתכסים רוב פרחים ועלים.
והעצים המאושרים עשירי-הנוף נוטים ופונים זה אל זה; מתערבים ענפיהם. מתחבקים העלים, מתנשקים הפרחים! מתוך שני הגזעים המורחקים פורץ השפע ועולה עד אל הצמרת של חיים ואהבה, שזיווגה אותם עכשיו יחד!
עצים מאושרים! אהבה מאושרת! הרקיע התכול פרושׂ מעליהם כחופה, הקאַפֶּעלי"אַ המכוּנפת מיישנת אותם בסלסוליה המתוקים, הם חולמים על אושר נצחי וּשכחי-הכול הם שוקעים זה בזרועותיו של זה…
- - - -
נושבת רוח קרה… נושרת הפריחה, והעלים המעורטלים מתרפקים זה על זה בפחד… נושבת הרוח קרה עוד יותר… הצפרים נפרדות בעצב ועפות להן… בלא חמימות ואור אינן יכולות לשיר, אינן יכולות לחיות… נשארות רק החולות, ואותן יקבור השלג…
הרקיע מתכסה ענן אפור, מתחילים העלים לנשור; ענפים מתעוררים משנתם המתוקה והם ערומים ועצובים, נעלמים החלומות המתוקים… והענפים מתכוצים, ומתקצרים יותר ויותר…
יורד השלג הקר הראשון, – העצים נסוגו זה מזה, וכבר הם עומדים מבודדים ומרוחקים, בגזעיהם בלבד… וכבר שכחו שניהם זה את זה… הנה, כבר הם עומדים זרים, קרירים, מביטים זה אל זה בעינים זועמות… ולמטה מתנהלת מלחמה רצחנית בין השרשים על טפת עסיס-חיים…
האם ישוב ויהיה עוד קיץ?
– אני לא אזכה עוד לראותו! – מפרפרת וגוססת בשלג סנונית שנשתיירה.
– קרא-קרא-קרא! – קורא בצהלה הגנב השחור, העורב, – לעולם לא יהיה עוד קיץ! –צונח במַקורו החד אל האדמה הקפואה.
– פהי! חסל סדר קיץ! – מנשבת הרוח הקרה…
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.