“בַּמַּעֲלֶה” - עיתון ‘הנוער העובד’, 16 ביוני 1943, 18 באוגוסט 1943

“ניצוּל צעירים – זה הגילוי המחפיר ביותר של הקפיטליזם”

רוזה לוקסמבורג¹

 

א. הערות    🔗

עבודה זו מבוססת הן על חומר מספרי, שעוּבד זה עתה תחת הנהלתו של יעקב לשצ’ינסקי², והן על חומר של שאלונים משָנים שעברו. בזה מובאות רק עובדות אופייניות ומספרים סופיים.

הדיון בדבר מצבו, מבנהו החברתי וגורלו של הנוער היהודי בגולה בהכרח שיגע במצב היהדות בכלל, כי לא ייתכן להבדיל ולהפריד ביניהם: יש תלות ישרה בין מציאות חיי ההמונים היהודיים בכלל וגורלו של הנוער. הנה, למשל, זרימת הנוער בגיל הרך לעבודה נובעת מתוך המצוקה הכללית החריפה של ההורים, הזקוקים עצמם לסיוע ילדיהם, מבלי יכולת להעניק להם אפילו השכלה מינימלית, ועל אחת כמה וכמה – חופש-התנועה, אוויר, שמחת-ילדות והתפתחות כללית.

לא כאן המקום להרחיב את הדיבור על מצבה הכלכלי-החברתי הבלתי-נורמלי של יהדות הגולה, אשר אין לו דוגמה בין אומות העולם – למרות השינויים הכבירים שחלו בה החל מהמאה הי"ט ותחילת המאה העשרים. די להצביע על התופעה, שעל כל 100 אנשים העסוקים בחקלאות בארצות מזרח-אירופה נמצאים 0.8 יהודים, כ-30 בתעשייה, מלאכה ותחבורה, כ-39.5 במסחר, ו-29.7 מחוסרי מקצוע, מובטלים ומשוללי-פרנסה. מעניין עד כמה כל החקירות הכלכליות האחרונות מוכיחות את צדקת הנחותיו של בֶּר בורוכוב בדבר פיגור המקצועות היהודיים וריחוקם ממקורות התוצרת והקרקע. כי הנה לדוגמה:

47.7% של כל הפועלים היהודים בפולין עוסקים בתעשיית-הבגדים, 12.5% בתעשיית-הכלכלה, 9.8% בתעשיית-האריג, 4.8% בתעשיית-העור, 4.7% בתעשיית-העץ וכו'. ז.א. 18.7% של כל הפועלים היהודים בפולין עסוקים בענפי-תעשייה שניים במדרגה, שתנאי-העבודה בהם ירודים ביותר; כי הנה 75.3% של כל הפועלים היהודים עובדים בבתי-מלאכה, המעסיקים עד 10 אנשים (17% עד פועל אחד, 29.9% - 3–2 פועלים, 13.7% - 5–4 פועלים, 14.7% - 10–6 פועלים). וערך מכריע “לעבודה”, ש- 66.1% של כל היישוב היהודי הוא פסיבי במובן הכלכלי, ז.א. מתקיים על חשבון 33.9% האקטיביים.

תמונה כללית זו של אומה, המהווה לא רק מיעוטים מדוכאים ונענים במובן הלאומי והחברתי, אלא היא גם אנומאליה במבנה החברתי – דיה לעורר מחשבות נוגות מאוד על גורלו ואפשרויותיו של הנוער הגדל על ברכיה, נוער מיואָש ומנוּון יותר מהדור הבוגר. אבל קודם כל נבחן את המספרים הללו:

 

ב. הנוער היהודי במספרים³    🔗

המספרים הללו מלמדים, כי בשנת 1936 היה בפולין מחנה עצום של צעירים יהודים – 771.925 במספר – בגיל 20–15, שהם 24.3% של כל הישוב היהודי במדינה.

אין חקירות או שאלונים ברורים בדבר מבנהו החברתי של הנוער הזה, אולם לאחר שנצרף את אחוז הנוער המתלמד ואחוז הנוער העובד – יישאר לנו מספר עצום של נוער בלי כל התעסקות קבועה, ללא-מקצוע או מובטלים סתם. אבל בדרך-כלל, הולך ופוחת אחוז הנוער העובד וגדל אחוז המובטלים.

לנוער היהודי בפזוריו אין עתיד לאומי, אין עתיד חברתי וסיכויי-השתרשות במשק, במנגנון המדינה, בחיי-יצירה ותרבות; ואין לו אף הווה, לא אוויר לנשימה ולא בסיס כלכלי וקרקע תחת רגליו. הנוער היהודי כמעט שלא נוּשל משום עמדות כלכליות, כמו אחיו הבוגרים – הוא לא הגיע אליהם בכלל.

כדאי עוד לציין, כי מבחינת הרכב הגילים שונה היא החברה היהודית מעַם-המדינה: גדול אצלנו אחוז הצעירים ביותר ורב מספר הזקנים, הקרובים אלי קבר. לעומת זאת קטן מספר האנשים בגיל ממוצע, גיל-היצירה. ההרכב הגילי של היישוב הבלתי-יהודי הוא בדיוק להפך. תופעה זו אפיינית היא ליהודי אירופה המזרחית והמערבית כאחת.

לפני שנעבור לתאור מפורט יותר של מצב הנוער היהודי – נביא דוגמה מאלפת מאוד של מצב הנוער היהודי –

 

ג. עיירה יהודית נידחת    🔗

שהיא אופיינית מכמה בחינות ונחקרה זה עתה. מתוך זה יסתבר ויתבהר לנו מצבו החברתי של חלק גדול מהנוער שלנו בקוים בולטים.

עיירה זו הוֹרוֹדנא שמה, שוכנת במחוז סטוֹלין, פלך פוליסה, במרחק 45 קילומטר מפּינסק. מהלך 24 קילומטר מהעיירה נמצאת תחנת הרכבת. כביש אין. התחבורה היא בעיקר באמצעות עגלות. יישוב הסביבה הוא כפרי. רוסים לבנים. בין העיירה והכפר יחסי-חליפין חלשים מאוד. בזמן האחרון נוסף לכך גם החרם נגד היהודים, משיסת-הפרעות והמתיחות האנטישמית. בעיירה 2 טחנות-קיטור ומִלבֶּנָה [משרפת לבנים] פרימיטיבית. מוסדות-תרבות כמעט שאינם.

מספר התושבים 2501, מהם 598 יהודים. בעוד שהיישוב הנוצרי מתקיים בעיקר על החקלאות, הגננות ותעשיית-הכדים המפותחת במקום – מתפרנסים היהודים ברובם על המסחר והמלאכה הפעוטה. מספר הפועלים הוא מועט מאוד.

את מספר הנוער בעיירה מראה טבלה זו:

בגיל 24–22 יש 4 נשואים, בגיל 29–25 – 15 נשואים. בדרך כלל מתחתנים בגיל מאוחר. עוד יותר קטן הוא מספר הנשים הנשואות.

בכל העיירה יש 122 משפחות יהודיות, משמע 4.9 נפשות בממוצע לכל משפחה (אצל בעלי מלאכה 5, אצל סוחרים 4).

74 משפחות, שהן 387 נפשות (65.7%) מתקיימות על המלאכה; 32 משפחות, שהן 138 נפשות (23.4%) מתקיימות על המסחר; 16 משפחות, שהן 64 נפשות (10.9%) – על כח מיני מקצועות (בדבר 9 נפשות אין ידיעות ברורות).

19 משפחות, שהן 96 נפשות, התקיימו על חייטות, סנדלרות תפרוּת וכו'. התוצרת נקלטה בשוק המקומי. 17 סדנאות, נגרות, 36 בתי-תפירה (נשים). בסה"כ יש בעיירה יהודים אקטיביים במלאכה ותעשייה 128, והם מקיימים 259 נפשות, ז.א. שכל נפש מקיימת 2 אחרות.

בתי המלאכה היהודיים הם זעירים מאוד. בעיירה אין מספרה ומאפיה. לחם אופה כל אחד בביתו אפילו בערי פוליסה הגדולות. (בריסק “המפורסמת” ופינסק). המסחר כמעט איננו מפותח, ובמקומו – תגרנוּת זעומה. כל זה בעקב הדלדול הכללי, הדרגה הנמוכה של הצרכים בעיירה, חוסר-התחבורה, התחרות עם השכנים וכו'. ה“מסחר היהודי” הלזה מקיים 138 נפשות (64 גברים ו-74 נשים), מהם 41 אקטיביים ו-97 פסיביים.

מעניין לדעת מה הם מקורות הפרנסה של יהודי העיירה מחוץ למסחר ומלאכה. ואלו הם:

מהם אקטיביים 49, פסיביים 15.

בעיירה אין רופא. החובשת היחידה נסעה לוארשה וחזרה לאחר שלא השיגה שם עבודה. וזהו המספר הכללי של היהודים האקטיביים והפסיביים בעיירה:

כמה יהודים שמתפרנסים מעבודת בני-משפחתם בעיירות אחרות לא הובאו בחשבון.

תמונת העיירה הזו מסבירה לנו היטב את תנאי חייו החברתיים ואת עתידו של הנוער העברי בעיירה הפולנית. אמנם רבה היא הדרך שעברנו מימי הסבא מנדלי מוכר ספרים ועד עתה, אבל בכל זאת - - -

 

ד. תופעות ותהליכים אופיניים בחיי הנוער בגולה    🔗

נוער עובד    🔗

קיים תהליך של מעבר לעבודה בחיי הנוער שלנו, תהליך שבא לידי ביטוי בגילויים שונים. אופיני ומיוחד לנוער היהודי הוא קודם כל המעבר לעבודה בגיל רך מאוד, או בגיל מאוחר יותר מדי. אין צמיחה טבעית וגידול אורגני של שכבות-נוער עובדות.

כלי-הקיבול העיקרי לפרודוקטיביזציה זו היא המלאכה היהודית, הנאנקת בסדנאות מפוררות ומדוּלדלות, בתנאי-חיים ועבודה מבהילים, מקום שם בעל-המלאכה עובד יחד עם בני-משפחתו. על-פי רוב הצעיר בעבודה מנוצל לכל מיני עבודות-עזר, שאין להן כל שייכות למקצוע. שעות-העבודה הן ללא-גבול. ביזיון ומחנק. לביטוח סוציאלי אין כל זכר.

המבנה החברתי של הנוער היהודי העובד מתאים בערך לזה של הפועל היהודי בכלל: במקום הראשון (54.4%) תפירה; ואחר-כך – תעשיית העור והאֶרג. לפי מוצאו בא הנוער העובד היהודי ב-78% משכבות-ביניים מתרוששות.

50% של הפרוליטריון הצעיר הזה הוא בגיל עד 16 שנה; לפי שאלון אחד – 47.8% של הנוער העובד היהודי במקצוע הדפוס בוארשה ו-44.2% בערי-השדה נכנסו לעבודה בגיל 15–12 שנה. 19% של הצעירים העסוקים בתעשיית-הבגדים החלו לעבוד בגיל עד 13 שנים; 76% - בגיל עד 15 שנים; ו-9% עד גיל 16;

18% של כל הנוער הזה אינו יודע קרוא וכתוב. – שליש של פועלי הדפוס הצעירים קיבל השכלה נמוכה. אין כל דאגה להשכלתו של הנוער הזה, בקורסים הממשלתיים להשתלמות אחוז הצעירים היהודים הוא מִצעָר: א. בשל האנטישמיות החריפה, ב. מפני חוסר דאגה מצד המעבידים; ג. בעקב הניצול והדיכאון של הצעירים עצמם, שאף השכלה מקצועית הגונה אינם מקבלים.

באופן ממוצע יום עבודה של הנוער העובד היהודי הוא 10 שעות, אבל יש עובדים גם 14–12 שעות ביום. אין אף ענף תעשייה אחד, ששם יישמר למעשה יום-עבודה של 8 שעות. ומעניין: כל מה שהפועל צעיר יותר – יום עבודתו ממושך יותר. בערי-השדה ובפלכים המפגרים המצב קשה עוד יותר. שם שוררים תנאי-בראשית. רק 1.8% של הנוער היהודי העובד נהנה מחופשה שנתית. בקופת-חולים מבוטחים 30.1%.

ומייאשת היא שאלת השכר, במקרים רבים (31.5% בתעשיית הדפוס, 10.4% בתעשיית-הבגדים) אין הפועל הצעיר מקבל שום שכר. לפרקים צריך עוד הצעיר לשלם בעד “לימוד” המקצוע, השכר הממוצע של נוער עובד בגיל 14–12 הוא פחות מ-4 זהובים (15 גרוש) בשבוע; בגיל 15 – 16.8 זהוב; בגיל 20–17 – 15 זהוב, וזהו המכסימום.

בתעשיית הבגדים מתחיל השכר ב-2–1 זהובים השבוע; ב-20% של המקרים ב-5 זהוב; ב-28% - 10 זהוב; וב-3.2% - 30 זהוב השבוע. (למעשה השכר הוא יותר נמוך, היות ועל השאלונים ענו רק הצעירים המאורגנים ביותר ובערים המרכזיות). בדרך-כלל שכר הנער העובד הוא פחות מ-1/5 שכרו של הבוגר.

בבתי-הספר למלאכה הממשלתיים, העירוניים, או שעל-יד הקהילות היהודיות ובקורסים של חברת “אורט” נמצא נוער, לרוב בגיל יותר מבוגר, ביניהם גם בוגרי בתי-ספר תיכוניים, המקבלים שם את השכלתם המקצועית. אבל הנה הוכיחו מספרים מדוייקים, כי 95–90% של בוגרי בתי-הספר למלאכה נשארו מחוסרי-עבודה, ואלה שמצאו עבודה נאלצו לעבוד לא במקצועות שרכשו להם (עובדה זו הובאה גם בתזכיר בוגרי בתי-הספר למלאכה ברחוב סטבקי בוארשה להנהלת הסוכנות היהודית). אחוז הלומדים מקצוע בבתי-ספר הוא קטן למדי (3.1%). כאמור, זעום מאוד מספר הנוער היהודי בבתי-הספר הממשלתיים והעירוניים; ובתי-הספר המקצועיים של הקהילות היהודיות ושל חברת “אורט” מתקיימים בנס ללא כל תמיכה, ושכר-הלימוד (שהוא מעיק על התלמידים) אינו מספיק לכלכלת המוסדות.

בדרך כלל למדו בבתי-הספר המקצועיים:

בפולין קיימים בתי-ספר מקצועיים ב-21 ערים, בעוד שבארץ ישנם 1,013 יישובים יהודים (שבכל אחד לא פחות מ-300 נפש), זאת-אומרת שלגבי 99% של היישוב היהודי אין בתי-הספר הללו באים בחשבון.

והרי כמה מספרים מעניינים בדבר הנוער היהודי העובד בוארשה בשנות 1935–36. (מפקד חלקי)

כמה מילים על המצב המשפחתי של הנוער הזה: 5% של העובדים הצעירים גרים בחדר משותף ל-5 נפשות; למעלה מ-60% ישנים בשניים ויותר במיטה אחת. בתעשיות ידועות המצב גרוע עוד יותר. 13.8% של הנחקרים ישנים על הריצפה.

כך חי הנוער היהודי העובד בפולין. ויש הבדל ניכר ויסודי בינו ולבין הנוער של עַם-הרוב, שזה האחרון נכנס לעבודה בגיל יותר גבוה, תנאי-חייו טובים יותר, תנאי עבודתו והשכלתו (המקצועית והכללית) יותר נוחים, הוא מקבל סיוע מצד הממשלה, ויש בידו נסיון, המשך של מעשה-אבות.

נוער לומד    🔗

חלקים הגונים של הנוער העברי מקבלים את השכלתם בכל מיני בתי-ספר: בחדרים (18,544) בבתי תלמוד-תורה וישיבות, ברשת בתי-הספר של “תרבות”, של “יבנה” של ציש"א⁴ הבוּנדאית ובבתי-הספר העממיים הממשלתיים. ההורים היהודים חוסכים מלחמם הצר, כדי להקנות לבניהם השכלה – וזה למרות האנטישמיות הפורעת של האינטליגנציה הפולנית, למרות חוסר כל סיכויים להסתדר (בשעת כתיבת השורות האלו הוכנס “הסעיף האריי”, ההיטלריסטי באגודות עורכי-הדין והרופאים בפולין).

בשנים 1935–1924 היו בפולין 770 בתי-ספר תיכוניים. במשך הזמן הזה גדל מספר בתי-הספר הממשלתיים והופחת מספר בתי-הספר הפרטיים.

מספר התלמידים בבתי-הספר האלה הופחת מ-215,000 ב-1925/26 עד 166,000 ב-1934/5, זאת אומרת הפחתה של 25%. ירידה זו נוגעת בעיקר בנוער היהודי המתלמד ובבתי-הספר הפרטיים. בפרק זמן זה הופחת מספר התלמידים הנוצרים ב-21.5% והיהודים ב-28.7%.

|שנה|מס' בתי"ס תיכוניים |מס' תלמידים לא יהודים| יהודים| |1925/6| 779 |215,224| 173,418| 41,806| |1930/1| 757| 206,055| 162,472| 43,183| |1934/5| 770| 166,090| 136,268| 29,822|

ב-1925/6 היווה הנוער היהודי המתלמד בבתי-הספר התיכוניים 19.5%; ב-1930/31

• 21.1%; וב-1934/35 – 18%. בבתי-הספר הממשלתיים- 10%; בוארשה – 3.9% בבתי-הספר הממשלתיים ו-23.2% בשאר בתי-הספר (אחוז היהודים בוארשה היה ל-30.1% בשנת 1931 ו-33.1% ב-1925). אחוז הנוער היהודי המתלמד בדרך-כלל נמצא בקו-הירידה.

אופייני הוא הלך-הנפש המלווה את הצעירים האלה בהתבגרותם. תהום של ייאוש ואי-מוצא נפערת לפניהם. יש אכזבה כללית בהשתלמות לשמהּ. יש הרגשה ברורה של תלישות ונֵכר, שְׁכוֹל ואינוָולידיוּת [נכוּת] רוחנית. לאחר כמה שנות-לימוד, שנקנו במאמצים קשים מאוד, מרגיש הצעיר העברי, כי לא השיג כלום והוא תוהה ומחפש את פתרון-חייו ואת דרכו.

כתוצאות המשבר הכללי ולחץ האנומליה שבחיי היהודים – קיימת בארצות-הגולה שכבה עצומה של נוער ללא מקצוע, ללא התעסקות. המונים, אשר לא טעמו טעם עבודה, אשר לא ניסו להתקיים מעבודת ידיהם, ללא-מוצא ונסיון-חיים, גדלים פרא ומתנוונים בעיר ובעיירה. פרימיטיביות בתפישת שאלות-חיים, ירידה מוסרית וחברתית, ציניזם ופראות, קנאה ושנאה לכל מי שעסוק וזרות לכל ניסיון של שינוי-ערכין רציני, אי-אמונה ואפסות.

חוסר המוצא הזה מגרה, מכרסם ומעורר תאוות אכזריות, לא-מרוסנות. תנאי-החיים האיומים, השפלוּת והעלבון מקצצים כל מעוף-יצירה, כל רצון ויכולת-קיום אנושית ומטפחים את האינסטינקטים של הנוער הפרוע. בהיותם אין-אונים, עלובים ועזובים – שואפים חלקים של הנוער “המיותר” הזה הנגרר לפרקים אחרי כל מיני רדיקליזמים צרחניים, להינקם בכל היקר והקדוש, בכל רעיון ואמונה, להשתחרר ולהשתולל. אף “התרבות” פסקה מלהיות ערך, ולא כל-שכן המהפכה, השחרור האנושי, הלאומי, החברתי. משתלטים בו הפראוּת, הפריצוּת והזדון.

כל-כמה שהממשלה מתקדמת יותר היא דואגת להעברת הנוער לעבודה בגיל יותר מבוגר, דואגת לחינוך, להשכלה ולצרכים הכלכליים של הדור הצעיר. עוד בראשית עלות בלום⁵ לשלטון בצרפת הכריז על הארכת גיל הלימודים של הנוער; תכניות דומות בידי מפלגת-העבודה באנגליה; על הטיפול בנוער בברית-המועצות אין להרבות מילים. אבל המוני-ישראל באירופה נחוּתים בארצות מפגרות במובן הכלכלי, הפוליטי והחברתי. ואף זה משפיע באופן מכריע על גורל הדורות הצעירים שלנו. מצבה המיואש של יהדות מזרח-אירופה, המשבר האיום והאנטישמיות המשתוללת – כל אלה מקצצים כל אפשרות-קיום לנוער שלנו. ובתנאים אלה – מה מעמיק אצלנו פֵּרוד-הלבבות, כמה מפוררים ואדישים אנו, כמה פעוטים נוכח האסון הגדול והתפקידים הכבירים.

השאלה הגורלית של דורנו היא: היאך להקים את הנוער משִׁפלותו, להפכו לגורם בונה ויוצר בחיינו, לכוח לאומי ואנושי משחרר.

בשורות הנוער החלוצי    🔗

הירידה הכללית נגעה גם בשורות הנוער הציוני המאורגן. הנה טבלה מספרית של הסתדרות “החלוץ” בוארשה, אשר כותב הטורים סידר אותה לפני כשנה. אמנם הטבלה אינה מלאה, אבל אופיינית היא. היה זמן ששמנוֹ וסלתו של הנוער היהודי נהר להסתדרויות-הנוער הציוניות. כיום עניים אנו יותר. אגב, חלק גדול של הצעירים, אשר באו בחשבון בטבלה הזו, באים מערי-השדה ובוארשה הם רק עבדו והתקיימו. מובן, שבערי-השדה שונה המצב בהרבה לרעה.

מ-281 חברים שנחקרו היו: 133 בחורים, 148 בחורות. לפי התעסקותם נחלקו חברי “החלוץ” בוארשה באופן זה:

את התעסקות הורי החברים מראה הטבלה הבאה (חלקית):

רמת השכלתם של החברים האלה: 68 חברים גמרו בית-ספר עממי (7 כיתות), חברות - 22; 12 חברות גמרו בתי-ספר עממיים מיסודה של “תרבות”, 8 – גימנסיות, 29 קיבלו השכלה ביתית; בלי כל השכלה – 142 חברים-ות. ידיעת עברית: 12 חברים-ות ידיעה טובה, 28 - ידיעה מספיקה, 35 – יודעים קצת. 206 חברים לא ידעו כלל עברית ו-111 חברים וחברות יצאו להכשרה.

ובעוד אנו מחפשים את פרוּטותינו – אבד לנו, כדבר המשורר – דינָרנוּ היקר ביותר, הוא הנוער היהודי, אשר הזין ופירנס את כל התנועות בישראל, אשר היה הנושא והנשוא לתנועת המהפכה הישראלית. אמנם אף האומה כולה נתדלדלה במובן החומרי והרוחני, נסתלקה הקדושה ושאר-הרוח של דורות שעברו, וגם התקופה כולה מאפילה. אך עוד צפונים וגלומים במעמקיה מעיינות-כוחות, המצפים להתערותם על-ידי אמן-תולדותינו, שׂר האומה שלנו, אשר ייצק מהם כלי-שיחרור ופדוּת – כפרשים הישנים במערה אשר באגדה העממית, המחכים למלאך שיעוררם מתרדמתם המדומה לקראת מעשי-גבורה ועוז-יצירה.

בראשית המאה הי"ט היו אפשרויות יותר רחבות להבראה חברתית של הנוער היהודי, אבל חסרה עדיין ההכרה הברורה הגואלת. הצעיר היהודי הראשון אשר למד את מקצוע הטכסטיל בלודז' בשנת 1820, עשה זאת בסתר והיה למטרה לחצי-השנאה ורדיפות החרדים, אשר כינו אותו בשם “נפתלי משומד”. באותה תקופה, בימי התקדמות הקפיטליזם, באירופה, היו אפשרויות-התפתחות רחבות יותר ליהדות כולה ולנוער היהודי. ואולם כיום, בשנות שקיעת-הקפיטליזם ורקבונו, אין עתיד ואין אפשרויות-פרודוקטיביזציה רצינית להמוני ישראל בגולה ובשוּרה ראשונה לנוער היהודי.

ויספיק טיול אחד בארץ-ישראל – בעיר ובכפר, בקיבוץ, בקבוצה, במושב ובמושבה – בכדי לראות את החריש העמוק ואת ההישג הנכבד של תנועת-השיחרור שלנו – החדרת העבודה, העבודה הקשה בחקלאות ובכל מיני מקצועות שלא ידענום בגולה. ההישג ששמו: יצירת מעמד עובדים עברי בכל ענפי הייצור והכלכלה. ואת המקום בראש תהליך זה נוטל הנוער העברי, הנוער החלוצי.