> הַסֻּכָּה הַמְבַלָּה הֵיכָלוֹת / אברהם רגלסון

© כל הזכויות שמורות. החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.

עַל-פִּי מַחְבֶּרֶת נַעֲלָמָה    🔗

בָּאתִי פַּעַם אֶל עִיר שֶׁהָיְתָה נֶהְדֶּרֶת בְּאַרְמוֹנוֹת וְהֵיכָלוֹת וּבָתֵּי-מִדּוֹת, כֻּלָּם בְּנוּיִים בְּטוּב-טַעַם, תְּמוּכִים בְּעַמּוּדִים עֲגֻלִּים וּבְעַמּוּדִים מְרֻבָּעִים, וּמְקֻשָּׁטִים בְּקִמְרוֹנוֹת וְזָוִיּוֹת וְכַרְכֻּבִּים, וּמֻקָּפִים חֲצֵרוֹת, רְצוּפוֹת שַׁיִשׁ וְגַרְעִינִית. וּבֵין כָּל אֵלֶּה עָמְדָה סֻכָּה אַחַת דַּלָּה וּמְדֻלְדֶּלֶת, לֹא מַרְאֶה לָהּ וְלֹא חֶמְדָּה, הַסְּכָךְ שֶׁעָלֶיהָ דָּלִיל וְיָבֵשׁ, וְהִיא מְלֵאָה סְדָקִים וּפְרָצִים; נְבוּבַת-חַלּוֹן הִיא וַעֲקֻמַּת-דֶּלֶת, אֵין מְתֹם וְאֵין הַתְאָמָה, וְכֻלָּהּ מִתְקַיֶּמֶת בְּנִסִּים.

וָאֶצְחַק בְּלִבִּי עַל זוֹ הַסֻּכָּה הַדְּווּיָה, שֶׁנִּזְדַּקְּרָה בֵּין כָּל אוֹתָם הַהֵיכָלוֹת הַחֲמוּדִים. אֵין זֹאת – אָמַרְתִּי – כִּי שָׂרִיד הִיא מֵאֵיזֶה דּוֹר חָשֹׁךְ וַחֲסַר-יְכֹלֶת, וְרַק בְּמִקְרֶה נִשְׁתַּיְּרָה כָּאן.

שַׁבְתִּי וּבָאתִי לְאוֹתָה עִיר מֵקֵץ מֵאָה שָׁנָה, וְרָאִיתִי וְהִנֵּה מוֹט הִתְמוֹטְטוּ כָּל אוֹתָם אַרְמְנוֹת-הַפְּאֵר, הַמִּגְדָּלוֹת הַמְבֻצָּרִים הָיוּ לְגִבּוּבֵי-אֲבָנִים וְתִלֵּי-חֳרָבוֹת; וְהַסֻּכָּה הַהִיא, הַסְּדוּקָה וְהַפְּרוּצָה, עוֹדָהּ עוֹמֶדֶת כְּמוֹ שֶׁהָיְתָה, עַל גַּגָּהּ הַשָּׁמוּט, חַלּוֹנָהּ הַנָּבוּב וְדַלְתָּהּ הָעֲקֻמָּה. וּמִסָּבִיב לָהּ, מִן הַסִּפִּים הַהֲרוּסִים וְהָעַמּוּדִים הַנְּפוּלִים שֶׁל הָאַרְמוֹנוֹת, סוֹחֵב דּוֹר חָדָשׁ שְׁיָרֵי-מַפֹּלֶת וְאַבְנֵי-גָזִית פְּגוּמוֹת לְשַׁקֵּעַ אוֹתָם בְּבִנְיָנִים חֲדָשִׁים, הַנִּבְנִים לִצְרָכִים חֲדָשִׁים.

חָלְפוּ עוֹד מֵאָה שָׁנָה, וְעוֹד פַּעַם בָּאתִי אֶל הָעִיר הַהִיא. שׁוּב רָאִיתִי אֶת הַסֻּכָּה הַהִיא עוֹמֶדֶת בְּעֵינָהּ, בְּשָׁעָה שֶׁהַמִּגְדָּלוֹת הַמְפֻסָּגִים וְהַמְקֻמָּרִים מִכְּבָר הָיוּ לְאָבָק פּוֹרֵחַ, וְגַם בִּנְיָנִים חֲדָשִׁים שֶׁקָּמוּ עַל חָרְבוֹתֵיהֶם שֶׁל הַקּוֹדְמִים, הִתְחִילוּ מִתְפּוֹרְרִים וְכָלִים. דּוֹמֶה, שִׁנֵּי-הַזְּמָן, הַשּׁוֹבְרוֹת כֹּל, מִשְׁתַּבְּרוֹת עַל אוֹתָהּ סֻכָּה סְכוּפָה, וְאֵין לָהֶן שְׁלִיטָה עָלֶיהָ.

כֵּן עָבְרוּ עוֹד כַּמָּה מְאוֹת-שָׁנָה, וְתָמִיד מָצָאתִי אוֹתוֹ הַדָּבָר. הַכֹּל מִסָּבִיב, הַבָּנוּי אֵיתָן, תַּם וְנֶחֱרַב, וְהִיא לְבַדָּהּ קַיֶּמֶת.

אָז אָמַרְתִּי: אַךְ כֹּחַ אֱלֹהִי יֵשׁ בְּסֻכָּה קְטַנָּה זוֹ, שֶׁכָּל הַהֵיכָלוֹת וְהָאַרְמוֹנוֹת וְהַמִּבְצָרִים מִתְעַרְעֲרִים עִם הַזְּמָן, וְהִיא אֵינֶנָּה מִתְעַרְעֶרֶת עוֹלָמִית. אָסוּרָה-נָא וְאֶרְאֶה מַה יֵּשׁ בַּסֻּכָּה פְּנִימָה.

וְנִכְנַסְתִּי וְרָאִיתִי, כִּי כְּדַלּוּת הַסֻּכָּה מִבַּחוּץ כֵּן דַּלּוּתָהּ מִבִּפְנִים. רַק בְּפִנָּה אַחַת עָמַד שֻׁלְחָן מְאֻבָּק, וְעָלָיו סֵפֶר קָטָן, מְמֻרְטַט-כְּרִיכָה וּצְהֹב-גְּוִילִים. וְנִפְקְחוּ עֵינַי לִרְאוֹת כִּי קַוֵּי-זֹהַר יוֹצְאִים מִן הַסֵּפֶר הַקָּטָן הַהוּא, וְהֵם מְמַלְאִים אֶת כָּל חֲלַל-הַסֻּכָּה, מְקַשְּׁרִים אֶת קְרָשֶׁיהָ וְדָפְנוֹתֶיהָ הָרוֹפְפִים, וְהֵם חוֹדְרִים מִבַּעַד לִכְתָלֶיהָ וְנֶאֱרָגִים לְחֻפַּת-כָּבוֹד מִמַּעַל לָהּ וּבְמַקִּיף לָהּ – עָנָן בַּיּוֹם וְאֵשׁ בַּלָּיְלָה. וְזֶה סוֹד שִׁמּוּרָה.

וּפַעַם הִכְּתָה אֶת הַסֻּכָּה רוּחַ-סוּפָה, קָשָׁה מִכֹּל אֲשֶׁר הָיְתָה מֵעוֹלָמִים, וּפְרָצוּהָ וְחִלְּלוּהָ חַיּוֹת רָעוֹת; וּבְכָל זֹאת עָמָדָה. עוֹד אֲנִי תָּמֵהַּ עַל הַשַּׁמּוֹת שֶׁעָשׂוּ בָּהּ רוּחוֹת וְחַיּוֹת רָעוֹת, וְהִנֵּה אֲנִי רוֹאֶה צְעִירִים וּצְעִירוֹת (וְהֵם עֲדִינֵי-מַרְאֶה, וּפְנֵיהֶם – עֹז בַּל-יִסּוֹג) נִכְנָסִים לְתוֹכָהּ, וְהֵם פּותְחִים הַסֵּפֶר וּמְגָרְדִים וְעוֹקְרִים מִמֶּנּוּ אוֹתִיּוֹת וְתֵבוֹת וּפְסוּקִים. אָז יָצְאוּ הַחוּצָה, וְחָבְטוּ אֶת הַתֵּבוֹת הָעֲקוּרוֹת בַּקַּרְקַע, כְּדֶרֶךְ שֶׁיְּהוּדִים חוֹבְטִים עַרְבֵי-“הוֹשַׁעְנָא”.

וָאִבָּהֵל וָאֶקְרָא: הַאִם כְּלָיָה יַעֲשׂוּ אֵלֶּה בַּסֻּכָּה, וְיִגְמְרוּ הֵם אֶת הַהֶרֶס אֲשֶׁר לֹא הִסְפִּיקוּ לִגְמוֹר סוּפָה זְדוֹנִית וְחַיָּה רָעָה?

וָאֶשְׁמַע בַּת-קוֹל לֵאמֹר: “תָּנוּחַ דַּעְתֶּךָ. לֹא הֶרֶס, חַס וְשָׁלוֹם, מְבִיאִים אֵלֶּה לַסֻּכָּה, כִּי אִם הַצָּלָה וּבִנְיָן וּתְחִיָּה. וַאֲשֶׁר רָאִיתָ שֶׁהֵם עוֹקְרִים אוֹתִיּוֹת וְתֵבוֹת, וְחוֹבְטִים אוֹתָן בַּקַּרְקַע – מַעֲשֵׂה-זְרִיעָה הוּא. הוֹפְכִים הֵם גְּבוּרָה, נֵצַח וְהוֹד שֶׁבַּסֵּפֶר לִיסוֹד מַצְמִיחַ בָּאֲדָמָה. עֲתִידָה סֻכָּה זוֹ לְהִתְרַחֵב, וְלִהְיוֹת מִקְדָּשׁ לְכָל מִין-הָאָדָם כֻּלּוֹ”…

וּבַפַּעַם הַבָּאָה הֵחַשְׁתִּי בִּקּוּרִי, וְשַׁבְתִּי לְאַחַר חֲמִשִּׁים שָׁנָה, כִּי מְאֹד תָּאַבְתִּי לָדַעַת: מַה-יִּהְיוּ דִּבְרֵי אוֹתָהּ בַּת-קוֹל?

וְלֹא כָּל הַתֵּבוֹת, שֶׁזָּרְעוּ הַצְּעִירִים, יָכֹלְתִּי לִרְאוֹת מַה צָּמַח מֵהֶן. אַךְ עַל שְׁתַּיִם הִשְׁגַּחְתִּי. מָקוֹם שֶׁנִּזְרְעָה תֵּבָה רִאשׁוֹנָה שֶׁבַּסֵּפֶר – בְּרֵאשִׁית – צָמְחוּ שָׂדוֹת וּפַרְדֵּסִים וְגַנִּים וִיעָרוֹת וְיִשּׁוּבִים בְּאֶרֶץ שֶׁל מִדְבָּרוֹת וְהַרְרֵי-שִׁמָּמוֹן וָחֳלָאִים רָעִים, וְנִתַּן לַסֻּכָּה שֹׁרֶשׁ-מוֹלֶדֶת. מָקוֹם שֶׁנִּזְרְעָה תֵּבָה אַחֲרוֹנָה שֶׁבַּסֵּפֶר – וְיָעַל ¹– הִתְחִילוּ בָּאִים וְעוֹלִים לְאַלְפֵיהֶם, בְּדַרְכֵי אֲוִיר וְיָם וְיַבָּשָׁה, כָּל הַנְּפָשׁוֹת שֶׁיָּנְקוּ אֵי-פַּעַם מִן הַסֵּפֶר הַהוּא אוֹ שֶׁהִתְגַּעְגְּעוּ עַל הַסֻּכָּה הַהִיא מֵרָחוֹק.

וְהַסֻּכָּה אַף הִיא הֶעֱמִיקָה יְסוֹדוֹתֶיהָ, הִרְחִיבָה יְרִיעוֹתֶיהָ, כְּבוֹדָהּ הַכָּמוּס הָיָה לְתִפְאֶרֶת גְּלוּיָה, וְהִיא שָׂמְחָה עַל בָּנֶיהָ וּבְנוֹתֶיהָ הַשָּׁבִים, וְרָחֲמָה אוֹתָם.

אֶזְכֶּה וְאָשׁוּב בְּעוֹד חֲמִשִּׁים שָׁנָה, וְאֵת אֲשֶׁר אֶרְאֶה, אוֹתוֹ אֲסַפֵּר לָכֶם.