דאר היום, 18.08.1933, עמוד 2
באלכסנדריה של א"י… 🔗
חיפה היא העיר היחידה, בארצנו, שזכתה לשבעה שמות כיתרו בשעתו. יש קוראים לה: עיר העתיד, עיר ההוה, עיר הנמל, עיר הכרמל, עיר-החוף, שער המזרח (לא “השער” השבועי, זכרונו לברכה) וגם שקמונה זכור לטוב. עכשיו נוסף לה, לחיפה, בעזה"י ובעזרת שכנינו ובני-דודנו, שם חדש שהולמה ביותר: אלכסנדריה של א"י….
וכל כך למה?
ראשית כל – הנמל החדש, שנפתח בראשון לח“ז בצנעא ובחשאי, לבל תשלט חלילה עינא-בישא בבני עשרת-השבטים; שנית – ה”בונדד“, זה המחסן הענקי שהוקם על הנמל להחסנת הסחורות וכל מיני פרקמטיא הבאים מחו”ל; ושלישית – וזה העיקר – המוסד התרבותי החדש “קיט-קאט”, ממש כמו באלכסנדריה של מצריים…
ואת זה לעומת זה עשה אלהי הכרמל. בשעה, שבמרכז המסחרי הגובל את “קיט-קאט”, יושבים אחב“י על התורה ועל העבודה של “טריק-טראק”, דומינו, אשקוקי וכוס-תה וקפה-שחור וכיוצא בזה בשעה זו ממש יושבים תרבושים ב”קיט-קט" ובקיטקוט מקטקטים עפ“י כל הדינים של הש”ע המצרי.
ולא עוד אלא שהוגד לי, כי בליל התקדש חג “חנוכת-הבית” של המוסד הזה, הופיעו כמנין יהודים מנכבדי העדה כשהם לבושים בגדי יום-טוב לכבוד המאורע החשוב והשתתפו רשמית בשמחת המחולות והמחוללות.
ואת חטאי אני מזכיר: בראותי הפעם שלט על שערי רחמים של ה“קיט-קאט”, המתנוסס לתפארה בשתי השפות הרשמיות, אנגלית וערבית, – הנה, אעפ“י שתמיד אני קובל ומתריע ומרים קול זעקה על קפוח שפתנו בשלטים הנראים בחוצות וביחוד במוסדות כאלה שאחב”י מצויים שם, – הפעם הזאת, אודה ולא אבוש הריני מוותר ויתור גמור על הקפוח הזה.
מובן, שאיני מוותר בשום אופןעל הנמל שנפל בידי זרים, כשם שאיני יכול לוותר על פטורי הפקיד היהודי מהפקידים המושלים ברכבת; אבל על ה“קיט-קאט”, ואפליו על העברית החסרה בשלט שלה, אני מוחל מחילה גמורה.
עזמות
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.