כיצד הוכרע האנרכיזם ברוסיה / א. ש. שטיין
© כל הזכויות שמורות. החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.
פורסם ב-“דבר” 19 פברואר 1960
עם מהפכת פברואר 1917 עלה האנרכיזם על הבמה ההיסטורית ברוסיה: האחים גורדין – מחולליו ונושאי דגלו; המרטירולוגיה של האנרכיסטים ברוסיה
" – לא, אין אתם מסוגלים לדבר אמת, אתם המכנים את ביטאון מפלגתכם ‘אמת’ (“פראַוודאה”). כל מדיניוּתכם מושתתת על שקר, על הבטחות שאין בדעתכם לקיימן, ואפילו אותנו, תנוּעה סמוכה לכם במערכות-הדמים של המהפכה, רימיתם, באורח שפל, בערמת בגידה. המהפכה הסוציאליסטית – הרי היא היתה למונח שנתרוקן מתכנו… ריק יותר אפילו מן המונח חופש על שפתי-הרמייה שלכם… זאת מכנים אתם דיקטטורה של הפרולטריון?
…פועלים, פקחו עיניכם וראו הנעשה בשמכם!
…אכן מוגרה הקונטרבולוציה, ואולם היא מוסיפה לחיות, וקן בנתה לעצמה בתוככי המהפכה.
גם אלת-המהפכה נטעה בגנה שני עצים – עץ-החרות ועת-השלטון. ותצווה: מכל עצי הגן אכל תאכלו. ואך מעץ השלטון לא תאכלו כי ביום אכלכם ממנו מות תמותו וגרש תגורשוּ".
אימתי נכתבו הדברים החותכים והלוהטים האלה בגנותה של מהפכה מסתאבת, נוקמנית ושתלטנית וחונקנית? – שחור על גבי לבן רשומים הם על דפי העיתון “דגל האנרכיה”, שיצא לאור במוסקבה בירחי-הדבש של המהפכה הרוסית.
ומי כתבם? אחד מן “האחים גורדין”, ששמעם יצא ברחבי “התחום” היהודי ברוסיה – תחילה כחדשנים בשדה החינוך, הלשון העברית (ראשונים להיגוּייה בהברתה הספרדית). כמרדנים ציוניים, כמשתתפים בכל מאודם ונפשם במערכות המהפכה ולבסוף כנושאי דגלו ואבותיו הרוחניים של הזרם האנרכיסטי שנתן לה ממיטב דמו ולבו וסופו הוכרע ועוּנה למוות; ושל האנרכיזם היהודי בארצות שמעבר לים.
אך מעט מאוד יודעים אנו, שרובנו נתפּסנו לעולמו של הסוציאליזם לגווניו ולדרכיו, למוּשגיו ולערכיו, על עולמה וגורלה של התנועה האנרכיסטית; ופחות מכך ידוע, כיצד עלתה בידם של הבולשביקים, שהיו באותן שנות-גורל מיעוט בציבור הפועלים ובעם-האיכרים ובאינטליגנציה הרוסית יפת-הרוח, למגר את יריביהם-שוּתפיהם למעשה-המהפכה.
פרק מאלף עתיר-לקח הוא, ונעמוד עליו בזה – ולוּ בצמצום שבצמצום.
מחוללי האנרכיזם ברוסיה 🔗
נעלמים הם דרכי הרוח – ונעלמה הדרך בה נתגלגלו רעיונותיהם של פרודון ובקונין וקרופוטקין וטולסטוי ושטירְנֶר ואריקו מָלָטֶסְטָה לעיירה היהודית הרוסית באחרית המאה הקודמת, (המאה ה-19 – דבמ), הדליקו לבבות והצמיחו זרם אדיר, רוחני וחברתי, ברחבי המעצמה הצארית שהשפעתו היתה, בפרקים מסויימים, מכרעת יותר מזו של הזרמים הסוציאליסטיים וה“עממיים”.
הבה, ונרד לקרקע צמיחתו. הנה בית הרב, רב ליטאי שהוא מושג מיוחד וטיפוס אנושי לעצמו. חכמה ודעת, שכל-ישר ופשט צלול, הם לו עיקר, ותורתו, דומה, עולה על יראתו. וכמובן, הוּמניזם – מידות טובות, צדק וצדקה. הלא לא מקרה הוא, שבליטא ה“מתנגדית” צמחה 'שיטת המוסר' מזה והרציונאליזם הלאומי מזה.
בביתו של הגאון יהודה לייב גורדין גדלים שני הנערים, אבא וזאב, העומדים להתמודד במשך שנים עם שליטי המהפכה הרוסית.
בפתע בא עליהם הזעזוע של פרעות-קישינוב, רעיונות לאומיים וסוציאליים חדשים מנסרים ברחוב היהודי. אבק’ה הבכור, נוטה דוקא להטעים את שנאת-העולם לעם-עולם. הוא מארגן (בסתר) חוגים לאומיים, עבריים, מפיץ שקלים ובולי קק"ל, מייסד ספריה. גורל ישראל נוגע ללבו, הוא שולל קיצוני של הגלות והגולה כאחת, דבוק בהרצל ונורדאו ושולל בלהט את תפיסתו של אחד-העם, המרוקן את היהדות – וליהודים אינו נושא מוזר… הנה דחה הקונגרס את הצעת-אוגנדה – והיה לו הדבר כשֶׁבֶר. והנה נפטר הרצל – והוא ואחיו צמים כל אותו יום. ובכלל, הם חיים כנזירים וכצמחונים – וכך כל ימיהם – נכונים לחרף נפשם למען עתיד עמם.
במהפכת 1905 🔗
הצעירים בעלי-הנפש נדלקים באש המהפכה. והם כבר תעמלנים ופעילים למיגוּר משטר-העריצות, וממלאים כרסם בספרוּת העיונית של הסוציאליזם. מתבלטים בפולמוסיהם, כורכים את מארכס והרצל, נערצים על חוגי “צעירי ציון”.
ובדווִינסק, בעיצומה של המהפכה, מסתער אבא – בראש קבוצה של נוער שהִלהיבם בדבריו – על בית-הסוהר ומחלץ את כלוּאָיו. המשמר המזויין נרתע בפני הנער היהודי החלוּש זו ראשית מלחמתו לחרות. והוא משלם, כמובן, מלוא המחיר – ברעב, במאסר, במצוק, בויתור על חייו האישיים. ואינו נִכְנַע. בעקשנות של לוחם ומעוּנה. האם לא נתפס – מעיר הוא בספרו האוטוביוגרפי בן שני הכרכים (בהוצאת “החברה הרציונאליסטית” של האנרכיסטים היהודים בארגנטינה) – לקיצוניות הפוכה, קנאית יותר מזו של קיצוני האדוקים? – אפילו בטקס הכלולות של האחות האהובה אין הוא משתתף, וכן בברית-המילה של בנה, דוד רוזנסון (לימים דוד רזיאל, גיבור המחתרת).
נלבט בספקות שונים, נוטש הוא את דגלם של “צעירי ציון”, מחייב ביתר שאת את המלחמה על זכויות היהודים ברוסיה, משוּלבת במערכה נחרצת במשטר – את ספרו של שטיינר (“היחיד וקניינו”) הוא יודע על פה, הערצתו כבר נתונה לפּרוּדוֹן ובָּקוּנִין. וכמובן, לטולסטוי – האנרכיסט והפדגוג.
בינתיים מייסדים האחים מוסד חינוכי, מעין “חדר מתוקן”, ללא דת, והוא כמשתלה וכמעבדה לרעיונות וניסיונות חינוכיים נועזים. לעיניהם דוגמת “יאַסנַיה פּוליאַנה”. שם המוסד: “עבריה”.
הם נוקטים שיטות-הוראה חדישות, ומוציאים-לאור ספרי-לימוד משלהם (“גן-תיאטרוני”). “עבודתכם מועילה וחשובה” – כותב להם ביאליק, ומייעץ לשלוח כתבי-היד לארץ-ישראל. אך הצעתו מדכדכת את רוחם. כלום אין התפוצה ראויה לטיפול ולטיפוח? ואז הם מחברים את “ספר הגולה – מגילה ליהודים בגלות” ועוד. מוניטין גדול יוצא לאחים גורדין ברחבי ה“תחום”. מבקרים אותם. כותבים עליהם. שיטתם שׁוֹבה לבם של טובי הפדגוגים בשעתו כשל"ג, אלתרמן, יצחק אפשטיין ואחרים.
ואך המהפכה תובעת את שלה. והם מפסיקים פעלם, – שׂקים עם תפוחי-אדמה, גריסים, עדשים, כלי-בית וספרים לרוב כים – נודדים הם מעיר לעיר, נושאים את דגל המרד נגד המציאות היהודית ונגד סדרי החברה, ונגד העושק והדיכוי, וגם נגד אלילי הספרות והשירה בעברית וביידיש. קיוּמם על שיעורים פרטיים, בדוחק ובסכנות, ו“מקצועם” – המהפכה, המחתרת, וכותבים דברי מחקר ושיר ברוח האנרכיזם.
והמהפכה המיוחלת מוצאת אותם במרכזיהָ – אבא במוסקבה ואחיו – בפטרבורג.
מטה האנרכיסטים במוסקבה 🔗
לאטה קרבה ובאה המהפכה למוסקבה, שלא בסערה ופרץ כמו בעיר הנמל הצפונית. המהפכן הצעיר, הפציפיסט, נקלט כאן מהר. העם צמא לדבר החופש. ברחובות, בבתי-החרושת, במועדונים, בבתי-הספר, בכל מקום – הרצאות וויכוחים ערניים. אבא גורדין פעיל, כמובן, בחוג הקרבים לרוחו. הנה, למשל, גורבּונוב-פּוסאַדוב, תלמידו של טולסטוי, הטבעוני והאנרכיסט, הטורח גם בשדה “החינוך החופשי”. עד מהרה נובטים בימים רוגשים אלה נבטי התעמולה וההסברה. והוא כובש לבבות במלחמתו “למען העם”, למען החרות השלמה, האמיתית שהוא מבססה על “ברית החמישה " (העובדים, העמים המדוכאים, האשה, הנוער, היחיד), כחתוּם על הצהרת ה”פאַן-אנרכיסטים“. העם צמא חופש. אחד מוכר-ספרים הוציא ממרתפו לרחוב כתבים בלים של האנרכיסטים, והם נחטפים ועוברים מיד ליד. לעיתון היומי, שגורדין מייסדו ועורכו – “אנרכיה” – תפוצה גדולה יותר מאשר ל”פראוודה“. וכן לעיתון המקביל בּורעוועסטניק” (מבשׂר הסער) בעריכת אחיו בפטרבורג. וגם לשאר הפעולוֹת בשדה החינוך, אירגון “הנוער למען הנוער”, כינוסים והרצאות – נענים הדים עזים. רבים הפועלים, האינטליגנטים, החיילים ובני-הנוער, תמימי-לב-ודרך, מהם אסירי-הצאר שזה מקרוב שוּחררו, נכונים לתת נפשם בעד האידיאל האנרכיסטי – ו“ללכת אחר גורדין ולכבוש את מוסקבה”. הסיסמה: “בתי-החרושת לפועלים”: – כובשת המונים. את הסיסמה “דירות לעם” הם מתרגמים לשפת המעשה, ומשכנים דלי-עם בוילות מפוארות. והוא מתפלמס עם צאֶראטֶלי ואחרים מטובי ראשי המהפכה.
המטה שלו ב“בית האנרכיה”, שעליו מתנוסס הדגל השחור וסביבו “המשמר השחור” המזוין. כאן מרכזו הרוחני של הזרם המבקש לשים קץ למלחמה, להמשיך במהפכת-פברואר ולמצוֹתה, עד לביטול המדינה ומוסדותיה וארגוניה והבטחת חופש וצדק, קודם כל, ליחיד. והוא מותח ביקורת על ממשלת קרנסקי הפוסחת על הסעיפים, ושוללת את “האסיפה המכוננת” (בדומה לכל מוסד פרלמנטארי, אף שלטון רוב על מיעוט). נלחמים "האנרכיסטים למהפכה, ואחרי נצחונה – להגשמתה השלמה, לדעתם וברוחם. ונושא דגל האנרכיה ברוסיה הוא בן-הרב מן העיירה.
האנרכיסטים נוטלים חלק פעיל במערכות המהפכה – יותר מהידוע לנו, ובייחוד הפדראציות בערי-השדה, החיילים והמלחים (קרונשטאַט). הוא עצמו, אבא גורדין, נפצע בה קשה. ריגשה עמוקה עומדת בתיאוריו בהם הוא מעלה חירוף-נפשו של העם, ואכזבתו המרה מסיאוּב פירותיה של ההתקוממות נגד השעבוד. הוא מעיד, שסיסמאותיה העיקריות של “אוקטובר” נוגדו וחוּשלוּ על-ידי האנרכיסטים, אולם הן סוּלפוּ ועוּותוּ. ואך תמיהה היא, שהם עצמם סייעו תחילה בידי הבולשביקים, כגון בגדוד המלחים, מחסידיהם, שפיזר בכוח את “האסיפה המכוננת” (שאמנם גם הם התנגדו לה, הגם מטעמים שונים ומנוגדים); וביחוד, כשהוא מטעים, שעצם ייסודו של הצבא האדום נועד פחות נגד האויב “הלבן” ובעיקר נגד האויב “השחור” – האנרכיה.
מסע רדיפות והשמדה 🔗
גם לאחר נצחון אוקטובר עדיין אין הוא מעז ליטול לעצמו שררת-דמים, ושותפים לו בשלטון – האגף השמאלי של ס.ר… רבים רבים הרואים באנרכיסטים את התקוה האחרונה להצלת החירות. ורבים הפונים אליהם בהצעות למרד מזוין נגד שלטון-הקומיסאַרים. אין גורדין נותן להם יד.
הוא נלחם במשטר בפולמוס שבעל פה ובכתב, שאין לתאר כלל חריפותו ועוזו ולהטו. זועק נגד ההוצאות-להורג ללא משפט. תגוּבת המשטר – בגל של נגישות ורדיפות ומאסרים. בפירוק נשקה של “הגוארדיה השחורה”. באיסור עיתונים. ובמלאכתם הבזוייה הם משתמשים עתה בחברי ס.ר. 1 ובחיילים לאַטביים, שאינם שומעים רוסית. “סופכם שידכאו גם אתכם וישנאוּכם כשכירי-חרב” – זועק הוא.
לא אחת נאסר גם אבא גורדין. גם בכלא, כמו בכל הזדמנות, מטיף הוא לחזונו. הם עדיין אינם מעיזים להיפּרע ממנו. הלא הוא עצמו מלוחמי המהפכה, נכה מלחמתה, ורבים מאוסריו הוא שהביאם לשורות המהפכה. וזכוּתו עומדת לו.
באחת השיחות מתמרמר דז’ארז’ינסקי: – “אתם האחים גורדין, בעלי כנפיים לבנות אתם (“בּיאֶלוֹרוּצ’קִי”), ורצונכם להיות מהפכנים ומטיפי-מוסר לזולתכם, להימנע מכתמי בוץ ודם. מלאכה זו מניחים אתם לי. גם אני יודע ערכו של חופש. חיי ובריאותי הקרבתי למענו. אולם כדי שיהיה ברוסיה חופש, צריך להקים פי-עשרה בתי-סוהר”.
חדשים של דם ורעב, הרס והתפוררות. האנרכיסטים נלחמים בעוז. פלוגות רבות שלהם, על הדון ובאוקראינה, מגלים התנגדוּת נואשת בנשק. והוא, גורדין, עומד לימין נאסרים ומעוּנים – גם של חברי ס.ר. (כמו ספירידונובה), שעתה הגיע גם תורם לחיסוּל. ועם הצנזור הוא נאבק על זכותו לפרסם את כתביו ומחקריו ושיריו, לרבות ה“אוטופיה” האנרכיסטית, – וזו דראמה לעצמה. הוא מתאר את ההתנקשות בחיי לנין, ואת הטרגדיה ההירואית של הקבוצה הגדולה של האנרכיסטים שהוצאו להורג, סרבו לחנינה, והוציאו נפשם בקריאות: – מוות לקומיסארים! לבוגדים! תחי המהפכה! את מותם הכתיר “פראוודה” במאמר ראשי בשם: “גבוּרה שהיא למעלה מן השכל”.
מיום ליום מתברר לו, לגורדין, שמחנהו נחל תבוסה מידי כוח אַלים וערוּם ובוגדני.
הוא מקוּבל על ההמונים. נבחר לסובייט המוסקבאי. עומד בתלאות לאין-ספוֹר. גם בתנאים מאויימים אלה הוא שומר על גחלת האנרכיזם, מנהל מלחמת-תנופה בשליטים החדשים. הוא עוד הספיק להיות ציר נבחר לכינוס הכול-ארצי של הסובייטים (הוא ודאַן, שני צירי האופוזיציה בים של אומרי “הן” אנוסים). שם הוא פוגש בסטאלין – ותיאורו רב עניין.
הסכנה לחייו גוברת – והוא נמלט דרך סין לאמריקה. בהשתדלויות-הסרק אצל קאמינייב להשיג היתר יציאה, הוא מפליט לעוּמתו: “הבה ונברח, שאם נישאר ברוסיה סוף שנינו לסיביר, או מוות…”. קמינייב חייך. אך בחלקה קוימה נבואה זו, כנודע.
בשורות האנרכיזם באמריקה 🔗
ל“ד שנה – עד לעלייתו לישראל – עשה אבא גורדין באמריקה. אירגן את חוּגיו והרצה והסביר והוציא את ספריו הרבים בשאלות חברה ומוסר, הגוּת יהודית, וכתבי-עת ביידיש ובאנגלית, והִרבה לכתוב בעיתונות (העברית), ועמד בפולמוסים עם אנשי-רוח – והחוט השני בפעלתנותו חזון האנרכיזם, ה”אינטר-אינדבידואליזם“, מושתת על מוסר היהדות, בתפיסתו. ספריו – ספרייה שלמה, אוצר בלוּם של מחשבה והגות. ובהם רוחו ומלוא חייו. “אבי, הרב, היה בקי במיוחד בסדר טהרות שבש”ס, ואילו אני אף אני עוסק כל ימי בטהרות, בטיהור החברה והאדם…” וגם אם חולק אדם על הנחותיו, אין הוא נמלט מהשפעתן וממקוריותו ומעצמתו המוסרית.
“האנרכיסט חייב לסייע בניית החיים היהודיים, שהם חסרי-מדינה, על יסודות מוסריים ולא פוליטיים, ואין מקום להטפה לאנרכיזם בין יהודים בנוסח קרופוטקין ובאקונין. הראדיקל היהודי צריך לנקוט בדרך של חיוב ובניין”.
הדברים נכתבו ב-1944… ואולם מה טיבם של “החיים היהודיים”, שהאנרכיזם מתכון להם?
“החברה המוסרית היהודית” – שהוא הקים באמריקה – נאמר בהצהרת עקרונותיה – מטרתה לבצר את יסודותיה של תורת-המידות היהודית ולהפיץ השכלה וחינוך מוסריים בהמוני-העם… יש לחשוף את היהדות שביהודי, לחזק את מוּסרו הצרוּף, לעצבוֹ כאדם נאמן ליושר האוניברסאלי ולצדק הכלל-אנושי".
רוחו של המהפכן העילוּי אבא גורדין נסוּכה על השורות האלה, רוחו של האנרכיסט היהודי – צמד מושגים, שספק אם הם עולים בקנה אחד, ולא כאן המקום להאריך. ודאי, יש אמת וקסם ברעיונות האנרכיזם, ומהם שנקלטו גם בעולמה הרוחני של תנועת העבודה ופועלה בארץ, בעיקר ביסודותיו של מושב העובדים, וגם טולסטוי וקרופוטקין השפיעו, בצינורות שונים. ואולם, גם אם נתפסו פועלים יהודים רבים בגולה, בתקופה מסוימת לדגל האנרכיה, אולי בגלל קיצוניותה המרדנית, המוסרית, – הרי לא הוא האיר לנו את הדרך במערכות קיומנו. הטוב והנעלה שבחזון האנרכיה – בחברת העתיד יבואו על תיקונם, ובחיי האיש העובד יבואו על הגשמתם.
-
סוציאל רבולוציונרים [הערת פרויקט בן–יהודה] ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.