[א]    🔗

2752 יום שהתחילה מלחמת-העולם, באו שליחי הקהילות שבגרמניה לווילהלם קיסר ואמרו לו:

אדוננו המלך, כל ישראל שבמדינות מלכותך גזרו תענית-ציבור ויתפללו עליך, שתנצח.

החזיר להם ווילהלם:

שקילא טיבותייכו ושדיא אחיזרי¹! עכשיו יבואו כל ישראל שבמדינות מלכותו של ניקולי, ואף הם יגזרו תענית-ציבור ויתפללו עליו, שהוא ינצח, והואיל והם המרובים ייענו תחילה.

נסתכל ווילהלם בפניהם של שליחי הקהילות וראה, שהם מצטערים, הוסיף ואמר להם:

אם לתפילה, התפללו לאלהיכם, שלא יתערב בדבר כלל. וכשיהיה לי עסק עם ניקולי לבדו–מובטחני, שתהיה ידי על העליונה…

2753 אותו יום שפרצה מלחמת-העולם אמרו:

שלושה נשתתפו לבשל בקדירה אחת: מלך אנגליה, מלך גרמניה ומלך רוסיה. מלך אנגליה יביא מים, מלך גרמניה יביא אש, ומלך רוסיה יביא בשר…

[עיין להלן סימן 2781]

2754 עוד אמרו אותו יום:

מלחמה זו מלחמת גוג ומגוג היא. מצד אחד –“גוג”: גנב וגזלן, ומצד שני: “מגוג”: ממזר, גנב וגזלן.

2755 יהודי וגוי ישבו בקרון אחד של הרכבת והתווכחו על המלחמה. אמר הגוי:

היהודים אשמים בכל. הם הביאו את המלחמה לעולם.

השיב היהודי:

טועה אתה. האופניים אשמים בכל. הם הביאו את המלחמה לעולם.

תמה הגוי:

האופניים כיצד?

החזיר לו היהודי:

היהודים כיצד?…

2756 הינדנבורג שלח מכתב לניקולי ניקולייביץ'² וכתב לו:

“חברי היקר, בבקשה ממך להזהיר צבאותיך, שלא ימהרו כל כך לנוס: אני זקן וברגלי אני חש, ואין כּוחי להדביק אותם”…

2757 בחורים וזקנים ישבו יחדיו ועסקו בתכסיסי- מלחמה. שאל בחור אחד:

מה ראה ניקולי קיסר לשטות זו, שעשה “לא-יוצלח” כניקולי ניקולייביץ' משוח-מלחמה?

החזיר לו הזקן שבחבורה.

כּוונה עמוקה יש לו בדבר. לעשות נקמה בווילהלם קיסר הוא מבקש: ישמע ותיפקע כריסו מצחוק…

2758 ישבו בחבורה יהודי ברדיצ’ב וסיפרו על המלחמה. אמר אחד מן החבורה:

בואו וראו, מה בין ניקולי ניקולייביץ' לבין הינדנבורג. שניקולי ניקולייביץ' הכריז פרס של תרפ"ט אלפים בשכר ראשו של הינדנבורג, ואילו הינדנבורג הכריז, שכל הפוגע בניקולי ניקולייביץ' דמו בראשו.

שאל שני מן החבורה:

מה ראה הינדנבורג למידת חסידות זו?

הסביר הראשון:

יודע הינדנבורג טיבו של ניקולי ניקולייביץ', ורוצה, שהוא ולא אחר, יהיה מצביאם של הרוסים…

2759 ווילהלם נכנס אצל פרנץ-יוסף ומצא אותו מצטער. אמר לו: על מה אתה מצטער סבא?

אמר לו הזקן:

פּרמישל אני מצטער שלכדוה הרוסים.

החזיר לו ווילהלם:

תנוח דעתך, סבא. לא הרוסים לכדו את פּרמישל, אלא פרמישל לכדה את הרוסים…

2760 ניקולי קיסר שלח מכתב לווילהלם קיסר וכתב לו:

"אנשים אחים אנחנו. למה נריב ולמה נלחם איש בחברו? בוא ונשלים זה עם זה. אני מוותר לך על פולניה כולה, ואתה תן לי לצאת מגליציה…

2761 בימי מלחמת-העולם בדקו חכמי ברדיצ’ב ומצאו:

ניקולי קיסר אין כמותו איש-אמונים; ווילהלם קיסר–אין כמותו איש- אין- אמונים. ניקולי, כשהוא לוקח, מיד הוא מחזיר; ווילהלם כשהוא לוקח, אינו מחזיר עולמית…

2762 חכמי ברדיצ’ב היו אומרים:

הגרמני למה הוא דומה? – לשעון. מה שעון מכּה והולך, מכּה והולך, אף הגרמני כך…

2763 יהודים ישבו בחבורה ודנו בתכסיסי-מלחמה. אמר אחד מן החבורה:

זה כמה מתקשה אני בשאלה חמורה, ואיני מוצא תשובה לה. אווירון הטס בשמי-שמים, כיצד אפשר להבחין בו, אם משלנו או משלהם הוא?

נענה שני מן החבורה ואמר:

שיננא! כיוון שהוא טס, בידוע, שמשלהם הוא…

2764 אמרו להם לחיילים הגרמנים:

זה כמה אתם עומדים ליד תחומה של ווארשה, ועדיין אתם מהססים לכבשה. לא בושה היא לכם?

החזירו החיילים הגרמנים:

כסבורים אתם, יונה צלויה הביאו לנו לסעודה? חזיר מקולס הניחו לפנינו לבלוע אותו…

2765 ערב כּיבּושה של ווארשה ישבו שם יהודים ודנו בחבורה על תכסיסי-מלחמה. שאל אחד מן החבורה:

מה טעם עברו צבאות הרוסים מווארשה לפראגה?³

נענה פיקח אחד ואמר:

גזירה נגזרה על הרוסים, שלא תהא להם דריסת-רגל בווארשה…

2766 בבית-המדרש נפלה הברה:

“פוניה”⁴ כבש שלש פוזיציות.

תמהו הכל:

שלש פוזיציות בבת-אחת! איזו הן?

נענה אחד מחובשי בית-המדרש ופירש:

“הצפירה”, “היינט” ו“מומנט”⁵…

2767 אווירון גרמני טס מעל לחפירות הרוסים בחזית ווארשה והשליך לקרקע צרור ארוך, צר מכאן ורחב מכאן ומעוטף מסופו ועד סופו, תחילה יראו הכל לגשת; אחר- כך סיכן חייל אחד נפשו, הרים את הצרור והביאו לשטאבּ. הסירו ברוב זהירות את העיטוף מעליו ומצאו – מטאטא ובתוכו מכתב:

"אל כבוד הנציב הרוסי בווארשה.

“את הפוסטה פּינית, את הבנק הממלכתי פּינית, את הקסרקטין פּינית–הכל פּינית; עכשיו הואילה נא בטובך לטאטא כל-מקום יפה-יפה: אורחים באים”…

2768 בבית- המדרש אמרו:

יוון⁶ נעשה ירא וחרד ומרבה ב“אשר יצר”. שאל מי-שהוא:

“אשר יצר” על שום מה?

החזירו לו:

על שום שכּל-מקום הוא יוצא…

2769 היה יום קיץ.

תלמידיו של מנדיל מלמד הלכו לבתיהם לסעודה של צהריים.

אכל מנדיל סעודתו גם הוא ושכב לנוח. פתאום הקיץ ושמע: כּרוז מכריז על ניצחון של הרוסים, מבשר ואומר:

“שמונה אלפים גרמנים נפלו בידינו”…

גרד מנדיל ראשו בשתי ידיו מחמת צער וגער באשתו:

כמה פעמים אמרתי לך, שלא תתני לי לישון ביום יותר משיתין נישמין. הנה השיאני יצר-הרע לישון שעה שלמה ואבדו לי שמונה אלפים גרמנים…

2770 נפלה הברה בעיר:

הוכּו האשכנזים.

ובין מנחה למעריב ישבו יהודים בבית-המדרש ודנו:

מה גרם לו לאשכנזי, שידו על התחתונה?

הסביר ראש המדברים בתכסיסי-מלחמה:

מה תימה יש בדבר? יוון ממלא כריסו כחזיר פת-קיבּר, קישואים ודייסה, לוגם כסוס לוג יי"ש בבת-אחת, והרי הוא גיבור כארי. ואילו האשכנזי מה? אוכל סולת, שותה קהווה ומתפנק “כשררה”, והסברה מחייבת, שתש כוחו וידו על התחתונה.

למחר נפלה הברה חדשה בעיר:

הוכּו הרוסים.

ובין מנחה למעריב ישבו יהודים בבית-המדרש ודנו:

מה גרם לו ליוון שידו על התחתונה?

חזר והסביר ראש המדברים בתכסיסי-מלחמה:

מה תימה יש בדבר? האשכנזי אוכל סולת, שותה קהווה ומתפנק“כשררה”, והרי הוא קל כנשר ורץ כצבי. ואילו יוון מה? ממלא כריסו כחזיר פת-קיבּר, קישואים ודייסה, לוגם כסוס לוג יי"ש בבת-אחת, והסברה מחייבת, שהוא כבד כעופרת וידו על התחתונה…

2771 ההוא שאמר לחברו:

שמעת? “פוניה” כבש מאה ושמונים מקומות בבת-אחת.

זקף בו הלה עיניים תמהות:

היכי תמצי? כלום “שׁם” של קפיצת-הדרך נתגלה לו ל“פוניה”?

החזיר הראשון:

קפיצת הדרך למה? “פוניה” כבש בית-מדרש ובו מאה ושמונים מקומות…

2772 במחנה-ריכּוז של שבויים גרמנים ברוסיה סיפר שבוי אחד על גדולתו של ווילהלם קיסר:

פעמיים בכל שבוע הוא הולך בכבודו ובעצמו לכל חזית שם נטושה המלחמה.

החזיר לו חייל יהודי, מן השומרים על המחנה:

שלנו גדול משלכם. הוא אינו מש ממקומו, וכל חזית בכבודה ובעצמה באה אליו…

2773 יהודים סיפרו זה עם זה על סוחומלינוב⁷, שלא הכין תותחים וצורכי-ירייה לצבאותיה של רוסיה. אמר אחד מן החבורה:

עכשיו נמלך “פוניה” וקנה מטאטים הרבה.

תמה שני מן החבורה ושאל:

מטאטאים למה?

הסביר הראשון:

לקיים מה שאומרים הבריות: “כשהקדוש ברוך-הוא חפץ, אף מטאטא יורה”⁸…

2774 שאלו לחכם:

מה טעם גזר יאנושקביץ'⁹ גירוש על היהודים במקומות, הסמוכים לחזית?

החזיר החכם:

לפי שנאמר בישראל: “ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים”¹⁰, ואסור להם לכוהנים שיהיו סמוכים לגוסס.

2776 ההוא שבא מפטרבורג וסיפר:

אף-על-פי שיוון דומה לחמור, מכל-מקום סגולה יפה מצא לפטרבורג שלו, שלא יכבוש אותה שום שונא שבעולם.

אמרו לו למספר:

מה סגולה יפה מצא לה?

החזיר המספר:

שינה שמה וקרא לה פטרוגראד…

2777 שאלה נשאלה בבית-המדרש:

מה ראה יוון לשנות שמה של פטרבורג ולקרוא לה פטרוגראד?

היה שם מחודד אחד והשיב:

מקובלנו: שינוי-שם סגולה בדוקה לחולה, שיש בו סכנה…

2778 קטע מפנקסו של אלכסי, בנו יחידו של ניקולי:

…"כל שעה דמעות מצויות בביתנו: מוכּים הרוסים – אבא בוכה, מוכּים הגרמנים – אמא בוכה, מוכּים הרוסים בחזית זו והגרמנים בחזית אחרת – שניהם בוכים…

2779 שורה של יהודים עמדה לבדיקה בערכאה של גיוס. אמר יהודי אחד:

אני שחוף.

החזיר המגייס:

אין בכך כלום. הגנרל ברוסילוב שחוף גם הוא, והלוואי וירבו חיילים כמותו.

אמר יהודי שני:

אני עיוור עין אחת.

החזיר המגייס:

אין בכך כלום. הגנרל איבנוב גם הוא עיוור עין אחת, ומפקד מחנה שלמה.

אמר יהודי שלישי:

אני עיתים שוטה.

החזיר המגייס:

אין בכך כלום, לנו יש אחד שוטה כל ימיו, והוא עליון על כל המחנות…

2780 בולשת נכנסה לבית-מדרש ומצאה יהודים יושבים בחבורה, ואחד מהם מספר בגנותו של מלך מן הנלחמים שהוא מלך טיפש.

תפסו ראש-הבולשת ואמר לו:

תקבל שכרך משלם, שסיפּרת בגנות מלכנו.

התנצל היהודי ואמר:

חס ושלום, שאספר בגנותו של מלכנו ירום הודו. למלך אשכנז נתכוונתי.

החזיר לו ראש-הבולשת:

ז’יד, אותי לא תרמה. אם טיפש אמרת – לשלנו נתכוונת…

2781 תחילה גייסו למלחמה בני עשרים וחמש, אחר-כך גייסו בני שלושים וחמש, לסוף התחילו מגייסים בני ארבעים וחמש ויותר. ראה ניקולי, שאין לדבר סוף, וחשש, שמא יגייסו גם אותו. נמלך ונעשה קבלן – להשביר בשר לחזית¹¹…

[עיין לעיל סימן 2753].

2782 שלוש שנים נלחמו הגרמנים עד שכבשו את אוקרינה. כיוון שכבשוה, התחילו מוציאים לחמה לגרמניה הרעבה. אותה שעה אמרו חכמי ישראל:

הרואה גרמני, מה הוא מברך? –“המוציא לחם מן הארץ”…

2783 בפמליה של-מעלה ישבו ודנו:

מי ירד וישכין שלום בארץ? אמר הקדוש ברוך-הוא:

משה נביאי ירד.

סירב משה:

מה לו ולצרה זו? היהודים שלו כבשו להם משרות במשרדים של הממשלה ובמוסדות של הציבור ופטורים מן המלחמה.

אמר הקדוש ברוך-הוא:

ישו בני ירד.

נבהל ישו:

בחור צעיר הוא, וכיוון שירגישו בו, מיד יגייסוהו למלחמה.

ראה הקדוש ברוך-הוא, ששניהם מסרבים, קם ואמר:

אני ארד, בכבודי ובעצמי.

עמד רגע אחד וחזר וישב. אמרה לו הפמליה:

ריבונו של-עולם, למה חזרת וישבת?

החזיר הקדוש ברוך-הוא:

חוששני לאותו חצוף, לווילהלם, שמא יקפוץ ויתפוס מקומי…

2784 מורה של בית-ספר עממי בגרמניה נכנס לכיתה ושאל:

שוּלצה, מי אשם בדבר, שנוצחנו במלחמה?

השיב התלמיד שוּלצה:

היהודים אשמים בדבר. הם היו מרגלים.

חזר המורה ושאל לתלמיד יהודי:

ואתה מה דעתך, מנדלסון?

השיב התלמיד מנדלסון:

היהודים אשמים בדבר. הם היו גנרלים.

רגז המורה:

יהודים גנרלים בצבאותינו?!

החזיר התלמיד מנדלסון:

לא, אדוני המורה; הם היו גנרלים בצבאותיהם של הצרפתים…

2785 כיוון שלא היה קץ למלחמה והחזית אכלה הכל, התחילו מחיריהם של כל מיני סחורות קופצים ועולים, ומחיריהם של כל מיני ממונות קופצים ויורדים.

אותה שעה שלח סוחר טלגרמה ללקוחו וכתב לו:

" הסחורה נשלחה בפוסטה אחרונה; בבקשה להטעין את הממון באניה ראשונה"…

2786 ימים ולילות התווכחו צירי הממלכות בוועידת-השלום של וורסיל. לסוף נגמרו הוויכוחים ונכתבו ונחתמו החוזים.

הוועידה נסתיימה והצירים התחילו יוצאים אחד-אחד.

ראשון יצא לויד ג’ורג', צירה של אנגליה, ונתן למשרת, שומר הסף, חמש לירות שכר-טרחה.

שני יצא צירה של צרפת, ונתן למשרת חמש מאות פראנק.

שלישי יצא צירה של אוסטריה, ובידו מזוודה. בקש המשרת להכניס את המזוודה לתוך האובטומוביל של הציר, ואמר לו הציר: אל תטרח, הכתרים שבמזוודה לך הם – שכר-טירחה.

רביעי יצא צירה של גרמניה, מסר למשרת קונוסמנט ואמר לו: מטען זה של מארקים לך הוא – שכר-טירחה. דמי הובלה ופריקה תשלם מכיסך.

אחרון יצא צירה של רוסיה, נתן למשרת מכונת-יד להדפסת שטרי- המלכות ואמר לו:

קח והדפס כרצונך…

2787 בסתיו 1917 פרצה המהפכה של הבולשביקים ברוסיה, והתנבאו לה רבים, שימיה לא יימשכו.

מבלי-עולם הם הללו, לא יצטרפו אליהם אלא פתאים ועבריינים, ומחר-מחרתיים יבוא קיצם.

נענה הילל זלאטופולסקי ואמר:

טועים אתם רבותי. כשם שהדבר-אחר יכול לשכב על צידו הימני¹², כך הוא יכול לשכב שלוש מאות שנה גם על צידו השמאלי…

2788 מנהיג בונדאי עמד לפני חבורה משלו והכריז:

מחר אנו יוצאים כולנו להפגנה גדולה. איש אל ייפקד מכם, חברים!

נענה אחד מן החבורה ואמר:

מחר? אי-אפשר. מחר פסח… לצעוק “לחם לעובדים!” – אסור;

לצעוק “מצה לעובדים!” – מה לשון בונדאית היא זו?…

2789 בו ביום שעלו הבולשביקים לשלטון נעשה גם בּני סנדלר בולשביק. למחר נכנס לבית-המדרש להתפלל ומצא: “הגביר” ירד לפני התיבה לאמר קדיש על אביו. דחה אותו בּני ואמר לו:

עכשיו אנחנו המיוחסים. אני ארד לפני התיבה.

נסתלק “הגביר” ובני ירד לפני התיבה. סיים תפילתו, חלץ תפיליו, פשט טליתו ואמר ל“גביר”:

בוא וסדר לי טלית ותפילין שלי. עכשיו אני המיוחס…

2790 הבולשביקים סידרו בטיפליס ועידה לעמי המזרח. ראש המסדרים היה קרל ראדק. אמרו לו חבריו:

היכן הוא ציר של הכּושים?

החזיר ראדק:

חברים, ימים ושבועות ביקשתי יהודי, שישחיר פניו ויתלה לו נזם באפו, ולא מצאתי…

2791 בחבורה של גויים סיפרו:

הבולשביקים כבשו כל הארצות שבעולם, ובכל מקום העמידו מושלים משלהם.

נענה גוי אחד מן החבורה ואמר:

אי-אפשר! לא יספיקו יהודים לכך…

2792 שאלו ליהודי:

אם מאה בולשביקים בעירכם, כמה בני-ישראל יש בהם?

השיב היהודי:

בערך שישים.

חזרו ושאלו אותו:

והשאר?

החזיר הוא:

השאר – בנות-ישראל…

2793 תשעה יהודים וגוי אחד – מה הם?

“איספולקום”¹³.

תשעים ותשעה יהודים וגוי אחד – מה הם?

מועצה.

תשע מאות תשעים ותשעה יהודים וגוי אחד – מה הם?

כינוס המועצות.

אלף תשע מאות תשעים ותשעה יהודים וגוי אחד – מה הם?

ליגיון בין-לאומי…

2794 ההוא שאמר לחבירו:

שמעת, מה שאירע בּ“סמולני”¹⁴?

שאל חברו:

מה אירע שם?

השיב הראשון:

חולירה פרצה שם.

תמה השני:

חולירה?

החזיר הראשון:

הן, חולירע… כל גדולי “סמולני” קילקלו קיבותיהם במאכלי עכו"ם…

2795 מעשה ונתכנסו פרנסי הבולשביקים לישיבה ב“סמולני”, וקם טרוצקי להרצות. לחש לו קאמנב:

ליב’ל, אל תאריך בדרוש. חייב יאהרצייט אני וחוששני, שמא לא אמצא מניין-עשרה לקדיש.

חזר ולחש לו טרוצקי:

אל תהיה נבהל ללכת. יסתלק הגוי¹⁵ מבינינו ונתפלל כאן תפילה בציבור…

2796 בליל “פסחה” שלהם ישבה בקרמלין של מוסקבה חבורה של קומיסרים בולשביקים ושיחקה בקלפים. פתאום התחילו פעמונים מצלצלים. נבהל אחד מן החבורה וקפץ ממקומו:

מה קול-הפעמונים הזה?

דחפו חברו וגער בו:

שב, פחדן! הקיבּוּץ של הרוסים חג לו היום…

2797 שאלו למחודד:

למה תיקנו פרנסי הבולשביקים לקרוא לברית- המועצות “ר.ס.פ.ס.ר.” – רי“ש וסמ”ך בראש, רי“ש וסמ”ך בסוף ופא באמצע?¹⁶

הסביר המחודד:

יפה תיקנו: כדי שיהא לנין קורא כדרכו – משמאל לימין, וטרוצקי יהא קורא כדרכו שלו – מימין לשמאל…

2798 אורח בא לכרך גדול ברוסיה הבולשבית. ראה רחוב יפה ושאל:

רחוב זה מה שמו?

אמרו לו:

עכשיו – רחוב לנין, לשעבר – רחוב ניקולי.

ראה בית גדול באותו רחוב ושאל:

בית זה מה הוא?

אמרו לו:

עכשיו – בית “הרבקום”¹⁷; לשעבר – בית הגנרל–גוברנטור.

ראה חבורה גדולה יוצאת מאותו בית ושאל:

חבורה זו מי היא?

אמרו לו:

עכשיו – יהודים, לשעבר – "ז’ידים…

2799 קרון של הרכבת המה כולו מרוב שיחה. התווכחו על לנין ועל טרוצקי, על קאמנב ועל זינובייב ועוד ועוד.

בקצה הספסל האחרון נימנם יהודי ולא נצטרף לשיחה. נטפל אליו אחד מן הווכּחנים ושאל:

יהודי להיכן?

השיב הזקן:

למוסקבה אני נוסע.

חזר ושאל הראשון:

ודאי לשם מסחר?

השיב הזקן:

מעולם לא עסקתי במסחר. מלמד הייתי כל ימי.

אם-כן לשם מלמדות?

אף זו לא, – השיב הזקן. – כבר תש כוחי.

אלא לשם מה אתה נוסע למוסקבה? – לא חדל הלה שאלותיו.

החזיר לו הזקן:

זקן וחלש אני. מי אדם יודע קיצו ומידת ימיו, ובתוך עמי הייתי רוצה למות…

2800 שאלו לגדול אחד מגדולי הבולשביקים:

הוצאתם לשוק שטרי-ממון, כתובים בכל מיני לשונות, לרבות אפילו סינית וטטרית. מה טעם לא הוספתם גם יודית?

החזיר אותו גדול:

זוהי ענוותנות של מחברים…

2801 בּתא מיוחד של המחלקה הראשונה ישב בעל-חוטם ועישן.

נכנס הקונדוקטור ושאל לו על כרטיסו. לא הפך הלה פניו אליו ופלט:

אין צורך. אני יהודי אחראי…

תחילה נרתע הקונדוקטור לאחוריו:

מי יקשה לאחראי וישלם?

אחר-כך התחיל מפקפק:

תינח קומיסר אחראי, עובד אחראי¹⁸, אבל יהודי אחראי – מה פירושו?

נמלך ואמר לבעל-החוטם:

בבקשה, חבר, הראה-נא את התעודה.

חזר ופלט הלה:

אין צורך. חטמי מעיד עלי, שיהודי אני.

לא קיבּל הקונדוקטור ועמד על דעתו:

יהודי – הן, אבל אחראי – מניין?

קיפחו בעל-החוטם:

שטות!… אלא מי יהיה סוף-כל-סוף אחראי לכל מעשיהם של אלו, אם לא היהודי?…

2802 כשפרצה המהפכה הגדולה ברוסיה אמרו ליצני הדור: על שלושה דברים התפללו תמיד יהודי רוסיה: שיהיה להם ממון הרבה, שיהיו בניהם אופיצרים בצבא ושיהיו רשאים לדוּר בכל רחבי המדינה.

עשה הקדוש ברוך-הוא תפילתם ונענה להם על-פי דרכו: הרוויחו במלחמה ממון הרבה–והממון נעשה כולו מטבע של-חרס; בניהם נעשו אופיצרים בצבא–והצבא יצא כולו לתרבות רעה; הותרו לדוּר בכל רחבי המדינה–והמדינה חרבה ועברה מן העולם…

2803 רופא, מהנדס וקומוניסטון נתווכחו זה עם זה:

מי משלשתם חשוב ראשון בעולם?

אמר הרופא:

אני ראשון, שאילמלא אני, לא היתה נבנית הצלע, שנעשתה אשה לאדם.

אמר המהנדס:

אני ראשון, שאילמלא אני, לא היה נבנה העולם מתוך התוהו ובוהו.

אמר הקומוניסטון:

אני ראשון, שאילמלא אני, לא היה התוהו ובוהו…

2804 המהפכה המיטה על רוסיה שנות רעב קשה. רעבו בני-אדם, רעבו חיה, בהמה ועוף. נמלכו סוס ופרה וחמור ובאו אל לנין לבקש מזונות. ראשון נכנס הסוס ואמר:

לנין, פרנסני.

אמר לנין:

מה זכות יש לך?

החזיר הסוס:

זכותי גדולה. מן הבוקר עד הערב אני עובד לך ולחבריך. אילמלא הסוס, לא הייתם מספיקים כל היום ממקום למקום כמנהגכם.

נענה לו לנין ופסק לו מזונות. יצא הסוס ונכנסה הפרה:

לנין, פרנסני.

אמר לנין:

מה זכות יש לך?

החזירה הפרה:

זכותי גדולה. כל יום ויום אני נותנת לכם חלבי. אילמלא הפרה, הייתם כולכם פגרים-מתים.

נענה לה לנין ופסק לה מזונות.

יצאה הפרה ונכנס החמור:

לנין, פרנסני.

אמר לנין:

אתה מה זכות יש לך?

החזיר החמור:

זכותי שלי גדולה גם משל הסוס וגם משל הפרה. אילמלא החמור, לא הייתם מתקיימים כּולכם אפילו שעה אחת…

2805 מת לנין ונתכנסה אסיפה רבתי וסערו הרוחות:

מי יהיה במקומו?

הללו אמרו:

טרוצקי, שהוא חצוף מובהק.

הללו אמרו:

זינובייב, שהוא שופך דמים מובהק.

והללו אמרו:

קאמנב, שהוא שקרן מובהק.

יהודי זקן אחד ישב ושתק ולא אמר כלום. אמרו לו:

ואתה, סבא, מי היית רוצה לראות במקומו של לנין?

החזיר הזקן:

אני איני יודע להכריע… את כּולכם הייתי רוצה לראות במקומו של לנין…

2806 “נאפּמן”¹⁹ נכנס לחנות מוכרת צורכי-כתיבה, וביקש לקנות כרטיסים מצויירים. הביאה החנוונית אלבום של דוגמאות ופתחה אותו לפניו:

הנה קבוצה יפה: טרוצקי וגנרליו ואופיצריו.

סירב ה“נאפמן”:

לא איש-מלחמה הוא.

הפכה החנוונית את הדף:

הנה קבוצה יפה אחרת: לונצ’רסקי וחכמיו וסופריו.

לא נחה דעתו של ה“נאפמן”:

מה לו לחכמים ולסופרים?

הפכה החנוונית עוד דף אחד:

הנה לנין בקברו.

הזין ה“נאפמן” עינו בכרטיס, נענה ואמר:

יפה, יפה מאד!… שמא יש לך גם קבוצה שלימה?…

2807 לנין עמד ליד שערי גן-עדן, ואין פותחים לו. עבר עליו יהודי זקן וביקש לנין עצה מפיו:

מה יעשה ויכּנס לגן-עדן?

אמר לו הזקן:

אל תדאג. אעשה לך סגולה, ומיד תיכּנס.

חבשו בשק, הטילו על שכמו ודפק:

פיתחו שערים!

נשקף מלאך בעד האשנב ושאל:

מה לך?

השיב הזקן:

את מורנו ורבנו רבי קארל מארכס אני מבקש.

אמר המלאך:

כאן הוא, במדור העליון, מקום שכל גדולי הצדיקים והחסידים שרויים שם.

אמר הזקן:

יטרח נא אותו צדיק ויגש הנה; דבר נחוץ לי אליו.

הלך המלאך ועשה שליחותו. מיד ניגש אל האשנב אדם מיוער פּנים וראש, ואמר לו הזקן היהודי:

האתה הוא מורנו ורבנו רבי קארל מארכס?

הן, – השיב המיוער. – אני הוא.

“הרכוש” לך הוא, רבי? – חזר ושאל הזקן היהודי

הן, – חזר והשיב המיוער. – “הרכוש” לי הוא.

הוריד היהודי הזקן את השק מעל שכמו וזרקו בפני המיוער:

הרי, רבי, הריבית שלך לפניך?…

2808 מת קראסין וסידרו לו הלוויה ברוב עם ובטכסים גדולים.

היה שם יהודי פיקח ושאל לאחד מפרנסי הבולשביקים:

בכמה, לדעתך, תעלה קבורה זו?

השיב הפרנס:

אני משער, שהיא תעלה בחמישים אלף.

נתכעס היהודי ואמר:

ולבזבזנות כזו אתם קוראים “משטר-של-חיסכון”? יבוא עלי, אם לא כל הוועד הפועל הייתי קובר בעשרים וחמישה אלפים, ובשמחה רבה…

2809 זנובייב נהג נשיאותו בפטרבורג בעריצות, ודם רב שפך.

אמרו עליו:

זינובייב–גילגולו של מרט, ואת שרלוֹטה קוֹרדה אין הוא ירא שמימיו לא רחץ באמבטי…

2810 טרוצקי ישב בקרון של הרכבת. על הספסל ממולו ישב בחור וסיגרה בפיו.

אמר לו טרוצקי:

קרון זה מיוחד לשאינם מעשנים.

לא נפנה אליו הבחור – ועישן כבתחילה. הוציא טרוצקי כרטיס מכיסו ונתן לבחור, למען ידע, לפני מי הוא יושב. טמן הבחור את הכרטיס בכיסו–והוסיף לעשן.

רגז טרוצקי וקרא את הקונדוקטור. בא הקונדוקטור ואמר לבחור:

אם אין אתה פוסק מלעשן, תשלם קנס.

החזיר לו הבחור:

אתה ואלף כמוך לא תטילו עלי קנס.

הוציא מכיסו ונתן לקונדוקטור – את הכרטיס של טרוצקי. קרא הקונדוקטור את הכרטיס, נבהל מאד ואמר לטרוצקי:

מוטב, שלא יהיה לך עסק ברשע זה. טרוצקי הוא…

2811 טרוצקי עייף מרוב עבודה ופרש מן העיר לשם מנוחה.

ישב על שפת נהר ושינן לעצמו:

בּעירה תהיה! בּעירה בכל העולם כּולו…

היה שם רועה, שרעה את העדר של הכפר, וראה: אדם יושב על שפת הנהר, מדבר בקול רם ואין איש עמו, – ניגש אליו ושאל:

חבר, אל מי אתה מדבר?

החזיר לו טרוצקי:

אל העדר אני מדבר…

2812 בולשביקים מפורסמים, שירדו מגדולתם וגלו, ישבו בחבורה וסיפרו זה עם זה. אמר אחד מהם:

אני גליתי על שום שהיה לי עסק בסוכּר. אמר השני:

ואני – על שום שהיה לי עסק בעורות.

טרוצקי ישב ושתק. אמרו לו:

ואתה על שום מה גלית?

נאנח טרוקי והחזיר:

אני – על שום שהיה לי עסק בבהמות…

2813 לאחר שקם טרוצקי מתוך החבורה וביקש ללכת, נשרה לו מטפחת-אף מכיסו. רכן אחד מן החבורה, הרים את המטפחת מעל הקרקע והחזירה לו. הודה לו טרוצקי ואמר:

טובה כפולה ומכופלת עשית עמדי:

תמה הלה:

טובה כפולה ומכופלת בגלל מטפחת-אף?

החזיר לו טרוצקי:

הן; זה הדבר היחידי, שהניחו לי לנעוץ חוטמי בו…

2814 שאלו לטרוצקי:

מה יצווה לעשות במוחו לאחר בדיקה?²⁰

החזיר טרוצקי:

את הכּוהל, שבו יהא מוחי שמור עד לבדיקה, אצווה לריקוֹב, ואת המוח גופו – לסטאלין…

2815 ההוא שירד לרחוץ בנהר-מוסקבה וחישב להיטבע. מיד קפץ אחריו בחור יהודי לתוך המים והצילו. אמר לו המוצל:

שאל מה אתן לך? אני סטאלין.

החזיר לו הבחור:

אחת אבקש: אל תספר לאיש, שאני הוא שהצלתיך…

2816 ההוא שירד לנהר-מוסקבה לרחוץ ושטפו גל. התחיל מרמז בידיו לעומדים על שפת הנהר, שהוא טובע, ולא שעה איש אליו.

ראה האומלל, שאין לו תקנה, חגר שארית כּוחו וצעק:

הלאה סטאלין! מוות לסטאלין!

מיד קפצו הכל לתוך הנהר, משו את הטובע מן המים – ומסרוהו ל“צ’קה”²¹…

2817 נידלדל אוצרה של ממשלת הבולשביקים והוטל על ה“צ’קה” לאסור כל אדם, החשוד על וואלוטה, ולהוציאה מידו בשידולים, באיומים ובכל מיני יסורים קשים שבעולם. “סחיטת דולרים” קראו לו לתפקיד מיוחד זה.

עמד יהודי לפני חוקר-דין ב“צ’קה”, והלה שידלו בדברים:

בוא וראה, כמה בתי-חרושת אנו בונים, כמה מסילות-ברזל אנו סוללים, כמה גשרים אנו גושרים. והכל לטובת המדינה. וכבר תם הכסף מידינו, וכל אזרח חייב לעוזרנו. עשה נא גם אתה חובתך והוצא אלינו ברצון ולא באונס את הוואלוטה שבידך.

כפר היהודי וטען:

אין לי.

כּעס החוקר ומסרו לעינויים ב“צ’קה”. לא היו ימים מועטים, והיהודי ביקש כי יבוא החוקר אליו. בא החוקר ואמר לו:

יפה עשית, כי קראת לי. ודאי ניחמת על כפירתך, ואתה אומר להוציא אלינו את הוואלוטה שלך.

החזיר לו היהודי:

טועה אתה. וואלוטה אין לי ולא היתה לי. ולמה קראתי לך? להודיעך: מי שאין לו ממון, אל יבנה בתי-חרושת ואל יסול מסילות ואל יגשור גשרים…

2818 ההוא שעמד ונסתכל בשער ה“צ’קה”. גער בו השוער: שמא אין אתה רואה את הכתוב כאן באותיות גדולות “הכּניסה אסורה”.

החזיר לו המסתכל:

ואילו היה כתוב כאן: “התכבדו מכובדים” – כלום הייתי נכנס?…

2819 קוקזי בא למוסקבה וסיפר:

תיאטרון אמנותי יש בטיפליס. המשחקים–גרוזינים, וכיוון שהם עולים על הבימה ופותחים פיהם, מיד בוכה התיאטרון כּולו.

שמע יהודי סיפורו של הקוקזי, נענה ואמר:

מה רבותה היא זו? כאן, במוסקבה, יש לנו רק משחק אחד גרוזיני, וכיוון שהוא עולה על הבימה ופותח פיו, מיד בוכה רוסיה כולה…

2820 אמרו עליו על קארל ראדק, שההלצות החריפות ביותר, המתהלכות במלכות הבולשביקים, הוא אביהן.

קרא לו סטאלין ואמר לו:

חבר ראדק, הגיעה השעה שתסתום מעיינך. לשונך העקצנית עושה אותנו חוכה וטלולה לבריות.

קיבל ראדק את הגזירה וביקש לצאת מלפני השליט. אמר לו סטאלין:

חבר ראדק, בינינו לבין עצמנו, באין איש אתנו, רוצה הייתי לשמוע מפיך עוד הלצה אחת.

פתח ראדק ואמר:

חבר מורשי העם הרוסי–ריקוֹב השיכּור; ראש ההשכלה הרוסית – בּובּנוב ההדיוט; ראש הפוליטיקה החיצונית של רוסיה – ליטווינוב היהודי; מנהיגה של רוסיה כולה – דז’וגאשבילי²² הגרוזיני…

כּעס סטאלין כּעס גדול והפסיקו:

חבר ראדק, אני הוא מנהיגה של רוסיה!

הניע ראדק ראשו ואמר:

חייך, חבר סטאלין, הלצה זו לא אני אביה…

2821 כשעלו הבולשביקים לשלטון ברוסיה וניתקו כל הקשרים בינה לבין מלכות השמים, נתכנסה פמליה של-מעלה ודנה:

את מי תשלח ומי ילך לה לידע ולהודיע על הנעשה שם, במלכות רוסיה הגדולה?

קם השליח לוּקה ואמר:

אני אלך.

עברו יומיים ובאה מאתו טלגרמה:

"אני אסור בצ’קה.

השליח לוקה".

חזרה ונתכנסה פמליה של-מעלה ועשתה את ישו שליח למלכות הבולשביקים. עברו יומיים ובאה מאתו טלגרמה:

"אף אני שם.

ישו בן-מרים".

נתכנסה פמליה של-מעלה שלישית ושלחה את משה. עבר שבוע ובאה מאתו טלגרמה:

"נסתדרתי בקומיסריון טוב;

החבר פטרוב"…

2822 כלל אמרו חכמי ישראל ברוסיה הבולשבית:

כל זמן וכל מקום, שנאמר בהם “כּל”, הרי זה סימן לחוסר-לחם:

“כּל-נדרי” – חוסר-לחם ליום אחד; “כּל-דכפין” – חוסר-לחם לשבוע אחד; “כּל-חוז”²³ – חוסר לחם מראשית השנה ועד אחרית השנה…

2823 ההוא שבא ממוסקבה וסיפר:

חנות “כּל-בּו” יש לה לממשלה הבולשבית במוסקבה, גדולה מזו של וורטהים בברלין, ואף-על-פי-כן די לה בפקיד אחד בלבד.

תמהו השומעים:

היכי תמצי?

הסביר המספר:

כל היום עומד אותו פקיד בחוץ, וכיוון שהוא רואה אדם מבקש להיכנס, מיד הוא מקדים ואומר לו:

“אל תטרח. אין לנו כלום”…

2824 ההוא שבא ממוסקבה וסיפר:

אין אתם יודעים, כמה שקודה ממשלתנו הבולשבית על תקנת הציבור. חנות “כּל-בּו” יש לה במוסקבה. ראתה, שרבים נכנסים לשם וטורחים טרחה של-חינם, נמלכה והעמידה פקיד מיוחד בפתח החנות, וכיוון שהוא רואה אדם מבקש להיכנס, הוא מקדים ואומר לו:

“אל תטרח. אין לנו כלום”…

שתק המספר רגע והוסיף:

ולסוף נענש אותו פקיד על משוא-פנים. תמהו השומעים:

אם בחנות אין כלום, מה משוא-פנים יש כאן?

הסביר המספר:

מעשה ובאו כמה וכמה אנשים בהשכמת הבוקר ועמדו בשורה וחיכו עד שתפתח החנות דלתיה. יצא אותו פקיד מיוחד וראה: בן-אחותו עומד בסוף השורה, ואף הוא מחכה לפתיחת הדלתות. ניגש אליו ראשון ולחש לו:

“אל תטרח. אין לנו כלום”…

2825 ההוא שנכנס לחנות “כּל-בּו” של הממשלה במוסקבה ועמד וצפה בכל האיצטבאות. אמר לו הממונה על המכירה:

מה אתה מבקש?

השיב הנכנס:

חקלאי אני וטראקטור אני מבקש.

אמר לו הממונה:

שמא דעתך מטורפת עליך? טראקטור אתה מבקש באיצטבאות?

החזיר לו הנכנס:

ואם חצי ליטרה חמאה אני מבקש כאן באיצטבאות, אין דעתי מטורפת עלי?…

2826 שני תלמידים של בית-ספר עממי ברוסיה הבולשבית ישבו וקראו במשלי קרילוב:

“אלהים זימן באשר זימן פּתית גבינה לעורב”…

הפסיק אחד מן התלמידים ואמר:

מה הבל יפצה פיו של הזקן? כלום יש אלהים בעולם?

החזיר לו חברו:

וכלום פּתית גבינה יש בעולם? אלא משל הוא, אף אלהים משל…

(“אורח”, “מתוך גישה קצת יותר אינטימית”, “בוסתנאי” גליון 9 לשנה ט')

2827 שני אחים: אחד בפאריס הבורגנית, והשני במוסקבה הבולשבית. כתב הראשון לשני ושיבּח מידת-החיסכון של האדם הצרפתי. החזיר לו השני, המוסקבאי:

"אתם הבורגנים לא תדעו עד העולם סוד החיסכון. סוד זה נתגלה רק לנו, תלמידיהם של לנין וסטאלין. אתמול היתה ישיבה לוועד הפועל המרכזי ולשם חיסכון-נייר הוחלט פה אחד:

להדפיס מכאן ולהבא עיתון של שחרית ועיתון של ערבית יחדיו, בגליון אחד"…

2828 ההוא שישב וסיפר על גדולתה של רוסיה הבולשבית לגבי אמריקה הבורגנית:

מחשבי חשבונות דקו ומצאו, שלאחר חמש שנים יהיה לכל אדם שלישי באמריקה אבטומוביל שלו, ואילו ברוסיה יהיה לאחר חמש שנים לכל אדם אווירון שלו.

אמרו לו למספר:

מה צורך יש לו לכל אדם באווירון?

החזיר הוא:

יש ויש צורך. היום אני שומע, שבקיוב עומדים בשורה לשם לחם, – ומיד אני טס לשם; מחר באה שמועה, שבאודיסה נותנים קופסת גפרורים לכל נפש, – ותיכף אני עף לשם…

2829 באגודה של חכמים וסופרים סיפרו על נפלאותיה של מוסקבה הבולשבית.

בכל העולם הבורגני נהוג שבוע של שבעה ימים. בא לנין, המאור הגדול, בא אחריו גם סטאלין, אב המון-גויים, ותיקנו, שלא יהא נהוג אלא שבוע של חמישה ימים.

שאל אחד מן החכמים והסופרים:

מה הועילו בתקנתם?

גער בו ראש האגודה ואמר:

שוטה שבעולם! תקנה גדולה תיקנו. נוח להם לבריות יותר, שירעבו חמישה ימים בשבוע משירעבו שבעה ימים בשבוע…

2830 ההוא שקפץ לתוך אבטובוס ציבורי ערום בלי מכנסיים.

נבהלו הנוסעים:

משוגע! מטורף!

היסה אותם הערום:

לא משוגע אנוכי ולא מטורף אנוכי, אלא ממינסק אני בא.

שאלו הנוסעים פה אחד:

ואם ממינסק אתה בא, מה בכך?

החזיר הערום:

במינסק כבר נגמרו שנות “החומש”²⁴…

2831 ראו זקן, שהוא נחפז לנהר-מוסקבה. אמרו לו:

סבא הרגליים להיכן?

השיב הזקן: לחם אין, חלב אין, בשר אין. קצתי בחיים כאלה, ואני הולך להטביעם בנהר.

אמרו לו:

שוב ואל תלך. מקץ שנות “החומש” ישוב הכל לקדמותו, ולא יחסר דבר במדינה.

החזיר הזקן:

אל נא תעצרוני. אם אשב ואחכה עד סוף שנות “החומש” – לא יהיו גם מים בנהר…

2832 שאלו לפרנס אחד מפרנסי הבולשביקים:

בשלמא חלב וחמאה וגבינה ברוסיה אי ן– משום שגם הבהמות עייפו מחמת רבולוציה. אבל מפני מה אין נעליים ברוסיה?

נענה הפרנס ותירץ:

נעליים יש בהן של ימין ויש בהן של שמאל, ואילו ברוסיה ימין ושמאל אסורים…

(בדיחה זו נאמרה בימי סטאלין, שגזר גם על “הסטייה לימין” וגם על “הסטייה לשמאל”).

2833 בחור “קומסומול”²⁵ בא מעיירתו הקטנה למוסקבה ובזכות “כרטיס-המפלגה” שלו ניתנה לו דירה של דל“ת על דל”ת ב“הקדש” של המפלגה. למחר בבוקר נסתכלו בו חבריו וראו: הוא פותח ציקלונו ומוציא מתוכו מברשת לשיניים. התחילו מלגלגים עליו:

בּוּרז’וּי! איסטניס!…

אמר להם הבחור:

ראשית, לא שלי היא המברשת, – של דודי היא, ומאתו גנבתיה; ושנית, איני משתמש בה אלא כדי להגיס את הטה…

2834 יהודי בורגני עמד לפני ראש ה“צ’קה”, והלה חקרו:

היכן היית בשנת 1914, כשפרצה המלחמה הגדולה ברוסיה?

השיב היהודי:

בברדיצ’ב הייתי אז.

חזר ושאל ראש ה“צ’קה”:

והיכן היית בשנת 1917, כשפרצה המהפכה הגדולה ברוסיה?

השיב היהודי:

בז’יטומיר הייתי אז.

עיין ראש ה“צ’קה” בניירות שלפניו, מצא תשובותיו של היהודי מדוייקות ואמר לו:

על-פי טעות תפסו אותך, שוב לביתך בשלום.

אמר לו היהודי:

הרשני נא ואשאל גם אני אותך שאלה אחת.

הירשה לו. שאל היהודי:

והיכן הייתם אתם כּולכם בשנת 1894?…

הפסיקו ראש ה“צ’קה”:

מה יש?

סיים היהודי ואמר:

…כשפרצה החולירה הגדולה ברוסיה…

2835 יהודי חשוד בעסקי וואלוטה עמד לפני חוקר-הדין של ה“צ’קה” והלה שידלו, שיודה על חטאתו ותכופר לו, כביכול.

לא נשמע לו היהודי וכפר בכל:

להד"ם! מימיו לא היתה לו וואלוטה, ולא עסק בה.

אמר לו החוקר:

אלא כיצד אתה מתפרנס?

השיב הנחקר:

דרכו של יהודי, שהוא סובב לכאן, סובב לכאן ומתפרנס.

קם החוקר ממקומו ואמר:

מה תשובה היא זו? הנה אני אסובב לכן ואסובב לכאן, מה יתן ומה יוסיף לי הסיבּוב?

החזיר לו היהודי:

אדוני החוקר, אתה שב במקומך והנח לי לסובב לכאן ולכאן, מלפניך ומאחריך – ושנינו נתפרנס כהלכה…

2836 ההוא שביקש להתמנות פקיד בממשלת הבולשביקים וחקרוהו ב“ועדת-הביעור”²⁶. אמר לו החוקר:

אילו היה לך רק רובל אחד בכיסך וביקשה הממשלה לטלו מאתך, מה היית עושה?

השיב הנחקר:

הייתי נותן לה את הרובל בעין יפה.

חזר ושאל החוקר:

ואילו היתה לך רק כותונת אחת לעורך וביקשה הממשלה לטלה מאתך, מה היית עושה?

השיב הנחקר:

הייתי צועק בכל כוחי, ולא הייתי נותן.

אמר לו החוקר:

מאי-שנא רובל ומאי-שנא כותונת?

החזיר לו הנחקר:

רובל אין לי, וכותונת אחת לעורי יש לי…

2837 חקרו ליהודי ב“ועדת-הביעור” ושאלו אותו:

מה אתה לגבי ממשלת המועצות?

השיב היהודי:

דומה עלי ממשלת המועצות כאשתי ממש.

אמר לו ראש הוועדה:

כולי האי?

הסביר היהודי:

עם אשתי אני דר בכפיפה אחת, ובאחרת אני מהרהר…

2838 משלחת איכרים באה מכפר נידח למוסקבה. קיבּלו אותם הפרנסים בסבר פנים יפות והראו להם פלאי עיר-הבירה. הראו להם גם את הראדיו, ואחד מן הפרנסים הסביר:

בצוהר זעיר זה אתם יכולים לדבּר אל כל בעולם כּולו.

אמר איכּר אחד מן המשלחת:

יתנו נא לו לאמר רק מלה אחת, למען ישמע כל העולם כּולו וידע עד היכן הגיעה מוסקבה.

נהנה הפרנס לשמוע בקשה זו ואמר לו:

הרי הצוהר פנוח לפניך. פתח פיך ואמור מלה.

ניגש האיכּר אל הצוהר הפתוח, פתח פיו וצעק בכל כוחו:

הצילו!…

2839 שני אחים החליטו:

יעבור עליהם מה, הם יברחו מרוסיה הבולשבית.

נמלכו ושחטו פרה, הפשיטו עורה, העלוה על גבם והתחילו מהלכים אל הגבול, זה מהלך מפּנים וזה מהלך מאחור.

עד שהם פוסעים והולכים, קרא פתאום השני אל הראשון:

חיים, מהר וסור מן הדרך ונטה אל היער!

רגז הראשון:

מה לך, כי נזעקת? אני רואה מה שלפני. הנה הגבול.

אתה רואה מה שלפניך, אבל גם אני רואה מה שלפני: שור-פר רודף אחרינו…