/ שאול טשרניחובסקי

וַיְהִי מִקֵּץ הַיָּמִים וְיִוָּאֵשׁ מֵה'

וְלֹא הֶאֱמִין בָּאֱלִיל, –

וִיבָרְכוּהוּ הַשָּׁמַיִם,

וְיִפְגַּע בְּאִילְאִיל

וַיָּשַׂר אֶת שִׁירָיו לְאִילְאִיל.

 

I    🔗

אִילְאִיל…!

בֵּינֵינוּ לְבֵין עַצְמֵנוּ לָהּ אֶקְרָא אִילְאִיל:

לִכְשֶׁאֶפְגְּשֶׁנָּה בַיַּעַר בַּשְּׁבִיל,

לִכְשֶׁאֲבָרְכֶנָּה בְּסַעַר הַגִּיל –

אִילְאִיל!

אִילְאִיל…!

הַיְדַעְתֶּם מַדּוּעַ? עַל שׁוּם זֶה שֶׁשֵּׁם

זֶה לֹא שָׁמְעָה מִפִּי אָב וָאֵם;

כִּי אוֹתוֹ לֹא בִּטֵּא בְאָזְנֶיהָ שׁוּם אִישׁ;

כִּי שֵׁם זֶה (יָדַעְתִּי) גַם יָמוּת חִישׁ

מוֹת נִצָּן בַּכְּלִיל:

אִילְאִיל…

אִילְאִיל…!

לֹא רָעַד הַשֵּׁם עַל שְׂפַת אוֹהֵב בַּגִּיל,

לֹא נִפְסַק בַּנְּשִׁיקָה עַד כָּלָה הַצְּלִיל,

וְרַכּוֹת לֹא לָטַף מִפִּי אָחוֹת וָאָח

וְלֹא חֻלַּל בִּרְחוֹבוֹת הַכְּרָךְ:

אִילְאִיל!

בֵּינֵינוּ לְבֵין עַצְמֵנוּ לָהּ אֶקְרָא אִילְאִיל…

וְאִם אָמוּת אָנֹכִי – וְיַחֲלֹף כָּלִיל;

שׁוּב לֹא יִקְרָא לְעוֹלָם גֶּבֶר לְאִשָּׁה – אִילְאִיל.

אִילְאִיל…!

תל-אביב 1925

 

II    🔗

אֲנִי אֶתֵּן לָהּ שִׁירַי, שִׁירִים שֶׁל יָם

(וּשְׁמָהּ לֹא יִזָּכֵר וְלֹא יִהְיֶה שְׁמָהּ בָּם):

שִׁיר לַגַּל, שִׁיר לַחוֹל, שִׁיר לַשַּׁחַף הָרָן,

לַעֲנָנָה פוֹשֶׁטֶת, וְאֵין פּוֹתֵר לְאָן.

וְאוּלָם הַשִּׁירִים הַקְּטַנִּים אַךְ לָהּ!

בִּרְעֹד נִימֵי לִבִּי אֵלֶיהָ יִכְלֶה,

בְּטִלְטוּל בַּדֶּרֶךְ מִיָּם וְעַד יָם,

מִשִּׁלְגֵי הַצָּפוֹן וְעַד חוֹל-נֶגֶב חָם.

כִּי אֵלֶּה עֵינֶיהָ שְׁנֵי יַמִּים יְרֻקִּים,

בָּהֶם חַיַּי תְּלוּיִים וְהֶגְיוֹנַי חֲבוּקִים.

סוינמינדה

 

III    🔗

הַהִזְעִיק הַיָּם חַיּוֹת-בְּרֵאשִׁית

מְנֻדּוֹת בְּאַפְסֵי-מֶרְחַקִּים,

אוֹ שָׁרְקָה הָרוּחַ לְמִפְלָצוֹת

מֵחֶבְיוֹן לֵב תְּהוֹמוֹת-מַחֲשַׁכִּים,

כִּי בָאוּ וּבְשִׁגְעוֹן רַעֲבוֹנָן

תָּהֵמְנָה הֲמוֹנִים הֲמוֹנִים,

וְהִזּוּ אֶת קִצְפָּן הַלָּבָן

מִכַּעַס… מִזַּעַם-אֵין-אוֹנִים?

תָּגַחְנָה, וְחוֹזְרוֹת וְטוֹבְלוֹת

עַל עָמְדָן, כִּרְתוּקוֹת בַחַחִים

וּשְׁרִיקַת הָרוּחַ מְרַחֶפֶת

עַל רַחֲבֵי-הַיְּשִׁימוֹן הַלַּחִים…

סוינמינדה 1925

 

IV    🔗

שׁוּר: צָמְחוּ לַיָּם רָאשִׁים לְבָנִים

וּקְוֻצּוֹת וּמַחְלְפוֹת-שֵׂיבָה;

וּבָאִים הַגַּלִּים מִתְדַּפְּקִים

עַל אֶרֶץ-הַחוֹל הַחֲרֵבָה.

יַגִּיעוּ עֲדֵי קַו קָבוּעַ

וְשַׁחוּ הַגַּלִּים, – וְהַבָּאִים

עַד קְצֵה הַיַּבֶּשֶׁת יָלֹקּוּ

אֶת שְׂפָתָהּ – עֲבָדִים נִרְצָעִים.

 

V    🔗

עַל הַחוֹלוֹת עוֹמְדוֹת אַלּוֹת,

עוֹמְדוֹת בְּעֶדְיָן, עֲדִי-כַלּוֹת.

וּמֵעֵבֶר גַּל הַחוֹלוֹת

יֵהֹם יָם בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת.

גַּלִּים בָּאִים בְּקוֹל וּמְבַשְּׂרִים:

"שָׁם מֵעֵבֶר עָבִים מְגַשְּׁרִים

"עַל הַיָּם וְהַיַּבָּשָׁה

סוּפַת תֵּימָן שָׁם רָעָשָׁה.

"שָׁם רָעָשָׁה וּפֹה תָבוֹא,

וְחָשַׁךְ לַיְלָה עַל כּוֹכָבוֹ".

מַה לִּי סוּפָה? מַה לִּי שָׁמַי

בְּשִׁכְרוֹן אָשְׁרִי, שִׁכְרוֹן דָּמַי?

שִׁמְעִי, אָשְׁרִי, חֲלוֹם-זְהָבִי:

סוּפוֹת כּוֹכְבִיּוֹת… בִּלְבָבִי!

סוּפוֹת כּוֹכְבִיּוֹת…שָׁמָעַתְּ?

וְשִׁירַת יֵשֵׁךְ פִּרְפּוּר – רָעַד…

סוינמינדה 1925

 

VI    🔗

נִדְמֶה לִי: קָפְאוּ הַמַּיִם הַלַּיְלָה,

הָפְכוּ וְהָיוּ עוֹפֶרֶת-נֵד דּוֹהָה;

בָּא שַׂר שֶׁל יָם וַיַּכֶּנָּה לִרְסִיסִים,

עוֹדָהּ מְפַרְפְּרָה בְּנוּעָהּ וְשׁוֹהָה…

וְסִיעַת בְּנֵי-שַׁחַף נִבְהָלִים נֶחְפָּזִים

פּוֹרְשָׂה כְנָפַיִם וְעָגָה קַו-עוּגָה,

קוֹרֵאת חֲטוּפוֹת קְרִיאוֹת קֻבְלָנָא,

קְרִיאוֹת שֶׁל תְּלוּנָה, קְרִיאָתָהּ הַנּוּגָה.

סוינמינדה 1925

 

VII    🔗

תִּהְיֶנָּה פְגִישׁוֹתֵינוּ

כִּנְגִינָה נָמָה-עֵרָה,

נֶחְתָּכוֹת בְּיַד הַגּוֹרָל,

נֶחְתָּמוֹת בְּיַד הַגְּזֵרָה:

לְאֹשֶׁר לֹא קִוִּינוּ

וּלְשִׂמְחָה לֹא צְפוּיָה

בְּיַד הַפּוֹסֵק חַיִּים

וּבְסוֹד עוֹלָם חֲבוּיָה.

תל-אביב 1925

 

VIII    🔗

הֶעֱבִידוּנִי חֲמוּדוֹתַיִךְ

וּבַמַּנְגִּינָה

נִתְפַּסְתְּ לִי,

לִכְשֶׁתָּבוֹאִי בַמַּאְפֵּלְיָה,

לִכְשֶׁתִּכָּנְסִי:

“לִי! – שֶׁלִּי!”

הֲמִשִׁגְיוֹנִי בְּאַהֲבָתֵךְ

הַמַּקְסַמְתֵּנִי

אֲקַו לְשִׁיר?

הֲמַנְגִּינָתִי וּבַחֲרוּזִים

קוֹלֶטֶת אוֹתָךְ

כְּטַל-נִיר?

וּבְתַעְתּוּעֵי הַתַּעֲנוּגוֹת

וּמַנְעַמֵּיהֶם

שִׁכְרוֹן גִּיל

יְפַעֲמֵנִי מִמַּעֲמַקִּים,

הֶאֱשִׁימַנִי

 

לאִילְאִיל…    🔗

ברלין 1925

 

IX    🔗

אֵינֶנִּי אוֹהֵב אוֹתָהּ…

אֵינֶנִּי אוֹהֵב כְּלָל!…

אֲנִי אָהַבְתִּי כַּמָּה,

אָהַבְתִּי – וַחֲסָל!

אַךְ לִבִּי הוּא שׁוּב דּוֹפֵק

בְּשִׁגְעונוֹת דּוֹר וָדוֹר,

עִם שִׁגְיוֹן צִפּוֹר שָׁרָה,

עִם טֵרוּף עִשְׂבֵי-מוֹר…

תל-אביב 1925

 

X    🔗

אַתְּ אֵינֵךְ יוֹדַעַת…

אַתְּ אֵינֵךְ יוֹדַעַת, מַה מְּאֹד יָפְיָפִית!

מַה זְּקוּפוֹת רַגְלַיִךְ,

מַה נִפְלָא הַקַּו

הַמְּרֻמָּז עַד חֶמְדַּת שׁוֹקַיִךְ

בְּעָזְמָה וּבְרֹךְ, בְּגַנְדְּרָנוּת וּבְחֵן,

כְּעִקְּבוֹת בַּת-גַּלִּים עַל גַּבֵּי תֵל-חוֹל

שֶׁלְּאַחַר הַכְּרִית –

אַתְּ אֵינֵךְ יוֹדַעַת, מַה מְּאֹד יָפְיָפִית!

אַתְּ אֵינֵךְ יוֹדַעַת מַה מְּאֹד יָפְיָפִית!

עֵינַיִךְ שְׁנֵי שְׁקֵדִים

חֲצוּבִים כְּרוּם-יָם,

כִּשְׁבוּיוֹת סוֹד-בְּרֵאשִׁית, וּכְעֵדִים

לְמִסְתְּרֵי גְּזֵרָה בִשְׂפַת עֲדֵי-עַד

לָךְ קוֹרְאִים, וּמְפַתִּים וּמְקַסְּמִים בְּצָו –

קָפָאת וְלֹא עָנִית –

אַתְּ אֵינֵךְ יוֹדַעַת, עַד מָה יָפְיָפִיתָ!

אָתְּ אֵינֵךְ יוֹדַעַת, מַה מְּאֹד יָפְיָפִית!

וּבְאָשְׁרִי, בָּרְגָעִים

אַתְּ כֻּלֵּךְ שֶׁלִּי

בִּמְשׁוּבָה וְסַעַר אוֹן-פְּרָאִים,

אַתְּ תְּפוּסָה וְלֹא תְּפוּסָה, בַּיָּד וְלֹא בַיָּד,

נִכְבָּשָׁה וְחָפְשִׁיָּה, כְּנִיצוֹץ פְּלִיט-אֵשׁ,

כְּאֶפְרוֹחַ קַן-סִיס –

אַתְּ אֵינֵךְ יוֹדַעַת, עַד מָה יָפְיָפִית!

פיכטנגרונד 1925

 

XI    🔗

וְאוּלַי אֵין זֶה אֶלָּא מִקְסַם-תֶּמֶס,

אַךְ שִׁגְעוֹן דָּם יִתְגַּעְגַּע עַל דָּם,

וְאוּלַי… אוּלַי – הִנֵּה הִיא הָאֱמֶת,

אֲמִתַּת אַהֲבַת לֶב-תָּם?

וּבְאָהָבְךָ,

כִּי תֶאֱהָבְךָ, וְנָשָׂאתָהּ

אֶל אַפְסֵי הָר, אֶל פִּתְחֵי תְהוֹם;

וּבְרֶגַע אָשְׁרְךָ הַגָּדוֹל

יִצְנָפְךָ יִצְרָרְךָ הַסָּעַר;

וְעַל מְרוֹם

גִּיל אַהֲבָתְךָ וְאַהֲבָתָהּ,

וְלִבָּהּ מְפַרְפֵּר אַךְ בִּשְׁבִילְךָ,

וְתִשְׁאַף צִלְּךָ

וְעוֹדָהּ הוֹגָהּ בָךְ… אַךְ בָּךְ… רַק בָּךְ, –

אֶת מֵאֲכָלְתְּךָ תְּקַע בָּהּ

אוֹ

בָּךְ!