[ז] 🔗
688 היה יום-פגרה. אין “חדר”, אין מוֹרא-רב ואין עול תורה. חירות! והחבריא מתהוללת בחוץ כרצונה. זה דוהר כסייח וזה מקפץ כעגל, זה קורא כתרנגול וזה מקרקר כצפרדע. הכל מותר, ואין מוחה. נמלך הקונדס הגדול ופשט את בגדו ועמד על ראשו, והרי הוא מהלך בידיו כשרגליו מכשכשות באוויר. כל החבריה צוהלת על כוחו וגבורתו של הקונדס הגדול, העושה את הידיים רגליים. ניגש זקן אחד ונסתכל במעשי ידיו ורגליו של הקונדס, רקק רקיקה גדולה ורגז רוגזה גדולה: – ילד שוטה! כלום אין אתה יודע להלך ברגליך, שאתה מהלך בידיך?!…
689 בקרון הרכבת:
בחור מרבה שיחה עם בחורה. פתאום נסתמה השיחה ושתיקה ירדה על שניהם. לאחר שעה קלה הפסיקה הבחורה את השתיקה ואמרה לבחור: על מה אתה מהרהר עכשיו? החזיר הבחור: אני מהרהר על אותו הדבר, שגם את מהרהרת עליו עכשיו. רגזה הבחורה ופרשה הימנו: – מאוסים עלי גסי-הרוח…
690 כשהגיעה הידיעה, שהצדיק חלה מחלה מסוכנת, גזרו תענית, והכריזו שהקהל יבוא לבית-המדרש על-מנת לנדב ימי-חיים לחולה. בא הקהל ונדב. זה נדב יום אחד וזה נדב שני ימים. היה גם מי שנדב שבוע שלם.
עד שהמנדבים עמדו מסביב לשולחן ורשמו נדבותיהם ניגשה בתולה זקנה ונדבה – עשר שנים. נבהל הקהל ואחד מן המעשים שאל:
קצת בחייך?
החזירה הבתולה הזקנה:
חס וחלילה! אני רוצה להצעיר…
691 בחורים ישבו בבית-המדרש וסיפרו על ראשונים ועל אחרונים והישוו אלו לאלו. שמע פייבוש הזקן שיחתם, נענה ואמר:
מה אתם מדמים את הראשונים לאחרונים? הראשונים היו גדולים בתורה ובחכמה וגם בזיקנה. ואילו בני-אדם של עכשיו מה ממש יש בהם? לא תורה ולא חכמה, ואפילו לא זיקנה. דור של פרחחים.
אמר לו בחור אחד:
והרי אתה, רבי פייבוש, וכבר הגעת, ברך השם, לגבורות.
גיחך הזקן:
גולם! כלום מאלה של עכשיו אני? מן הקודמים אני.
692 ההוא שקבל לפני חברו על ההפקרות של הדור:
אתמול היה בבית-הקברות ובעיניו ראה כוהנים מטיילים בין קברי מתים.
פרח! – גער בו חברו.– מהבל המה יחד, גם הכוהנים של עכשיו וגם המתים של עכשיו…
693 ישב זקן במסיבה של צעירים וקבל:
אתם משתבחים בהמצאות שלכם? ואני אומר: המצאה אחת שלכם מבטלת מאה הנאות.
אמר לו בחור אחד:
סבא, שמא דוגמה אתה יודע?
התרגז הזקן:
דוגמה? הרי! מהמצאתם את הקלוֹזטים בטלה הנאת בית-הכיסא בכל העולם כולו.
694 מעשה בזקן אחד, שהיה עושה כל שנה ביום-הולדתו משתה לבניו ולבני-בניו ולכל קרוביו, ומשנה לשנה היה מפחית שנה אחת מחשבון שנותיו. פעם אחת, בשעת המשתה, קם חתנו, נשא כוס של ברכה ואמר:
חותני, חותני, במה אברכך? אם אומר לך, שתזכה לראות בנים ובני-בנים? הרי זכית לראות בנים ובני-בנים. שתזכה לזיקנה ושיבה הרי זכית לזיקנה ושיבה. אלא יהי רצון, שתזכה אתה ונזכה כולנו לשמוח, כשתגיע, אם ירצה השם, לבר-מצוה…
695 בחור ישב וכתב מכתב. נכנס סבו, נסתכל במה שהוא כותב ואמר:
כל ימי אני תמה, מפני-מה איטרי-יד כתב-ידם יפה מאוד?
התפלא הבחור:
סבא אני איני איטר-יד כלל.
החזיר לו הזקן:
ובאמת, כתב-היד שלך מכוער מאד.
696 כשהתחילו סוללים מסילות-ברזל והבריות סיפרו על קרונות המהלכים מאליהם בלי סוסים, ליגלג עליהם זקן אחד: פתי יאמין לכל דבר. אין קרונות מהלכים בלי סוסים.
לימים נזדמן אותו זקן לבית-הנתיבות ובעיניו ראה רכבות באות ורכבות יוצאות.
אן חכמתך, סבא? הנה קרונות מהלכים וסוסים אין.
כּחח הזקן אחת השתיים והחזיר:
אף-על-פי-כן, איני מאמין. אם אין סוסים מבחוץ, יש סוסים מבפנים.
(עיין להלן פרק ח, סימן 716).
697 זקן מוּפלג חלה בדלקת-הריאה. בא הרופא, בדקו וציווה מה שציווה. וכשעמד לצאת ובני הבית ליוו אותו, אמר להם:
בגיל זה דלקת-הריאה… המקום ירחם.
לא היו שניים-שלושה ימים והרופא חזר ובא ומצא את החולה מבריא. ראהו הזקן, שהוא תמה מאד, ואמר לו:
אדוני דוקטור, לחינם אתה תמה. חייך, שהשידוך שידוך, אלא שהחתונה נדחתה…
698 זקן בן שבעים, מגדולי הבורסה, חלה. למחר נכנסו אצלו חבריו ומצאוהו כותב צוואה ומכין את עצמו למיתה. ביקשו לפכּח את צערו ואמרו לו:
לחינם אתה מזדרז לכתוב צוואה. עוד נסב עמך ויחדיו נשחק בקלפים כשתגיע לשמונים.
ליגלג עליהם הזקן:
כלום בטלן הוא הקדוש ברוך-הוא? כשיש בידו ליטול בשבעים, למה יחכה עד שיצטרך ליטול בשמונים?…
699 כשמת השמש הישיש חוורו פניו של כלב לץ וראשו שפל לקרקע. ראוהו הצעירים בכך ואמרו לו:
רבי כלב, צער זה מניין לך? זקן מופלג היה המנוח וכבר הגיעה שעתו לכל הדעות.
החזיר להם כלב:
לא עליו אני מצטער; עליכם אני מצטער. מה הוא, עליו השלום, שגיבור היה לחיות יותר משמונים, ניצחו מלאך-המוות, אתם הפרחחים לא כל-שכן שינצח אתכם.
700 משהגיע כלב לשנות זיקנה, היה נזהר, שלא לאמר בשבת בין מנחה למעריב תהילים עם הציבור. פעם אחת אמרו לו:
רבי כלב, מה ראית להיות פורש מן הציבור?
החזיר להם:
זקן אסור לו להשמיע קול, שאם לא כך יזכרוהו למעלה וישאלו:
עדיין ישנו לזה בעולם?
701 היה יום-פגרה ויצא הרב לטייל עם התלמידים על שפת-הנהר. כשהגיעו לשם ראה הרב נשים רוחצות ואמר לתלמידים:
הזהרו שלא תסתכלו, שכל המסתכל מסכן את עיניו.
עצם תלמיד אחד עין אחת ואמר:
רבי, עין אחת מוכן אני לסכּן…
702 זקן נתאלמן ומיד נשא בתולה. ליגלגו עליו:
מחר יהיה עפר לחמך, ועדיין לא תש יצר הרע בלבך?
החזיר הזקן:
מה טעם כוהן הדיוט אסור בגרושה? – משום שהקדוש ברוך-הוא אוהבו וחושש לו, שמא יפול בידי קנתרנית, שלא היו לבעלה חיים עמה. ומה טעם כוהן גדול אסור גם באלמנה ואינו נושא אלא בתולה? – משום שהקדוש ברוך-הוא אוהבו עוד יותר וחושש לו, שמא יפול בידי קטלנית, שבעוונה מת בעלה. ומעיד אני עלי שמים וארץ, שאני אוהב את עצמי לא פחות משהקדוש ברוך-הוא אוהב לכוהן הדיוט וכוהן גדול…
703 מעשה בזקן גמגמן, שהיה נשוי ארבע פעמים, וכשמתה אשתו האחרונה נשא חמישית. אמרו לו:
עד מתי תהא נושא נשים?
כלום אני יודע? הואיל ואני גמגמן, ודאי גם המלאך שלי גמגמן, ומי יודע, כמה פעמים גימגם את ה“בת” כשהכריז עלי: “בת פלוני לפלוני”?
704 זקן נשא ילדה. הגיעה שעת-החופה והכלה איננה. תמה החתן-הזקן ושאל:
הכלה היכן היא?
אמרו לו: היא יושבת בחדרה ובוכה.
על מה היא בוכה?
היא בוכה, שנישאת לזקן.
רגז הזקן:
לכו ואימרו לה לאותה טיפשה, שיותר שהיא שוהה, יותר אני מזקין…
705 זקן נשא ילדה ובשעת החופה הוזמנו המחותנים לברך את החתן ואת הכלה. היה שם מחותן ליצן, הניח ידיו על ראשה של הכלה ובירך אותה:
“פרו ורבו”…
חזר והניח ידיו על ראשו של החתן וסיים:
“ומילאו את הארץ”1…
706 זקן נתאלמן ונשא בחורה. אמר לו נכדו:
סבא, בן שבעים אתה, ברוך השם, ובחורה אתה נושא!
החזיר לו הזקן:
בעל-כורחי אני עושה כך. עיני כהות וידי מרתתות מחמת זיקנה, ובמחילת-כבודך כשנפתח לי כפתור מן המכנסיים איני יכול להחזירו למקומו.
אמר לו הנכד:
אי משום כך, סבא, מוטב שהיית נושא חייט זקן, ולא בחורה צעירה.
707 זקן נשא ילדה ולאחר תשעה חודשים ילדה לו בן. שיטו בו קרוביו ואמרו לו:
זקן שוטה, שמא אתה יודע, למי דומה בן-זקוניך?
החזיר להם הזקן:
נסתכלתי בו יפה-יפה וראיתי: מפניו הוא דומה לאביו, ומאחוריו – לקרוביו…
708 מתה אשתו השלישית של זקן. לא עברו עליו י"ב חודשי אבילות ונשא רביעית. התחילו מלגלגלים עליו:
אין זקן זה מת וחצי-תאוותו בידו.
נענה הזקן:
ליגלוג זה למה? כל-זמן שהקדוש ברוך-הוא לוקח, אף אני לוקח…
709 אלמנה זקנה התחילה מרבה שיחה עם השדכנים בשביל להשתדך. ליגלגו עליה חברותיה ואמרו לה:
אחרי בלותך היתה לך עדנה?
החזירה הזקנה:
קצתי בחיי לשמוע קידוש והבדלה מפי זרים.
לא היו ימים מועטים – ונישאה לאילם…
710 לפנות ערב, אחרי יום-קיץ חם, ישבו הנשים על התיתורה שלפני הבית והטיבו ליבּן בשיחה בציבור. הזקנה שבהן, שכבר קברה שלושה בעלים, ישבה מן הצד ונימנמה. פתאום נתמלאה הסימטה מזמוטי חתן וכלה; מיד ניעורה הזקנה מנימנומה ונאנחה אנחה כבדה.
מה לך, סבתה? – שאלה אותה שכנתהּ הצעירה.
אט! – חזרה ונאנחה הזקנה. – עדיין אחרי ההבל הם להוטים…
711 היה ויכוח חריף בין אב ובן. נתלהב האב ואמר:
לשעבר היו הבחורים מלאים יראת-שמים ודרך-ארץ ואילו הבחורים של עכשיו כולם חצופים ומופקרים.
שמעה הסבתה את הויכוח, נענתה ואמרה:
היפך הדברים: לשעבר היו הבחורים חצופים ומופקרים והבחורים של עכשיו כולם צדיקים וחסידים. ומבשרי אחזה. לשעבר, לפני חמישים שנה, מנוחה לא היתה לי מאת הבחורים, ואילו עכשיו אפילו אחד מהם אינו פוגע בי…
712 בימי מלחמת-העולם, כשכבשו הרוסים את גליציה, החביאו היהודים את נשיהם ואת בנותיהם, שלא תשלוט בהן עינם של קוזאקים.
עד שישבו הנשים הצעירות חבויות במרתף סמוי מן העין, נפתחה פתאום הדלת וזקנה בת שבעים נדחקה ונכנסה לשם. מתחילה נבהלו תושבות המרתף, וכשראו את הזקנה לא יכלו לכבוש צחוק בפיהן ושאלו:
סבתא, את למה מתחבאת?
החזירה להן הזקנה:
שמא יש להם לרוסים גם קוזאקים זקנים…
713 שאלו למחודד:
זקן, שכבר נשרו שיניו, אימתי יש לו יסורי-שיניים?
החזיר המחודד:
זקן שכבר נשרו שיניו יש לו יסורי-שיניים – כשנושכו כלב.
-
בראשית א, כח. ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.