פורסם ב-“גשר” רבעון לשאלות חיי האומה שנה שלישית חוברת 1. ניסן תשי"ז אפריל 1957

אמר המחבר: תמיהה גדולה היא, שישראל המשמשת, במידה מרובה, צומת עצביה ומרכזה הרוחני של התפוצה רחבת המידות ורבת-הגוונים, כה רפוייה עירנותה למתרחש בקרבה, לתהליכי חייה ולעתידותיה. ודאי, לא בהתנכרות המדובר, כי אם בטיפוח מידות-גישה ומידות-תפיסה שאינן הולמות, לדעתו, יחסי-גומלין של איברים שונים בגוף החי האחד. לא נרחיב את הדיבור ורק נציין, שלא אחת נשמעו במחנה הציוני דברים על כך, שהתפוצה קיימת בעולם מחשבתם של רבים כנושא להושטת עזרה חומרית ומדינית לישראל בלבד. והאם צריך להשחית מלים לביסוס האמת הפשוטה, שעניין חיוני הוא לה לישראל המדינה והעם כאחת בקיומם של ישובי יהודים ערים, פעילים, יוצרים קשורים אהדדי קשרי-גורל-והשפעה?

בכל לבנו ודעתנו שוללים אנו את תפיסתו של קלצקין, שהוא אפשר הקודר בין שוללי הגולה (להבדיל משוללי הגלות), שטען, כי עתידה מדינת ישראל לקצר את ימיה של התפוצה, לרוקנה ממיטב כוח-היצירה שבה ולהחיש את טמיעתה וגוויעתה הלאומית. נראה, כי קרובה היום לרבים האמונה והשאיפה, לעצב את ישראל ככוח פורה ומפרה גם בתפוצות, ככוח המעודד ומרומם אותן כדי יכולת עשייה השפעה ויצירה – למען עצמן ולמען מולדת האומה, תרבותה ורוחה. ודאי, מרכז רוחני מכובד כזה דין שיהיה לו בסיס חומרי מדיני איתן, שיתבצר ויתקדם בכמות ובאיכות; ואולם אין זו גזירה, קל וחומר חזיון רצוי, שגדולתה וצמיחתה של המולדת יבואו על חשבון שקיעתם של קיבוצי היהודים בעולם, רפיונם ודלדולם. היפוכו של דבר: ביצור התפוצות וחיוניותן – תנאי מוקדם הוא לעתיד ישראל, להמשך היהודי הכולל, וביחוד לאחר השואה מזה ותקומת העצמאות מזה.

ציונים למעמדם של היהודים בחיי הציבור והמשק בארה"ב    🔗

הפעם – פרקים אחדים למעמדה של יהדות ארה"ב, גדול מרכזי היהודים בתפוצה, אשר ספק אם היה כמותו עוד ישוב דומה בתולדותינו. עפרו של אדם הראשון קובץ מכל הקרקעות שבעולם – ועפר ישראל קובץ מישובים ושבטים שונים, המהווים יחד וכאחת הרמוניה רבת-צלילים שרב בה המשותף, אבל רב בהם גם המיוחד – במסורת, במנהגות, בניבי-לשון, בדפוסי-תרבות, בהווי-חיים, אשר ספק אם בדין שיעלה עליהם הכורת של כור-ההיתוך המטשטש. שהרי הטישטוש מרושש ומנוון, ואילו פיתוח הייחוד מעשיר ומגוון את האוצר הלאומי הכולל.

כל יישוב יהודי ופרצופו – ויהדות ארצות הברית הצעירה, ביחס, היא עצמה כקיבוץ-גלויות ועשוייה רבדים רבדים שנתגבשו ונתערו בה בעקבות גלי-ההגירה השונים, אשר הגדול והעיקרי שבהם בא אל חופי העולם החדש ממזרח-אירופה בשנות 1870–1825. אתה נוטל לידך, לדוגמה את הכרך רב-המידות “מי ומי” (ניו-יורק 1955) ונפתע מאלפי השמות של יהודים, רובם יוצאי ארצות אירופה, שהעפילו לשיאים בפעילות וביצירה רוחנית, משקית ומדינית ביבשת הגדולה. והנה טרח העיתונאי הנודע מורי פראנק ב“ג’ואיש ספקטייטור” ובחן את מידת ההשפעה של יהודים באדמיניסטרציה של הנשיא אייזנהאור. והוא מונה עם זאת שמות רבים של יהודיים, שותפים בעיצוב חייה של אמריקה ומדיניותה מימי ג’ורג' וושינגטון ועד ימינו – במשרדי הממשלה ובבית הדין העליון, בועדות חורצות-גורל ובנציגויות חוץ. אמנם, שיתוף זה שהגיע לשיאו בתקופת רוזוולט-טרומן צומצם – לדברי הסופר – באדמיניסטרציה של אייזנהאור, ואולם אין לראות בכך, חלילה, שינוי במעמדה של יהדות ארצות הברית, ביחס אליה ובמידת האימון שרוחשים לה, כשם שאין למעמדם של יהודים בודדים בשלטון – השפעה בעיצוב גורלה של יהדות ארצות הברית.

רבים סבורים – כותב הוא – כי דבר מינויים של יהודים לעמדות רבות-השפעה-וסמכות בחיי המדינה עדות בה, בעקיפין, ליחסה של האדמיניסטרציה לציבור היהודי (ולשאר מיעוטים). שכן זו השיטה, או העיקרון, לפיהם מקובל לבחון את יחסם של מפעלי-המשק או מוסדות-הציבור, ליהודים או כושים, במידה בה הם מעסיקים אותם. אולם אין האדמיניסטרציה של אייזנהאור מטילה תפקידים ומעניקה סמכות למספר של יהודים לצרכי-הפגנה, אלא על סמך זכויותיהם וגם, כמובן, עמדתם הפוליטית.

אם כה וכה, עובדה היא, שאין ליהדות ארה"ב בתור מיעוט לאומי, נציגות עצמית משלה בבתי-המחוקקים ובשלטון (לפי שהיה ביבשת אירופה); ולעובדה זו, שסיבותיה נעוצות בתולדותיה של אמריקה ובמבנה חייה – תוצאות רבות משמעות בעיצוב חייהם הפנימיים של יהודיה.

ועתה נעמוד, ולוּ בצימצום, על מעמדה הכלכלי של יהדות ארצות-הברית.

כיבושיהם הכלכליים-המשקיים הראשונים של היהודים הם – בתקופה הקולוניאלית, והם נתרכזו, בעיקר, בשדה הספנות, המסחר והמלאכה. הם חלוצי תעשיית הסוכר וייצואה לאירופה, ובזכותם היה מוצר זה למיצרך המוני. “סחרם של היהודים האמריקאים במאות ה-17 וה-18 היה המקור מתוכו שאבו המושבות את דם-החיים שלהן” – קובע הכלכלן הנודע רוברט זומבארט. ולא נמנה בזה את חלקם החלוצי של בעלי-אוניות, סוחרים, צורפים, פרוונים וכו' וכו' בפיתוחה של הכלכלה האמריקאית הצעירה, ונעמוד על גל ההגירה הגדול של יהודים שתחילתו ב-1870. הללו, בהמוניהם, היו בני המעמד הבינוני המרושש ועובדים נטולי מקצוע, אשר נקלטו לאיטם בכלכלה האמריקאית, בעיקר בענפי הייצור של מוצרי הלבשה ומזון ובשרותים. גל ההגירה הגדול האחרון בא לחופי היבשת עם הרדיפות הנאציות באירופה.

כל כותבי תולדותיה של ארצות הברית מציינים את חלקם של היהודים בענף ההלבשה, בייצור ההמוני של בגדי גברים, נשים וילדים ש“טשטש את הבדלי המעמדות שהיו קיימים עד אז”.

ואולם אין לפסוח גם על חלקם של היהודים בקידום התעשייה הכבדה. מפעל הנחושת הראשון בארצות הברית נוסד על ידי הרמן הנדריקס, יהודי מהולנד, עוד בשנת 1812. משפחת גוגנהיים היא מחלוצי ענף המכרות והיציקה. אברהם מזר – בתעשיית הנייר ויצחק גילמן בסחר הנייר. וכן בתעשיות היהלומים, חמרי רפואה, דפוס, מולו"ת ועוד ועוד, שלא לדבר על חלקם בקידום המסחר ומשק הכספים לגילוייהם ולצורותיהם.

ועוד פרטים ידועים פחות, על התפקיד שמילאו יהודים בביצור כוחה של ארצות הברית בענפים אחרים. אין לתאר בלעדיהם את התפתחותה של התעופה האמריקאית. הם חלוצי התעופה האזרחית בתוככי אמריקה. בקרן-גוגנהיים נוסדו ששה בתי ספר להנדסת תעופה בשש אוניברסיטאות, שתרמו הרבה לשיפור התעופה ולהגברת בטיחותה. לזכותו של הנרי ולדאן יש לזקוף תגליות חשובות ביותר בתחום זה, לרבות בפיתוח מפציצי-צלילה ועוד. רבות גם זכויותיו של בנימין ליפסנר.

יהודים נמנים גם עם חלוצי תחבורת הרכבות בארצות הברית, הרדיו, הקולנוע, העיתונות (יוסף פוליצר, – ניו יורק טיימס, ניו יורק פוסט, ושינגטון פוסט הם קניינם של יהודים ועוד).

20 אלף משפחות יהודיות עוסקות בחקלאות. על מגדלי-העופות בפיאטאלומה הרחיב בשעתו את הדיבור יצחק וילקנסקי (ב“מעברות”).מהגר מפולין, דוד לובין הוא בעל חברת האריזה הגדולה ביותר בקליפורניה. הוא מיסדו של המכון הבינלאומי לחקלאות. יעקב טאובנהוז, יליד ארץ ישראל, הוא מגדולי החוקרים בשדה החקלאות (בייחוד במחלות הצמחים והירקות), וכמותו – יעקב ליפמן (בקטריולוגיה של הקרקע), ארתור גולדהפט (מחלות בעלי חיים), רפאל זון (יעור) ועוד.

לא יסולא בפז חלקם של היהודים בקידום חיי הרוח, האמנות, המדע והטכנולוגיה – ואין למנותם כלל במסגרת מאמר אחד. רבים מהם זכו בפרס נובל, ותרומתם חורגת מתחומי אמריקה. רבים מהם חלקם נכבד בחקר האטום והמימן – ועד לאדמירל היימן ריקובר, אבי הצוללת הגרעינית. והאם יש להרחיב את הדיבור על תפקידם של יהודים בפיתוח ענפים וצורות חדשות של ביטוח, אשראי, תגמולים ופיצויים ועיסקות כספיות? יצויין רק שהקיבוץ היהודי האמריקאי בכללו מילא תפקיד חלוצי מקדם בחיי המשק והכלכלה של אמריקה, צמח והתבצר בהם עם התקדמותם ופריחתם ושיקע בהם אוצרות של מרץ, תבונה, מסירות והתמדה. אין כל ספק, שפעילותם היוצרת היתה לברכה גם למיעוטים אחרים בארצות הברית ולשכבות שלמות בעם האמריקאי. ועיקר אחיזתם, כמובן, בערים הגדולות, במסחר, במשק הכספים, בחיי הרוח והמדע.

ציוּנים לראשית צמיחתה של תנועת הפועלים היהודית בארצות הברית    🔗

זה מקרוב צויין בעיתונות היהודית באמריקה מועד רב-חשיבות – מלאת 100 שנה לתנועת הפועלים היהודית בארצות הברית.

מאבק-אדם של מהגרים, מפליטים נרדפים על נפשם, קמה ונתגבשה ושיגשגה תנועה אדירה, רבת-יכולת, שיד וחלק לה הן בעיצוב תנאי-החיים במדינה-היבשת הן בעיצוב גורל עמה היא. הקבוצה הראשונה של פועלים יהודים הגיעו אל חופי ארצות הברית לאחר כשלון מהפכת 1848, הם נמלטו מן הרדיפות והנגישות בגרמניה ובאוסטריה-הונגריה. רבים מהם, חדורי רוח של חופש, הצטרפו לאיגודים המקצועיים הגרמניים שהיו קיימים אז, גל נוסף של מהגרים אנשי-עבודה הביא עמו הרעב בפולין וברוסיה שפקד ארצות אלו בשנות 1850 ו-1859.

ב-1863 בא לארצות הברית מלונדון מהגר יהודי-הונגרי צעיר: סלומון גומפרס, פועל-סיגריות במקצועו. בנו בן ה-13, סמואל,אף הוא עבד באומנותו של אביו, ובשנת 1864 התחיל באירגון פועלי-הסיגריות, שרובם היו מהגרים. על תנאי-העבודה-והשכר בענף זה בשנים ההן – למותר הוא להכביר מלים. ואולם יצויין בזה, כי עם העובדים האלה נמנתה קבוצה ניכרת של יהודים מהולנד ולהם “לאנדסמאנשאפט”משלהם בניו-יורק, שאחד מראשיה היה אדולף שטראסאר. והנה, ב-1864, בהיות גומפרס בן 14 הוא מייסד, יחד עם שטראסאר, את ה“אינטרנאשיונל-סיגאר-מייקרס יוניון” ולה סניפים בערים שונות במדינה. בשנת 1886, והוא בן 36, כבר מכהן גומפרס כנשיא “אמריקן פדריישן אוף לייבור”, ומתמיד בתפקידו זה עד למותו ב-1924.

עוד יהודי מחלוצי תנועת הפועלים האמריקאית, הוא לודביג יאבלונסקי, איש פוזנא. הוא בא לארצות הברית עם גל המהגרים שנמלט מגרמניה אחר פירסום “החוק נגד הסוציאליסטים” על ידי ביסמארק ב-1871,שביניהם נימנו יהודים רבים. הללו יסדו אגודה אופוזיציונית, שיאבלונסקי התייצב בראשה.

לאחר תבוסת מרד-הפולנים ב-1863 נמלטו יהודים רבים – ביניהם עובדי הלבשה רבים – לפאריס, ומשם היגרו לארצות הברית. פאריס היתה בימים ההם מרכז מהפכני מובהק ומהגרים רבים התרכזו בה. הללו הביאו עמם ליבשת החדשה את רוח המרד, ואגודתם הייתה האגודה המקצועית היהודית הראשונה על אדמת אמריקה. תנאי-העבודה ב“סדנאות-ההזעה” היו חמורים מאוד, ותנאי השכר ירודים ביותר. לא יפלא, איפוא, שב-1874 הוכרזה השביתה הראשונה בדרישה ליום עבודה בן 10 שעות ולשכר של 15 דולר לשבוע. עם זאת נפתחה מלחמה בעצם השיטה של “סדנאות-ההזעה” שרווחה בעיקר בקרב הפועלים היהודים, ואשר לא מעט נכתב עליה בספרות ובשירת-הזמן.

ההמצאה של מכונת-התפירה ב-1851 חוללה מהפכה בענף תעשיית הבגדים המוכנים. ב-1879 נמנו עם הענף הזה למעלה מ-25 אלף פועלים ופועלות יהודיים. סייעו לאיגודים המקצועיים היהודיים גם איגודי ה“לאנדסמאנשאפטים”. הראשון שבהם, של יוצאי גליציה, התארגן בשנת 1837, ובשנת 1877 נוסד איגוד של יוצאי ביאלסטוק, ואילו ב-1881 כבר פעלו 9 איגודים של יוצאי קהילות שונות. אם זאת נבטו אז גרעיניה הראשונים של מפלגה סוציאליסטית אמריקאית (ס.ל.פ.) שנוסדה ב-1876, בועידה בפילדלפיה, וכללה קבוצות של פועלים יהודים, גרמנים ואמריקאים. פעיל מאוד בשדה התעמולה הסוציאליסטית היה ויקטור ברגר, מהגר יהודי מאוסטריה, שייסד – יחד עם יוג’ין דאבס, את המפלגה הסוציאל-דמוקרטית ונבחר ב-1910 חבר סוציאליסטי ראשון בקונגרס האמריקאי.

שנות ה-80 של המאה ה-19 ברוסיה הן שנות פרעות (“הסופות בנגב”) והתעוררות ציבורית בשני אפיקים שהם נחלת ההיסטוריה – ביל“ו ו”עם עולם". הקבוצה הראשונה של אנשי “עם עולם” הגיעה לחופי ארצות הברית ב-1882, ואחריה הגיעו קבוצות מערים שונות ברוסיה. טיפוסית לתנאי הזמן ההוא היא העובדה: אחד “קבלן” שכר 500 מהגרים-עובדים לפריקת אוניה; ביום הרביעי לעבודתם הגיעה קבוצה של פועלים אירים, שהורידו בכוח את הפועלים היהודים מעבודתם. היהודים, שאף אנגלית לא ידעו, לא הבינו את המתרחש. לאחר מכן הוברר, שהאירים היו אותה שעה בשביתה, ואילו היהודים נוצלו כמפירי-שביתה. היהודים פרשו מעבודתם ואף ערכו שביתת סולידריות עם חבריהם האירים.

בהשפעתו של מאורע זה נוסד האירגון הראשון של מהגרים יהודים מרוסיה (שנקרא “איגוד התעמולה”), שמגמתו היתה – החדרת עקרונות האיגוד המקצועי בקרב המהגרים היהודים. אייב קאהאן, מי שעמד להיות עורך “פארווערטס”ומאנשי “עם עולם” – היה מראשוני הפעילים באיגוד הזה. מ-1884 ועד סוף המאה נוסדה שורה ארוכה של איגודים מקצועיים, ואף שהיו יהודים רבים באיגודים הכלליים, הרי עלה הצורך כבר ב-1888, ביסוד מוסד מרכזי לאיגודים המקצועיים היהודיים (שמנה אז 32 איגודים, ואילו כיום 100 איגודים ובהם כמחצית המליון פועלים יהודים).

לא כאן המקום להרחיב את הדיבור על אופיים הסוציאלי של האיגודים המקצועיים היהודיים, ואך צויין כאן, כי היהודים שיקעו בתנועה המקצועית הכללית מעוז רוחם, הקרבתם, מרוח האחווה והסולידריות, יסודות של עזרה הדדית והביטוח הסוציאלי וגם יסודות התיווך בסכסוכי-העבודה. רעיונותיהם של חלוצי עסקני-הפועלים היהודים כויקטור ברגרומאיר לונדון – הִפרו את מחשבתם של בוני ה“ניו דיל” מתקופת רוזוולט. וגם הנשיא אייזנהאור, בברכתו לכינוס מקצועי, הכריז:

“האיגוד המקצועי היהודי מילא מאז ומתמיד תפקיד חלוצי יוזם. אני מעריך את העניין הרב שאתם מגלים ואת פעילותכם ועזרתכם לכל תנועה הומאנית ולהקלת מצוקתם של רבים”.

וגם על דרכה הרוחנית-פוליטית של תנועת הפועלים היהודית, שראשיתה בהתפרקות ובניהיליזם לאומי וסופה בתחושה ובשותפות גורל עם כלל האומה וארץ ישראל – לא נעמוד בסקירה זו. ואך זאת יצויין, כי מלבד ישראל, רשמה גם תנועת הפועלים היהודית בארצות הברית פרק מפואר של מלחמה ויצירה בארץ מושבה ובחיי העם היהודי ותחייתו בגולה ובארץ.