¹

עד היום לא נתחוור לנו על שום מה דוקא השם היוני peirates נתקבל בעולם, לציון שודד הים. הרומאים אמרו pirata בעוד האיטלקים כבדו את „אבירי“ הים האלה בשם corsaro. גם הכנוי האיטלקי נשתרש בלשונות אירופיות רבות. הסברה הקרובה לאמת היא, כי הפיראטות בראשיתה, תופעה ים תיכונית היתה, על כן נפוץ בעולם הכנוי היוני.

ההיסטוריון של בית סֶורוס (מאה 3 לספה"נ) דיו קאסיוס מצין, כי השוד הימי כאילו מטבע האנוש הוא. מאז ומתמיד היה, וכן יהא גם לעתיד.

עוד לפני כ־50 שנה, נאלצה הספנות הים תיכונית להתחשב בתופעה זאת; ואחת המטרות של הכבוש הצרפתי באלג’יר היתה ביעור הפיראטים.

מאז שידועות לנו קורות הספנות בים התיכון, האלף השני לפנה"ס, מגיעות אלינו הידיעות על תופעות הלואי שלה, הפיראטות. התקופה הזאת, הנקראת באגן המזרחי של הים התיכון, תקופה קדם הלנית, ערב חדירת השבטים ההלניים מהצפון, שופעת חומר רב. המאורעות נשמרו בזכרון הדורות, והסופרים והיסטוריוני התקופות המאוחרות יותר הנציחו אירועים אלה. מכתבי תל אל עמרנה ידועה הפרשה של המלך אלאסיה בקפריסין, שהודיע לפרעה אמנופיס ה־4 (1361–1377 לפנה"ס) כי שודדי ים התקיפו את האי ושהלוקים מאסיה הקטנה פוקדים אותם מדי שנה.

הגורם – חולשת המדינה    🔗

הפיראטות של האלף השני לפנה"ס ואף בחלק מן האלף הראשון, התבטאה בהנחתת כוחות מן הים אל החוף ובתום השוד והביזה נסיגה והפלגה מהירה. ההיסטוריון תוקידידס סבור, שסכנת שודדי הים היא שדחפה להקמת הישובים החופיים המבוצרים או מוסווים במרחק מה מן החוף. דוגמאות נאות משמשות לנו מיקינה ורומא. הרומאים בצרו כבר בשחר קיומם את הר היאניקולום, בפחדם מפני הפיראטים הטירינים.

ההיסטוריה מוכיחה, כי התגברות הפיראטות חלה בתקופת משבר או ירידה במעמדה של המדינה. החזקות הממלכה הכריתית מצינת איפוא החלשת הפיראטות. המלך מינוס גרש את הפיראטים ושחרר את הספנות מאימתם. קרוב לודאי, שמבצע הגרוש נעשה בעזרת ספינות חמושות. עם ירידת כוחה של כריתה, עלתה שוב קרנם של שודדי הים, ומה גם שאנו מוצאים ביניהם אף מבני כריתה. מן המובן הוא, שקלקלתם של הכרתים באה בעקבות התמוטטות ממלכתם, תוך אותה אי בהירות ששררה אז באגן המזרחי של הים התיכון. עמי הים האיגאי וגם של הלאס עצמה גורשו ממושבותיהם בעקבות הכיבוש ההלני. במנוסת בהלה ירדו לים וחפשו מולדת חדשה. לעיתים הפכו לפיראטים שלא מרצונם. בפי המצרים מכונים הם „גויי הים“. נחיתתם בחופים זרים נושאת אופי התישבותי.

לאחר הטלטולים הרבים והארוכים שככו גם נחשולי נדידות אלה. (סבורים, כי הפלשתים מקרב „גויי הים“ היו, וכך הגיעו לחופי ארצנו.) התעוררות עמי האגן המזרחי של הים התיכון בערוב האלף השני לפנה"ס באה איפוא בעקבות לחץ השבטים ההלניים, אשר ירדו מהצפון.

הפיראטים במיתולוגיה היונית    🔗

היצירות הספרותיות הקדומות ביותר מזכירות את הפיראטות כדבר מובן מאליו. אחד מגבורי העלילה של האודיסיאה, אומיוס, פיראט כריתי היה, ולאחר השתתפותו במסע נגד טרויה חזר שוב למקצועו ונתפס על ידי המצרים.

המניעים לפיראטות שונים ורבגוניים: ההרפתקנות הטבועה בדמו של האדם, צפיפות האוכלוסייה ונסיגה כלכלית.

סיפורי הרומנטיקה הפיראטית ימיהם כימי קדם. חטיפת נשים היא אחת מתופעות הלואי שלה. פרשת בוטס שהפליג עם כנופיתו לאובויה וחטף את הנשים מחגיגות דיוניסוס, מן הידועות היא. עונשו לא בושש לבוא. גם התקופה ההיסטורית יודעת הרפתקאות „אביריות“ מסוג זה. לאחר קרב לאדה (ראשית המלחמות הפרסיות 492 לפנה"ס) הגיעו הלוחמים אל סביבת אפסוס. בעיר נחוגו אז חגיגות לכבוד דמטר. המשמר שהופקד לשמירת הנשים חשב את הלוחמים הנוחתים לפיראטים. הוא התקיף אותם ובקרב קצר חוסלו החיילים החוזרים מן המערכה. ספורו זה של הירודוטוס אופיני להלך הרוח הכללי של תקופה זו, החשש בפני הפתעות מהים.

גבורי הומירוס נהגו גם הם כמנהג הדור. בדרכם הביתה מן המערכה הטרוינית ערכו נחיתות פתע בחופים זרים, העלו באש ישובים, רצחו באכזריות את המתגוננים וחטפו נשים וטף. התקפות מסוג זה לא נחשבו כפגיעה במוסר, אלא אם הותקפו בני ברית או ישובים החוסים בצלה של אלהות. במקומות הקדושים להלנים לא נגעו לרעה. אותם מעשי השוד שבוצעו על ידי מתחריהם הימיים של ההלנים זכו כמובן לבקורת חמורה ביותר. הירודוטוס מציג את הפיניקים באור שלילי לגמרי. לדבריו קשרו את המסחר והשוד גם יחד. הוא מאשימם בחטיפת נשים, שדידת בתים ומיחס להם חטיפת בת המלך ארגוס. בתקופה ההומירית פרחו ושגשגו שווקי העבדים והחטיפה היתה אמצעי להשגת „סחורה“.

שודדי ים בציי המדינות    🔗

השינויים בשיטות הפשיטה של הפיראטים חלו עם התפשטות הספנות. לאחר שהספינות התרחקו מנתיביהן שבקרבת החוף, הרחיקו הפיראטים בעקבותיהן. המדינות הסוחרות לא התעלמו מהסכנה והקדישו את מלוא מרצן למבצעי טיהור. אניות המלחמה של קורינתוס וקרקירה (קורפו) סיירו בימים המערביים של הלאס. פיסיסטרטוס הקים משטרה ימית מיוחדת להבטחת חופי אטיקה. במלחמות הפרסיות הועסקו השודדים בציים הלוחמים השונים. עם עליית אתונה בראש הברית האטית הופקד בידיה הפקוח על התחבורה בים האיגאי. בתקופת שלטונה של אתונה חוסלה הפיראטות באגן המזרחי של הים התיכון ועברה לאגנו המערבי של הים.

בחופי איטליה המערביים, בים הטירני, הצטיינו האטרוסקים והטירנים. מאות שנים עסקו במלאכת השוד הימי. רומא התגוננה בפניהם בהקמת בצורים חזקים. ההתישבות ההלינית בחופי איטליה ובדרומה של אותה ארץ סבלה רבות. האיטלקים סגרו בפני הפירטים את מיצר מסינה. אמצעי זה הועיל לא במעט.

המשטרה הימית של אתונה השליטה סדר בימים, אך עם נצחון ספרטה נשתנו פני הדברים. ספרטה שכרה לשרותה את כל האספסוף הימי והשליכתו למערכה. הנצחון הספרטני המזהיר של איגוספוטמוי יוחס לרב החובל של הפיראטים תיאופומפוס. גילויי האכזריות במלחמות אלו החריפו בגלל שיתופם של הפיראטים בקרב.

עם שוך הקרבות, נתעוררה בעיה המאפינת תקופת של אחר המלחמה משך כל ההיסטוריה האנושית והיא: העסקתם של החיילים המשוחררים. הפעם הבעיה אינה פשוטה, העברת הלוחמים למקצועם הקודם פירושו חידוש השוד הימי. הפיראטים לא המתינו הרבה ועברו לשוד היבשתי, על אפם וחמתם של שלטונות ספרטה.

בתקופת אלכסנדר הגדול עוד מוטל על אתונה התפקיד לשמור על בטחון הימים. אותו זמן אירעה הפשיטה המפורסמת לפיראוס, נמלה של אתונה. מרצו הרב של אלכסנדר הגדול הורגש גם בענף הימי, אך ממלכתו מושתתת היתה בעיקר על כוח יבשתי ומבצעי הטיהור שלו בים לא תמיד הוכתרו בהצלחה. מקרה השמדת 5 אניות הפיראטים, שהגיעו לאי כיאוס בקוותם לפגוש את הפרסים ונתקלו במשמר המוקדוני, זכור היטב בספורים על אלכסנדר.

רומא משליטה סדר    🔗

שלטון רומא באגן המזרחי הביא קץ להפקרות. הרומאים פיתחו רשת „טלגרפית“ מיוחדת להזעקת הצי עם התקרב אניות הפיראטים. הטלגרף הרומאי פעל בשיטות האיתות והשתמשו גם בהעלאת משואות. הם הקימו עמדות קבועות בדרום אנטוליה, באפריקה הצפונית ובספרד.

ההתנגשויות עם הרומאים מסתיימות בכשלון הפיראטים. במבצע בזק של שלושה חודשים חיסל פומפיוס בשנת 68 לפה“ס את הפיראטות. למעלה מ־1300 כלי שיט הושמדו ומאות נפלו שלל בידיו. כוחם של הפיראטים נשבר, אך הם לא נעלמו כליל. יוליוס קיסר נשבה ע”י פיראטים. בזמן אבגוסטוס הופקדו אניות מלחמה בראוונה ובמיזינום. ה־ pax Romana השליט סוף סוף את הסדר.

לחתימת הפרשה יוזכרו־נא עוד פיראטים והם ספני היהודים. לא תאות הבצע, כי אם מלחמת החרות הכריעתם למאבק.

ואלה דברי יוסף בן מתתיהו (יוספוס): „בימים ההם התקבצו אנשים רבים, אשר גורשו מן הערים לרגלי המלחמות מבית ואשר נמלטו ממהפכת האויב, ובנו את העיר יפו ההרוסה בידי צסטיוס לעיר משגב להם. ויען אשר נבצר מהם לפשֹט על מקומות היבשה, אשר נלחמו עליהם האויבים, על־כן שמו את פניהם לשֹד הים. הם בנו להם ספינות שודדים רבות והרבו לעשות שֹד וחמס בדרך הים אשר בין סוריה וכנען (פיניקיה) ובין ארץ מצרים, עד אשר לא יכלה עוד אניה להפליג בים הזה מפחדם וממוראם“.