א    🔗

אַתְּ הָיִית לוֹ אַחַת. אַתְּ הָיִית לוֹ מַתָּת.

אַתְּ הָיִית לוֹ מָטָר. אַתְּ הָיִית לוֹ מֵיתָר –

מִזְמוֹר לוֹ הָיִית וְתוֹחֶלֶת.

הוּא הָיָה לָךְ רִאשׁוֹן. הוּא הָיָה לָךְ אָדוֹן.

הוּא הָיָה לָךְ צָמָא. הוּא הָיָה לָךְ חוֹמָה –

מָגֵן הוּא הָיָה לָךְ וָשֶׁלֶט.

אַךְ בָּגְדוּ הַיָּמִים. גַּם עָמְדוּ כְמוֹ נֵד.

וַתִּהְיִי לוֹ קָדִים. וַתִּהְיִי לוֹ מוֹקֵד.

וַתִּהְיִי לוֹ כָאֵשׁ הָאוֹכֶלֶת.

זֶה עַצְמוֹ שֶׁשּׂרַף. זֶה שִׁירוֹ בַכִּבְשָׁן.

זֶה נָגְהֵךְ שֶׁאֻסַּף. זֶה חַסְדֵּךְ בֶּעָשָׁן.

זוֹ שִׁמְשֵׁךְ בְּעִיֵּי־הַמַּפֶּלֶת. –

ב    🔗

יֶאֶרְכוּ עוֹד יָמִים. וְדִמְעוֹ יְלַהֵט.

יֶאֶבְלוּ יְרָחִים. כִּי מָחוֹל הוּא יַשְׁבֵּת.

כִּי שִׁלְדּוֹ לֹא יָמוּת. כִּי אָהֵב.

הֵן שִׁלְדּוֹ לְפִתְחֵךְ. הוּא יָקוּשׁ לְרַגְלֵךְ.

הוּא יוֹבִיש אֲבִיבֵךְ. וְיִקֹּב כַּרְמִלֵּךְ.

וְיָאֹר אֶת רִגְבֵּךְ הַכּוֹאֵב.

הוּא הָיָה לָךְ רִאשׁוֹן. הוּא יְהִי לָךְ אַחֲרוֹן.

הוּא יְהִי לָךְ חָתָן, כִּי חַיָּיו בָּךְ נָתַן –

וְיַצְרַע אֶת חֵיקֵךְ שֶׁאָהֵב.

אַתּ¹ הָיִית לוֹ גִתִּית עַד הָיִית לוֹ חֲנִית.

אַתְּ תְּהִי לוֹ אַחַת, וּפִידוֹ בָך יֵחַת –

וּפִגְרֵךְ בְּשִׁלְדּוֹ יִלָּהֵב.