בכינוס הציוני, ט״ו בחשון תש״ח — 29 באוקטובר 1947

בשני נתיבים הגענו עד הלום — לפרשת דרכים המובילה לעצמאות: בנתיב היסורים ובנתיב היצירה. שלשלת יסורי־גולה משך עשרות דורות, מאז החורבן, שלשלת של עשרות שנות יצירה במולדת המחודשת — זו היתה דרכנו. והשנה שחלפה הציבה בדרך זו שני ציוני כבוד וגאון שיאירו לדורות: סבל־גבורים של מעפילי ״יציאת אירופה״ ויצירה נועזת של מניחי צינור המים בשממות הנגב.

 

הגענו לסף המדינה    🔗

עכשיו מופנות כל העינים לעצרת האומות המאוחדות היושבת על מדוכת עצמאותה של ארצנו. ועדת האומות המאוחדות לעניני ארץ־ישראל הכירה בזכותו של העם העברי למדינה ריבונית בארצו, ושתי הממלכות האדירות בעולם — ארצות־הברית וברית־המועצות, סמכו ידן על מסקנה זו, וועדת משנה של עצרת האומות, בהשתתפות שתי המדינות הגדולות, בוחנת בימים אלה את גבולות המדינה היהודית ומחפשת דרכים ומכשירים לביצועה.

הגענו לסף המדינה. הדרך לעצמאות במולדת פרושה לפנינו — אבל המחסומים החוצצים בינינו ובין מחוז־חפצנו הם עדיין מרובים ולא בנקל יסולקו. ועלינו להיכון, כי לא זו בלבד שנידרש למאמצי יצירה כפולים ומכופלים למען הקמת המדינה ובנינה, אלא אין כל ערובה שיחסכו מאתנו יסורים נוספים וקשים בדרך למדינה. ההכרעה לא תפול אך ורק בעצרת האומות. אסור לנו בשום אופן — בין שהידיעות מ״אגם ההצלחה״ הן טובות או רעות — להתעלם מהגורמים העוינים הפועלים לא רק בתוך האומות המאוחדות, אלא גם — וביחוד — מחוץ לאומות המאוחדות.

 

ממשלת המנדט נכשלה בשליחותה    🔗

השומר שהופקד מטעם האומות לאחר מלחמת העולם הראשונה לסייע לקוממיות העם היהודי בארצו — נכשל ומעל בשליחותו. במקום עזר וסעד הפך זה עשר שנים למפגע ומכשול, ועכשיו הוא מנסה לעשות לאל את תיקון המעוות שהמצפון האנושי בעצרת האומות רוצה לתקן כלפי העשוק בעמים.

שלוש פעמים ניסתה ממשלת המנדט, לאחר שעשתה פלסתר את חובתה לעם היהודי ולחבר־הלאומים, להשיג גושפּנקה של היתר בינלאומי למעל אשר מעלה ב״ספר הלבן״ של 1939. בפעם הראשונה — מאת ועדת המנדטים של חבר הלאומים; בפעם השניה — מאת ועדה אנגלית־אמריקנית; בפעם השלשית — מאת ועדת האומות המאוחדות. ובשלשתן נחלה כשלון חרוץ. המוסדות הבינלאומיים שממשלת המנדט פנתה אליהן בכוונה לטהר את שרץ ״הספר הלבן״ — פסלו בזו אחר זו את מדיניות המעל וגינו את סלף השליחות שהוטלה על אנגליה בארץ; ובכל פעם המרה השליח את פסק הדין הבינלאומי, ועדיין הוא מקים בארץ משטר של דיכוי ושרירות והפרת־אמונים, שאין לו כל בסיס חוקי ומוסרי.

 

מדיניות הממשלה הבריטית מכוונת נגד היהודים והערבים כאחד    🔗

אין צורך לחזור על פרשת המעל והרמיה של הממשלה הנוכחית באנגליה. אולם יש לעמוד על הקו היסודי במדיניות הארצישראלית של ממשלת אֶטלי־באֶוין המכוּון נגד היהודים וגם נגד הערבים. כי מדיניות זו עוינת לעם היהודי — בולט וגלוי לכל. בלי כל שמץ של הגזמה קרא צ׳רצ׳יל למדיניות זו ״מלחמה מתועבת ביהודים״. אולם כל הסבור שזוהי מדיניות פרו־ערבית אינו אלא טועה. מן השפה ולחה רצופה המדיניות האנטי־יהודית הכרזות חיבה ואהבה לערבים ואהדה לשאיפות הלאומיות הערביות. באֶוין עשה אפילו תגלית היסטורית מרעישה לטובת הערבים, ובאסיפה רבתי בלונדון הכריז על העזרה הרבה שהושיטו הערבים לצבאות אנגליה ובני בריתה בימי אל־עלמיין. אולם אהבה זו לערבים לא נתגלתה אף פעם בשעה שלעם הערבי יש צורך בה, כגון למשל, במצרים — במדינה הערבית הגדולה ביותר, והממשלה המצרית הוכרחה להגיש עצומותיה לאומות המאוחדות נגד ״ידיד״ הערבים הגדול ששמו אֶרנסט באֶוין. אך גם במדיניותה הארצישראלית חותרת ממשלתו של באֶוין נגד שאיפות הערבים לא פחות מאשר נגד שאיפות היהודים, — כי המדיניות של ממשלת אֶטלי־באֶוין בארץ היא: שארץ־ישראל תהיה לא לערבים ולא ליהודים, ולא תקום פה לא מדינה ערבית ולא מרינה יהודית, אלא מושבת כתר בריטית בצורה זו או אחרת, שתשמש בסיס לצבא ולצי ולחיל האויר הבריטי. זו היתה המשמעות האמיתית של מדיניות באֶוין לפני שנתים, במסרו את הצהרתו הראשונה ב־13 בנובמבר שנת 1945, בשעת מינוי הועדה האנגלית־אמריקנית, זה היה התוכן האמיתי של התכנית שקוראים לה תכנית מוריסון, וזו היתה הכוונה הגלויה של ההצעות שהוגשו לנו בחורף שעבר על ידי באֶוין בעצמו, וזה היה המניע האמיתי בפניה לאומות המאוחדות, לאחר שנכשלו הנסיונות להביא את היהודים והערבים לידי הסכמה — שארץ־ישראל היא לאנגלים.

 

מה טמון בהכרזת קריץ׳־ג׳ונס?    🔗

הנשתנתה מדיניות זו בהכרזת קריץ׳־ג׳ונס על חיסול המנדט ופינוי הארץ?

ועדת האומות המאוחדות הכזיבה את ממשלת ״הספר הלבן״, כשם שהכזיבה אותה הועדה האנגלית־אמריקאית. לא ניתן הכשר למדיניות של באֶוין, ולא עוד אלא שנפסל השלטון הבריטי בארץ ביסודו, והומלץ על חיסול המנדט הבריטי ומתן עצמאות ליהודים ולערבים. קריץ׳־ג׳ונס הכריז שממשלתו מקבלת את הדין בחלק הראשון של ההמלצה — חיסול המנדט, והשתמט עד עכשיו מלהגיד מהי עמדת ממשלתו בחלק השני — עצמאות ליהודים ולערבים. ואין צריך אדם להיות חושד בכשרים למען יתעוררו אצלו הרהורים קשים על כוונותיה האמיתיות של ממשלת באֶוין בשעה זו. האם יש בהודעה מעורפלת, מסויגת בכמה סייגים לא ברורים, על פינוי בלי נקיבת תאריך הפינוי — משום נסיון לחבל את הנסיון של עצרת האומות המאוחדות לפתור את בעיית ארץ־ישראל על יסוד הפשרה המוצעת על ידי רוב הועדה?

 

מדוע מסרבת הממשלה לסייע בהבטחת השירותים?    🔗

הנציב העליון הביע בפני סופרי חו״ל את דאגתו שלא יקום חלילה בארץ תוהו־ובוהו לאחר הפינוי הבריטי. הערכנו חרדה מוצדקת זו של הנציב, ופנינו לממשלה בדבר סידורים מוקדמים שיש לעשות מבעוד זמן— למען לא תשקע הארץ במצב של תוהו־ובוהו. הודענו שאין ברצוננו לפצל את אחדותה הכלכלית של הארץ, שעליה המליצה ועדת האו״מ, ושכל דאגתנו היא רק, שאם הבריטים יפנו את הארץ לפני שהאומות המאוחדות תעשינה את הסידורים הרצויים — תעזור הממשלה מעכשיו לנו לקיים את השירותים לכל תושבי הארץ, בלי הבדל, מתוך שיתוף פעולה יהודי־ערבי, אם הערבים ירצו לשתף פעולה, ומתוך ניצול שירותם של כל הפקידים — יהודים, ערבים, אנגלים ואחרים, ללא הבדל, שיהיו מסוגלים ורוצים להמשיך בעבודתם לאחר הפינוי הבריטי. על כך נענינו מאת הממשלה בשלילה, מתוך אמתלה שהדבר הוא מוקדם, ואין עדיין בסיס לסידורים כאלה.

 

פקידים גבוהים בנביאים    🔗

ומשונה הדבר, שלאחר הכרזות נשנות וחוזרות על פינוי, אין הממשלה סבורה שמחובתה לעזור מעכשיו לקיום השירותים הנורמליים גם לאחר לכתה — והדבר, לדעתה, מוקדם, ובאותה שעה מנסים פקידים גבוהים לגייס חוגים מסוימים בישוב שידרשו את הישארות האנגלים בארץ ומשתדלים להסביר שלא תקום בארץ לא מדינה יהודית ולא מדינה ערבית, אלא השלטון העליון ישאר שוב בידי האנגלים. הקיבלו פקידים אלה סמכות על פעולתם זו מהממשלה בלונדון? מנין הם יודעים כבר עתה — עוד בשעה שעצרת האומות יושבת על מדוכה זו, וועדה של או״מ בשיתוף ב״כ אמריקה ורוסיה מנסה להכין תכנית־ביצוע לאו״מ על הקמת שתי מדינות, מנין לאנשי הממשלה שנסיון זה יכשל? האם רואים הם מהרהורי־לבבם, או יש להם הוראות מגבוה, ממשרד החוץ בלונדון?

איש מאתנו אינו מוסמך לענות על שאלות אלו, שמתעוררות בהכרח גם אצל אנשים שאינם רגילים לייחס תמיד כוונות רעות לכל מעשי הממשלה הבריטית. בכל אופן, אין לנו כל רשות להתעלם מהקשיים וההכשלות שעלולים לבוא מקצה זה. אלה שהגוּ את המדיניות להפוך ארץ זו למלטה שניה — והטילו את מדיניותם על ממשלת אֶטלי־באֶוין — לא יסתלקו בנקל ממדיניותם, והדרך למדינה — גם אם בעצרת האומות תיפול החלטה חיובית — לא תהיה חלקה ביותר.

 

איומים וקול קורא לשלום    🔗

אולם מכשולים וסכנות צפויים לנו בימי מעבר אלה קודם כל ובעיקר בארץ גופה ובסביבותיה. נציגי ערב בעצרת האומות המאוחדות והעתונות הערבית בארצות השכנות ובארץ מרבים באיומי התקפה והשמד וחורבן בנוסח הידוע. לא נקפח שכר שיחה נאה שהיא אולי יותר משיחה נאה בלבד, ונרים על נס קול יחיד¹, שנשמע בשבועות האחרונים בקרב שליטי ערב — קול קורא לשלום. אנו מעריכים את הכנוּת, התבונה ואומץ־הלב של קריאת שלום זו; ואנו מוקירים את בעליה כמדינאי ושליט רב־נסיון, פטריוט ערבי נאמן, הדורש טוב לעמו ולארצו ויודע את האמת ההיסטורית החשובה שאין טובת ערב וטובת ישראל מתנגדות זו לזו, ואין הכרח שעם אחד יבּנה דוקא על חשבון חברו, אלא להיפך: יתכן ששניהם יחיו יחד מתוך שלום וכבוד הדדי ועזרת גומלין.

אנו גם יודעים שבקרב המוני הערבים בארץ יש רצון עז לקיים את השלום ולהתמיד ביחסי־ידידות תקינים עם שכניהם היהודים. ראינו בחדשים האחרונים כמה גילויים לרצון שלום זה של ההמונים הערבים. דבר זה מחייב אותנו ביתר שאת לדאוג להחזקת השלום בארץ ועל גבולותיה, ולאמץ את הידידות ושיתוף הפעולה עם שכנינו הערבים ולהגביר כל נטיה של שלום ושיתוף פעולה, המתגלה אי־שם בקרב שכנינו.

 

המדיניות הערבית, יסודה — שלילה    🔗

אולם רצון ההמונים וצרכיהם, עדיין אינו, לצערנו, הכוח המדריך והקובע את המדיניות הערבית, וקריאת השלום של אחד משליטי ערב, היא לפי שעה, קריאה בודדת, שלא מצאה עדיין את הדה המתאים בקרב שאר שליטי ערב, ובקרב העתונות וההנהגה של ערבי א״י והארצות השכנות.

ואין זה מקרה או דבר חולף. התנועה הלאומית הערבית בשלב זה היא בעיקרה תנועה שלילית, העומדת על התנגדות לזרים ועל הרגשות גזעיות ואין בה עדיין כל תוכן חיובי קונסטרוקטיבי. המנהיגים של הערבים הפלשתינאים וראשי הליגה הערבית, שלבם כאילו יוצא יומם ולילה לטובה ערבי פלשתינה — לא נקפו אף פעם אצבע למען הרמת מצבו הכלכלי, החברתי או התרבותי של העם הערבי, לא בארץ־ישראל ולא בארצות השכנות. עיראק היא עצמאית כבר למעלה מעשרים שנה — והעוני, הדלדול, העזובה. התחלואה, הבערוּת של תושביה לא נשתנו שום שינוי ניכר. הוא הדיו במצרים, והוא הדין בסוריה ובשאר ארצות ערב.

הליגה הערבית כבר קיימת כמה שנים — ועדיין לא ראינו שום מפעל תרבותי, משקי או חברתי, שהוקם על ידי ליגה זו למען הרמת הכלכלה, החברה, התרבות ותנאי החיים של המוני־ערב. בעצם, צרכי ההמונים הערבים ורצונם אינם מופעלים ואינם קיימים בתנועה הערבית ובמחשבת מנהיגי ערב ושליטיו. התוכן היחיד המפרנס לפי שעה את התנועה הזאת הוא תוכן שלילי — התנגדות ליהודים והפחת שנאה גזעית ליהודים, החרמת התוצרת היהודית ומלחמה בשאיפות היהודיות. זהו עיקר מזונה של המדיניות הערבית והתנועה הלאומית הערבית בשעה זו.

ואם כי כוחה הקונסטרוקטיבי של מדיניות זו הוא כמעט אפסי — אל נזלזל בכוחה הדאֶסטרוקטיבי והאובסטרוקטיבי.

 

תכונה מלאת לקיום הבטחון בתקופת המעבר    🔗

יכולתנו הקונסטרוקטיבית ומבצענו הקונסטרוקטיבי שימשו בלי ספק גורם חשוב ואולי קובע בהכרעת דעת הקהל והמצפון העולמי לטובתנו, כפי שהדבר נתגלה בועדה האנגלית־אמריקאית, במושב המיוחד של עצרת האומות המאוחדות במאי שנה זו, בדיונים ובהמלצות של ועדת האו״מ בקיץ שעבר ובדיונים של עצרת האומות המאוחדות בשבועות ובימים אלה.

אולם שליטי ערב הרוצים להצמית את מפעלנו ולכבול ולחבל את גידולנו ועצמאותנו, יודעים שנשקם היחיד נגדנו הוא כוחם הדאֶסטרוקטיבי — במלוא משמעותן האיומה והמאיימת של מלים אלו. ואם כי אין כל יסוד להיבהל — אסור לנו אף רגע אחד לשבת שאננים, ולהחמיץ אף יום אחד את התכונה המלאה, היעילה, המהירה, וכל האמצעים העומדים לרשותנו בארץ ובגולה — לקיום הבטחון של הישוב ושמירת השלום בארץ וסביבותיה בתקופת המעבר.

אין זה אולי מוקדם לעשות סידורים ראשונים שידרשו להקמת המדינה היהודית — אולם הדבר החיובי המוטל עלינו, ושבו תלוי עצם קיומנו ואפשרותה של הקמת המדינה, היא עמדתנו בתקופת־המעבר. ולא תקופת־המעבר הפורמלית שתיקבע על ידי עצרת האומות המאוחדות, אלא זו שכבר התחילה עם ההכרזה הבריטית על פינוי בעתיד (ולא חשוב אם הכרזה זו היא כנה או תמרון), ועם הגעת צבאות מדינות ערב לגבולותיה של ארץ־ישראל — מצפון על ידי ממשלת סוריה, ומדרום על ידי ממשלת מצרים.

יש אולי צורך לעשות הכנות לקראת הקמת המדינה, ולעבד תכניות קונסטיטוציוניות, משקיות ואדמיניסטרטיביות בשביל המדינה העתידה לבוא. אולם מרכז דאגתנו בשעה זו — מחוץ למערכה המדינית שנעשית על ידי שליחינו ונציגינו בעצרת האומות המאוחדות — היא תכונה מאומצת ומחושבת, הדורשת אמצעים וכוחות ענקיים, במתכונת כבירה שלא הסכנו לה עד היום, למען נעבור בשלום ובשלמות את כברת הדרך המסוכנת והקשה ביותר — הקודמת להקמת מדינה, ואשר בה תלויה הקמת המדינה לא פחות מאשר בכל תנאי וגורם אחר.

 

עליה, פיתוח, שויון ושלום    🔗

העצמאות הצפויה לנו — ואולי בקרוב — אין פירושה רק השתחררות מעול זר. השתחררות משלטון נכרי אינה אלא התכונה השלילית, הבלתי עיקרית של העצמאות. לעצמאות יש משמעות חיובית, והיא העיקר. והתוכן החיובי של העצמאות פירושו — אחריות, אחריות כבדה וגדולה, אחריות קולקטיבית של הקיבוץ היהודי, ונשיאתן בעול של עליה, פיתוח, שויון ושלום — ארבעת עמודי התווך שעליהם תיכון המדינה העברית לכשתוקם.

במדינה היהודית אנו נהיה האחראים לא ליהודים בלבד — אלא לכל תושבי המדינה, ולכל תושבי המדינה במידה שוה. דאגתנו לא תהיה מוסבת עוד לישובים היהודים בלבד ולשירותי החינוך והבריאות של הישוב היהודי בלבד אלא לכל ישוב וישוב, כיהודי כערבי במידה שוה, ללא כל הפליה והבחנה, ולשירותם של כל התושבים — ושוב על יסוד שריון מלא ומוחלט.

במה, איפוא, תהיה המדינה היהודית — יהודית? לא רק בעובדת היות רוב יהודי במדינה, אלא באחד התפקידים המרכזיים שיוטלו על המדינה בהקמת הבית הלאומי לעם היהודי — כלומר, בקליטת העליה היהודית ובפיתוח הארץ במידה מכסימלית, בהשבחת הקרקע ועיבודה האינטנסיבי, בניצול מלא של אוצרות המים ובנין משק אינטנסיבי בחקלאות, בחרושת ובים, אשר יאפשרו גם השבחה מודרגת של רמת חיי תושביה וגם קליטה מתמדת של עולים יהודים.

זו תהיה מדינה לא לתושביה הנוכחיים בלבד — ובזאת תוּפלה המדינה היהודית מכל המדינות שבעולם, שמלכתחילה היא נועדת לא לישוב הנמצא בתוכה בלבד — אלא לאומה פזורה ועקורה ומנושלת שעומדת לחזור אליה: לכל אותם היהודים בקצוות עולם שאינם יכולים ואינם רוצים להישאר בגולה. ולא תהיה זאת מדינה עברית אם היא לא תהיה בעלת יכולת דינמית. ומשום כך אין שאלת הגבולות של המדינה היהודית דומה לשאלת הגבולות של איזו מדינה אחרת. החלטת עצרת האומות המאוחדות בנידון זה תיבחן במידת המרחב והאפשרויות שהיא מניחה לקליטת המוני ישראל — בתנאי של פיתוח אינטנסיבי. אולם אפשרויות אלו תלויות לא רק בשטח ובפיתוח — אלא גם במשטר ובמדיניות. כל כמה שהמשטר במדינה היהודית יתבסס על שויון אזרחיה והשוואת תנאי חייהם, וכל כמה שמדיניותה תגביר את השלום בארץ ויחסי־הידידות עם שכניה - תגדל ותאְדֵר יכולת הקליטה של הארץ ותעלה רמת החיים של תושביה.

 

ניכון בפרוזדור למען נזכה להיכנס לטרקלין    🔗

אנו עומדים על הסף. מדינות אינן מוגשות לעמים על טס של זהב. ואל נשתעשע באַשליה שלנו יתרחשו נסים. אנו העם המפונק פחות מכולם בהיסטוריה העולמית. סבלנו ויצירתנו לא עברו בלי רושם על המצפון האנושי — ושמענו את קול המצפון הזה בכמה מדברי הועדה של האומות המאוחדות ובכמה מדברי נציגי המדינות, הגדולות והקטנות, בעצרת האומות המאוחדות. אל נתיאש ממצפון זה — אבל גם אל נשליך עליו כל יהבנו.

עוד נכונו לנו מבחנים קשים, ואולי גם רבי־אימה בטרם נזכה להיכנס לטרקלין המדינה, ועלינו להיכון בפרוזדור. לא נירתע מכל יסוּרים — אם עוד טרם מצינו את קובעת התרעלה, ונתכונן במלוא יכולתנו לקיום הבטחון, להרחבת התישבותנו, לתגבורת ההעפלה, לביצור משקנווארגוננו, לשמירת השלום והידוק קשרי־ידידות עם הערבים — באלה נסול הדרך למדינה העברית.