פרוֹח פרחו פאתי המזרח.
מתנשמת כברת-השׂדה הדשנה, המכוסה טל.
ברפת גועה השור, המבקש לצאת לחפשי.
והנה נפתח פתח הבית; איש-האדמה יוצא ועומד על הסף.
חזהו החזק גלוי; זרועותיו האדירות חשׂופות.
בעין בהירה ואומרת חבה ותודה הוא מביט – למעלה אל השמים המחייכים, למַטה אל מפרנסתו הדשנה – האדמה, ובשמעו את קול שוֹרוֹ הנאמן הוא מתחייך:
– הריני הולך, שורי החביב, הנאמן!
לא עברה שעה מרובה, והשור כבר אסור אל המחרשה.
מאחורי המחרשה עומד איש האדמה, מעמיק את הסכין אל תוך הניר, והשור משרבב את צוָארו וראשו לצעד הראשון.
מתגלה פתאום מלאך מן השמים, מושיט את חרבו, חרב אש, מעל למחרשה, בין השור ובין האדם…
ובעיניו של המלאך לוהטים צער ואהבה יחדיו; רחמים ואיוּם נשקו.
ופונה המלאך אל האדם, ואומר בקול מצווה, וכקול הפלדה נשמע קולו בדבּרו:
“נטוש את שורך, את מחרשתך ואת שׂדך ולך!”
ולאחר שאיש-האדמה ממאֵן ומתמהמה, נשמע קול המלאך ביתר תוקף:
“ואם לא תלך מרצון, דחוֹף אדחפך בכוח!”
“ואם תמאֵן את אדמתך-מפרנסתך לעזוב, סגור אסגור את רחמה, ולא תתן לך את יבולה”.
“כברזל תהא פרושׂה לעיניך, ועל השמַים אצווה מהמטיר עליה טפה אחת גשם; אֵגל-טל אחד לא ירד עליה”.
“ואם בפחד מאדמתך תברח, ואל ביתך תבוא, ובחדר תחבא מפּנַי, ומפּני פקודתי תסתתר” – –
“הנני משלח בך את חזיזי ומבעיר את הגג מעל ראשך”…
“הנני קורא לרוחות מכל קצות הארץ ויבואו, ואת קירות ביתך יפילו עליך”.
“ואם תוסיף ותמאֵן ותלך עמי בקרי, ולא תפרד עוד מכל-יש-לך, מכל מאודך ומרכושך –”
“ושרקתי אל הפראים אשר בערבה, ובאו ביעף, עטופים ענני-אבק, ופשטו על-כל-יש-לך ושדדוהו”…
“שורך טבוח לעיניך, וצאנך ובקרך, והם זוללים את בשׂרם!”
“ואת בניך ובנותיך יכבשו; ביתרים לחים יאסרום, ורדפום לפניהם, למכרם לעבדים ולשפחות – ולא ישוב אליך עוד מושב, – ועיניך לשוא תכלינה!”
“על כן, הלוֹך תלך!”
– אנה? – שואל איש האדמה נחרד.
“אלהים בחר בך להיות שליחו, והלכת על פני תבל להריע ולהודיע שמו!”
“על פני תבל תנדוד”.
“נע ונד תהיה”.
“ובלא דרך ובלא שביל תלך; על-פני קוצים דוקרניים ואבני-נגף חדודים, ויחף תלך; כתמי-דם תשאֵרנה אחריך כפות-רגליך תמיד”…
“והיה כי תיעף ועמדת מלכת, למען נשוֹם רגע לרוָחה, והבערתי את האדמה מתחת לרגליך, והאיצה בך ללכת!”
“ומן השמים ארדפך ברעם ובברק”.
“ואויבים בנפש אקים לך מאחריך, ורדפוך בחציהם… ואת החיה הרעה אקרא עליך מן היער, והיא תרדפך”…
“ולמנוֹח ולמסתור תתאַו, ועל כל פתח תתדפק ותתחנן: “תנוני לעבור את הסף!”, ואל כל חלון תעוט, לינת-לילה לנודד חולה לבקש” –
“וגרש יגרשוך מכל מקום!”
“בחרפה ובלעג יגרשוך, במכות ובמקלות – כמצורע. צא-צא יקראו עליך! ומשוגע מפחד תוסיף ותרוץ…”
“והיה כי תעבור במים, וראית את עצמך כבמראָה, ופחדת מפני עצמך! וגועל יתקפך למראה פניך! פחד יתקפך מפני פצעיך הגלויים שלא חוּבּשו; גועל מפני הלכלוך של גופך המגוֹאָל-דם… וביקשת לגאול עצמך משליחותך, מחובתך להודיע שם אלהים – ולא תוכל!”
“ומורא גדול מזה ירדפך”…
“וכטפּות עופרת רותחת תפולנה דמעות עיניך על פניך; ומפצעיך הפתוחים לא יחדל מלזרזף הדם”…
– לשם מה?
מלא רחמים משיב קול המלאך:
“מכל דמעה אשר תפול מעיניך – כך רצון האלהים! – תנבוט מן האדמה החטאה חבצלת לבנה” –
“ומכל טפּת-דם אשר תטוף, מכל פצע מפצעיך – יעלה ורד אדום! כה אמר אלהים!”
ושוב נשמע הקול כקול הפלדה:
“אך כל אלה יהיו מאחריך; כל זה עיניך לא תראינה”…
“מלפניך – קוצים; אבנים תחת רגליך; בכל אשר עיניך רואות – שממה” – –
"ומשוגע מפחד ומצער, תוסיף ותרוץ הלאה והלאה… ואת העולם מאחריך תזרע פרחים, מאחוריך האדמה כגן-עדן תהיה, ואתה לא תראה – עד – "
– עד מתי, המלאך?!
“עד שובך אל המקום, אשר ממנו יצאת – אִם…”
– אִם מה, המלאך?! – שואל איש האדמה בחרדה יתירה.
“אִם אלהים לא ישלח אותך אל עולמות אחרים מן העולמות אשר ברא”…
“כי לכך – נבחרת!”
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.