מַה פֶּלֶא שֶׁבָּאוּ מִכָּל הַכְּפָרִים אוֹתָהּ הַשָּׁנָה לַיָּרִיד –

הַדֶּרֶךְ הָיְתָה נְקוּבָה כִּכְבָרָה, יָבְשָׁה כְּבִשְׁעַת הַגָּרִיד;

הַשֶּׁמֶשׁ הוֹצִיא אֶת נַרְתִּיק זְהָבוֹ, פִּזֵּר זָהֳרוֹ מִסָּבִיב,

הַדֶּשֶׁא הוֹרִיק לְצִדֵּי הַדְּרָכִים – הָיָה אָז בָּאָרֶץ אָבִיב!

מַה פֶּלֶא שֶׁבָּאוּ מִכָּל הַכְּרַכִּים, מִכָּל הֶעָרִים, הָעֲיָרוֹת –

עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל צְרִיכִים פַּרְנָסָה! – וְהֵבִיאוּ מִכָּל הַסְּחוֹרוֹת:

פַּרְווֹת, כּוֹבָעִים לְרָאשֵׁי הַגּוֹיִים, אָרִיג הַנִּמְכָּר בָּאַמָּה,

מִינֵי מְתִיקָה וְסִדְקִית, אִיקוֹנִין וּמַרְאוֹת מַבְרִיקוֹת בַּחַמָּה.

מַה פֶּלֶא שֶׁבָּאוּ לַהֲקוֹת קַבְּצָנִים מֵאַחֲרֵי כְּנֵסִיָּה וְגָדֵר,

הַיָּד תְּסוֹבֵב קַטֵּרִינְקָא בּוֹכָה, הַפֶּה מִתְעַקֵּם וּמְזַמֵּר:

"אַחִים רַחְמָנִים, רַחֲמוּ רַחֲמוּ! תְּנוּ נְדָבָה לָאֻמְלָל!

מָרִיָּה תְּצַו עֲלֵיכֶם בִּרְכָתָהּ! הוֹי, חֹנּוּ, הוֹי חֹנּוּ הַדָּל!"

מַה פֶּלֶא שֶׁבָּא גַּם עוֹשֵׂה־הַפְּלָאוֹת, מַפְשִׁיל שַׁרְווּלָיו וּמַכְרִיז:

“הוֹי הֵנָּה, הוֹי הֵנָּה, כָּל בַּעַל־לֵבָב! כָּל מִי שֶׁפְּרוּטָה לוֹ בַּכִּיס!”

בּוֹלֵעַ הָאֵשׁ וְאֵינֶנּוּ נִכְוֶה וְסֶרֶט פּוֹלֵט רַבְגָּוָן,

תּוֹקֵעַ הַחֶרֶב בַּלּוֹעַ וָחָי, הוֹפֵךְ הַשָּׁחוֹר לְלָבָן…

מַה פֶּלֶא שֶׁבָּאוּ לְשָׁם שַׁדְּכָנִים וּמִטְרִיּוֹתָם בְּיָדָם –

מָקוֹם שֶׁנִּפְגֶּשֶׁת סְחוֹרָה בִּסְחוֹרָה נִפְגָּשׁ גַּם אָדָם בְּאָדָם!

וּמִי שֶׁרוֹצֶה בְּחָתָן לְבִתּוֹ בּוֹגֶרֶת וּנְדוּנְיָה לָהּ קַ"ן,

וּמִי שֶׁרוֹצֶה בִּמְלַמֵּד לִילָדָיו – הֵיכָן יִמְצָאֵם אִם לֹא כָּאן?

וּמִי שֶׁרוֹצֶה בְּטַלִּית כְּשֵׁרָה, וּמִי שֶׁרוֹצֶה בִּתְפִלִּין,

וּמִי שֶׁרוֹצֶה בְּאַבְנֵט מְכֻבָּד שֶׁל מֶשִׁי וּבַעַל גְּדִילִין,

וּמִי שֶׁרוֹצֶה בְּחֻמָּשׁ מְהֻדָּר, מֵי“ם בֵּי”ת פֵּרוּשִׁים מְפֹרָשׁ,

צְאֶינָה וּרְאֶינָה, סִדּוּר לִתְפִלָּה, אוֹ סֵפֶר מוּסָר אוֹ מִדְרָשׁ,

וּמִי שֶׁרוֹצֶה בְּתַרְיַ"ג הַמִּצְווֹת עַל דֶּרֶךְ הַשִּׁיר מְחֹרָז,

וּמִי שֶׁרוֹצֶה בְּ“פִתְרוֹן חֲלוֹמוֹת”, פּוֹתֵר כָּל חֲלוֹם וְכָל רָז,

וּמִי שֶׁרוֹצֶה… הוֹי, וּמִי שֶׁרוֹצֶה בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים וּבְכָל לֵב

לִקְנוֹת לוֹ דָבָר שֶׁל מַמָּשׁ, הוּא הוֹלֵךְ וְנִכְנָס לַחֲנוּת שֶׁל ר' לֵיבּ!

אַי אַי, חֲנוּתוֹ שֶׁל ר' לֵיבּ הַקָּדוֹשׁ! רֵיקָה הִיא, רֵיקָה הִיא מִכֹּל,

וְאַף־עַל־פִּי־כֵן, אַי, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן! וְאַף־עַל־פִּי־כֵן יֵשׁ בָּהּ כֹּל!

וְהִיא הַמְפַרְנֶסֶת יָתוֹם, אַלְמָנָה, אִשָּׁה עֲגוּנָה לְבַעְלָהּ,

וְהִיא הַמְפַרְנֶסֶת יוֹרֵד מְסֻתָּר וְהִיא הַמַּכְנֶסֶת כַּלָּה,

וְלָמֶ“ד וּוָא”ו צַדִּיקִים נִסְתָּרִים, שֶׁהֵם יְסוֹדוֹ שֶׁל עוֹלָם,

רַק הִיא, חֲנוּתוֹ הָרֵיקָה שֶׁל ר' לֵיבּ, רַק הִיא מְפַרְנֶסֶת כֻּלָּם!

כֵּיצַד? הָאָדָם שֶׁסָּחַר וּמָכַר וְגָמַר עֲסָקָיו בַּיָּרִיד,

נִכְנָס לַחֲנוּת שֶׁל ר' לֵיבּ הַקָּדוֹשׁ, קוֹנֶה לוֹ מִצְוָה וּמוֹרִיד

מַטְבֵּעַ נְחשֶׁת אוֹ כֶּסֶף אוֹ בְּדִיל לְקֻפַּת הַצְּדָקָה הַגְּדוֹלָה

---

וְכָל מִשְׁאֲלוֹת לְבָבוֹ מִתְמַלְּאוֹת: רְפוּאָה לָאִשָּׁה הַחוֹלָה,

זִוּוּג לַבָּנוֹת שֶׁהִגִּיעוּ לְפִרְקָן, לַבֵּן הַתְמָדָה בַּתּוֹרָה,

וְשֶׁפַע בְּבֵית־הַמְּזִיגָה שֶׁבַּכְּפָר, וְשֶׁפַע חָלָב לַפָּרָה…

מַה פֶּלֶא שֶׁבָּא גַּם לְזֶה הַיָּרִיד רִבּ אִיצִיק הַגְּבִיר הָאַדִּיר,

עָשָׂה עֲסָקִים וְהִרְוִיחַ הַרְבֵּה, וּמַה הֲנָאָה לוֹ יַדִּיר?

אַרְנָק מְפֻטָּם מַטְבְּעוֹת בְּכִיסוֹ – הָלַךְ וְקָנָה מַתָּנוֹת,

מַחֲרוֹז אַלְמֻגִּים אֲדֻמִּים לְאִשְׁתּוֹ, זוּגוֹת עֲגִילִים לַבָּנוֹת.

הוּא בָּא וְסָחַר וּמָכַר וְקָנָה וְגָמַר עֲסָקָיו בַּיָּרִיד –

וְאֶל חֲנוּתוֹ הָרֵיקָה שֶׁל ר' לֵיבּ לֹא סָר, לֹא קָנָה, לֹא הוֹרִיד

מַטְבֵּעַ נְחשֶׁת אוֹ כֶּסֶף אוֹ בְּדִיל, פָּסַח עַל קֻפַּת הַצְּדָקָה…

“רִבּ אִיצִיק, רִבּ אִיצִיק, יִגַּשׁ נָא לְכָאן!” קוֹרֵא הָר' לֵיבּ בִּצְעָקָה.

אוּלָם הָרִבּ אִיצִיק אֵינֶנּוּ נִגָּשׁ, יָקָר לוֹ כָּל רֶגַע מִפָּז,

הַשֶּׁמֶשׁ פּוֹנֶה וְנוֹטֶה לְמַעֲרָב, רִבּ אִיצִיק הַבַּיְתָה נֶחְפָּז.

רַבִּים עֲסָקָיו וּמְאֹד הוּא טָרוּד, בָּהוּל הוּא לִנְסוֹעַ מַהֵר…

וְאָז הָר' לֵיבּ מְשַׁנֵּס אֶת מָתְנָיו, עוֹזֵב חֲנוּתוֹ וְדוֹהֵר.

תּוֹפֵשׂ אֶת הַגְּבִיר בָּאַבְנֵט וּמְבַקֵּשׁ, דּוֹרֵשׁ וּמְצַוֶּה כְּאֶחָד:

“רִבּ אִיצִיק, רִבּ אִיצִיק, קְנֵה לָךְ מִצְוָה! קְנֵה לָךְ, וְלוּ רַק אֶחָת!”

אוּלָם הָרִבּ אִיצִיק אֵינֶנּוּ קוֹנֶה… יִקְנֶה עוֹד… וְלָמָּה לִדְחוֹק?

עַכְשָׁו אֵין לוֹ פְּנַאי וְנֶחְפָּז הוּא מְאֹד… הַדֶּרֶךְ אָרֹךְ וְרָחוֹק…

"הַדֶּרֶךְ, רִבּ אִיצִיק, רָחוֹק וְקָצָר, הַדֶּרֶךְ אָרֹךְ וְקָרוֹב –

אַשְׁרֵי הַיּוֹצֵא לְדַרְכּוֹ וְעִמּוֹ מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים לָרֹב…

עַכְשָׁו, הָרִבּ אִיצִיק, כָּל זְמַן שֶׁמּוֹכְרִים, קְנֵה הַמִּצְוָה, וּמִיָּד!"

אֲבָל הָרִבּ אִיצִיק מַבִּיט וּפוֹנֶה, מֵנִיד בְּבִטּוּל אֶת הַיָּד…

וְאָז הָר' לֵיבּ מַחֲזִיק בּוֹ בַּגְּבִיר, יָדוֹ הָאַחַת בָּאַבְנֵט

וְיָדוֹ הַשְּׁנִיָּה מְרִימָה הַקַּפְטָן: “הַשְׁפֵּל אֶת עֵינֶיךָ! הַבֵּט!”

נִבְהָל הָרִבּ אִיצִיק מַשְׁפִּיל אֶת עֵינָיו, מַבִּיט וְרוֹאֶה וּמַחְוִיר:

מִתַּחַת לִכְנַף הַקַּפְטָן הַשָּׁחוֹר כְּלֹבֶן שֶׁל בַּד לוֹ מַבְהִיר…

וְכָל הָעוֹמְדִים מִסָּבִיב נִבְהָלִים, מַבִּיטִים וְרֹאשָׁם מַנְמִיכִים,

כֻּלָּם לוֹחֲשִׁים בְּאֵימָה חֲרִישִׁית: “תַּכְרִיכִים… תְּכַרִיכִים… תַּכְרִיכִים…”

וְגַם הָעוֹבְרִים מִתְכַּנְּסִים מִסָּבִיב, נִדְחָקִים וְצַוָּאר מַאֲרִיכִים,

כָּל אֶחָד מְלַחֵשׁ לְנַפְשׁוֹ בְּאֵימָה: “תַּכְרִיכִים… תַּכְרִיכִים… תַּכְרִיכִים…”

וְכָךְ עוֹד שָׁעָה מְרֻבָּה נִשְׁמְעוּ בְּאֵימָה וּלְחִישָׁה הַקּוֹלוֹת,

וְעַל זְקָנוֹ שֶׁל ר' לֵיבּ הַקָּדוֹשׁ יָרְדוּ הַדְּמָעוֹת הַגְּדוֹלוֹת.

 

הערות וביאורי המשורר    🔗

קַטַרִינְקָה – תֵּבַת־זִמְרָה; קַפְטָן – בֶּגֶד עֶלְיוֹן אָרֹךְ.