חלוץ חלוצי-הים / א"ש שטיין

© כל הזכויות שמורות. החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.

מפרברי תל-אביב לשבעת הימים    🔗

האפוס הישראלי מקורו במדבר, בסנה, באש, והם שיוו לו צביונו. לא סיפורים על מסעות ויקינגים עזי נפש, או שודדי ים מפארים את אגדת העם שלנו. בהר סיני ניתנה תורה.

גם בשבת ישראל על אדמתו – לא הוא מלך בימים, בנמלים, בחופים. אמנם, – “כי שפע ימים יינקו” – ברכה קדומה קדומה היא, אך רוכלת הימים היתה צור. ודאי, היו אניות ישראל בעציון-גבר וביפו והיו דייגים שינקו חיותם מן הכנרת, אך לא הזיקה אל הים היא שקבעה בדמות תרבותנו, בזכרון הדורות, באגדה ובשיר, עדרך שקבעה באומות אחרות אשר כור מחצבתן לחופי ימים.

אך שיבת ציון שתחילתה בהתערות באדמה – המשכה בגילוי חדש ונועז של חלוציות, המפתח בנו את החוש לים ואת חיבתו תוך כיבושו.

אכן, תחילה היתה האדמה, המחרשה, החקלאות. ואך לשנים, לאחר שהעמקנו שורש באלה, נתפעמה הנהייה אל אפקי הים הרחוקים-הקרובים. ועוד לפני היות צי סוחר ישראלי וחיל הים ודייגים ובוני סירות ועובדי נמל, אגודות נוער ובתי אולפנא ימיים – קדמו לכל אלה חולמים ולוחמים, אשר הרגישו, כי מולדת משמעותה יבשה וים, כי ים הוא גם לחם וגם בטחון וגם גשר לתפוצה וגם בית יוצר לאופי ולעוז רוח. הם נחלו כשלונות ואכזבות ומעטים מהם נאחזו באניות סוחר של אומות אחרות, התמידו בדיג, בכיבוש עבודה בנמלים. אך בבוא העת עמדה המשפחה הימית העברית הצעירה במבחן. ומאז ואילך נוהגות ידיה הבטחות באניות סוחר, מלחמה ודיג, ומאז רכשה נסיון ולבשה עוז ורבים ונפלאים כיבושיה.

מכרם התימנים – למרחבי ימים    🔗

האיש, אשר כבר מדד בשעלו רוב ימים ואוקינוסים, כאחד שגריר בלתי מוכתר של ארצו בגויים, עוד לא מלאו לו ארבעים שנה. משפחת התימנים שהתגוררה בעיבורה של תל-אביב, דחוקה ודחויה – ילדיה נשאו עיניהם תמיד אל הים וגליו. הנער זכריה נחשון היה עם נערי אגודת “זבולון”, מפליג לים הפתוח, וכבר ניכרות בו תכונות היקר – אומץ לב, אחווה ואהבת חירות. אך בן ט“ז והוא עולה כנער סיפון. יהודי יחידי, על אניה נורווגית המובילה הדרי ישראל לאירופה. בניגוד לרצון ההורים, כמובן. השנה – תרצ”ו, מאורעות וחרדות, הוא עוד הספיק ליתן ידו לכיבוש נמל תל-אביב. והוא מפליג כשבאמתחתו מעט השכלה שרכש בנוער העובד והרבה אהבת מולדת צברית, שרשית, וכנפי דמיון נועזים.

שתי שנים ומחצית השנה הוא עובד באניה זו. בחורף – הובלת פרי, ובקיץ – מסעות ארוכים לאנגליה ולקנדה. היש בית ספר מעולה יותר לימאות, לחישול האופי, לחיסון הנפש? כל מסע – ונסיונו, הרפתקאותיו ומבחניו. אם ליד ניו-פאונדלנד, כשהאניה צפויה להתרסקות, בערפל כבד, בגושי קרח צפים; ואם סמוך לחופי שיקאגו, כאשר הוריקאן מתעולל בה ימים רצופים. “עד היום איני מאמין שעשוייה אניה לטבוע בים, אף שעיני ראו גם זאת – מעיר הוא. מעולם לא ידעתי פחד מהו. הימאי מטבעו אינו פחדן”… איך לא תאמין לו, וכל מאוויו ותוכן חייו ואהבתו נתונים לים?

שלושה תימנים – גיבורי מלחמה    🔗

בתרצ"ט, בפרוץ המלחמה, הוא ממשיך עבודתו באניות שונות – האניה היא ביתו – ובכללן באחת האניות היהודיות הראשונות “הר-ציון”, שגם היא, כשאר אחיותיה, מגוייסת למאמץ המלחמה. ועד מהרה טועם זכריה נחשון, ועמו רובם של חלוצי הימאות העברית, טעם הדמים והאש של המלחמה על פני ימים, אימת פצצות האויב ממעל ומוקשיו מתחת. חדשים ארוכים של הובלת נשק ואספקה לטוברוק הנצורה, חדשים ארוכים של הפלגות בקו חיפה-מלטה (ובכלל זה עם השיירה בה ירדו לתהום מאה וששים חיילי ישראל), השתתפות בפלישת השחרור ליוון הכבושה – ועוד ועוד.

והוא, ימאי לוחם, כמובו כשני חבריו – אף הם בני העדה התימנית: משה ואג’ים שהוא רב-מלח וציון צברי שהוא רב-חובל – מצטיינים הם בעמידת גבורה למופת.

וכדבר המובן מאליו, זכריה מקיים כל אותו פרק זמן קשרים הדוקים עם ההגנה בארץ. הוא מביא לא “שי” כל אימת שאניתו עוגנת בחוף – חלקי נשק שהוא מבריחם בדרכים שונות ליבשה. כן, אגב, הוא כבר בעל משפחה ואב לילד, אך התשובה לים וחדוות הים לא פגו. האם צריך להוסיף, כי בפרוס מלחמה השחרור רואה עצמו זכריה נחשון מגוייס למערכה?

המסיקים המצרים שעבדו באניה “עליזה” פרשו – זכריה מכנס ששה יהודים, מתנדבים, ומפעיל את האניה. בלא הפסק עומדים הם על המשמר – ארבעה טון פחם יש להסיק בכל משמרת! והן נאמר לא מכבר שאין יהודים מסוגלים להיות מסיקים באניות… בימים אלה אין הוא יודע מנוחה, ודומה, כל החרדה, כל הדבקות, כל הסער שקופלו במלחמת הישוב לעצמאותו – דבקו בו כבכל משפחת הימאים הלוחמים. פריקת נשק בלילות, העלאת מעפילים – לחם יומו ולילו.

אבדן “פאטריה”. בסמוך לה היה אותה שעה באניה, כשהחרידה התפוצצות אדירה את החלל. דרך חלונותיה של האניה הפצועה, הרכונה על צדה, השוקעת, הוא פורץ לתאים – להציל כל הניתן להציל. והיישכח המראה של התעללות במעפילים, מגורשי מאוריציוס. האניה בה הפליג אז זכריה נזדמנה לנמל, והוא היה עד למעשה, אך אין בידו להושיע…

כי מולדת פירושה: יבשה וים    🔗

מאז המדינה ממשיך זכריה דרכו בנתיבות כל הימים והאוקינוסים עליהם מתנופף דגל ישראל. האניה – כנקודת התיישבותו. עשרים שנה רצופות הוא מקיים נאמנה בריתו עם הים – והוא במארגני איגוד הימאים – ורק לעתים מזומנות, בין הפלגה להפלגה, הוא יורד אל החוף, אל ביתו ומשפחתו. בימים אלה הוא עובד בנמל, ואילולא עבודה זו לא היה מחזיק מעמד ביבשה – ושוב פוקדים אותו געגועים עזים אל המרחבים האדירים…

ופעם, בשעת עבודתו בנמל, זימן לו הגורל מעשה גבורה עילאי. מטוס אימונים צנח בסמוך לחוף תל-אביב, נתרסק וסערת ים עזה טורפת בו. אץ זכריה אל מקום הפורענות, מחרף נפשו בצלילה, נאבק במערבולת הגועשת, קושר את האוירון מתחת לפני המים וגוררו אל החוף. גם משניתק הכבל אין הוא אומר נואש, גם כשמתכווצים שריריו – אין הוא מרפה, אין הוא נכנע לים המשתולל בחמתו, צולל שוב ושוב – וסופו מחלץ את המטוס ואת פרחי הטייסים, שלמרבה הצער כבר נפחו נפשם…

הוא יושב מולי – צלוף רוחות וסערות, ניצוצות בורקים בעיניו וכולו אומר שלווה מחושלת ועוז רוח. “יורי הים באניות המה ראו מעשי ה'”. אני מסתכל בו ורואה דור של יורדי ים עברים, שרבים מהם גדלו לעיני, זקופי קומה, בני חורין, אמיצים – ימאים עברים! ימאים שלבם הלך שבי אחר מרחבי הים, והבית והעולם נתמזגו בחייהם. כי היה הים בית יוצר נושא חיים לאלפי בני נוער ישראלי, שכבשוהו בחייהם ובנפשם, כי מולדת פירושה: יבשה – וים.

ואחד מחלוצי החלוצים – זכריה נחשון.