אִישׁ סוֹחֵר עָשִׁיר מְאֹד הָיָה בְלֹד, וַיְהִי לוֹ כֶסֶף וְזָהָב וּנְכָסִים וַעֲבֻדָּה רַבָּה, וַיִּפְרֹץ קִנְיָנוֹ לָרֹב, וַיִּסְחַר אֶל אֲרָצוֹת רְחוֹקוֹת. וְלָאִישׁ בֵּן יָחִיד עָלֶם; וַיְהִי כַּאֲשֶר זָקֵן הָאִישׁ וְלֹא יָכֹל עוֹד לָצֵאת וְלָבוֹא, וַיַּעַזְרֵהוּ בְּנוֹ הָעֶלֶם בְּמִסְחָרוֹ וּבְכָל-מִשְׁלַח יָדוֹ.
וַיְהִי הַיּוֹם, וַיִּתֵּן הַזָּקֵן בְּיַד בְּנוֹ אֳנִיָּה טְעוּנָה מִסְּחוֹרַת הָאָרֶץ, לַהֲבִיאָהּ אֶל אֶרֶץ אַפְרִיקִי. וַיָּבֹא הָעֶלֶם אֶל אֶרֶץ אַפְרִיקִי, וַיַּעַשׂ שָׁם מִקְנֶה וְקִנְיָן, וְלֹא אָץ עוֹד לָשׁוּב אֶל בֵּית אָבִיו, וַיּוֹסֶף לִסְחֹר אֶת-הָאָרֶץ וַיַּעַשׂ בָּהּ יָמִים רַבִּים.
עוֹד הוּא מִתְמַהְמֵהַּ – וְהַזָּקֵן אֲבִי הָעֶלֶם הָלַךְ לָמוּת, כִּי מָלְאוּ יָמָיו. וַיִּקְרָא אֵלָיו אֶת-עַבְדוֹ סוֹכֵן בֵּיתוֹ, וַיְצַוֵּהוּ עַל נַחֲלָתוֹ וַיֹּאמַר:
“הִנֵּה אֲנִי הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ כָּל-הָאָרֶץ, וּבְנִי לֹא יָשִׁית יָדוֹ עַל עֵינַי, כִּי הָלַךְ אֶל אֶרֶץ רְחוֹקָה וַיִּתְמַהְמַהּ עַד הֵנָּה וּמִי יוֹדֵעַ מָתַי יָשׁוּב. עַל-כֵּן הֱיֵה נָא אַתָּה אַחֲרֵי מוֹתִי עַל בֵּיתִי וְעַל רְכוּשִׁי וְעַל כָּל–אֲשֶר לִי, וְכִלְכַּלְתָּ אוֹתָם בֶּאֱמוּנָה עַד שׁוּב בְּנִי – וַהֲשֵׁבוֹתָ לוֹ אֶת-כָּל-נַחֲלָתוֹ כַּצֶּדֶק וְכַמִּשְׁפָּט. הִשָּׁבַע-לִי אִם תִּשְׁקֹר לִבְנִי הַיָּחִיד!”
וַיִּשָּׁבַע לוֹ הָעֶבֶד. וַיְכַל הַזָּקֵן לְצַוֹת, וַיָּמָת וַיֵּאָסֶף אֶל עָמָּיו.
וְהָעֶבֶד אִישׁ נָבָל וּבְלִיָּעַל. וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אֲדוֹנָיו הַזָּקֵן, וַיִּמְעַל בַּפִּקָּדוֹן, וַיִּכְבּשׁ אֶת-כָּל-הָרְכוּשׁ וְהַנְּכָסִים וַיִּקָּחֶם-לוֹ, וְגַם אֶת-הָעֲבָדִים וְהַשְּׁפָחוֹת כָּבַשׁ, וַיְמָרֵר אֶת-חַיֵיהֶם וַיַּעֲבִידֵם בְּפֶרֶךְ, וַיַּכֵּם מַכּוֹת אַכְזְרִיּוֹת. וַיְהִי כִּי לֹא יָכְלוּ עֹוד נְשׂא אֶת-רִשְׁעוֹ וְאֶת-זְדוֹנוֹ, וַיִּבְרְחוּ אַחַד אֶחָד, וַיָּבֵא חֲדָשִׁים תַּחְתָּם, אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אֶת-הַזָּקֵן וְאֶת-בְּנוֹ, וַיִּמְשֹׁל הָעֶבֶד בְּיַד רָמָה, וַיִּזְלֹל וַיִּסְבָּא וַיִּשְׁמָן, וַיְמַלֵּא כָּל-תַּאֲוַת נַפְשׁוֹ הַטְּמֵאָה בְּחֵיל זָרִים.
וַיְהִי כְּשׁוּב בֶּן-הַזָּקֵן מִמַּסָּעָיו וַיִּשְׁמַע כִּי מֵת אָבִיו וַיִּתְאַבָּל. וַיֵּרֶד אֶל בֵּית אָבִיו וְאֶל נַחֲלָתוֹ לְרִשְׁתָּם, וַיְהִי כְּבֹאוֹ הֶחָצֵרָה וַיִּרְאֵהוּ כֶּלֶב אֶחָד, מִכַּלְבֵּי בֵית אָבִיו, וַיַּכִּירוֹ, וַיָּשֶׂשׂ לִקְרַאת בֶּן-אֲדוֹנָיו, וַיְכַשְׁכֵּשׁ זָנָב לְעֻמָּתוֹ וַיֶּהֱמֶה בְרַחֲמִים, וַיְהִי כְּמִתְלוֹנֵן בְּיָגוֹן חֶרֶשׁ: “לָמָּה בוֹשַׁשְׁתָּ לָבוֹא?”
וַיַּשְׁקֵף הָעֶבֶד בְּעַד הַחַלּוֹן וַיַּרְא אֶת-בֶּן-אֲדוֹנָיו הַבָּא וְאֶת מְשׂוֹשׂ הַכֶּלֶב עָלָיו, וַיִּירָא מְאֹד, כִּי אָמַר: עַתָּה יִגָּלֶה מַעֲלִי! וַיְמַהֵר וַיֵּצֵא, וַיִּבְעַט בַּכֶּלֶב בַּחֲמַת-אָף וַיְגָרְשֵׁהוּ, וְאֶל הַבָּא אָמַר בְּזָעַף:
“מַה-לְךָ פֹה, הַזָּר? צֵא כְרֶגַע מֵחֲצֵרִי, פֶּן אֲשַׁלַּח בְּךָ אֶת-כְּלָבַי הָעַזִים.”
וַיַּעַן הַבָּא:
“לֹא זָר אֲנִי פֹה, כִּי נַחֲלַת אֲבוֹתַי הִיא. הַאִם לֹא הִכַּרְתָּנִי? הֲלֹא אֲנִי בֶן-אֲדוֹנֶיךָ הַמֵּת, וָאָבֹא הַיּוֹם עַל נַחֲלָתִי.”
וַיִּתְנַכֵּר אֵלָיו הָעֶבֶד וַיָּשֶׂם מִצְחוֹ כַנְחוּשָׁה וַיִּצְחַק צְחוֹק זָדוֹן לֵאמֹר:
“רְאוּ, הִנֵּה בָא אִישׁ נָכְרִי לְהָתֵל בִּי. חֵי נַפְשִׁי כִּי אַךְ מְשֻׁגָּע אוֹ מְתַעְתֵּעַ הָאִישׁ הַזֶּה.”
וַיַּזְעֵק אֶת-עֲבָדָיו לְגָרְשׁוֹ וְגַם שִׁסָּה בוֹ אֶת-כְּלָבָיו. וַיִּרְתְּחוּ כָל-דְּמֵי הָעֶלֶם בְּקִרְבּוֹ וּלְבָבוֹ הִתְחַמֵּץ מְאֹד, כִּי מִי זֶה יִרְאֶה בְהֵעָשֵׁק נַחֲלָתוֹ לְעֵינָיו וְיִתְאַפָּק? וַיִּצְעַק בַּחֲמָתוֹ:
“אִי עֶבֶד נִקְלֶה! הֲלִירשׁ אֶת-אָבִי אַתָּה אוֹמֵר?”
וַיָּרֶם עָלָיו מַקְלוֹ וַיַּכֵּהוּ; וְהָעֶבֶד הֵשִׁיב לוֹ מַכָּה תַּחַת מַכָּה. וַיִּצְעַק הָעֶלֶם, וַיָּבֹא הַכֶּלֶב הַמְּגֹרָשׁ לְקוֹלוֹ, וַיְהִי כְּמִתְחַזֵּק לְהַצִיל אֶת בֶּן-אֲדוֹנָיו הַמֻּכֶּה. וַתִּצְלַח כָּאֵש חֲמַת הָעֶבֶד, וַיַּהֲרֹג אֶת-הַכֶּלֶב בְּבַעֲטַת רֶגֶל אֶחָת, וַיִּשְׁתּוֹלֵל כְּחַיַּת טֶרֶף, וְגַם הָעֶלֶם עָמַד עַל נַפְשׁוֹ בִּגְבוּרָה. וַתְּהִי מְהוּמָה וּמְבוּכָה וּצְעָקָה בֶחָצֵר וְאֵין מַצִּיל בֵּין הַשְּׁנָיִם.
וּבַיָּמִים הָהֵם דָּוִד, אֲבִי שְׁלֹמֹה, מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל. וַיַּרְא הָעֶלֶם בֶּן-הַמֵּת, כִּי יָדוֹ לֹא תוֹשִׁיעַ לוֹ, וַיַּעַל יְרוּשָׁלַיְמָה וַיִּצְעַק אֶל הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר:
הוֹשִׁיעָה, הַמֶּלֶךְ, אָבִי מֵת וַאֲנִי הָיִיתִי בְדֶרֶךְ רְחוֹקָה, וְעַתָּה בְּשׁוּבִי אֶל נַחֲלָתִי, וְהִנֵּה כָּבַשׁ עֶבֶד הַבַּיִת אֶת-כָּל-אֲשֶׁר לְאָבִי וַיְגָרְשֵׁנִי, בְּאָמְרוֹ, כִּי הוּא הַבֵּן הַיּוֹרֵש וַאֲנִי אִישׁ נָכְרִי. יֵרֶא הַמֶּלֶךְ וְיִשְׁפְּטֵנִי מִיַּד חוֹמֵס וּבְלִיָּעַל."
וַיִּשְׁאָלֵהוּ הַמֶּלֶךְ:
“הֲיֵּשׁ עֵדִים לִדְבָרֶיךָ?”
וַיַּעַן הַצּוֹעֵק:
“אָיִן”.
וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ:
“אִם כֵּן מָה אֶעֱשֶׂה, בְּנִי? יוֹשִׁיעֲךָ אֱלֹהִים. הֲלֹא יָדַעְתָּ, כִּי רַק עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים יָקוּם דָּבָר.”
וַיַּרְא הָעֶלֶם כִּי אֵין תְּשׁוּעָה, וַיִּצְעַק צְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה וַיֹּאמַר:
“אֲהָהּ, הַאֵין שׁוֹפֵט וְאֵין מִשְׁפָּט בְּיִשְׂרָאֵל?” וַיַּעֲמֹד בְּפֶתַח הַבַּיִת עָמֹד וְצָעֹק. וַיִּגְּשׁוּ הַשּׁוֹטְרִים לְהָדְפוֹ; וַיְהִי עוֹד הֵם מִתְעַצְּמִים אֶת-הָאִישׁ, וּשְׁלֹמֹה בֶּן-הַמֶּלֶךְ בָא בַּפֶּתַח, וְהוּא עוֹדֶנּוּ רַךְ וְצָעִיר בָּעֵת הַהִיא, וַיַּרְא אֶת הָעֶלֶם הַצּוֹעֵק בְּצָרַת נַפְשׁוֹ, וַיַּחְמֹל עָלָיו וַיִּשְׁאַל לוֹ וּלְצַעֲקָתוֹ, וַיַּגִּידוּ לוֹ. וַיֹּאמֶר לַשּׁוֹטְרִים: הַרְפּוּ מִמֶּנּוּ, הֲלֹא תִרְאוּ כִּי מַר נֶפֶשׁ הוּא, וְאֶת-הַצּוֹעֵק הִטָּה הַצִּדָּה וַיֹּאמֶר לוֹ: שׁוּב צְעַק אֶל הַמֶּלֶךְ שֵׁנִית, וְהָיָה כִּי יִגְעַר בְּךָ, וְאָמַרְתָּּ לוֹ: שִׂימֵנִי בְּיַד שְׁלֹמֹה בִנְךָ וְהוּא יִשְׁפֹּט אֶת-מִשְׁפָּטִי.
וַיַּעַשׂ הָאִישׁ כֵּן, וַיִּתֵּן-לוֹ הַמֶּלֶךְ שֶׁאֱלָתוֹ, וַיָּשֶׂם אֶת מִשְׁפָּטוֹ בְיַד שְׁלֹמֹה, כִּי אָמַר הַמֶּלֶךְ: הָבָה אֶרְאֶה, מַה-יִּשְׁפֹּט הַנַּעַר וְאֵיכָה יַעֲשֶׂה.
וַיִּשְׁלַח שְׁלֹמֹה לִקְרֹא לָעֶבֶד, וַיַּעַמְדוּ שְׁנֵי בַעֲלֵי הָרִיב לִפְנֵי שְׁלֹמֹה וַיְדַבְּרוּ אֶת דִּבְרֵיהֶם, זֶה אוֹמֵר: אֲנִי הַבֵּן הַיּוֹרֵשׁ וְהוּא עֶבֶד בְּלִיַּעַל גוֹזֵל אֲדוֹנָיו, וזֶה אוֹמֵר: לֹא, כִּי אֲנִי הַבֵּן וְלִי מִשְׁפַּט הַיְרֻשָּׁה, וְהוּא אַךְ אִישׁ נָכְרִי, אֲשֶׁר בָּא לְהִתְגּוֹלֵל עָלַי, וְלֹא יָדַעְתִּי מִי הוּא וּמֵאַיִן הוּא.
וַיִּשְׁאַל שְׁלֹמֹה אֶת-הַצּוֹעֵק:
“הֲיָדַעְתָּ אַיֵּה קְבוּרַת אָבִיךָ?”
וַיַּעַן הָעֶלֶם:
“לֹא יָדַעְתִּי.”
וַיִּשְׁאַל אֶת-הַשֵּׁנִי:
“וְאַתָּה הֲיָדַעְתָּ?”
וַיַּעַן הָעֶבֶד:
" יָדַעְתִּי, וְהִנֵּה הוּא בְמָקוֹם פְּלוֹנִי".
וַיֹּאמֶר לוֹ שְׁלֹמֹה:
“לְכָה אֵפוֹא וְהֵבֵאתָ לִי אֶת-זְרוֹעַ אָבִיךָ הַמֵּת.”
וַיְמַהֵר הָעֶבֶד וַיֵלֶךְ וַיָּבֵא זְרוֹעַ כְּרוּתָה מִגּוּפַת הַזָּקֵן וַיְשִׂימֶנָּה לִפְנֵי שְׁלֹמֹה וַיֹּאמַר:
“הִנֶּהָ!”
וַיְהִי כִּרְאוֹת הַבֵּן אֶת-זְרוֹעַ אָבִיו הַכְּרוּתָה וַיַּסְתֵּר פָּנָיו וַיֵּבְךְ, כִּי הִתְעַלֵּל הָעֶבֶד בְּגוּפַת אָבִיו הַמֵּת. ושְׁלֹמֹה רָאָה וַיֵּדַע לִבּוֹ וַיְהִי כְּמִתְאַפֵּק וַיֹּאמַר:
" לֵאלֹהִים הַמִּשְׁפָּט! הַקִּיזוּ שְׁנֵיכֶם דָּם אִישׁ אֶל כִּלְיוֹ."
וַיַּקִּיזוּ שְׁנֵיהֶם דָּם מִבְּשַׂר זְרוֹעָם, אִישׁ דָּמוֹ אֶל כִּלְיוֹ.
וַיֹּאמֶר שְׁלֹמֹה אֶל הָעֶבֶד:
“טְבֹל אֶת-עֶצֶם הַזְּרוֹעַ בְדָמֶךָ.”
וַיִּקַּח הָעֶבֶד וַיִּטְבֹּל, וַתֵּצֵא הַזְּרוֹעַ נְקִיָּה וּלְבָנָה כְּשֶׁהָיְתָה, כִּי לֹא דָּבַק בָּהּ מְאוּמָה מִדַּם הָעֶבֶד.
וַיֹּאמֶר שְׁלֹמֹה אֶל הַשֵּׁנִי:
“וְעַתָּה טָבְלֶנָּה בְדָמְךָ אָתָּה.”
וַיִּתְחַזֵּק הַבֵּן וַיַּעַשׂ כְּמִצְוַת שְׁלֹמֹה עָלָיו וַיִּטְבֹּל, וַיְהִי כְּהוֹצִיאוֹ אוֹתָהּ, וְהִנֵּה הִיא רְטֻבָּה וּמְאָדָּמֶת, כִּי קָלְטָה הַזְּרוֹעַ אֶת-הַדָּם מִן הַכְּלִי וַתִּרְוֵהוּ.
וַיַּרְאֶנָּה שְׁלֹמֹה לְכֹל-הַנִּצָּבִים שָׁמָּה וַיֹּאמַר:
“רְאוּ, מָצָא דַם הַבֵּן אֶת-בְּשַׂר אָבִיו וַיִּדְבַּק בּוֹ וַיִּהְיוּ לַאֲחָדִים. הוּא בֶּן-הַמֵּת!”
וַיְצַו שְׁלֹמֹה לְיַסֵּר אֶת-הָעֶבֶד כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ וְאֶת בֶּן-הַמֵּת הֵקִים עַל נַחֲלַת אָבִיו.
וַיַּרְא הַמֶּלֶךְ דָּוִד אֶת-מִּשְׁפַּט בְּנוֹ וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיֹּאמַר:
חֲכַם בְּנִי, וְיִשְׂמַח לִבִּי גַם אָנִי.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.