הַמַּהַפֵּכָה בְּיַעַר-עַד / אביגדור המאירי

© כל הזכויות שמורות. מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות בו שימוש מסחרי.

מִשֶׁנִּגְמְרָה הַמִּלְחָמָה הַגְּדוֹלָה בָּעוֹלָם…

וְהָרוֹבִים הָפְכוּ לְמַטְאַטְאִים,

הַתּוֹתָחִים לְמִשְׁקָפוֹת,

הַטַּנְקִּים לְעֶגְלוֹת-יְלָדִים,

הַאֲוִירוֹנִים לַעֲפִיפוֹנִים,

וְהַפְּצָצוֹת לְכַדּוּרֵי-רֶגֶל~ Noga

עשר מעשיות ואחת

עֶשֶׂר מַעֲשִׂיּוֹת וְאַחַת

עַל הַהֲפֵכָה בְּיַעַר-עַד

חוֹלְלָה בִּידֵי גִבּוֹר-הַבַּד

הַנֶּחְמָד וּמְאֹד נִכְבָּד

כֻּלָּנוּ יוֹדְעִים מִי הוּא, מַה הוּא

יְדִידֵנוּ מִיקִימְיָאוּ

הַפָּעוֹט מִכָּל גַּמָּד

וְחָכָם מִן הַיַּנְשׁוּף הַמְּלֻמָּד

פִקֵּחַ מִשּׁוּעָל וְזָרִיז מִקּוֹף

יְדִיד כָּל חַיָּה וְכָל עוֹף

וּבְחָכְמָתוֹ הַמַּזְהִירָה

עָשָׂה מַהְפֵּכָה כַּבִּירָה

בְּיַעַר –בְּרֵאשִׁית.

כָּל זֶה מְסֻפָּר בִּידֵי יָקְשָׁן תַּכְשִׁיט

מֻמְחֵה הַחַיּוֹת הַמְצֻיָּן

הַמַּכִּיָרן עַל בֻּרְיָן

בְּמִסְפָּר וּבְמִנְיָן

הָחֵל מִן הַתֻּכִּי הָאוּרְיָן

וְעַד הַצָּב הַמְשֻׁרְיָן

וְכָעֵת אֶל הָעִנְיָן.

 

מַעֲשִׂיָּה 1: עַל הַמִּין הַתַּרְנְגוֹלֵי פִּיץ-פִּיץ שֶׁהָיָה לִגְדוּד מַפְצִיץ    🔗

הָיֹה הָיָה פַּעַם לוּל תַּרְנְגוֹלִים גָּדוֹל וּבוֹ תַּרְנְגוֹל אֶחָד שּׁוֹנָה מִכֻּלָּם. כֻּלָּם הָיוּ לְבָנִים כְּחֶלְבּוֹן-בֵּיצָה וּזְנָבָם צָהֹב כְּחֶלְמוֹן-בֵּיצָה, וְהוּא הָיָה שָׁחוֹר כְּבֵיצָה שֶׁהִשְׁחִירוּהָ בְּזֶפֶת וּזְנָבוֹ כָּחֹל-עָמֹק כְּמוֹ פְּלָדָה, וְכָל נוֹצָה וְנוֹצָה דוֹמָה לְסַכִּין מְרֻטָּה לְרֶצַח. קָרְאוּ לוֹ כֻּלָּם רַב-נֹצִי, עַל שׁוּם שֶׁהָיָה תָּמִיד נִצֶּה וּמִתְקוֹטֵט וּמוֹרֵט אֶת נוֹצוֹתֵיהֶם שֶׁל יֶתֶר הַתַּרְנְגוֹלִים בַּמַּצָּה וּמְרִיבָה, וְהָיָה גַּם תּוֹחֵב נוֹצוֹת זָרוֹת אֶל בֵּין נוֹצוֹתָיו וּמִתְהַדֵּר בָּהֶן.

רַב-נֹצִי הָיָה מֵהֲלֹךְ תמיד בְּקֶצֶב חֵת-שְׁתַּיִם, מִתְנַקֵּשׁ בְּכָל הַתַּרְנְגוֹלִים, פּוֹצֵעַ אֶת כַּרְבָּלְתָּם וּזְקָנָם, וּלְבַסּוֹף יֵצֵא גַּם הוּא עַצְמוֹ וְכַרְבֹּלְתוֹ קְרוּעָה וּזְקָנוֹ מִסְמֹרְטָט. הִכְרִיחַ אֶת אַחַת הַתַּרְנְגוֹלוֹת לִתְפֹּר לוּלָאָה וּלְהַטְלִיא לוֹ אֶת הַקְּרָעִים, אַךְ הַתַּרְנְגֹלֶת, שֶׁשְּׁנָאָהּ אוֹתוֹ שָׂנֵאת-מָוֶת, הָיְתָה מְקַרְקֶרֶת בֵּינְתַיִם בְּלַחַשׁ תּוֹךְ כְּדֵי הַטְלָאָה:

כִּרְכָּר, כִּרְכָּר,, מְקַרְקַר-קִיר קָרוּעַ!

יְנַקְּרוּךָ, נִקַּר וְעִקָּר תְּעַקֵּר, רֵיקָא פָרוּעַ!

כָּכָה הָיָה חַי הַמִּין הַתַּרְנְגוֹלִי מִגֶּזַע פִּיץ-פִּיץ בְּשָׁלוֹם וְשַׁלְוָה, בִּמְרִיבוֹת וּקְטָטוֹת, בְּכַרְבָּלוֹת פְּצוּעוֹת וּמַגְלִידוֹת – עַד שֶׁבָּא הָאָסוֹן. הַדָּבָר הִתְחִיל כָּכָה: הַתַּרְנְגוֹל הַשָּׁחוֹר רַב-נֹצִי הָיָה מִתְעוֹרֵר תָּמִיד בְּדִיּוּק בַּחֲצוֹת הַלַיְלָה וּמַכְרִיז עַל הַשָּׁעָה הַשְּׁתֵּים-עֶשְׂרֵה. בִּצְעָקָה אֲיֻמָּה: נוּמוּ, נוּמוּ, עוֹד מֻקְדָּם לָקוּם!

וּפַעַם הִקְדִּים פִּתְאֹם וְקָרָא בְּשָּׁעָה אַחַת-עֶשְׂרֵה. וְזֶה לָמָּה? הוּא רָאָה, שֶׁבְּנֵי הָאָדָם הֶעְתִּיקוּ אֶת מְחוּג הַשָּׁעוּן לְשָׁעָה אַחַת קָדִימָה, כְּדֵי לְרַמּוֹת אֶת עַצְמָם שֶׁכְּבָר מְאֻחָר וְצָרִיךְ לָקוּם – הֶעְתִּיק גַּם הוּא אֶת גְּרוֹנוֹ קָדִימָה וְקָרָא בְּאַחַת-עֶשְׂרֵה.

מִשֶּׁהִצְלִיחַ בְּנִסְיוֹנוֹ זֶה, נִכְנְסָה בּוֹ רוּחַ-תְּזָזִית לִהְיוֹת כְּבֶן-אָדָם בִּכְלָל, וְאִם לְבֶן-אָדָם, הֲרֵי מוּבָן מֵאֵלָיו, לַעֲשׂוֹת מִלְחָמָה, לִכְבֹּשׁ אֶת כָּל הַלּוּל וְגַם אֶת הַחֲצֵרוֹת הַשְּׁכֵנוֹת, לַהֲרֹג אֶת כָּל הַתַּרְנְגוֹלִים וְלִמְשֹׁל עַל כָּל הַתַּרְנְגוֹלוֹת וְהַבֵּיצִים וְעַל כָּל כְּרִי-אַשְׁפָּה וְהַתּוֹלָעִים שֶׁבְּכָל הַסְּבִיבָה, שִׁלְטוֹן בְּלִי מְצָרִים.

וּבְאַחַד הַלֵּילוֹת הִרְעִישׁ אֶת כָּל הֶחָצֵר בִּקְרִיאָה חֲדָשָׁה:

אֱזוֹרִיקוּ! חֲגוֹרִיקוּ!

סְגוֹרִיקוּ! מַגֵּרִיקוּ!

עַקֵּרִיקוּ! פַּגֵּרִיקוּ!

שַׁקֵּרִיקוּ! קוּקוּרִיקוּ!

וְלֹא עָבְרוּ יָמִים, וְכָל הַלּוּל וְהֶחָצֵר הָיוּ קְסָרְקְט אֶחָד גָּדוֹל וְכָל בְּנֵי-הַכָּנָף הָיוּ לְחַיָּלִים וְחַיָּלוֹת כֻּלָּם. שֶׁכֵּן רַב-נֹצִי הַשְּׁחוֹרִיקוֹ אָסַף אֶת הַבֵּיצִים הַמִּדַּגְּרוֹת, הָעוֹמְדוֹת לְהִבָּקַע מֵהֶן אֶפְרוֹחִים, הֶעֱמִידָן בְּשׁוּרָה צְבָאִית, נָתַן פְּקֻדָּה – וְהַתַּרְנְגוֹלוֹת הָאִמָּהוֹת דָּקְרוּ-נָקְרוּ בַּבֵּיצִים עַל פִּי קֶצֶב הַפְּקֻדָּה:

פִּיץ-פִּיץ! חַת-שְׁתַּיִם!

אֶפְרוֹחִים! עַל הָרַגְלָיִם!

רֹאשׁ הַחוּצָה! – וְכָעֵת –

(תָּחֲבוֹ הָאֶפְרוֹחִים אֶת רָאשֵׁיהֶם בְּבַת-אַחַת הַחוּצָה)

חַת-שְׁתַּיִם! לָ – צֵאת!

צָעֲדוּ הָאֶפְרוֹחִים הַחוּצָה מִתּוֹךְ הַבֵּיצִים בְּרֶגֶל שְׂמָאלִית, אַחֲרֶיהָ בְּרֶגֶל יְמָנִית, שְׁתֵּי הָרַגְלַיִם נָקְשׁוּ בְּצִפָּרְנֵי-דָרְבְנֵיהֶם – וְטוּרֵי צְבָא-הָאֶפְרוֹחִים עָמְדוּ הָכֵן לְתַרְגִּילֵי-מִלְחָמָה.

וּמִכָּאן וָאֵילֵךְ הִצְטַבְּאוּ כֻּלָּם, הַתַּרְנְגוֹלִים קוּקִירְקוּ שִׁירֵי-מִלְחָמָה וְהַתַּרְנְגוֹלוֹת קִרְקְרוּ קִרְקוּרֵי-נְקָמָה וּפִרְחֵי הַתַּרְנְגוֹלִים צִיְצצוּ פִּזְמוֹנֵי-לֶכֶת וְהִשְׁתּוֹלְלוּ וּמָרְטוּ נוֹצוֹתֵיהֶם שֶׁל תַּרְנְגוֹלִים זְקֵנִים, וְרַגְלָם וּמַקּוֹרָם הָיָה בְּכָל עוֹבֵר וָשָׁב.

וְלֹא עָבְרוּ יָמִים – וְהַתַּרְנְגוֹלוֹת קִבְּלוּ פְּקֻדָּה לְהַטִּיל בֵּיצִים-פְּצָצוֹת! וַאֲשֶׁר תַּטִּיל אֶפְרוֹחַ, אַחַת דָּתָהּ לְהִמָלֵק חַיִּים!

נִבְהֲלוּ הַתַּרְנְגוֹלוֹת מְאֹד-מְאֹד, עָצְמוּ עֵינֵיהֶן, הִתְרַכְּזוּ בְּכָל רַחֲשֵׁי-לִבָּן וּמַחְשְׁבוֹתֵיהֶן, הִתְאַמְּצוּ בְּכָל מִרְצָן וְכֹחָן לְמַלֵּא אֶת הַפְּקֻדָּה.

עָרַךְ רַב-נֹצִי בִּקֹּרֶת בְּשׁוּרוֹת הַדּוֹגְרוֹת, נָעַץ בָּהֶן אֶת עֵינָיו הָרַצְחָנִיוֹת וּפָקַד:

“הַדּוֹגְרוֹת אַל תְּנַסֶּינָה לִדְקֹר וְלִנְקֹר אֶת הַבֵּיצִים תַחְתֵּיהֶן, פֶּן תִּתְפּוֹצֵצְנָה!”

צָחֲקוּ הַתַּרְנְגוֹלוֹת בְּלִבָּן וְאָמְרוּ: שְׁטֻיּוֹת הוּא מְדַבֵּר.

אַךְ אֲחָדוֹת מֵהֶן הִלְשִׁינוּ עַל הַצּוֹחֲקוֹת, נִקֵּר לָהֶן רַב-נֹצִי אֶת עֵינֵיהֶן.

אֲחֵרוֹת נִסּוּ וְדָקְרוּ – וְהַבֵּיצִים הִתְפּוֹצְצוּ עִמָּהֶן יַחַד.

יָדְעוּ הַשְּׁאָר, שֶׁהִטִּילוּ פְּצָצוֹת, וְחַלְחָלָה אֲחָזָתַן. הֵעֵזָּה אַחַת הַתַּרְנְגוֹלוֹת אֶת פָּנֶיהָ וְשָׁאֲלָה:

“וּמֵאַיִן יִהְיוּ לָנוּ אֶפְרוֹחִים, גַּע,גַּע,גַּע?”

“מִי שֶׁאֵלֵךְ, פַּטְפְּטָנִית!” – גָּעַר בָּהּ שְׁחוֹרִיקוּ– “שְׁבִי עַל פִּצְצוֹתַיִךְ וְשִׁתְּקִי! מֵהַיּוֹם וָהָלְאָה תִּהְיֶינָה פְּצָצוֹת בִּמְקוֹם אֶפְרוֹחִים! כָּל הָרוֹצֶה לְהִוָּלֵד אַחֲרֵי הַנִּצָּחוֹן, יִדְאָג לְעַצְמוֹ!”

אַךְ תַּרְנְגֹלֶת זוֹ הֶחְלִיטָה לְהַצִּיל אֶת אֶפְרוֹחָהּ, שֶׁלֹּא יְהֵא לִפְצָצָה. בָּרְחָה בַּלַּיְלָה הַיַּעְרָה וּבְבִטְנָהּ בֵּיצָה חֶלְבּוֹנִית-חֶלְמוֹנִית אַחַת לִפְלֵטָה. יָשְׁבָה בַּיַּעַר, הִטִּילָה וְחִמְּמָה אֶת הַבֵּיצָה הַשְּׂרִידָה, וְלֹא יָדְעָה, כִּי גַם בֵּיצָה זוֹ נִדְבְּקָה בְּמַחֲלַת הַמִּלְחָמָה. וּמִשֶּׁקָּמָה פַּעַם לְחַפֵּשׂ לָהּ אֹכֶל, בָּא נֵץ – נִקֵּר בַּבֵּיצָה וְהִתְפּוֹצֵץ. –

כָּכָה בָּא הַקֵץ –

לַמִּין הַתַּרְנְגוֹלֵי תַּחַת הַשָּׁמַיִם –

אַךְ הֲלֹא נִשְׁאֲרָה עֲדַיִן –

הַתַּרְנְגֹלֶת הָאַחֲרוֹנָה מֵעַמֶּיהָ – מַה הָיָה עָלֶיהָ?

 

מַעֲשִׂיָּה 2: הַשּׁוּעָל גְּדָל הָעֵצָה – הַדּוֹגֵר עַל בֵּיצָה    🔗

תּוֹךְ כְּדֵי חִטּוּט אַחֲרֵי אֹכֶל הִרְגִּישָׁה פִּתְאֹם הַתַּרְנְגֹלֶת, שֶׁעָלֶיהָ לְהַטִּיל בֵּיצָה. תְּהִלָּה לָאֵל! – אָמְרָה בְּלִבָּהּ בְּשִׂמְחָה, חָזְרָה אֶל קַן הַזְּרָדִים שֶׁלָּהּ וְהִטִּילָה – וְשׁוּב קָמָה וְחִפְּשָׂה לָהּ אֹכֶל. רָאֲתָה מֵרָחוֹק חָסִיל שָׁמֵן. אָמְרָה בְּלִבָּהּ: סְעֻדָּה טוֹבָה. וְלֹא רָאֲתָה הַתַּרְנְגֹלֶת, שֶׁבְּמֶרְחַק צְעָדִים אֲחָדִים מֵאֲחוֹרֶיהָ, תַּחַת שִׂיחַ מִתְמַתֵּחַ חֲתוּל-בָּר וְצִפָּרְנָיו דְּרוּכוֹת לִקְפֹּץ וּלְטָרְפָהּ.

בָּא זְאֵב, רָאָה אֶת הֶחָתוּל, אָמַר בְּלִבּוֹ: “אִי לְךָ חֲתַלְתּוּל, שֶׁרוֹצֶה אַתָּה לְטֵרוּף, וּבְעַצְמְךָ תִּטָּרֵף!”

רָאָה נָמֵר אֶת הַזְּאֵב הָאוֹמֵד עַצְמוֹ לִקְפִיצָה, אָמַר בְּלִבּוֹ: “עוֹד לֹא תַּסְפִּיק לָזוּז, תִּהְיֶה בֵּין מַלְתְּעוֹתַי!”

וְלֹא הִרְגִּישׁ הַנָּמֵר, שֶׁנָּחָשׁ בֶּן-פְּתָנִים אוֹרֵב לוֹ לַהֲמִיתוֹ בִּנְשִׁיכָה.

וְגַם הַנָּחָשׁ לֹא יָדַע שֶׁאוֹיְבוֹ הַנּוֹרָא, הַמּוּנְגוֹ, מַלְחִית אֵלָיו מִן הַצַּד לְגָרְסוֹ חַיִּים.

אַךְ חַיָּיו שֶׁל הַמּוּנְגוֹ כְּבָר לֹא הָיוּ שׁוֹוִים אֲסִימוֹן נוֹשָׁן: מֵאֲחוֹרָיו הִתְכּוֹנֵן צְבוֹעַ לְקָרְעוּ כַּדָּג.

הוֹפִיעַ צַיָּד, רָאָה אֶת הַצְבוֹעַ, כּוֹנֵן אֵלָיו אֶת רוֹבֵהוּ בְּלִי לִרְאוֹת, שֶׁלֹּא רָחוֹק מִמֶּנּוּ עוֹמֵד אוֹיְבוֹ בַּנֶּפֶשׁ, רוֹצֵחַ-שׁוֹדֵד, הָאוֹמֵד עַצְמוֹ לְהַטִּיל עָלָיו פַּלְצוּר.

הָיְתָה דְמָמָה בַּיַּעַר. דְּמָמָה אִלֶּמֶת, מְתוּחָה.

וְתוֹךְ דִּמְמַת הַצִּפִּיָּה הַגְּדוֹלָה נִשְׁמַע מִלְמַעְלָה רַעַשׁ אֲוִירוֹן מַפְצִיץ וּבוֹ שְׁנֵי טַיָּסִים. אָמַר אֶחָד לַשֵּׁנִי:

“הַבֵּט, אֵיזֶה חַד-גַּדְיָא נֶחְמָד! שׁוּרָה שְׁלֵמָה שֶׁל טוֹרְפִים אוֹרְבִים זֶה לָזֶה. הָבָה, נָפֶר-נָא אֶת עֲצָתָם.”

לָחַץ הַטַּיָּס עַל כַּפְתּוֹר וְנָפְלָה חֲבִילָה שֶׁל פְּצָצוֹת.

אַךְ בּוֹ בָּרֶגַע יָרָה אִישׁ-יַעַר בַּאֲוִירוֹן, קָלַע יָשָׁר אֶל הַמָּנוֹעַ, הָאֲוִירוֹן נָפַל וְהִתְפּוֹצֵץ וְרִסֵּק גַּם אֶת אִישׁ-הַיַּעַר.

וְכַעֲבֹר רֶגַע שָׁכְבוּ שְׁנֵי הַטַּיָּסִים וְאִישׁ-הַיַּעַר עִם כָּל מִשְׁפַּחַת הַחֲלָלִים יַחַד: הָרוֹצֵחַ, הַצַּיָּד, הַצְּבוֹעַ, הַמּוּנְגוֹ, הַנָּחָשׁ, הַנָּמֵר, הַזְּאֵב, חֲתוּל-הַבָּר, הַתַּרְנְגֹלֶת וְהֶחָסִיל הַשָּׁמֵן.

וְשׁוּב קָמָה דְּמָמָה בַּיַּעַר, וּבַדְּמָמָה נִשְׁמַע קוֹל אַנְחַת-תַּרְנְגֹלֶת. זֶה הָיָה קוֹלָהּ שֶׁל הַתַּרְנְגֹלֶת, שֶׁנִּפְצְעָה קָשֶׁה, אַךְ לֹא מֵתָה.

הוֹפִיעַ שׁוּעָל, רָאָה אֶת הַתַּרְנְגֹלֶת וְנִגַּשׁ אֵלֶיהָ בִּזְהִירוּת.

זָזָה הַתַּרְנְגֹלֶת וְאָמְרָה בְּקוֹל חָלוּשׁ:

“קָרַב-נָא אֵלַי, שׁוּעָל. אֲנִי הִנֵּנִי הַתַּרְנְגֹלֶת הָאַחֲרוֹנָה עֲלֵי אֲדָמוֹת, וְאִם תֹאכְלֵנִי לֹא יִהְיוּ לְךָ עוֹד תַּרְנְגוֹלִים לְאָכְלְךָ. הִנֵּה שָׁם תַּחַת הַשִׂ יחַ הַצָּהֹב יֶשְׁנָהּ בֵּיצָה, בִּתִּי הַיְחִידָה הִיא, שָׂאֵנִי-נָא אֵלֶיהָ, אֲחַמֵּם אוֹתָהּ וְתֵצֵא מִמֶּנָּה אֶפְרַחַת, שֶׁתִּגְדַּל וְתַטִּיל לְךָ בֵּיצִים, וּמֵהֶן יֵצְאוּ לְךָ תַּרְנְגוֹלִים וְתַרְנְגוֹלוֹת לָרֹב. לֹא כֵּן?”

“אִם יֵצֵא אֶפְרוֹחַ שָׁחוֹר, תֹאכְלֵהוּ מִיָּד, כִּי הוּא יְצַוֶּה עַל אִשְׁתְּךָ הַשּׁוּעֶלֶת לְהַמְלִיט פְּצָצוֹת בִּמְקוֹם שׁוּעָלִים וּבָא הַקֵּץ עַל כָּל הָעוֹלָם. אַךְ אִם יִוָּלֵד אֶפְרוֹחַ לָבָן, תֵּן לוֹ וְיִגְדַּל, הָבֵא לוֹ תּוֹלָעִים עַד שֶׁיֵצֵא בְּעַצְמוֹ לְחַפֵּשׂ לוֹ פַּרְנָסָה. כִּי לָמָּה תֹאכַל אֶפְרוֹחַ פָּעוּט, שֶׁאֵין בּוֹ אֲפִילוּ כְּדֵי לְבָרֵךְ עָלָיו? אַךְ אַחֲרֵי-כֵן, לִפְנֵי שֶׁתֹּאכְלֵהוּ, תֵּן-נָא לוֹ וְיַגִּיד אַחֲרַי וְאַחֲרֵי כָּל בְּנֵי עַמִּי קַדִּישׁ.”

הַתַּרְנְגֹלֶת פָּרְצָה בִּבְכִיָּה מָרָה. חָמַל עָלֶיהָ הַשּׁוּעָל וְאָמַר:

“טוֹב. לֹא אֹכְלֶנּוּ. אֶתֶּן לוֹ תּוֹלָעִים. יַגִּיד אַחֲרַיִךְ.”

נָטַל אֶת הַתַּרְנְגֹלֶת הַפְּצוּעָה לְהוֹשִׁיבָהּ עַל הַבֵּיצָה, אַךְ הִיא נָפְחָה בֵּינָתַיִם אֶת נִשְׁמָתָהּ הַטְּהוֹרָה.

אֲכָלָהּ הַשּׁוּעָל, שָׂבַע וְהִשְׁאִיר גַּם לְאִשְׁתּוֹ הַשּׁוּעֶלֶת. אַחַר-כָּךְ יָשַׁב בִּזְהִירוּת עַל הַבֵּיצָה, הָאַחֲרוֹנָה עֲלֵי אֲדָמוֹת, לְחַמְּמָהּ וּלְדָגְרָהּ, כְּדֵי לְהִתְעַשֵּׁר בְּתַרְנְגוֹלוֹת וְתַרְנְגוֹלִים; וּבֵינְתַיִם הִתְפַּלֵּל בְּלַחַשׁ:

"אֱלֹהֵי הַשּׁוּעָלִים רַב-הַכֹּחַ

עֲשֵׂה-נָא, שֶׁלֹּא יֵצֵא אֶפְרוֹחַ –

הֵן רָאִיתָ, כִּי לֹא הָלָכְתִּי בְּכַחַד

עִם הַתַּרְנְגֹלֶת שֶׁיָּרְדָה שַׁחַת –

תֶּן-נָא וְתִוָּלֵד אֶפְרַחַת

וְאֶשְׂבַּע מִמֶּנָּה נַחַת – עִם שׁוּעַלְתִּי בְּיַחַד!

פִּתְאֹם נִשְׁמַע קוֹל מִמְּרוֹמִים:

“מְנֻוָּל גָּדוֹל אַתָּה! וּמִי יַגִּיד קַדִּישׁ אַחֲרֵי הַמֵּתָה?!”

נִבְהַל הַשּׁוּעָל מְאֹד מִפְּנֵי קוֹל-אֱלֹהִים וְאָמַר:

"הוֹי, אֱלֹהִים גְּדָל-הַצִּפָּרְנַיִם!

אֲנִי אַגִּיד אַחֲרֶיהָ אֲפִלּוּ פַּעֲמַיִם!"

עָנָה הַקּוֹל בִּצְחוֹק אַדִּיר:

"הִנֵּה, שׁוּעַלְגֹּלֶת! הֵאָסְפוּ שׁוֹכְנֵי עֵצִים!

וּרְאוּ-נָא שׁוּעָל דּוֹגֵר עַל בֵּיצִים!"

זֶה הָיָה יְדִידֵנוּ הַוָּתִיק מִיקִימְיָאוּ, שֶׁקָּפַץ מֵעַל הָעֵץ בְּקוֹל רָם.

הִתְבַּיֵּשׁ הַשּׁוּעָל, קָפַץ מֵעַל הַבֵּיצָה וְרָצָה לְסַפֵּר לוֹ אֶת הַדָּבָר. אַך מִיקִימְיָאוּ הוֹשִׁיב אוֹתוֹ חֲזָרָה וְאָמַר:

“אֶל תִּטְרַח, אֲנִי יוֹדֵעַ אֶת הַכֹּל, וּבְכֵן שְׁמָעֵנִי, חֲדוּד-אֹזֶן! יֵשׁ לִי רַעְיוֹן נֶהְדָּר! סוֹף-כָּל-סוֹף תִּתְפַּטְּרוּ מִן הָאַרְיֵה הַזָּקֵן! חַמֵּם-אֶת הַבֵּיצָה עַד הַסּוֹף, וְאִם יִמָּאֵס לְךָ, הוֹשֵׁב אֶת אִשְׁתְּךָ עָלֶיהָ!”

אַחַר-כָּךְ לָחַשׁ לוֹ בְאָזְנוֹ דְבַר-מָה – וְנֶעְלַם.

עֵינַי הַשּׁוּעָל אוֹרוֹ:

אָכֵן זֶה רַעְיוֹן! – כְּפַלְגֵי-מַיִם בְּצָיוֹן –

גִּדְלִי, גִּדְלִי, אֶפְרוֹחָה

מִמֵּךְ תֵּצֵא הַמַּהְפֵּכָה

כָּעֵת נֵצֵא מִן הַמַּחְתֶּרֶת

וּבִקְהַל-עָם יִפְרֹץ הַמֶּרֶד

נָסִיר מִמֶּנּוּ אֶת הָעֲטֶרֶת – וְאֶת הָאַדֶּרֶת

וַאֲנִי אֶמְשֹׁל בְּרֹב תִּפְאֶרֶת

אֹכַל מִמֵּיטַב הָעַשְׁתֶּרֶת

וְהוּא כְּסוּס, חֲמוֹר וָפֶרֶד – יֹאכַל עֵשֶׂב, קַשׁ וָתֶרֶד!

לְהִתְרָאוֹת

בַּמַּעֲשִׂיָּה

הַבָּאָה…