רקע
זאב אלבלינגר
יהודה וירושלים

 

הקופה    🔗

ארבעה חברי כנסת מסובים לשולחן במזנון הכנסת:

אליהו הפרסי (מהליכוד), אֵלנְקום הַתַרסִי (מהתחיה), אברהם הכַרַסִי (מאגודת ישראל), ואילן המַרְסִי (מהעבודה).


התרסי − השמעתם? אומרים ששר האוצר נעלם עם כל קופת המדינה. כה הציקו לו עם כל מיני תביעות, דרישות וטענות, עד שקם ונעלם ואתו קופת האוצר…

הפרסי − לא ייתכן! עוד טרם החלטנו איך לחלק את הכסף בין שני הגושים הגדולים ובין הגושישים הקטנים, שגם תיאבונם אתם, ללא עין הרע, עוד טרם הוחלט סופית למי לתת ולמי לסרב, למי לתרום ולמי לגרום מפח נפש, הלהוסיף או לגרוע, מי צודק ומי חכם… ובכלל… הגידו לי אתם, נבחרי העם הזה, איך ניתן בכלל להיעלם לפתע פתאום עם קופת ענק שכזאת? הפורצים המיומנים ביותר לא היו מצליחים להסתלק עם קופה בגודל זה. לא ייתכן הדבר! פשוט לא ייתכן!

הכרסי − לא ייתכן… לא ייתכן… הכל ייתכן בעזרת השם… פשוט לא צריכים לדחוק את הקץ… מה אתם מתפלאים? קופה ריקה יכול כל ילד לשאת ולקחת עמדו. זה כלל לא כובד. ובמיוחד כששר האוצר, המורגל לנסים מילדותו. השאלה היא לדעתי – אם היא היתה כה ריקה, ומי יודע זאת יותר טוב ממני, מה היה הטעם לברוח אתה? וכי יימצא מישהו שיחשוק בקופה ריקה? הן זאת ככלה ללא נדוניה… מי משוגע שיחשוק בה…

הפרסי − אז מה עושים? הן העם לא יאמין לנו… אומנם השר הוא לא משלנו, מהליברלים שמיברלים, הסרח העודף שלנו, אבל אנו אחראים למעשיו כפי שאנו אחראים למעשי כל אחד מהקואליציה שלנו, כאילו היה ממש בן יחיד שלנו. מה לעשות? מה לעשות?

המרסי − אנחנו רגילים מקדמא דנן (קורץ לכרסי) לקופות ריקות. מתחילת התישבותנו בארץ, מאותו זמן שהכסף טפטף לנו בזרם קלוח מאוד מהסוכנות, מועד הצירים, מקפלן ז"ל, ולא היתה קיימת לא קופת מדינה ולא אוצר. לכן אין הדבר מתמיהני או מפחידני ואני מוכן לחכות עד שהקופה תתמלא מחדש ואז יגיע גם תורנו לקבל את חלקנו, כפי שמגיע לנו…

הפרסי − אז מה עושים? הן העם לא יאמין לנו.. אומנם השר − הוא לא משלנו, מהליברלים שמיברלים, הסרח העודף שלנו, אבל אנו אחראים למעשיו כפי שאנו אחראים למעשי כל אחד מהקואליציה שלנו, כאילו היה ממש בן יחיד שלנו. מה לעשות? מה לעשות?

התרסי − גם לנו יש חלק נכבד בהבטחותיכם. לא נלך בידים ריקות! כל בנין האידיאולוגיה שלכם יתמוטט, אם נודיע ברבים שאין אתם תומכים ביש"ע. הן אנו מכסים את מערומיכם הלאומיים, בשעה שנכסכם הלאומי בסך הכל הוא כרסו של אריק ותסרוקתו של לוי. אם אתם לא תפרנסו אותנו, נגלה את ערוותכם ברבים.

המרסי - קיימות גם דרכים אחרות להתפרנס. למשל – לעבוד.. הן אתם מתיימרים להיות תנועת התישבות הַ.. הַ הַ.. החשובה ביותר והמצילה את העם ואת הארץ מהתמוטטות הלאומית שלהם. אצלנו יש תמיד ממה להתפרנס..

הכרסי − ברוך השם! ברוך המקום!

הפרסי − התקום, לא המקום, זהו שמם האמיתי..

המרסי − השם לא חשוב. חשוב הקרדיט במרכז הקניות, בבנק הפועלים ועל כל צרה שלא תבא קיים גם עבורנו, כמו עבור כל עם ישראל האובֶרדרַפט שיחיה. וכי מה יכולים כבר לעקל בקיבוץ? את המכנסים המשופשפים? את חדר-האוכל? את הילדים? למרות שמכנים אותנו בכינוי “המיליונרים”, למעשה נשארנו היחפנים של תמול. אדרבא! שיופיע אצלנו השר עם קופתו הריקה, נמלאה אצלנו באידיאולוגיה מן המובחר, טהורה, זכה, כבדת משקל, טובה עשרת מונים ממיליוני השנור והמסים.

התרסי − רק זה חסר לנו! אידיאולוגיה מפמית בצבע ורוד. מעדיף אני שהקופה תישאר ריקה, מאשר שתהיה מלאה במשלי חכמי העבודה. אידיאולוגיה תבוסנית של ויתורים על הכל, פרט לחלקכם בכספי הציבור. אילו היה לנו שכל לפני עשרות בשנים, היינו מקימים את כל הקיבוצים במקומכם והיינו זוכים לכל אותן אותות חיבה ויוקרה וכבוד בנוסף לתמיכה ממשלתית ביד רחבה. היינו אנו זוכים בכל הטוב הזה.

המרסי − אז למה לא עשיתם זאת? זה עשרות בשנים שאנו עוסקים בכך ולא ראינו אף אחד מכם נוטה יד עוזרת למפעלנו.

התרסי − היה עלינו להתארגן ראשית כל אידיאולוגית. התחיה עוד אל קמה לתחיה. רפול היה צונח כל פעם למקום אחר או שהיה עוסק בנגרות האהובה עליו והוא עדין היה שייך למחנה שלכם. הפרופסור לא היה די מטורף כדי לעסוק בפוליטיקה וכמובן שלא היתה שום ברירה בידינו, אלא להותיר מלאכה זו לכם. אבוי! אילו ידענו שבסופו של דבר תהיה ההתישבות הברוכה שלנו תלויה בחסדי הסכמתכם הנדיבה, היינו ראשית כל תובעים את הכספים המגיעים לנו ביושר וכחוק בשמשנו כמשענת הקואליציה במשך שנים ולא היינו נזקקים לכם כלל וכלל.

הכרסי − אַוַאדֶיי! והיכן אני? רק בגלל זה שיש לכם חתיכת כסוי ראש נותנים אצלנו כסף? אנו קודמים לכם בכל. באמונה בקדושת התורה, בציציות, במצוות, במעשים טובים. למי איכפת שתשבו ממש על קברי אבותינו ותידחקו לחיק הערבים? ושכל עם ישראל ישא בהוצאות השמירה עליכם, שלא תאונה לכם כל רעה, אם כבר מדברים על התחיה, הרי אנו המאמינים האמיתיים של התחייה, תחיית המתים עם בוא המשיח. ללא תקציבים, ללא מריבות עם שכנינו וללא הפגנות סרק. אצלנו הכל מידי אלוקים. חטפתם לנו את הבכורה, סתם אופגענארט! ועכשיו, לא די בכך שקמו לנו קונקורנטים לכל מה שיקר לנו, עוד עלינו לנהוג בכם כאילו סמוכים אתם על שולחננו, חתן וכלה וכל היתר. א וואז"נע מציאה!

התרסי − אתם, אומרי התהילים, עוד באים בטענות אלינו? כאילו האדמורואים שמדמורואים שלכם אכלו את כל החכמה ואנחנו כנערים לפניכם. מה שהספקנו לעשות כדי לעצור את התבוסנות – הוא כאין וכאפס למה שאנו עוד מסוגלים. רק הבו לנו כסף ותראו…

הכרסי − אֶט! ומי יתן לכם כסף ככה סתם? האם קופת המדינה הפקר היא? בחורי הישיבה לומדים תורה לפחות, מולידים ילדים, כן ירבו, דור שלם של נושאי פאות. עוזרים לפחות לשינוי הדמוגרפיה, רחמנא ליצלן ואתם באמת, בכל לבבכם האמנתם שדי בכיסוי הדחוק על הראש ובקצת חוצפה, כדי לקבל דמים? ותפילין וארבע כנפות ולהתנועע בשעת תפילה, לאות, שפחד אלוהים נופל עליך ואתה כחרס הנשבר? אם נקח בחשבון את כל הצבא, הבחורציקים עם הנשק, שגם להם יש לדאוג בכל, בכל, כדי שישמרו עליכם, הרי זאת עיסקא בישא במאה אחוז. במקום לעבוד, להתפרנס ולהביא תכלעס, מקוממים אתם את שכניניו וכל כפה שזורה עולה למדינה יותר מבית חרושת שלם על כל עובדיו… כי למעשה… מה שדרוש לעם ישראל, זה מצוות, מצוות ומצוות, א בלאט גמרא, א פרק תהילים, גוטער שאקל בעת תפילה.. אנחנו, הדתיים, החרדים, חיים על זה מ… כמעט מהבית השני וברוך השם לא נגרם לנו עוול. אדרבא! עמך ישראל זקוק לנו, כי אחרת, לא רק בתעודת זהות, אלא גם במאה שערים לא היה נותר יהודי אחד לרפואה.

הפרסי − צדיק גדול וחכם ממה נשתנה; אלמלא אנחנו, התומכים בכולכם מטעמי קואליציה לא היה לכם במה להתגאות והייתם ממשיכים לחיות על דמי חלוקה. אנו, הדואגים העקריים לכם, כי בעיני אלה מהשמאל מֵהַמַרס, חשובים אתם כקליפת השום, כצנינים אתם בעיניהם. וכי מה תחשבו? שבגלל העינים היפות שלכם, תוקעים לידיכם את כל התקציבים התפוחים? אלא מאי? אנחנו חזית אהבת המולדת ומי שנשרך אחרינו – הריהו משובח. הן לזכותנו אין מקומות ישוב, אין בניין הארץ, אין פיתוח תעשיה או מסחר, אין פיתוח ספרות עברית ושפתה. כל כך הרבה שנים היינו באופוזיציה, שלא הספקנו להקים דבר. אז למה שיעריכו אותנו? לאשרנו הגענו לרעיון ישן נושן… בעיני הבריות חשוב הבגד, גם אם עשוי הוא טלאים טלאים. לפחות יש במה להתגאות ולהתהדר. אתם הטלאים שלנו ולכן זוכים אתם בחסדנו ובתמיכתנו. כך יש לנו חזית אחת “לאומית” מול השמאלנים הללו, שרדו בנו עשרות בשנים.

התרסי − אלמלא אנחנו, עם הצעקות, ההפגנות והשערוריות שלנו, כל “החזית הלאומית”, בה אתם כה גאים ןמעלים על הבל פיכם בכל הזדמנות, היתה מתערערת מזמן וכולם היו רואים אותכם, כפי שהנכם… חתני בראשית בפה ולשון רמיה. הם, הדתיים, לא מוסיפים ולא גורעים. עוד ישיבה ועוד ישיבה, עוד מקווה ועוד מקווה וזה כל מה שיוסיף לנו משהו לגאוותנו הלאומית? ילדים… גם אנו יכולים לגדל ולהרבות, אם רק יתנו לנו את התקציבים הדרושים לכך. קונץ גדול!

הכרסי − חוצפה! אתם הנכם יהודי חלוקה, אלא במהדורה חדשה, לא עם כל היופי וההדר שבאמונה נכונה בקדוש ברוך הוא. חיינו עשרות… מה אומר… מאות בשנים כשהערבים היו שומרים על קברות אבותינו בשכר פעוט שבפעוטים, כמה מגידות עלובות והם לא ניזוקו כלל וכלל, חס וחלילה. אומנם… הכותל… וכי למי דרוש כל הכותל המפואר על כל הטכסים החילוניים והתיירים הגויים התוחבים את פתקאותיהן הטרפות בין האבנים הקדושות ולא נותנים ליהודי מאמין לשפוך את ליבו ליד החומה הקדושה. וכי מה רע היה בסימטה הקדומה והצרה? אלמלא הגויים והגויים למחצה שלנו, הבאים רק כדי להינות מהנוף, כמו להבדיל אלף הבדלות, מסגד עומר, ללא רגש כלשהו לקדושת המקום ולהסתכל בנו כבצעצועים המתנועעים מבלי להאזין לתפילה החרישית היוצאת ישר מן הלב, ממש חילול השם, אלמלא אתם, מהתחיה, המעמידים פני חסידים מקוצק, היה חלקנו בהרבה גדול יותר, כפי שמגיע לנו לפי דת משה וישראל. אלא מאי? כל אחד צריך לחיות ועינינו אינן צרות בכם, חלילה וחס… אבל מכאן… עד מסירת השמירה על המקומות הקדושים לידיכם – עוד רבה הדרך.. מהלך רב מאוד.. הסתדרנו יפה בלעדיכם וגם, אם ירצה השם, נמשיך להסתדר גם בעתיד. אלה בממשלה.. אפילו מהשמאל, מעריכים אותנו. כי יהדות חוץ לארץ תומכת במדינה רק הודות ליהדות החרדית, האמיתית, שלנו. על דביקות שלנו לתורה, לאמונתנו בביאת המשיח ולקיום חיים יהודיים כיאות. אתם גרועים בהרבה מאלה שבעבודה, כי רוצים אתם לקרב את הקץ בכוח ובטרם זמן. ועוד להימנות כביכול למחננו, רק כדי לזכות בלחם חסד, שהוא, לפי כל כללי ההלכה, לחם חוקי שלנו בלבד. בל תחשבו לרגע, שאנו תומכים בכם ומכניסים אותכם תחת כנפי שכינתנו הקדושה סתם ככה, להנאתנו כביכול. הנקבה הזאת.. הנגר המאנפף והפרופסור המתעופף השוטה, לא הוסיפו לנו אפילו קורטוב אחד של אהדה בעיני הבריות, מצוה אחת לתורתנו ומעשה חסד אחד לתדמיתנו. להיפך! איפכא מסתברא! כל הזעם המגיע מר“ץ ומהעבודה, ממפ”ם הקומוניסטים וכל החולירות, מכוונים למעשה נגדכם ואם אנו נכללים בהאשמות שוא אלו, ללא שאשמנו כלל, הרי זה הכל בגללכם, גיבורי החצרות הערביות. מעדיף אני אלף מונים את המחנה השני, היודע בהכרתו המלאה, גם אם אין הוא מודה בכך שבלעדנו אין ארץ ישראל ואין עם יהודי…

הפרסי − את אלה? את אלה החיים על המרס, מנותקים מכולנו, כאילו היינו מגפה ממארת המאיימת עליהם? את אלה הבזים לנו? הן אלמלא אנו, החזית הלאומית, היתה פה עדין פלשתינא-א"י. לאחר שסלקנו עבורם את האנגלים מהארץ, תפסו הם חיש מהר את השלטון ועשו בה כטוב בעיניהם. לנו, לא ניתנה דריסת רגל לשום משרה, לשום תפקיד, לשום אחריות. מה הפלא, שחייבים אנו כיום להתהדר בכם, החרדים והתחיה כדי להתקיים כמפלגה ולשמור על עצמאותנו ועצמאות הארץ הזאת.

המרסי − הפעם אמרת את האמת לאמיתה. במה אתם מתגאים כולכם, שבאתם אל המוכן? הן בלעדנו אתם עדין כיום כאין וכאפס. התיירים אכן באים לכותל לתחוב את פתקאותיהם בין האבנים, על כל צרה שלא תבא עליהם, אבל זהו מעשה תיירות כבכל ארצות תבל… המקומות הקדושים… שעשוע בלתי רציני.. הכוח המשיכה העיקרי עבורם – הם אנו, הקיבוצים, המושבים, המצפים וכל נקודות ההתישבות מראשית הציונות. מפעלנו העצום שנוצר מזיעת אפים, אהבת עבודה, חיים בצנעה, הסתפקות במועט ואחווה הדדית. על ממוסדות ההשכלה, על הרצון ליצירה על החרושת שלנו הענפה ועל הכמיהה להכות שורשים באדמה צחיחה זאת ולהפכה לגן עדן לאנשים חופשים. זה שאומר להם שאנו ורק אנו השאור שבעיסה למרות כל הצרות עין שלכם, גיבורי המחתרת, שהצליחה רק להרוג..

הפרסי – לכן יש לתת לכם את כל התקציבים?

המרסי − לצערי.. פחות מדי ניתן לנו. לא את התקציבים, אבל את רובם.

הפרסי − והמושבות שלנו, שקדמו לכם בשנים רבות? מה אתן?

המרסי − המושבות.. כל הכבוד להן. מגיע להן מקום נכבד במזרח של הציונות. אחות לצרה ולעמל.. אם כי… לרוב לעמל של ערבים במשקיהם. רבים מהם לא החזיקו כלי עבודה מימיהם בידיהם ואפילו העברית לא היתה שגורה בפיהם. אבל היכן הן עתה? רובן הפכו מזמן לעיירות גלותיות על כל הטוב והרע בהן. חצי מעברות וחצי ערים מלאות מכוניות וחנויות על כל צעד. פה ושם עוד נותרו זיקים של חקלאות וחקלאים, בבתיהן המתקלפים, בטבונים שלהם ובכמה תרנגולות המטיילות בחצרות. עיירות פיתוח או עיירות ללא פיתוח, מה ההבדל הגדול ביניהן? אבל אנו, וכי לא מגיע לנו לאחר כל שנות העמל הקשה והיגע קצת נחת רוח? קצת ממקצת מכל המנעמים שנפלו בחלקכם ללא כל מאמץ שהוא? אנחנו העמלים ואתם הטפילים! כן! הגיע הזמן לגלות את כל האמת. אם נמשיך בדרככם, אין צורך במדינה בחוקיה ובערכיה. די בקבר רחל, הר הבית וכל מיני אוהלי קבורה למיניהם שאיש אינו יודע על בטוח שאומנם קבור שם מישהו. לא די לכם בכך, הרי מלוים אותם אתם בזאת שקמה תרבות חדשה.. תרבות של הילולות עדתיות לתפארת המליצה ולחסדי הקלפיות. הכל לתפארת בלבד, לראווה ריקה מתוכן, פרט להתחנפות לחוגים שאין להם עם הציונות ולא כלום. אין לכם צורך בצה“ל, כפי שלא היה לכם צורך בו עם קום המדינה. חוסיין יספק לכם את הלגיון שלו וישמור על כולכם. הכרסי יכסה את המדינה משטיחיו מקיר לקיר והעסק שלו יפרח. הן לכם, לחזית הלאומית, מספיקה ירושלים, עיר הקודש לשם הגאולה הלאומית הראוותנית והמסולפת. מה לכם ולכל חבלי ארץ זאת שבפרוטות יהודי כל העולם נרכשה במשך עשרות בשנים. ע”י זיעתנו ודמנו ייבשנו, הכשרנו ועיבדנו אותה כדי לגור ולחיות בה. לכם, אנשי הדמגוגיה, הראווה והסילוף העצמי, המתהדרים בנוצות זרים ובעלי המליצה הנבובה, יש עוד טענות אלינו, על כל מאמצנו… והקרבתנו? עוד צרה עינכם בכספים המוצאים על התפתחות החקלאות והמלאכה והתעשיה, במקום שיוצאו על סיסמאות ריקות והעמדת פנים לאומית, כביכול. בושו והכלמו! איזו שפה משותפת יכולה להתקיים בינינו וביניכם? הבה ונתחלק אחת לתמיד וכל אחד יצא ברֵוַח מהעסק. אתם שבו בירושלים, אותה חמדתם וחומדים הנכם כל ימיכם ועשו בה כטוב בעיניכם ואנחנו נסתפק בכל היתר ובה יש די לעשות גם לדורות הבאים. גם בכספים שבאוצר נתחלק שוה בשוה. מה שיחסר לנו נמלא בעמלנו. יהודה וישראל, כבימי המלכים. רק בל תדאגו לנו. על חלקנו נדע להגן לבדנו, ללא עזרתכם ואפילו ללא עזרת התפילות שלכם.

הכרסי − געמאכט! רק מה לך ותדבר על כספים ותקציבים, יונגערמאן, כשהשר נעלם עם הקופה הריקה ומה יש פה לדבר על חלוקה שוה בשוה. סתם דיבורים. עלינו, ראשית כל לדאוג שתתמלא שוב, כל זמן שיושב אני בשלוה בכורסה הנוחה שלי. אבל איך עושים זאת? עוצו עצה! כן מה שידוע לי על כספים – הוא איך לחלקם ולא איך להשיגם. נו.. נראה אותכם..

כולם − נכון כנכון היום! באמת איך? (כולם מגרדים בפדחתם שקועים במחשבות).


סוף.

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 13296 יצירות מאת 539 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 1949 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!