משוט בארץ / יצחק ליבוש פרץ
היודעים אתם את גאון השירה הבריטית, את הנשר, המתעופף מעל לארץ החופש, ה“דוּם-דוּם” והביפשטיק?
בלי ספק, הלא הוא אבי “קין” שתרגמו פרישמן.
בלי ספק שמעתם גם כן, שהיה חיגר ואוהב את אחותו, כלומר, אותו הנשר, ולא פרישמן. לוּ היה פרישמן, חס ושלום, חיגר או אוהב את אחותו כמלוא נימא יותר מן הצורך, אז מובטח אני, שאנשי-המאַנשסטר שלנו לא היו מכבּדים אותו, ולא היו שולחים לו, כמו שהודיע הד“ר ברדיטשבסקי מחוץ-לארץ, כלי כסף וכלי זהב, שעוררו מצד שני את מחאת הד”ר ברדיטשבסקי, שלפי דעתו, טוב היה להעם להוציא לאור את ספרי פרישמן, ולא לתת לו כלי כסף וזהב.
והנה אין דנים על ה“טעם”, וכמעט שאין זה נוגע לעניננו. פונים אנחנו עורף להד“ר ברדיטשבסקי בצרוּף פרישמן, שהוא ספק ד”ר, ושבים אל ביירוֹן.
אותו ביירוֹן, גם כן, כידוע, כבת עשׂר “מנגינות ישׂראל”. ואחרי שנודע ביירוֹן, ראשונה, על-פי דרך הטבע, חוץ לארצו, ואחר כך בארצו, התחילו החכמים לדרוש על כל קוץ וקוץ מדברי המשורר תלי-תלין של פירושים, רמזים והשערות. וכשהגיעו אל המנגינות הנ“ל, תקעו אצבע בחוטם, ושאלו: היאך? היתּכן? מה ראה על ככה זה בעל-ה”להכעיס“, זה אבי אבות הבועטים במנהגים ובכל דבר סבור ומקוּבּל, ורצוי להרוב הגדול של הפיליסטרים, לכתוב מנגינות ישׂראל במספר מסוים: “עשׂר” ולא ט' או י”א?
ואף-על-פי שאני כשלעצמי איני מוקיר רבנן, כשם שאיני מכבד את העשירים, ואיני עומד בפה פעור ומפליג לכל הנמצא מחדש על-ידי גדולי החכמים, שהמציאו, למשל, את “סבל הירושה” אלפי שנים אחרי אשר יצר לו העולם את ה“ברא כרעא דאבוהו”, ואת “הפרי הנופל לא רחוק מן העץ”, ואת השאלה: “למי הוא דומה, לאביו או לאמו?” – בכל זאת בנידון דידן מוכרח אני לכוף ראש ולומר: הגדלתם לשאול!
כי – שמעו נא, מה שמודיעים לי מפּאריז.
עש-הספרים הגדול מודיע מפּאריז המהוללה, שבאוצר הספרים באוֹכּספוֹרד השׂבעה, נמצאה המנגינה הי"א למנגינות ישׂראל, והיא כתובה בעצם ידו של ביירוֹן ממש, ושאין בזה שום ערמה, כמו למשל בהעטרה הידועה מאודיסה, או בהעלמה, ששׂמוה בארון-מת בחייה, וכשהקיצה מתרדמתה – הלבינו שׂערותיה בפעם אחת מפחד פתאום, וכדומה.
והוא מודיע לי את השירה בהעתקה צרפתית, ואני, היודע צרפתית כאותו העש את האנגלית, מתרגם אותה על רגל אחת עברית, והרי היא לפניכם:
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.