הנפשות    🔗

דּוּנְקֶן – מלך שוטלנד

מַלְקוֹלְם – בנו

דּוֹנַלְבֵּין – בנו

מֶקְבֶּת – שר צבאו

בֶּנְקוֹ – שר צבאו

מֶקְדּוּף – אחד מאלופי שוטלנד

לֶינוֹקְס – אחד מאלופי שוטלנד

רוֹס – אחד מאלופי שוטלנד

מֶנְטֵית – אחד מאלופי שוטלנד

אַנְגּוּס – אחד מאלופי שוטלנד

קֵיְתְנֵס – אחד מאלופי שוטלנד

פְלֵיַנְס – בנו של בנקו

סִיווֹרְד – נשיא נורתומברלנד, מצביא חיל אנגליה

סִיטוֹן – שלישו של מקבת

בנו של מקדוּף

רופא אנגלי

רופא שוטלנדי

שַׂר

שׁוֹעֵר

זָקֵן

לֵידִי מֶקְבֶּת

לֵידִי מֶקְדּוּף

אשה מרואות-פני-לֵידי מֶקְבֶּת

הֵיקַטָה

שָׁלֹש מכשפות

לוֹרדים, שוֹעִים, שָׂרֵי צבא, חַיָּלִים, רוֹצְחִים, רואי פני-המלך ומלאכים.

מחזות.

המחזה בשׁוֹטלנד ואַנְגְּלִיָה

 

מערכה ראשונה    🔗

מחזה א    🔗

ערבה

[רעם וברקים. נכנסות שלוש מכשפות]

מכשפה א

מָתַי שׁוּב נִפָּגֵשׁ פָּעַם?

בְּמָטָר אוֹ בַחֲזִיז וָרָעַם?

מכשפה ב

כְּשֹׁךְ הֲמֻלָּה וְשָׁאוֹן רָב,

עִם גְּמַר-תְּבוּסָה וְנִצְחוֹן-קְרָב.

מכשפה ג

עַד יֵט שֶׁמֶשׁ לַעֲרֹב.

מכשפה א

אֵיפֹה?

מכשפה ב

עַל הַתֵּל הָרָם

מכשפה ג

עִם מֶקְבֶּת נִפָּגֵשׁ שָׁם.

מכשפה א

חֲתוּלִי, הִנֵּנִי!

מכשפה ב

צְפַרְדְּעִי קוֹרֵא לִי.

מכשפה ג

מִיָּד!

כולן יחדיו

הָרָע – טוֹב, וְהַטּוֹב אַךְ רָע!

נֵצֵא בְּעַב-עֲרָפֶל זָע.

[המכשפות נעלמות]

מחזה ב    🔗

מחנה בקרבת פורס¹

[קול שאון קרב. נכנסים דונקן המלך, מלקולם, דונלבין, לינוקס ושלישיו ונפגשים עם חיל פצוע]

דונקן

פָּצוּעַ זֶה מִי הוּא? פָּנָיו מְעִידִים:

יֵשׁ בְּשׂוֹרָה בְּפִיו, גַּם יַגִּיד הַחֲדָשׁוֹת

בִּדְבַר הַמֶּרֶד.

מלקולם

הֲלֹא הוּא הַשָׂר²,

שֶׁנִּלְחַם בְּעֹז וּגְבוּרַת גִּבּוֹר-חַיִל

לִפְדּוֹתִי מִן הַשְׁבִי. הוֹי, אִישׁ-הֶחָיִל,

הַגֵּד לַמֶּלֶךְ מִשְׁפַּט הַמַּעֲרָכָה.

השר

סָפֵק-סָפֵק סָפֵק-בָּרִי!

כְּאוֹתָם שְׁנַיִם שָׁטִים חַסְרֵי-כֹּחַ,

שֶׁלָפְתוּ זֶה אֶת זֶה, מְעַכְּבִים שְׁנֵיהֶם

אִישׁ בְּיַד רֵעֵהוּ. מֶקְדּוֹנַלְד הָאַכְזָר

(לוֹ יָאֶה לִהְיוֹת מוֹרֵד, כִּי עַל כֵּן

הֲמוֹן תּוֹעֵבוֹת שׁוֹקְקוֹת בְּלִבּוֹ)

וּמִן הָאִיִּים אֲשֶׁר מַעֲרָבָה

לְעֶזְרָתוֹ הֵבִיא קֶרְנִים³ וְגַלוֹגְלַסִים⁴

אַף הַהַצְלָחָה לוֹ הֵאִירָה פָּנִים

בַּקְרָב הָאָרוּר כְּזוֹנָה; אַךְ לַשָׁוְא.

מֶקְבֶּת הַגִּבּוֹר (כִּי לֹא שָׁוְא לוֹ שְׁמוֹ זֶה)

בָּז לַהַצְלָחָה, עוֹפֵף חֶרֶב-פֶּלֶד

הַמַּעֲלָה עֲשָׁנָהּ בְּמִשְׁפַּט-דָּמִים,

דּוֹמֶה לִידִידָהּ שֶׁל הַגְּבוּרָה, בָּקַע

לוֹ דֶרֶך עַד שֶׁפָּגַע בְּנָבָל זֶה,

לֹא פָשַׁט יָדוֹ אַף לֹא אָמַר שָׁלוֹם⁵

עַד בְּקָעוֹ: מִסַנְטֵרוֹ עַד מַפְרַקְתּוֹ,

וַיִתְקַע רֹאשׁוֹ עַל שִׂיא חוֹמוֹתֵינוּ.

דונקן

הוֹי, אָח⁶ לִי גִבּוֹר! אָצִיל יְקַר-רוּחַ!

השר

וּכְשֵׁם שֶׁיֵּשׁ וּמִמְּקוֹם מִזְרַח-שֶׁמֶשׁ

יִתְפָּרְצוּ רְעָמִים, וְסַעַר מְפָרֵק צִים,

כֵּן הָפַךְ מַעְיָן זֶה אָמַרְנוּ בְרָכָה בּוֹ –

וְהִנֵּה צְוָחָה! הַסְכֵּת, מֶלֶךְ שׁוֹטְלַנְד:

אַךְ אָכַף צֶדֶק נֶאֱזָר בּגְבוּרָה

אֶת קְהַל הַקֶּרְנִים לַחֲזֹר עַל עֲקֵבָם,

וְהִנֵּה נְסִיךְ-נוֹרְבֶגְיָה הִכִּיר יִתְרוֹן

נֶשֶׁק מְמֹרָק וְחַיִל כֹּחוֹ חָדָשׁ

וַיֶאֱסֹר שׁוּב הַקְּרָב.

דונקן

וְלֹא נָמֵס לֶב-מַצְבִּיאֵי-חֵילִי? לֶב-מֶקְבֶּת, לֶב בֶּנְקוֹ?

השר

הֵן, כְּהָמֵס אַנְקוֹר – נֶשֶׁר, וְאַרְנֶבֶת – אַרְיֵה,

אִם אַַךְ אֵיטִיבָה לוֹמַר, הֵן כֹּה אַגִיד:

דּוֹמִים לְתוֹתָחִים טְעוּנֵי-מִלּוּאַת-מִשְׁנֶה

כִּפְלַיִם הִלְקוּ אֶת הַצַּר כְּפוּלוֹת מַכּוֹת.

הַאָמְרוּ לִטְבֹּל בַּדָּם הֶעָשֵׁן אוֹ

לְהַחֲזִיר שׁוּב כָּל-בַּלְהוֹת הַר-גֻּלְגָּלְתָּא –

זֶה נֶעְלַם מֶנִּי;

אַךְ עָיַפְתִּי, פְּצָעַי קוֹרְאִים לְעֶזְרָה.

דונקן

לְנוֹי הֵם לָךְ וְכָל דְּבָרֶיךָ נוֹי לָךְ.

אוֹת כָּבוֹד אֵלֶּה וְאֵלֶּה. הַבְהִילוּ

לוֹ רוֹפְאִים.

[השר יוצא]

[נכנס רוס]

מִי הַבָּא?

מלקולם

הוּא אַלּוּף רוֹס.

דונקן

מָה הַחִפָּזוֹן אֲשֶׁר נִשְׁקָף בְּעֵינָיו!

אַךְ מַרְאֵה מַגִּיד פְּלָאִים.

רוס

אֵל, מֶלֶך נְצֹר!

דונקן

מֵאַיִן תָּבֹא, הוֹי, אַלּוּף נִכְבָּד?

רוס

מִיַרְכְּתֵי פַיְף⁷, הוֹי, מֶלֶךְ גָּדוֹל מְאֹד!

שָׁם לוֹעֲגִים דִּגְלֵי-נוֹרְבֶגִים לַשְּׁחָקִים,

וּבְכַנְפֵיהֶם קָרָה לְעַמֵּנוּ.

וּמֶלֶךְ הַנּוֹרְבֶגִים בְּעַצְמוֹ, וְאִתּוֹ

צָבָא לֹא יִסָּפֵר מִנִּי רֹב,

וּגְדוּדֵי תַּן⁸-קוֹדוֹר⁹ – בּוֹגֵד זֶה בַבּוֹגְדִים –

לְעֶזְרָה בָאוּ, אָסְרוּ קְרָב-אֲיֻמּוֹת

עַד שֶׁפְּגָשָׁהוּ זֶה חֲתַן-בֶּלוֹנָה¹⁰

עֲטוּף סוֹחֵרָה תִשְׂחַק לִכְלֵי-לָחֶם,

הִשְׂתָּעֵר עָלָיו וַיִּתְחַר אִתּוֹ, נָשָׂא

קֵן מוּל קֵן-מֶרֶד, זְרוֹעַ כְּנֶגֶד זְרוֹעַ.

וַיִּשַּׁח גַּבְהוּת רוּחוֹ. קִנְצֵי לְמִלִּין-

נִצַּחְנוּ, מַלְכִּי!

דונקן

מַה מְּאֹד אֻשַּׁרְתִּי!

רוס

וּסְבִינוּ מֶלֶךְ הַנּוֹרְבֶגִים עַתָּה

פָּנֶיךָ יֶעְתַּר, כִּי תִרְצֶנּוּ שָׁלוֹם.

אַף לֹא נִרְצֵינוּ לוֹ לְקַבֵּר מֵת מִלְּפָנָיו

עַד שִׁלֵּם קְנַס עֲשֶׂרֶת אֶלֶף דוֹלָאר,

בְּסֵיְנט-קוֹלְם¹¹ הֵם יָרְדוּ לַטִּמְיוֹן.

דונקן

אַלוּף קוֹדוֹר לֹא יוֹסִיף לְהָתֵל בְּלִבִּי

לְעָתִיד; לֵךְ וְצַו וְהִכּוּ אוֹתוֹ נָפֶשׁ,

וְיִירַשׁ שְׁמוֹ מֶקְבֶּת, גְּדֻלָּתוֹ יִנְחָל.

רוס

הִנְנִי לַעֲשׂוֹת רְצוֹנֶךָ.

דונקן

מֶקְבֶּת הִתְעַשֵׁר מִן הֶפְסֵדוֹ שֶׁל הַלָּז!

[יוצאים]

מחזה ג    🔗

צִיָּה בקרבת פורֶס

[רעם. שלוש מכשפות נכנסות]

מכשפה א

אֲחוֹתִי, אֵי הָיִית?

מכשפה ב

חָנַקְתִּי חֲזִירִים.

מכשפה א

אִשְׁתּוֹ שֶׁל מַלָּח מְלֹא חֵיקָהּ עַרְמוֹנִים

וְהִיא פִּצְּחָה, פִּצְּחָה, פִּצְּחָה. “תְּנִי לִי”, בִּקַּשְׁתִּי.

“כְּלַךְ לָךְ, מְכַשֵּׁפָה!” קָרְאָה הַמְנֻוֶּלֶת הַשְּׁמֵנָה.

אִישָׁהּ הָלַךְ לְחַלֵבּ, הוּא רַב חוֹבֵל בַּ“נָּמֵר”.

בִּכְבָרָה אַחֲרָיו אָשׁוּט וְאָבֹא,

כְּעַכְבָּר זֶה שֶׁנִטַּל זְנָבוֹ¹².

כֵּן אָעַשׂ, כֵּן אָעַשׂ, כֵּן אָעַשׂ.

מכשפה ב

אֲצַו לָךְ רוּחַ.

מכשפה א

בָּךְ לִבִּי בָּטוּחַ.

מכשפה ג

וּשְׁנִיָּה מִיָּדִי.

מכשפה א

וְיִתְרָן עִמָּדִי.

אַחֲרָיו יִסְעֲרוּ לְאֵין-סוֹף

בְּכָל אֲתָר וְחוֹף וָחוֹף

וּבְכָל רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם

נִרְשְׁמוּ עַל פְּנֵי הַמַּפָּה.

כֶּחָצִיר יָבֵשׁ אֲיַבְּשֶׁנּוּ,

שְׁנַת-יוֹם, שְׁנַת-לֵיל אֶקַּח מֶנּוּ.

אָנִיס מֵעַל גַּב שְׁמֻרוֹתָיו,

יָנוּד כְּמָחֳרָם בְּחַטּאוֹתָיו,

יִדַּל, יִמַּק בְּעָנְיוֹ, כְּתֹם

תִּשְׁעָה כֶפֶל תִּשְׁעָה יוֹם.

וְאִם לֹא אוּכַל לְהַטְבִּיעוֹ,

בְּסַעַר עַז אֲנִי אֲנִיעוֹ.

רְאִי מַה בְּכַפִּי.

מכשפה ב

מַה לָּךְ? מַה לָּךְ?

מכשפה א

בֹּהֶן יָדוֹ זֶה שֶׁל מַלָּח,

שָׁב אֶל בֵּיתוֹ וּבַמְּצוּלָה

טָבַע, אָבַד בֵּין הַחוֹפִים.

[קול תופים]

מכשפה ג

תֻּפִּים! תֻּפִּים!

מֶקְבֶּת בָּא.

כולן

הוֹי, אֲחָיוֹת-קוֹסְמוֹת, תְּנֶינָה

יָד אֶל יָד בְּמָחוֹל תֵּצֶאנָה,

נִדְאֶה עַל פְּנֵי יָם וְיַבֶּשֶׁת

מַעֲשֵׂה עִגּוּל, מַעֲשֵׂה קֶשֶׁת.

שָׁלֹש לִי, שָׁלֹש לָךְ, נָחִישָׁה,

נוֹסִיף שָׁלֹש לְמִנְיַן תִּשְׁעָה,

הָס! נְכוֹנָה הַהַשְׁבָּעָה.

[נכנסים מקבת ובנקו]

מקבת

יוֹם יָפֶה וְאָיֹם כָּזֶה עוֹד לֹא רָאִיתִי.

בנקו

מָה רַב הַדֶּרֶךְ עַד בֹּא פוֹרֶס. מִי אֵל?

מַרְאֵיהֶן דַּל, וּמַלְבּוּשֵׁיהֶן פֶּרֶא.

מַה שּׁוֹנוֹת פְּנֵיהֶן מִפְּנֵי שׁוֹכְנֵי אֶרֶץ,

אַף-עַל-פִּי-כֵן הֵן כָּאן. הַחַיּוֹת אַתֶּן?

הֲיֵשׁ לְשָׁאָלְכֶן? מְדֻמַּנִי, שִׂיחִי

אַתֶּן מְבִינוֹת. הִנֵּה אֶצְבַּע-גֶּרֶם

עַל שָׂפָה רָזָה אִשָּׁה אִשָּׁה תָשִׂים,

וַדַּאי נָשִׁים אַתֶּן, אַף כִּי זִקְנֵיכֶן

הֵם יִמְנְעוּנִי מֵחֲשֹׁב זֹאת.

מקבת

נָא,

אֱמֹרְנָה אִם תּוּכַלְנָה, מִי אַתֶּן.

מכשפה א

יְחִי מֶקְבֶּת! יְחִי אַלּוּף גְּלֶמִיס!

מכשפה ב

יְחִי מֶקְבֶּת! יְחִי אַלּוּף קוֹדוֹר!

מכשפה ג

יְחִי מֶקְבֶּת! יְחִי הַמֶּלֶךְ לֶעָתִיד!

בנקו

אֲדוֹנִי, מַה תִּבָּהֵל, נִדְהָם לְמִשְׁמַע

קוֹל עָרֵב זֶה? בָּאֱמֶת אַשְׁבִּיעֲכֶן:

הַיְצוּרֵי דִמְיוֹן אַתֶּן אוֹ הַאָכֵן

אַךְ מַרְאֵה-עֵינָי? הֵן לִידִידִי יֵשׁ

בְּפִיכֶן כָּבוֹד חָדָשׁ, נְבוּאוֹת גְּדוֹלוֹת,

נִכְבָּדוֹת צוֹמְחוֹת, תִּקְוָה לְהַדְרַת-מֶלֶךְ,

כִּי עַל כֵּן נִדְהָם. לִי לֹא תֹּאמְרוּ כְלוּם.

וְאִם עֵינְכֶן חָדְרָה מִזְּרַע יָמִים בָּאִים

וִידַעְתֶּן גַּרְעִין זֶה אִם יָנֵץ אוֹ לֹא יָעַל,

הַגֵּדְנָה – לֹא אֲבַקֵּשׁ אַף לֹא אִירָא

גַּם אֶת חִבַּתְכֶן גַּם שִׂנְאַתְכֶן.

מכשפה א

תְּהִלָּה!

מכשפה ב

תְּהִלָּה!

מכשפה ג

תְּהִלָּה!

מכשפה א

קָטָן מִמֶּקְבֶּת וְגָדוֹל מִמֶּנוּ!

מכשפה ב

לֹא מְאֻשָּׁר כְּמוֹתוֹ וּמְאֻשָּׁר מִמֶּנּוּ!

מכשפה ג

מִמְּךָ מְלָכִים יֵצְאוּ, וְאַתָּה לֹא תִמְלֹךְ!

יִחְיוּ גַם שְׁנֵיהֶם: בֶּנְקוֹ וּמֶקְבֶּת!

מכשפה א

יִחְיוּ גַם שְׁנֵיהֶם: בֶּנְקוֹ וּמֶקְבֶּת!

מקבת

חַכֶּינָה, מְנַבְּאוֹת לְקוּיוֹת וְהַגֵּדְנָה עוֹד:

יָדָעְתִּי: מִשֶּׁמֵּת סֶנֶיל, אֲנִי

תַּן גְּלֶמִיס; אַךְ תַּן-קוֹדוֹר כֵּיצַד?

עוֹד קוֹדוֹר חַי מְאֻשָּׁר. וְלִמְלֹךְ אֶפְשָׁר

אַךְ כְּשֵׁם שֶׁאֶפְשָׁר לִהְיוֹת אַלּוּף קוֹדוֹר.

מֵאַיִן נְצוּרוֹת אֵל יְדַעְתֶּן – אִמְרוּ?

וְלָמָה עִכַּבְתּוּנוּ פֹה בַּצִּיָּה

בְּבִרְכַּת-נְבוּאָה? הִשְׁבַּעְתִּיכֶן אִמְרוּ!

[המכשפות נעלמות]

בנקו

יֵשׁ בּוּעוֹת בָּאֲדָמָה כְּשֵׁם שֶׁיֵּשׁ בַּמָּיִם,

מֵהֶן גַּם אֵל, אַךְ בּוּעוֹת. אָנָא בָאוּ?

מקבת

הִתְנַדְּפוּ בָּאֲוִיר. וּמַה שֶּׁנִדְמֶה חֹמֶר

נָמֵק כְּהֶבֶל פֶּה בָּרוּחַ. וַחֲבָל

שֶׁנֶּעְלָמוּ.

בנקו

הַאָכֵן הָיוּ בְּרוּאִים בָּם שׂוֹחַחְנוּ?

אוּלַי טָעַמְנוּ מִשָּׁרָשִׁים שׁוֹטִים

הַלּוֹקְחִים מֶנּוּ בִּינָתֵנוּ?

מקבת

יִהְיוּ

בָּנֶיךָ מְלָכִים.

בנקו

אַתָּה תִהְיֶה מֶלֶךְ.

מקבת

וְגַם אַלּוּף-קוֹדוֹר; לֹא כֵן הַדָּבָר?

בנקו

עַל מַנְגִּינָתוֹ וְעַל טָפְסוֹ, מִי פֹה?

[נכנסים רוס ואנגוּס]

רוס

מֶה עָלַץ לֵב הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר שָׁמַע

נִצְחוֹנוֹ שֶׁל מֶקְבֶּת! אַךְ כְּבֹא הָרִנָּה

אֵיךְ נֶאֱבַקְתָּ עִם הַבּוֹגֵד, עָמַד

יֵשׁ מְהַלְלֶךָּ וְיֵשׁ מַחֲשֶׁה מִשְׁתָּאֶה

מַה יֵּשׁ שֶׁלְּךָ וּמַה שֶׁלּוֹ. אַךְ דַּי!

וּכְשֶׁהִתְבּוֹנֵן לַעֲלִילוֹת אוֹתוֹ יוֹם,

רָאֲךָ בְחֵיל נוֹרְבֶגִים הָאַדִּירִים

עָשׂוּי לִבְלִי חָת וּפַחַד זָר לְךָ

מִמַּרְאוֹת-מָוֶת אֵל יָצַרְתָּ אָתָּה.

צִיר אַחַר צִיר, זֶה אַחַר זֶה כַּבָּרָד,

אִישׁ אִישׁ וּבְפִיו הֲמוֹן תְּהִלּוֹתֶיךָ

בִּקְשִׁי מִלְחַמְתְּךָ עַל הַמַּמְלָכָה

לְשָׁפְכָן כֻּלָּן לְפָנָיו.

אנגוס

אֲדוֹנֵנוּ

הַמֶּלֶךְ הוּא שְׁלָחָנוּ לְהוֹדוֹת לָךְ,

אַף לְלַוּוֹתְךָ אֵלָיו, לֹא לָתֵת פְּרָס.

רוס

אַךְ כַּעֲרֻבָּה לְכָבוֹד יוֹתֵר גָּדוֹל

צִוַּנִי לְבָרֶכְךָ בְתוֹר אַלּוּף קוֹדוֹר.

חֲיֵה אַלּוּף, כִּי נָאֶה לְךָ שְׁמֶךָ

וּלְךָ הוּא!

בנקו

כֵּיצַד? נֶאֶמְנוּ דִבְרֵי שָׂטָן?

מקבת

אַלּוּף קוֹדוֹר עוֹד חַי! מַה תַּלְבִּישֵׁנִי

בִּבְגָדִים שְׁאוּלִים?

אנגוס

הֵן, מִי שֶׁהָיָה תַּן

עוֹד חַי, אַךְ רִגְעֵי חַיָּיו סְפוּרִים לוֹ.

כִּגְמוּלוֹ הוּשַׁב לוֹ. וְלֹא יָדַעְתִּי:

הֲנָתַן חֶרֶשׁ יָדוֹ לַנּוֹרְבֶגִים,

אוֹ נָפַל אֶל הַמּוֹרְדִים, וְאוּלַי שִׁחֵת

עִם זֶה וְעִם זֶה לִפְרֹעַ פְּרָעוֹת בְּאַרְצוֹ;

אַךְ עֲווֹן-בֶּגֶד נִמְתַּח עָלָיו וְגַם הוֹדָה,

וּבְפִשְׁעוֹ נָפָל.

מקבת

[הצִדה] תַּן-קוֹדוֹר וְאַלּוּף גְּלֶמִיס!

וְהַנַּעֲלֶה עֲלֵיהֶם עוֹמֵד וּבָא. [אל רוס ואנגוס] לָכֶם

תּוֹדָתִי בְּעַד טִרְחַתְכֶם.

[אל בנקו] וְאֵינְךָ

מְקַוֶּה אֲשֶׁר יִמְלְכוּ בָנֶיךָ,

הֲלֹא הָאוֹמְרוֹת לִי אַלּוּף קוֹדוֹר

הִבְטִיחוּ זֹאת, לֹא פָחוֹת?

בנקו

הָאֱמוּנָה

יְכוֹלָה לְהַשִׁיאֲךָ, תַּן-קוֹדוֹר,

וְתִשְׁאַף לְכֶתֶר. מוּזָר מְאֹד הַדָּבָר!

וּלְעִתִּים קְרוֹבוֹת יֹאמְרוּ לָנוּ אֱמֶת

שְׁלִיחֵי-תֹּפֶת כְּדֵי לְהָדְפֵנוּ לְמַדְחֵפוֹת,

וּבְשַׁעֲשׁוּעֵי תֹּם גַּם יִמְשְׁכוּנוּ

לְהַסְגִּירֵנוּ לְעֻמְקֵי-תְהוֹם.

אַחַי, אַךְ מִלָּה אַחַת בְּבַקָּשָׁתִי.

מקבת

[הצדה] אֲמִתּוֹת שְׁתַּיִם נִבְּאוּ לִי, וְהֵן

פְּתִיחָה מֻצְלָחָה לְמַעֲרָכָה,

שֶׁתָּכְנָהּ מְלוּכָה. [בקול רם]

תּוֹדָתִי נְדִיבֵי-עָם!

[לעצמו] לֹא, אוֹתוֹ קוֹל-קוֹרֵא מִחוּץ לַטֶּבַע

לֹא יוּכַל לִהְיוֹת רַע – וְגַם טוֹב. אִם רַע הוּא,

מַדּוּעַ צְפוּנָה בוֹ עֲרֻבַּת-הַהַצְלָחָה,

כִּי הִתְחִיל בָּאֱמֶת? הִנְנִי קוֹדוֹר.

וְִאִם טוֹב, מַה תְּבִיאֵנִי לְנִסָּיוֹן,

וּשְׂעָרִי סִמֵּר לְמַרְאֵה-בַלְהוֹתָיו,

לִבִּי הָעַז כְּבָר הוֹלֵם עַל צַלְעוֹתָיו,

שֶׁלֹּא כְדֶרֶך טִבְעוֹ? זְוָעוֹת הֹווֹת

הֵן רָפוֹת מִבַּלָּהוֹת שֶׁבַּדִּמְיוֹן,

וְרֶצַח זֶה, שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא פְּרִי-שְׂעִפַּי,

כְּבָר זִעֲזַע עוֹלָמִי זֶה שֶּׁלִּי

עַד כְּדֵי לְדַכֵּא כָּל פְּעֻלָּה, וְאֵין

לִי כְלוּם מִלְּבַד מַה שֶׁהוּא לֹא-כְלוּם.

בנקו

רְאוּ חֲבֵרֵנוּ אֵיךְ הוּא נִדְהָם מְאֹד.

מקבת

[לעצמו] אִם אָמַר זֶה גוֹרָלִי וְאֶהְיֶה מֶלֶךְ,

הוּא יַעַטְרֵנִי בְּלִי שֶׁאָזוּז.

בנקו

כְּבוֹדוֹ זֶה

הֶחָדָשׁ כְּבֶגֶד חָדָשׁ זֶה, שְׁאֵינוֹ

הוֹלְמֶנּוּ אֶלָּא מִתּוֹךְ שִׁמּוּשׁ רַב.

מקבת

[לעצמו] יִהְיֶה אֲשֶׁר יִהְיֶה, הַזְּמַנִּים יִנְקֹפוּ

עַל שְׁעוֹתֵיהֶם, וְאִם קָשֶׁה הַיּוֹם מְאֹד.

בנקו

מֶקְבֶּת נִכְבָּדִי

אַךְ לְךָ נוֹחִילָה.

מקבת

אִתְּכֶם הַסְּלִיחָה. מֹחִי זֶה הַנּוֹאָל

נִשְׁכָּחוֹת מִנִּי קֶדֶם פָּקָד. רֵעַי,

טִרְחַתְכֶם רְשׁוּמָה פֹה. יוֹם יוֹם זֶה דַרְכִּי

לַחֲזֹר עַל הָעַמּוּד לִקְרֹא אוֹתוֹ.

הָבָה נָחוּשָׁה אֶל הַמֶּלֶךְ. [אל בנקו] אַתָּה

שִׂים לִבְּךָ לְמַה שֶּׁקָּרָה. וּבְיֵשׁ פְּנַאי

לְהַעֲמִיק וְתַחְקֹר בּוֹ, נְדַבֵּר

בְּלֹא לֵב וָלֵב אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ.

בנקו

בְּחֵפֶץ-לֵב.

מקבת

אֲבָל עַד אָז דַּיֵּנוּ! נֵלְכָה רֵעָי!

[יוצאים]

מחזה ד    🔗

פורֶס. חדר הארמון

[קול חצוצרות. נכנסים דונקן, מלקולם, דונלבין, לינוקס ורואי פני המלך]

דונקן

גְּזַר דִּינוֹ שֶׁל קוֹדוֹר הַהוּצָא כְבָר

לַפֹּעַל וְהַמַּלְאָכִים שָׁבוּ?

מלקולם

מַלְכִּי,

הֵם טֶרֶם שָׁבוּ; אַךְ אֲנִי דִבַּרְתִּי

עִם אֶחָד שֶׁרָאָהוּ בְּמוֹתוֹ, וְסִפֵּר:

בְּגִלּוּי לֵב גַּם הוֹדָה עֲווֹן בָּגְדוֹ,

סְלִיחָתְךָ בִקֵּשׁ וַיִּנָּחֵם מְאֹד

עַל כָּל רָעָתוֹ. וּבְכָל חַיָּיו דָּבָר

לֹא הָלַם אוֹתוֹ יָפֶה מִמִּיתָתוֹ.

הוּא מֵת כְּאִישׁ שֶׁחָקַר כֵּיצַד מֵתִים,

וַיַּשְׁלֵךְ אֶת הַיָּקָר לוֹ מִכֹּל,

כְּהַשְׁלִיךְ אִישׁ כְּלִי אֵין בּוֹ חֵפֶץ.

דונקן

אֵין יֵשׁ בְּיָדֵינוּ הָאֳמָנוּת לַכִּיר

מִתּוֹךְ הַכָּרַת פָּנָיו נֶפֶשׁ אִישׁ.

זֶה הָיָה שׁוֹעַ אֲשֶׁר בּוֹ בָטַחְתִּי

וֶאֱמוּנָתִי רַבָּה.

[נכנסים מקבת, בנקו, רוס ואנגוס]

אָח לִי נִכְבָּד!

אֲבָל עֲווֹנִי זֶה, עֲווֹן כְּפוּיֵי טוֹבָה,

גָּדַל, לְהָעִיק לִי מִנְּשׂא, כִּי אַתָּה

כֹּה מַרְבֶּה מַקְדִּימֵנִי, אֲשֶׁר גַּם

אֵל אֶבְרוֹת כָּל תַּגְמוּלַי הַמְמַהֲרִים

כְּבָר נִלְאוּ מֵהַשִּׂיגְךָ. וְלוּ קָטְנוּ

עֲלִילוֹתֶיךָ וְגָדְלוּ כָל שִׁלּוּמַי

וְתוֹדָתִי, זֶה כְּנֶגֶד זֶה, וְלוּ יִשָּׁקְלוּ,

חוֹבִי לְךָ עוֹלֶה עַל כָּל שִׁלּוּמִים בָּעוֹלָם!

מקבת

שֵׁרוּתִי וְחוֹבָתִי כֵּיוָן נַעֲשׂוּ,

עַל שְׂכָרִי בָאתִי כְּבָר. וּלְהוֹד מַלְכוּתוֹ

יָאֶה לְקַבֵּל חוֹבוֹתֵינוּ, הֵמָּה

בָּנִים וַעֲבָדִים לְכִסְאֲךָ, לְמַלְכוּתְךָ.

וְאִם עָשׂוּ מִתּוֹךְ אַהֲבָה וְכָבוֹד,

לֹא עָשׂוּ אֶלָּא מַה שֶּׁהֵם חַיָּבִים.

דונקן

הֱיֵה לִי בָרוּךְ פֹּה!

הַיּוֹם זֶה הַחִלּוֹתִי לְנָטְעֲךָ

אַף אֶדְאַג וְתַעֲלֶה וּתְשַׂגְשֵׂג. בֶּנְקוֹ,

גַּם אַתָּה לֹא קָטֹנְתָּ, וְגַם שְׂכָרְךָ

הוּא לֹא יְקֻפַּח. בֹּא וַאֲחַבְּקֶךָ,

אֶל לִבִּי אֲאַמְצֶךָ.

בנקו

וְאִם אַעַל

הַיְבוּל, אַךְ לְךָ, מַלְכִּי.

דונקן

זֶה חֶפְצִי

לְהַחְבִּיא גְּדָל שְׂשׂוֹנִי בְּאֶגְלֵי-יְגוֹנִים.

הוֹי, בָּנַי, שְׁאֵרֵי-בְשָׂרִי, וְאַלּוּפַי

וְכָל הַקְּרוֹבִים בְּיוֹתֵר, דְּעוּ, אֶת בְּנִי מַלְקוֹלְם

אָנֹכִי שָׂם עַל כִּסְאִי, יִירָשֶׁנּוּ

זֶה בְכוֹרִי. וּמֵעַתָּה לוֹ יִקָּרֵא

נְסִיךְ-קַמְבֶּרְלֶנְד, ְולֹא אֶחָד הוּא יִכָּבֵד,

כִּי אוֹתוֹת כָּבוֹד כְּכֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם

יִבְרְקוּ עַל כֻּלְכֶם, כָּל הָרְאוּיִים.

מִכָּאן לְאִינְוֶרְנֶס. [אל מקבת] הוֹסֵף וְחַיְּבֵנוּ עוֹד.

מקבת

הַנֹּפֶשׁ אֵינוֹ אֶלָּא עָמָל, בָּא

שֶׁלֹּא בִּשְׁבִילְךָ. אֶהְיֶה בְעַצְמִי מַלְאָךְ

כְּדֵי לְשַׂמֵּחַ אֹזֶן אִשְׁתִּי,

כִּי אַתָּה בָא. וּמִתּוֹךְ יִרְאַת-כָּבוֹד

מִמְּךָ אֶפָּרֵד.

דונקן

קוֹדוֹר הַנַּעֲלֶה שֶׁלִּי!

מקבת

[לעצמו] נְסִיךְ קַמְבֶּרְלֶנְד! וּמַעֲלָה זוֹ, אִם לֹא

עָלֶיהָ אֶפְסַח, הַפֵּל תַּפִּילֵנִי –

עַל דַּרְכִּי תִּשְׁכָּב! אוֹר כּוֹכָבִים דְּעָךְ!

אַל אוֹר עַל שְׁחֹרִים סִתְרֵי–מַאֲוַיַּי.

תִּתְעַלֵּם עַיִן מִן הַיָּד וְהָיָה

מַה שֶּׁהָעַיִן תִּפְחַד לִרְאוֹת לְאַחַר אֲשֶׁר הָיָה.

[יוצא]

דונקן

כִּדְבָרְךָ, נָדִיב הוּא, יַקִּירִי בֶּנְקוֹ!

מָה אָגִיל מְאֹד לְשַׁבְּחוֹ. חַג הוּא לִי.

נָחִישָׁה אַחֲרָיו. יָצְאָה אַהֲבָתוֹ

לְפָנֵינוּ לְקַדְּמֵנוּ שָׁלוֹם.

אֵין כָּמוֹהוּ בְכָל הָאָרֶץ!

[קול חצוצרות, יוצאים]

מחזה ה    🔗

אִיְנְוֶרְנְס . ארמון מקבת

[נכנסת לידי מקבת, בידה מכתב]

לידי מקבת

"הֵן פָּגְעוּ בִי בְּיוֹם נִצְחוֹנִי. וּמִתּוֹךְ הַבְּשׂוֹרָה

הָאֲמִתִּית אֲנִי לָמֵד, שֶׁדַּעְתָּן עוֹלָה עַל דַּעַת

בְּנֵי תְמוּתָה. כְּשֶׁגָּדַל חִשְׁקִי לְהוֹסִיף וְלִשְׁאֹל,

נַעֲשׂוּ אֲוִיר וְנֶעְֶלְמוּ בְתוֹכוֹ. עוֹדֶנִּי עוֹמֵד נִדְהָם

מִמַּרְאֵה הַמּוֹפֵת, וּמַלְאֲכֵי הַמֶּלֶךְ בָּאוּ וַיְבָרְכוּנִי

לִהְיוֹתִי אַלּוּף-קוֹדוֹר, שֶׁכָּךְ קָרְאוּ לִי קֹדֶם

הָאֲחָיוֹת הַקוֹסְמוֹת. וְגַם גִּלּוּ לִי שֶׁמֶץ מֵעֲתִידוֹת

תָּבֹאנָה, בְּאָמְרָן: יְחִי הַמֶּלֶךְ לֶעָתִיד. מָצָאתִי

לְנָכוֹן לְהוֹדִיעַ לָךְ מִכָּל אֵלֶּה, חֲבֶרְתִּי הַיְקָרָה

לִגְדֻלָּה, בִּכְדֵי שֶׁלֹּא יִגָּרַע חֶלְקֵךְ הַמַּגִּיעַ לָךְ

בַּשִּׂמְחָה, אִם לֹא תֵּדְעִי אֶת הַגְּדֻלָּה הָעוֹמְדָה לָךְ

לָבֹא. שִׂימִי זֹאת אֶל לִבֵּךְ וַהֲיִי שָׁלוֹם".

גְּלֶמִיס וְקוֹדוֹר הִנְּךָ וְגַם תִּהְיֶה

מַה שֶּׁהִבְטִיחוּ לְךָ. לְטִבְעֲךָ יָרֵאתִי,

פֶּן רַב בְּךָ חֲלֵב אַהֲבַת-אָדָם,

וְלֹא תִבְחַר אֶת הַקְּרוֹבָה שֶׁבַּדְּרָכִים.

לִגְדֻלּוֹת תִּשְׁאַף אַף לִתְהִלָּה; אַךְ

בְּלִי הָרַע הַכָּרוּךְ בַּעֲקֵבָן.

תִּתְאַו לְמַלֵּא רְצוֹנְךָ בְמִדָּה גְדוּשָׁה

וְגַם בִּקְדֻשָּׁה; רְצוֹנְךָ בְּמִשְׂחָק כָּשֵׁר

וּבְרֶוַח שֶׁל רַמַּאי. נִצְרָךְ גְּלֶמִיס

לְקוֹרֵא: “כֹּה עֲשֵׂה, אִם אַךְ תִּרְצֶה בָזֶה”,

וְאוֹתָהּ לַעֲשׂוֹת אַתָּה יָרֵא יוֹתֵר,

מִכְּפִי יִרְאָתְךָ וְלֹא תַעֲשֶׂה כְּלָל.

בּוֹא הֵנָּה וְאֶשְׁפֹּך רוּחִי לְתוֹךְ אָזְנֶיךָּ,

אֲגָרֵשׁ מִפָּנֶיךָ בְאֹמֶץ-לְשׁוֹנִי

כָּל עוֹצֵר בַּעַדְךָ מִנֶּזֶר-פַּזְּךָ

עִטְּרוּךָ בוֹ, אֵין סָפֵק, כְּבָר גּוֹרָלְךָ

וְכֹחוֹת טְמִירִין.

[נכנס מלאך]

אַתָּה, מַה תְּבַשֵּׂר?

המלאך

הַמֶּלֶךְ בָּא הַלַּיְלָה הֵנָּה.

לידי מקבת

כְּלוּם

נִטְרְפָה עָלֶיךָ דַּעְתְּךָ, וְאֵין

אֲדוֹנְךָ אִתּוֹ? כִּי אָז וַדַּאי הָיָה

מוֹדִיעַ לִי לְהִכּוֹן.

המלאך

כֵּן דִּבַּרְתִּי.

מִיָּד בָּא הָאַלּוּף; וְגַם הִבְהִיל

מִנְּעָרַי הֵנָּה. כָּל עוֹד בּוֹ הַנְּשָׁמָה

הִגִּיעַ פֹּה לְבַשֵׂר.

לידי מקבת

דַּאֲגוּ לוֹ.

כֵּן, גְּדוֹלוֹת הִגִּיד. [המלאך יוצא] גַּם יִחַר גְּרוֹן

הָעוֹרֵב הַמְבַשֵּׂר אֶת בֹּא דוּנְקֶן, בֹּא רַע-מַזָּל

בְּצֵל קוֹרַת בֵּיתִי. וְאַתֶּן, רוּחוֹת

מְסַיְּעוֹת לִשְׂעִפֵּי-רֶצַח בֹּאנָה,

הַשּׁוּנִי טֶבַע-נָשִׁים וּמַלְאוּנִי

מִבֹּהֶן רַגְלִי וְעַד קָדְקֳדִי קְשִׁי-

אַכְזְרִיּוּת שֶׁבְּאַכְזְרִיּוּת. הַקְשׁוּ דָמַי.

סִגְרוּ בַּעֲדִי מֵעֲבֹר מֵהִכָּנֵס

כָּל מוּסַר-כְּלָיוֹת בִּי, כָּל רְגָשׁוֹת שֶׁל

חֲרָטָה טִבְעִיִּים, לְזַעְזֵעַ

קְשִׁי-מְזִמָּתִי וְלָשִׂים שָׁלוֹם בֵּינָהּ

וּבֵין גְּמַר פָּעֳלִי. הוֹי, שֵׁדֵי-רֶצַח,

הַמְסַיְּעִים לְכָל מַזִּיקֵי-עוֹלָם.

בַּאֲשֶׁר אַתֶּם שָׁם וְאֵין עַיִן רוֹאָה,

הִכָּנְסוּ לְתוֹךְ שָׁדַי, אֵל שְׁדֵי-אִשָּׁה,

וְהָפַךְ זֶה חֲלָבִי מָרָה. בּוֹאָה לַיְלָה,

הִתְעַטֵּף בַּעֲשַׁן-שְׁאוֹל הֲכִי אָפֵל,

וְלֹא תִרְאֶה מַאֲכַלְתִּי פֶצַע תָּעַשׂ,

וְלֹא יַחְדְּרוּ שְׁחָקִים צְעִיף-הַמַּאְפֵּלְיָה

וְקָרְאוּ: “הֶרֶף, הֶרֶף!”

[נכנס מקבת]

גְּלֶמִיס, קוֹדוֹר!

וְגָדוֹל מִשְּׁנֵי אֵלֶּה בְיַד הַקּוֹל הָאַחֲרוֹן.

הֲלֹא אִגַּרְתְּךָ טִלְטְלַתְנִי הַרְחֵק

מֵעֵבֶר הֹוֵה-קְטַנּוֹת זֶה. וּכְבָר

עֲתִידוֹת אָחוּשׁ עוֹד נָכוֹנוּ.

מקבת

אַהֲבָה,

הַלַּיְלָה דּוּנְקֶן הֵנָּה בָא!

לידי מקבת

וּמָתַי יֵלֵךְ?

מקבת

עוֹד מָחָר. כֵּן יְשַׁעֵר.

לידי מקבת

הָה! לְעוֹלָם

לֹא יִרְאֶה שֶׁמֶשׁ מָחָר זֶה, לְעוֹלָם!

פָּנֶיךָ, הוֹי, אַלּוּפִי, כִּפְנֵי סֵפֶר

בָּם יִקְרְאוּ בְנֵי-אָדָם דְּבָרִים זָרִים.

לְהַתְעוֹת פְּנֵי הַזְּמַן יִהְיוּ פָנֶיךָ

כִּפְנֵי הַזְּמַן, וְיִשְׂאוּ שָׁלוֹם שָׁלוֹם

עֵינֶיךָ, יָדְךָ וְגַם לְשׁוֹנֶךָ.

הַבֵּט כְּהַבֵּט פֶּרַח תָּמִים, אוּלָם

הֱיֵה הַנָּחָשׁ יִרְבַּץ תַּחְתָּיו, דְּאַג

לַבָּא אֵלֵינוּ, אַךְ בְּיָדַי תַּפְקִיד

עֲלִילוֹת גְּדוֹלוֹת בְּלַיְלָה זֶה, וְשֶׁכָּל

יָמֵינוּ וְלֵילוֹתֵינוּ לְעָתִיד לָבֹא יָרִים

בִּגְאוֹן-מְלָכִים וְשִׁלְטוֹן בְּלִי מְצָרִים.

מקבת

עוֹד נָשׁוּב לְדַבֵּר בְּעִנְיָן זֶה.

לידי מקבת

פָּנֶיךָ לְךָ מְאִירִים יִהְיוּ הֵמָּה:

בְּשִׁנּוּי סֵבֶר פָּנִים תָּלִין אֵימָה.

לַשְּׁאָר אֶדְאַג אָנִי.

מחזה ו    🔗

לפני ארמון מקבת

[קול חלילים. אבוקות. נכנסים דונקן, מלקולם, דונלבין,

בנקו, לינוקס, מקדוף, רוס, אנגוס ובני-לוויה]

דונקן

מַה נֶּחְמָד מְקוֹם-הָאַרְמוֹן, וַאֲוִירוֹ

הָרַךְ וְהַקַּל בָּא וּמִתְחַבֵּב עַל

חוּשֵׁינוּ הַמִּתְרַכְּכִים.

בנקו

וְאוֹתָהּ סְנוּנִית

שׁוֹכֶנֶת-הֵיכָל, אוֹרְחוֹ שֶׁל הַקַּיִץ,

מְעִידָה בְּנֹעַם שִׁכְנָהּ עַל נִיחוֹחוֹ

שֶׁל רוּחַ-הַשָּׁמַיִם פֹּה. כִּי לָכֵן

אֵין כַּרְכּוֹב, פִּנָּה, עַמּוּד אוֹ אַפְרִיזָה,

אֲשֶׁר אֵין עָלָיו קֵן מְרַחֵף בָּנְתָה צִפּוֹר

וְעָשְׂתָה עֶרֶשׂ-אֶפְרוֹחֶיהָ. זֹאת

רָאִיתִי: מָקוֹם אֲשֶׁר תִּבְחַר לְקַנֵּן

וְלִדְגֹּר בּוֹ, אֲוִירוֹ עָרֵב תָּמִיד.

[נכנסת לידי מקבת]

דונקן

חֲזוּ אֶת בַּעֲלַת-הַבַּיִת הָעֲדִינָה!

הָאַהֲבָה הַיּוֹצֵאת בְּעִקְּבוֹתֵינוּ הִיא

לְעִתִּים קְרוֹבוֹת אַךְ לְמַשָּׂא לָנוּ;

אַךְ נוֹדֶה לָהּ, כִּי אַהֲבָה הִיא. ִ מִכָּאן,

עֲלֵיכֶם לְהִתְפַּלֵּל וְיִגְמֹל לִי

עַל כָּל אֵל טִרְחוֹתֵיכֶן וְלִהְיוֹת לִי

אֲסִירֵי תוֹדָה עַל שֶׁהֶלְאֵיתִיכֶן.

לידי מקבת

וְלוּ הָיָה שֵׁרוּתֵנוּ שֵׁרוּת-מִשְׁנֶה,

וְשׁוּב כָּפוּל, הֵן לֹא יִהְיֶה אֶלָּא

פְּעֻלָּה דַלָּה וְגַם פְּשׁוּטָה מְאֹד

לְגַבֵּי אוֹתוֹ כָבוֹד גָּדוֹל וְנֶהְדָּר,

הִשְׁפִּיעַ הוֹד מַלְכוּתוֹ עַל בֵּיתֵנוּ.

וּבַעֲלֵי חוֹב אֲנַחְנוּ לוֹ לְעוֹלָם

עַל כָּל הַכָּבוֹד, אֲשֶׁר בּוֹ כִבְּדָנוּ

מִלְּפָנִים וְעָתָּה; וְנוֹדֶה לוֹ בִּתְפִלָּה.

דונקן

וְאַלּוּף קוֹדוֹר אֵיפֹה הוּא?

הֲלֹא יָצָאנוּ בְעִקְּבוֹתָיו, סְבוּרִים

שֶׁנַּקְדִּימֶנּוּ לָבֹא¹³, אַךְ הוּא מְאֹד מֵיטִיב לִרְכֹּב.

אַךְ רַבָּה אַהֲבָתוֹ שִׁנְּנָה דָרְבָנוֹ,

הִקְדִּימָה לַהֲבִיאוֹ לְבֵיתוֹ, טֶרֶם

הִגַּעְנוּ אָנוּ. בַּעֲלַת-בַּיִת נָאָה,

אוֹרְחֵיכֶם נִהְיֶה לַיְלָה זֶה.

לידי מקבת

בְּכָל עֵת

בְּיַד עֲבָדֶיךָ אָנוּ וְכָל אֲשֶׁר לָנוּ

פִּקָּדוֹן לָתֵת דִּין וְחֶשְׁבּוֹן כִּרְצוֹנֶךָ

וּלְהַחֲזִיר אֶת שֶׁלְּךָ לְךָ.

דונקן

תְּנִי יָדֵךְ לִי,

וְאֶל בַּעַל בַּיִת זֶה נַהֲגִינִי.

מְאֹד אֲהַבְתִּיו, תָּמִיד אֵט לוֹ חֶסֶד.

בִּרְשׁוּתֵךְ גְּבִרְתִּי.

[הכול יוצאים]

מחזה ז    🔗

ארמונו של מקבת

[קול חלילים. לפידים. נכנס עורך השולחן ועוד משרתים

עם קערות ועוברים על פני הבימה. אחרי כן נכנס מקבת]

מקבת

מַה טּוֹב לוּ נִגְמַר דָּבָר כֵּיוָן נַעֲשָׂה,

כִּי אָז מִהַרְנוּ לִפְעֹל. וְאִלּוּ קָלַט

הָרֶצַח כָּל תּוֹצְאוֹתָיו, וְלוּ עִם גְּמַר

פָּעֳלוֹ קִצּוֹ בָא, וּבְמַכָּה אַחַת

רֹאשׁ-הֲוָיָתוֹ וְקִצָּהּ יִהְיוּ פֹה,

אַךְ פֹּה, עַל חֻלְיַת-זְמַן זֶה וְעַל גּוּשׁוֹ,

כִּי אָז גַּם בַּזְנוּ לְעוֹלָם הַבָּא; אוּלָם

עֲלִילוֹת אֵל כָּל תַּגְמוּלוֹתָן פֹּה.

אַךְ נוֹרֶה תּוֹרַת-דָּמִים, וְהִיא שָׁבָה

לָרַב לְרוֹעֵץ. וְצֶדֶק נְקִי-כַפַּיִם

בָּא וְתוֹקֵעַ בִּשְׂפָתֵינוּ כוֹס

בָּהּ שַׂמְנוּ רָעַל. זְבוּל-מִבְטַחִים מִשְׁנֶה

לוֹ פֹה: אֲנִי שְׁאֵר-בְּשָׂרוֹ גַּם נְתִינוֹ,

שְׁנֵי טַעֲמֵי-אוֹן כְּנֶגֶד פָּעֳלִי, וְגַם

הוּא אוֹרְחִי, וְעָלַי גַּם לִנְעֹל דֶּלֶת

בִּפְנֵי רוֹצֵחַ וְלֹא לָשֵׂאת סַכִּין בְּעַצְמִי,

וְגַם רַכּוֹת יִשְׁלֹט דּוּנְקֶן. וּמֶמְשַׁלְתּוֹ

בְּטָהֳרָה יִשְׁפֹּךְ. וְעָנְתָה בוֹ צִדְקָתוֹ

כְּמַלְאֲכֵי-אֵל, בִּלְשׁוֹנוֹת שֶׁל חֲצוֹצְרוֹת

עָלַי יָרִיעוּ עֲווֹן רֶצַח אָיֹם.

וּבָאָה חֶמְלָה, כְּיֶלֶד זֶה אַךְ נוֹלַד,

עַל כַּנְפֵי סַעַר, אוֹ כִּכְרוּבִים רוֹכְבִים

עַל גַּב סוּסֵי-אֲוִיר בִּלְתִּי נִרְאִים,

וְנָפְחָה אֵימַת פָּעֳלִי בַּכֹּל

לַטְבִּיעַ רוּחַ בְּתוֹךְ הַדְּמָעוֹת. אֵין לִי

כָּל דָּרְבָן לִמְחֹץ כַּוָּנָתִי בִּלְתִּי

זוֹ אַהֲבַת-הַכָּבוֹד תִּקְפֹּץ-תָּעַל –

תִּכְשַׁל וְנָפְלָה לְעֵבֶר זֶה.

[נכנסת לידי מקבת]

מַה יֵּשׁ?

לידי מקבת

כִּמְעַט וְגָמַר לִסְעֹד. לָמָה נְטַשְׁתּוֹ?

מקבת

הֲדָרַשׁ לִי?

לידי מקבת

אֲבָל כְּלוּם לֹא יָדָעְתָּ?

מקבת

אַל נוֹסִיף לַרְחִיק לֶכֶת בְּעִנְיָן זֶה.

זֶה עַתָּה רַק כִּבְּדַנִי, וְגַם קָנִיתִי

לִי הַעֲרָכַת פָּז מֵאֵת כָּל קְצוֹת הָעָם.

יֵשׁ לָשֵׂאת אוֹתָן תְּחִלָּה בְּהוֹד תִּפְאַרְתָּן

וְלֹא לְמַהֵר וּלְהִתְפָּרְקָן.

לידי מקבת

כְּלוּם

שִׁכּוֹרָה הָיְתָה תִּקְוָה שֶׁלְּבַשְׁתָּהּ

אִם יָשְׁנָה? וְנֵעוֹרָה מְאֹד חִוֶּרֶת.

תַּשׁ כֹּחָהּ לְמַרְאֵה אֲשֶׁר עָשְׂתָה בְאוֹן.

מֵעַתָּה אֵדַע לַעֲרֹךְ אֶת אַהֲבַת מֶקְבֶּת.

הֲתִירָא לִהְיוֹת בִּפְעָלֶיךָ וְאוֹנְךָ

אֶת אֲשֶׁר אַתָּה מוֹצֵא פְּאֵר-הַחַיִּים

וְלִהְיוֹת בְּעֵינֵי עַצְמְךָ מוּג-לֵב?

וְכוֹרֵךְ “רוֹצֶה אָנִי” וְ“יָרֵאתִי”,

כְּאוֹתָהּ שׁוּנְרָא שֶׁבַּמָּשָׁל¹⁴.

מקבת

נָא, הַסִּי!

כִּי אָעֵז לַעֲשׂוֹת הַיָּאֶה לְאָדָם;

הַמַּרְבֶּה – אֵינוֹ אִישׁ.

לידי מקבת

מִי הִיא הַחַיָּה

הִכְרִיחָה אוֹתְךָ לְגַלּוֹת זְמָמְךָ לִי?

עַד שֶׁהִרְהַבְתָּ עֹז– הָיִיתָ גֶבֶר.

הֱיוֹתְךָ יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר הָיִיתָ – מַשְׁמַע

עַל-אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה אִישׁ. גַּם זְמַן גַּם מָקוֹם

לֹא הִתְאִים אָז. רָצִיתָ לִבְרֹא שְׁנֵיהֶם

וְהִנֵּה נַעֲשׂוּ מֵעַצְמָם; וְהַהַתְאֵם

עֲכָרְךָ עָתָּה. שָׁד חָלַצְתִּי וְאֵדַע

מַה יָּקָר לָנוּ תִינוֹק יוֹנֵק שָׁד;

וְאוּלָם, גַּם כְּשֶׁהוּא מְחַיֵּךְ בְּפָנַי,

מִפִּיו הָיִיתִי מָשָׁה אֶת פִּטְמָתִי

וְרוֹצְצָה גֻּלְגָּלְתּוֹ לוּ נִשְׁבַּעְתִּי,

כְּשֵׁם שֶׁנִּשְׁבַּעְתָּ אַתָּה לַעֲשׂוֹת.

מקבת

אַךְ אִם לֹא נַצְלִיחַ?

לידי מקבת

לֹא נַצְלִיחַ!

דְּרֹךְ אֶת גְּבוּרָתְךָ עַד מְקוֹם-הַתְּפִיסָה¹⁵

כִּי אָז נַצְלִיחַ. לִכְשֶׁיִּישַן דּוּנְקֶן

(הֲלֹא תַרְדֵּמָה תִתְקְפֶנּוּ אַחֲרֵי

עֲמַל הַמַּסָּע) וַאֲנַצַּח אֶת

שְׁנֵי שׁוֹמְרֵי-סִפּוֹ בְתִירוֹשׁ וּבְיֵין-רֶקַח,

וְכָלָה כָּל זְִכְרוֹנָם שׁוֹמֵר מֹחָם

וִיהִי כֶעָשָׁן, וּבֵית-קִבּוּל שִׂכְלָם

לִכְלִי שֶׁל חֶרֶס, וּבִהְיוֹתָם שְׁקוּעִים

בִּשְׁנַת-בְּהֵמוֹת, סְפוּגֵי סָבְאָם מֵתִים,

הַאִם יִבָּצֵר מֶנִּי וּמִמְּךָ

דָּבָר לַעֲשוֹׂת לְדוּנְקֶן, בְּאֵין לוֹ שׁוֹמֵר?

וְלֹא יָחוּל זֶה עַל רֹאשׁ הַנְּעָרִים סָפְגוּ

הַיַּיִן כְּאוֹתוֹ סְפוֹג, וְהֵמָּה יִשְׂאוּ

עֲווֹן רָצְחֵנוּ זֶה הַגָּדוֹל?

מקבת

בָּנִים

הֵינִיקִי לִי לְהַבָּא! אֹמֶץ חָמְרֵךְ

הֵן יַעֲשֶׂה אַךְ זְכָרִים. מִי לֹא יֹאמַר,

שֶׁהֵמָּה עָשׂוּ זֹאת, אִם בַּדָּמִים נִמְשַׁח

אֶת שְׁנֵי הַשׁוֹמְרִים הַנִּרְדָּמִים וְגַם

נַכֶּנּוּ בְּחַרְבוֹתֵיהֶם?

לידי מקבת

אִישׁ לֹא יָעֵז

לַחְשֹׁב אַחֶרֶת, אִם מִגֹּדֶל צַעַר

נֵילִילָה מַר לְמוֹתוֹ.

מקבת

אָנֹכִי לִבְלִי חָת,

עֲצַבַּי מְתוּחִים לְמִפְעַל-הַבַּלָּהוֹת.

קוּמִי וְנַתְעֶה בְמַרְאֵה-אוֹר דּוֹרֵנוּ

וּפְנֵי-הַשֶּׁקֶר יְכַסּוּ עַל שֶׁקֶר בִּלְבָבֵנוּ.

[יוצאים]

 

מערכה שניה    🔗

מחזה א    🔗

חצר בארמון מקבת

[נכנסים בנקו ופליַנס. משרת נושא אבוקה לפניהם]

בנקו

הַנַּעַר, אֵיזוֹ שָׁעָה כְּבָר?

פלינס

הַלְּבָנָה בָאָה; קוֹל-הַפַּעֲמוֹן לֹא שָׁמָעְתִּי.

בנקו

וְהִיא בַחֲצִי הַלַּיְלָה בָאָה.

פלינס

אָבִי,

דוֹמַנִי, שָׁעָה יוֹתֵר מְאֻחֶרֶת עָתָּה.

בנקו

טֹל חַרְבִּי, בְּנִי! קַמְצָנִים הַשָּׁמַיִם,

אֶת כָּל הַנֵּרוֹת כִּבּוּ; קַח גַּם זֶה!

עֲיֵפוּת כְּבֵדָה כְעוֹפֶרֶת תִּלְחָצֵנִי,

וּבְכָל זֹאת לֹא הָיִיתִי רוֹצֶה לִישֹׁן.

הוֹי, כֹּחוֹת-אֵל, קְחוּ מֶנּוּ שְׂעִפֵּי-זְוָעָה,

הַתּוֹקְפִים אִישׁ בְּמַרְגּוֹעַ-לַיְלָה.

[נכנס מקבת עם משרת נושא אבוקה]

תֵּן

לִי חַרְבִּי. מִי שָׁם?

מקבת

אִישׁ שְׁלוֹמֵנוּ.

בנקו

הֲטֶרֶם תִּישַׁן? כְּבָר שָׁכַב מַלְכִּי.

שְׁבַע-רָצוֹן מְאֹד הָיָה הַמֶּלֶך, גַּם

מַתָּנוֹת גְּדוֹלוֹת הֶעֱנִיק לִמְשָׁרְתֶיךָ

אַף יַהֲלוֹם זֶה לְאִשְׁתְּךָ נָתַן לְאוֹת

שֶׁהִיא הַטּוֹבָה בְּכָל מַכְנִיסוֹת-אוֹרְחִים.

וּפָרַשׂ לִישֹׁן בְּלֵב-טוֹב.

מקבת

רְצוֹנֵנוּ

הָיָה עַבְדּוֹ שֶׁל פְּגָם, כִּי לֹא הִתְכּוֹנֵן –

וְלוּלֵא זֹאת הִתְגַּלָּה יָפֶה.

בנקו

הַכֹּל עָלָה יָפֶה!

חָלַמְתִּי אֶמֶשׁ שְׁלָֹשׁ אֲחָיוֹת-רוֹאוֹת.

הֲלֹא לְגַבֶּיךָ מִקְצָת אֱמֶת נִבְּאוּ.

מקבת

אֲנִי שְׁכַחְתִּין. אַף-עַל-פִּי-כֵן, אִם יֵשׁ

לְךָ פְּנַאי, נְסַפֵּר קְצָת בְּעִנְיָן זֶה,

אִם תּוֹעִיד אֶת הַשָּׁעָה.

בנקו

כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ.

מקבת

אִם תִּהְיֶה בְעֵצָה אַחַת עִמִּי, אִם

אַצְלִיחַ, יָרוּם כְּבוֹדְךָ.

בנקו

וּבִלְבַד

שֶׁלֹא אַפְסִיד בִּרְצוֹתִי לְהַגְדִּילוֹ,

אִם אַךְ יִשָּׁאֵר לִבִּי חַף וְנֶאֱמָן

לְמַלְכִּי, אֵלֵךְ בַּעֲצָתְךָ.

מקבת

יְשַׁן בַּטּוֹב!

בנקו

תּוֹדָתִי לְךָ. גַּם אַתָּה שְׁלֵה!

[בנקו ופלינס יוצאים]

מקבת

לֵךְ וֶאֱמֹר לַגְּבִירָה: לִכְשֶׁיִּהְיֶה

שִׁיקּוּיִי מוּכָן תְּצַלְצֵל לִי. לֵךְ שְׁכָב.

[המשרת יוצא]

הַחֶרֶב הִיא שֶׁעֵינַי רוֹאוֹת לְפָנַי

נִצָּבָהּ נָטוּי כְּלַפֵּי כַפִּי. אֶתְפְּשֵׂךְ.

בְּיָדַי אֵינֵךְ, אַךְ לְעוֹלָם בְּעֵינַי,

הוֹי, מַרְאֵה זְוָעוֹת, לֹא נִתַּתָּ לְמִשּׁוּשׁ

כְּשֵׁם שֶׁנִּתַּתָּ לְרַאֲוָה? וְאוּלַי אֵינְךָ

אַךְ חֶזְיוֹן-רוּחַ, יְצִיר-תַּעְתּוּעִים,

שֶׁצָּמַח בְּמֹחִי מִתּוֹךְ חֹם קַדַּחְתּוֹ?

כִּי אֶרְאֶה זוֹ תַבְנִיתֵךְ בְּמִשּׁוּשׁ, כְּזוֹ

שֶׁאֲנִי שׁוֹלֵף עָתָּה.

תַּנְחֵנִי בְדֶרֶךְ לֶכֶת בָּהּ אֶשְׁתּוֹקֵק,

הוּא הוּא הַכְּלִי אָמַרְתִּי בוֹ אֶשְׁתַּמֵּשׁ.

וְעֵינַי מְשַׁמְּשׁוֹת לְיֶתֶר חוּשַׁי לֵיצָן

אוֹ עוֹלוֹת עַל כֻּלָּמוֹ. תָּמִיד אֶרְאֵךְ

וּרְסִיסֵי דָם עַל לַהֲבֵךְ וְעַל נִצָּבֵךְ,

לֹא הָיוּ קֹדֶם כָּךְ! וְאֵין כְּלוּם, אֵין דָּבָר.

מִפְעַל-הַדָּם הַלָּז הוּא הוּא הַמְתָאֵר

דְּמוּת זוֹ לְעֵינָי, נִדְמֶה כְּאִלּוּ מֵת

חֲצִי הַתֵּבֵל, וַחֲלוֹמוֹת רָעִים

מְצַעֲרִים הַשֵּׁנָה הָעֲטוּפָה.

וְקוֹסְמוֹת זוֹבְחוֹת לְהֵיקַטָה הַחִוֶּרֶת.

וְהֶרֶג אָיֹם, שֶׁעוֹרְרָהוּ שׁוֹמְרוֹ

בְּצַעֲדֵי טַרְקְוִינְיוּס הַתַּאֲוָנִים

כְּרוּחַ זוֹ. אַתְּ, אַדְמַת-בֶּטַח הַמּוּצָקָה,

אַל תִּשְׁמְעִי קוֹל צְעָדַי בְּדַרְכִּי

פֶּן תְּסַפֵּרְנָה אֲבָנַיִךְ חֶפְצִי

וְלָקְחוּ מִן הַזְּמַן דּוּמִיַּת-זְוָעָה

הַיָּאָה לוֹ. בְּאַיְּמִי- חַי עוֹדֶנּוּ;

הַמִּפְעָל חַם – הַנִּיב יִפְקְדֶנּוּ בְּצִנָּה.

[קול הפעמון]

הִנְנִי הוֹלֵךְ, נֶחֱרָצָה! הַמְּצִלּוֹת קוֹרְאוֹת.

אַל תַּאֲזִינָה, דּוּנְקֶן, אֶל קוֹל הֵדָן

הוּא יְלַוְּךָ לְתָפְתֶּה אוֹ לְגַן עֵדֶן.

[יוצא]

מחזה ב    🔗

[נכנסת לידי מקבת]

לידי מקבת

הַמַּשְׂכִּיר אוֹתָם נָסַךְ קִרְבִּי גְבוּרָה,

הַמְכַבָּם הִצִּית אֵשׁ בִּי. שִׁמְעָה, הָס!

הֵילִיל הַיַּנְשׁוּף, אוֹתוֹ שׁוֹמֵר אָיֹם,

הָאוֹמֵר לַיְלָה טוֹב בְּזַעַף. פֹּה הוּא,

הַדְּלָתוֹת פְּתוּחוֹת, נַחֲרַת הַנְּעָרִים,

שִׁכּוֹרִים סְבוּאִים, תִּלְעַג לְמִשְׁמַרְתָּם.

רָקַחְתִּי יֵינָם וַעֲלֵיהֶם נִצִּים

הַחַיִּים וְהַמָּוֶת: לְמִי הֵם.

מקבת

[בפנים] מִי פֹּה? מָה, הוֹי!

לידי מקבת

אֲהָהּ, יָרֵאתִי פֶּן נֵעוֹרוּ

וְטֶרֶם נֶעֱשָׂתָה; לֹא הַמַּעֲשֶׂה

אַךְ הַנִסָּיוֹן בְּעוֹכְרֵנוּ. שְׁמָע!

מֻנָּחוֹת הַחֲרָבוֹת – כְּלוּם לֹא יִרְאֶה?

וְלוּלֵא פָנָיו כִּפְנֵי-אָבִי בְּיָשְׁנוֹ,

כִּי אָז עָשִׂיתִי זֹאת בְּעַצְמִי. [נכנס מקבת] אִישִׁי!

מקבת

הַמַּעֲשֶׂה נָעַשׂ! לֹא שָׁמַעַתְּ כָּל שָׁאוֹן?

לידי מקבת

שָׁמַעְתִּי יְלֵל-הַיַּנְשׁוּף וְקוֹל-הַצִּרְצוּר.

כְּלוּם לֹא דִבַּרְתָּ?

מקבת

מָתַי?

לידי מקבת

עָתָּה.

מקבת

בְּרִדְתִּי?

לידי מקבת

הֵן!

מקבת

שִׁמְעִי!

מִי יָשֵׁן בְּחֶדֶר שֵׁנִי?

לידי מקבת

דּוֹנַלְבֵּין.

מקבת

[מתבונן בכפיו] אַךְ מַרְאֶה נוּגֶה זֶה!

לידי מקבת

אַךְ טִפְּשׁוּת הִיא לְהַגִּיד: מַרְאֶה נוּגֶה.

מקבת

הָאֶחָד שָׂחַק מִתּוֹךְ שְׁנָתוֹ, שֵׁנִי

קָרָא “רֶצַח”! וְהֵעִירוּ זֶה אֶת זֶה.

עָמַדְתִּי מַקְשִׁיב, אַך הֵם עָשׂוּ אֶת תְּפִלָּתָם

וְשָׁבוּ לְהַמְתִּיק שְׁנָתָם.

לידי מקבת

שְׁנַיִם שָׁכְבוּ יַחַד.

מקבת

זֶה קָרָא: “אֵל בָּרְכֵנוּ!” וְזֶה: “אָמֵן”.

כְּרוֹאִים אוֹתִי וִידֵי-תַּלְיָן אֵלֶּה.

בִּרְאוֹתִי פַּחְדָּם, לֹא יָכֹלְתִּי לַעֲנוֹת

“אָמֵן”, כְּשֶׁאָמְרוּ הֵמָּה: “אֵל בָּרְכֵנוּ!”

לידי מקבת

אַל תַּעֲמִיק לַחְשֹׁב בָּזֶה.

מקבת

אֲבָל

מַדּוּעַ לֹא יָכֹלְתִּי לוֹמַר: “אָמֵן”?

אֲנִי נִצְרַכְתִּי יוֹתֵר אָז לִבְרָכָה,

וְ“אָמֵן” נִתְקַע לִי בִגְרוֹנִי.

לידי מקבת

אֵין יֵשׁ

לַחְשֹׁב בִּפְעָלִים כָּאֵלֶּה כָּךְ,

וְאִם אַיִן נֻכֶּה בַשִּׁגָּעוֹן.

מקבת

נִדְמָה

לִי קוֹל קוֹרֵא: "אַל תּוֹסִיפוּ לִישֹׁן!

הָרַג מֶקְבֶּת הַשֵּׁנָה" שְׁנַת-הַתְּמִימִים,

זוֹ הַסּוֹתֶרֶת צְרוֹר-דְּאָגוֹת מְעֻרְבָּב,

מוֹת חַיֵּי-יוֹם, אַמְבָּטֵי לַיָּגֵעַ,

וּבֹשֶׂם לְנֶפֶשׁ חוֹלָה, מַאֲכָל שֵּׁנִי

בְּמִשְׁתֵּה-הַתּוֹלָדָה, רֹאשׁ מְזוֹנוֹת

לֶחֶם-הַחַיִּים.

לידי מקבת

מָה אַתָּה סוֹבֵר?

מקבת

שׁוּב הַקּוֹל

בְּכָל הַבַּיִת: "אַל תּוֹסִיפוּ לִישֹׁן!

גְּלֶמִיס הָרַג הַשֵּׁנָה, כִּי עַל כֵּן

לֹא יוֹסִיף קוֹדוֹר לָנוּם וּמֶקְבֶּת

לֹא יֵדַע שְׁנָת לְעוֹלָם!"

לידי מקבת

מִי וָמִי

הַקּוֹרֵא לְךָ כָּךְ, אַלּוּפִי? מַרְפֶּה

אַתָּה אֶת כֹּחֲךָ הַנַּעֲלֶה

בִּשְׂעִפֵּי מֹחַ חוֹלֶה. קַח הַמַּיִם

לִרְחֹץ מֵעַל כַּפֶּיךָ תְעוּדָה צוֹאָה זוֹ.

מַדּוּעַ תָּבִיא הֵנָּה הַחֲרָבוֹת?

אַךְ שָׁם מְקוֹמָן. שָׂאֵן שָׁם וּמְשַׁח

בַּדָּם אֶת פְּנֵי הַנְּעָרִים, אֶת הַיְשֵׁנִים.

מקבת

לֹא אוּכַל לְהִכָּנֵס שָׁמָּה שֵׁנִית

יָרֵאתִי לַחְשֹׁב עַל אֲשֶׁר עוֹלַלְתִּי,

וְלִרְאוֹת שׁוּב לֹא אַרְהִיב בְּלִבִּי.

לידי מקבת

רַךְ-לֵב!

תֵּן לִי הַחֲרָבוֹת. הַיְשֵׁנִים וְהַמֵּתִים

אֵינָם אֶלָּא תְּמוּנוֹת! עֵינֵי יֶלֶד

אַךְ הֵן יְרֵאוֹת מִפְּנֵי צֶלֶם-שֵׁד.

אִם יָזוּב דָּמוֹ אַזְהִיב בּוֹ פְּנֵי נְעָרָיו,

וְעָנָה בָם עַל פִּשְׁעָם.

[יוצאת. קול דופק מבחוץ]

מקבת

מֵאַיִן בָּא הַקּוֹל?

מֶה הָיָה לִי? כָּל שָׁאוֹן יְבַהֲלֵנִי.

וּמַה כַּפַּיִם אֵל? אוֹי, הֵן מְנַקְּרוֹת עֵינָי!

הֲיַסְפִּיק לִי מְלֹא-יָם אוֹקְיָנוֹס, מֵי נֶפְּטוּן,

וְאֶרְחַץ כַּפַּי לְמִשְׁעִי מִן הַדָּם? לֹא, לֹא!

כִּי הֵן תַּקְדֵּמְנָה לַאְדִּים הֲמוֹן יַמִּים

וְהָפְכוּ שָּׁנִי תַּחַת יָרֹק.

[לידי מקבת נכנסת]

לידי מקבת

לְכַפִּי צֶבַע כַּפְּךָ; אוּלָם בּשְׁתִּי

כִּי לִבִּי מַלְבִּין כָּךְ. [ קול דופק ]

קוֹל דּוֹפֵק בְּאָזְנַי.

קוֹל בְּשַׁעַר-נֶגֶב. נָבוֹא בְּחַדְרֵנוּ.

מְעַט מַיִם יְנַקוּנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ.

אֲבָל מַה קַּל הוּא! לְפִתְאֹם פֶּתַע

עֲזָבְךָ אֹמֶץ-לִבֶּךָ. [קול דופק]

שְׁמַע: שׁוּב דּוֹפְקִים.

לְבַשׁ בִּגְדֵי-לַיְלָה, וְהָיָה כִּי נִקָּרֵא,

לֹא יִמְצָאוּנוּ עֵרִים. אַל נָא תִּשְׁקַע

בִּשְׂעִפֶּיךָ כְּאוֹבֵד-עֵצוֹת.

מקבת

לָדַעַת

אֶת פָּעֳלִי, לְוַאי נַפְשִׁי לֹא יָדָעְתִּי!

[קול דופק]

עוּרָה אֶת דּוּנְקֶן בְּדָפְקְךָ! לוּ יָכֹלְתָּ!

[יוצאים]

מחזה ג    🔗

[קול דופק. נכנס שוער]

השוער

אָמְנָם, לָזוֹ יֵאָמֵר דְּפִיקָה! וְלוּ הָיִיתִי שׁוֹעֵר

בְּשַׁעֲרֵי-תָּפְתֶּה, כִּי אָז הָיָה לוֹ דַי וְהוֹתֵר לִסְגֹּר.

[קול דופק] הַךְ! הַךְ, הְַךְ! מִי כָּאן? בְּשֵׁם בַּעַל-זְבוּב!

וַדַּאי בַּעַל אֲחֻזָּה, שֶׁהָלַךְ וְתָלָה עַצְמוֹ מִתּוֹךְ

צִפִּיָּה לְאֹסֶם רָב. כִּוַּנְתָּ אֶת הַשָּׁעָה לָבֹא! אַךְ אַל

תִּשְׁכַּח לָקַחַת אִתְּךָ דֵּי מִטְפָּחוֹת, כִּי פֹה תַּזִּיעַ

עַל הַדָּבָר. [קול דופק] הַךְ, הַךְ, הָךְ! בְּשֵׁם הַשָּׂטָן

הַשֵּׁנִי, בְּנֶאֱמָנוּת, הֲפַכְפַּךְ הַנִּשְׁבָּע לִשְׁתֵּי כַּפּוֹת

הַמֹּאזְנַיִם, כְּנֶגֶד זוֹ וּכְנֶגֶד זוֹ. וּמָעַל כַּמָּה וְכַמָּה

בְּשֵׁם אֲדֹנָי, אֶלָּא שֶׁלֹּא עָלָה לוֹ לְהִכָּנֵס בַּשָּׁמַיִם.

אֲבָל הִכָּנֵס, הַהֲפַכְפָּךְ; [קול דופק] הַךְ, הַךְ, הָךְ! מִי

כָּאן? בְּנֶאֱמָנוּת, חַיָּט אַנְגְּלִי, שֶׁגָּנַב חֲתִיכַת בַּד

מִמִּכְנָסָיו שֶׁל צָרְפָתִי. הִכָּנֵס, הַחַיָּט! פֹּה תּוּכַל

לִצְלוֹת אֶת הָאֲוַז¹⁶ שֶׁלְּךָ. [קול דופק] הַךְ, הָךְ!

אֵין מַרְגּוֹעַ! מִי אַתֶּם? קַר הַמָּקוֹם מִכְּדֵי הֱיוֹתוֹ

גֵּיהִנּוֹם. אֵינֶנִּי רוֹצֶה יוֹתֵר לִהְיוֹת שׁוֹעֲרוֹ שֶׁל

שָׂטָן! אֲנִי אָמַרְתִּי לְהַכְנִיס לְכָאן מִכָּל בַּעֲלֵי

אֻמָּנוּת שֶׁבָּעוֹלָם, הַהוֹלְכִים בְּדֶרֶךְ זְרוּעָה שׁוֹשַׁנִּים

בּוֹאֲכָה שַׁלְהֶבֶת לֹא תִּכְבֶּה לְעוֹלָם. [קול דופק]

תֵּכֶף וּמִיָּד! בְּבַקָּשָׁה לִבְלִי לִשְׁכֹּח אֶת הַשּׁוֹעֵר.

[פותח שער]

[נכנסים מקדוף ולינוקס]

מקדוף

הֲכָךְ אֵחַרְתָּ, דּוֹדִי, לִשְׁכַּב לִישֹׁן, שֶׁכָּכָה תַרְבֶּה

לִשְׁכַּב?

השוער

בְּנֶאֱמָנוּת, אֲדוֹנִי, הִרְבֵּינוּ לִשְׁתּוֹת עַד שֶׁקָּרָא

תַרְנְגוֹל בַּשְּׁנִיָּה, וְהַשְּׁתִיָּה, אֲדוֹנִי, טוֹבָה לִשְׁלֹשָׁה

דְבָרִים.

מקדוף

וּמָה הֵמָּה שְׁלשֶׁת הַדְּבָרִים שֶׁבִּשְׁבִילָם הַשְּׁתִיָּה

טוֹבָה בְיוֹתֵר?

השוער

חֵי נַפְשִׁי, אֲדוֹנִי: חֹטֶם סָמוּק, שֵׁנָה וּמֵי-רַגְלַיִם.

הִיא מוֹלִידָה אֶת הָאֲבִיּוֹנָה וְהִיא עוֹצֶרֶת בַּעֲדָהּ.

הִיא מוֹלִידָה אֶת הַתַּאֲוָה וְנוֹטֶלֶת אֶת הַכֹּחַ

לְקַיְּמָהּ. מִשּׁוּם זֶה, אֲדוֹנִי, יֵשׁ לוֹמַר: רֹב שְׁתִיָּה

הֲפַכְפַּךְ לְגַבֵּי הָאֲבִיּוֹנָה: הִיא תוֹבַעַת

וְהִיא מוֹנַעַת; הִיא יוֹצְרָה וְהִיא עוֹצְרָה; מְקִימָה וְאֵינָהּ

מְקַיְּמָה. סוֹף דָּבָר: לְשׁוֹן תַּהְפּוּכוֹת לָהּ עַד לִידֵי

שֵׁנָה תְּכַחֵשׁ לָהּ וְתַעַזְבֶנָּה.

מקדוף

דּוֹמַנִי, הַלַּיְלָה הַזֶּה כִחֲשָׁה גַם לְךָ הַשְּׁתִיָּה.

השוער

אָכֵן כֵּנִים דִּבְרֵי אֲדוֹנִי. בִּגְרוֹנִי הִיא. אֲבָל שִׁלַּמְתִּי

לָהּ גְּמוּלָהּ בְּרֹאשָׁהּ וּמְדֻמַּנִי עָצַמְתִּי מִמֶּנָּה. וְיֵשׁ

שֶׁהָיְתָה מְרִימָה אֶת רַגְלַי וְגָבַרְתִּי תֵכֶף לְהוֹרִידָן

מָטָּה.

מקדוף

אֲדוֹנְךָ כְבָר קָם?

[נכנס מקבת]

קוֹל דְּפִיקָתֵנוּ הֶעִירָהוּ. הִנֵּה הוּא בָא.

לינוקס

בֹּקֶר טוֹב, אֲדוֹנִי!

מקבת

בֹּקֶר טוֹב לִשְׁנֵיכֶם!

מקדוף

אַלּוּף יָקָר, הַכְּבָר קָם הַמֶּלֶךְ?

מקבת

לֹא עוֹד.

מקדוף

הֲלֹא צִוַּנִי לְהַשְׁכִּים וּלְהַעִירוֹ.

כִּמְעַט אֵחַרְתִּי אֶת הַשָּׁעָה.

מקבת

בֹּא,

אֶנְהָגְךָ אֵלָיו.

מקדוף

אֲנִי יָדַעְתִּי,

חֲבִיבָה טִרְדָּה זוֹ עָלֶיךָ; אוּלָם

אַךְ טִרְדָּה הִיא.

מקבת

עֲבוֹדָה נְעִימָה תֵצֵא

יְגִיעָתָהּ בְּמַנְעַמֶּיהָ. פֹּה הַדֶּלֶת.

מקדוף

הִנְנִי מֵעֵז לְהַעִירוֹ, כִּי כֵן

צֻוֵּיתִי. [יוצא]

לינוקס

הַאוֹמֵר מַלְכִּי לָצֵאת עוֹד הַיּוֹם?

מקבת

הֵן!

כֵּן צִוָּה.

לינוקס

אַךְ לֵיל-חֲרָדוֹת הָיָה

הַלָּיְלָה; הֵילִיל רוּחַ בַּמַּעֲשֵׁנָה.

שָׁמַעְתִּי אוֹמְרִים: נִשְׁמְעוּ אֲנָחוֹת

בָּאֲוִיר, קוֹלוֹת-פֶּלֶא מְבַשְּׂרִים מָוֶת

וּמְנַבְּאִים שְׂרֵפוֹת רָב וּמְהוּמוֹת גְּדוֹלוֹת,

שְׁגַר עֵת כִּי תָחִיל לָלַת. עוֹרֵב צָרַח

מְלֹא כָל הַלַּיְלָה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אֶרֶץ

אֲחָזָהּ חִיל וַתִּרְעָד.

מקבת

הֵן, לֵיל זְוָעוֹת.

לינוקס

שָׁוְא חִפֵּשׂ זֶה זִכְרוֹנִי עוֹדוֹ צָעִיר

עוֹד דּוֹמֶה לוֹ.

[נכנס מקדוף]

מקדוף

הוֹי נוֹרָא, נוֹרָא! לֵב וְלָשׁוֹן

לֹא יָבִין זֹאת, לֹא יִקְרָא שֵׁם לוֹ!

מקבת ולינוקס

מַה יֵּשׁ?

מקדוף

אֲבַדּוֹן חָרַק צֵידוֹ וַיִּרְדֶּנּוּ!

וְרֶצַח רוֹצְחִים חִלֵּל אֶת הַקֹּדֶשׁ,

בָּא אֶל הַדְּבִיר וַיִּקַּח מֶנּוּ חַיָּיו.

מקבת

מָה אַתָּה סָח? אֶת חַיָּיו?

לינוקס

הַכְּלַפֵּי מַלְכִּי

תִּתְכַּוֵּן?

מקדוף

הַחַדְרָה בֹּא, וַחֲדָשָׁה גּוֹרְגוֹנָה

תְּסַמֵּא עֵינְךָ. אַל תְּאַלְּצֵנִי לֵאמֹר:

הִכָּנְסוּ – אַחַר תְּדַבֵּרוּ.

[מקבת ולינוקס יוצאים]

קוּמוּ ,עוּרוּ!

צַלְצְלוּ בַּפַּעֲמוֹן-לְסַכָּנָה! בֶּגֶד! רֶצַח!

דּוֹנַלְבֵּין, בֶּנְקוֹ, מַלְקוֹלְם, עוּרוּ!

נַעֲרוּ רֹךְ-שֵׁנָה דְּמוּת-הַמָּוֶת!

צְאוּ וַחֲזוּ בַמָּוֶת עַצְמוֹ! קוּמוּ, רְאוּ

אֶת מַרְאֵה יוֹם הַדִּין הַגָּדוֹל! קוּמוּ,

מַלְקוֹלְם, בֶּנְקוֹ, כְּמִתּוֹך קִבְרֵיכֶם,

וּלְכוּ כְּרוּחוֹת לִרְאוֹת מַחֲזֵה-הַבַּלָּהוֹת!

יַרְעִימוּ הַפַּעֲמוֹנִים!

[קול פעמונים]

[נכנסת לידי מקבת]

מַה נִּהְיָתָה,

כִּי אוֹתוֹ קוֹל-חֲצוֹצְרוֹת אָיֹם יָעִיר

יְשֵׁנֵי בַיִת זֶה? הַגֵּד, הַגֵּד!

מקדוף

לֹא לָךְ, לֹא לָךְ, הוֹי גְּבִרְתִּי הָעֲדִינָה,

לִשְׁמֹעַ אֶת אֲשֶׁר יָכֹלְתִּי לוֹמַר,

כִּי אֶחֱזֹר עַל דְּבָרַי בְּאָזְנֵי אִשָּׁה,

בָּם תָּמוּת, נַפְשָׁה אֶרְצָח.

[בנקו נכנס]

בֶּנְקוֹ, בֶּנְקוֹ!

הַמֶּלֶךְ אֲדוֹנֵנוּ נִרְצַח!

לידי מקבת

אֲהָהּ!

פֹּה בְּבֵיתֵנוּ?

בנקו

מְאֹד אַכְזָר, יִהְיֶה

הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִהְיֶה. יְדִידִי דּוּף,

נָא סְתֹר דְּבָרֶיךָ, סְתֹר – וֶאֱמֹר:

אַךְ שֶׁקֶר הֵם!

[נכנסים מקבת ולינוקס]

מקבת

הַלְוַאי וּמַתִּי שָׁעָה אַחַת קֹדֶם,

הֲלֹא אֻשַּׁרְתִּי! כִּי כְלוּם יֵשׁ בָּעוֹלָם

מֵעַתָּה בִלְתִּי הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ,

אַךְ מִקְסַם-כָּזָב, אָפֵס חֶסֶד וְכָבוֹד,

נִשְׁפַּךְ יֵין-הַחַיִּים; אַךְ עַל שְׁמָרָיו

יִתְהַלֵּל מַרְתֵּף זֶה.

[נכנסים מלקולם ודונלבין]

דונלבין

מַהּ קָּרָה?

מקבת

אָסוֹן

קָרָה לְךָ, וְאַתָּה לֹא יָדָעְתָּ!

מְקוֹרְךָ, מַבּוּעַ-דָּמְךָ פָּסַק,

זֶה מַעְיַן-חַיֶּיךָ פָּסָק!

מקדוף

אֲבִיכֶם הוּא, הַמֶּלֶךְ – הוּמָת!

מלקולם

הָהּ, בְּיַד מִי?

לינוקס

יְדֵי שׁוֹמְרֵי-סִפּוֹ הָיוּ בּוֹ, כַּנִרְאֶה.

פְּנֵיהֶם וְכַפֵּיהֶם נְגֹאֲלוּ בְדָם

גַּם עַל חַרְבוֹתָם דָּם, לֹא נִגְּבוּ אוֹתָן

מֻנָּחוֹת עַל מִשְׁכְּבוֹתָם.

הֵם לָטְשׁוּ עַיִן, נְבוֹכִים… כְּלוּם אֶפְשָׁר

לְהַפְקִיד בְּיָדָם חַיֵּי אִישׁ?

מקבת

אֲבָל נִחַמְתִּי כִּי הֲרַגְתִּים בְּאַפִּי.

מקדוף

שַׁלָּמָה זֶה עָשִׂיתָ?

מקבת

כְּלוּם יֵשׁ בָּעוֹלָם אָדָם, אֲשֶׁר יִהְיֶה

נְבוֹן-לֵב וּבָהוּל, מָתוּן וְקַל-לִכְעֹס,

גַּם נֶאֱמָן וְקַר-רוּחַ – בְּבַת אֶחָת? אָדָם!

סוֹעֶרֶת אַהֲבָתִי הֶעֱבִירָה

אֶת שִׂכְלִי זֶה הַמְפַגֵּר. שָּׁם דּוּנְקֶן שׁוֹכֵב:

וְכֶסֶף עוֹרוֹ בְמִשְׁבֶּצֶת זְהַב-דָּמוֹ,

לִפְצָעָיו מַרְאֵה קְרָעִים בְּתוֹךְ הַטֶּבַע,

כִּמְבוֹאוֹת לָאֲבַדּוֹן; וּפֹה רוֹצְחָיו

חֲמוּצִים בְּצֶבַע אֻמָּנוּתָם, חַרְבוֹתֵיהֶם

מְגֹאָלוֹת בַּדָּם הַנִּקְרָשׁ. וּמִי יוּכַל

לְהִתְאַפֵּק, אִם יֵשׁ לוֹ לֵב לְאַהֲבָה

וּבְלִבּוֹ אֹמֶץ לְגַלּוֹת אַהֲבָתוֹ?

לידי מקבת

נָא עִזְרוּנִי! אוֹי!

מקדוף

שִׂימוּ לֵב לַגְּבֶרֶת.

מלקולם

[לדונלבין] מַדּוּעַ זֶה מַחֲרִישִׁים אָנוּ? לְמִי

עוֹד דָּבָר זֶה נוֹגֵע אִם לֹא לָנוּ?

דונלבין

מַה יֵּשׁ פֹּה לוֹמַר, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר אֶפְשָׁר

זֶה גוֹרָלֵנוּ נֶחְבָּא אֶל הַסְּדָקִים

יִשְׂתָּעֵר וְיִתְפְּסֵנוּ? נִרְחָק!

עֲדֶן לֹא גָמְלוּ דִמְעוֹתֵינוּ.

מלקולם

וְצַעֲרֵנוּ

הַגָּדוֹל טֶרֶם דְּרוֹר לוֹ לָזוּז.

בנקו

דַּאֲגוּ לַגְּבִירָה!

[מוציאים את לידי מקבת]

וּכְכַסּוֹתֵנוּ

אֶת מַעֲרוּמֵי-רִפְיוֹנֵנוּ יִדְווּ,

כִּי יִתְגַּלּוּ, אֲזַי נִפָּגֵשׁ שׁוּב

וְנַחְקֹר אֶת מַעֲשֵׂה-הַדָּמִים

לְדַעְתּוֹ עַל בֻּרְיוֹ. סְפֵקוֹת וְאֵימָה

יְזַעְזְעוּנוּ. בְּיַד אֱלֹהִים הַגְּדוֹלָה

אֲנִי לְהִלָּחֵם בְּכָל כַּוָּנָה כְּמוּסָה

שֶׁל רֶשַׁע-בּוֹגְדִים.

מקדוף

גַּם אָנִי!

כולם

כֻּלָּנוּ!

מקבת

נָחוּשָׁה לְהֵלָחֵץ כְּדֶרֶך גְּבָרִים,

בָּאוּלָם שׁוּב נִפָּגֵשׁ.

כולם

בְּחֵפֶץ-לֵב!

[כולם יוצאים, חוץ ממלקולם ודונלבין]

מלקולם

מַה תֹּאמַר לַעֲשׂוֹת? לֹא אִתָּם נֵחָד.

לֹא יִקְשֶׁה לְעַוָּל לְהַרְאוֹת צַעַר

לֹא יָחוּשׁ, וְהִיא חָכְמָתוֹ. אֵלֵךְ לְאַנְגְּלִיָּה.

דונלבין

אֲנִי לְאִירְלַנְד. נַפְרִיד גּוֹרָלֵנוּ

אָז יִיטַב לָנוּ. כָּל מָקוֹם אָנוּ שָׁם

חֲרָבוֹת צְפוּנוֹת בְּבַת-צְחוֹק גֶּבֶר.

כַּאֲשֶׁר יִקְרַב לָנוּ שְׁאֵר-בְּשָׂרֵנוּ

כֵּן יִצְמָא לְדָמֵינוּ.

מלקולם

חֵץ הָרוֹצֵחַ, אֲשֶׁר יָרָה, טֶרֶם

חָלָף, מוּטָב לָנוּ אֲשֶׁר נֵט

מִן הַמַּטָּרָה. נָחִישׁ אֶל סוּסֵינוּ.

אַל נִנְהַג מִנְהַג בִּרְכַּת-פְּרֵדָה רַכָּה.

חִישׁ-חִישׁ מִפֹּה! בִּשְׁעַת סַכָּנָה וְאֵין פְּקַח-קוֹחַ

הֵן צָדַק גַּנָּב נֶחְבָּא לִבְרֹחַ.

[יוצאים]

מחזה ד    🔗

מחוץ לארמון מקבת

[נכנסים רוס וישיש]

הזקן

הֲרֵי אֲנִי בֶן-שִׁבְעִים לְזִכְרוֹנוֹת

וּבְמֶשֶׁך יָמִים אֵלֶּה גַם רָאִיתִי

שְׁעֹות-בַּלָּהוֹת וְנִפְלָאוֹת; אוּלָם

זֶה לֵיל-הַזְּוָעוֹת שָׂם לְאַל כָּל-אֲשֶׁר

יָדַעְתִּי קֹדֶם.

רוס

וְרוֹאֶה, אָבִי,

כְּאִלּוּ זֶה הִתְעַבְּרוּ הַשָּׁמַיִם

עַל פֹּעַל אָדָם וְהֵמָּה מְיָרְאִים

עַל בָּמַת-דָּם זוֹ. לְפִי הַשָּׁעוֹת יוֹם כְּבָר,

וְלֵיל-מַחְשַׁכִּים חוֹנֵק אֶת הַחַמָּה.

הֲגָבַר לַיְלָה אוֹ בּשׁוּ פְּנֵי הָיּוֹם?

הַמַּאְפֵּלְיָה כִּסְּתָה פְנֵי-הָאָרֶץ

עֵת אוֹר מְחַיֶּה צָרִיךְ הָיָה לְנַשְׁקָהּ.

הזקן

כְּנֶגֶד חֻקֵּי-טֶבַע! כָּעֲלִילָה

שֶׁנֶּעֶשְׂתָה פֹה בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי;

וְהִנֵּה נֵץ הִגְבִּיהַּ לָעוּף הִמְרִיא,

הִשְׂתָּעֵר עָלָיו כּוֹס וּטְרָפוֹ.

רוס

וְסוּסֵי דּוּנְקֶן (דָּבָר זָר, אַךְ נָכוֹן)

הַקַּלִּים וְהַיָּפִים – פְּאֵר בְּנֵי מִינָם,

אֶת טַעְמָם שִׁנּוּ וְשִׁבְּרוּ אֶת אֻרְוָתָם

וְנָסוּ, מָרְדוּ בַּמִּשְׁמַעַת, כְּאִלּוּ

נִלְחֲמוּ בֶּאֱנוֹשׁ.

הזקן

וְאוֹמְרִים: טָרוֹף

טָרְפוּ זֶה אֶת זֶה.

רוס

כֵּן עָשׂוּ. הִשְׁתּוֹמַמְתִּי לְמַרְאֵה עֵינַי,

בִּרְאוֹתִי זֹאת.

[נכנס מקדוף]

וְהִנֵּה מֶקְדּוּף בָּא.

מֶה חָדָשׁ יֵשׁ בְּעוֹלָם זֶה, אֲדוֹנִי?

מקדוף

כְּלוּם אֵינְךָ רוֹאֶה?

רוס

הֲנוֹדַע כְּבָר יַד מִי

בְּמַעַל דָּמִים שֶׁבַּדָּמִים זֶה?

מקדוף

אַךְ אֵלֶּה אֲשֶׁר הִכָּה מֶקְבֶּת.

רוס

אֲהָהּ!

לָהֶם מַה בֶּצַע?

מקדוף

שִׁחֲדוּם.

וְגַם בְּנֵי הַמֶּלֶךְ, מַלְקוֹלְם וְדוֹנַלְבֵּין,

נֶחְבְּאוּ לִבְרֹחַ. וּמִשּׁוּם זֶה

עֲלֵיהֶם נָפַל הַחֲשָׁד.

רוס

שׁוּב כְּנֶגֶד

חֻקֵּי הַטֶּבַע! אַהֲבַת-כָּבוֹד

בּוֹלַעַת אַתְּ בְּעַצְמֵךְ אוֹן-חַיַּיִךְ!

וְהַמַּלְכוּת תִּפֹּל וַדַּאי בִּידֵי מֶקְבֶּת?

מקדוף

כְּבָר נִבְחַר, וְגַם הָלַךְ לְעִיר סְקוֹן

לָשִׂים עָלָיו הַכֶּתֶר.

רוס

אֵי גְּוִיַּת דּוּנְקֶן?

מקדוף

הֵבִיאוּ אוֹתָהּ לְקוֹלְם-הִיל לַקֶּבֶר

עִם עַצְמוֹת כָּל אֲבוֹתָיו אֲשֶׁר הָיוּ

לְפָנָיו.

רוס

תֵּלֵךְ סְקוֹנָה?

מקדוף

לֹא, אָחִי,

כִּי אָשׁוּב לְפַיְף.

רוס

וַאֲנִי אֵלֵךְ שָׁמָּה.

מקדוף

שָׁלוֹם! וְהָיָה הַכֹּל טוֹב לְעוֹלָם!

הַלְוַאי לֹא יֵיטִיב בֶּגֶד יָשָׁן לִהְיוֹת הוֹלֵם.

רוס

שָׁלוֹם לְךָ, אָבִי!

הזקן

וִיהִי אֲדֹנָי עִמְּךָ וְִעִם כָּל יְשַׁר-לֵב,

הַהוֹפֵךְ צַר לִידִיד וְרַע לְטוֹב.

[יוצאים]

 

מערכה שלישית    🔗

מחזה א    🔗

פורֶס, חדר בארמון

[נכנס בנקו]

בנקו

הִגַּעְתָּ! מֶלֶךְ, גְּלֶמִיס וְקוֹדוֹר – כָּל

אֲשֶׁר לְךָ הִבְטִיחוּ אָז הַקּוֹסְמוֹת;

יָרֵאתִי, שֶׁמָּא הָיְתָה יָדְךָ בָּאֶמְצַע,

אַךְ נֶאֱמַר: לֹא תָקוּם לְבָנֶיךָ,

אֲבָל אֲנִי יַךְ שָׁרְשִׁי, וְאָנֹכִי

אַב הֲמוֹן מְלָכִים. וְאִם דְּבַר אֱמֶת בְּפִיהֶן

(וְעָלֶיךָ, מֶקְבֶּת, נֶאֶמְנוּ דִבְרֵיהֶן)

הלֹא אִם נֶאֶמְנוּ בְּךָ אִמְרוֹתָן,

מַדּוּעַ לֹא תִתְקַיֵּם נְבוּאָתָן בִּי,

וְאֵין תִּקְוָה לִי? אַךְ הָס! לֹא אוֹסִיף.

[קול חצוצרות. נכנס מקבת בתור מלך, לידי מקבת – מלכה, לינוקס, רוס, לורדים, לידיות ורואי פניהם]

מקבת

הִנֵּה רֹאשׁ אוֹרְחֵינוּ!

לידי מקבת

וְאִלּוּ שְׁכַחְנוּהוּ,

הָיָה קֶרַע בְּמִשְׁתֵּה שִׂמְחָתֵנוּ,

וְהַכֹּל לֹא כִדְבָעֵי.

מקבת

הַלַּיְלָה מִשְׁתֵּה-פֻּמְבֵּי לָנוּ, וְגַם

רְצוֹנִי אֲשֶׁר תִּהְיֶה בֵּין הַבָּאִים.

בנקו

יְצַוֶּה הוֹד-מַלְכוּתְךָ לְשָׁרְתֶךָ!

זֶה חוֹבִי, לֹא יִנָּתְקוּ כָּל מוֹסְרוֹתָיו,

לְעוֹלְמֵי עַד.

מקבת

הֲתִרְכַּב אַחֲרֵי הַצָּהֳרָיִם?

בנקו

הֵן, אֲדוֹנִי.

מקבת

אִם אַיִן, וְאֶדְרֹש לַעֲצָתְךָ גַּם

הַיּוֹם (כִּי כָל הַיָּמִים הָיְתָה מְאֹד

פּוֹרִיָּה וְטוֹבָה). טוֹב! נִדְחֶנָּה לְמָחָר.

הֲתַרְחִיק לִרְכֹּב?

בנקו

עַד כְּדֵי לְמַלֵּא זְמַן בֵּין עַתָּה

לַסְּעוּדָה. וְאִם לֹא יֵיטִיב סוּסִי לֶכֶת,

הֲרֵינִי לֹוֶה מִן הַלֵּיל הָאָפֵל

עוֹד שָׁעָה, שָׁעוֹתָיִם.

מקבת

וּבִלְבַד

שֶׁלֹּא יִפָּקֵד מְקוֹמְךָ עַל מִשְׁתֵּנוּ.

בנקו

חַס וְחָלִילָה, מַלְכִּי!

מקבת

גַּם שָׁמַעְתִּי,

כִּי אַחַי – אַנְשֵׁי-דָמִים אֵלֶּה – שׁוֹהִים

בְּאַנְגְּלִיָּה וְאִירְלַנְדִּיָּה; לֹא הוֹדוּ

עַל רָצְחָם נֶפֶשׁ-אָב וְסִפְּרוּ בְאָזְנֵי

כָּל שׁוֹמְעֵיהֶם נְצוּרוֹת אֲשֶׁר בָּדוּ

מִלִּבָּם הֵם. לָזֶה עוֹד מָחָר זְמָן,

לִכְשֶׁנָשׁוּבָה לְעַיֵּן בְּעִסְקֵי מְדִינָה.

מַהֵר וּרְכָב! שָׁלוֹם! לְהֵרָאוֹת בָּעֶרֶב.

הֲגַם פְלֵיַנְס בִּנְךָ הוֹלֵךְ?

בנקו

הֵן! הִגִּיעַ זְמַן רָכְבֵנוּ.

מקבת

יָחִישׁוּ סוּסֵיכֶם וְיַעֲשׂוּ בֶטַח דַּרְכָּם!

שָׁלוֹם! [בנקו יוצא]

יִהְיֶה כָּל אָדָם שׂוֹרֵר בְּעִתּוֹ עַד

שֶׁבַע שָׁעוֹת. וּבִכְדֵי שֶׁתִּנְעַם

עָלַי חֶבְרַתְכֶם יוֹתֵר עֶרֶב, הִנְנִי

מִתְיַחֵד עַד הַסְּעוּדָה. אֵל יִשְׁמָרְכֶם!

[כולם יוצאים חוץ ממקבת ומשרת אחד]

הֲיָא! דָּבָר לִי. בָּאוּ הָאֲנָשִׁים?

המשרת

אֶל הַשַּׁעַר הֵם מְחַכִּים.

מקבת

הוֹבִילֵם לְפָנָי. [המשרת יוצא] עַד כָּאן – אֵין זֶה

כְּלוּם; אַךְ עַד כָּאן בֶּטַח. עָמֹק בְּנַפְשִׁי תְּקוּעָה

אֵימַת בֶּנְקוֹ. בִּנְדִיבוּת מְלָכִים בּוֹ

יֵשׁ שׂוּמָה לִירֹא. הַרְבֵּה תָעֵז נַפְשׁוֹ,

לְלִבּוֹ – לֶב-אַדִּירִים זָר כָּל פַּחַד,

וְחָכְמָה נְטוּעָה בוֹ, הִיא תִנְהַג בִּגְבוּרָתוֹ

לִפְעֹל בְּטוּחוֹת. אַךְ הוּא, וְאֵין בִּלְתּוֹ.

מִמֶּנּוּ יֵשׁ לִי לִפְחֹד, אַךְ לְפָנָיו

יִכָּנַע רוּחִי, כְּהִכָּנַע מַארְק-

אַנְטוֹנְיוּס לִפְנֵי קֵיסָר. וְגַם חָרַף

מִיָּד אֶת הָאֲחָיוֹת, בְּקָרְאָן מֶלֶך לִי,

וַיְצַו לָהֶן לְדַבֵּר אִתּוֹ; וְנִבְּאוּ

כִּי יִהְיֶה הוּא אָב לְשׁוֹשֶׁלֶת מְלָכִים.

לְרֹאשִׁי עִטְּרוּ כֶתֶר-מְלָכִים עָקָר,

וּבְכַפִּי תָקְעוּ שַׁרְבִיט-סְרָק וְיָבֵשׁ,

אֲשֶׁר יַד נָכְרִי תִגְזְלוֹ מִמֶּנִּי,

לֹא בֵן יוֹצֵא-חֲלָצַי יִירָשֵׁנִי.

בְּעַד צֶאֱצָאֵי בֶּנְקוֹ טֻמְּאָה נַפְשִׁי,

הָרַגְתִּי אֶת דּוּנְקֶן הֶעָדִין לְמַעֲנָם,

שָׁפַכְתִּי לַעֲנָה בְכוֹס מְנוּחָתִי

בִּשְׁבִילָם הֵם. וּסְגֻלּוֹת עֲדֵי-עַד

נָתַתִּי שָׁלָל לְאוֹיֵב כָּל-הָאָדָם

לְהַמְלִיךְ אוֹתָם, אֶת זְרַע בֶּנְקוֹ מְלָכִים.

עַד הָיָה זֶה, בּוֹא גוֹרָל לְתוֹךְ סְיָגָיו,

לְחַיִּים וְלַמָּוֶת נָשׂר. מִי שָׁם?

[הנער שב עם שני רוצחים]

מקבת

כְּלַךְ לְךָ! חַכֵּה בַּחוּץ עַד אִם קָרָאתִי.

[הנער יוצא]

הֲלֹא אַךְ תְּמֹל דִּבַּרְתִּי אִתְּכֶם?

הרוצחים

הֵן, רוּם מַלְכוּתוֹ.

מקבת

וּבְכֵן, חֲשַׁבְתֶּם

עַל כָּל אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי? דְּעוּ, כִּי הוּא,

הוּא וְלֹא אַחֵר, עָמַד תָּמִיד לְשָׂטָן

עַל דַּרְכְּכֶם; אַךְ שָׁוְא אֲמַרְתֶּם – אָנִי;

נַפְשִׁי נְקִיָּה. וְגַם כָּל זֹאת סָתַרְתִּי,

וְגַם הוֹכַחְתִּי, בְּדַבְּרֵנוּ אָז,

אֵיךְ שָׂמוּ כְבָלִים עַל יְדֵיכֶם, עִכְּבוּ,

אֶת הַתַּחְבּוּלוֹת – וְיֶתֶר כָּל הַדְּבָרִים.

גַּם בַּעַל-נֶפֶשׁ לְמֶחֱצָה חֲסַר-תְּבוּנָה

הֵן יֹאמַר: בֶּנְקוֹ עוֹלֵל זֶה.

רוצח א

זֹאת הֶרְאֵיתָ לָנוּ.

מקבת

הֶרְאֵיתִי וְגַם הוֹסַפְתִּי וְהִיא מַטְּרַת

זוֹ שִׂיחָתֵנוּ. הַאִם יֶאֱרַךְ אַפְּכֶם

אֲשֶׁר תּוֹסִיפוּ לִסְבֹּל בְּנֶפֶשׁ תְּמִימָה,

תִּתְפַּלְלוּ בִּשְׁלוֹם הָאִישׁ הַטּוֹב וּבָנָיו,

אֲשֶׁר בְּיָד קָשָׁה הֵשַׁח נַפְשְׁכֶם שְׁאוֹל

לִהְיוֹתְכֶם דַּלִּים לְעוֹלְמֵי-עַד?

רוצח א

אֲבָל, אֲדוֹנִי, הֵן אֲנָשִׁים אָנוּ.

מקבת

אָכֵן, בָּרְשִׁימָה אִישׁ לָכֶם יֵאָמֵר.

כַּכְּלָבִים אֵלֶּה: פּוּדֶל, זַרְזִיר, מַמְזֵר,

דַּכְּס, דּוֹג וּמוֹפְס וּזְאֵב-לְמֶחֱצָה – לְכֻלָּם

יֵאָמֵר כֶּלֶב, וּמַדְרֵגָתָם נַבְחִין

בֵּין קַל רַגְלַיִם לְנָבוֹן וְלִמְפַגֵּר,

בֵּין כַּלְבֵי-בַיִת לְכַלְבֵּי-צַיִד וְחָצֵר.

כָּל אֶחָד לְפִי כִּשְׁרוֹנוֹ, אֲשֶׁר נָטְעָה

בּוֹ יַד הַטֶּבַע, וְעַל פִּיהוּ שְׁמוֹ,

לִהְיוֹת אַךְ לוֹ, עַל יָדוֹ גַם יִבָּדֵל

מִיִּתְרָם שֶׁבָּרְשִׁימָה, בָּהּ הֵם שָׁוִים –

כֵּן גַּם הָאִישׁ. וְאִם מָקוֹם אַתֶּם תּוֹפְסִים

בַּתּוֹר וְאֵינְכֶם אַחֲרוֹנִים שֶׁבָּאַחֲרוֹנִים,

הַגִּידוּ, וְאֶטַּע בַּחֲזוֹתֵיכֶם עִנְיָן.

אִם תּוֹצִיאוּהוּ לַפֹּעַל וְאֵין אוֹיִבְכֶם,

וְנִקְשְׁרָה נַפְשְׁכֶם בְּנַפְשִׁי בְּאַהֲבָה.

כִּי אִם חָלִיתִי, אַךְ בְּפֶשַׁע-חַיָּיו,

וּבְמוֹתוֹ שָׁלוֹם לִי.

רוצח ב

אֲנִי הַגֶּבֶר

נָחַל בְּעוֹלָמוֹ מַכּוֹת וּמַהֲלֻמּוֹת,

וְהִרְגִּיזוּנִי עַד כְּדֵי שֶׁאַחַת לִי

מָה אַעַשׂ לוֹ לְהַכְעִיס.

רוצח א

וַאֲנִי שֵׁנִי.

יָגַעְתִּי בְעָנְיִי, מִדְרָס לְגוֹרָלִי

עַד כְּדֵי לְסַכֵּן חַיַּי בְּכָל אֹפֶן

לְשַׁפְּרָם אוֹ לְהִפָּטֵר.

מקבת

שְׁנֵיכֶם יוֹדְעִים,

כִּי בֶּנְקוֹ אוֹיִבְכֶם הוּא?

רוצח ב

כֵּן, אֲדוֹנִי.

מקבת

גַּם אוֹיְבִי לִי וְאֵיבַת-דָּם בֵּינֵינוּ.

כָּל רֶגַע חַיָּיו מִתְכַּוֵּן כְּלַפֵּי

תּוֹךְ-תּוֹכִי, יִרְעָץ; וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ

לְאֶל יָדִי לְפַנּוֹת אוֹתוֹ גַּם בְּגָלוּי

מֵעַל פָּנֵינוּ – וּרְצוֹנֵנוּ יִצְדָּק,

אַךְ אָסוּר לִי, כִּי כַמָּה וְכַמָּה רֵעִים

שֶׁהֵם גַּם לִי וְגַם לוֹ; וְגַם לֹא אוּכַל

וְאֶחְסַר אַהֲבָתָם. אֶבְכֶּה בְּנָפְלוֹ,

אִם גַּם אֲנִי הִפַּלְתִּיו. וְגַם לָכֵן

אֲבַקֵּשׁ, כִּי תַעַזְבוּ אִתִּי.

מֵעֵינֵי כָּל-הָעוֹלָם אַעְלִים דְּבָרִי

מִכַּמָּה וְכַמָּה טְעָמִים.

רוצח ב

מַלְכִּי, נַעֲשֶׂה

כָּל אֲשֶׁר תְּצַוֶּה.

רוצח א

וְאִם גַּם חַיֵּינוּ…

מקבת

פְּנֵיכֶם יַעֲנוּ בָכֶם. בְּעוֹד שָׁעָה

לֹא יְאֻחַר, לָכֶם אָעִיד מָקוֹם, שָׁם

תַּעַמְדוּ. כַּוְּנוּ אֶת הַשָׁעָה, גַּם

הָרֶגַע. צָרִיךְ וְתֵעָשׂ עוֹד הַלָּיְלָה.

וְגַם הַרְחֵק מִן הָאַרְמוֹן קְצָת, רְאוּ

וְלֹא יִמְתְּחוּ עָלַי כָּל חֲשָׁד. וְאִתּוֹ

(וְלֹא יִהְיֶה פְּגָם – וְתִשְׁלַם הָעֲבוֹדָה)

אֶת פְלֵיַנְס בְּנוֹ, שֶׁיֶּאֱרַח אִתּוֹ.

כִּי יָקָר לִי הִפָּקְדוֹ כְּהִפָּקֵד

מְקוֹם אָבִיו. יִהְיֶה גוֹרָל אֶחָד לָמוֹ

בִּשְׁעַת חֲשֵׁכִים זוֹ. הַחְלִיטוּ אַתֶּם

הַדָּבָר. תֵּכֶף אֲנִי שָׁב.

הרוצחים

נְכוֹנִים

אָנוּ, אֲדוֹנֵנוּ.

מקבת

תֵּכֶף אֶקְרָאֲכֶם שׁוּב. חַכּוּ שָׁם.

[הרוצחים יוצאים]

נֶחֱרַץ! בֶּנְקוֹ, נַפְשְׁךָ מְרַחֶפֶת:

אִם זֶה גוֹרָלָהּ אֲשֶׁר תִּסַּק מָעְלָה,

אֶת אֶבְרוֹתֶיהָ תִּפְרֹשׂ עוֹד הַלָּיְלָה.

[יוצא]

מחזה ב    🔗

בארמון

[נכנסים לידי מקבת ומשרת]

לידי מקבת

הֲיָצָא בֶּנְקוֹ אֶת הֶחָצֵר?

המשרת

הֵן, גְּבִרְתִּי, אוּלָם עוֹד הַלַּיְלָה יָשׁוּב.

לידי מקבת

שְׁאַל אֶת הַמֶּלֶךְ, אִם יֵשׁ לוֹ פְּנַאי

וְאַגִּיד בְּאָזְנָיו מִלִּים מִסְפָּר.

המשרת

הִנְנִי הוֹלֵךְ.

[יוצא]

לידי מקבת

הַכֹּל נָתַנּוּ וְאֵין כְּלוּם בְּיָדֵינוּ,

אִם סוֹף-סוֹף לֹא שָׂבַע רָצוֹן לְבָבֵנוּ

מוּטָב הֱיוֹת מַה שֶּׁבְּיָדֵינוּ נִמְחָה,

מִמָּחֹה וְלֵהָנוֹת מִסָּפֵק שִׂמְחָה.

[נכנס מקבת]

אַלּוּפִי, לָמָה אַתָּה בּוֹדֵד לְנַפְשָׁךְ?

חֶזְיוֹנוֹת נוּגִים שִׁית שָׁתוּ עָלֶיךָ

וּשְׂעִפִּים, שֶׁעֲלֵיהֶם הָיָה לָמוּת

עִם נוֹשֵׂא זֶה עִנְיָנָם. אֵין לְעַיֵּן

בְּמֻפְלָא לְהֵרָפֵא. מַה שֶּׁנַּעֲשָׂה נַעֲשָׂה.

מקבת

הַנָּחָשׁ נִפְצַע, אַךְ לֹא הֻכָּה נָפֶשׁ.

יֵרָפֵא לוֹ וָחַי; אַךְ זַעְמִי הֶעָלוּב

כְּקֶדֶם צָפוּי לְסַכָּנַת-שִׁנּוֹ.

אֲבָל יִתְפּוֹרֵר בִּנְיַן-כָּל-הַיֵּשׁ עַל עוֹלְמוֹתָיו

עַד נֹאכַל סְעוּדָתֵנוּ מִתּוֹךְ יִרְאָה

אַף נִישַׁן וּמְצוּקוֹת חֲלוֹם זְוָעוֹת

יְזַעְזְעֵנוּ לָיְלָה. טוֹב לִהְיוֹת עִם מֵתִים,

שְׁלַחְנוּם לִמְנוּחָתָם לִרְכּשׁ מְנוּחָתֵנוּ,

מִלִּסְבֹּל כָּל עִנּוּיֵי נֶפֶשׁ קָשִׁים

וְיִסּוּרִים לְלֹא סוֹף. דּוּנְקֶן יָרַד קָבֶר,

שָׁם יַמְתִּיק שְׁנָתוֹ כְּתֹם קַדַּחַת חַיָּיו,

וּבֶגֶד בּוֹגְדִים הֵרַע לוֹ מְאֹד

גַּם רַעַל, גַּם פֶּלֶד גַּם אֵיבָה מִבַּיִת,

גַּם מֶרֶד מִחוּץ – לֹא יִירָא דָבָר לְעוֹלָם.

לידי מקבת

נָא, יַקִּירִי,

שַׁוֵּה פָנֶיךָ אֲשֶׁר קֻמְּטוּ קְמָטִים.

הֱיֵה שָׂמֵחַ וְטוֹב-לֵב הַלַּיְלָה

בִּקְהַל אוֹרְחֶיךָ.

מקבת

כֵּן אַעַשׂ וְכֵן עֲשִׂי גַּם אַתְּ, יוֹנָתִי,

וְגַם שִׂימִי הַרְבֵּה לִבֵּךְ לְבֶּנְקוֹ,

רוֹמְמִיהוּ גַם בִּלְשׁוֹנֵךְ גַּם בְּעֵינַיִךְ.

כָּל עוֹד אֵין אָנוּ בְּטוּחִים,

אֲנוּסִים אָנוּ לְכַבֵּס אֶת כְּבוֹדֵנוּ

בְּמֵי-חֲלָקוֹת, וּפָנֵינוּ מַסְוֶה

לַלֵּב לְכַסּוֹת מַה שֶּׁנָחְנוּ.

לידי מקבת

הֶרֶף!

מקבת

מְלֹא נַפְשִׁי קִנְּנוּ עַקְרַבִּים, אִשְׁתִּי.

יוֹדַעַת אַתְּ: עוֹד בֶּנְקוֹ וּפְלֵיַנְס חַיִּים.

לידי מקבת

אַךְ לֹא בְרִית עוֹלָם כָּרְתוּ עִם הַטֶּבַע!

מקבת

זוֹ נֶחָמָתִי! נִתַּן לְהִתָּפֵשׂ.

אַךְ גִּילִי, טֶרֶם כִּלָּה הָעֲטַלֵּף

מְעוּפוֹ זֶה הַבּוֹדֵד, טֶרֶם הִכְרִיז

לְצַו הֵיקַטָה הַחִוֶּרֶת חָסִיל

כְּבַד כָּנָף קָשָׁה בְּזִמְזוּם מַרְדִּים

עַל לַיְלָה, מַעֲשֶׂה אָיֹם יֵעָשׂ.

לידי מקבת

אֵיזֶה?

מקבת

הִנָּקִי, אַתְּ יוֹנָתִי, מִבְּלִי דַעַת

עַד תּוּכְלִי לְהַלְלֵנִי אַתְּ. בֹּא לַיְלָה,

עֲטֹף בְּצָעִיף עַיִן רַכָּה שֶׁל יוֹם רַחֲמָן,

וּבַטֵּל בִּזְרוֹעַ דָּמִים נַעֲלָמָה,

לִגְזָרִים קְרַע זֶה שְׁטַר-הַחוֹב הַגָּדוֹל,

הַמַּחֲוִיר פָּנַי. הָאוֹר יוּעַם, עוֹרֵב

בָּא פּוֹרֵשׂ אֶת אֶבְרוֹתָיו אֶל הַיָּעַר,

כָּל יְצִיר טוֹב שֶׁל יוֹם כּוֹרֵעַ נִרְדָּם,

מַזִּיקִי-לַיְלָה שְׁחֹרִים מְשַׁחֲרִים לַטָּרֶף.

מִשְׁתָּאָה אַתְּ לִדְבָרַי – חַכִּי מְעָט!

כָּל דָּבָר מַתְחִיל בְּרַע מִתְחַזֵּק בְּחֵטְא.

אָנָּא, לְכִי אִתִּי.

[יוצאים]

מחזה ג    🔗

גן בקרבת הארמון

[נכנסים ג' רוצחים]

רוצח א

מִי צִוָּה לְךָ לְהִלָּוֵה אֵלֵינוּ?

רוצח ג

מֶקְבֶּת!

רוצח ב

מִכֵּיוָן שֶׁהוּא יוֹדֵעַ בְּדִיּוּק

אֶת מִשְׁמַרְתֵּנוּ גַּם אֶת שְׁלִיחָתֵנוּ,

אֵין לַחְשֹׁד בּוֹ.

רוצח א

אִם כָּךְ, הִשָּׁאֵר פֹּה.

רְצוּעַת-יוֹם עוֹד מְהַבְהֶבֶת בְּמַעֲרָב.

וְרוֹכֵב אֲשֶׁר בּוֹשֵׁשׁ מֵאִיץ בְּסוּסוֹ בְּדָרְבָן

וּבָא בְּעוֹד מוֹעֵד לְפוּנְדָק. כְּבָר קָרֵב

הָאִישׁ נְחַכֶּה לוֹ.

רוצח ג

הָס! שַׁעֲטַת סוּסִים!

בנקו

[מעבר לבימה] הַדְלִיקוּ אוֹר, הֲיָא!

רוצח ב

הֲרֵיהוּ זֶה!

כָּל שְׁאָר הַקְּרוּאִים אֲשֶׁר חִכּוּ לָמוֹ

בֶּחָצֵר כְּבָר.

רוצח א

הֵן סוּסָיו הוֹלְכִים סוֹבְבִים.

רוצח ג

לְעֶרֶךְ פַּרְסָה. הוּא נוֹהֵג מִנְהָג

שֶׁל כֻּלֵּי עָלְמָא: רַגְלִי יַעֲשֶׂה דַּרְכּוֹ

מִכָּאן עַד שַׁעַר הָאַרְמוֹן.

רוצח ב

הַב אוֹר! הַב אוֹר!

[נכנסים בנקו ופלינס, משרת ובידו לפיד הולך לפניהם]

רוצח ג

הוּא! הוּא!

רוצח א

פְּגַע בּוֹ!

בנקו

הַלַּיְלָה יֵרֵד גֶּשֶׁם.

רוצח א

יֵרֵד אָרְצָה¹⁷.

[מתנפל על בנקו]

בנקו

הוֹי, בֶּגֶד, בֶּגֶד! נוּס, בְּנִי פְלֵיַנְס! וְנָקוֹם תִּקֹּם!

נָבָל!

[הוא מת. פלינס ומשרתו נמלטים]

רוצח ג

מִי כִּבָּה אֶת הָאוֹר?

רוצח א

שֶׁמָּא לֹא טוֹב?

רוצח ג

אַךְ אֶחָד פֹּה – הַבֵּן הוּא נִמְלַט.

רוצח ב

כִּי אָז

הִפְסַדְנוּ רֻבּוֹ שֶׁל פָּעֳלֵנוּ.

רוצח א

טוֹב, נֵלְכָה וְנַגִּיד מַה שֶּׁנַּעֲשָׂה.

[יוצאים]

מחזה ד    🔗

אולם בארמון

[ערוך משתה. נכנסים מקבת, לידי מקבת, רוס, לינוקס, לורדים ורואי פניהם]

מקבת

אִישׁ אִישׁ יוֹדֵעַ מַדְרֵגָתוֹ, שְׁבוּ!

אַךְ פַּעַם אֹמַר וְלֹא אוֹסִיף: שָׁלוֹם!

לורדים

רוּם מַעֲלָתוֹ – תּוֹדָה!

מקבת

וַאֲנִי

אִפָּרֵד עִם הָאוֹרְחִים וְאֶנְהַג

מִנְהַג בַּעַל-בַּיִת פָּשׁוּט.

כְּבָר תָּפְסָה בַּעֲלַת-הַבַּיִת מְקוֹמָהּ,

וּבְשָׁעָה נְכוֹנָה תִדְרְשֵׁנוּ שָׁלוֹם.

לידי מקבת

שָׂא שָׁלוֹם רַב בִּשְׁמִי לְכָל יְדִידֵינוּ.

מִלִּבִּי הוּא נוֹבֵעַ: לְכֻלָּם שָׁלוֹם.

[נכנס רוצח א בדלת]

מקבת

רְאִי, תּוֹדָתָם שְׁטוּחָה לְפָנַיִךְ.

מִכָּאן וּמִכָּאן אוֹרְחִים – אֵשֵׁב בָּאֶמְצַע.

הֵיטִיבוּ לִבְּכֶם אִישׁ כִּרְצוֹנוֹ. כּוֹס הַיַּיִן

תִּסֹּב הַשֻּׁלְחָן. [קרב אל הדלת]

דָּמִים עַל פָּנֶיךָ.

רוצח

אֲבָל דַּם-בֶּנְקוֹ.

מקבת

יָפֶה הוּא עָלֶיךָ, מִבַּחוּץ,

מִשֶּׁהוּא בּוֹ בִּפְנִים. הֲנִשְׁלַח?

רוצח

מַלְכִּי,

גַּרְגַּרְתּוֹ בֻּקְּעָה לוֹ. אֲנִי שִׁמַּשְׁתִּיו.

מקבת

הַטּוֹב בֵּין בּוֹקְעֵי-הַגַּרְגֶּרֶת אָתָּה.

אֲבָל טוֹב גַּם הָעוֹשֶׂה זֹאת לִבְנוֹ לִפְלֵיַנְס.

אִם זֶה פָּעָלְךָ – אֵין דּוֹמֶה לָךְ.

רוצח

אֲדוֹנִי מַלְכִּי, פְלֵיַנְס נָס וְנִמְלַט.

מקבת

כִּי אָז שׁוּב חַלְתִּי! וַאֲנִי אָמַרְתִּי:

הִנְנִי בָרִיא כַּשָּׁיִשׁ, מוּצָק כְּסֶלַע,

רַב עַל סְבִיבִי כָּאֲוִיר וְהַכֹּל כּוֹלֵל.

כָּעֵת אָנֹכִי עָצוּר, כָּלוּא, סֻגָּר, רֻתָּק

בְּיַד סְפֵקוֹתַי. אוּלָם בֶּנְקוֹ בֶּטַח?

רוצח

הֵן, מַלְכִּי, בֶּטַח. יִשְׁכַּב בְּתוֹךְ הַתְּעָלָה,

וְעֶשְׂרִים פְּצָעִים בְּרֹאשׁוֹ מַעֲמִיקִים,

הַקָּטָן שֶׁבָּהֶם – סַכָּנַת מָוֶת.

מקבת

רַב תּוֹדוֹת לְךָ! זֶה נָחָשׁ גָּדוֹל מֵת;

אַךְ הַתּוֹלַעַת נָסָה. בְּעִתָּהּ תִתֵּן

אַרְסָהּ, עַתָּה תֶּחְסַר שֵׁן. לֶךְ לְךָ

וּמָחָר נְדַבֵּר שׁוּב.

[הרוצח יוצא]

לידי מקבת

אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ,

אֵין שִׂמְחָה בִּמְעוֹנְךָ. אָבַד חֵן

הַמִּשְׁתֶּה בְּאֵין מַזְמִין וְחוֹזֵר-מַזְמִין.

כָּל זְמַן יֵשׁ זֶה – הוּא מַתָּן. אַךְ לֶאֱכֹל

חָבִיב עַל אָדָם בֵּיתוֹ, הֵן רַק הַטֶּקֶס

מְתַבֵּל אֶת הַסְּעוּדָה, וְאִם חָסֵר,

עֲלוּבָה כָּל אֲסֵפָה.

מקבת

מַזְכִּיר נָאֶה!

בַּאֲתַר תֵּאָבוֹן עִכּוּל טוֹב! לִשְׁנֵיהֶם

הַבְּרִיאוּת!

לינוקס

נָא יוֹאִיל הוֹד מַלְכוּתוֹ וְיֵשֵׁב.

[רוחו של בנקו מופיע ותופס מקומו של מקבת]

מקבת

וְאִלּוּ פֹּה גַם בֶּנְקוֹ אִישׁ-הַיְקָר –

הֲלֹא כָּל קְהַל אֲצִילַי בְּצֵל קוֹרָתִי.

מוּטָב וְאוֹכִיחֶנּוּ עֵקֶב אַל-יְדִידוּת

מִלָּנוּד לוֹ בַאֲסוֹנוֹ.

רוס

זֶה הִפָּקְדוֹ

מַטִּיל בִּדְבָרוֹ מוּם. הֲיֵשׁ לֵב מַלְכִּי

לְכַבְּדֵנוּ וְיִלָּוֶה לָנוּ?

מקבת

מָלֵא

הַשֻּׁלְחָן.

לינוקס

פֹּה יֵשׁ מָקוֹם, מַלְכִּי.

מקבת

אֵיפֹה?

לינוקס.

פֹּה , מַלְכִּי. מַה נִּבְהַלְתָּ?

מקבת

מִי מִכֶּם עוֹשֶׂה זֹאת?

לורדים

כְּלוּם מָה, אֲדוֹנִי?

מקבת

לֹא תוּכַל לוֹמַר, כִּי אֲנִי עָשִׂיתִי.

הוֹי, אַל תָּנִיד כְּנֶגְדִּי בְּצַמָּתְךּ

הַמְגֹאֲלָה בַדָּם.

רוס

אֲדוֹנַי, קוּמוּ! הוֹד מַלְכוּתוֹ חוֹלֶה.

לידי מקבת

אֲדוֹנַי הַמְכֻבָּדִים! לְעִתִּים קְרוֹבוֹת

כָּךְ לוֹ עוֹד מִיַּלְדוּתוֹ. אָנָּא, שְׁבוּ!

אַךְ רֶגַע תִּתְקְפֶנּוּ. כְּהֶרֶף-עַיִן

וְרָפָא לוֹ. כִּי אִם תִּתְבּוֹנְנוּ אֵלָיו,

תַּעֲלִיבוּהוּ וְאָרַךְ גַּם מְחוֹשׁוֹ.

אִכְלוּ וְאַל תִּתְבּוֹנֵנוּ. הַאִישׁ אָתָּה?

מקבת

הֵן! וְגַם אִישׁ-חַיִל, הָעוֹרֵב לִבּוֹ

לְהַבִּיט בְּמַה שֶּׁיַחֲוִיר פְּנֵי הַשָּׂטָן.

לידי מקבת

אֲבָל מַה יָּפֶה!

כִּי אָמְנָם אַךְ חֶזְיוֹנוֹת-פַּחְדְּךָ הֵם,

כְּאוֹתָהּ חֶרֶב-אֲוִיר שֶׁנְּחָתְךָ

אֶל דּוּנְקֶן, כִּדְבָרֶיךּ. הוֹי עֲוִית

וְשָׁבָץ זֶה! אַךְ פַּחַד-שָׁוְא. וְיָאִים מְאֹד

לְסִפּוּר בַּדֵּי אִשָּׁה עַל הָאָח בַּסְּתָו,

שֶׁאֻשַּׁר בְּפִי סַבְתָּא, בּוֹשׁ וְהִכָּלֵם!

לָמָּה לְךָ פָּנֶיךָ אֵלֶּה? סוֹף-כָּל-סוֹף

הֵן אֵינְךָ רוֹאֶה אֶלָּא כִּסֵּא.

מקבת

אָנָּא

הִתְבּוֹנְנִי, שׁוּרִי פֹּה, חֲזִי. מַה תֹּאמְרִי?

מַה לִּי וְלָזֶה? אִם תּוּכַל לִרְמֹז, גַּם דַּבֵּר!

אִם בָּתֵּי-הָעֲצָמוֹת וּקְבָרֵינוּ

יָשִׁיבוּ כָּל אֲשֶׁר קָבַרְנוּ בָם,

יִהְיוּ לְמֻרְאוֹת-עַיִט צִיּוּנֵינוּ.

[הרוח נעלמה]

לידי מקבת

אֵיךְ תַּשׁ כֹּחֲךָ מִתּוֹךְ טִפְּשׁוּת זוֹ.

מקבת

נָכוֹן, כְּשֵׁם שֶׁעָמַדְתִּי פֹה – רְאִיתִיו.

לידי מקבת

טוּף! אוֹתָהּ בּוּשָׁה!

מקבת

גַּם בִּימֵי קֶדֶם נִשְׁפַּךְ דָּם, וּבְטֶרֶם

יְכַפְּרוּ חֻקֵּי-אֱנוֹשׁ מְדִינָה-תַמָּה.

גַּם אַחֲרֵי-כֵן – יֵשׁ נַעֲווּ מִשְּׁמֹעַ

מִרֶצַח רוֹצְחִים; וְנָהֲגוּ אֲזַי:

אִם רוֹצְצוּ גֻּלְגֹּלֶת – מֵת הָאִישׁ,

וְתַם וְנִשְׁלָם! עַתָּה שׁוּב יְקוּמוּן

עִם עֶשְׂרִים פִּצְעֵי מָוֶת בְּקָדְקֳדָם, וְזֶה

עוֹד אָיֹם מֵרֶצַח שֶׁכְּמוֹתוֹ.

לידי מקבת

מַלְכִּי, יְדִידֶיךָ

הַנַּעֲלִים מִתְגַּעְגְּעִים עָלֶיךָ.

מקבת

שָׁכַחְתִּי, רֵעָי! אַל נָא תֵעָלְבוּ.

מַחֲלָתִי זָרָה, הִנָּהּ כְּאַיִן וָאֶפֶס

לְמִי שֶׁמַּכִּיר אוֹתִי. אַהֲבָה וּבְרִיאוּת

לְכֻלְּכֶם! אֵשֵׁב. תְּנוּ לִי יַיִן! מְלֹא הַכּוֹס!

לִשְׁלוֹם כָּל קְהַל הַמְסֻבִּים אֶשְׁתֶּה אוֹתָהּ

וּשְׁלוֹם יַקִּירִי בֶּנְקוֹ אֲשֶׁר נִפְקָד.

וְלוּ הָיָה פֹה! לִשְׁלוֹמוֹ וּשְׁלוֹם כֻּלְּכֶם

אֶצְמָא! כָּל-טוּב לְכָל-אִישׁ!

הלורדים

בְּתוֹדָה! אַחֲרֶיךָ נִשְׁתֶּה!

[רוחו של בנקו מופיעה שנית]

מקבת

לֵךְ מֵעַל פָּנַי וּתְכַסֶּךָ אָרֶץ!

לְלֹא מֹחַ עַצְמוֹתֶיךָ וְדָמְךָ קַר;

גַּם אֵל עֵינֶיךָ, אֲשֶׁר תַּשְׁקִיף בָּמוֹ,

הֵן אֵינָן רוֹאוֹת.

לידי מקבת

שׁוֹעַי הָעֲדִינִים,

זוֹ דַרְכּוֹ כָּךְ, וְכָךְ תְּהִי בְּעֵינֵיכֶם.

אֵין זֶה וְלֹא כְלוּם; אַךְ קִלְקֵל אֶת הַמִּשְׁתֶּה.

מקבת

אֶת אֲשֶׁר יָעֵז גֶּבֶר מֵעֵז אָנִי.

אֵלַי גַּשׁ וּכְדֹב שַׁכּוּל רוּסִי, בֹּא

כְּקַרְנַף חָמוּשׁ, כְּנָמֵר מֵהִרְקַנְיָה,

לְבַשׁ צוּרָה אֲשֶׁר תִּלְבַּשׁ, אַךְ לֹא זוֹ –

עֲצַבַּי הַחֲזָקִים לֹא יִרְעָדוּ.

חֲיֵה, קְרָאֵנִי בְחֶרֶב הַמִּדְבָּרָה,

אִם רְעָדָה תֹאחֲזֵנִי, וְקָרָאתָ

לִי בֻּבָּה שֶׁל תִּינֹקֶת. סוּר, צֵל-הַזְּוָעוֹת!

סוּר, דִּמְיוֹן-כּוֹזֵב!

[הרוח נעלמה]

טוֹב! כְּהִסְתַּלְּקְךָ

וְשַׁבְתִּי לִהְיוֹת אִישׁ. בְּבַקָּשָׁה, שְׁבוּ.

לידי מקבת

הִשְׁבַּתָּ גִיל, פּוֹרַרְתָּ הָעֲצֶרֶת

בִּמְבוּכַת-פְּלָאִים.

מקבת

כְּלוּם אֶפְשָׁר זֶה

כִּי פִּתְאֹם יִתְקְפֵנִי כְעַנְנֵי-קַיִץ

וְלֹא נִתְמַהּ לוֹ? כִּי תַעֲשִׂינִי מוּזָר

לְגַבֵּי עַצְמִי, כִּי אַעֲלֶה עַל לִבִּי

אֵיךְ רוֹאָה אַתְּ הַמַּרְאוֹת, וְעַל פָּנַיִךְ

עוֹד מַאְדִּים אֹדֶם טִבְעִי זֶה, עֵת לֶחְיִי

מִפַּחַד תֶּחֱוָר.

רוס

אֵיזֶה מַרְאוֹת?

לידי מקבת

בִּי,

אַל תְּדַבְּרוּ, כִּי הוֹלֵךְ הוּא וָרָע.

כִּי תִשְׁאֲלוּ תַּקְנִיטוּ אוֹתוֹ. לַיְלָה טוֹב

לְכֻלְּכֶם! אַל תְּחַכּוּ לְאוֹת לָלֶכֶת,

כֻּלְכֶם לֵכוּ.

לינוקס

לַיְלָה טוֹב וּרְפוּאָה

מְהִירָה לְמַלְכִּי.

[כולם יוצאים]

מקבת

זֶה יַעֲרֹג לְדָם. כָּךְ אָמְרֵי אֱנָשֵׁי:

דָּם יַעֲרֹג לְדָם. וְגַם יָדוּע:

נִזְדַּעַזְעוּ סְלָעִים וְעֵצִים דִּבְּרוּ.

וְחוֹזִים, מְנַחֲשִׁים בַּצִּפֳּרִים, גִּלּוּ

עַל יְדֵי עוֹרְבֵי-נַחַל, עוֹרְבִים וְקֹרְאִים

אַנְשֵׁי דָם נִסְתָּרִים. מָה הַלָּיְלָה?

לידי מקבת

כְּבָר יָרִיב עִם הַבֹּקֶר, יַד מִי תִגְבָּר.

מקבת

מַה תֹּאמְרִי אַתְּ: הֵן מֵאֵן מֶקְדּוּף לָבוֹא

אֶל מִשְׁתֶּה זֶה.

לידי מקבת

שָׁלַחְתָּ לִקְרֹא לוֹ?

מקבת

שָׁמַעְתִּי אַגַּב אוֹרְחָא, וְעוֹד אֶשְׁלָח.

הֲלֹא אֵין בַּיִת אֲשֶׁר אֵין שָׁם עֶבֶד

שָׂכַרְתִּי לִי. מָחָר אֲנִי מַשְׁכִּים

וְאֶדְרֹש אֶל הַקּוֹסְמוֹת הָאֲחֵרוֹת,

תְּגַלֶּינָה יוֹתֵר, כִּי עָלַי לָדַעַת

גַּם אֶת הָרַע בָּרָעוֹת בְּאֶמְצָעִים רָעִים.

לִי הַכֹּל מֻתָּר, אִם אַךְ לְטוֹבָתִי.

אֲנִי כְּבָר הֶעֱמַקְתִּי לִטְבֹּל בְּדָם,

וְאִם אֶחְדַּל וְאֶחֱצֶה – יִהְיֶה שׁוּבִי כְבָר

עוֹד קָשֶׁה מִשֶּׁהָיָה לַעֲבֹר.

מוּזָרִים דְּבָרִים בְּרֹאשִׁי דוֹרְשִׁים זְרוֹעַ,

יֵעָשׂוּ טֶרֶם נֶחְקְרוּ כִּדְבָעֵי.

לידי מקבת

חָסַרְתָּ בֹּשֶׂם כָּל הֶחָי – הַשֵּׁנָה.

מקבת

נֵלְכָה לִישֹׁן. תַּעְתּוּעֵי-לִבִּי

אַךְ אֵימַת מַתְחִיל הִיא, שֶׁטֶּרֶם נִסָּה;

אַךְ צְעִירִים אָנוּ לְמַעֲלָלִים.

[יוצאים]

מחזה ה    🔗

צִיָּה

[רעם. נכנסת הֵיקַטָה. המכשפות יוצאות לקראתה]

מכשפה א

מַה לָּךְ, הֵיקַטָה, כִּי תַרְעִימִי פָּנִים?

היקטה

וְכִי לֹא צָדַקְתִּי, זְקֵנוֹת בָּלוֹת?

בְּעַזּוּת מֵצַח אַתֶּן נְגַלּוֹת

וְעוֹד מוֹסִיפוֹת חֵטְא עַל חֵטְא

וּמַשָּׂא-מַתָּן עִם מֶקְבֶּת

בְּחִידוֹת וּבְסִפּוּרֵי רֶצַח.

וְאָנֹכִי, גְּבִרְתְּכֶן לָנֶצַח,

אֲשֶׁר מִיָּדִי לָכֶן אוֹן,

הַבּוֹרֵאת רַע וְכָל הֲמוֹן-

כִּשְׁפֵיכֶן, הֵן גַּם לֹא נִקְרֵאתִי

לָקַחַת חֶלְקִי [ – – – – ]

וְעוֹד רַע מִּזֶּה: הַכֹּל בִּשְׁבִיל

בֵּן קְשֵׁה-עֹרֶף זֶה, אֱוִיל,

הָעוֹשֶׂה כַּעֲשׂוֹת כָּל-אָדָם:

לָכֶן לֹא-כְלוּם, וְהַכֹּל בְּיָדָם.

נָא תַקְּנוּ זֹאת. וְעַתָּה צְאֶינָה,

עַל שְׂפַת הָאֲכֵירוֹן חַכֶּינָה

לִי מָחָר הַשְׁכֵּם. יָבוֹא שָׁם

לִדְרֹש לַעֲתִידוֹ הַנָּם.

הָכִינוּ הַכֹּל, וּבִידֵיכֶן

שֶׂאנָה כֵלִים וְקִסְמֵיכֶן.

אֲנִי אַאֲוִירָה. עוֹד הַלֵּיל

עָלַי לְעוֹלֵל נוֹרְאוֹת-אֵל

וְלִגְמֹר עַד הַצָּהֳרָיִם.

הֲלֹא שָׁם תְּלוּיָה טִפַּת מַיִם

עַל קֶרֶן הַיָּרֵחַ, כְּבֵדָה בְאֵד.

עָלַי לְתָפְסָהּ טֶרֶם תֵּט

וְתִפֹּל, זְכוּכַת זִכּוּךְ-קְסָמִים

תַּעֲלֶה רוּחוֹת רַבִּים קָמִים

לְהַתְעוֹת אֶת מֶקְבֶּת הַזֵּד,

וְיוֹסֵף זָדוֹן, חֵטְא עַל חֵטְא,

וּבָז לַגְּזֵרָה וְלַמָּוֶת,

וּבָטַח לַמְרוֹת כָּל מַחֲשֶׁבֶת

וְחָכְמָה וָחֶסֶד. וְאֶל נָכוֹן

יְדַעְתֶּן: גְּדָל אוֹיְבֵי-אָדָם – הַבִּטָּחוֹן.

[קול מנגינה ושיר “קומי ולכי! קומי ולכי!”]

שִׁמְעוּ, הֲלֹא הַקּוֹל קוֹל קוֹרֵא לִי,

זֶה קְטֹן-רוּחוֹתַי עַל עַב-עַרְפִלִּי.

[יוצאת]

מכשפה א

מַהֵרְנָה, מַהֵרְנָה! הִיא שָׁבָה מִיָּד.

[יוצאות]

מחזה ו    🔗

פורֶס. חדר בארמון

[נכנסים לינוקס ולורד אחר]

לינוקס

דְּבָרַי הַקּוֹדְמִים אַךְ נָגְעוּ בְּמַחְשְׁבוֹתֶיךָ,

וּלְפָרְשָׁם יֵשׁ. אֵינֶנִּי אוֹמֵר אֶלָּא:

נִפְלָאוֹת נִקְרוּ לְדוּנְקֶן רַב-הַחֶסֶד.

מֶקְבֶּת הִתְאַבֵּל מְאֹד, כִּי אָכֵן מֵת!

וּבֶּנְקוֹ עַז-הַלֵּב מְאֹד אֵחַר לִרְכֹּב.

וְאִם תִּרְצֶה, אֶפְשָׁר לוֹמַר: פְלֵיַנְס הִכָּהוּ,

כִּי הֲלֹא נָס. לֹא צָרִיךְ לְאַחֵר לִרְכֹּב.

וּמִי לֹא יֹאמַר אֲשֶׁר נוֹרָא עָשׂוּ

מַלְקוֹלְם וְדוֹנַלְבֵּין, כִּי רָצְחוּ נֶפֶשׁ

אֲבִיהֶם דוּנְקֶן – מַעֲשֵׂה-רֶשַׁע!

אֵיךְ הֶעֱצִיב זֶה אֶת רוּחַ מֶקְבֶּת! כְּלוּם

לֹא קָרַע בְּעֶבְרַת חָסִיד שְׁנֵי הַפּוֹשְׁעִים

עַבְדֵי-הַיַּיִן, עַבְדֵי-הַתַּרְדֵּמָה?

כְּלוּם לֹא בִּנְדִיבוּת פָּעָל? וְגַם בְּחָכְמָה.

הֲלֹא מְאֹד יִתְעַבֵּר כָּל לֵב חַי

לִשְׁמֹעַ כַּחֲשָׁם. לָכֵן אָמַרְתִּי:

הַכֹּל הֵיטִיב עָשׂה. וְגַם, דּוֹמַנִי,

לוּ הָיוּ שְׁנֵי בְנֵי-דוּנְקֶן בֵּין אֲסִירָיו,

(הַשֵּׁם יְרַחֵם וְלֹא יִהְיוּ!) אָז

הֵבִינוּ מַה זֶּה רֶצַח-אָב, וְכֵן פְלֵיַנְס.

אַךְ הָס! הֲלֹא שְׁמַעְתֶּם אוֹמְרִים:

סָר חַסְדּוֹ מֵעִם מֶקְדּוּף, עֵקֶב דַּבְּרוֹ

בְּהִתְגַּלּוּת לֵב וְנִפְקַד עַל הַמִּשְׁתֶּה.

וּכְלוּם יוֹדֵעַ אַתָּה אֵיפֹה הוּא?

הלורד

בֶּן-דּוּנְקֶן, אֲשֶׁר אוֹתוֹ עָרִיץ גָּזַל

מִמֶּנּוּ אֶת הַיְרֻשָּׁה, חַי בַּחֲצַר

אֶדְוַרְד הֶחָסִיד. הוּא קִבְּלָהוּ בְּכָבוֹד.

וְלַמְרוֹת מְרִי גּוֹרָלוֹ וְעַצְבּוֹ,

לֹא יֶחְסַר כָּבוֹד רַב. וְשָׁמָּה הָלַךְ

מֶקְדּוּף לְבַקֵּשׁ אֶת הַמֶּלֶךּ לָתֵת

לְהַזְעִיק אֶת נוֹרְתוּמְבֶּרְלֶנְד וְגַם

אֶת סִיווֹרְד אִישׁ-הֶחָיִל. וּבְעֶזְרָתָם

(אִם אַךְ יְסַיְּעוּ מִן הַשָּׁמַיִם) נָשׁוּב

וְנַעֲרֹך שֻׁלְחָן, נִישַׁן לָיְלָה, נָסִיר

סַכִּינֵי-דָם מִמִּשְׁתָּאוֹת וּמֵחַגֵּינוּ,

נַעַבְדָה בֶּאֱמוּנָה, וְנִכָּבֵד בְּנֵי-חוֹרִין –

מַה שֶּׁחָסַרְנוּ עָתָּה. וְהַבְּשׂוֹרָה

הִיא עוֹרְרָה אֶת הַמֶּלֶךְ לְהִתְעַתֵּד

לִקְרַאת מִלְחָמָה.

לינוקס

הֲשָׁלַח אֶל מֶקְדּוּף?

הלורד

כֵּן! וְזֶה חָרַץ: “לֹא אֲנִי, הַשָּׂר!”

אָז יִפֶן עָרְפּוֹ זֶה הַצִּיר הַזוֹעֵם

וַיִּנְהֹם, כְּאוֹמֵר: "יָבוֹא יוֹם וְנִחַמְתָּ

עַל הַעֲמִיסְךָ תְשׁוּבָה זוֹ עָלָי".

לינוקס

יִלְמַד מִכָּאן

שֶׁיִּהְיֶה נִזְהָר וְיִתְרַחֵק כְּיַד

חָכְמָתוֹ עָלָיו. וְיָחִישׁ מַלְאַךְ-קֹדֶשׁ

לְאַנְגְּלִיָּה עַד בָּא הַבָּא וּבְפִיו

הַבְּשׂוֹרָה: מְהֵרָה תָשׁוּב בְּרָכָה

אֶל זוֹ אַרְצֵנוּ הַנֶּאֱנָחָה בְיָד

אֲרוּרָה.

הלורד

תָּבוֹא גַם תְּפִלָּתִי אִתּוֹ.

[יוצאים]

 

מערכה רביעית    🔗

מחזה א    🔗

מערה ובתוכה קלחת רותחת

[קול רעם. נכנסות שלוש המכשפות]

מכשפה א

הֵילִיל וְשִׁלֵּשׁ הֶחָתוּל הַבָּרֹד.

מכשפה ב

צָרַח וְשִׁלֵּשׁ וְשׁוּב צָרַח¹⁸ הַקִּפּוֹד.

מכשפה ג

הַרְפִּיָה קוֹרֵאת! בָּאָה הָעֵת!

מכשפה א

סֹבְנָה, הַקֵּפְנָה קַלַּחַת הָרְתֵת!

חשְׁנָה, מַהֵרְנָה רַעַל בָּהּ תֵּת.

זְרֹקְנָה קֹדֶם כֹּל בַּסִּיר

צָב נָם תַּחַת אֶבֶן-גִּיר

קָרָה, פִּלֵּט מִתּוֹךְ חֹם

אַרְסוֹ שְׁלשִׁים וְאֶחָד יוֹם.

כולן

שְׁקֹדְנָה בְּעֶצֶב, וְאוֹן אֵין-קֶצֶב,

יִרְתַּח סִירִי בְּשֶׁצֶף קֶצֶף!

מכשפה ב

בִּתְרֵי נָחָשׁ שׁוֹכְנִי-שַׁחַת

אֱפִי, בַּשְּׁלִי, בַּקַּלַּחַת!

עֵין-לְטָאָה, כַּף-צְפַרְדֵּעַ,

שְׂעַר עֲטַלֵּף מִתְלַהְלֵהַּ,

עֹקֶץ שְׁפִיפוֹן וּלְשׁוֹן אֶפְעֶה,

כְּנַף בֶּן יַנְשׁוּף – הַכֹּל בְּשֶׁפַע!

וְיִגְדַּל קֶסֶם בְּלִיל-הַשַּׁחַת,

הָרוֹתֵחַ בַּקַּלָּחַת.

כולן

שְׁקֹדְנָה בְעֶצֶב, וְאוֹן אֵין-קֶצֶב,

יִרְתַּח סִירִי בְשֶׁצֶף קֶצֶף.

מכשפה ג

קַשְׂקַשֵּׂי דְרָקוֹן, שִׁנֵּי זְאֵב,

מִיץ חֲנוּטָה בַּעֲלַת-אוֹב,

לֹעַ כֶּלֶב-יָם וְקֵבָתוֹ

שָׁרְשֵׁי כּוֹבְעָן חָפְרוּ אוֹתוֹ

בְּמַאְפֵּלְיָה וּבַצֵּל,

כָּבֵד יְהוּדִי בֵּרַךְ אֵל,

מָרַת עֵז, חִטְמִי צוֹמֵחַ

נִקְטַף בְּלִקּוּי הַיָּרֵחַ,

חָטְמֵי-תֹגָרִים שְׁחַרְחָרִים

שִׂימוּ, שִׂפְתֵי הַטַּטַרִים,

אֶצְבְּעוֹת תִּינוֹק בֶּן-אֲרוּסָה,

הָשְׁלַךְ חָנוּק בְּפַחַת כְּמוּסָה,

בַּשְּׁלוּ הֵיטֵב בַּקַּלַּחַת

בְּלִילָה שְׁלוּקָה, בְּלִיל-מִרְקַחַת.

צָרְפוּ אֵלָיו מְעֵי נָמֵר,

בַּשְּׁלוּ אֶת הַבְּלִיל עַד גָּמוֹר.

כולן

שְׁקֹדְנָה בְעֶצֶב, וְאוֹן אֵין-קֶצֶב,

יִרְתַּח סִירִי בְשֶׁצֶף קֶצֶף.

מכשפה ב

בְּדָם שֶׁל קוֹף נְצַנֵּן תּוֹכוֹ

וְהָיָה טוֹב וְיֶאֱמַץ כֹּחוֹ.

[נכנסת היקטה]

היקטה

יִישַׁר כֹּחֲכֶן! פָּעָלְכֶן מַה טּוֹב!

תָּבוֹא כָּל אַחַת עַל שְׂכָרָהּ לָרֹב.

עַתָּה נֵצֵאָה מִסָּבִיב לַסִּיר

הָאֶלְפִים, הַפֵיוֹת, בְּמָחוֹל וָשִׁיר,

וְקָסְמוּ הַקְּסָמִים הַשָּׂדֶה וְהַנִּיר.

[מנגינה ושיר: “רוחות לבנות ואפורות” וכו']

מכשפה ב

בֹּהֶן יָדִי לִי יִצָּרֵב –

אֵיזֶה יְצוּר רַע מִתְקָרֵב.

פְּתַח וּבֹא

הַדּוֹפֵק פֹּה!

[נכנס מקבת]

מקבת

הַגֵּדְנָה, יְצִירֵי-לַיִל וְסֵתֶר שַׁחֲרוּת,

מָה אַתֶּן עוֹשׂוֹת?

כולן

דָּבָר שֶׁשֵּׁם לוֹ אָיִן.

מקבת

הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶן בְּמִסְתְּרֵי פָּעֳלֵיכֶן

(דַּעְנָה אֵיךְ שֶׁתֵּדַעְנָה) אַךְ עֲנֶינָה לִי:

גַּם אִם לִסְעָרָה תִקְרֶאנָה וְהָרְסָה

כָּל בָּתֵּי תְפִלָּה, גַּם אִם יִתְמוֹלְלוּ

מִשְׁבְּרֵי הַיָּם לְנַפֵּץ הָאֳנִיּוֹת,

וְאִם תִּכְרַע קָמָה וִיסֹעֲרוּ יְעָרוֹת,

אִם גַּם תִּפֹּלְנָה מְצוּדוֹת עַל שׁוֹמְרֵיהֶן,

וְאִם שַׁחוּ פִּירָמִידוֹת וְאַרְמוֹנִים

עַל מוֹסָדָם וְשִׂיא-רָאשֵׁיהֶם, וְאִם יִתְפּוֹרְרוּ

כָּל אוֹצְרוֹת-זֶרַע חַי אֲשֶׁר בַּטֶּבַע

עַד הֱיוֹת הַחָרְבָּן לְגֹעַל לוֹ לְעַצְמוֹ.

עֲנֶינָה לִי!

מכשפה א

דַּבֵּר!

מכשפה ב

שְׁאָל!

מכשפה ג

כִּי נָעַן.

מכשפה א

הַגֵּד, הַאִם מִפִּינוּ תִדְרֹש תְּשׁוּבָה

אוֹ אַךְ מִפִּי הַגְּדוֹלִים מֶנּוּ?

מקבת

קִרְאוּ לָהֶם וְאֶרְאֵם!

מכשפה א

דַּם חֲזִירָה שֶׁהֵחִישָׁה

לְכַרְסֵם אֶת גּוּרֶיהָ תִשְׁעָה,

חֵלֶב [– – –] תְּלִיַּת-הַגַּזְלָנִים

שִׂים בַּסִּיר!

כולן

גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים,

בּוֹאוּ, שִׁקְדוּ, גַּלּוּ פָנִים!

[קול רעם. נגלה ראש ועליו כובע]

מקבת

הַגֵּד לִי, כֹּחַ וְאִם פֶּלִאי –

מכשפה א

שְׁמַע וָדֹם,

אֶת הֲגִיגֶיךָ הוּא יוֹדֵעַ עַד תֹּם.

מראה א

מֶקְבֶּת! מֶקְבֶּת! מֶקְבֶּת! אֶת מֶקְדּוּף יְרָא,

יְרָא אֶת אַלּוּף פַיְף! שַׁלְּחֵנִי, זְמַנִּי בָא.

[נעלם]

מקבת

הֱיֵה אֲשֶׁר תִּהְיֶה, לְךָ תּוֹדָתִי

בְּעַד אַזְהָרָתְךָ. קָלַעְתָּ אֶל פִּצְעִי.

עוֹד דַּבֵּר –

מכשפה א

אֵין לְצַוּוֹת לוֹ. הַשֵּׁנִי בָא

וְגָדוֹל מִן הָרִאשׁוֹן.

[רעם. מראה שני: ילד מתבוסס בדמיו]

מראה ב

מֶקְבֶּת! מֶקְבֶּת! מֶקְבֶּת!

מקבת

וְלוּ אָזְנַי שָׁלוֹש וְקָלְטוּ אֶת מִלֶּיךָ.

מראה ב

הֱיֵה גֵא, שְׁפֹךְ דָּמִים וּמִצְחֲךָ נְחוּשָׁה!

מֶקְבֶּת, אַל תִּירָא מִפְּנֵי יְלוּד-אִשָּׁה

וּבוּז לִבְנֵי אָדָם!

[נעלם]

מקבת

אִם כֵּן יְחִי מֶקְדּוּף! מָה אִירָא מֶנּוּ?

וְאוּלָם לֹא! כִּי בִטְחוֹן-מִשְׁנֶה אָקִים.

הַגּוֹרָל יַעֲרֹב לִי. לֹא יִחְיֶה – יָמוּת!

אָז אֹמַר לְפַחַד חִוֵּר-לֵב: הוֹי כּוֹזֵב.

אַרְגִּיעָה אָנוּם לַמְרוֹת רַעַם יִרְעָם.

[קול רעם. מראה שלישי: ילד בנזר מלכות וזמורה בכפו]

וּמִי הַלָּז? לוֹ מַרְאֵה חֹטֶר מֶלֶךְ,

וּבְמֵצַח יֶלֶד זֶה עֲטָרָה – אוֹת

לְמִמְשַׁל מְלָכִים.

כולן

אַךְ הַסְכֵּת וָדֹם!

מראה ג

הֱיֵה עַז כָּאַרְיֵה וּכַלָּבִיא וּבָז

לַשּׂוֹנֵא וְנוֹקֵם וּלְמוֹרֵד וְאִם עָז,

מִי יִשְׂרֶה עִם מֶקְבֶּת וְיוּכַל, כָּל זְמַן

לֹא בָא יַעַר בִּירְנַם¹⁹ עַד תֵּל דּוּנְזִינֶן,

עַד קָרְבָה הַחֹרְשָׁה?

[נעלם]

מקבת

לֹא יָקִיץ הַקֵּץ!

מִי יִפְקֹד עַל יַעַר וִיצַוֶּה לָעֵץ:

עֲקֹר שָׁרָשֶׁיךָ מֵאֶרֶץ? אַךְ טוֹב

תְּבַשֵּׂר הַמְבַשֵּׂר. עוֹד יָמִים לָרֹב

יְחִי מֶקְבֶּת וְיִנּוֹן, כִּי לֹא יָרִים רֹאשׁ

כָּל מוֹרֵד וְקוֹשֵׁר עַד לֹא קָם הַבְּרוֹשׁ

וְעָלָה עֵץ בִּירְנַם. וּמֶקְבֶּת הַשָּׂב

יֵאָסֵף אֶל עַמּוֹ, כִּי יָקִיץ לוֹ קֵץ

וּפְקֻדַּת כָּל הָאָדָם בִּשְׁעָתוֹ; אַךְ

עוֹד נִכְסְפָה נַפְשִׁי וְלִבִּי יַךְ

(אִם אַךְ בִּיכָלְתְּכֶן לְגַלּוֹת גַּם זֹאת:)

הַאָמְנָם עֲתִידָה הַמַּלְכוּת הֶיוֹת

בִּידֵי יוֹצְאֵי בֶּנְקוֹ?

כולן

אַל תַּעְמִיק שְׁאָלָה.

מקבת

זֶה חֶפְצִי לָדַעַת. הַגֵּדְנָה. וְאִם לֹא

וְרָבְצָה בָּכֶן קִלְלַת-עַד. הַגֵּדְנָה!

מַדּוּעַ נִסְתַּלֵּק הַסִּיר? מָה הַזִּמְרָה?

[קול חלילים]

מכשפה א

הוֹפַע!

מכשפה ב

הוֹפַע!

מכשפה ג

הוֹפַע!

כולן

הִגָּלוּ לְעֵינָיו וּפוֹצְצוּ לְבָבוֹ.

כַּצֵּל הַזֶּה תֵּלֵךְ, כַּצֵּל הַזֶּה תָּבוֹא.

[נגלים שמונה מלכים ועוברים זה אחר זה. בידי האחרון מראה; בנקו בא אחריהם]

מקבת

יוֹתֵר מִדַּי דָּמִיתָ לְרוּחַ בֶּנְקוֹ,

כְּלַךְ-לְךָ! עֲטַרְתְּךָ צוֹרֶבֶת עֵינָי.

וּשְׂעָרְךָ, אַתָּה שֵׁנִי, נֶעֱטַר כְּלִיל-פָּז

כִּשְׂעָרוֹ שֶׁל הָרִאשׁוֹן. שְׁלִישִׁי דוֹמֶה

לִפְנֵי הַקּוֹדֵם לוֹ. הוֹי, מְנֻוָּלוֹת!

מַה תַּרְאוּ לִי? רְבִיעִי קָפְאוּ עֵינַי!

הֲתֶאֱרַךְ שׁוֹשַׁלְתְּכֶם עַד יוֹם הַדִּין?

וּשְׁמִינִי הִנֵּה בָא וּבְיָדָיו רְאִי

הַמַּרְאֶה לִי עוֹד כַּמָּה. וְיֵשׁ מֵהֶם

עִם גֻּלּוֹת-מַלְכוּת כְּפוּלוֹת²⁰ וְשַׁרְבִיט

מְשֻׁלָּשׁ²¹. מַרְאֵה-זְוָעוֹת! וְעַתָּה אֶרְאֶה,

כִּי אָמְנָם אֱמֶת כָּל הַדְּבָרִים; שָׁם

מְגֹאָל בְּדָמִים שְׂחוֹק עַל שְׂפָתָיו בֶּנְקוֹ

עֲלֵיהֶם מוֹרֶה, לֵאמֹר: בָּנַי הֵם.

הַאָכֵן כָּךְ?

[המראה נעלם]

מכשפה א

כִּי אָכֵן כָּךְ יְהִי הַכֹּל; אַךְ

מֶקְבֶּת הוּא שַׁלָּמָה נִדְהָם כָּךְ?

קֹמְנָה, אַחְיוֹתַי, צְאֶינָה בִּיעָף!

צְאֶינָה, קְסֹמְנָה וּמְחֶאנָה לוֹ כָף,

אֶפְקֹד לָאֲוִיר וְיַעַן בְּקוֹל.

אַתֶּן תֵּצֶאנָה לוֹ סָבִיב בִּמְחוֹל-

מַחֲנַיִם וְיאֹמַר הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב:

כְּעֶרְכִּי כִּבְּדוּנִי בַּעֲלוֹת-הָאוֹב.

[קול נגינה. המכשפות מכרכרות ונעלמות]

מקבת

אַךְ אֵיפֹה הֵן? נֶעֶלְמוּ? שָׁעָה זוֹ

אֲרוּרָה לָעַד בְּלוּחַ יָמִים. מִי שָׁם?

הִכָּנֵס! מִי בַּחוּץ?

[לינוקס נכנס]

לינוקס

מָה רְצוֹן אֲדוֹנִי?

מקבת

אֶת הָאֲחָיוֹת

הַקּוֹסְמוֹת הֵן רָאִיתָ?

לינוקס

לֹא רְאִיתִין.

מקבת

הַאָמְנָם לֹא עָבְרוּ עַל פָּנֵינוּ?

לינוקס

אָכֵן,

לֹא, אֲדוֹנִי.

מקבת

יִכָּנֵס נֶגֶף בָּרוּחַ תִּשָּׂאֵמוֹ!

אֲרוּרִים כָּל הַמַּאֲמִינִים בָּן!

קוֹל דַּהֲרוֹת סוּס שָׁמַעְתִּי. מִי הַבָּא?

לינוקס

אֲדוֹנִי, שְׁנַים, שְׁלֹשָה הַמַּגִּידִים

וּבְפִיהֶם בְּשׂוֹרָה: מֶקְדּוּף נָס וְנִמְלַט

לְאַנְגְּלִיָּה.

מקבת

נָס וְנִמְלַט לְאַנְגְּלִיָּה?

לינוקס

הֵן מֶלֶךְ חֶסֶד.

מקבת

קָדַמְתָּ, זְמַן, לְאִיּוּמֵי-זְמָמַי.

הַכַּוָּנָה גָזָה, אִם אֵין מִפְעָל מִיָּד.

מֵעַתָּה כָּל בִּכּוּרֵי לִבִּי יִהְיוּ

בִּכּוּרֵי יָדַי. תֵּכֶף אֶעֱטֹרָה

לְמַחֲשַׁבְתִּי כֶתֶר-פֹּעַל נִמְלָא.

יָזַמְתִּי – וַאֲקַיֵּם. הִנְנִי נוֹפֵל

עַל אַרְמוֹן מֶקְדּוּף, אֶתְפֹּשׂ גְּלִילוֹת פַיְף,

לַחֶרֶב אֶמְסֹר אֵשֶׁת חֵיקוֹ, וְטַפּוֹ

וְאֶת כָּל הַנְּפָשׁוֹת הָעֲלוּבוֹת עָלָיו

יִתְיַחֲשׂוּ. אַל לְהִתְהַלֵּל כְּשׁוֹטֶה.

כָּל עוֹד מַחֲשַׁבְתִּי זוֹ בּוֹעֶרֶת אֶפְעָל.

הַקֵּץ לְדִמְיוֹנוֹת כּוֹזֵב! אֵי הַצִּירִים?

לֵךְ, הֲבִיאֵנִי אֲלֵיהֶם.

[יוצאים]

מחזה ב    🔗

פיף. חדר בארמון מקדוף

[לידי מקדוף ובנה רוס]

לידי מקדוף

מֶה עָשָׂה אֲשֶׁר בָּרַח מִן הָאָרֶץ?

רוס

אַךְ סַבְלָנוּת, גְּבִרְתִּי.

לידי מקדוף

זוֹ חֲסֵרָה לוֹ.

שִׁגָּעוֹן – נוּסוֹ זֶה. אִם לֹא מַעֲשֵׂנוּ,

הֵן פַּחְדֵּנוּ יַעֲשֵׂנוּ בּוֹגֵד.

רוס

אַתְּ אֵינֵךְ יוֹדַעַת,

אִם מִשּׁוּם יִרְאָה אוֹ מִשּׁוּם חָכְמָה.

לידי מקדוף

זוֹ חָכְמָה! לִנְטֹש אִשְׁתּוֹ, לִנְטֹש טַפּוֹ,

אֶת טוּבוֹ וְאֶת כְּבוֹדוֹ פֹה, בַּמָּקוֹם

מִמֶּנּוּ בְעַצְמוֹ נָס. לֹא אֲהֵבָנוּ!

זָר לוֹ רֶגֶשׁ אֱנוֹשׁ. גַּם הָחוּגָה,

הַקְּטַנָּה בַּצִּפֳּרִים, נֶאֱבֶקֶת

עַל גּוֹזָלֶיהָ בְקִנָּהּ עִם הַיַּנְשׁוּף.

הַפַּחַד לוֹ הַכֹּל, הָאַהֲבָה לֹא-כְלוּם.

לֹא גְּדוֹלָה מֶנָּה חָכְמַת-אִישׁ בּוֹרֵחַ

לַמְרוֹת עֲצַת בִּינָתוֹ.

רוס

אָחוֹת לִי יְקָרָה,

אָנָּא אַל פַּחַז לְהוֹכִיחַ אִישֵׁךְ.

הוּא עָדִין, מַשְׂכִּיל, נְבוֹן-דַּעַת, מֵיטִיב

לָדַעַת אֶת הַזְּמַן בּוֹ אָנוּ חַיִּים.

לֹא אַרְהִיב וְאוֹסִיף עַל כָּל דְּבָרַי דָּבָר.

הַזְּמַן מַה קָּשֶׁה, אִם נִקָּרֵא בוֹגְדִים

וְעַל לֹא-דָבָר, נִירָא מִבְּלִי דַעַת לָמָּה.

עַל פְּנֵי יָם סוֹעֵר וְנַחְשׁוֹל זוֹעֵף אָנוּ

נִשָּׂאִים לְכָל עֵבֶר. הִנְנִי הוֹלֵךְ.

שָׁלוֹם! עוֹד אָשׁוּב, לֹא אֶתְמַהְמַהּ.

בְּבֹא הָרָעוֹת עַד מְרוֹם קִצָּן וְכָלוּ,

אוֹ שׁוֹב יָשׁוּבוּ יָמִים כְּבָרִאשׁוֹנָה.

הֱיֵה לִי בָּרוּךְ, אָחִי.

לידי מקדוף

עוֹד אָבִיו חַי, וּכְבָר אֵין אָב לוֹ.

רוס

אֲנִי כָּל כָּךְ נוֹאַלְתִּי, וְאִם אֶשֵָּׁאֵר פֹּה

לְבשֶׁת לִי וּלְהַעֲצִיבְכֶם,

הֱיוּ שָׁלוֹם!

[יוצא]

לידי מקדוף

קְטִינָא, אָבִיךָ מֵת. מַה תַּעֲשֶׂה,

אֵיךְ תִּחְיֶה?

הבן

כְּאוֹתָהּ צִפּוֹר, אִמָּא.

לידי מקדוף

הֲמִן הַתּוֹלַעַת אוֹ מִן הַזְּבוּב?

הבן

מִכָּל הַבָּא בְּיָדִי. וְכֵן גַּם הֵן.

לידי מקבת ²²

צִפּוֹרִי הָעֲלוּבָה, וְאֵינְךָ יָרֵא

מִמְּצוּדוֹת וַחֲרָמִים, מִפַּח יָקוֹשׁ?

הבן

לָמָה אִירָא? כְּלוּם בָּאִים לָקוּשׁ

גַּם לַצִּפֳּרִים הָעֲלוּבוֹת אֵל?

וְגַם אָבִי חַי, אִם גַּם אָמַרְתְּ כִּי מֵת הוּא.

לידי מקדוף

לֹא, כִּי מֵת! מַה תַּעֲשֶׂה וְתִמְצָא אָב?

הבן

וְאַתְּ, אֵיךְ תִּמְצְאִי אִישׁ אַחֵר?

לידי מקדוף

גַּם עֶשְׂרִים יֵשׁ בְּשׁוּק וְשׁוּק לִקְנוֹתָם.

הבן

אָז תִּקְנִי בִּכְדֵי לִמְכֹּר שׁוּב.

לידי מקדוף

הֵיטַבְתָּ

לְהַגִּיד כְּיַד חָכְמָתְךּ. וּבֶאֱמֶת

בְּדֵי חָכְמָה לְפִי שְׁנוֹתֶיךָ.

הבן

הַאָמְנָם הָיָה אָבִי בּוֹגֵד, אִמָּא?

לידי מקדוף

הֵן, בּוֹגֵד הָיָה.

הבן

וּמַה זֶּה בּוֹגֵד?

לידי מקדוף

כָּל הַנִּשְׁבָּע וְשִׁקֵּר.

הבן

וְהָעוֹשִׂים כָּךְ הֵם כֻּלָּם בּוֹגְדִים?

לידי מקדוף

כָּל הָעוֹשֶׂה כָּךְ בּוֹגֵד; וְצָרִיךְ לִתְלוֹת

אוֹתוֹ.

הבן

וְצָרִיךְ לִתְלוֹת אֶת כָּל אֵלֶּה הַנִּשְׁבָּעִים

וּמְשַׁקְּרִים?

לידי מקדוף

אֶת כֻּלָּם.

הבן

מִי צָרִיךְ לִתְלוֹת אוֹתָם?

לידי מקדוף

הַיְשָׁרִים וְהַכֵּנִים.

הבן

כִּי אָז אַךְ טִפְּשִׁים הֵמָּה הַשַּׁקְרָנִים, הַנִּשְׁבָּעִים

לַשֶּׁקֶר, כִּי רַבִּים הֵם הַשַּׁקְרָנִים וְהַנִּשְׁבָּעִים לַשֶּׁקֶר

עַד כְּדֵי לְהַנּוֹת אֶת הָאֲנָשִׁים הַיְשָׁרִים וְלִתְלוֹת

אוֹתָם.

לידי מקדוף

אֱלֹהִים יַעַזְרֶךָּ, קוֹף-קְטִינָא! מַה תַּעֲשֶׂה לִמְצֹא

לְךָ אָב?

הבן

אִלּוּ מֵת, הָיִית בּוֹכָה לוֹ. וְאִם אֵינֵךְ בּוֹכָה, אֵין זֶה

אֶלָּא סִימָן טוֹב, שֶׁבִּמְהֵרָה יִהְיֶה לִי אָב חָדָשׁ.

לידי מקדוף

הוֹי, פַּטְפְּטָן עָלוּב, מָה אַתָּה סָח!

[נכנס ציר]

הציר

בְּרוּכָה לֶאֱלֹהִים אַתְּ, גְּבֶרֶת יָפָה!

אֵין אַתְּ מַכִּירָה אוֹתִי; וְאוּלָם

אֲנִי יוֹדֵעַ שְׁמֵךְ וּכְבוֹד מַעֲלָתֵךְ.

יָרֵאתִי, כִּי סַכָּנָה קְרוֹבָה לָךְ.

אִם תִּתְּנִי לֵב לַעֲצַת אִישׁ נִקְלֶה,

הִמָּלְטִי חִישׁ מִפֹּה, אַתְּ וִילָדַיִךְ.

דּוֹמַנִי, דֶּרֶךְ אַכְזָר דַּרְכִּי לְהַפְחִידֵךְ;

אֲבָל עוֹד הֲרֵעוֹתִי לוּ הֶחֱרַשְׁתִּי,

כִּי הַסַּכָּנָה קְרוֹבָה. יִשְׁמְרֵךְ שַׁדַּי!

לֹא אֶתְמַהְמַהּ פֹּה.

[הציר יוצא]

לידי מקדוף

לְאָן אָנוּסָה?

כִּי לֹא פָּעַלְתִּי אָוֶן. אַךְ נִזְכַּרְתִּי: הֵן

אֲנִי עֲלֵי אֲדָמוֹת. לַעֲשׂוֹת אָוֶן

לְעִתִּים קְרוֹבוֹת מְהֻלָּל. וְלַעֲשׂוֹת טוֹבוֹת

לִפְעָמִים שְׁטוּת וּבְחֶזְקַת הַסַּכָּנָה.

וְלָמָּה – הָהּ – בָּטַחְתִּי בִכְלֵי זַיִן

שֶׁל נָשִׁים: לֵאמֹר לֹא פָּעַלְתִּי אָוֶן.

[נכנסים רוצחים]

מִי פָּנִים אֵלֶּה?

הרוצח

אֵי אִישֵׁךְ?

לידי מקדוף

מֻבְטְחַנִי, לֹא בְמָקוֹם לְלֹא-קֹדֶשׁ

שָׁם יִמְצָאֶנּוּ אִישׁ אֲשֶׁר כְּמוֹתְךָ.

הרוצח

הוּא בּוֹגֵד.

הבן

שֶׁקֶר אַתָּה דוֹבֵר,

נָבָל פְּרוּעַ רֹאשׁ!

הרוצח

[דוקרו] מָה, בֵּיצָה!

שְׁגַר בּוֹגֵד בָּגֶד!

הבן

אִמָּא, הֲרָגַנִי.

הִמָּלְטִי, אָנָּא [מת]

[לידי מקדוף נסה בקריאה: רצח, והרוצחים רודפים אחריה]

 

מחזה ג    🔗

אנגליה . גן לפני ארמון המלך.

[נכנסים מַלקולם ומקדוף]

מלקולם

צֵל בּוֹדֵד הָבָה נִמְצָא לָנוּ וְשָׁם

לִבֵּנוּ נוּגֶה יִבְכֶּה.

מקדוף

מוּטָב וְנֹאחַז

בְּיָד חֲזָקָה חֶרֶב-מָוֶת וְנִלָּחֵם

כְּאַנְשֵׁי-לֵב בְּעַד זְכִיּוֹתֵינוּ נָפָלוּ.

יוֹם יוֹם יְלֵל-אַלְמָנוֹת חָדָשׁ, קוֹל

יְתוֹמִים חָדָשׁ וְצַעַר חָדָשׁ בָּאִים

וּמְטַפְּחִים עַל פְּנֵי הָרָקִיעַ. וְעָנְתָה

בַּת-קוֹלוֹ, כְּאִלּוּ לִבּוֹ לְשׁוֹטְלַנְד, וְהוּא

יֵאָנַח מִן הַצָּעַר.

מלקולם

לַאֲשֶׁר אַאֲמִין אֶבְכֶּה,

לַאֲשֶׁר אֵדַע אַאֲמִין וַאֲרַפֵּא

לְכָל אֲשֶׁר אוּכַל, אִם יָאִיר זְמַן לִי פָנָיו.

וְאֶפְשָׁר הַכֹּל כָּךְ, כַּאֲשֶׁר אָמַרְתָּ,

וְהֶעָרִיץ (שְׁמוֹ לְבַדּוֹ צוֹרֵב לָשׁוֹן)

גַּם הָיָה אִישׁ יְשַׁר-לֵב, הֵן אֲהַבְתּוֹ.

וְטֶרֶם הֵרַע לְךָ, עוֹדֶנִּי צָעִיר.

דְּבַר מַשֶּׁהוּ יָכֹלְתָּ לְהַרְוִיחַ אֶצְלוֹ

עַל יָדִי. חָכְמָה הִיא לְהַקְרִיב שֶׂה,

שֶׂה מִסְכֵּן, חַלָּשׁ, תָּמִים לְאֵל כִּי יֶאֱנָף.

מקדוף

אֵינֶנִּי בּוֹגֵד!

מלקולם

אֲבָל מֶקְבֶּת הוּא.

וְיֵשׁ שֶׁטּוּב-לֵב וּמִדָּה טוֹבָה בְּטֵלִים

בִּפְנֵי צַו-מַלְכוּת. וְאִתְּךָ גַם הַסְּלִיחָה.

גַּם נִלְאוּ שְׂעִפַּי מֵהַשִּׂיגְךָ.

כָּל הַמַּלְאָכִים בְּרוּרִים, וְאִם כִּי נָפַל

הַבָּרוּר שֶׁבָּהֶם²³. וְאִם יִקַּח לוֹ הָרַע

מַסְוֶה שֶׁל חֶסֶד, הֲלֹא לְעוֹלָם יִהְיֶה

לַחֶסֶד מַרְאֵהוּ זֶה.

מקדוף

אֲנִי תִקְווֹתַי אָבְדוּ.

מלקולם

וְאֶפְשָׁר בְּמָקוֹם שָׁם מָצָאתִי אֶת סְפֵקוֹתַי.

וְאֵיךְ נָטַשְׁתָּ בְּחָפְזְךָ אֶת אִשְׁתְּךָ

וְאֶת יְלָדֶיךָ עֲרֻבּוֹת יְקָרוֹת אֵל,

אֵל מוֹסְרוֹת-אַהֲבָה חֲזָקוֹת, וְלֹא

נִשַּׁקְתָּם טֶרֶם לֶכְתֶּךָ? וְאָנָּא

אַל יַעֲלִיבוּ אוֹתְךָ כָּל חֲשָׁדַי,

אַךְ לְהַצִּיל נַפְשִׁי מִסַּכָּנָה הֵם,

כִּי אַתָּה תוּכַל לִהְיוֹת יָשָׁר,

וְאִם אֶחְשֹׁב מַה שֶּׁאֶחְשֹׁב.

מקדוף

אַרְצִי,

הִתְבּוֹסְסִי, הִתְבּוֹסְסִי בְדָמָיִךְ!

עָרִיצוּת, כּוֹנְנִי בֶּטַח אָשְׁיוֹתַיִךְ!

לְזַעְזְעָן לֹא יַרְהִיב לִבּוֹ ישֶׁר,

וּשְׂאִי חֶרְפָּתֵךְ, כִּי לְכָךְ נוֹצַרְתְּ.

הֱיֵה שָׁלוֹם, אַלּוּף! וְאִם יִתְּנוּ לִי

אֶת כָּל הַנּוֹף בְּצִפָּרְנָיו שֶׁל הֶעָרִיץ

וְאַרְצוֹת צֵאת-הַשֶּׁמֶשׁ, לֹא הָיִיתִי

בְּלִיַּעַל זֶה, כַּאֲשֶׁר תַּחְשְׁבֵנִי.

מלקולם

אַל נָא תֵעָלֵב, לֹא אָמַרְתִּי כֵן

מִתּוֹךְ חֲשָׁד בְּךָ. וְגַם אֶחְשֹׁב

אַרְצֵנוּ תִכְרַע תַּחַת עֻלָּהּ מִתְבּוֹסֶסֶת

בְּדָם וּדְמָעוֹת. יוֹם יוֹם בָּא וּמוֹסִיף

עַל כָּל פְּצָעֶיהָ פֶּצַע. וְגַם אַאֲמִין

אֲשֶׁר עוֹד יֵשׁ יָדַיִם תִּתְרוֹמֵמְנָה

בְּעַד זְכוּתִי, וְגַם מֵאַנְגְּלִיָּה רַבַּת-הַחֶסֶד

הִתְנַדְּבוּ לִי אֲלָפִים. וְאִם גַּם כְּבָר

דָּרַכְתִּי עַל רֹאשׁ אוֹתוֹ עָרִיץ אוֹ

עַל חַרְבִּי תְקַעְתִּיו – בְּאַרְצִי הַמִּסְכֵּנָה

תִּרְבֶּינָה עוֹד הָרָעוֹת מִשֶּׁהָיוּ

בָּהּ קֹדֶם, תִּרְבֶּה לִסְבֹּל מַאֲלִיפִים

בְּיַד מְמַלֵּא מְקוֹמוֹ.

מקדוף

מִי הַלָּז?

מלקולם

אַךְ כְּלַפֵּי עַצְמִי נִתְכַּוַּנְתִּי. דָּבְקוּ

הֲמוֹן כָּל מִדּוֹת רָעוֹת בִּי. וְאִם

יִתְפַּתְּחוּ, יַלְבִּין שְׁחוֹר-מֶקְבֶּת כַּשֶּׁלֶג,

וְסָבְרָה כָל הַמְּדִינָה הָאֻמְלָלָה,

אַךְ שֶׂה הוּא, אִם אַךְ יַעַרְכוּהוּ

לַהֲמוֹן כָּל מוּמַי לִבְלִי גְּבוּל.

מקדוף

כָּל לִגְיוֹנוֹת

שְׁאוֹל-זְוָעוֹת אֵין בָּהֶם שֵׁד אָרוּר,

שֶׁיַּעֲלֶה עַל מֶקְבֶּת.

מלקולם

אַךְ נַנִּיחַ,

שֶׁהוּא צְמֵא-דָם, שָׁקוּע בְּזִמָּה, כִּלַּי,

רַע-לֵב, הֲפַכְפַּךְ, נוֹחַ לִכְעֹס, אֵין

לְךָ מִדָּה מְגֻנָּה אֲשֶׁר יֵשׁ לָהּ שֵׁם

וְאֵין בּוֹ מִטַּעְמָהּ שֶׁבָּהּ – אֲנִי

הֵן תַּאֲוָתִי קַרְקַע אֵין לָהּ, אָיִן.

אֵין בְּנוֹתֵיכֶם, נְשׁוֹתֵיכֶם, כָּל-מַטְרוֹנָה

וְכָל-בְּתוּלָה לֹא תְמַלֶּאנָה תְהוֹם

תְּשׁוּקָתִי; חִשְׁקִי יִגְבַּר עַל כָּל-מַעְצָר

וְעַל כָּל עוֹמֵד בִּפְנֵי רְצוֹנִי. אָכֵן

מַה טּוֹב מֶקְבֶּת מִמְּשֹׁל אִישׁ כְּמוֹת זֶה.

מקדוף

גַּם תַּאֲוַת-בְּשָׂרִים, אֲשֶׁר גְּבוּל לֹא תֵדַע –

מֶמְשֶׁלֶת עָרִיץ; וְלֹא פַעַם כְּבָר

הֵשַׁמָּה כִּסֵּא מְאֻשָּׁר קֹדֶם זְמָן.

כַּמָּה הִפִּילָה מְלָכִים! רַק אַל תִּירָא

מִקַּחַת לְךָ אֲשֶׁר לְךָ.

שְׂבַע שֶׁפַע תַּעֲנוּגִים, אַךְ הִתְחַפֵּשׂ

הֵרָאֵה קַר וְתוֹלִיךְ שׁוֹלָל דּוֹרְךָ.

יֵשׁ נָשִׁים קַלּוֹת דַּי. וְגַם אִם אֶפְשָׁר לוֹ

לַגֵּץ שֶׁבְּךָ וְיִבְלַע אֶת הֲמוֹן

כָּל הַמִּתְנַדְּבוֹת לַהֲדַר מַלְכוּתְךָ,

לִכְשֶׁיִּגָּלֶה טִיבוֹ זֶה.

מלקולם

וְיֶתֶר

עַל כֵּן, תְקַנֵּן בְּמָשְׁחַת-טִבְעִי עָמֹק-עָמֹק

גַּם אַהֲבַת-בֶּצַע, וְלֹא אֶשְׂבַּע, וְאִם

הָיִיתִי מֶלֶךְ, וּבִעַרְתִּי אַחֲרֵי

כָּל הָאֲצִילִים עֵקֶב שְׂדוֹתֵיהֶם,

כִּי אֶחְמֹד אַרְמוֹן זֶה, תַּכְשִׁיטֵי זֶה.

כַּאֲשֶׁר יִרֶב הוֹנִי כֵּן יַרְעִיבֵנִי,

כְּתַבְלִין לִגְרֹר תַּאֲוָתִי; אֶחְמֹס

מְזִמּוֹת גַּם לַטּוֹב וְלָיָּשָׁר לַכְחִיד

אוֹתָמוֹ בִּגְלַל עָשְׁרָם.

מקדוף

אַהֲבַת-בֶּצַע

תַּךְ שָׁרָשֶׁיהָ, תַּעֲמִיק הֲרַת-שׁוֹאָה,

כְּמַרְאֵה מְשׂוֹשׂ-קַיִץ, הָיְתָה חֶרֶב

לְהַכּוֹת בִּמְלָכֵינוּ. אַךְ אַל תִּירָא!

עוֹד יֵשׁ בְּשׁוֹטְלַנְד עַד כְּדֵי רְצוֹנְךָ,

לְךָ וְאַךְ מִשֶּׁלְךָ וְיֵשׁ לָשֵׂאת אֵלֶּה

אִם יֶשְׁנָן מִדּוֹת כְּנֶגֶד שְׁאָר הַמִּדּוֹת.

מלקולם

אַךְ לִי אֵין כְּלוּם.

גַּם אַחַת מִכָּל מִדּוֹת-מֶלֶךְ: צֶדֶק,

חֲסִידוּת, אֶפֶד, אֱמֶת, תֹּם,

מְתִינוּת, חֶסֶד, אֹמֶץ-לֵב וּגְבוּרָה,

עֲנָוָה, טוּב-לֵב, וְאֹרֶךְ אַפַּיִם –

לִי אֵין מֵהֶם וְלֹא כְלוּם; אֲבָל כָּבֵד

אֲנִי מְאֹד בְּיֶתֶר כָּל חֲטָאִים,

עוֹסֵק בָּהֶם בְּכַמָּה וְכַמָּה דְרָכִים,

וְלוּ יֵשׁ לְאֵל יָדִי

וְאֶשְׁפֹּךְ אֶת חֲלֵב-הָאַחֲוָה שְׁאוֹלָה

עַל מִתְקוֹ, אַמְרִיד שְׁלוֹם הָעוֹלָם

אֲסַכְסֵךְ כָּל-הָאַחְדוּת בִּמְלֹא-אֶרֶץ.

מקדוף

הוֹי, שׁוֹטְלַנְד, שׁוֹטְלַנְד!

מלקולם

הֲכָזֶה בָא לִמְלֹךְ?

הַגֵּד! מַה שֶּׁאֲנִי אֲנִי הִגַּדְתִּי.

מקדוף

בָּא לִמְלֹךְ? לֹא! לֹא יִחְיֶה! הוֹי עַם אֻמְלָל,

בְּיָד עָרִיץ לְלֹא-חֹק, לוֹ שַׁרְבִיט דָּמִים!

הָהּ, מָתַי תִּרְאֶה יָמִים טוֹבִים שׁוּב,

אִם יוֹרֵשׁ-כִּסְאֲךָ הַנָּכוֹן בָּא

לְקַלֵּל נַפְשׁוֹ, בְּעַצְמוֹ מְנַדֶּה עַצְמוֹ,

וּמְחַלֵּל בּוֹר מַקַּבְתּוֹ הוּא! אָבִיךָ

הַשַּׁלִּיט מֶלֶךְ קָדוֹשׁ הָיָה. אִמְּךָ

יוֹלַדְתְּךָ שָׁהֲתָה עַל בִּרְכֶּיהָ יוֹתֵר,

מִשֶּׁשָּׁהֲתָה עַל רַגְלֶיהָ, עַצְמָהּ

הֵמִיתָה כָּל יְמֵי חָיֶּיהָ. שָׁלוֹם!

כָּל הַחֲטָאִים שֶׁעָלֶיךָ תִּטְפֹּל

הֵם הֵם הִגְלוּנִי מִנִּי שׁוֹטְלַנְד. לִבִּי,

פֹּה קֶבֶר תִּקְווֹתֶיךָ.

מלקולם

הוֹי, מֶקְדּוּף!

זוֹ אִשְׁךָ, אֵשׁ-הַנְּדִיבִים בַּת-הַתֹּם

הֵן תַּעַט מֵעַל נַפְשִׁי שְׁחוֹר חֲשָׁדָי.

בֵּין שְׂעִפַּי וּבֵין כְּבוֹדְךָ וְתֻמָּתְךָ

שָׁלוֹם עָשָׂתָה כַּמָּה פְעָמִים אָמַר

מֶקְבֶּת, שֵׁד זֶה, הִתְחַכֵּם לְצוּדֵנִי

בְּתַחְבֻּלּוֹת אֵל; רַק חָכְמָה צְנוּעָה הִיא

מְנָעַתְנִי גַם מִהְיוֹת קַל-דַּעַת, פַּחַז.

הָאֱלֹהִים יִשְׁפֹּט בֵּינִי וּבֵינָךְ.

בְּיָדְךָ אַפְקִיד עַצְמִי, אַחֲזִיר כָּל

אֲשֶׁר עָלַי בָּדִיתִי, גַּם אִשָּׁבֵעַ,

כִּי זָרִים לִי כָל כֶּתֶם וְכָל פְּגָם

עָלַי טָפָלְתִּי. עוֹד לֹא יָדַעְתִּי אִשָּׁה;

לַשֶּׁקֶר לֹא נִשְׁבַּעְתִּי לְעוֹלָם, וְכִמְעַט

שֶׁלֹּא בִקַּשְׁתִּי אֲשֶׁר לִי וּבֶגֶד

עוֹד לֹא בָּגַדְתִּי, גַּם שֵׁד לֹא אַסְגִּיר

לְמִשְׁנֵהוּ, וְכִמְשׂוֹשׂ עַל חַיִּים אָשִׂישׂ

עַל הָאֱמֶת. זוֹ רֵאשִׁית כָּזְבִי הָיְתָה:

עָלַי טָפַלְתִּי שֶׁקֶר. וַאֲשֶׁר

אֲנִי אֶל נָכוֹן מָסוּר בְּיָדְךָ

וּבְיַד מוֹלַדְתִּי הָאֻמְלָלָה.

כְּבָר הָיָה נָכוֹן טֶרֶם בָּאתָ הֵנָּה

לָצֵאת לְשָׁם סִיווֹרְד הַשָּׂב וְאִתּוֹ

עֲשֶׂרֶת אֶלֶף אִישׁ-מִלְחָמָה. עַתָּה

נֵצֵא יַחְדָּו. תָּאִיר לָנוּ הַהַצְלָחָה,

כְּשֵׁם שֶׁמִּלְחַמְתֵּנוּ זוֹ צוֹדֶקֶת!

מַה נֶּאֱלַמְתָּ?

מקדוף

קָשֶׁה לִי לְהַשְׁלִים

בֵּין כָּל כָּךְ הַרְבֵּה דְבָרִים רְצוּיִים

וְלֹא רְצוּיִים בְּבַת-אַחַת.

[נכנס רופא אנגלי]

מלקולם

טוֹב! לַשְּׁאָר עוֹד זְמָן.

[אל הרופא] הֲיֵצֵא גַם הַמֶּלֶךְ?

הרופא

הוֹ, הֲמוֹן נְשָׁמוֹת אוֹבְדוֹת תְּחַלֶּינָה

שֶׁיְּרַפֵּא הוּא לָהֶן, מִהְיוֹת מַחֲלָתָן

עוֹמֶדֶת בִּפְנֵי כָּל הַחָכְמָה. אוּלָם

בִּנְגֹעַ יָדוֹ בָם (כִּי מִשָּׁמַיִם

בָּהּ יָלִין כֹּחַ) וְשָׁב וְרָפָא לָהֶם

מִיָּד.

מלקולם

תּוֹדָתִי לְךָ, דּוֹקְטוֹר.

[הרופא יוצא]

מקדוף

לְאֵיזֶה מַחֲלָה כִּוֵּן?

מלקולם

לְזוֹ שְׁקּוֹרְאִים פֹּה “הַמַּחֲלָה”²⁴ סְתָם.

אַךְ מַעֲשֵׂה פְּלָאִים הוּא, רְאִיתִיהוּ עוֹשֶׂה

מֵעֵת שְׁהוּתִי בְּאַנְגְּלִיָּה. אֵיךְ הוּא

מִתְפַּלֵּל לַשָּׁמַיִם הוּא הַיּוֹדֵעַ.

וְאוּלָם כָּל נְגוּעַ שְׂאֵת וָפֶצַע

מְעוֹרְרֵי רַחֲמִים, שֶׁנּוֹאֲשׁוּ מֵהֶם

לְרַפֵּא רוֹפְאִים – יְרַפֵּא הוּא לְכֻלָּם.

מַטְבֵּע זָהָב²⁵ יִתְלֶה עַל צַוָּארָם

בִּתְפִלַּת קֹדֶשׁ, וְשָׁמַעְתִּי אוֹמְרִים,

זוֹ בִּרְכַּת-רִפְאוּת תַּעֲבר בִּירֻשָּׁה

לַבָּאִים אַחֲרָיו. וְאוֹתוֹ כֹּחַ פֶּלֶא

יֵשׁ לוֹ, וְחוֹנַן נְבוּאָה מִשָּׁמָיִם;

וְכַמָּה בְרָכוֹת תְּלוּיוֹת בְּכִסֵּא כְּבוֹדוֹ

לְאוֹת כִּי בְרוּךְ-שָׁמַיִם הוּא.

[נכנס רוס]

מקדוף

שׁוּר, מִי הַבָּא.

מלקולם

בֶּן-אַרְצִי הוּא, אַךְ לֹא יָדַעְתִּי מִי הוּא.

מקדוף

בֶּן-דּוֹדִי זֶה אָהַבְתִּי, שָׁלוֹם.

מלקולם

עַתָּה

אָנֹכִי מַכִּיר אוֹתוֹ. אֱלֹהַי,

נָא מַהֵר הָסֵר כָּל הָעוֹשֶׂה לָנוּ

וְנִהְיֶה נָכְרִים.

רוס

אָמֵן , אֲדוֹנִי!

מקדוף

הַעוֹד שׁוֹטְלַנְד כִּהְיוֹתָהּ?

רוס

אֲהָהּ לָאָרֶץ הָאֻמְלָלָה אֲשֶׁר

כִּמְעַט מֵעַצְמָהּ תִּפְחַד, כִּי לֹא אֵם

יִקָּרֵא לָהּ, אַךְ קָבֶר; שָׁם יִשְׂחַק

אַךְ מִי שֶׁאֵינֶנּוּ מֵבִין דָּבָר, וְקוֹל

אֲנָחוֹת, צְוָחוֹת וַאֲנָקוֹת קוֹרְעוֹת

שָׁמַיִם וְאֵין שָׂם לֵב; שָׁם צַעַר, יֵאוּשׁ

לְרַגְשָׁנוּת יוֹם-יוֹם נֶחְשָׁב, וּבְהֵילִיל

לַמֵּת אֵין שׁוֹאֵל: לְמִי? וְחַיֵּי יִשְׁרֵי לֵב

יְמַהֲרוּ יִבֹּלוּ, טֶרֶם יִבֹּל

הַכְּלִיל בְּכוֹבְעֵיהֶם, טֶרֶם חָלוּ

וָמֵתוּ.

מקדוף

הוֹי אוֹתוֹ סִפּוּר! יוֹתֵר מִדַּי מְדֻיָּק,

וְאַף-עַל-פִּי-כֵן יוֹתֵר מִדַּי נָכוֹן.

מלקולם

וְאֵי זֶה הוּא הַצַּעַר הֲכִי חָדָשׁ?

רוס

אֲשֶׁר עָלָיו עָבְרָה שָׁעָה וּבוּז

לְאוֹמְרוֹ. רֶגַע רֶגַע וְקִלְלָתוֹ.

מקדוף

וּמַה שְּׁלוֹם אִשְׁתִּי?

רוס

אֲבָל לָהּ שָׁלוֹם.

מקדוף

וְכָל יְלָדַי?

רוס

גַּם הֵמָּה שָׁלוֹם.

מקדוף

וְלֹא הִפְרִיעַ הֶעָרִיץ שְׁלוֹמָם?

רוס

לֹא. שָׁלוֹם לָהֶם בְּנֹטְשִׁי אוֹתָם.

מקדוף

אַל תִּהְיֶה קַמְצָן בִּדְבָרֶיךָ, אַךְ

הַגֵּד מַה יֵּשׁ?

רוס

כְּשֶׁשַּׂמְתִּי פְּעָמַי הֵנָּה לָבִיא בְּשׂוֹרוֹת

כִּי כָבֵד אֲנִי בָּהֶן, עָבְרָה הָרִנָה,

כִּי רַבִּים וְטוֹבִים יָצְאוּ אֶל הַשָּׂדֶה.

וְנָקֵל זֹאת בְּעֵינַי וְהֶאֱמַנְתִּי,

כִּי עֵינַי רָאוּ חֵיל הֶעָרִיץ יוֹצֵא.

וְעַתָּה עֵת לַעֲזֹר! אַךְ עֵינְךָ הִיא

חֲיָלִים תִּבְרָא בְשׁוֹטְלַנְד, נְשׁוֹתֵינוּ

לַקְּרָב תֵּצֶאנָה – לִפְרֹק מֵעֲלֵיהֶן

כָּל קְשִׁי-אֲסוֹנָן.

מלקולם

תְּהִי זֹאת נֶחָמָתָן,

כִּי שָׁמָּה נַעֲלֶה. הֲלֹא בְּחַסְדָּהּ

תַּלְוֵּנוּ אַנְגְּלִיָּה עֲשֶׂרֶת אֶלֶף

חַיָּלִים וְאֶת סִיווֹרְד אִישׁ-הַחַיִל

הַזָּקֵן, הַטּוֹב בֵּין אַנְשֵׁי צָבָא

בִּמְלֹא עוֹלָם הַנַּצְרוּת.

רוס

וְלוּ יָכֹלְתִּי

לָתֵת תְּמוּרַת-נֶחָמָה דְבַר-נֶחָמָה, וְלִי

אֲמָרִים אֲשֶׁר יִבְחַר אִישׁ לְהֵילִיל

בִּישִׁימוֹן לְלֹא אֹזֶן תִּקְלֹט אוֹתָם.

מקדוף

וּלְמִי הֵם נוֹגְעִים? הֲלַכְּלָל אוֹ צַעַר

הַנּוֹעָד אַךְ לַלֵּב הָאֶחָד?

רוס

אֵין לֵב-

יְשָׁרִים אֲשֶׁר אֵין לוֹ חֵלֶק בּוֹ,

וְאִם הוּא אַךְ לְךָ.

מקדוף

אִם לִי – אַל תִּמְנָעֶנּוּ מֶנִּי; חִישׁ

גַּם הַשְׁמִיעֶנּוּ.

רוס

אַךְ אַל תָּבֹא

אָזְנְךָ לְתָעֵב אֶת לְשׁוֹנִי לְעוֹלָם,

כִּי תְמַלֵּא אוֹתָהּ קוֹלוֹת קָשִׁים,

לֹא שָׁמְעָה עוֹד מֵעוֹלָם…

מקדוף

הְמ… כְּבָר אַרְגִּישׁ.

רוס

אַרְמוֹנְךָ נִלְכַּד, וּבְאַכְזְרִיּוּת רֶצַח

הֵמִיתוּ אִשְׁתְּךָ וְהַטָּף. הַבָּא

לְסַפֵּר כֵּיצַד נַעֲשָׂה הַדָּבָר,

בָּא אַךְ לְהוֹסִיף עַל כָּל-הַחֲלָלִים

גַּם אוֹתְךָ חָלָל.

מלקולם

רַחֲמֵי שָׁמָיִם!

הוֹי אִישׁ, אַל תִּמְתַּח כּוֹבָעֲךָ עַל

מִצְחֲךָ, תֵּן קוֹל לַכְּאֵב. הַצַּעַר,

שֶׁאֵינוֹ סָח, בָּא לוֹחֵשׁ עַל לֵב כָּבֵד

וִיפוֹצְצֶנּוּ.

מקדוף

גַּם אֶת הַטָּף?

רוס

הַטַּף, הָאִשָּׁה וְהָעֲבֻדָּה – הַכֹּל.

כָּל אֲשֶׁר מָצָא.

מקדוף

וְאָנֹכִי רָחוֹק!

גַּם אִשְׁתִּי הָרְגוּ?

רוס

הֲלֹא אָמָרְתִּי.

מלקולם

חֲזַק וֶאֱמָץ! וְהָיְתָה נִקְמָתֵנוּ

רְפוּאָה לְמַכַּת-מָוֶת זוֹ.

מקדוף

אֵין בָּנִים לוֹ! אֶת כָּל מַחְמַדָּי? כֵּן

אָמַרְתָּ – כֻּלָּם. דַּיַּת-תָּפְתֶּה! כֻּלָּם?

אֶת כָּל אֶפְרוֹחַי, אֵם עַל בָּנִים פָּעַם!

מלקולם

שָׂא זֹאת כַּיָּאוּת לְאִישׁ.

מקדוף

כֵּן אָעַשׂ; אֲבָל

גַּם לְהַרְגִּישׁ זֹאת עָלַי כַּיָּאוּת לְאִישׁ.

לֹא נִשְׁאַר לִי אַךְ לִהְיוֹת נִזְכָּר בְּאֵלֶּה,

בְּמַה שֶּׁהָיָה יָקָר לִי מִכֹּל.

וְהַשָּׁמַיִם רָאוּ וְלֹא יָצְאוּ

לְעֶזְרָה. מֶקְדּוּף כְּבַד-הַפֶּשַׁע, כֻּלָּם

עָלֶיךָ הוּמְתוּ, נִקְלֶה שֶׁכְּמוֹתִי.

לֹא בְפִשְׁעֵיהֶם הֵם, כִּי בַחֲטָאַי

עֲלֵיהֶם עָלָה מָוֶת. הַשָּׁמַיִם

מְנוּחָתָם כָּבוֹד.

מלקולם

מַשְׁחֶזֶת לְחַרְבְּךָ תְּהִי זֹאת,

הֲפֹךְ כְּאֵבְךָ לְאַף, אַל לִבְּךָ יִקְהֶה,

יִקֹּד כִּיקוֹד.

מקדוף

הָהּ, לוּ יָכֹלְתִּי לִשְׂחֹק בְּעֵינַי כְּאִשָּׁה

וּלְפַטְפֵּט בְּמוֹ לְשׁוֹנִי. הוֹי שָׁמַיִם,

שִׂימוּ קֵץ לְכָל עִכּוּב. מֵצַח כְּלַפֵּי מֵצַח

הֲבִיאוּנוּ אוֹתִי וְאוֹתוֹ, אוֹיֵב שׁוֹטְלַנְד

וְאוֹיְבִי גַם שֶׁלִּי. נַהֲגוּהוּ

אֶל מְחוֹז חַרְבִּי, וְאִם יִמָּלֵט, סִלְחוּ

גַּם לוֹ, שָׁמָיִם.

מלקולם

אֵלֶּה דִּבְרֵי אִישׁ!

נָקוּמָה נֵלֵכָה אֶל הַמֶּלֶךְ. נָכוֹן כְּבָר

חֵילֵנוּ, בִּלְתִּי אִם נִפָּרֵד מֶנּוּ.

מֶקְבֶּת כְּבָר בָּשֵׁל לְזַעְזְעֵהוּ, וְגַם

אֵיתָנֵי מָרוֹם אָחֲזוּ בִכְלֵיהֶם.

אַךְ לִבְשׁוּ עֹז בַּאֲשֶׁר תּוּכְלוּ; אָרַךְ

הַלַּיְלָה אֲשֶׁר לֹא לוֹ בֹּקֶר זָרָח.

[יוצאים]

 

מערכה חמישית    🔗

מחזה א    🔗

דונזינֶן. טרקלין הארמון.

[נכנס הרופא ואשה מרואות-פני-המלכה]

הרופא

הִנֵּה שְׁנֵי לֵילוֹת שֶׁאֲנִי עֵר אִתָּךְ, וְסִפּוּרֵךְ טֶרֶם

אֻשַּׁר. מָתַי הִתְהַלְּכָה בַפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה?

האשה

בּוֹ בַּיּוֹם אֲשֶׁר יָצָא הוֹד מַלְכוּתוֹ לַמִּלְחָמָה

רָאִיתִי, וְהִנֵּה הִיא קָמָה מִמִּטָּתָהּ, שָׂמָה עָלֶיהָ

בִּגְדֵי-הַלַּיְלָה שֶׁלָּהּ, פָּתְחָה אֶת שֻׁלְחַן-הַכְּתִיבָה,

נָטְלָה מִמֶּנּוּ מִן הַנְּיָר, קִפְּלָה אוֹתוֹ, כָּתְבָה עָלָיו,

קְָָרְאָה בוֹ וְאַחֲרֵי-כֵן חָתְמָה אוֹתוֹ בַּחוֹתֶמֶת וְחָזְרָה

לְמִטָּתָהּ. וְכָל זֶה מִתּוֹךְ תַּרְדֵּמָה עֲמֻקָּה.

הרופא

זוֹ הִיא מַהְפֵּכָה גְדוֹלָה בַּטֶּבַע: לְקַבֵּל בְּבַת-אַחַת

אֶת חַסְדֵי הַשֵׁנָה וְלַעֲשׂוֹת אֶת פְּעָלָיו שֶׁל עֵר!

הֲשָׁמַעַתְּ אוֹתָהּ מְדַבֶּרֶת אֵיזֶה דָבָר, אוֹ אֵינָהּ

עוֹשָׂה כְּלוּם מִלְּבַד הֲלִיכָתָהּ וּנְדוּדֶיהָ מִתּוֹךְ

שֵׁנָה?

האשה

הֵן! דְּבִָרִים, שֶׁאֵין אֲנִי רוֹצָה לַחֲזֹר וּלְסַפֵּר.

הרופא

לִי מֻתָּר, וְלֹא עוֹד – גַּם צָרִיךְ.

האשה

גַּם לְךָ גַּם לְשׁוּם אִישׁ בָּעוֹלָם, מֵאֵין עֵדִים

שֶׁיָעִידוּ עַל דְּבָרַי.

[נכנסת לידי מקבת ונר בכפה]

האשה

רְאֵה, הִנֵּה הִיא בָאָה! כֵּן דַּרְכָּהּ תָּמִיד, חֵי נַפְשִׁי,

מִתּוֹךְ שֵׁנָה עֲמֻקָּה. הִתְבּוֹנֵן אֵלֶיהָ, אַךְ הִסָּתֵר.

הרופא

אֵיזֶה הַדֶּרֶךְ בָּא לְיָדָהּ הַנֵּר?

האשה

אֲבָל הַנֵּר הָיָה דוֹלֵק אֵצֶל מִטָּתָהּ שֶׁלָּהּ. זֶה דַרְכָּהּ

לִהְיוֹת אוֹר אֶצְלָהּ תָּמִיד. מִצְוָתָהּ הִיא.

הרופא

רוֹאָה אַתְּ, עֵינֶיהָ פְּקוּחוֹת.

האשה

הֵן, אַךְ רֶגֶשׁ אֵין בָּהֶן.

הרופא

מַה הִיא עוֹשָׂה עַתָּה? שׁוּרִי, אֵיךְ שֶׁהִיא מְשַׁפְשֶׁפֶת

אֶת כַּפֶּיהָ.

האשה

כֵּן דַּרְכָּהּ תָּמִיד, כְּאִלּוּ הִיא רוֹחֶצֶת אֶת כַּפֶּיהָ.

פַּעַם רְאִיתִיהָ עֲסוּקָה בָּזֶה בְּמֶשֶׁךְ רֶבַע שָׁעָה.

לידי מקבת

הִנֵּה עוֹד כֶּתֶם פֹּה.

הרופא

שִׁמְעִי, הִיא מְדַבֶּרֶת! הִנְנִי רוֹשֵׁם לִי אֶת דְּבָרֶיהָ

בִּכְדֵי לְהֵיטִיב וּלְהַעֲלוֹתָם עַל זִכְרוֹנִי שׁוּב.

לידי מקבת

סוּר כֶּתֶם אָרוּר! סוּר! הֲרֵינִי מְצַוָּה – אַחַת

שְׁתַּיִם! הִגִּיעָה הַשָּׁעָה לַעֲשׂוֹת. הַגֵּיהִנּוֹם אָפֵל

– הֲלֹא תֵבוֹשׁ תִּכָּלֵם, אֲדוֹנִי! אִישׁ צָבָא יִפְחַד?

לָמָּה לָנוּ לִפְחֹד פֶּן יֵשׁ אָדָם יוֹדֵע זֹאת, אִם אֵין

מִי שֶׁיִּתְבַּע אֶת כֹּחֵנוּ לְדִין? אֲבָל מִי זֶה הָיָה

סוֹבֵר שֶׁאִישׁ זָקֵן כָּמוֹהוּ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה דָּמִים בּוֹ?

הרופא

הֲשׁוֹמַעַת אַתְּ?

לידי מקבת

הָאַלּוּף מִנִּי פַיְף אִשָּׁה הָיְתָה לוֹ, אֵיפֹה הִיא

עַתָּה? הַלְעוֹלָם לֹא תִּהְיֶינָה כַּפַּיִם אֵל נְקִיּוֹת? אַל

תּוֹסֵף, אִישִׁי, אַל תּוֹסֵף; אֶת הַכֹּל אַתָּה מְאַבֵּד

בְּפָחְדְּךָ זֶה.

הרופא

אֲבָל, אֲבָל! נוֹדַע לָךְ מַה שֶּׁלֹּא הָיִית צְרִיכָה

לָדַעַת.

האשה

הִיא הִגִּידָה מַה שֶּׁלֹא צְרִיכָה הָיְתָה לְהַגִּיד.

מֻבְטְחַנִי, הָאֱלֹהִים יוֹדֵעַ מַה שֶּׁעָבַר עָלֶיהָ.

לידי מקבת

אוֹתוֹ רֵיחַ הַדָּם שֶׁאֵינוֹ פוֹסֵק! כָּל בָּשְׂמֵי עֲרָב לֹא

יַסְפִּיקוּ לְבַשֵּׂם כַּף קְטַנָּה זוֹ. אוֹי! אוֹי! אוֹי!

הרופא

אֲנָחָה שֶׁכָּזוֹ! לִבָּהּ כָּבֵד מְאֹד.

האשה

אֲנִי לֹא הָיִיתִי רוֹצָה שֶׁיִּהְיֶה לִבִּי כְּלִבָּהּ וְאִם יִתְּנוּ

לִי כָּל כְּבוֹדָהּ שֶׁלָּהּ.

הרופא

טוֹב, טוֹב, טוֹב!

האשה

הַלְוַאי, אֱלֹהִים, וְגַם זוֹ לְטוֹבָה!

הרופא

מַחֲלָה זוֹ גְדוֹלָה מֵאֻמָּנוּתִי. אַף-עַל-פִּי-כֵן רָאִיתִי

חוֹלִים שֶׁהָיוּ מִתְהַלְּכִים בִּשְׁנָתָם וְשֶׁמֵּתוּ עַל

מִטָּתָם כְּצַדִּיקִים גְּמוּרִים.

לידי מקבת

רְחַץ יָדֶיךָ, שִׂים עָלֶיךָ בִגְדֵי-לַיְלָה וְאַל תִּהְיֶה

חִוֵּר כָּל כָּךְ! שׁוּב אֲנִי חוֹזֶרֶת עַל דְּבָרַי: בֶּנְקוֹ

הוּבַל לִקְבוּרוֹת וְלֹא יוּכַל קוּם מִקָּבֶר.

הרופא

הֲבֶאֱמֶת?

לידי מקבת

אֶל הַמִּטָּה, אֶל הַמִּטָּה! קוֹל דּוֹפֵק בַּשַּׁעַר, נֵלְכָה,

נֵלְכָה, נֵלְכָה, נֵלְכָה. תֵּן לִי אֶת יָדְךָ, מַה שֶּׁנַּעֲשָׂה

אֵין לְהָשִׁיב. אֶל הַמִּטָּה, אֶל הַמִּטָּה, אֶל הַמִּטָּה!

[יוצאת]

הרופא

הֲתִשְׁכַּב כָּעֵת בַּמִּטָּה?

האשה

תֵּכֶף וּמִיָּד.

הרופא

שְׁמוּעוֹת רָעוֹת סוֹבְבוֹת בָּעוֹלָם;

עֲלִילוֹת זָרוֹת מוֹלִידוֹת שְׁמוּעוֹת זָרוֹת,

נְפָשׁוֹת חוֹלוֹת שׁוֹפְכוֹת סוֹדָן בְּחֵיק

הַכַּר הַחֵרֵשׁ. צְרִיכָה הִיא לְכֹהֵן יוֹתֵר

מִשֶּׁהִיא צְרִיכָה לְרוֹפֵא. אֵלִי, אֵלִי!

נָא סְלָחָה כָּל פְּשָׁעֵינוּ! שִׂימוּ עַיִן

עָלֶיהָ. הָסֵר מֶנָּה כָּל הַמֵּצֵר לָהּ

וְעֵינְכֶם תִּהְיֶה פְּקוּחָה כָל הַיָּמִים.

חֲיִי בְּטוֹב! הֲלֹא הִרְעִידָה נַפְשִׁי,

הִפְחִידָה עֵינִי. זֶה הֲגִיגִי – אִירָא

מִלּוֹמַר דָּבָר.

האשה

לַיְלָה טוֹב, הָרוֹפֵא!

[יוצאים]

מחזה ב    🔗

בקרבת דונזינֶן

[בקול תוף ועם דגלים נכנסים מֶנטית, קיתנס, אנגוס, לינוקס ואנשי-חיל]

מנטית

חֵיל אַנְגְּלִיָּה מִתְקָרֵב, בְּרֹאשָׁם מַלְקוֹלְם,

בֶּן-דּוֹדוֹ סִיווְֹרד וּמֶקְדּוּף הַנַּעֲלֶה.

שַׁלְהֶבֶת נָקָם תִּבְעָר בָּם, כִּי רִיבָם

יְעוֹרֵר לַעֲלִילַת-דָּם וְזַעַם

גַּם אֶת הַנָּזִיר מִן הָעוֹלָם.

אנגוס

אֵצֶל

הַיַּעַר בִּירְנַם שָׁם נִפְגָּשִׁים וַדַּאי,

כִּי דֶּרֶך שָׁם יָבוֹאוּ.

קיתנס

מִי יוֹדֵעַ,

הֲגַם דּוֹנַלְבֵּין עִם אָחִיהוּ יָחַד?

לינוקס

אֵין סָפֵק כִּי אֵינֶנּוּ. לִי רָשַׁמְתִּי

אֶת הָאֲצִילִים כֻּלָּם. שָׁם בֶּן-סִיווֹרְד

וְעוֹד כַּמָּה פִרְחֵי-הָעֲלוּמִים רַכִּים,

הַבָּאִים עַתָּה לְהַרְאוֹת כִּי גַּם הֵם בַּגְּבָרִים.

מנטית

הֶעָרִיץ, הוּא מָה עוֹשֶׂה?

קיתנס

הוּא מְבַצֵּר

אֶת מִשְׂגַבּוֹ הָאַרְמוֹן דּוּנְזִינֶן.

יֵשׁ אוֹמְרִים נִטְרְפָה זוֹ דַעְתּוֹ; אֶפֶס

הַשּׂוֹנְאוֹ פָּחוֹת – שִׁגְעוֹן-גְּבוּרָה יְכַנֶּה

אֶת פָּעֳלֵהוּ. סָפֵק אַיִן, אֵין לְאֵל יָדוֹ

לְהַחֲזִיק בְּמַחֲגֹרֶת חֹק אֶת רִיב-עַוְלָתוֹ.

אנגוס

רְצָחָיו-שֶׁבַּסֵּתֶר הֲלֹא יַרְגִּישׁ,

עַל כַּפָּיו עַתָּה גַם יָחוּלוּ כֻלָּם.

אֵין לְךָ שָׁעָה אֲשֶׁר אֵין בָּהּ קֶשֶׁר.

הַנִּשְׁמָע לוֹ – יִשָּׁמַע מִתּוֹךְ אֹנֶס,

אַךְ לֹא מֵאַהֲבָה; הוּא מַרְגִּישׁ הוֹד

מַלְכוּתוֹ הוֹלֵם אוֹתוֹ כְּמַדָּיו שֶׁל עֲנָק

אֶת גַּנָּב נַנָּס.

מנטית

וּמִי יִשְׁתָּאֶה

כִּי רוּחוֹ אֲשֶׁר חֻבְּלָה תֵּרָתַע אָחוֹר,

אִם כָּל הַנִּמְצָא בְקִרְבּוֹ יְקַלֵּל עַצְמוֹ

עַל הִשָּׁאֲרוֹ בוֹ?

קיתנס

נֵלְכָה לִקְרַאת

הָאִישׁ, אֲשֶׁר לוֹ אָמְנָם יָאֶה לַעֲבֹד,

לִקְרַאת הָרוֹפֵא יְרַפֵּא לְאַרְצֵנוּ,

אַף אִתּוֹ נִשְׁפֹּךְ כָּל רְסִיס דָּמֵינוּ

לְטַהֵר אוֹתָהּ בָּם.

לינוקס

אוֹ עַד לְהַשְׁקוֹת בָּם כִּבְטַל

אֶת צִיץ-הַמְּלָכִים, וְיִטְבַּע בָּם כָּל זְרַע-

הַקִּמּוֹשׁ. נַעֲלֶה עַל דּוּנְזִינֶן!

[יוצאים בסך]

מחזה ג    🔗

דונזינן. אולם בארמון

[נכנסים מקבת, הרופא ומרואי-פני-המלך]

מקבת

הַשְּׁמוּעוֹת רַב לִי רָב! יָנוּסוּ כֻלָּם!

הַפַּחַד זָר לְנַפְשִׁי עַד לֹא עָלָה

הַיַּעַר בִּירְנַם דּוּנְזִינֶנָה. מַה לִּי

מַלְקוֹלְם הַנָּעַר, הַאֵינוֹ יְלוּד אִשָּׁה?

כֹּה נִבְּאוּ לִי הָרוּחוֹת יוֹדְעוֹת-הָעֲתִידוֹת:

"מֶקְבֶּת, אַל תִּירָא, כִּי לֹא יוּכַל לְךָ לְעוֹלָם

אִישׁ יְלוּד אִשָּׁה". נוּסוּ, רוֹזְנִים בּוֹגְדִים!

נִפְלוּ אֶל הָאַנְגְּלִים אֶל הָאֶפִּיקוֹרְסִים²⁶.

לֹא תִירָא נַפְשִׁי רָע; אַף לִבִּי לְעוֹלָם

לֹא יִפְחַד; כָּל סְפֵקוֹת לֹא יִשְׂאוּ קוֹלָם.

[נכנס משרת]

יַשְׁחִירְךָ בְכוֹר-שָׂטָן, נָבָל לְבֶן-פָּנִים

מִזִּבְדָּה צַחִים! אֵי מִזֶּה מַרְאֲךָ,

מַרְאֵה קָאקֵי-חִוְרֵי?

המשרת

שָׁם הֵם עֶשְׂרִים אֶלֶף!

מקבת

קָאקֵי, נָבָל?

המשרת

אַנְשֵׁי חַיִל, מַלְכִּי.

מקבת

לֵךְ שַׁפְשֵׁף אֶת פָּנֶיךָ וְאֵימָתְךָ תַּאְדִּים!

הוֹי, נַעַר חִוֵּר-כָּבֵד! שׁוֹטֶה! אֵיזֶה

אַנְשֵׁי חַיִל? תֵּרֵד נַפְשְׁךָ דוּמָה!

לֹבֶן-בַּד לְחָיֶיךָ יְעוֹרֵר פַּחַד.

אֵיזֶה אַנְשֵׁי חַיִל, לֹעַ זִבְדָּה?

המשרת

חֵיל הָאַנְגְּלִים, בִּרְשׁוּת רוּם מַעֲלָתוֹ.

מקבת

לֶךְ לְךָ מִפָּנָי!

[הנער יוצא]

הוֹי סִיטוֹן, גֹּעַל נֶפֶשׁ יֹאחֲזֵנִי

מִדֵּי רְאוֹתִי זֹאת. סִיטוֹן, הֲיָא!

קְרָב זֶה יְחַזְּקֵנִי עֲלֵי כִסְאִי לְעוֹלָם

אוֹ יוֹרִידֵנִי עָתָּה. כְּבָר חָיִיתִי דַּי;

שְׁבִיל חַיַּי נָט אֶל צִיָּה וְעָלִים נוֹבְלִים.

אַף זוֹ תִפְאַרְתָּם שֶׁל יְמוֹת הַזִּקְנָה:

מִשְׁמַעַת, כָּבוֹד, אַהֲבָה וְכַת-יְדִידִים

מֵהֶם כְּבָר הִתְיָאַשְׁתִּי; אֶפֶס תַּחְתָּם

אַךְ קְלָלוֹת וְאִם בַּסֵּתֶר, אַךְ נִמְרָצוֹת,

וְשֶׁבַח מִן הַפֶּה וְלַחוּץ, שִׂיג שָׁוְא, שֶׁהָיָה

הַלֵּב הָרַךְ מוֹנֵעַ מֶנִּי אִלּוּ עָרָב.

סִיטוֹן!

[סיטון נכנס]

סיטון

מַה יְּצַוֶּה רוּם מַעֲלָתוֹ?

מקבת

מָה הַחֲדָשׁוֹת?

סיטון

אֱמֶת בְּפִי הַמְבַשְּׂרִים.

מקבת

אֲנִי אִלָּחֵם עַד יִגָּזֵר בְּשָׂרִי

מֵעַל עַצְמוֹתַי. אֶת כְּלֵי-זֵינִי תְּנָה לִי.

סיטון

עוֹד אֵין בּוֹ צֹרֶךְ.

מקבת

אֲבָל אֶלְבָּשֶׁנּוּ.

שְׁלַח רָב פָּרָשִׁים וְעָבְרוּ אֶת הָאָרֶץ,

אֶת כָּל הַיָּרֵא יִתְלוּ עַל הָעֵץ.

כְּלֵי זֵינִי לִי! מַה שְּׁלוֹם הַחוֹלָה, דּוֹקְטוֹר?

הרופא

לֹא מַחֲלָה קָשָׁה הִיא, אֶלָּא הֲמוֹן

חֲזוֹנוֹת בַּדִּים דִכְּאוּ נַפְשָׁהּ מְאֹד

אַף יַדְרִיכוּהָ מְנוּחָה.

מקבת

רְפָא נָא לָהּ.

הֲכִי לֹא תוּכַל לְרַפֵּא לְנֶפֶשׁ נַעֲנָה,

לְשָׁרֵשׁ מִזִּכְרוֹנָהּ צַעַר מַשְׁרִישׁ,

וְלַעֲקֹר מִן הַמֹּחַ עֹנִי הוּחַק,

וּלְנַקּוֹת חָזֶה מָלֵא עַל כָּל גְּדוֹתָיו

בְּסַמֵּי שִׁכְחָה מֵאוֹתוֹ חֹמֶר מְסֻכָּן,

הַמֵּעִיק עַל הַלֵּב?

הרופא

בְּעִנְיָן זֶה

הַחוֹלֶה בְּעַצְמוֹ צָרִיך לִמְצֹא מָזוֹר.

מקבת

לַכֶּלֶב הַשְׁלֵךְ אֶת חָכְמָתְךָ! קַצְתִּי בָּהּ!

קוּם הַלְבִּישֵׁנִי כֵּלָי! אֵי הַמַּטֶּה? –

סִיטוֹן, צַו לַפָּרָשִׁים לָצֵאת – דּוֹקְטוֹר,

אַלּוּפַי עוֹזְבִים אוֹתִי – מַהֲרָה, חוּשָׁה.

שִׂים עֵינְךָ, דּוֹקְטוֹר, לְשֶׁתֶן הַמַּמְלָכָה

לָדַעַת בַּמָּה חָלְתָה וּלְנַקּוֹתָהּ,

לְהָשִׁיב אוֹתָהּ לְאֵיתָנָהּ כְּקֶדֶם

וּפִי יְהַלְלֶךָּּ, עַד שֶׁיַּעַן

הַהֵד וְהַבַּת-קוֹל. – שְׁמַע נָא, טֹל אֶת זֶה²⁷!

הֲיֵשׁ רֻבַּרְבֶּר, אֲסָנָה, אֵיזֶה סַם מְשַׁלְשֵׁל,

לְהוֹצִיא אֶת הָאַנְגְּלִים מִן הָאָרֶץ?

כְּלוּם שִׁמְעָם כְּבָר שָׁמָעְתָּ?

הרופא

אָכֵן, מַלְכִּי.

הֲכָנוֹתֶיךָ הֵן לִמְדוּנִי שֶׁמֶץ

דָּבָר.

מקבת

אֶת אֵלֶּה תָבִיאוּ אַחֲרָי!

לֹא אֶפְחַד מָוֶת וְחֵרֶם אִירָא מֶנּוּ,

עַד לֹא בָא יַעַר בִּירְנַם דּוּנְזִינֶנָה.

[יוצא]

הרופא

מִי יִתֵּן וּמִדּוּנְזִינֶן רָחָקְתִּי,

לֹא אָשׁוּב רְאוֹתוֹ וּלְהוֹן רַב שָׂחָקְתִּי.

[יוצאים]

מחזה ד    🔗

שדה בקרבת יער בירנם

[קול תופים. אנגלים בידיהם דגלים. נכנסים מלקולם, סיוורד הזקן ובנו, מקדוף, מנטית, קיתנס, אנגוס, לינוקס, רוס וחיילים עוברים בסך]

מלקולם

יְדִידַי, מֻבְטְחַנִי, כִּי לֹא יִרְחַק

חֹק אוֹתוֹ יוֹם, בּוֹ יִשְׁלוּ אֹהָלֵינוּ.

מנטית

אַף רֶגַע לֹא פִקְפַּקְנוּ.

סיוורד

אֵיזֶה הוּא

הַיַּעַר לְפָנֵינוּ?

מנטית

יַעַר בִּירְנַם.

מלקולם

יִכְרֹת כָּל הָעָם אִישׁ שׂוֹכַת עֵץ לוֹ

וְיִשָּׂאֵם לְפָנָיו. בָּם נַאֲפִילָה

עַל מִסְפַּר אֲנָשֵׁינוּ לְמַעַן הַתְעוֹת

אֶת עֵין הַמְרַגְּלִים.

חיילים

כִּדְבָרֶיךָ נָעַשׂ!

סיוורד

אֵין אָנוּ יוֹדְעִים אֶלָּא שֶׁהֶעָרִיץ

בּוֹטֵחַ בְּאָשְׁרוֹ, בְּדוּנְזִינֶן יִתְבַּצֵּר

לָשֶׁבֶת בּוֹ עַד נָצוּר עָלָיו.

מלקולם

בּוֹ

שְׁיָר כָּל תִּקְווֹתָיו. יַעַן אִם רַק נִתְּנָה

אֶפְשָׁרוּת כָּל שֶׁהִיא, וּמָרְדוּ בוֹ

קָטָן וְגָדוֹל. אִישׁ אֵין אִתּוֹ, בִּלְתִּי

אֲסַפְסוּף בָּא מִתּוֹךְ כְּפִיָּה, אֲשֶׁר

אֵין לִבּוֹ שָׁלֵם אִתּוֹ.

מקדוף

מִפְעָלֵנוּ יָעִיד

כִּי נָכוֹן מִשְׁפָּטֵנוּ אַף נֵחָלֵץ

בְּטַכְסִיסֵי קְרָב חָרוּצִים.

סיוורד

כְּבָר הִגִּיעָה

הַשָּׁעָה, בְּיָדָהּ אוֹת וּמוֹפֵת חוֹתֵך לְלַמְּדֵנוּ

אֵיךְ נֹאמַר: לָנוּ זֶה וְזֶה חוֹבֵנוּ.

כָּל הִסּוּס מְלַמֵּד עַל תִּקְוָה לֹא קַיָּמָה.

אֵין פּוֹסֵק וַדָּאִי אֶלָּא הַמִּלְחָמָה.

נֵצֵא לִקְרַאת חֶרֶב!

[יוצאים כולם]

מחזה ה    🔗

דונזינן, בפנים הארמון

[נכנסים מקבת, סיטון וחיילים עם תופים ועם דגלים]

מקבת

הָנִיפוּ אֶת הַדְּגָלִים עַל הַסּוֹלְלוֹת!

כְּקֹדֶם קוֹל הַמְבַשְּׂרִים: “הֵמָּה בָאִים”.

זֶה מִבְצָרֵנוּ יִשְׂחַק יִלְעַג לְמָצוֹר.

פֹּה יִשְׁכְּבוּ עַד יֹאכְלוּם רָעָב וְקַדַּחַת.

אִלְמָלֵא חִזְּקוּם אֲנָשֵׁינוּ, אֲשֶׁר נָפְלוּ

אֲלֵיהֶם, כְּבָר קִדַּמְנוּם, וּבִגְבוּרָה

זָקָן כְּנֶגֶד זָקָן, וּנְגָרְשֵׁם לְאַרְצָם.

[קול נשים מן הארמון]

מַה קּוֹל הַשָּׁאוֹן?

סיטון

קוֹל נָשִׁים הוּא, אֲדוֹנִי.

[יוצא]

מקבת

אֲנִי כִמְעַט שָׁכַחְתִּי פַּחַד מַה הוּא,

אַךְ הָיוּ יָמִים – קָרָה אֲחָזַתְנִי

מִקּוֹל בַּלַּיְלָה; סָמְרוּ שַׂעֲרוֹתַי,

כְּאִלּוּ חַיִּים בָּם, מִסִּפּוּר בַּדִּים

הַמָּלֵא פָחַד. נַפְשִׁי שָׂבְעָה זְוָעוֹת

וּבַלְהוֹת אֵימָה קְרוֹבֵי שְׂעִפֵּי-חָמְסִי

לֹא עוֹד יְבַהֲלוּנִי.

[סיטון שב]

בְּשֶׁל מָה הַקּוֹל?

סיטון

הַמַּלְכָּה אָסְפָה רוּחָהּ, הוֹי, אֲדוֹנִי.

מקבת

לְפַגֵּר הָיְתָה צְרִיכָה;

עוֹד הָיָה זְמַן וּזְמַן לְאוֹתָהּ בְּשׂוֹרָה.

מָחָר, וְשׁוּב מָחָר וְשׁוּב מָחָר

בָּא בִּפְסִיעוֹת קְטַנּוֹת מִדֵּי יוֹם אֶל יוֹם

עֲדֵי אוֹת אַחֲרוֹנָה בִכְתַב הַיָּמִים.

וְלֹא בָאוּ אֵלֶּה אֶתְמוֹל וְאֶתְמוֹל אַךְ

בִּכְדֵי לְהָאִיר דֶּרֶךּ לִמְשֻׁגָּעִים

אֶל קֶבֶר מָלֵא אָבָק. דְּעַךְ, דְּעַךְ, נֵר קָט!

הַחַיִּים אֵינָם אֶלָּא צְלָלִים תּוֹעִים,

מִים עָלוּב, שֶׁהִתְנוֹסֵס וְהִתְעַלָּה

מְלֹא שְׁעָתוֹ עַל הַבִּימָה, וְלֹא נִשְׁמַע שׁוּב;

אַגָּדָה בְּפִי שׁוֹטֶה, מְלֵאָה שָׁאוֹן

וְרַעַשׁ וְתוֹכָהּ אֵינוֹ אוֹמֵר כְּלוּם.

[נכנס מלאך]

הֵן וַדַּאי יֵשׁ בְּפִיךָ מָה לְהַגִּיד.

בְּשׂר בְּשׂוֹרָתְךָ!

המלאך

אָדוֹן רַב-הַחֶסֶד!

עָלַי לְסַפֵּר מַה שֶּׁרָאִיתִי – אֲנִי מַאֲמִין –

אַךְ כֵּיצַד, נִפְלָאת זֹאת מִמֶּנִּי.

מקבת

סַפֵּרָה!

המלאך

אָנֹכִי עַל מִשְׁמַרְתִּי עַל הַגִּבְעָה,

מִתְבּוֹנֵן אֶל בִּירְנַם, וְהִנֵּה נִרְאָה לִי:

הַיַּעַר הִתְחִיל זָע.

מקבת

הוֹי שַׁקְרָן וְנָבָל!

המלאך

שְׁפֹךְ עָלַי אַפְּךָ, אִם בִּלְשׁוֹנִי שֶׁקֶר!

מִכָּאן כְּמִשְּׁלָשׁ פַּרְסָאוֹת תִּרְאֶה בָא,

זוֹ חֹרְשָׁה קְרֵבָה, בְּהֵן צִדְקִי.

מקבת

אַךְ אִם בְּפִיךָ שֶׁקֶר

יִתְלוּךָ חַי עֲלֵי הָעֵץ הַקָּרוֹב

עַד תִּצְמַק בְּרָעָב; אַךְ אִם אֱמֶת בְּפִיךָ,

אָז אַחַת לִי אִם תַּעֲשֶׂה לִי כָךְ.

בִּטְחוֹנִי כְבָר מִתְרוֹפֵף. הִנְנִי מַתְחִיל

לְפַקְפֵּק בְּמַאֲמַר הַשָּׂטָן תַּרְתֵּי מַשְׁמַע;

גַּם שֶׁקֶר בּוֹ גַּם אֱמֶת: "עַד שֶׁעָלָה

עֵץ בִּירְנַם עַל דּוּנְזִינֶן אַל לְךָ לִירֹא".

וְהִנֵּה יַעַר קִדְמַת דּוּנְזִינֶן בָּא.

תְּפֹס נֶשֶׁק, נֶשֶׁק! צְאוּ לִקְרַאת הָאוֹיֵב!

וְאִם אֱמֶת יֶהְגֶּה חֵךְ הַלָּז, מַה בֶּצַע

לָנוּס מִפֹּה אוֹ לְהִשָּׁאֵר כָּאן?

יָגַעְתִּי מֵאוֹר שֶׁמֶשׁ בְּמַעֲלוֹתָיו;

וְלוּ חָרַב כָּל הָעוֹלָם עַל מוֹסְדוֹתָיו!

הַרְעֵם לַקְּרָב! בֹּא כִּלָּיוֹן וּסְעָרָה

וְאֶפֹּל מֵת וְעַל גַבִּי הַסּוֹחֵרָה!

[יוצאים]

מחזה ו    🔗

דונזינן. לפני הארמון

[בתופים ודגלים נכנסים מלקולם, סיוורד הזקן, מקדוף וחייליהם נושאים זמורות]

מלקולם

קָרַבְנוּ דַּי. הַשְׁלִיכוּ מֵעֲלֵיכֶם

מָגִנֵּי הָעֲנָפִים אַף הִגָּלוּ

מִי אַתֶּם. דּוֹדִי מְכֻבָּדִי, אַתָּה

וּבִנְךָ זֶה הָאָצִיל, תֵּלְכוּ בְרֹאשׁ

הַגְּדוּד הָרִאשׁוֹן. וַאֲנִי וּמֶקְדּוּף,

זֶה אִישׁ-הַיְקָר, אֲנַחְנוּ נָבֹא לְמַלֵּא

אֶת מַעֲשֵׂיכֶם כְּתָכְנִית מִלְחַמְתֵּנוּ.

סיוורד

הֱיֵה שָׁלוֹם! הַלַּיְלָה לוּ פְגָשָׁנוּ חֵיל צָרֵנוּ

יַכֵּנוּ זֶה, אִם כֹּחַ אֵין בְּיָדֵינוּ.

מקדוף

תַּרְעֵמְנָה הַחֲצוֹצְרוֹת אַף תָּרֹנָּה,

מְבַשְּׂרוֹת דָּם וּמִלְחָמָה בְּאוֹנָהּ!

[יוצאים]

מחזה ז    🔗

מקום אחר בשדה הקרב

[נכנס מקבת]

מקבת

אֶל מוֹט קְשָׁרוּנִי, אַף לֹא אוּכַל לָנוּס.

וּכְאוֹתוֹ דֹב אָנוּס אֲנִי לְהִלָּחֵם.

אַךְ אֵי הָאִישׁ, שֶׁאֵינוֹ יְלוּד אִשָּׁה,

אַךְ מֶנּוּ אִירָא, שׁוּם אִישׁ אַחֵר בִּלְתּוֹ.

[נכנס סיוורד הצעיר]

סיוורד הצעיר

מַה שִּׁמְךָ, אָתָּה?

מקבת

תִּרְעַד תִּשְׁמָעֶנּוּ.

סיוורד הצעיר

לֹא אֶחֱרַד, וְאִם גַּם יִהְיֶה חַם

מִשְּׁמוֹ שֶׁל שׁוֹכְנִי-תֹפֶת.

מקבת

שְׁמִי מֶקְבֶּת!

סיוורד הצעיר

הַשָּׂטָן בְּעַצְמוֹ לֹא הָיָה קוֹרֵא שֵׁם

עוֹד יוֹתֵר שָׂנוּא לְאָזְנִי.

מקבת

וְיוֹתֵר נוֹרָא.

סיוורד הצעיר

כִּי שֶׁקֶר אַתָּה אוֹמֵר, עָרִיץ אָיֹם!

זוֹ חַרְבִּי תָעִיד: שֶׁקֶר אַתָּה דוֹבֵר!

[המה נלחמים. סיוורד נופל]

מקבת

יְלוּד אִשָּׁה אָתָּה. אֶשְׂחַק לִכְלִי לָחֶם

וּלְחֶרֶב יְעוֹפֵף הַיּוֹצֵא מֵרָחֶם.

[יוצא]

[רעש מלחמה. נכנס מקדוף]

מקדוף

מִכָּאן בָּא שְׁאוֹן הַקְּרָב. הוֹי עָרִיץ, הוֹפַע!

כָּל יָמַי יִרְדְּפוּנִי נִשְׁמוֹת

יְלָדַי וְאִשְׁתִּי, אִם לֹא מִיָּדִי תִּפֹּל.

אֵיךְ אֶלְחֹם בַּקֶּרְנִים הָעֲלוּבִים,

שֶׁמָּכְרוּ בְכֶסֶף מָלֵא אֶת זְרוֹעוֹתָם

לָשֵׂאת חֲנִיתוֹת. אַךְ אַתָּה, מֶקְבֶּת,

אוֹ חַרְבִּי תָשׁוּב רֵיקָם לִנְדָנָהּ

אַף כָּל עֻמַּת שֶׁבָּאָה לֹא חֻלָּלָה.

פֹּה, אַתָּה, פֹּה! זֶה שְׁאוֹן אַדִּירִים מְבַשֵּׂר:

אִישׁ מִן הַגְּדוֹלִים פֹּה. שָׁמָיִם! תְּנוּ לִי

וְאֶמְצָאֵהוּ, אַחַת אַךְ שֶׁאֱלָתִי.

[יוצא. קול ענות קרב]

[נכנסים מלקולם וסיוורד הזקן]

סיוורד הזקן

פֹּה, אֲדוֹנִי. וְגַם הָאַרְמוֹן נִכְנַע;

וְחֵיל הֶעָרִיץ נִלְחַם כָּאן וְכָאן.

כָּל אַלּוּפֵינוּ הֶרְאוּ אֶת גְּבוּרָתָם.

יוֹם תְּשֻׁעוֹת זֶה לְךָ עַל עַצְמוֹ מֵעִיד,

אַךְ מְעַט עַד גְּמַר-הַקְּרָב.

מלקולם

פָּגַעְנוּ בָאוֹיְבִים

וְעָלֵינוּ עָבָרוּ.

סיוורד

בֹּא בָּאַרְמוֹן, נָסִיךְ!

[יוצאים. קול ענות מלחמה]

מחזה ח    🔗

מקום אחר בשדה המלחמה

[נכנס מקבת]

מקבת

שַׁלַּמָה אֶהְיֶה כְאוֹתוֹ רוֹמִי שׁוֹטֶה

וּבְחַרְבִּי אָמוּת עוֹדִי רוֹאֶה חַיִּים?

לָהֶם הַפְּצָעִים יוֹתֵר נָאִים.

[נכנס מקדוף]

מקדוף

אֵלַי פְּנֵה, כֶּלֶב-תֹּפֶת, פְּנֵה אֵלָי!

מקבת

אַךְ אוֹתְךָ רְאוֹת פָּנֶיךָ לֹא חָפָצְתִּי!

כְּלַךְ לְךָ, כִּי כְבָר כָּבְדָה נַפְשִׁי מְאֹד

בִּדְמֵי בְנֵי-בֵיתֶךָ!

מקדוף

מִלִּים אֵין בְּפִי –

קוֹלִי בְחַרְבִּי! נָבָל שׁוֹאֵף לְדָם,

אֵין אֹמֶר יַעֲרֹךְ לְךָ!

[הם נלחמים]

מקבת

עֲמָלְךָ שָׁוְא!

כְּשֵׁם שֶׁנָּקֵל לַחְתֹּךְ בְּחֶרֶב חַדָּה

אֲוִיר לֹא נִפְרָד, כֵּן גַּם תִּפְצָעֵנִי.

תָּחֹלְנָה מַהֲלֻמּוֹת זֶה לַהַבְךָ

עַל קָדְקֹד נִתָּן לִהְיוֹת נִפְצָע;

כִּי קְסוּמִים חַיָּי, אֲשֶׁר לֹא תְרוֹעֵם

יַד יְלִיד אִשָּׁה.

מקדוף

אַל תִּבְטַח בַּקְּסָמִים!

וְאוֹתוֹ מַלְאָךְ לוֹ עָבַדְתָּ יַגֵּדְךָ:

מֶקְדּוּף לֹא יָצָא מִנִּי רֶחֶם אִמּוֹ,

כִּי בְלֹא עִתּוֹ חֻתַּךְ.

מקבת

תְּקֻלַּל לָשׁוֹן סִפְּרָה לִי כָל אֵלֶּה

עַל הָרְגָהּ בִּי אֶת מֵיטַב גְּבוּרַת גֶּבֶר!

אַל תַּאֲמִין בְּשֵׁדִים הֲפַכְפַּכִּים,

הַמַּגְהִים, וּנְבוּאָתָם לִשְׁנֵי פָנִים:

מִלָּתָם עַל אָזְנֵינוּ קוֹל הַבְטָחָה;

אַךְ תִּקְוָתֵנוּ מַפַּח-נֶפֶשׁ. בְּךָ

לֹא אֶלְחָם!

מקדוף

וּבְכֵן תִּכָּנַע, מוּג-לֵב,

חֲיֵה! הֱיֵה לְרַאֲוָה וּלְמֶחֱזָה

לִבְנֵי דוֹרֶךָ, כְּשַׁחַץ בִּלְתִּי מָצוּי

נִתֶּנְךָ תְמוּנָה עַל הַמּוֹט, וְנִרְשֹׁם:

“כָּאן יֵשׁ לִרְאוֹת עָרִיץ”.

מקבת

לֹא אִכָּנַע לְנַשֵּׁק

עֲפַר כַּף רֶגֶל מַלְקוֹלְם הַנָּעַר!

וְיִרְדְּפֵנִי בְקִלְלוֹתָיו עַם הָאָרֶץ.

וְאִם עָלָה יַעַר בִּירְנַם דּוֹנְזִינֶנָה,

וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינְךָ יְלוּד אִשָּׁה,

אֲנַסֶּה אַחֲרוֹנוֹת, מָגֵן גִּבּוֹרִים אָעַר.

פְּגַע, פְּגַע, מֶקְדּוּף! אָרוּר הָאִישׁ בֶּחָי

הָאוֹמֵר רִאשׁוֹן: “רַק חֲדַל, כִּי דָּי!”

[הם יוצאים מתוך מלחמה]

מחזה ט    🔗

קולות לנסיגה

[נכנסים בקול תופים ודגלים מלקולם, סיוורד הזקן, רוס ושאר אלופים וחיילים]

מלקולם

לְוַאי שָׁבוּ בְשָׁלוֹם יְדִידֵינוּ, אֲשֶׁר

פֹּה אֵינָם עָתָּה.

סיוורד

הֵן תֹּאכַל חֶרֶב

כָּזֶה וְכָזֶה. כִּי אֶרְאֶה הַנִּשְׁאָרִים

כַּיּוֹם הַזֶּה, נָתַנּוּ מְעַט בִּמְחִירוֹ.

מלקולם

מֶקְדּוּף אֵינֶנוּ. בִּנְךָ חָסֵר גַּם כֵּן.

רוס

[לסיוורד] אֲדוֹנִי, בִּנְךָ שִׁלֵּם חוֹב גִּבּוֹרִים.

אֶת חַיָּיו חַי אַךְ עַד שֶׁנַּעֲשָׂה גָבֶר,

וְהֵעִיד זֹאת בְּרֹב-גְּבוּרָתוֹ:

לֹא זָז מִמְּקוֹמוֹ עָלָיו נִלְחָם

וּמֵת מוֹת אַנְשֵׁי-חָיִל.

סיוורד

וּבְכֵן מֵת?

רוס

הֵן, מֵת! גַּם הוּצָא מִן הַמַּעֲרָכָה.

אַל יִשָּׂא יְגוֹנְךָ בַּד בְּבַד עִם עֶרְכּוֹ,

כִּי אָז לֹא יִכְלֶה לָעַד.

לינוקס

הֲנִפְצַע בְּפָנָיו?

רוס

הֵן, בְּמִצְחוֹ.

סיוורד

טוֹב! יְשָׁרֵת אֶת פְּנֵי יוֹצְרוֹ.

לוּ הָיָה מִסְפַּר בָּנַי כְּשַׂעֲרוֹתַי,

כְּלוּם אָבֹר לָהֶם מִיתָה יוֹתֵר יָפָה?

וְזֶה הֶסְפֵּדוֹ.

מלקולם

רָאוּי הוּא, שֶׁעָלָיו

נִצְטַעֵר הַרְבֵּה יוֹתֵר, וַאֲנִי

אֲשַׁלֵּם לוֹ.

סיוורד

אֵינֶנּוּ רָאוּי לְיוֹתֵר!

אוֹמְרִים: הָלַךְ בַּטּוֹב וְשִׁלֵּם נִשְׁיוֹ.

אֱלֹהִים חֶלְקוֹ! הִנֵּה בְשׂוֹרָה טוֹבָה!

[נכנס מקדוף וראשו של מקבת בידיו]

מקדוף

יְחִי הַמֶּלֶךְ! עַתָּה מֶלֶךְ אָתָּה.

רְאֵה אֵי רֹאשׁוֹ שֶׁל הַזֵּד הָאָרוּר;

דְּרוֹר קֹרָא לְאַרְצֵנוּ! עֵינַי רוֹאוֹת

כָּל פְּנִינֵי-מַלְכוּת שָׁתוּ כְבָר עָלֶיךָ.

בְּיַעַן הֵד בִּרְכָתִי בִּלְבַב כֻּלָּם;

אַף אִתִּי יַחַד יִשְׂאוּ קוֹל יָרִיעוּ:

יְחִי מֶלֶךְ שׁוֹטְלַנְד!

כולם

יְחִי הַמֶּלֶךְ!

[קול חצוצרות]

מלקולם

לֹא יִרְחַק חֹק הַיּוֹם, וּבָא אִישׁ אִישׁ

עַל שְׂכָרוֹ וְעַל תַּגְמוּלוֹ, כְּמֹעַל כַּפָּיו

אֲשַׁלֵּם לוֹ. אַלּוּפַי וְכָל מְסָרְפַי,

מֵעַתָּה גְרַף לָכֶם יֵאָמֵר. אַתֶּם

רִאשׁוֹנִים תִּהְיוּ לְכָבוֹד זֶה בְּשׁוֹטְלַנְד.

וְכָל הַנִּשְׁאָר לַעֲשׂוֹת יָבֹא בְעִתּוֹ,

כָּל נֶטַע חָדָשׁ אֲשֶׁר יֵשׁ לִנְטֹעַ,

כְּגוֹן – שִׁיבַת יְדִידֵינוּ אֲשֶׁר הָגְלוּ

וְנִמְלְטוּ מִיּוֹקְשֵׁי עָרִיץ אוֹרֵב;

לֶאֱסֹר עוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ הָאַכְזָרִים

שֶׁל אוֹתוֹ טַבָּח מֵת וְשֵׁגְלָתוֹ בַת-הַתֹּפֶת,

שֶׁטָּרְפָה, כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים, נַפְשָׁהּ בְּכַפָּהּ –

כָּל אֵלֶּה וְכָל אֲשֶׁר עָלַי עוֹד לַעֲשׂוֹת

יֵשׁ וְיֵשׁ בְּעֶזְרַת הַשֵׁם אֲמַלֵּא אוֹתָם

בִּזְמַנָּם, דָּבָר דָּבָר עַל מְקוֹמוֹ.

לְכֻלְּכֶם תּוֹדָה. אִישׁ אִישׁ וְתוֹדָתִי!

נָא בֹּאוּ עִירָה סְקוֹן לִשְׂמֹחַ בְּשִׂמְחָתִי.

[קול חצוצרות. הכל יוצאים]

אוֹדֵיסָה – סְוִינֶמִינְדֶה – פִיכְטֶנגרונד

1920 – 1926