חקר תכונות הארץ אשר אנחנו שוכנים עליה, חוקי טבעי מימיה, תועפות הריה וגבעותיה, עמקיה ובקעותיה, תורת רקיע האויר הפרוש עליה, ומשטרי החזיונות הטבעיים המתגלים במרחביה, צור מחצבתם, ותבונות מוסדי חוקיהם, אשר יסד אביר הטבע בחכמה עליונה.
כפי אשר נשתלמה הידיעה הנכבדה הזאת בעת החיה, משלומי אמוני החוקרים, ובעקבות שיטת החכם המפואר האנגלי מ. פֿ. מוירי, אשר אסף את הידיעה הזאת, הכינה גם חקרה, ויכתבה על ספר בשפת אנגליא.
מתורגם ומבואר, עם הערות מושכלות בסוף הספר, למתחילים ולנבונים.
מאתי נחום ט. סאקאלאוו
בשם ה'!
ווארשא יום ה' ו' שבט תרל“ח לפ”ק.
לידידי הסופר המפואר מו“ה **נחום סאקאלאוונ”י.**
את ספרך היקר “מצוקי ארץ” קבלתי, ואף כי אין עתותי בידי לקרוא אותו כולו מהחל ועד כלה, הנה מן המעט אשר ראיתי בו, נוכחתי לדעת כי ככחך אז ברוב מאמריך הנחמדים אשר כתבת בהצפירה, כחך עתה בספרך זה, לתת לפני הקוראים את הגעאגראפיע הטבעית, בשפה יפה וברורה כיד הצחות הטובה עליך. אקוה כי הקוראים בארצנו ידעו להוקיר את ערך ספרך זה, באשר החכמה הזאת לא באה עד כה בשפת עבר, ותהי משכורתך שלמה מאת כל אוהבי שפת עבר.
כחפץ ידידך המכבדך חיים זעליג סלאנימסקי
אל הקוראים 🔗
הספר הזה אשר אנכי נותן לפניכם היום, יכלכל בקרבו בקצור נמרץ יסודי חכמה נכבדה אשר היא המפתן להיכל חכמת הטבע הכללית, ותועלתה הגדולה והכבירה לכל אדם באשר הוא אדם, היא כפולה ומכופלת –. היא תפקח את עיניו לראות משטרי הטבע ותכונת היקום, אשר בתוכו יחיה; בהעדר ידיעתה דמיונו כמגשש באפלה, וכל מעשי בראשית המתחדשים בכל יום ויום, נפילת הגשם, נשיבת הרוח, הברד והשלג וכהנה, הם בעיניו כספר החתום; הידיעה הזאת תחכימתו לדעת את טבעי בעהח"י ומזגי הצמחים, גם תנשא את רוחו אל על, לראות מפלאות חסין יה וגבורות נורא עלילה, אשר פקודתו תשמור התולדה; כי אם אמנם גזר ה' אומר לכלוא את רוח האדם, בעשותו גבול ליד מעגל בינתו; אם אמנם דברים רבים מעוטים לפנינו במעטה הלוט הלוט, וחקירת האדם משרכת דרכיה חנם למצוא בהם את אשר תבקש, הנה לא על זה יתלונן המשכיל, רק יוסיף להתחקות על שרשי הדברים אשר לא ירחקו ממנו, אז ימלאו מורשי לבו דעה והשכל, תשואות כבוד אמון ותום ליוצרו מרחוק, ורגשי אהבה ורצון להתולדה הנשקפה לפניו ביפעת זהרה.
והנה לב מי מחובבי שפת עבר ומשוחרי הטוב והמועיל, לא ישמח להחזיון אשר תחזינה עינינו מקרוב על יריעות הספרות העברית החדשה, כי נחה על סופרינו רוח חכמה ודעת, והם מרבים להביא לנו ספרי מדעים שונים; אלה יאספו בחפניהם לקט שבלים משדה חכמת הטבע, ואלה יריקו מלשונות החיות ספורים אשר רב טוב צפון בהם מידיעות נכבדות –. החוקר אשר עינו צופיות על הליכות ההשכלה בימינו אלה, בחפצו לכתבם בספר זכרון לדור נולד, לא יוכל להסב את עיניו מן המחזה הנעים הזה, ובטח יכנה את הרוח החדשה אשר צלחה על סופרינו, בשם: “תקופה חדשה בהספרות” –. כי באמת רק מחכמת הטבע תצא השכלה אמתית, מחכימת פתי ומאירת עינים, אשר בימין עזה תתמוך את האמונה הטהורה.
הביטו בספרי קורות ימי עולם ותראו, איך התאמצו כהני אליל בימי הבינים לגרש ולזרות הלאה את חכמת הטבע, וישטמוה ורובו בעלי חצים, ומחזיקיה לא ידעו שלו –. הקנאים מורדי אור ההם ידעו את נפש אויבתם חכמת הטבע, אשר לא תדבר אתם ריב בשער, רק בשובה ונחת תתיצב לשטן להם –. ימי חשך הם חלפו לבלי שוב עוד, ועמהם יחד הכהנים ספו תמו כצל וגאון עזם נשבר, אז הכתה חכמת הטבע שרש, והאמונה המוגשמת פשטה את בגדיה הצואים אשר היו למשחק בעיני אויבתה, ותהי לעצם רוחני, וכבודה חדש עמה –. בארצות אשכנז ישנה חברה נכבדה וגדולה השולחת סעיפיה עד קצות תבל, אשר מטרתה היא להפיץ את ידיעות הטבע בין העם, ופעולתה תעש חיל, תפרח גם תנוב להרחיב את הדעת –. אם כה יעשו מפיצי ההשכלה בעמנו, להעשיר את הספרות העברית בספרים מן ידיעות הטבע, על הדרך הזה תהיה תפארתם, והתכלית הנרצה לא ישאר מעל.
בהתעוררי על חסרון החכמה הזאת, אשר אין לך פארה יקרה ממנה בעץ-הדעת, בספרות העברית, כתבתי את הספר הקצר הנוכחי, וטרחתי כפי יכולתי לסדר בו את ראשי ידיעת הגעאגראפיע הטבעית, באופן באור נאות למתחילים, גם לאלה אשר לא למדו את הידיעות שהן כפרוזדור לידיעה הזאת.
בסידור הענינים והבחינות הלכתי אחרי הקאפיטען האנגלי, ה' מוירי, אשר הוא האויטאריטעט (מוסכם) היותר גדול בחכמה זאת, ואת כל הדברים הנזכרים בפנים אשר לא יובנו בלתי הקדמת איזה ידיעה מן הכעמיע, הגעלאגיא, הבאטאניק וכדומה, והמתבארים בקצור, בארתי בתוך ההערות, ואל מולם יורו הציונים בפנים.
כל מעלות הטערמאמעטער המובאות בספר הנוכחי, הן מסודרות כפי חלוקת פארענהייט, השונה מאד מן חלוקת הטערמאמעטער של רעאמיור המצוי בידינו. והנה זה הוא ההבדל שבין שני הטערמאמעטערים הנזכרים: ה' רעאמעיור חלק את המרחק מן נקודת הקפאון עד נקודת הרתיחה, על 80 חלקים שוים; וה' פארענהייט חלק את המרחק ההוא על 180 חלקים שוים. מובן הוא לפ“ז כי המעלות של פארענהייט קטנות בערך להמעלות של רעאמיור, היינו מעלה º1 של פ' הוא כמו 80/180 או 4/9 של ר' – מלבד זאת עוד יש הבדל אחד בין הט”מ של פ' לבין הט“מ של ר', כי בט”מ של ר' יציין האפס º0 את נקודת הקפאון, ובט“מ של פ' יציין º32 את נקודת הקפאון, נמשך מזה שהציון º0 של ר' והציון º32 של פ' אין ביניהם ולא כלום, כי שניהם כאחד מורים על נקוהק”פ –. והיה אם יחפוץ הקורא לדעת מן המעלות של הט“מ שנתקבל פה לפנינו, את המעלות בט”מ המצוי של ר', אז יפחות מן מספר המעלה 32 והשאר יכפיל בכפל תשבורת עם 4/9, כמוצג לפניו.
40 – 32 X 4/9 = 3 5/9º 🔗
סוף דבר אבקש מאת הקורא לבל ימהר לקרוא את הספר הזה פסוח ודלוג, רק יקראו במתון ובשים-לב, כי אין החכמה נקנית רק למי שמייגע א"ע עליה – וכל הדבר הקשר אשר יהיה להקוראים, יוכלו לפנות אלי כפי האדרעססע, ואשיב לאיש איש ככתבו וכלשונו –.
נחום סאקאלאוו
האדרעססע אלי
Натану Т. Соколову, въ Г. Маковъ (Ломҗ. Г.)
Nathan T. Sokolow, Makow (Gouv. Lomza) Russl.
תוכן הענינים 🔗
משטרי הארץ,
מחלקות הארץ,
מוסדי ארץ על מכוניה.
פעולות זרם המים,
איי האלמוגים ותולעי הפאליפען,
חלקי הרכבת מימי הים,
פעולת ההרים על מזג האויר,
האצעאן האטלאנטי.
חוג-האויר וחליפות תנועותיו,
חלקי הרכבת אויר הנשימה,
חלאת האויר,
הליכות ארחות הרוחות,
מקומות שיפולו של פלס האויר (באראמעטער),
הארץ על צירה ונטיות הרוחות,
כבד האדים וכבד האויר,
למודים נשקפים מזה.
ההפכיים בהטבע,
מכל הארץ יצאו קוים (ווערמע-אויסשטראהלונג),
רוחות-ים ורוחות-יבשה,
חום החבוש בסתרי האדם,
מקרות מחזירי אויר חם ואויר קר,
אבי כל מודדי כבד האויר,
פליאות נתיבות אזורי-החליפות,
אזורי החליפות ופרקי הגשמים,
חמדת פאר ויופי לעומת שממה ושאיה,
שרשי קשר האדים והאויר עם החום,
מזג אויר החרף על גדות ימים,
פעולת האדים על האקלים (קלימאט),
אקלימי הים ואקלימי היבשה,
מזג החיים והצמחים במאדאגאסקאר.
מדוע ינוע האויר?
תכונת התנועה בנטית קומה זקופה,
איה יפוחו המוססאנים?
המוססאנים בהודו וסבותיהם,
כמה חום יחלק לארץ יום יום,
יחוס המדברות אל הרוחות,
המון נסתרות,
משל נחמד ונעים.
האצעאן,
ראשית מפעלות אלהים,
אי זה הדרך יבוא המלח אל הים?
החום ותעצומות פעולותיו על המים,
מחזה סערה ופתילי שלג בתמונה קטנה,
גבורות הכח הכמוס ורוב גדלו עושה פלא,
ארחות זרם הים,
זרם הגאלפֿשטראם וזרם היאפאני השחור,
שאלות שונות,
זרם בבריח-ים גיבראלטאר,
תכונת מרבץ סאראגאססא.
החום בתור נושא משרה נעלה בממלכת הטבע,
פעלי החום וגאון עזו.
השקפה על אבירי מלאכי הטבע,
גלות אדים עבור הרוחות,
שלש נהרות גדולים ועצומים,
הימים התיכונים ותכונותיהם,
עינות נכבדי-מים,
חביון פליאות הטבע.
הארץ כמו שהיא לעינינו,
הרמשים ורבי תועלתם להצמחים,
חיי הרמשים בין עגולי פניות-השמש,
מתת כשרון השירה,
המאייס בארץ החדשה,
איך היא הגעאגראפֿיא הטבעית עמוד התוך ומשען עוז לגעאגראפֿיא המדינית?
נטיית-האנך ונטיית האופק,
פחמי האבן וחכמת הגעאלאגיע,
הפאליפען, תולעי היציקה, ותולעי הפנינים,
שלשת התארים של הגופים,
מאמר על יסודות הכֿעמיע,
חלוקת הארץ על המעלות
פרק ראשון 🔗
§ 1 חכמת הגעאגראפֿיא תפרד והיתה לשני ראשים – לגעאגראפֿיא טבעית (פֿהיזישע געאגראפֿיא), ולגעאגראפֿיא מדינית (פאליטישע געאגראפֿיא). – גבולות ארץ, ממדיה, יושביהם, גם דתם, מדותיהם וארחות חייהם, משפט הממשלה השלטת, תורת המדינה ומחלקותיה, הגלילות, הנפות והמחוזות, מספרם ותכונותיהם, גם כל אשר יכוננו ידי האדם על האדמה אשר הוא יושב עליה, נתיבות סלולות, תעלות ואפיקים אשר יחפור ויבתר במעמקי האדמה, טירות חוסן, ומבצרים נשגבים, וכדומה – יתחשבו אל דגל הגעאגראפֿיא המדינית; היא תאלפנו לדעת אותם, ומפיה נקח לקח עליהם.
§ 2 אולם הגעאגראפֿיא הטבעית הליכות עולם לה; היא לא תשקיף על הדברים אשר ייסדו ידי האדם בתבל ארצה, ולא תשים עין חקירתה על משטריו, תקוניו ובניניו – אפס על חוקי-הטבע היא מתחקה, והחוקים אשר חקק אביר היקום בחוללו תבל, הם חותם תכנית השקפותיה. היא תביע אומר על סגולות הטבע (נאטור אייגענשאפֿטען) אשר במשכיות התולדה משבצותיהן, שלפיהן ישונו הצמחים אשר תוציא האדמה והחיה הרומשת עליה במקומות שונים; היא תפקח את עינינו להשכיל אל שפוני טמוני הסבות המולידות את החזיונות הנראים בים וברום האויר, כמו זרם הרוח וזרם המים (לופֿט-אונד וואססער-שטראם); היא חודרת אל חדרי גנזי מסתרי האקלים וחליפות-מזגו, אל קצבי ההרים ואל נבכי הנהרות.
הספר הנוכחי יכלכל יסודי ידיעת הגעאגראפֿיא הטבעית. אמנם טרם תדרכה כפות רגליכם על מפתן היכל החכמה הזו, עליכם לדעת את הגבולות אשר תארה הטבע על פני הארץ, והמפלגות אשר נפלגו לרגלי הגבולות האלה; ואתם קחו לכם כדור בתבנית מחוטבה, המכונה בשם “גלאבוס”, או מפה כללית (אוניווערזאל-קארטע) ועיניכם תראינה, כי:
§ 3 פני הארץ נפלגו לשתי פלגות, ליבשה ולמים (קאנטינענט אונד מעער) – המים מכסים שלשת רבעי כדור הארצי כמעט – את הכלל הזה שמרו וצרתם אותו בזכרונכם, כי הוא ירה אבן הפנה ליסוד למודים נכבדים. – הביטו על פני המפה ותראו כי חלקי היבשה כחלקי המים ישתרעו על הארץ בפנים שונים. יש אשר תארך היבשה, תסוב ותתפשט כזרוע נטויה אל חיק הים והמים לה חומה מימינה ומשמאלה; ויש אשר ישלח הים את מוטות כנפיו ויבקע את היבשה. – נתבונן בתחלה על תבנית השטחים השונים על היבשה.
§ 4 חכמי מחקרי ארץ (געאגראפֿען) יטו קו על היבשה ויחלקוה על פי שתי תכונות: – 1) א)1 על פי תכונת נטית יושר המאזני (וואגערעכֿט) או הנטיה האופקית (האראצאנטאל). 2) על פי נטית יושר הנפילה (זענקרעכֿט) או נטית האנך (פערפענדיקולאר) – חלוקת היבשה להרים גבעות ועמקים היא עפ"י נטית האנך, המודדת את גובה השטחים. – האלפים, האנדים, האללעגאנים, הרים המה. מקומות שטוחים וחלקים (גלאטטע) מבלי שום גבנון וגבע ימעטו מאד על פני האדמה, הגבעות נראות הן בכל ככר ויפה נוף (לאנדשאפֿט). העיר המהוללה רומא בנויה על ראשי שבעה גבעות (זיעבענהיעגעלשטאדט). התנשמת (דער מוילווארף), והנמלים (דיא אמייזען) יכוננו גבעות נחמדות.
§ 5 השפלה היושבת לרגלי שני הרים גבוהים או לרגלי שתי גבעות נשאות, תקרא בשם “עמק” (טהאל), כגון, עמק גאלבארן בעיר לאנדאן, עמק מיסיסספי באמעריקא המשתרע מן תחתית הררי אללעגאנים לפאת קדם עד תחתית הררי הסלע (פֿעלזענגעבירגע) המגביהים בפאת ים את גבהי ראשיהם. כל נהר (פֿלוסס) ירוץ ילך במלוא רחב עמק, כמו: עמק נהר גוזן (גאנגעס), עמק הנילוס, עמק הרהיין. – הוראת השם עמק הנהר, היא, כל חבל הארץ אשר מימיה יצופו אל הנהר ההוא; ושגור הוא בפי חכמי הגעאגעראפיע לאמר: ארץ צפות הנהר (שטראמגעביעטה, הידראגראפֿהישער באסיין) א)2.
§ 6 על פי הנטיה האופקית או נטית יושר המאזני (4 §) הסכימו החכמים לפלג את היבשה לפלגות רבות ושנות, ובהם שני ראשים, “העולם הישן והעולם החדשה” – העולם הישן כולל שלשה חלקי תבל, איירופא, אזיא, ואפריקא, והעולם החדש כולל את החלק הרביעי: אמעריקא.
א] חלוקת האיים: אויסטראליען, מאדאגאסקאר, אירלאנד, בריטאניה, קובא, והמון איים אחרים לאין מספר. חבל-ארץ אשר מכל עבריו סביביו מים, יכונה בשם “אי”, ב)3 אולם חבל-ארץ המוסב במים רק משלשה עבריו ובקצהו האחד יחובר לאדמה יבשה, יכונה בשם חצי-אי, כגון שפּאניען ופארטוגאל פֿלארידא דאניא, מאלאקקא, קארעא, קאמשאטקא, ואחרים.
ב] כברת ארץ קטנה והררית (געבירגיג) המתפשטת אל חיק הים עד התמה שם, תקרא בשם מצר (קאפ), כגון מצר פיניסטאעררי, מצר התקוה הטובה (קאפ דער גוטען האפֿפֿנונג) מצר גווארדאפואי, מצר קאמארין, מצר הקרן (קאפהארן), מצר סט' ראקק, מצר הטערראס ודומיהם.
§ 7 המים נפלגו גם כן לארבעה פלגות גדולות, המכונות “אצעאנים”, והם: אצעאן האטלאנטי, אצעאן השאנן או הגדול (דער שטיללע אדער גראססע אצעאן), אצעאן הודי (דער אינדישע) אצעאני הצירים (בכללם ים קרח הצפוני וים קרח הדרומי (פאלאר-אצעאנען). גם נחלקו:
א] לימים (מעערע) כגון: ים הבאלטי, ים התיכון (מיטעללאנדישעס מעער), ים האדום (ראטהעס מעער), ים הכספי, ים הערבי (אראבישעס) ים הצהוב (געלבעס מעער), ים הקאראיבי, ודומיהם.
ב] ללשונות-ים (מעערבוזען). כמו לשון-ים ביסקאיא (דער ביסקאישער מעערבוזען), לשון-ים המעקסיקאני, לשון-ים הבענגאלי, ההודזאני, לשון-ים קאליפֿארני, לשון-ים באפֿפֿיני, ורבים כמוהם.
ג] ללשונות-ים קצרים (בוכֿטען). למשל, לשון-ים הקצר הליווערפאלי (דיא ליווערפאלישע בוכט), לשון-ים הקצר, מריא דע זאנעירא וכו':
ד] לבריחי-ים (מעערענגען). בריח-ים הגיבראלטארי (דיא מעעראנגע פֿאן גיבראלטאר, בריח-ים באבעלמאנדעב, בריח ים המאגעללאני, בריח-ים הפֿלארידי, בריח ים הדאוויסי, ואחרים.
ה] על ברכות (זעען). ברכות שאטטלאנד, ברכת גענף (דיא גענפֿער זעע) ברכות באייקאל באזיען, ברכות לאנדאגא באיירופא, ברכות וויקטאריא ניאנזע באפריקע. גם,
ו] לנהרות, כמו נהר טעמזע, נהר דונייא, נהר וואלגע, נילוס, מיסיססיפי, נהר אמאזאנען, ודומיהם.
§ 8 הקורא אשר נפשו תאוה לדעת את משטרי חקות הארץ על מכונם, כן יעשה: טרם יגש אל הלמוד הנכבד הערוך לפניו בספר הנוכחי – יקח מפת ארץ מולדתו, איזה שתהיה, וישים עינו על הרשום בתויה, על רושמי שרשרות ההרים, וקוי הברכות והנהרות, וירגיל א"ע לצררם בזכרונו, למען יזכור את מוצאי הנהרות ודרכי עקלקלותיהם, את מקומות ההרים, גבולותיהם ונטיותיהם, ושננם היטב בקרבו. – לדבר הזה דרושות רק שעות מספר.
§ 9 ואחרי כן, הציג לפניך, קורא נעים, את הכדור העגולי, (גלאבוס), או שתי מפות המציירות את שני חצאי הכדור, ונס את נפשך להורות באצבע על מקומות השתרע כל חלק מחלקי התבל (6 §), מקומות השתפך ימי האצעאנים, וראשי הימים האחרים, כמו הצפוני (דיא נארדזעע), הבלטי, התיכון, האדום, הערבי, הסיני (כֿינזישעס מעער), ים אכֿאט, והים הקאראיבי.
§ 10 בריחי-ים: גיבראלטאר, באבעלמאנדעב, סונד, טאררעס, דאוויס, מאגעללאן.
§ 11 נהרות: א] רהיין, רהאן, דונייא, דניעפר, וואלגא, דאן, דווינא, באיירופא.
ב] אב, יעניסייע, לענא, אמור, גאאנגא, יאנגעסקיינגא, בראמא-פוטרי, גוזן (גאנגעס), אינד, ונהר פרת (עפֿראט), באזיא.
ג] נילוס, זאמבעזי, ניגר, וסעניגאל, באפריקא.
ד] מאקענזי, קאלומביא, ריא גראנדע, סאסקאטשוואנא, סט' לוירענץ, מיססיפי, ארינאקא, אמאזאנען, טאקאנטינא ונהר לא-פלאטא, באמעריקא.
ה] דארלינג, באויסטראליען.
§ 13 צאו וראו כי אין אי אחד מאיי תבל גדול ורחב ידים כל כך, אשר יוכל לאצור בקרבו נהר גדול מכיל מימי גשמים כבירים ועצומים. ההתבוננות הזאת תועיל לכם הרבה.
§ 13 הגידה קורא יקר גם מקום ראשי הברכות, כמו: ברכת אנעגא ולאדאגא, באיירופא. באלקאש, ובאייקאל באזיע, וויקטאריא ניאנזא. טשאד, וטאנגאניקא, באפריקא. ברכת הדוב (בערען זעע) ברכת העבדים (שקלאווען זעע), ברכה העליונה (דיא אבערע זעע) אטאבאסקא, ווינניפעג, וטיקיטאקא, באמעריקא הצפונית והדרומית (אין נארד - אונד זיד אמעריקא).
§ 14 ככלותך להתחקות על שרשי הימים והברכות, צא לך מעקבות תוי שרשרות ההרים על המפה, ודרוש וחפש שבילי מצבי ההרים הגדולים, כגון: הררי פירענעים, הררי אלפען, הרי קארפאט, הרי אפפענינען, והרי אוראל, באיירופא.
א] הרי קוקז, הימאליאיא, האטעסע, באזיען.
ב] קאנגא, והררי הלבנה (מאנדגעבירגע), באפריקא.
ג] האנדים, האללעגיאנים והררי הסלע (פֿעלזענגעבירגע) באמעריקא הדרומית והצפונית.
§ 15 הגידה גם בע"פ את מקומות ערבות-ציה הגדולות (סטעפפען) באזיע, והמדברות הרחבים והגדולים באזיא ובאפריקא, ומדבר אטאקאמי באמעריקא הדרומית, ותכונת משטריהם.
§ 16 למוד היטב לזכור את מצבי ראשי האיים בתבל, כמו, איי בריטאניה, איסלאנד, פֿינדלאנד החדשה (נייאפֿינדלאנד), קובא, והאיטי, המפוזרים במרחבי האטלאנטיק.
א] איי יאפאן ופֿיליפינען, סוימאטרא, יאווא, בארנעא, גווינעא החדשה, אויסטראליען, וזעעלאנד החדשה בים השאנן הוא הגדול.
ב] ציילאן ומאדאגאסקאר, בים אצעאן ההודי.
ג] שפיטצבערגען, ארץ החדשה (נאוואיא זעמליא), ואיי פֿאררי, בים הציר הצפוני (ארקטישען).
§ 17 אחרי אשר תאסוף בחפניך את הידיעות הכלליות, אשר על אדניהן הטבעו מוסדות למודי מחקרי ארץ, נסה נא לצייר על הגליון קו-קו את תוארי מצבי חלקי התבל, עם ברכותיהם, נהרותיהם, מדברותיהם, ותועפות הריהם, והרצועות המתפשטות לתוך המים (מצרים, חצאי-איים) גם את האצעאנים עם גבולותיהם, ימיהם, בריחיהם, לשונותיהם ואייהם. לא עליך לשכל את ידך למודד ולפלס במחוגה, רק לרשום קצת בדומה למפה כללית, אשר כל פלגות הארץ מחוקות עליה במערכה וסדר.
§ 18 עתה כהודע לך יסודי ידיעת הגעאגראפֿיא, מצבי הארצות, חלקיהם וישוביהם, ממדיהם וגבולותיהם, הריהם ומתכונתם, ומצבי הימים הגדולים עם הקטנים, הברכות, הנהרות והיאורים וכו' – תוכל לקרוב אל הידיעה הערוכה בכל ומסודרה בספר הנוכחי, אשר תביא לך לבב חכמה להבין את חין ערך חוקי הטבע השוררים בארץ, המון סגולותיהם, והרתוק המחבר אותם – ואם אמנם עוד ענינים רבים עומדים ממעל לנו, בהיותם חתומים בסוד מעשה בראשית וספונים בתעלומת היצירה; בכל זאת יש לידיעה היקרה הזאת שרשים גם ענפים מרובים, ורק סנסנים אחדים לוטים הם בערפל. בלכת המשכל אשר לא צפון לבו מחכמת הטבע, אחרינו, אל אשר נובילהו, ובהעבירנו את כל חיל הידיעה הזאת על פניו, יביט עליו, כחכם במלאכת חרש וחושב הבא לבין חרשת מעשה ורואה חלקי מכונה גדולה וידועה לו, מפוזרים ונפוצים, לא יחסר כל בם, עד אשר יכולים הם לשוב לקדמותם, לפניו, אופנים, גלגלים, מוטות ברזל, קנים חלולים, ארובה וסיר, אשר למראה עין הדיוט אין כל קשר וחבור ביניהם ולא יתנכרו להיות מכונה רבת פעלים; אולם אחרי אשר לוקטו וחוברו החלקים האלה והעלו אש על המוקד, יפרוץ הקיטור, והמכונה תנוע וגלגליה יסודו בלכתם, אז יראה כל איש כי חלקי המכונה יתאימו וישאו בד בבד באופן מאד נעלה, כל אבר מאבריה צריך לחבירו, ואם תלקח צלע אחת מן המכונה, תנוח ותעמוד מלכת – הוא הדבר גם בהמכונה אשר אנחנו שוכנים עליה, וכן הם סעיפי ידיעת הגעאגראפיע הטבעית אשר יגלו לעיניכם. – מטרת הספר הזה קטן-הכמות, הוא לגלות את עבותות הקשר אשר בין הלקים האלה, בשלבי סולם הטבע.
פרק שׁני 🔗
§ 19 הבה נקח עוד הפעם את הכדור העגולי (גלאבוס) או את המפה הכללית, ונחפשה הליכות שביליה, ונחקרה לדעת, מדוע שטח פני האדמה איננו שטוח וחלק (גלאטט), אך מלא הדורים ורכסים, וכל ככר הארץ הנשקף לעינינו (לאנדשאפט) עוטה גבעות ועמקים מישור וגבנונים – למה לא שוה אביר הטבע את פני תבל ארצו, רק האריך למעניתו, ויכונן הרים כמו נד ועמקים הרביץ מתחת? השאלה הזאת המתעוררת בנפשנו תביאנו לידי חקירה, מפיצת אור על מסתרי חק העומד ברומה של הגעאגראפיע הטבעית (איין פֿיזיקאליש-געאגראפֿישעס הויפטגעזעטץ).
§ 20 נצייר נא בנפשנו כי פני האדמה חלקים הם כלוח-שיש, לא יתנשאו עליהם הרים ולא ישפלו בהם עמקים – אזי יהיו גם נהרות זורמים (שטראמענדע, לויפֿענדע פֿליסע), פלגים ונחלים עינות נכבדי-מים קרים, ואפיקי מים רצים ומפכים – בלתי אפשרי-המציאות. מימי מטר וגשמים הנופלים לארץ ישארו על מקום נפלם, כל זמן שלא יהפכום קרני השמש לאידים ולקיטורים (פֿערדאמפפֿען), וכ"ז שהכוח לא ישאם על כנפיו, להפילם אל מקום אחר, אשר גם הוא יהיה שוה לראשון בחלקת שטחו, ובהעדר מוצא או מורד להקוות את המים אל מקום אחד. על כדור הארץ המצויירה בדמיוננו לא יקוו המים לעולם; השדמות ונאות השדה יהיו בארות חמר, גבים ואגמים מלאים רפש וטיט, אשר לא יחרבו ולא ייבשו, לא יחרשו ולא יזרעו, ורגל חי לא תוכל עבור עליהם.
§ 21 אמנם הפעולות אשר יפעלו המים הזורמים על פי סגולותיהם המוטבעות בהם, הן כבירות ונערצות. המים הזורמים יוציאו מרחם האדמה את הליח החיוני א)4 (נאהרענדער זאפט) אשר על ידו ישגא הצמח, ובמסלולי תאיו (אין זיינען צעללען) ירעיפוהו דשן. המים הזורמים יאספו מאכל לשוכני מצולות ים; הם יהרסו ויפרקו הרים גבנונים וחלמיש סלע, ובמשואות חרבותיהם יכסו פני בקעות. אין מקום עלי אדמות אשר לא יראו עליו עקבות מים זורמים ושרידי רשמי פעולותיהם אשר פעלו שמה. החמרים היסודיים (דיא אורשטאפֿפֿען) שמהם נוצרו פחמי האבן ב)5 (שטיינקאהלען) נקבצו בידי המים, נסחפו בזרם מרוצתם והונחו בשדרה. אדמת-החמר (טהאנערדע, השיד (דער קאלק), וכמון חמרים רבים אשר אנחנו מוצאים בשדרות שטחי האדמה, נושאים אותות חותם מים זורמים, עליהם ג)6.
§ 22 הביטו על בקעת הנהר מיסיססיפי השוטף בגאון עזו באמעריקא הצפונית, וראו את חבל הארץ הגדולה אשר ישקה הנהר הגדול הזה, המכונה בפי ההודים ילדי אמעריקא בשם אבי-המים, וידשנה בתנובות שדי ובמגד גרש ירחים; שפעת המים הרבים היורדים מראשי הררי האללעגאנים מעבר מזה, ומראשי הררי הסלע נכחם, תנשא בשבלת שטף הנהר האחד הזה ופלגיו אל לשון-ים המעקסיקאני.
§ 23 נצייר לנו את ראשי ההרים – לגגים (דעכער), ואת שפולם במורד – לצנורים (ריננען) אשר כוננה הטבע להוריד בהם את המים הרבים והעצומים נופלים שמה במטרות עז.
§ 24 והיה אם נעריך את מפעלי הטבע לעומת מפעלי האדם המתחרה לעשות כצלמם וכדמותם, אז נראה כי כגבוה השמים על הארץ כן גבהו פעלי הטבע אשר הליכות עולם למו, על מעשי ידי האדם בן-חלוף. נציג למשל את מלאכת טהרת העיר לאנדאן מן חמר מים רבים; חכמים מחוכמים רבים לאין מספר אבירי חכמת הבנין (אינזעניערע) התחקו על שרשי הדבר הזה, כל אחד חשף את זרוע עזו בהמצאות ותקונים אחרים, והממשלה פזרה כסף תועפות לתכלית זה, ובכל זאת עדן לא פנו דרך ולא סללו נתיב להמים, והחפץ הנרצה עוד לא יצא לפעולות ידים כראוי, – ולנגד זה הביטו וראו, כמה ארצות גדולות ורחבות תחרבנה ותיבשנה, וכמה חומר חשרת מים לאין קצה, יורדים בלי הפוגות, בהצנורים נילוס, גוזן, נהר אמאזאנען, ונהרות אחרים, במועדם ילכו דרך ישרה, לא יעבטו ארחותם ולא יחטיאו מטרתם.
§ 15 צנורי האדם יכלו וישבתו ממלאכתם אחרי שפכם את המים אשר יזובו אליהם, אמנם לא כן הצנורים אשר הכינה הטבע; הם, מלבד אשר יריקו את המים, ישאו ויעבירו את החמרים השונים (פֿערשידענע מאטעריאלען) ממיני השיד, אשר מהתלכדותם יתכוננו ויתבצרו צחיחי סלעי האלמוגים (קאראללענפֿעלזען), ושדרות מצעי השיד (קאלקשיכֿטען), הם יסחפו את החמרים האלה מראשי ההרים ומן העמקים והבקעות, ועם שאר החמרים יביאום אל הימים, אשר זרמי מימיהם ימציאו את החמרים לבעלי החיים אשר בתהום, הצריכים להם צורך תמידי.
§ 26 על מוסדות חמרים כאלה, אשר הוטלו והטבעו יחד, ועל תלם, נוסדו איי האלמוגים (קאראללענאיזעלן), הם קבוצות איי מצער, המתפשטים כשרשרת רחבה בתוך הים האצעאן השאנן, לאורך גדות אויסטראליען. חכם החרשים ואביר הבונים אשר מלאה הטבע את ידיו ליסד את האיים האלה על מכונם, לשית להם על התהום בצר, ולהרחיב רחב מוצק תחתיהם – הוא התולע הקטן מרבה-הרגלים ( Polip ) א)7 אשר בערך גודל גוו יגדל ממנו תולע הרומש על הגבינה – את כל החמרים הדרושים לחפץ בניניו, יוציא הפאליפ מן המים, כאשר יינק הצמח את דשן האדמה. התולדה לא חננה את הפאליפ בכשרון לשוט ולנוע למען בקש מזון לנפשו ולהכבודה אשר ברגליו, גם אין בידו לצוות על עושי דברו לחפור במחצבי האדמה ולהביא את אשר ידרש לו, לבניניו תוצאותיו ומבואותיו חדריו ותאיו, העולים בכל זאת בחסן תועפותיהם על בניני האדם הרודה על היקום, על מגדליו הגבוהים, ועל חומותיו הבצורות, – אך שטפי זרמי הים מביאים לו את כל צרכיו. איי קאראליניען וקבוצת איי מאללנריפֿפֿען המשתרעים באורך אלפי פרסאות לגדות אויסטראליען, המתנוססים בחמדת יפעת תכונתם ובנועם מזגם, מיוסדים הם על אדני אשיותיהם, ומתנשאים עד מרום קצם, בידי הבונים המחוכמים ההם.
§ 27 הפאליפ יושב תמיד בבית חרשת מעשהו על האבנים, צופה ומביט אל מזונו וחפציו העתידים להנשא בעדו עם המים, למען יוכל לבצע את החלו לעשות – ותקות צפיתו לא תשוב ריקם אף פעם אחת.
§ 28 החלק המרובה בחלקי הרכבת השיש (כֿעמישע בעשטאנדטהיילע דעס מארמאס) הוא שיד הלבן המעורב בחומץ הפחמי (קאהלענשטאפֿף). המוצק האבני הזה, כמו אדמת-השיד (קאלקערדע) המורכבת ביסוד החמוצי זויערשטאפֿף), ילך תמס (צערגעהט) במימי מטר או במים זורמים, וזהו גדר המושג הנקרא לו, בשם מלח, כאשר נכנה כל חמר מחצבי (מינעראליש) הנמס בתוך המים, בשם מלח. בידי המים הזורמים יהפכו חמרים רבים הדרושים לבעח“י שוכני הים, לנוזלים ונגרים. הבעח”י ההם ישאו עליהם משרה מיוחדה בממלכת הטבע, אשר מן הגעאגראפֿיע הטבעית תצא עליה תורה:
§ 29 תניני הים (וואללפֿישע) ויתר הדגים הגדולים, יגדלו ויאמצו את עמודי גום וידשנו מוח עצמותיהם, מן החמרים הנאספים, באופן הנזכר; מהם יבנו חיות היציקה א)8 (אופֿגוסס טהירכען) את בתיהם האבניים אשר בהם ישכנו לבטח. מחמשה עד כדי ששה מילליאנען כאלה מצא התוכן המכולל ה' ראאל בקיבת מעדוזע אחת, שהיא מחית התנינים וראשית טרפם.
§ 30. מן החמרים הצבורים ונקבצים על דרך המבואר, בירידת מימי הגשמים, והנשואים ד"מ מארץ מצרים העליונה (אבערעס עגיפטען) על שבלת הנילוס אל הים התיכון, או מן אשד (וואסערפֿאלל) ניאגארא, עם זרם משברי נהר סט' לוירענץ אל האצעאן האטלאנטי, מנאות מדברות (סטעפפען) אזיען, עם ראשי נהרות סינים (כינא) אל האצעאן השאנן, ומכתפות רוכסי הררי פערו עם נהר אמאזאנען אל מקום השתפכו – יכינו תולעי הפנינים ב)9 (פערלמושעלטהיערע) את פניניהם, ואלמוגי הנעצוץ (שטרויכע-קאראללען) את צמרות גזעיהם ופארותיהם, אשר יסתבכו והיו לאגודה אחת, לאי נחמד מעולף ירקרק דשא, ומרהיב עין בהוד יפעתו.
§ 31 ובכן המים הם יסוד רב פעלים ושגיא העליליה במשטרי מוסדי הטבע, ידם בכל, ובלעדם לא יכון מאומה; אבל בלעדי הרים ובקעות על כדור הארץ, לא היה חוג פעולות המים (דער טהאטינקייטקרייז דעס וואססערס) גדול ורחב כמו שהוא – וטרם נעמיק עד חקר ההנחה הזאת נשוב להתבונן על סגלות תכונות המים, ונגלה, כי מלבד אשר המים יפעלו את כל הפעולות הנכבדות הערוכות לפנינו, מלבד אשר הם כרוח החיה באופני גלגלי מכונת תולדות צמחי האדמה ומזניהם (מעכאניזמוס דער נעגאציאציאן), וזולת אשר הנם חמודות ונועם לעינינו, והמית שאונם גילה ושעשושים לאזנינו, עוד תעודות רבות צרורות בהן, ועבודות שונות יעשו.
א § 32 בהתהפכם מן המצב הנוזלי ג)10 למצב המוצקי (קרח), יתפתח ממסגרותיהם כח גדול עד להפליא, יפוררו סלעי מגור וידיקו רוכסי חלמיש צור לחול דק. בהנדפם מן מצב הנוזלי מצב האוירי (אדים, קיטורים, ענן, וערפל) יגביהו לעוף על כנפי רוח מעל פני האצעאן, וישלחו מעינות בהרים, המרוים נפש אדם ובהמה במימיהם הצחים והקרים, או ירקיעו למרום והיו לעננים, אשר יגינו על אדמת ארצנו מחרב להט השמש, גם יגרעו נטפיהם ויפילום ארצה בתבנית שלג, אשר הוא מכסה עתיק על צמחי האדמה וזרועיה, לבל יתקשו בתגרת יד קור חזק ונורא – ואחרי כל אלה, ישובו להיות מים חיים וצחים, מרהיבי עין ומרניני לב כבתחלה. המים הם גוף מיוחד בין גופי היקום, גוף אשר לא התגלגל תחת שואת החליפות והתמורות, ולא נשתנה מכמות שהיה מבראשית – כל כלי יוצר על המים לא יצלח, כל האניות הבצורות והאדירות מהררי-טרף אשר תפוררנה בעזן ים, תחצינה משברי רהב, ובעוצם כחן תסולנה להן דרך בחשרת גלים, לא תאבידנה ולא תכלינה אף נטף אחד מים. 🔗
ב § 33 אם נפריד את המים בהפרדה כעמיית א) 11נמצאם גוף מורכב משני יסודות, מיסוד החמוצי, ומיסוד המימי (וואססערשטאפף), בתשעה גרעין (נראן) מים, יש שמנה חלקים יסוד החמוצי וחלק אחד מימי; אכן זולת מזג הראשי של היסודותה אלה, מהולים בהם בשיעורים קטנים גם יסודות זרים, באלף גרעין מים מצאו חכמי הכעמיע – מים טהורים 962,0. – כלאר עם נאטריאום – 27,1. כלאר עם מאגנעזיאום 5,4. קאליאום 0,4 בארם ומאגנעזיאום 0,1, מאגנ' עם חמוץ-גפריתי (שוועפֿעלזיירע) 1,2, שיד חמוצי גפריתי 0,8, שיד חמוצי פחמי (קאהלעזוירעס קאלק) 0,1, השאר 2,0 – 1000. 🔗
השאר הוא בלי-תפוגה חלקי ברזל, כסף, נחשת, חלמיש (קיעזעל), יאד, ואחרים, אשר המים יכולים לספוג לקרבם, אולם בשיעורים קטנים כ"ל, המתחמקים גם מעיני הכעמיקער החמוש בכלי-מחזה טוב.
§ 34 הגעאגראפיע הטבעית תעלפנו לדעת, כי לא רק לבעבור יקרו המים אל הנהרות וישתפכו אל הים, להביא לחם לבע"ח, או לצבור חמרים לשומם משמרת לדור אחרון – יתנשאו ההרים והגבעות על שטח הארץ; אך בלעדי זאת ספונים עוד דברים נשגבים ונעלים בצפונות יעודי ההרים וברזי פקודותיהם.
§ 35 ההרים יעזרו להולדת העננים (ענטשטעהונג דער וואלקען), ולהפכם לנוזלים, למען ישיבו לנהרות את אשר ישפכו אל הים; ועל שכם ההרים נתונה המשרה הנכבדה, למשול על קור וחום, לשקלם בפלס ולהפיצם במרחבי האויר.
§ 36 כוננו את עיניכם על הררי הקארדילעררים (אנדען) באמעריקא הדרומית, ועיניכם תראינה איך יגיח נהר איתן הנקרא “נהר-אמאזאנען” מן הגשמים והמטר הנופלים למזרח ההרים; ולפאת השנית, בארץ פערו, יכלו הגשמים, האויר יבש במאד וראשי ההרים ספוגים בשלג עולמים, אף כי הם קרובים אל קו המשוה (עקוואטאר), והעיר לימא השוכנת בבקעה המערבית, אשר הקיץ שורר בתוכה בלי הפסק, משגת מסת צנת שלג מראשי ההרים, וכה משפטה יום יום.
§ 37 נטית נשיבת הרוחות השוררים במלוא רחב מדינות בראזיליעאן ובכנסיות הברית (פֿערבינדעטע שטאאטען) אשר באמעריקא הדרומית, ומהלכים הקבוע כל מקום אשר יעבור בו נהר אמאזאנען ופלגיו, הוא ממזרח למערב – הרוחות ההם יביאו מטר על כנפיהם, נושאים הם אתם את האדים העולים מן האצעאן האטלאנטי, אל אשר יהיה דרכם ללכת; בהתנשא הרוחות ממעל לשטח הארץ הברוכה הזאת, יפילו בדרך הלוכם חלק מקצת האדים הנשואים על אברותיהם, בתבנית מטר, והולכים להלאה עד הגיעם אל המקום אשר יתגאו עליו ההרים הגדולים בחסן תלפיות קרחתם. ראשי ההרים ההם, הנחפים תמיד בשלג, ישללו 1)12 מן האדים את החום האצור בתוכם (געבונדענע ווארמע), אשר רק הוא יקיים את הנוזלים במצב האוירי, אחרי אבוד חומם יתעבו (פֿערדיכטען זיך) האדים לעננים, ויפלו לארץ בתבנית מטר, ברד או שלג, בלוית רעם ורעש, ולהבות חזיזים לוהטים.
§ 38 במלט הרוחות את משאם על ראשי ההרים, ואדים חדשים לא יארחו אתם לחברה בהפנותם ללכת הלאה, נמשך מזה, שהם חונים על בקעת פערו רקים ויבשים.
§ 39 נתאר נא בנפשנו כי הררי הקארדיללערים יתנשאו אצל חופי המזרח, ולא אצל חופי המערב כאשר הוא באמת, גם אז יקבלו הרוחות מן האטלאנטיק אדים בכמות גדולה כל כך, כאשר הם מקבלים כעת; אולם – תחת הפיל גשמים לאט, והשקות והפרות רבבות פרסאות מרובעות של אדמת הבקעה, – יתפוצצו אל ראשי ההרים (אשר יעמדו מאחוריהם) ומימיהם ירדו במשברי גלים במורד ההרים, ויקוו לנהרות רבים כבירים ועצומים, אשר יעשו את הארץ לחרבה ולשממה נוראה, מלאה סופות בלע וסערות אבדון. הררי הקארדיללערים היו יהיו למעון השחת והבעלה, צמח ושיח לא יצמח במבול נצחי כזה השוטף בנאות שיא דכיו. – ע"י הציור הזה רואים אנחנו למצער, איכה יאחזו מצבי ומעמדי נטיות קצבי ההרים, בעקבם את נפילת המטר, שהיא אחת מן התנאים ההכרחיים לקיום ולישוב הארץ.
§ 40 כפי אשר חקר ומצא החוקר ה' סייקס בגליל טשערראפֿאזנעהי בהודו, נפלו שם לערך ¼605 אצבעות (צאלל) א)13 גשמים, בהתחולל סערת רוח המוססאן במשך ששה חדשים. אם היה המטר נופל שם במשך שנה רצופה, אזי היה תוכנו מגיע לכדי 86 רגל (פֿוסס) וגם חלק שתות (זעקסטהייל) מן הגשמים ההם, מרובה בשעורו מן הגשמים הנופלים על ארץ אנגליא במשך שנה. הררי טשעראפאנזי (הגליל הזה הוא ארץ רכסים והררי) אינם קרובים כ"כ אל הים כמו שציירנו בנפשנו את הקראדיללערים, בתתנו להם מקום על חופי המזרח, וגם אינם גבוהים כהקארדיללערים, האחרונים (כלומר הררי אמעריקע) במצב האמתי (הפך הציורי) שהם מתפשטים עליו עתה אינם יכולים להשיג שפעת-גשמים כזו. הראשונים ירחקו מן הים לערך מאה וחמשים פרסאות, והמרחק המפריד ביניהם כלו מישור, בעוד אשר הררי הקאררדיללערים ירחקו מן הים עד כדי ג' אלפים פרסאות 2)14, ועל המרחק הנזכר, ימצאו גם הרים וגבעות, המגרעים חלקי אדים מן הרוחות מדי עברם.
§ 41 יכולים אנחנו לברוא לנו מושג נכון מן ההריסות והחרבה אשר תוכלנה לבוא לרגלי הסדרים החדשים, אשר דרך דמיוננו עז לעשות על כדור הארץ, בהעתיקנו את הקארדיללערים מן חופי המערב אל חופי המזרח. כל הארץ הגדולה והרחבה אשר ישקה וידשן הנהר הגדול נהר אמאזאנען ואפיקיו ויבלי מימיו, תהיה למדבר שאיה, מרבץ השחת, אשר כל רואה ישום ויתפלץ.
§ 42 לפי זה אנחנו רואים כי אקלימה (קלימאט) ואוירה של כל ארץ, ארוג ושלוב הוא בתכונות גובה ההרים המתנשאים בתוכה, במרחקם מן הים, וביחוס מזגם לנגד הרוחות השוררים.
§ 43 כלינו את הפרק הזה בציור קטן ממשטרי מכוני הארץ ומלואה, וטרם יתרחק הקורא אל הפרקים המאוחרים, יתלמד מעל פני המפה הכללית, את ארצות צפות (באססיינע) שלשים ושלשת הנהרות הגדולים (§ 11, א' ב' ג' ד'), ויערוך בנפשו גודל צפות הנהרות המשתפכים לתוך האצעאן האטלאנטי, באיירופא, אפריקא ואמעריקא, לעומת גודל צפות הנהרות הנופלים לתוך האצעאן השאנן באזיען ואמעריקא, אף ימודד את צפות הנהרות המשתפכים לתוך אצעאן ההודי והצפוני (אינדישער אונד ארקטישער אצעאנען). הקורא יתפלא בראותו את האטלאנטיק לעומת השאנן, כתעלה (קאנאל) ארוכה ומעוקלה – ובכל זאת בחרה ההשכלה 1)15 רק אותו מכון לשבתה, האטלאנטיק, הוא טבור המסחר, הציר אשר עליו יסובו עסקי גוי ואדם, מרכולתם, חקירותיהם ומסעיהם, על חופיו יתנוססו, עריהם ארמנות עזם וכל שכיות חמדתם.
פרק שלישי 🔗
§ 44 בפרק הקודם נתבררו לנו תכונת איזה פעולות מפעולות הרוחות הנושבים על כדור הארץ, ומעט מזעיר מן החליפות והתמורות אשר תבואנה לרגליהן. ועתה טרם נפן לחקור על פעולותיהם בעולם הצמחים, נתחקה על שרשי מזגי חוג אויר-הנשימה (אטמאס פֿהארע) הנכבד והשוה להתבונן עליו, כי מלבד אשר הוא חלק גדול מחלקי חוברת-הטבע-הכללית, יקר ערכו גם בפ"ע, כי נפלאות ונכבדות נחזה בו. פעם נראהו שקט ושאנן כהמית כנור נעים הומה בדממה דקה; פעם נראהו איום וזועף מרגיז ארץ ומלואה במשברי סערה איומה (שטורם), ופעם נראה אותו נורא בהודו ובגאון עוזו – כרוח המכונה בשם ארקאן, או אוראגאן.
§ 45 נתאר בנפשנו את כדור הארץ בתכנית קטנה (אין מיניאטור) לפרי אפרסק (פפֿירזיק), אז ישוה הפרי בעצמו לעיניכם את גוף כדור הארצי, והשטח השעירי הרך על פני עורו, את גובה החוג האוירי. אולם אם לא נבחר במליצה חידות, ונמודד בחשבון את מדת קוטר (דורכעמעססער)} הארץ, ואת החוג האוירי הסובב אותו, יהיה בצדק בעינינו כים גדול ורחב ידים. – ראשי סגולות האויר, הן סגולת הספוגיות, או ההמתחה וההתלחצות (עלאסטיציטעט) בשעור גדול למאוד, וסגולת הכבד והמשקל, ככל הגופים הנמצאים על פני הארץ.
§ 46 האויר ילחץ את כל גוף שגודל שטחו הוא אצבע מרובעת (קוואדראט צאלל) בכמות משא גדולה כזו, אשר היה הגוף נושא עליו ונלחץ תחתיו, לו העמסנו על גבו גוף אחר במשקל 15 ליטראות, ואף כי לחיצת האויר על גופנו עולה היא למשקל כמה אלפים ליטראות, חק טבעי הוא אשר אנחנו לא נרגיש את הלחיצה (דען לופֿט דרוקק) כלל, לא כן השבלול (דיא שנערקקע) הנקרא בשם patella vulgata הוא מרגיש היטב את לחיצת האויר, מתפעל ממנה ומשתמש בה לתועלתו; כובד משקל האויר כלי חפץ הוא בידו להדבק אל הסלע ולהצמד בו בכח גדול, עד שאי אפשר להפרידו משם; הטבע חלקה לשבלול הזה יתרון הכשר וחריצות, להרחיק את החלקים הדקים של האויר והמים בינו ובין הסלע, ויאחז בו רק באמצעית לחיצת האויר על גבו.
§ 47 אויר-הנשימה, כמו המים וכל הגופים ההווים, מעורב מיסודות (שטאפֿפֿע), ובאופן הרכבתו יתדמה אל המים הטהורים (33 §), גם בו התלכדו שני האוירים (צווייא גאזע), אך תחת אשר המים הורכבו מן החמוצי והמימי, הורכב האויר מן החמוצי ומיסוד החנקי (שטיקקשטאפֿף) או אויר-החונק. בשיעור-המדה, ימצאו בו שני האוירים היסודיים בערך 21 מדות יסוד החמוצי, נגד 79 מדות יסוד החנקי, ובשיעור המשקל 23 נגד 77. אמנם גם האויר איננו צח וטהור מבלי שמץ תערובה, בו יתמזגו ביותר מיני אדים וקיטורי מים (וואססערדינסטע), גם קיטור חמוץ הפחמי (קאהלענזיירע) והמזג הזה יכשירהו לשאיפת בעלי החיים ולהזנת הצמחים; בכל 1000 חלקים אויר, ימצאו ½4 חלקי אדי מים, גם ½ חלק חמוץ הפחמי.
§ 48 פעולת האויר, כמו פעולת המים, נפרצה ורחבה ונסבה בכל הנהגת משטרי הטבע (עקאנאמיע דער נאטור). למעלה נתבאר לנו, איך ימציאו המים את המזונות והכלכלה הדרושים לבעלי חיים יושבי-אהל במצולות ים, ואיך ישנו ויתקנו התולעים את החמרים הנסחפים והנשטפים עם זרמי המים, למאכל לדגים גדולים, ולמבנה גו התנינים האבירים.
§ 49 כהנה וכהנה נוכל לאמר גם על חוג אויר-הנשימה רב פעלים ורב מעללים, ועל שפעת סגולותיו הטמונות בכליות כחו. כמו שהמים יביאו צידה לשוכני הים, כן יזין ויכלכל האויר את הצמחים הצומחים על היבשה. עלי הצמחים (דיא בלעטטער דער פפֿלאנצען) יינקו וימוצו מן האויר את היסודות הצריכים להם להחליף כח ולגדל, ואת השאר הבלתי ראוי לצמחים, יסגיר האויר בידי הרוחות.
§ 50 אם ננתח מטע או שיח וצמח לחלקיהם ונביט לתוכם בהבטה חודרת ועמוקה, הנתונה אצל חכמי הכֿעמיע, אז נתפלא בראותנו, מה עצמו ורבו החלקים היסודיים (דיא אורשטאפֿפֿע) אשר הם כוללים ומאחדים בקרבם, מלבד אלה המעטים שהוציאו מן האדמה המגדלתם: הגזע, הפארות, העלים והפרחים הורכבו לרוב מיסודות אשר מוצאם האויר והמים. האויר והמים יכלכלו את המטעים, יחדרו בחדרי משכיות תאיהם (צעללען) וירוום באגלי מוח, ובמעגלות שבילי פתיליהם (פֿאזערן) ירעיפו רביבי דשן ורסיסי טל ברכה – והצמחים מצדם, ימלאו את תעודת הזנת החיים (דאס נאהרען דער לעבענדיגען ארגאניזמען), אם בלי שום אמצעי ביניהם (אונפֿערמיטטעלט), כמו את החיות אוכלי-חציר (גראזפֿרעססענדע), או ע"י אמצעי (פֿערמיטטעלט), את האדם המחיה את נפשו בבשר החיות ההן ובחלבן – ומלבד זאת יגדלו יאמצו וייסדו כל החיים בעלי עצמות וחותיות (ווירבעלטהירע) את עצמותיהם, על מוסדות חמרים הבאים לקרבם באכילת הצמחים. כל אדם מגודל צריך לארבעה ליטרות חמרים פֿאספֿריים (פֿאספֿאר געבילדע) להקים בהם את בנין גוו (סקעלעט), והיות כי הסקעלעט ידל וירזה במשך חילוף היסודות התמידי (איממערוואהרענדער שטפֿפֿוועקסעל) מוכרח הוא אפוא לתקן את בדקיו ולמלא את חסרוניו, והצורך הזה נוהג בכל בעלי-החוליות, ובכללם גם הדגים והעופות. עתה תארו בנפשכם כמה רבוא רבבות טאננען חמרים פֿאספֿאריים צריכים בכל יום לצמחים בעבור החיים. את העבודה הזאת (ר"ל לקבץ ולצבור החמרים האלה) נטל אביר הטבע על המים הזורמים; הם ימצאום צבורים ומונחים במעבה האדמה או בסלעים וכיפים, והם יביאום אל הצמחים, הסופגים אותם אל קרבם, ובין בתרי קרביהם יתקנום ויכשירום לתועלת צרכי האדם והבהמה. – בפקחנו עין חקירתנו על הציור המדעי הזה (וויססעשאפֿטליכֿע פֿארשעטללונג) תאורנה עינינו לראות טבעי הים והיבשה, המים והאויר, תואמים ומחוברים בשרשרת נפלאה אחת. –
§ 51 חכמי הכֿעמיע יגידו לנו, וגם הנסיון יורנו, כי כל נשימה (יעדע אויסאטהמונג) וכל הדלקת נר למאור, תשחיתנה את חלקת האויר אשר סביבם. האויר שהלך דרך קנה-הנשימה (לופֿטראהערע) של איזה חי לתוך הריאה ויצא ממנה, לא יכשר עוד לשאיפה בריאה (צו געזונדער איינאטהמונג). דבר הלמד מזה, אשר לולא היה ביכולת האויר להרחיק ולזרות הלאה את חלקיו הנפסדים, כי עתה היה האויר נבאש ונשחת זה שנות מאות רבות, כסיר אשר חלאתו בו ולא יצאה ממנו, והאדם לא היה יכול להאריך ימי קיומו על הארץ, מפני העדר אויר טוב, – את פני הרעה הזאת, אשר לא היה בגדר האפשריות להמלט ממנה, קדמו חוקי ותנאי הצמחים, המחזיקים את שווי-המשקל (דאס גלייכֿגעוויכֿט) במאזנים אשר תכן יוצרם.
§ 52 את האויר אשר יוציאו מקרבם כל בע"ח המנשמים, יקלטו הצמחים, והם יריקו אויר מתוקן וטוב לשאיפה בריאה למען בעלי החיים – גם מיני אוירים מקילים להאדם את פעולת העכול, ועוד פעולות אחרות.
§ 53 אולם בשובנו לחקור היטב על הדבר הזה, לא תספיק ברעיוננו, תקופת התמורה הנזכרת בין בע"ח והצמחים, לרחק את האויר הנאלח. – עוד יחסר לנו החק והמשטר, כי חלקי האויר הבלתי מוכשרים לשאיפה יהיו יכולים לנוע וללכת למקום אשר הם נחוצים ודרושים להזין את הצמחים; וכמו כן להפך – הלא נשימת בעלי החיים וההארה הנפרזה (בעלייכטונג) יכולות להשחית את האויר בארץ אחת – נציג למשל את אנגליא בימי החרף, בעת אשר הצמחים ינומו שנתם בין רגבי האדמה, וההארה רבה מאד, ובעצם הזמן הזה, יגדלו וישגשגו הצמחים בגלילות עגולי פניות השמש (ווענדעקריז- געגענדען); שם יתנאו אלוני חסן בשיא גבהם, ועמקים עוטפים בר – הנה בציירנו את הדבר הזה, תחוייב בעינינו מציאות חוקים טבעיים האוחזים ברסן תקופת מרוצת האויר, כי בלעדם, היו כל חלקי האויר הנפסד, נקבצים לקבוצה אחת על חלקה אחת – אשר לא נוכל לאמר, אף לחשוב!
§ 54 “כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא, אל מקום שהנחלים הולכים שם הם שבים ללכת”, אמר הקהלת.
§ 55 על איזה אופן?, הנה כזאת: המים עולים מן הים בתמונת אדים, הרוחות יקרו בהם עליותיהם, ישאום על גביהם, ויפילום לארץ בתבנית מטר, או ישלחו בהם מעינות על ראשי ההרים, אשר ירדו אל נהרות העמקים, וישתפכו אל הים, מקום שהלכו משם.
§ 56 תארו עתה בנפשכם, כי הנהרות, נילוס, רהיין, אינד, סט' לוירענץ, טעמזע, נהר אמאזאנען, וכל הנהרות הגדולים הנמצאים על פני הארץ, יתנשאו ויעלו מן הים אל מרומי גבהי האויר, כאדים בלתי-נראים (אונזיכֿטבארע דינסטע), ומשם ירכבו על כרוב הרוח אל ההרים אשר משם יגיחו בתור מים זורמים – הציור הזה יספיק גם הוא להוכיח לנו כי לא על פי המקרה יחנו ויסעו הרוחות, אך תקופה קבועה נטועה בהם, ומרוץ דרכיהם רשום בכתב נצחי על לוחות התולדה, ולהם נתכנו רבים מסדרי הטבע.
§ 57 אך טרם נבאר את תקופות התנועות השוררות בהחוג-האוירי להפיץ אור על עתותיהן וחליפותיהן, וטרם נתחיל בידיעת מזגי הרוחות השונים הנושבים על כדור הארץ, וברשימת נטיות דרכיהם ותהלוכותיהן אשר התוה להם יוצר הטבע בפלסו נתיב למעגלם – אשר זה חפצנו לבאר בפרקים הבאים – נספר להקורא, איפו מצאו ידינו תושיה לאסוף בחפנים ולקבץ כעמיר גורנה את פרטי הידיעות האלה, אשר ידרשו לחפצן מסעות ויגיעות חדלי-ספורות.
§ 58 את ידיעת דרכי נשיבת הרוחות, יסדנו על אדני הדרישות והבחינות שנעשו לתכלית ענין זה במגדל מצפה-הכוכבים (אבסערוואטאריום) אשר בוואשינגטאן באמעריקא, ע"י חוקרים נבונים רבים אשר עמלו ויגעו לסדר ולהעריך זה לעומת זה, את נטיות הרוח וזרמי המים בגלילות שונים שעל כדור הארץ, למען הביא בזה עזר ותועלת להשלמת מעבר האניות במים עזים ולמניעת מכשוליה (צום נוטצען דער נאוויגאציאן). רבים וכן שלמים מרבי החובלים ותופשי המשוט יורדי הים באניות, התמכרו לסוב את כדור הארץ ולתור ולחקור על נשיבת הרוחות השוררים ושטף זרמי המים במקומות שונים, וכתבו בספר זכרון לפניהם. הרשימות ההן עלו למספר 1,259,353, ולפיהן נקל היה לנו לצייר מפה שלמה, אשר יחוקקו עליה תנועות חוג האוירי הפרוש על פני המים, ופרטי ארחות דרכי הרוחות, חוץ מרוחות המכונים בשם רוחות מוססנים, להם נוכל לקצוב בדיוק מהלך נכון רק לחצי שני. גם לרוחות הנושבים על היבשה או במקומות-מים סמוכים אליה, יקשה לנו להתוות נטיה ישרה ומדוייקת, ממוצא דבר הרשימות, כי שמה יעבטו הרוחות את ארחותם לפעמים ויפרעו פרעות (אך אחור לא ישובו לעולם) – ובטרם נציע את פרטי הליכות התנועות האויריות, נמצא לנכון לכונן כלל מוסד בנסיונות ומאומת בבחינות רבות, והוא, כי: כל הרוחות הנושבים על כדור הארץ ממעלה 30 או 35 לרוחב הצפוני, עד מעלה 30 או 35 לרוחב הדרומי, יגיחו וילכו ממזרח, ובשאר חלקי התבל הם הולכים ממערב – ויזכור הקורא כי רוחות המוססאנים יוצאים מן הכלל. את נטייתם המשונה נבאר להלן.
§ 59 התבוננות והתחקות על שרשי רגלי הרוחות וזרמי המים, הגדילו והאדירו כ"כ את מלאכת הספנים בימים, ופנו את כל המכשולים והחתחתים העומדים על הדרך הזה לשטנה להאדם, עד אשר משכו עליהן את עיני אדירי מלכי איירופא (גראססע מאכטע), ובשנת 1853 התאספה אסיפה כללית (קאנפֿערענץ) בעיר בריססעל, מבאי כח כל הממלכות אשר יד ושם להן בסחר ימים, והם המתיקו סוד ונמנו וגמרו לתמוך בימין החוקרים התרים והדורשים, למען יצלח בידם להעלות את הידיעה הנכבדה על גפי מרומי השלימות. אך מלחמת החפש (דער פֿרייהייטס-קריעג) אשר התחוללה באמעריקא, נתקה ביד חמס את מסורות האגודה, לפתה בעמודי התוך אשר עליהם היתה נשענת, ומאז לא הוסיפה השיטה המפוארה ההיא לקום כבתחלה, אחרי אשר נפוצו נושאי דגלה. –
§ 60 הרוחות השוררים בין שני עגולי-פנית-השמש א) 16(צווישען ביידען ווענדקרייזען), מן עגול הפניה של הסרטן (ווענדעקרייז דעס קרעבזעס) עד עגול-הפניה של הגדי (ווענדעקרייז דעס שטיינבאקקס), יקראו בשם רוחות מסודרים ותמידים (פאסאט ווינדע). נטית הרוחות האלה, היא, לצפון קו המשוה (אין דער נאדזייטע דעס עקוואטארס) [ר“ל בעגול הסרטן] מפאת צפונית מזרחית; ולדרום קו המשוה, ר”ל בעגול הגדי, מדרומית מזרחית, בין שני טבורי הגלילות האלה יבדיל גבול עז מרוחות משונים ומתחלפים השוררים באורך 4–5 מעלות, המכונה אזור השקט או החליפות (וועקסעל ווינדע, אדער שטילל צאנע), אמנם הרוחות הנושבים מקצה עגול-הסרטן (לצפון קו המשוה) עד הציר הצפוני (ביז צום נארדפאלע), ילכו לרוב מפאת דרומית-מערבית, ויטו עקלקלותם, והרוחות המנשבים מקצה עגול-הגדי לדרום קו המשוה, עד הציר הדרומי (ביז צום זידפאלע) יגיחו מפאת צפונית מערבית, ולא ילכו בדרך ישרה גם הם. הרוחות אשר בין קו המשוה ועגול-הגדי יצטיינו מחבריהם, ומה גם הצפונים, בארכם ובהמשכם.
§ 61 מפי הנסיון נודע לנו כי יותר הוא בגובה כלי מודד כובד-האויר (באראמעטער) אצל אזורי-השקט (שטיללצאנען) של הסרטן והגדי, מן גבהו אצל קו השוה או אצל שני הצירים, וכי בסביבות הציר הדרומי ירד הבאראמעטער תחת 29 אצבעות (צאלל) בעוד שבמסבי הציר הצפוני אצל מעלת-הרוחב 79 יגבה כדי אצבע אחת. עוד הורה הנסיון, כי הרוחות השוררים בגלילות אשר בין שני עגולי-פניות-השמש, מקום גבהו של הבאראמעטער, יסובו בנשיבתם אלה לצפון ואלה לדרום, אל מקום ירידת הבאראמעטער (אצל קו המשוה). החק הטבעי הזה מתגלה בעצם תקפו בשני חצאי כדור הארץ, בחצי הצפוני של הכדור, אצל פנית או היפוך השמש המכונה בשם חוג-העגול של הסרטן, ינשבו הרוחות התמידיים והמסודרים (פאססאט ווינדע) אל קו המשוה (מקום נפילת הבאראמעטער, ובחוג הציר (פאלארקרייז) להלאה מחוג עגול הסרטן ינשבו הרוחות המתנגדים אל הקודמים (אנטי-פאסט ווינדע), אל מקום שפולו של הבאראמעטער, אצל הצפון, גם המה.
§ 62 וכן הוא גם בחצי הדרומי של הכדור, לפאת עגול פנית השמש המכונה בשם חוג עגול הגדי, יפוחו הרוחות המסודים (פאססאט ווינדע) מצד דרומית מזרחית אל קו המשוה, והבלתי מסודרים [הנושבים באזור חוג-הציר] ינהרו נגבה.
§ 63 על מוסדות החזיון הטבעי והתמידי הזה, נוכל ליסד כלל גדול ויקר לחוזי חזון הרוחות (מעטעאראלאגען) וגם לעוסקים בעומקה של הגעאגראפיע הטבעית, היות כי הבאראמעטער תוכן ומודד את כובד אויר הנשימה ואת לחיצתו לרגלי כובדו. היוצא לנו מזה, כי במקום אשר יגבה הבאראמעטער שהיא תולדה קצובה ומחוייבת מתוספת לחיצת האויר, תגדל מדריגת מעבה האויר ממדריגת מעבה אויר המקום אשר בו ישפל הבאראמעטער. ומפני כי הוטבע בטבע האויר להתרחק מן המקום אשר שם חברו-למו יחד חלקיו בכמות גדולה, אל מקום ריק, דבר הלמד מזה:
§ 64 כי הרוח ינשב תמיד מן המקום אשר שם יגבה עמוד פלס-הככוד למקום, אשר ישפל וירד.
§ 65 מטעם החוק הנזכר תתבאר לנו סבת נשיבת הרוח מן שני עגולי הפניות אל קו המשוה.
הבטויים אשר יתמלטו תמי דמפי המעטעאראלאגיסטען נביאי הרוחות, ומפי רבי החובלים: “הבאראמעטער שפל, שואה ממרחק תבוא”, או “הבאראמעטער יגבה, יום צח בהיר בשחקים יופיע”, הנם רק הכרת החק הזה על פי נסיון.
§ 66 אבל בקרב הקורא תתעורר בצדק שאלה עצומה, מדוע יעבה האויר של אזורי-שקט חוגי-פניות השמש? ולמה ידוק ויקל אצל קו המשוה?
נשיב מתחלה על השאלה הראשונה:
§ 67 אזור השקט אשר על יד קו המשוה (עקוואטאריאל-שטיילצאנע) הוא מקום ששם יקבץ האויר הרבה מאד. הרוחות המתמידים הנושבים משני עבריו (ביידע סיסטעמען דער פאססאטווינדע) יפיחו אל החוג-האוירי הפרוש עליו, אויר רב וכביר, מטוען בקליטת אדי מים, מפני בואו מן הים; האדים קלים הם יותר מן האויר, הם מחזיקים בקרבם יסוד חום-נעלם (ווערמעשטאפֿף) אשר במדה שיתעבו (וועהרענד דיא דינסטע זיך פֿערדיכטען) יתגלה ויתפשט. הרוחות הבאים מצפונית מזרחית בצד אחת (מן עגול הסרטן), ומדרומית מזרחית בצד שניה (מן עגול הגדי), ידחקו את האויר אשר הביאו, וילחצוהו להתנשא למרום עם אדי המים האצורים בו, למען פנות מקום אל האויר החדש הנשוא עמהם. האויר ימתח בערך עליתו למרום, ולרגלי התמתחו יתקרר ויהפוך את האדים לנשיאים וגשם, בהוציאו מהם את חומם אשר היה טמון וקלוט בקרבם; החום החבוש יחמם את האויר כצאתו לחפשי, ועל ידי זה יכריחהו להנשא למעלה, לתת מקום לאויר החדש המובא בידי הרוחות התמידיים המנשבים למטה.
§ 68 כאשר ינשא האויר עד מרום קצו, יסע משם בתור זרם אוירי (העהערער לופֿטשטראם), ואם כי באמת יגבה חוג אויר הנשימה באזור קו המשוה, לרגלי ההמתחה וההתנשאות, כמו שנתבאר, בכ"ז לא יוכל ללחוץ בלחיצה עצומה את הבאראמעטער, מפאת היותו דק וקל, בהיפך חוג האוירי הפרוש על אזורי עגולי הפניות, שהוא יבש וקר, כבד ועב.
§ 69 אצל אזורי השקט המגבילים על יד עגולי הפניות (ווינדשטיללען), ימעטו ויצערו הגשמים. גלילות כליאת הגשמים ומיעוטם באיירופא אזיא אפֿריקא ואמעריקא, השוכנים בין המעלות º40 º30 ישתרעו באזור השקט של חוג-עגול-הגדי, ולכן כאשר יסוב אזור הגדי עם משטרי מערכי רוחותיו וצבא חליפותיו (פאססאט פֿערענדערליכע אונד שטילל-ווינדע), בארץ סביב להשמש, יש די כח בעצומיו ליבש את האויר המרחף על פני מרחבי גלילותיו, ולמנוע מהם גשמים.
§ 70 הזכרנו למעלה, כי הרוחות המתמידים משני עברים המכונים בשם “רוחות פאססאט”, בנשיבתם אל קו המשוה, (אלה לצפון ואלה לדרום) יסבו בלכתם ממול המזרח. הנטיה הזאת אשר ינטו הרוחות בזרמתם למערב, מסובבת היא מתקופת הארץ על צירה, ותתבאר כדברים האלה:
§ 71 לו עמדה הארץ אי-נוע, אז היו רוחות-פאססאט מגיחים אלה מצפון ואלה מדרום, ומנשבים והולכים בדרך ישרה אל קו המשוה; אבל הארץ סובבת ממערב למזרח, וגומרת את תקופתה סביב צירה במשך 24 שעות – גם קו-ההקף (דער אומפֿאנג) של כדור הארץ אצל עגולי-הפניות, מקום תולדות הרוחות התמידיים, יקטן מקו הקף הארץ אצל קו המשוה, מקום יחנו וינוחו הרוחות, וזהו שורש סבת כפילת מרוצת הרוחות בקרבם אל קו המשוה, כי דמיון הבדל מהירות תנועתם אצל קרבת קו המשוה מן עגולי הפניות, הוא כתנועת זבוב הנצב על קשת הגלגל, הכפולה מתנועת הזבוב הנצב על קוטב הגלגל. כאשר יקרבו הרוחות אל קו המשוה, תרוץ הארץ וכמו תתחמק מתחתם, והנטיה הזאת אשר תטה הארץ מאחרי הרוחות, תסבב את נשיבתם בצפון, מצפונית-מזרחית, ובדרום, מדרומית-מזרחית. הסבה הזאת בעצמה נשקפת לנו גם בתנועת הרוחות הבלתי-מסודרים (אנטי-פאססאט) אצל שני הצירים מצד שכנגד המסודרים; הם מגיחים ויוצאים מבין המעלות הרחבות הקרובות אל קו המשוה, והמתנועעות עבור זה במהירות כפולה ומכופלת, והולכים אל המעלות הקרובות אל הצירים, המתונות הרבה מן הראשונות בתנועתן – לכן בהתגלגל הרוחות תחת שואת התהפוכה הזאת, יתראו כמנשבים ממערב למזרח:
§ 72 אולם לו היתה הארץ קבועה ונצבת ובלתי מתנועעת סביב קוטרה, אז היו הרוחות הנקובים בשם בלתי-מסודרים, או אנטי-פאססאט, מפיחים באורח ישרה אל שני הצירים, ולא הטו עקלקלותם כחוט השערה – ההוכחה הנכבדה הזאת, תברר לנו די באר, איך נוסדו מהלכי הרוחות על מוסדי חוקות שמים וארץ, ואיך נטעו גם שורשו בשדמת הטבע הכללית:
§ 73 נפן הפעם לבאר ענין הבדל עליית ונפילת הבאראמעטער אצל ציר הצפוני וציר הדרומי, ומדוע השתנה זה מזה?
§ 74 הבטה קלה על פני המפה תספיק להוכיח לנו, כי בחצי הצפוני של הכדור, מן מעלת הרוחב º40 עד הציר, כוננו הרבה יותר חלקי יבשת מן המים אשר נקוו בימים וביאורים; ולעומת זה בחצי הדרומי, נטשו נפזרו זעיר שם זעיר שם, חלקי יבשה, הנחשבים כאין נגד המים הרבים והעצומים.
§ 75 הרוחות השוררים במרחבי הכדור הדרומי, יצררו בחפניהם אדים רבים העולים מן הימים הרחבים מאד, והיות כי האדים קלים הם מן האויר, בהכרח ידחקוהו ירחיקוהו ויקחו עמדתו, ובהעבות האדים ובהתהפכם לשלג לברד או למטר, יצא החום החבוש לחפשי, יחמם את האויר, ויתן לו כנפים לעוף ולהרקיע עד למרום. זהו פשר סבת נפילת גובה הבאראמער.
§ 76 למען ברר יותר את מהות פעולת אדי המים על שיעור לחיצת האויר, נציע בזה את ההנחה המוסכמת והמאומתת אצל חכמי הטבע, כי שלשת רבעי אויר-הנשימה ימצאו בגבה חמש פרסאות מן שטח הארץ – גם את הכלל הידוע ע“י בחינות מוחשיות, כי אם נרחיק מרחבי מקום ידוע 1000 ליטראות אויר יבש, ונתן אדי מים מלא רחב המקום ההוא, יהיה משקלם רק 623 ליטרא; או במלות שונות, המדה אשר תכיל 100 ליטרא אדים, תוכל להכיל בקרבה ½160 אויר יבש; ר”ל, כי אויר היבש כבד מן המים הנדפים כדי 60,5% עתה ציירו בנפשכם קנה חלול אטום ארוך מאד, נצב יושר בגובה ה' פרסאות למעלה מן חוף הים, מן הקנה הזה הורק האויר ע“י כלי ההורקה (לופֿטפומפע) ואח”כ נמלא באדים מלוא קומתו; שוו עוד בנפשכם, כי על ירך הקנה נצמדו שני מפלסי כובד-האויר, אחד מבית ומשנהו מחוץ – אז ישר תחז עיננו כי ברגע ההוא שיורה הב“מ החיצוני את כבד האויר 30 אצבעות, יורה הפנימי את כבד אויר הפנימי ½21 אצבעות ולא יותר. אם נצייר לנו עוד, כי מקצת האויר התעבה בפנים, אז יצא חום החבוש לדרור, וירחיב יותר את האויר; גם זאת נכיר מהרה על פני הב”מ ברדתו למטה. מזה אנו למדים:
§ 77 כי במקומות קבוץ אויר רב, כמו אצל אזור-השקט של קו המשוה, או בין מעלות-הדרום (זידפאראלעללען), אשר שם האויר עמוס וספוג באדים, ירד הבאראמעטער מסבה אחת שהיא שתים: 1) מפני כי האדים קלים הם בכובדם מן האויר, ולכן יזרוהו וילחצוהו להתפשט ולהתעופף למעלה. 2) כי החום היוצא לחפשי לרגלי העבות האדים (בייא דער פֿערדיכֿטונג דער דינסטע), יחמם וירחיב את האויר, וירפה את לחיצתו.
§ 78 זה כמה פעמים הזכרנו את חום-החבוש אשר בתוך האדים והקיטורים חתולתו. האסיר הזה בצאתו לדרור יחולל חום, ולו נתכנו חליפות הרוח והאויר (ווינד-אונד וויטטערונג-ענדערונגען). החום המתגלה לחפשי, והזרם הנקרא בשם גאלאפֿשטראם, הזורם בתוך האצעיאן האטלאנטי, ימזגו 1)17 בתכונה יפה ונחמדה את האויר אשר באיי בריטאניה, נארוועגען, ויתר ארצות מערב איירופא.
בריטאניה ולאבאראדאר (באמעריקא) ישכנו במעלת-רוחב אחת בשתיהן יפוחו רוחות ממערב, אך בלאבראדאר יבואו מן היבשה, יבשים הנמו, ובאנגליא ושאטטלנד ינשבו רוחות-ים, ורטובים הם. החום החבוש היוצא לחפשי בהתהפך האדים האלה לנשיאים ולמטר, עז הוא כל כך בפעולתו על אויר-החורף, עד כי רואים אנחנו שם (ר"ל בבריטאניה) לפעמים נאות-מרעה נחפים בירקרק בימי החורף, בעוד אשר בלאבראדאר ממזרים תבוא קרה אשר אין לעמוד לפניה, ותסוך בקרח כפתים את כל אשר על פני האדמה. הבדל-האקלימים הזה לא יהיה לנו לפליאה גדולה, אם נקדים לו הצעה קלה אמתית וברורה, והיא אשר אם יתכנסו בחוג אויר הנשימה אדי-מים, בשיעור כדי הפלת גאללאן אחד גשמים, יצא בנפילתם חום כדי העלות 2/3 5 גאללאן מים מנקודת הקפאון (פֿריערפונקט) אל נקודת הרתיחה (זיעדפונקט), ואת האויר, מלוא אלף פעמים מדות כאלה.
§ מן הלמוד המבואר על אופן פעולת רטיבות האויר והתכנסות האדים על ירידת הבאראמעטער בין מעלות-הדרום, נשקף לנו למוד אחר הבא מן הדין, כי בסור הסבות האלה, למשל בין מעלות הצפון, יגבה הבאראמעטער כערך נפילתו בדרום. שם יפוחו הרוחות ממערב (72 §) ולרוב הם באים מן היבשה; ואחרי כי הרוחות היבשים לא ירחבו ולא ינשאו את האויר, מבינים אנחנו לאשורו מדעו יגבה הבאראמעטער תחת שמי-תכלת הפרושים על מרחבי גלילות הציר הצפוני, ומדוע ישפל תחת מפלשי-ערפל וענני-קדרות, החופפים על גלילות הציר הדרומי.
§ 80 יכולים אנחנו עתה, בחתימת הפרק, לחזור בקצרה על קשט אמרי אמתיות הלמודים הנכבדים אשר זרח עליהם אור: 1) הסבות אשר לפיהן ירד פלס כבד האויר אצל אזורי השקט של קו המשוה, ויגבה אצל אזורי השקט של עגולי-הפניות, וישוב לרדת בכלל בגלילות שני הצירים, הצפוני והדרומי: 2) סבת זרם-הרוח ממקום גובהו של הבאראמעטער אל מקום שפולו, ועל איזה אופן יפלס סבוב הארץ על צירה נתיב למהלכי הרוחות.
§ 81 אלה הם ראשי התנועות השוררות בחוג אויר הנשימה, הסובב ומקיף את כדור הארץ.
פרק רביעי 🔗
§ 82 החצי הצפוני של הכדור, עשיר הוא ביבשה ובאויר הנשימה, ולנגדו, עשיר הוא החצי הדרומי של הכדור ברבי ימיו, וחוזי הרוחות (מעטעאראלאגען) יניחו להלכה פסוקה, כי על חצי הכדור המלא על כל גדותיו בשפעת מים יצערו הגשמים וימעטו בערך לחצי השני. ההנחה הזאת היא נכבדה בערכה, וממנה נשקף לנו מפתח לפתוח דלתות חדרי מסתרי הטבע. הנסיון יורנו, כי מלבד אשר הטבע מפזרת ביד רחבה גשמי-ברכה על חלקי הכדור הצפוני, רצתה גם השמש בו, ותאיר אליו את פניה, בהקף השנתי, בכדי ¾7 ימים יותר, מאשר אל-כדור הדרומי.
§ 83 כמות החום אשר תחלק השמש להארץ מדי שנה בשנה, הוא שיעור קצוב ובלתי-משתנה, וממוצא הדבר אשר אנחנו רואים כי פני האצעאן שוים הם לעולם, לא יעלו ולא ישפלו, נוכל לחרוץ משפט ברור, כי גם האדים העולים מן הים שנה בשנה, והגשמים הנופלים על כל חלקי הארץ, הם סך מוגבל ומדויק. השיעורים האלה מקבילים ומתאימים זה עם זה (פאראלעלל אונד איבער-איינשטיממענד), וכמותיהם (איהרע קוואנטיטעטען) אחוזים וקשורים זה עם זה.
§ 84 קרן השמש (דער זאננענשטראהל) הוא שגיא העליליה בממלכת הטבע, ולרוב גדלו וגאון מפעלותיו אין חקר. הוא יוציא חקות שמים לפעלם, ומשטרם ישים בארץ; הוא יפלג לשטף זרם מסלה ודרך לרוח סערה; ירתיח כסיר מצולה ויסוך בעדה בדלתים, באף החי ובתאי מקלעת הצמח יפיח נשמת רוח חיים וגידול, מבטנו יצא המטר לארצות ולנהות איתן, אחרי אשר ידלהו מן הים ויחשכהו לעת מצוא – מלבד זאת יפיץ חום עלי ארץ, אשר לולא החום הזה היתה ספונה במסגרת קרח נורא, וקפאון התעלם עליה בגובה כמה אצבעות.
§ 85 השכל והנסיון יגידו ויתנו עדיהם, כי בשוא נתעה אם נשפוט כי חוג אויר הנשימה הסובב את הארץ, משתנה הוא במשך הזמן במדריגת-חומו (אין טעמפעראטור), בהוספה או בגרעון; על פי שנים עדים אלה יקום דבר, כי אויר הנשימה בדרך כלל לא ישתנה ביחוס החום במשך שנה אחת או יותר; לכן בצדק תתעורר בנו השאלה: הנה הארץ אספה אל קרבה במשך שנים רבות חום בשיעור גדול, ואי זה הדרך יחלק החום הקלוט, אשר יכלה הארץ להתקרר כבתחלה? – אמנם כאשר לא יכלה החום אשר הניע גלגלי מכונות-קיטור רבות בהחלט אחרי התקררה, רק אבוד יאבד להאדם, כן לא יכלה גם חום הארץ ומקומו לא יפקד במרחבי הטבע; ובזה ידמה החום לכל גוף מן הגופים, אשר לא יוכל ללכת לכליון, ובכל פעולות מעכאניות או כעמיות שנפעלל עליו יכולים אנו רק לפשוט ממנו צורתו ולהלבישהו צורה אחרת; כן יסתר חום הארץ מהרגשת האדם, ואחרי מלאות צבאו, מלאכותו ופעולותיו, פה בארץ מתחת, אז ינשא אל רחבי אין קץ (אוניווערזום) בכח החק העומד למשגב בין חוקי הטבע, הנקוב בשם “חוק הוצאת קוי החום”, (דאס געזעטץ דער ווערמעאויסשטראהלונג).
§ 86 נבאר אפוא את תכונת חק הוצאת קוי החום, ונאמר כי: הגופים יתקררו מחומם בשני דרכים. הדרך הראשון הוא אצילות החום ע“י הניהול (דורך לייטונג) [קאנדוקציאן]; הדרך השני הוא הוצאת הקוים [קאנוועקציאן]. הפעולה הראשונה נוהגת כשיתפשט חום של גוף אחד לתוך גוף שני הנוגע בו נגיעה בלי-אמצעי (אונמיטטעלבאר), וכערך אצילותו יאבד הגוף המשפיע ממדריגת חומו, וביותר על נקל היא הפעולה הזאת,ב המצא אצל הגוף בנגיעה בלתי-אמצעית גופים נוזלים או קיטוריים, הבולעים את החום בתואר קאנדוקציאן, ומרחיקים אותו להלאה בתור קאנוועקציאן; והפעולה השניה נוהגת באופן אשר יוצא הגוף המחומם את החום הקלוט בתוכו אל האויר, וגם האויר המקבלו איננו משתנה עי”ז במדריגת הטעמפעראטור; זהו שקראנו מראש בשם “חק הוצאת הקוים”. – ברזל מלובן הנשלך לתוך המים מאציל את חומו אליהם בתור קאנדוקציאן, והם מעבירים אותו להלאה בתור קאנוועקציאן; ונקוט כלל זה בידך, כי בכל פעם אשר תתחברנה שתי הפעולות האלה יחדיו, ימהר הגוף להתקרר. הארץ תתקרר בלילה לרגלי הפעולה אשר יפעל עליה חוק הוצאת הקוים, ר“ל, שהאויר הסובב את הארץ לא יחם ע”י החום הפלוט אשר תקיא הארץ מקרבה, וקוי-החום (דיא שטראהלען דער ווארמע) ילכו לדרכם נעזבים ובודדים, כאשר יעברו קרני השמש או האש דרך מיני זכוכית הבלתי עלולים להתפעל מהם מאומה.
§ 87 פעולת הוצאת קוי החום המוטבעה בטבעי הבריאה, לא תחדל ולא תרפה בין ביום בין בלילה, אפס ביום-קיץ לא תוכל הפעולה הזאת לעמוד ולהשתרר נגד קרני השמש, המפזזים ורצים על הארץ ומפיצים עליה חום רב, לכן היא רפויה אז, והארץ לא תוכל להוציא יותר ממחצית קוי החום הקלוטים בקרבה; לרגלי הדבר הזה ישאר במעבה הארץ שיעור ידוע מן החום, אשר אספה אל קרבה בימי האביב והקיץ עד חדש אלול-תשרי. בארץ אנגליא למשל, ימעט בעתות הבציר שיעור החום אשר תקריב השמש, ועל ידי זה תפזר הארץ את אשר אגרה בקיץ למשמר. במדה זאת שיקצרו הימים ותארכנה הלילות תתקרר האדמה יותר ויותר, עד עבור החורף וקרני השמש ישובו לאיתנם. אלה הם חוקות קיץ וחורף.
§ דבר הלמד מסוף המשפט האמור, כי רק לרגלי הוצאת הקוים, קרה הלילה יותר מן היום, ועתה נוסיף עליו, כי החק הטבעי המבואר יוליד גם אגלי-טל, כזה: כנטות צללי ערב, ולילה צחה 1)18 תשליך הס ותכס בצעיף מנוחה על התולדה, יריקו הצמחים, המטעים והעשבים את חומם ויתקררו, אחרי כן ישללו, בתור כח הקאנדוציאן, את חום-החבוש מן האדים המצורים בתוך האויר, אשר יתישבו אח"כ על העשבים והנצנים בתמונת “רסיסי טל”, כמו שתתראה שכבת הטל על דופני צלוחית מלאה מים קרים, העומדת בתוך אויר, שמדריגת חומו גדולה ממדריגת חומה, כידוע.
§ 89 לולא האדים האוירים, אשר לא תשלוט בהם עין רואי המגינים וחופפים עלינו אף ביום בהיר בשחקים, היה חום השמש, גם במעלות עגולי הרוחב אשר אנחנו שוכנים ביניהם, בוער ולוהט את הארץ יומם, ולילה תקפתה קור נורא, קור מפרק הרים ומשבר סלעים, אצל קו המשוה. לפי דעת החוקר המפואר ה' טינדאלל, כל חלק קטן ודק מן האדים נעדרי-הממשות האלה, סוכה היא לנו יומם מנוגה אש להבה, באברתו יסך על כל מטע ועשב לבל יהי למאכלת אש, ולילה הוא מחסה ומסתור מקור וקרח חזק. האדים יפוצצו וינתחו את קרני השמש הנופלים לארץ דרך החוג האוירי, גם יסוכו בדלתים בעד החום הנצבר בבטן האדמה לבל יתפרץ יותר מדי; או בקצרה ובלשון מדעי נוכל לאמר, כי האדים האויריים נושאים עליהם את המשרה הגבוהה, לפקח ולהשגיח על השמש עצמה, ביחוס השפעתה על הארץ.
§ 90 עדים נאמנים הם רוחות הים-והיבשה הקלים (לייכֿטע קאנטינענטאל אונד מעערווינדע) כי נקל הוא ליבשה להוציא את את קוי החום יותר מן הים. בכל הגלילות אשר לחוף ימים ישכונו, ינשב ביום חם רוח קרה חרישית מן הים, ולהפך ינשב בלילה רוח מן היבשה על פני הים; החזיון הטבעי התמידי הלזה, נשען הוא על אדני חוק איתן, והוא: היבשה מקבלת מאת השמש יומם שעור ידוע מן החום, החום הזה ירחיב את חלקי האויר, ויתן לו כנפים לעוף ביעף עד למעלה; הנה אז יבוא אויר קר מן הים בתור “רוח”, להשיב את שווי-המשקל הנשבת באויר של היבשה, אולם בלילה תקיא הארץ את חומה במהירות גדולה, והאויר הסובב אותה יתקרר יותר מן האויר הסובב את הים, אז יעשה לו אויר היבשה הקר מסלות אל אויר הים החם ממנו. החזיון הזה יחד עם החוק המחוללו, ילמדנו לדעת, כי ישנם חוקים ומשפטים טבעיים ממדריגה שניה, המטים את הרוחות מארחות דרכיהם, אשר סללו למו החוקים ממדריגה הראשונה, המבוארים בפרק השלישי מספרנו זה.
עתה נמלא אחרי דברינו בסימן 44 ונבאר, איך הרוחות עושים סדרים רבים במרחבי הטבע ע"י צבא חליפותיהם ותקופותיהם, ואיך המה מושלים ממשל רב על תכונת האקלים.
§ 91 הרוחות הסופגים את הלחלוחית (דיא פֿייכטינקייט) מן הים, יחלקוה בשיעורים שונים על פני כדור הארץ. הרוחות והלחות הם שני פועלים אדירים וחזקים בהטבע. בכמות נפילת המטר ובזמניו, תלוי ההכשר אשר תכשר האדמה להצמיח איזה צמח, ובעקב הדבר הזה, גם אי-זו חיה תרמוש עליה, כי רק אם תוכל להדשיא את הדשאים ולגדל את המטעים שהם מאכל החיה ההיא, תכשר לה למעון. עץ התאנה, הארז (דער רייז) ויערות הדבש (צוקער-ראהר), לא יצמח במקום אשר אין שם בעלי חיים הולכי על ארבע או עופות ורמשים, אשר יאכלו אותם ויתפרנסו מהם.
§ 92 כבר בארנו למעלה (78 §) את תכונות יחוס המים להחום (דאס פֿערהעלטניסס), ומשם נתבאר למדי, כי התמונות השונות אשר המים נראים בהן, אחוזות הן בעקב כמות החום האצור בתוכם. [ ובאמת אין גוף קר בתכלית הקרירות], המים יתראו פעם נוזליים, פעם אויריים, ופעם מוצקים. השנוים החיצוניים האלה, הם תולדת תוספת או פחיתות שעור החום, אכן בכל אחת מן התמונות האלה, לא יקל ערך המים; במצב המוצקי, אמיץ כחם לפורר ולפוצץ; במצב הנוזלים, קלים הם להעביר ממקום למקום; ובמצב הקיטורי יכלכלו משרה כבודה, בשקלם בפלס את החום ובהפיצם את הלחות על פני כדור הארץ. לדוגמא נציג פה, כי הכמות הבינונית של הגשמים הנופלים בכל רחבי בריטאניה, מגיעה לכדי 36 אצבעות; גודל שטח האי הוא לערך 87,000 פרסאות מרובעות. המטר אשר יכסה את כל פני האי בגובה אצבע אחת, היה מוציא מקרבו חום-חבוש, הרבה יותר מן החום הנפוץ ע"י שריפת 350 מילליאן טאננען [משקל הטאננע האחת 2,000 ליטרות] פחמי-אבן טובים, ד' פעמים יותר מכל הפחמים הנקבצים שמה בכל שנה ושנה – ויסוד חום רב כזה יתפשט מבלי משים ויתמזג בהאויר שלש פעמים מדי חדש בחדשו.
§ 93 אחרי-העברנו לפניך קורא-נעים את חקר מפלאות פעלי הטבע בפנה הזאת, תתעורר בקרבך השאלה: החום מאין ימצא ואי זה מקום תוצאותיו? – לתשובת שאלתך נאמר, כי המקור הראשי אשר ממנו נובע החום כזרם ברכה וממנו יצא וידא על כנפי רוח, ישים עבים רכובו ומוסרותיהם יפתח – הוא השמש, ואחריו האצעאנים, אשר מהם האדים המגשימים עלה יעלו. נניח כי אדים רבים עלו מן האצעאנים אשר בגלילות עגולי הפניות, מים הגדול או מזרם “גאלפֿשטראם”, בכל מקום אשר יעלו האדים יאספו ויקלטו לקרבם את יותרת חום-מימי האצעאן, ויתהפך באבעבועותיהם לחום-חבוש, אחכי כן רוח נושבת בהם ונושאת אותם אלינו, ופה הם מריגים את אמתחותיהם מן החום הרב החבוש בהם, ע"י פעולת ההתעבות (דאס פֿערדיכטונגס-פראצעסס), אך במתינות גדולה ולסירוגין, עד שאין אנחנו יכולים להרגיש את בואם ואת צאתם.
§ 94 מהמבואר לנו למעלה (78 §) כי יסוד מוסד הוא בתנאי חוקי הנוזלים, אשר אם יתעבו אדים בשיעור כדי הפלת גאללאן אחד מימי מטר, אז יצא לחפשי ע"י הפעולה חום שיש בכחו להעלות º2/3 5 גאללאן מים, מנקודת הקפאון אל נקודת הרתיחה, או במלות שונות, אם נעמיד קדירה שתכיל 1 גאללאן מים על גבי האש; ונשאירה שם עד אשר ינדפו המים לקיטור, הנה בהתהפך הקיטור לרביבי מים, יחזור החום אשר בכחו עלו המים לקיטור ובו נחבש, לחפשי אל האויר.
§ 95 אדי המים שנתהפכו לנוזלים, ואחרי כן יוצקו ויהיו לשלג או לברד, יצא מכל גאללאן מים שאר החום-החבוש, שהוא מספיק כדי העלאת ¾ גאללאן מים מן הנקודה º32, שהיא נקודת הקפאון, אל º212 שהיא נקודת הרתיחה, נמצא, שכאשר יתעבו בעננים אדים כדי הפלת גאללאן הים מהופכים לשלג או לברד, יצא לחפשי מקרבם חום כשעור העלאת ½6 גאללאן מים קרים, מנקודת הקרח אל נקודת הרתיחה; והנה מדריגת-החום המספקת להחם את האויר קטנה היא בכדי 3,080 פעמים, ממדריגת החום הנצרכה להחם את המים. יתחייב מזה, שבהתעבות אדים כדי הפלת גאללאן אחד מים, יוציאו לחופשי חום היכול להעלות שבעה וששים אלף שש מאות ותשעים גאללאן אויר, מנקודת הקפאון אל נקודת הרתיחה. המשפט הזה המאומת במופתים קלים וברורים, הוא משען עז לההשערה הנפרצה בין אנשי-הרוח (מעטעאראלאגען), באיירופא ואמעריקא: “כי בהתגבר חום האויר אל מדריגה גבוהה, בהכרח יפול הברד”, ורק לפעמים רחוקות מאד תצמיד הנבואה הזאת שקר.
§ 96 כאשר נגלו לנו צפונות מציאות מקורות נאמנים אשר יקרו מקרבם בפלג תמידי את החום לארץ ומלואה, לא נתפלא על החפץ אשר יספר לנו הרוקע בשחקים (אעראנויט) המהולל, ספן-האויר (דער לופֿטזעגלער) ה' גלעשער באחד מספריו, כי פעם אחת בהתנשאו באחד מימי החרף מעל הארץ, ואחרי אשר שם את מפלשי העננים הדום לרגליו, והגביה לעוף מהם, קרה לו להמצא לפליאתו הגדולה בשטח אוירי, כביר ועב כדי 3,000 רגל, שהיה חם במאד. החום הזה התפשט למעלה מן העננים אשר הקיאוהו מקרבם בהתעבם. החזון הלזה נפלא הוא בתכונתו, נאדר ומאד נעלה, אך טרם נתחכמה הלום להתחקות על שרשי סבותיו, ולנהל את חקירתנו על מבועי מקורו, נפן להתבונן על שאר חזיונות מזגי האויר הנפרצים במרחבי מעל, יען כמו שנקל הוא למצוא שם שטחים חמים, כן נמצא שטחים קרים בקרירות נוראה, ובכלל שלטת בהם יד החליפות.
§ 97 בין חוקי הטבע שורר בעזו חוק טבעי, אשר לפניו תגדל מדריגת-החום (טעמפעראטור), של הגופים הסובלים דחיקה והתלחצות, ותמעט אצל הגופים המרוקעים והמתוחים. חרש ברזל מניח חתיכת ברזל קרה על גב מטיל הפעם (אמבאס), ומכה עליה במהלומות עד צאת אש, וכדבר הזה יעשה הכֿעמיקער, המכניס קנה בפי שפופרת-של-זכוכית מלאה אויר, וכך הוא מדליק את קיסם השריפה (צינדהעלצכֿען) המונח על תושבת השפופרת. השריפה תעשה באבוד האויר על ידי התלחצותו את חום החבוש המתגלה לחפשי בתמונת אש. על מוסדות החק הזה נוכל ליסד את ההנחה, אשר לו ירדו מערכות-האויר העליונות, (למשל אלה אשר מצא גלעשער בגובה 8,000 רגל, שמדריגת חומם עלתה הרבה על מדריגת חום אויר המצוי אז על הארץ), אל שדרות האויר שעל הארץ, בכח איזה תנועה אופקית או מאזנית, יושר הנפילה או יושר האנך (האראזאנטאל-וואגערעכֿט אדער פערפענדיקולאר-זענקרעכֿט), אז היה האויר התחתון נלחץ בדחיקת המכביד עליו, כאויר הנמצא בהשפופרת החלולה, אך לא בכח רב כמוהו; ותחת אשר תתגלה בהשפופרת פעולת השריפה, יהיה האויר שעל פני הארץ עולה אל מדריגת חום º27 תחת החליצה והדחק –, מקרה כזה היה יכול לחולל חום היום.
§ 98 ולהפך יהיה אם יעלה האויר התחתון למעלה, כבר נתבאר לנו (46 §) כי האויר ילחוץ את כל שטח שגדלו אצבע מרובעת, בלחיצת משקל 15 ליטרות, ושלשת רבעי הלחיצה הזאת שהיא ¼11 ליטרות, ילחץ האויר הפרוש בין שטח הארץ וראשי ההרים הגבוהים; לפי זה דעת לנבון נקל, שאם נעלה אויר בכמות קטנה בתוך כדור של-שרף (גוממי-באלל) מן חוף הים עד מרום הר נשא, יתרחב האויר הזה ויתקרר מאד, מפני אשר לא נלחץ תחת 3/4 של הלחיצה האוירית. – הנה זאת חקרנוה, כן היא סבת החזיון אשר נחזה, כי בכל המקומות הנשאים, שולט הקור, וגם ראשי ההרים הגבוהים המתפשטים באזור החם, מכוסים וספונים בשלג נצחי [מפני שהאויר התפשט שם והיה דק מאד, תחת אשר האויר בעמקים הוא עב ועוצר את חומו]. המופתים והבחינות יורו דעה, כי בכל עליה שנעלה בגובה 300 רגל מן שטח חוף הים, תפול מדריגת חום האויר במעלה אחת, ולהפך כל אשר נעמיק במעבה האדמה בעומק 60 רגל, תגדל במעלה אחת. – ובעומק 30 או 35 פרסאות, תחת המקום אשר עליו תדרוכנה כפות רגלינו, סיר מצולה שמה ואש קודחת במוקדי גלי שאול, אשר יפרצו לפעמים גבול, יפוררו ארץ ויכוה שאיה בזועות הררי-שרפה, וכדומה.
§ 99 הקורא יכסוף לדעת איך מצאו החכמים לדעת את כבד אויר הנשימה, ואת המוצקים שעל הארץ, נוזלים במצב הרתיחה בעומק האדמה תחת רגלינו:
§ 100 נספר בזה את קורות הגלות נגלות סגולת הכבד בהאויר: חרש עץ אחד עושה כלי ההרקה (פומפענמאכֿער) פנה אל החוקר הגדול גאלילעאוש, וישאלהו סבת הדבר, מדוע לא יוכל כלי ההרקה מעשה כפיו היותר טוב ומתוקן, להעלות מים מבור העמוק יותר מן 32 רגל, [כי לא נחה רוחו בתשובת המתפלספים אשר פתרו לו, כי המים שונאים בטבעם את הריקות, וגבול הושת ליד שנאתם]; האדם הנעלה ההוא השכיל מיד אל פשר הסבה הזו, ויחרוץ משפט, כי סבת החזיון הוא לחיצת העמוד האוירי הלוחץ את פני המים, והלחיצה הזאת אין בכחה להניע ולהעלות את המים יותר ממשקלה, שהיא כמשקל לחיצת עמוד מים בגובה 32 רגל. – שני חוקרים צרפתים בחנו אחרי כן את ההצעה הזאת, ויגזרו אמר, כי בהכרח תהיה לחיצת האויר על ראשי ההרים פחותה מלחיצת האויר על פני העמקים, ויחפצו לבחון את אמתת השערתם. – אולם כמה מן הטורח והעמל היו דרושים אל החפץ להעלות כלי עץ דולה מים אל ראש הר גבוה, ולעשות מכון לו, למען ראות אם יצלח להריק מים יותר מעומק 32 רגל, לכן השכילו ויבחרו בכסף-חי (קוועקזילבער), הכבד ½13 פעמים מן המים, באופן שעמוד כסף-חי ארוך 29 או 30 אצבעות, ישוה בכבדו לעמוד מים של 32 רגל, והכינו בה בחינה קלה מאד להעשות: לקחו שפופרת ארוכה של זכוכית, שקצה האחת אטומה ומלאו אותה בכסף חי, ואחד מהם הניח את אצבעו על הקצה הפתוחה, והפך אותה והביאה להקערה המלאה כסף חי; ויהי בהסירו את האצבע מעל פי השפופרת, ירד עמוד הכסף החי שבתוכה למטה, עד אשר פעלה עליו לחיצת אויר החיצוני להשיבהו אל שיווי המשקל – הריקות בין שטח עמוד כסף-החי ובין אוטם פי השפופרת, היתה ריקות גמורה; על גובה הכסף-החי, התוו מספרים שעוריים להכיר על ידיהם את עליתו ואת ירידתו – הבאראמעטער בהכנה הזאת, הוא אבי מודדי-כבד האויר המתוקנים, אשר נתקנו והשתלמו בידי חכמים משכילים במלאכת מחשבת; הם הגדילו עצה ותושיה לפאר את הכלים האלה בתכלית ההדור ובשנויים טובים, אמנם הבאראמעטער של שהי נחכמים הנ"ל, הוא ראש-פנה לכל ההמצאות החדשות.
הבחינות המאוחרות בקציבת כבד אויר הנשימה עפ"י הבאראמעטער, הורו לדעת, כי לחיצת האויר לא תשוה אף במקום אחד, ובדרך כלל לא יעלה השינוי הזה יותר משלש אצבעות לכל שטח אצבע מרובעת. הבאראמעטער הראשון, השפופרת, הקערה, וכסף החי, הובאו בראשונה על גובה ראש ההר פיואי-דע-דאם (גבוה לערך ה' אלפים רגל פאריזי) בצרפת, ויתקצר עמוד כסף החי 3,3 אצבעות למטה מאשר היה בעמק. – אלה תולדות התגלות משקל האויר ולחיצתו, שהיתה עתה לחכמה רבתי.
§ 101 חוקרי-הטבע בימינו אלה, הניחו ליסוד מוסד ממוצא דרישותיהם ובחינותיהם, כי בכל עליה שנעלה בגובה 87 רגל, ירד הבאראמעטער 0,1 אצבע; והכלל הזה אמתי ועדותיו נאמנו מאד, רק בכמה מאות רגל הראשונים אשר נעלה, אבל כאשר נגביה לעוף למעלה למעלה, אז עלינו לעלות יותר, למען אשר ירד עמוד הבאראמעטער כדי 0,1 אצבע. סכת החזיון הזה נשענת היא על אדני מופתים הנדסיים –. ישנו עתה באנגליא חרש מופלא אחד ( Lozeby of Leicester ) העושה את כלי פלס האויר באופן נעלה ובדיוק נמרץ, שהכלי מורה את גובה ההרים בקרוב עד כמה רגל (ביז אויף אייניגע פֿוסס), והשימוש בו הוא דבר אשר בפיך ובידך לעשותו, רק תנה כלי אחד ביד רעך אשר יעמוד בתחתית ההר, ואתה עלה אל ראש הפסגה, ויהי הבדל גובה עמוד הבאראמעטער מגיד לכם בברור את גובה ההר אשר אותו תחקרו. הכלי הזה יוכל להנשא בצלחת כמורה שעות, ושינוייו הם מוחשים כל כך, עד כי יורה לכם את ההבדל שבין לחיצת האויר על גב השלחן, לבין לחיצתו על הרצפה אשר השלחן נצב עליה. כלי חמדה הוא הבאראמעטער הזה לחוקרי מחקרי ארץ, לחוזי חזון הרוחות, ולכל המשכילים המתחקים על שרשי פליאות נתיבות הטבע.
§ 102 מן המבואר בסימנים האחרונים ובהקודמים 56, 55 §§ 61–80 נוכל ללכת הלאה ולדרוך על סף ידיעת חקות מהלכי הרוחות, ומשפטי משטרי חליפותיהם, בעתות-השנה ובהגלילות השונים, אשר בהם תלויים ואחוזים קיום הצמחים ובעלי החיים, ולפעמים גם עמים שלמים.
§ 103 נשית עתה את עין חקירתנו על דרכי נשיבת הרוחות לכל פרטיהם (שפעציעלל). באזורי השקט על פני הים שוררת תמיד תנועה מבלי הפוגות, הם לא יעמדו על קום אחד בין עגולי הרוחב המסומנים להם, רק לפעמים יעלו על גבולם, ולפעמים יתצמצמו; ותחת אשר היה לגבולם להשתרע עד איזה מעלות הרוחב, יתום לקצה איזה פרסאות. מדי שנה בשנה ירחבו ויסבו האזורים האלה על º10 או º15 לרוחב, צפונה ונגבה על פני האצעאן; במשך הסיבוב בשנתי אשר יסובו את השמש, יתפשטו מן חדש אב עד אלול לקצה גבולם הצפוני, ומן חדש האביב (ניסן) עד חדש זיו (אייר) ישתרעו עד פגעם בקצה גבולם הדרומי.
§ 104 הנסיון יורה למדי, כי בלכת קשת ענני קו-המשרה, החופף על ראש אזור השקט, והמלוה אותו בכל נטיותיו וארחות עקלקלותיו, שנה בשנה למסעיו, יפול בכל מקום אשר יעבור ויחלוף, גשם בעת ממושכה וקצובה (פעריאדישער רעגען). גשמי הפרקים בפאנאמא º12 לרוחב הצפוני, נופלים הם בעתות הקיץ והבציר, ובגוואיאקוויל º3 לרוחב הדרומי יפלו בכלות החורף ובתחלת האביב. בבאגאטא השוכנת באמצע שני הגלילות האלה, יפול הגשם בשני פרקים בשנה, בנסוע אזור השקט עם מסכת קשת העננים הפרושים עליו צפונה, ירעיפו העננים שמה שפעת רביביהם, ובשובם נגבה (103 §), יפקדו את חלקת נפת באגאטא שנית בגשם.
§ 105 קשת ענני-קו-המשוה יחגור את הארץ סביב כאזור, ויפסק רק על שמי האצעאן ההודי ואפריקא התיכונה, בעת התחולל המוססאנים מצד דרומית מערבית. תוצאת העננים האלה, הם האדים המתקבצים באזור השקט של קו המשוה (עקוואטאריאל-שטילל-צאנע) ע“י נשיבות הרוח המתמידים (פאססאטווינדע) מצפונית מזרחית ומדרומית מזרחית. האדים יחנו פה ויעמדו מלכת, אך קל-מהרה נאלצים הם להתנשא ולהמתח (67 §), יחד עם האויר אשר הם מהלכים על כנפיו, ע”י ההמתחה (דואך דיא אויסדעהנונג) יתקררו שניהם [ר"ל האדים והאויר); חום החבוש יצא ממסגר, והאדים יתעבו לנשיאים ולמטר. מטעם החק הטבעי הזה יפול המטר מבלי חשך תחת ענני קו המשוה, אשר קראנוהו מראש בשם, קשת ענני המשוה.
§ 106 עתה שים קורא נחמד את עיניך והתבונן על המפה הכללית, ושוטט על כל הגלילות אשר בהם ינשבו הרוחות המתמידים המכונים בשם “רוחות פאססאט”; על אזורי השקט וגבולותיהם המשתנים בהשנות פרקי השנה (בייא דעם וועקסעל דער יאהרעסצייטען). השיבה אל לבך, כי קשת ענני המשוה ינוע ויארח לחברה אם אזור-השקט אחור וקדם על פני האצעאן, ויסוד עולם הוא מוסד בחוקי תנועתו, כי הוא נוטה תמיד מאחרי השמש, הן באחזו דרכו צפונה, הן באחזו דרכו נגבה. בחדשי אביב–זיו, למשל, יבוא עם קשת העננים עד קצה º4º3 לרוחב הדרום, שהוא גבולו הדרומי [כמו שנתבאר לנו למעלה, כי הטבע לא הציבה לו גבול קיים ויציב] ובחודש אב–אלול, יבוא עד קצה º15,20 לצפון קו המשוה, שהוא סוף גבולו הצפוני – הנה לפי זה נראה כי האזור, כשהוא בעצמו, הפכפך ומשתנה באופן מוזר בגדלו ובגבולותיו, לפעמים יהיה מלוא רחבו איזה פרסאות, ולפעמים כמה וכמה מעלות עגוליות (פאראלעללגראדען), אך כל המשטר (דאס זעממטליכע סיסטעם) של אזורי השקט ושורות הרוחות המתמידים, נשען הוא על אדני חוקים איתנים, אשר הכל נעשה יפה בעתו, בתבונה נפלאה ובסדר נכון, וגם השנויים הפרקיים בכלל היו, כי כן יסד המלך יוצר הטבע. המשטר הגדול הזה אשר בו חוברו למו יחדו אזורי-השקט וקשת-העננים, יחלוף וינוע לפנים ולאחור על האצעאן, בימי האביב והקיץ, צפונה, ובימי הבציר והחורף נגבה.
§ 107 כאשר תמצא לה קן במורשי לבבך, הקורא! הבנת מהות התנועה המטולטלת (דיא בעשאפֿפֿענהייט דער וויעגענדען בעוועגונג) הנזכרה למעלה, ובזכרך כי שלשת אזורי השקט (של הסרטן, הגדי והמשוה), ושתי שורות (שטרייפֿען) רוחות פאססאט (לצפון המשוה ולדרומו) ושני גלילות שליטת רוחות אנטי-פאססאט (61,62 §§) (אחר חוג-הציר הצפוני (נארדליכען פאלארקרייז) וחוג הציר הדרומי), שומרים את יחוסיהם איש נכח רעהו בשקידה טבעית, כקוים צבועים בצבעי: שחור, אדום, ירוק ולבן, המשוחים על מכסה קנה סובב על צירו (אום זיך קרייזענדער צילינדער), אז נקל יהי לך למצוא על המפה את מצבי האזורים והשורות בקרוב גדול, בחדשי זיו סיון ותמוז, במסעם צפונה, ומצביהם בחדשי בול (חשוון) כסליו וטבת, בנסעם נגבה. במסעיהם צפונה, יגיע אזור השקט של הסרטן עד º37 º35 לרוחב הצפוני, וכל טור מטורי רוחות-פאססאט, יתפשט על הים כדי 30 או לכה"פ 25 מעלות.
§ 108 ידענו ולא נכחד ממנו, כי ענין התנועה הזאת עם פרעותיה (זאממט איהרען אויסשווייפֿונגען), יקשה להבין אם תקרא בסקירה אחת את כל הדברים הנאמרים, אבל לבנו נכון בטוח, כי אם תקרא את שני הסימנים בשים לב, ותנסה להתוות לך על פני המפה את מהלכי התנועות, יזרה לך הלמוד הזה כאור בקר לא-עבות. זוכרים אנו (104 §) כי בחדשי אביב–זיו, יתום פרק המטר (דער רעגען סעזאן) בגוויאיאקוויל המשתרעת לערך º3 לרוחב הדרומי, בזמן ההוא אשר יפרוש קשת ענני-המשוה (עקוואטאריאל-וואלקען באגען) את סוכתו על הנפה עקוואדאר (באמעריקא, שבה ישכון גוואיאקוויל); עוד אנו זוכרים כי בחדשי תמוז-אב יפלו הגשמים בעתותיהם המזומנים (פעריאדישע רעגען) בבאגאטא (באמעריקא הדרומית) במעלה º4 לרוחב הצפוני, בעת אשר קשת העננים הולך למסעיו אל הצי הצפוני של האופק, ובגוואטעמאלי, יפלו הגשמים בחדש אלול–תשרי, ויוסיפו לנפול בבאגאטא כשוב האזור עם קשת ענניו נגבה.
§ 109 כמעט נטיו רגלינו, ונפרוץ גדר ורעינו בשדה אחר, אשר שם חלקת המעטעאראלאגיע ספון; אמנם הלמודים האלה הם אבני פנה ומוסדות לא בהמעטעאראלאגיע לבד, כי גם בחכמת הגעאגראפֿיע הטבעית; כי באמת מן הנמנעות הוא להציב גבול נצב בין שתי החכמות האלה, כאשר לא נוכל להציב גבול בין נתיבות ארחות אזורי השקט לבין הליכות טורי רוחות-פאססאט (צווישען דען שטיללצאנען אונד פאססאט-ווינדע-שטרייפֿען). בהביננו את התנועה המטולטלת השנתית של האזורים על בוריה. איך השמש מושכת אותם קדם ואחור על פני הארץ, תפקחנה עינינו להביט על מסתרי פליאות מפעלי הטבע בתבל ארצה, שנויי שפעת הגשמים ועצירתם, והמון רזים אחרים מרזי התולדה, אשר מחרכי חכמת הגעאגראפֿיע הטבעית יציץ עליהם זהר.
§ 110 בגלילות אזורי השקט של עגולי הפניות (ווענדעקרייזע-שטיללצאנען), כגון בארץ כֿילע (באמעריקא) ימשך פרק הכלא המטר (דער טראקקנע סעזאן) בין אדר וחדש האביב, בעת אשר יפגע אזור השקט של הגדי בקצה גבולו הדרומי; ובקאליפֿארניען, יבוא הפרק השנתי הזה, בהגיע האזור עד כנף גבולו הצפוני – וכאשר ינועו האזורים האלה 1)19 (ר"ל של עגולי-הפניות) אל קו המשוה, יירשו רוחות מערביים את מקומם, ולכן יתחיל פרק-הגשמים בכֿילע, בחדשי השנה אשר יקוץ אצלנו הקיץ, ואצלם יחרף החורף (ימות הגשמים).
§ 111 וכן הוא גם כאשר יפנו האזורים והשורות (צאנען אונד שטרייפֿען) לנסוע נגבה, אז יפרצו הרוחות המערביים המנשבים מחוץ לגלילות עגולי הפניות, לרשת את מקום אזור-השקט של הגדי אשר משכה השמש אותו 2)20 לדרום. שם, כגון בקאליפֿארניען ועל חופי הים התיכון, יתחילו ימות הגשמים בזמן החורף שאצלנו.
§ 112 הנה עתה נוכל לכונן מכון, (או כלל בלשון מדעי), להחק הקבוע, השורר בתקף עזו בכל הגלילות אשר בהם תתחלק השנה לפרק-הגשמים, או לימות הגשמים, ולימות עצירתם; והוא, כי: בימות הגשמים ימצא הים על הרוח, ובימות עצירת הגשמים, ימצא הים תחת הרוח. בתכונת האופן האחרון (ר"ל בהמצא הים תחת הרוח) יפוח הרוח מן היבשה, ובתכונת האופן הראשון יפוח הרוח מן הים, כמו לדוגמא: בגליל באמבאלא, בהתחולל המוססאנים מדרומית-מערבית, ועל חופי בריטאניה המערביים, ועל כל חופי האצעאן האטלאנטי באיירופה, במשך שנה רצופה.
§ 113 אחרי הצעת הפרטים הנכבדים האלה, נוכל להוסיף לקח, לדרוש ולתור בשריגים יקרי ערך מן החכמה הזו; הבה נתחכמה לגלות סבת הבדל מזג, גזרת תבנית ופני הצמחים ובעלי החיים באויסטראליען, מן מזג הצמחים ובעלי החיים בהבקעה אשר על יד הנהר הגדול נהר אמאזאנען באמעריקא הדרומית, אף כי שני הגלילות האלה בין עגולי מעלה אחת ישכונו, ובממשלת הרוחות המתמידים נטעו שניהם; בהבקעה האמעריקאנית הגדולה והרחבה, ישגשגו צמחים נחמדים, נטיעים מגודלים מעולפים בעפאים ועלים רחבים יפרחו פרוח, ובאויסטראליען דלו פני המטעים עם עליהם הקטנים והדקים ומחודדים. בל תשכח קורא יקר, כי עלה הצמח הוא כמו החזה וכלי הנשימה (הריאה) בבעלי החיים.
§ 114 מדוע ירחבו עלי נטיעי בקעת אמאזאנען; תשאל לתומך קורא יקר, אולם הביטה נא וראה כמה נהרות ישקו את אדמת אמעריקא הדרומית, כמה פלגים ויבלי מים ילחכו את עפרה, ותוכל לשפוט מזה כי לא תחסר לארץ הזאת שפעת מטר. נהר אמאזאנען לבדו ישפוך לתוך הים עשרה פעמים מים יותר מכל נהר זולתו אשר בתבל, ועתה אם תסב מפה עיניך להשקיף על אויסטראליען ועל דארלינג (נהר) הקטן אשר בקרבה, ראש נהרותיה, מיד תראה כי היא ארץ צחיחה ויבשה. על אדמת בקעת אמאזאנען יינקו שרשי המטעים לחות רבה ממעבה האדמה, ועליהם ישאבו ויספגו אותה דרך נקיקיהם וסדקיהם מן האויר, לכן יפרחו פרחי תפארת ונצני חמד יפיקו זהר נעים, ויפיצו שביבי קרני הוד נגד פני השמש מלכת היום – את מזונם יאכלו לשובע, ויותירו את העודף, עד שקרני השמש והרוחות ישיבו ידיהם עליהם, כבוצרים על עוללות.
§ 115 לא כן באויסטראליען, האויר הוא יבש מאד, השמש בוערת בלהבות חומה, ועל האדמה תמצא מעט לחות (פֿייכֿטיגקייט) הצמחים אינם יכולים לעשות פה חוזה עם קרני השמש או עם הרוחות, שרשיהם יסובכו באדמת תלאובות מלחה, ועליהם הדקים והצנומים, מפני חוסר שמץ לחלוחית, יתחבאו מעיני השמש ויסתרו מחמתה –, מלהט השמש ומסערת הרוחות יסוככו על עצמם בשיני קצותיהם החדות.
§ 116 גם האיש אשר רוח השירה לא תפעמהו ודמיון עז לא נפל לו בחבל, יוכל לתאר מחזה יער-אמאזאנען עם כל הדרי תפארתו, פרחי הודו ושושני עדניו, מרהיבי עין ומרניני לב, עם סבכי ענפי עציו העבותים והרמשים אשר להם הרקמה הנעלסים בין עפאיהם, במשך שנה תמימה. ודעת לנבון נקל, כי בעלי החיים הולכי על ארבע, מעופפים, ורומשים, אשר מאכלם עשבות אויסטראליען, ירק שדותיה ועלי עציה הפשוטים ועורים, שונים הם בפניהם מן פני בעלי החיים גרי יערי אמאזאנען, אשר שלחנם מלא דשן ומוח עצמותיהם ישוקה לבקרים. אם תחפוץ קורא נעים, לראות עין בעין את עצמת הבדל מראה בעח"י האמעריקאנים מן האויסטראלים, הואילה לבקר את גן-החיות (זאאלאגישער גארטען) באיזה עיר גדולה, ובלכתך לגן הצמחים (באטאנישער גארטען) תוסיף לראות את שנויי מזגי הצמחים (פֿלארא אונד פֿוינא).
§ 117 ההבדל הגדול והעצום בין מזגי בעלי החיים והצמחים אשר בשני חלקי-התבל האלה, הוא חזיון מסתעף ויוצא מסבת נטית הרוחות ומצבי הארצות, קח נא מפה או גלאבוס, ונוכחת בזאת.
§ 118 הביטה על אמעריקא הדרומית, ותראה איך חטיבת תבניתה דומה לעמוד בעל שלש צלעות. פנתה לפאת מערבית נטועה בתוך האצעאן השאנן, ושני קצותיה לפאת קדמה, אשר יתאחדו והיו לצלע אחד אצל מצר ההר (קאפ) סט' ראקק, נצבים הם בתכונה כזאת, שרוחות פאססאט המנשבים לדרומית מערבית, יפגשום בדרך יושר הנפילה (פערפענדיקולאר), בעת אשר רוחות פאססאט המנשבים לצפונית מערבית (מדרומית מזרחית, לדרום קו המשוה) יפלו שמה ג"כ בנטיית יושר הנפילה. הרוחות ההם המסתערים וצועים ברב כחם, יביאו בקרבם אדים הרבה מן הים, ובהפגשם בכתף גדות הים שהיה תחת הרוח (§ 112) יתפוצצו, ויזילו גשמים בדרכם אשר המה הולכים אל פנים הארץ. גשמי נדבות אלה יפרו וידשנו את האדמה, יעלפוה במגד תבואות שמש, ירוו בהמות שדי וישביעו לכל חי רצון.
§ 119 שא את עיניך עתה והביטה על משטרי ממדי אויסטראליען, הביטה על גדותיה לפאת קדמה מזרחה שמש, ותראה, כי תחת אשר רב טוב היה צפון בכנפי הרוחות, לו עמדו ממולם, ר"ל, לו נצבו נכח רוחות-פאססאט המנשבים לדרומית מערבית, כמו חופי בראזיליען – הנם נמשכים בתכונה ובנטיה ההיא עצמה אשר בה יפוחו הרוחות; בגלל זאת שונים הם הרוחות באויסטראליען, כי בעוד אשר באמעריקא ישאו כוס ישועות ופלג ברכה להשקות את כל הארץ, ינשבו פה לאורך חופי הים, ושם ימטירו גשמיהם, וגם שם לא גשמי רצון הם, כי רק לפעמים רחוקות תנוב תנובת שדמות נאות החופים אחרי המטר.
§ 120 למען שנן בזכרון הקוראים את כל המדובר עד הלום על אדות התנועה הכללית השוררת בהחוג האוירי, ועל הליכות נשיבת הרוח בגלילות שונים, נשוב עוד הפעם אל הענין המבואר ונגיד שנית, כי: מניחים אנחנו לכלל מיוסד על אדני הבחינות והמופתים, כי בשני חצאי הכדור (בחצי הצפוני ובחצי הדרומי) בכל הגלילות המרוחקים מן קו המשוה לערך º35 או º40 ישתרר רוח נושב ומגיח ממערב, ולהפך בהגלילות אשר מן המעלות הנזכרות עד קו המשוה, ישתרר רוח נושב ממזרח, המכונה בשם “רוח מתמיד ומסודר”.
§ 121 קח נא, קורא נעים, עוד הפעם מפה כללית או כדור בתבנית הגלאבוס, ותראה כי איי בריאטניה, חופי מערב איירופא חופי מזרח אזיא, איי יאפאניען, וגדות אמעריקא, המתפשטים לצפון המעלות º35 או º40 בחצי הצפוני של הכדור, גם חופי אמעריקא הדרומית, וזעעלאנד החדשה (נייא-זעעלאנד), כולם ישתרעו בין טורי הרוחות המערביים הנקובים בשם “בלתי מסודרים”, או רוחות אנטי-פאססאט.
§ 122 לפי החק הכללי אשר קבענו נציב עתה גבולות להאקלימים בגלילות האלה. נטה קו בראשונה על איי בריטאניה ועל חופי איירופא לפאת מערבית, שם ינשבו הרוחות ממערב והים ינשא עליהם (§ 112), ותודות לתכונה הזאת, יתמזג אויר-החורף, עם חום-החבוש במשכיות האדים, המתגלה לחפשי לרגלי פעולת ההתעבות, מטעם הפעולה הזאת לא יבואו שנויים בהחוג האוירי, ושוה הוא באיזה מעלות עגוליות עד אשר נוכל לנסוע מן מצר (קאפ) לאנדסענד עד קצה איי שהעטלאנד, הרחוקים ממנו מרחק 10 מעלות-הרחב, מבלי אשר נמצא נוף או גליל אחד, אשר תרד בו מדרגת החום למטה מן º39.
§ 123 בין ראשי מסבי שווי מדריגת החום, יחד גם הזרם הנקרא בשם גאלפֿשטראם, אכן אם נעלה על לבנו כי שיעור החום הכלוא אשר יצא לחפשי ע“י נפילת הגשמים בגובה אצבע אחת, על שטח איי בריטאניה, גדול ורב משיעור החום אשר יתפשט ע”י הסקת הפחמים אשר יספיקו ליושבי האי על איזה שנים, ובזכרנו עוד, כי כמות גדולה וכבירה כזו מן החום תתערב בהאויר בכל עשרה ימים, אז לא נתמה תמוה, על חין הערך ועזוז המפעלות, אשר ייחסו החכמים חוקרי מחקרי ארץ להחום-החבוש.
§ 124 האי אירלאנד (אחד מאיי בריטאניה) נטוע בהמקום אשר משם יבואו הרוחות המערביים המנשים מן האצעאן, לפרוץ בשערי אנגליא ושאטטלאנד; באירלאנד יעברו ראשונה, ולכן ירבו הגשמים לנפול באירלאנד, מן הגשמים הנופלים ממולה באיי אנגליא ושאטטלאנד – דבר הלמד מזה כי יצרך החום לצאת יותר מן העננים אשר יתעבו שמה הרבה, ואויר החורף בהכרח יהיה ממוזג עם חום צח, אשר ישבור את תגרת יד הקור והקרח, ביתר שאת מאשר באנגליא – ואמנם כן הוא באמת, הנסיון יורה בעליל, כי אוירה של אירלאנד הוא חם מאוירה של אנגליא ושל שאטטלאנד, בכדי איזה מעלות במעלות פלס החום (טהערמאמעטר).
§ 125 כבר מלתנו אמורה (§ 78 בהערה 1) כי בפעולת מזיגת אויר בריטאניה בחום, יפליא החום החבוש לעשות יותר מן הזרם גאלפֿשטראם; עתה נברר את דברינו: – המים החמים ימסרו את החום-החבוש בקרבם לידי האויר (§ 68), אשר יביאהו אל חופי בריטאניה ואל אדמתה. אולם למען העלות רגל מעוקבת אחת מים אל מדריגת החום º1 יצרכו 3080 רג“מ אויר להפיק מקרבם כל אחד º1, ולמען יוכלו הרוחות המערביים לנדוף רג”מ אחת מים לאדים, צריכים הם לאסוף מן האויר ומן הים, ולעשות לחום חבוש וכלוא, שיעור חום אשר ישפיק להעלות 976 רג"מ מים אל º1; והנה בהיות מימי זרם הגאלפֿשטראם המים בחום עצמי, נקלה היא הפרדת החום-החבוש, מאשר היא במים קרים.
§ 126 עתה צאו וחשבו כמה רג“מ אויר יעלו במדריגת החום אל º1 בבוא האדים של רג”מ אחת מים מן הים ליבשה, ויתעבו ויפלטו את החום-הנעלם, כפלו את המספר 3080 עם המספר 967 ותשיגו את המנת. והנה אם תציירו בנפשכם כי נוזלי האדים יתהפכו לברד או לשלג, אז יתגלה לכם שאר החום החבוש, אשר ישפיק לבדו להעלות 143 רג“מ מים אל מעלת º1, נמצא שמכל רג”מ מים העולה מזרם הגאלפֿשטראם, ומתעבה בעתות החורף על ראש הר אחד מהרי שאטטלאנד, יתגלה חום כביר אשר לא יבצר ממנו להעלות את הטעמפעראטור של 3,418,800 רג"מ אויר, אל מעלת º1, במעלות קנה מדת החום.
§ 127 עתה תוכל קורא יקר, להשכיל אל מפלאות מפעלי הרוחות והאדים, אל עלילותיהם וגאון ממשלתם על האקלים. אך בעוד אשר ישקדו על פעולותיהם במשטרי מזג האקלים, יעשו עוד סדרים ותקונים אחרים, אשר על אודותם הזכרנו ברמז קל, ועוד מעט ונבוא אליהם; ולולא הפעולות האחרונות האלה אשר יפעלו בעצם כחם, היו איי בריטאניה הברוכים והמלאים שפעת חמדת התולדה, ארץ ציה וצלמות, ורגלי האדם לא מצאו עליה מנוח.
§ 128 שא את עיניך והשקיפה גם אל מזג האויר בנארוועגען – שם נוכל לנסוע על יד חופי המערב מן נאזע (לרוחב º58) עד המצר הצפוני (נארדקאפ º71 לרוחב, מרחק – 13 מעלות עגולות) ולא תמצא פה שנוי במזג האויר, אפילו כשנוי הנרגש בלכתנו מחדר לחדר אשר שניהם הוסקו בשוה; הנה מה מאד תמעט פעולת מרחקי הגלילות על האקלים, במקומות המטר !!.
§ 129 אכן אם יתאוה הנוסע לפנק את נפשו בשאיפת אויר אחר, כי ארכו עליו ימי האקלים הזה, הנה הוא יוכל ליעד את פניו, לא צפונה, אך קדמה, ולבקש דרך קצרה, לבקש מפלט מן המטר הסוחף, וישיג את מטרתו – כי ככל אשר יחדרו הרוחות לפנים הארץ להתרחק מן הים, כן ייבשו וינגבו כפי ערך הגשמים אשר הפילו, לשלח מעינות בנחלים ולהשקות את האדמה –.
ההנחה הזאת נוסדה על אדני האמת גם ביחוס אויר החרף אשר בקאלומביא ובארעגאנע, באמעריקא הצפונית, ובזעלאנד החדשה, בכֿילע ובפטאגאניען עד מצר הקרן (קאפהארן, באמעריקא הדרומית), שם יתנשאו האנדים הפאטאגאניים (דיא פאטאגאנישע אנדענ-געבירגע) בקומה זקופה וגבוהה מאד לחוף הים, וחשרת שפעת הגשמים היורדים מהם היא כבירה כל כך, אשר תכסה את פני הים כמו בשטח מים מתוקים במרחק כמה פרסאות.
§ 130 העריכו עתה את חופי החצי הצפוני של הכדור, הנזכרים למעלה לעומת חופי החצי הדרומי, אשר בין המעלות ההן בעצמן. כבר חקרנו את מזג האקלים על חופי המערב מן מצר לאדנסענד (לרוחב º5) עד קצר המצר הצפוני º71 לרוחב) באנו עד חקר תכונותיו, וראינו כי החורף לא ישלוט שם בתעצומות עזו, לא ישליך קרחו כפתים, לא יסגור ולא יספון בעד מעמד אניות. הביטו הפעם על חופי המזרח (אסטקיסטען) באמעריקא המשוכים בין מעלות הרוחב ההן, והשקיפו על הגלילות אשר ישתרעו מן לאבראדאר עד האצעאן הצפוני; בארץ אנגליא יש מרעה לצאן שנה רצופה, ולהפך בארץ לאבראדאר ישלג החורף בצלמון, כפור כאפר יפזר ומפני תגרת קרתו לא יוכל האדם לעמוד, בשרו עליו יכאב ובכבדות ימצא אוכל להחיות את נפשו; ואם נקוה הלוך ונסוע משם צפונה, למצוא מדריגת החום º39 (§ 122) כאשר מצאנו ראינו במסענו הראשון, אויר-חורף ממוזג ובלא שנויים במרחק 10 עמלות, תקותנו תשאר מעל; כי בוא נבוא אל ארץ ציה וצלמות, ארץ לא תדרוך עליה כף רגל אדם מפני הקור הנורא, האדמה לא תוציא שיח וצמח, והחופים ספונים בקרח קיץ וחורף.
§ 131 גם בגלילות-הקור האלה, כבארצות איירופא הממוזגות בצחצחות אויר מצהיל פנים ומרנין לבב, ינשבו הרוחות השוררים ממערב; אולם תחת – הפיח מן הים, לבוא אל שמי לאבראדאר נפוחים ומלאים אדים חמים, יבואו מן היבשה ורובם יבשים מאד. החוקר המפואר ה' טינדאלל הוכיח לנו בבחינותיו ובדרישותיו הנכבדות, כי אויר יבש – במובן הכֿעמיי – לא היה עוצר בעד קרני השמש מבוא על הארץ בעצם תומם, עם יסוד החום אשר בקרבם; הוא הראה לדעת בברור מוחש, כי קרני השמש היו עוברים בתוך אויר יבש במרוצה ובקלות, כאשר יעברו דרך העטהער הממלא את רחבי אין אץ, אשר ממעל להחוג האוירי; אויר כזה לא היה עומד לשטנה להארץ, ונתנה להוציא במהירות את קוי חומה הקלוטים בקרבה מקרני שמש, ולו היה כדור הארץ מוסב בחוג אויר טהור ויבש בהחלט כזה, היו קרני השמש מפזזים ורצים אל הארץ, ושבים ממנה לאחורם לעומת שבאו, וכל בריה לא היתה יכולה להתקיים מפני עצמת החום יומם, ועצמת הקור לילה.
§ 132 אכן לטוב ולאושר הארץ הנעימה הזאת, אין החוג האוירי יבש בתכלית היבשות; והאדים הנמצאים בתוכו בשיעור גדול או קטן, יעצרו את קרני השמש הממהרים לבוא על הארץ או לצאת ממנה. – האדים יכלאו אותם, ישברום ויחתכום ימין ושמאל, ויספגו לקרבם מקצת מחומם.
§ 133 עינינו נטויות הן עתה אל הפעולות אשר הבטחנו להשתעות עליהם (§ 127). שפעת האדים האצורים באויר של בריטאניה, למחסה ולסתרה הם עליה מלהבות קרני השמש בימי הקיץ, והאדים הנשארים והמרחפים בהאויר אחרי נפילת הגשם, ישאבו לקרבם את החום אשר תפליט הארץ והאויר, כחק “הוצאת קוי החום”.
§ 134 התמהו תמהו על שפוני טמוני סגולות האדים, ועל הדר גאון עוזם בממלכת הטבע, מלבד אשר ירחיקו את החום והלחות מן המקומות שאין בהם צורך, ויביאום אל מקום אשר הם דרושים – הנה מחסה הם בקיץ ומסתור בחורף לכדור ארצנו.
§ 135 אף כי אויר-הרוחות בלאבראדאר יבוא לרוב מן היבשה, בכ“ז גם הוא מהול באדים; אפס כי האדים ההם, מעטים ביותר לחלק חום לארץ בימות הגשמים, או למזוג את האויר ולהעמידהו על מדריגה ממוצעה, בכ”ז יתחמם לפעמים על ידיהם והקור ידד ויעוף. ברוב גלילות אמעריקא תשמעו דברים אחדים, מרגלא בפומייהו דהמון “השמים יתקדרו בעבים, אור יקרות יופיע אחרי נפול השלג” – החום הצח ההוא יתגלה ע"י קרישת האדים לשלג – יושבי הארצות ההן יודעים להגיד מראשית, מועד בוא אליהם החום על כנפי הרוח, בשומו עבים רכובו, מן הברכות והנהרות, אבל זמן-מה אחרי נפול השלג, ישוב הקור לאיתנו והקרח על כנו, כי מעט האדים הנשארים לא יעצרו כח להתקומם נגד כח חק הוצאת הקוים – ובכן הארץ פולטת את החום הבלוע, ותתקרר כבראשונה.
§ 136 מעוט שיעור האדים הבלולים בהאויר בחבל ההוא אשר באמעריקא, הנהו גם סבת החזיון אשר נחזה, כי השמש תחמם את הארץ במהרה בעתות הקיץ, ובעתות החורף הארץ מקיאה את החום הקלוט בקרבה – יותר מאשר הוא באנגליא השוכנת בין מעלות רוחב ההן –, עתה תבינו את ההבדל אשר בין רוח-היבשה ורוח-הים, האחרון הוא לח ושוה-הערך, לא בוער בקיץ ולא משליך קרח בחורף –, זהו אויר אנגליא, נארוועגען וכו‘; הראשון הוא יבש ופוסח על שתי הקצוות, בקיץ הוא חם מאד, ובחורף קר מאד, זהו מזג האויר בלאבראדאר בסיביר וכו’ –.
§ 137 האויר אשר באמעריקא המזרחית ובאזיע, הוא ג"כ אויר יבש (קאנטינענטאל), אולם האויר בקאלומביא הבריטאנית ובארעגאנא הוא אויר-הים (מעערסווינד); כאשר הוא במערב איירופה, גם פה גם שם ימצא הים על הרוח (§ 112), אך מימי הים אינם חמים כל כך, אמנם הגשמים יפלו שם הרבה יותר, מפני ההרים הגבוהים המתנשאים באמעריקא לפאת צפונית מערבית, ובפעולת התעבות האדים, יתגלה חום רב, שעל ידו ימנה החסרון במדרגת-חום-המים.
§ 138 למען יתבררו ויתלבנו יותר הדברים הנאמרים אדות פעולות האדים בהאקלים, מלבד פעולותיהם בחום החבוש בקרבם, אך לרגלי אחזם ברסן פעולת הוצאת קוי החום, הננו להביא למשל את החבל יאקוטסק שברוססיא האזיאטית, ובפרטות את הגליל שבין º66 º60 לרוחב הצפוני. אדמת הגליל הזה היא עטופה בעשב ומעולפת דשאים בימי הקיץ, אשר יביא אליה חום צח, המשפיק לרוות תלמי שדי; אולם בחורף יגבר קור נורא, ולפעמים ירד פלס-החום עד º104 למטה מנקודת הקפאון, קרירות נוראה אשר לא מצאו הנוסעים בגלילות הציר הצפוני גדולה ממנה – העיר יאקוטסק – ששם בחן ה' ערמאן ומצא את הטעמפעראטור הזאת – יושבת ברחב '40º61; ומארבע רוחותיה היא מרוחקת מן הים.
§ 139 הלילות הקרים, השמש היוקדת, החורף העז, והקיץ החם, אשר בערבות אזיען התיכונה, היו כחידות סתומות בעיני הנוסעים, אך בעת החיה הפיצו ההתגלות על אודות יחוס האדים אל הוצאת קוי החום, אור בהיר על רזי הטבע האלה, המשובצים במשכיות חוקים איתנים וקבועים. אויר הערבות (דיא סטעפפעגלופֿט), דל חלקו באדים, ולכן איננו יכול לעצור בעד קרני השמש יומם ובעד הוצאת הקוים לילה; הנוסעים אשר כתתו רגליהם במדבר סאהארא, יספרו לנו, כי יומם יבער החול כרשפי אש, והרוח כזרם-להב – ובלילה יתקרר האויר, עד שהמים יקפאו לקרח בהנודות.
§ 140 דברינו אלה ישפיקו לתת להקורא דעת ובינה, אשר אם ישאהו רוחו לבוא עד חקר חזון הרוחות ומזג האויר בארץ מולדתו, לא יגביל את מבטו על עגולי-הרחב בלבד, רק יקיף בהשקפתו את נטיית הרוחות ואת כמות האדים אשר יביאו תמיד.
§ 141 אמנם לברר את דברינו יותר, נשית אל כל המבואר הצעה נוספה אחת, נציג למשל את האי מאדאגאסקאר, המשתרע לפאת חופי מזרח אפֿריקא. האי הזה נטוע הוא בין 26–12 לרוחב הדרומי, בתוך גלילות הרוחות המתמידים הנושבים מדרומית מזרחית, והרוחות האלה יבואו שמה מן הים כמו בנטית יושר הנפילה, כאשר הוא בבראזיליען. מצפון עד דרום תבתר שרשרת הרים את האי הזה, האדים ירבו להתרבות עליו, ועולם הצמחים הוא נחמד והדר בתוך האי כבבקעת אמאזאנען, בריח-ים מאזאמביק המפריד את מאדאגאסקאר מחופי אפֿריקא, איננו רחב למדי להמציא להרוחות המנשבים להלאה (אל אפֿריקא) אדמי מים, ולכן יבואו שמה הרוחות ריקים ונעורים (אחרי שהתרוקנו במאדאגאסקאר). זאת היא סבת ההבדל העצום שבין מזגי בעלי החיים והצמחים במאדאגאסקאר ממזגי החיים והצמחים בחופי אפֿריקא הקרובים אליו – כמו זה תשלול אירלאנד את האדים מן הרוחות, אשר היו נושאים אותם דרך תעלת ס“ט געארג (קאנאל), ובריטאניה עוד יותר תשלול שלל מן הרוחות את אדיהם, אשר לולא הורקו מהם היו מביאים אותם אל הים הצפוני, ומחלקים אותם לאורך חופיו. בוועסטפארט (על חוף המערבי של אירלאנד) יפול המטר כפלים מאשר יפול בטעללויא (חוף המזרחי) ושניהם נמצאים במעלת רחב אחת. עוד גם זאת נראה, כי מדרגת חום ימי החורף באירלאנד, גדולה כדי איזה מעלות ממדרגת החום, לעבר התעלה ס”ט געארג. –
§ 142 המדברות וערבות ציה, כמו ההרים והאיים, ישאו משרות מיוחדות בממלכת הטבע – מן המדובר עד כה, יחכמו הקוראים וישכילו אל יקר תפארת מכוני הארץ (מעכאניזם דער ערדע), ויביאו לבב חכמה להבין, כי יש מטרה לרוח, משטר בים, סדר בחטיבת תבנית חופיו, ושיווי הערך בין הארץ, האויר והמים – עתה נחדור אל חקר מוסדות חוקים אחרים.
פרק חמישׁי 🔗
§ 143 הוספנו דעת עתה איך אנו צריכים לצייר לנו את מהלכי הרוחות על פני הים בעגולי רוחב שונים, גם יודעים אנחנו את ראשי התכונות, אשר בהן יבדלו האקלימים, וראינו, כי האויר על הים הוא מצטיין בשווי-ערכו יותר מן האויר שעל היבשה (§ 136), אכן הים יתנהג ביחוס הרוח והאויר על פי החוק הקבוע, ולא יסור ממנו ימין ושמאל, ולעומתו היבשה לא תתמוך מעגלות הרוחות באשורי החוק, והכל סר יחדו יפרעו פרעות – לו היה כדור הארץ מכוסה במים, כי עתה יכולנו לצור תעודה להרוחות, על מפה רשומה, ולחתום הליכות ארחותיהם בלמודי הגעאגראפֿיע הטבעית.
§ 144 אולם בהשקיפנו על היבשה, נמצא כי כל הר וגבע, כל מישור וערבה – ביחוד ההרים והמדברות, יסולו דרך להרוח, יעצרוהו ירפוהו ויפיחו בו אומץ באופנים שונים, והפעולות ההן ישלחו שריגיהן, ונטישותיהן ינטשו יעברו לפעמים אלף פרסאות מן חוף היבשה על פני הים; גם אנגליא – הקטנה והנחשבת ככברת ארץ לעומת ים האוירי הגדול ורחב ידים, והמרוחקה מן הגלילות החמים במאד אשר עליהם תפיץ השמש חצי רשפיה בנטית יושר הנפילה – גם היא חלק כחלק תקח במשטרי נטיות הרוחות, כמו שנבאר.
§ 145 הרוחות המערבים הכבירים והחזקים, העוברים דרך איי בריטאניה ללכת משם והלאה, קדמה מזרחה שמש, יפוחו על הים לשני קצות האיים בתעצומות עוז ובשאון נורא. אמנם על היבשה ישקוט בארח פלא כמעט זעף סערותיהם ויחדלו רגז –. קנה מדת הרוח (אנעמאמעטער) אשר הועמד ונבחן בידי הלארד ראטעסליי בנסיכות הטאפֿפֿארט (מקום האמצע), הורה, כי בליווערפאל יגדל פי שנים כח סרוח, מאצל מגדל מצפה הכוכבים באי אלווערהאמפטאן. – הבחינה הזאת נתאמתה ע"י נסיונות רבים בכל אפסי האיים.
§ 146 נבאר את סבת החזיון הזה ועל מה אדניה הטבעו?: כח הרוחות ירפה ע“י ההרים העומדים להם לשטנה בדרך הלכום, מלבד זאת יכשילום בדרכיהם צנים פחים אחרים, הם הבנינים, הבתים והעצים הגבורים, ועי”ז לא ישאר בהם כח לרוץ ולנוע, רק כדי מחצית מרוצתם ותנועתם באויר החפשי – והנה אם נצייר בנפשנו כי החצי מן האויר המובא עם הרוחות, יתנגף ויכשל על המכשולים והחתחתים המונחים בדרכו מדי עברו בהאי, בהכרח ילפות החצי השני מן האויר מרוצתו והרוח ישאהו בקלות במהירות כפולה –. ובאמת כן יעשה האויר, הוא מתנשא ממעל לההרים ולראשי העצים, וכמו בקפיצה אחת ינוס מן האי אשר בו נוקש ונלכד רעהו (החצי השני). לפי האמור, נכבד הוא אי בריטאניה בערכו, כי בלחצו את האויר להנשא ולעוף, יחולל את התנועה בנטית יושר הנפילה.
§ 147 התנועה האוירית בנטית יושר הנפילה, היא הפעולה הטבעית; שעל ידה ירד האויר מגבהי שפרירי תכלת למטה אל כדור הארץ, ואדי הצחנה והבאשה אשר יקיאו מצולות החמר ואגמי הרפש, על ידיה, יעלו למרום ושם יטהרו. התנועה בקומה זקופה אף כי איננה מוחשית ונראה לעין כהתנועה במשטח שטוח, בכ“ז נכבדים ויקרים פעליה, בפלסה את שווי-הערך בתוך חלקי-תערובת האויר. – אכן בצדר תתעורר בלב הקורא השאלה, איך תולד התנועה הזאת בהחוג האוירי על הים, הלא עליו לא ימצאו הרים או עצים אשר יגדרו ויחסמו בעד האויר, לאלצהו עי”ז להתנשא??
§ 148 אדי המים יחוללו את התנועה הזאת. החלקים הבלתי-נראים האלה של המים, המעולפים בסגולות יקרות והמשולבים בפלאי הטבע, יפעלו על הים את הפעולה אשר יפעלו ההרים והבנינים הנשאים על היבשה. כבר נודע לנו (§ 76) כי האדים הם קלים מן האויר, ובאבעבועותיהם הקטנות יכניסו חלקי אויר וישאו אותם למעלה; על מקום האויר העולה ירד אויר אחר לקחת את עמדתו, האדים המעוופפים למעלה יתעבו ויקפאו לעננים, גם ירדו למטה בתמונת מטר. חום החבוש המתגלה עי“ז יחמם וירחיב את האויר, אשר עי”ז ינשא עוד למעלה –. העננים האלה, אף אם לא יתהפכו למטר, יפיקו תועלת רבה בהגינם על הארץ מפני להט קרני השמש (§ 89), ובעמדם למעצור להוצאת הקוים. בגלילותה רוחות המסודרים על הים, לא תראו את פני רקיע השמים לא-עבות, רק לפעמים רחוקות מאד; וגם אם תשאו עיניכם השמימה בארץ אנגליא ותכוננו את מבטיכם על העננים, ראו תראו כי הם פושטים צורה ולובשים צורה אחרת, ולפעמים, כמו ימוגו במרחבי חוג התכלת אשר סביבם סוכתו, הם מתהפכים שנית ושבים למצב האדים, ע"י החום אשר יבלעו מן האויר אל קרבם, והאויר המתקרר יכבד וירד למטה.
§ 149 הנה אנחנו רואים, כי אין דבר הולך לאבדון באוצרות הטבע; הכל שואף אל מטרתו, וכל רושם חיצוני על פני התולדה, מורה על ענינים צפונים לוטים במשכיותיה. עתה נתברר לכם כי גם האדים אשר לא יתהפכו למטר, ישאו שכם אחד עם ראשי מצוקי התולדה, אשר הם יסדו ארץ על מכוניה, כפי אשר ברא אלהים לעשות – נועם האויר וטהרו ותפארת הצמחים וגידולם, יתעודדו ויאושרו בארץ ע"י התנועה בקומה זקופה, השוררת בחוג הסובב את ארצנו.
§ 150 אך לו היו הסדרים בתנועות האויר נושאים בד בבד עם הכללים המבוארים פה בסימנים (61, 60, 59, 58 §) כי עתה כלינו את החלק הזה מן הגעאגראפֿיע הטבעית – אמנם עוד תנועות אחרות פרטיות תנקופנה בחוג האוירי מלבד התנועות הכלליות; וכן הוא, למשל, בארץ אנגליה לא ינשבו הרוחות המערביים בלבד, כי בלעדם יפוחו לפעמים רוחות אחרים מצפונית מערבית, מדרומית מערבית, ומכל רוחות השמים. הגשמים לא ישוו בכל עתות-השנה, יש אשר יפלו גשמים סוחפים ונגרים כבמורד, ויש רביבים קטנים; באיזה נפות ינשב הרוח בפרק אחד מעתותי השנה מצד זו, ובפרק אחר משכנגדה – דעת לנבון נקל כי עקבות כל הרוחות האלה יודעו במזג האקלים.
§ 151 בדברינו בפרק III על אדות הדרכים אשר בהם נוע ינוע האויר, היו עינינו נטויות רק על הרוחות, ר"ל על התנועה בנטיה האופקית השוררת על פני הארץ; אך עלינו להעיר את אזני הקוראים, כי התנועה בנטיה הזאת היא אחת ושניה לה התנועה בנטית יושר הנפילה, אשר אנחנו יכולים לראותה עין בעין, אם נעלה אבק, או אם נביט אל גלדי-השלג המתנועעים בהאויר בטרם יפלו לארץ. – חכמי הגעאגראפֿיע הטבעית החליטו ודעת שפתם ברור מללו, כי בגלילות הרוחות המסודרים, אשר שם יפוחו תמיד וישאפו אל קו המשוה, ינשב למעלה מהם רוח אחר בנטיה הפוכה, להביא את האויר הדרוש להניע את הרוחות המסודרים. ההנחה הזאת בנויה היא על אדני מופתים עיוניים (טהעארעטיש) ומתאמתת בנסיון. בשנת 1835 בחדש יאנואר חשכו פני השמש ביאמאייקא, ויהי חשך ואפל שני ימים ושני לילות רצופים, מן האפר והדשן אשר עלו מן לוע הר-שריפה (וואולקאן) הנקרא קאזעווין, הרחוק 800 פרסאות, לרוח הנושב באמעריקא התיכונה (אשר שם האי זאמאייקא), בזמן ההוא כסה האפר את ספון האניה המכונה בשם קאנוואי, שעמדה בתוך האצעאן השאנן במרחק 700 פרסאות לפאת דרומית מערבית מן הר הגעש. שלשת הנקודות האלה (ציור שיעורי), זאמאייקא, הר המוריק אש, והאניה, עמדו בקו ישר הנמשך בגלילות הרוחות המתמידים של צפונית מזרחית, מצפונית-מזרחית עד דרומית-מערבית. הרוחות המתמידים נשאו את האפר אל דרומית מערבית בדרך הלוכם, ומדי עברם הפילוהו על ספון מכסה האניה; אבל מקצת האפר התרומם מלמעלה להרוח השטחי, והרוח העליון נשאהו לאחור אל האי יאמאייקא, ושם הפילהו והחשיך בו את עין השמש. נעמוד נא מעט בפנה הזאת, נתחקה על שרשי שנויי התנועות האחרונות, אשר מסבות תתהפכנה בהליכותיהן.
§ 152 השנויים היוצאים מן הכלל, היותר חזקים ונכרים בתנועות האויר, הם רוחות מוססאנים אשר הורתם ולידתם היא בהמדברות ובערבות-ציה אשר לא במעדר יעדרון ולא יעשו צמח.
§ 153 רוחות מוססאנים הם רוחות-פאססאט מצפונית-מזרחית או מדרומית-מזרחית, אשר מעגלותיהם נעו בארחות עקלקלות –. הפעולה הזאת (ר"ל ההטיה) מסתעפת ויוצאת, מן הדקת האויר על שטח ארץ מישור חמה אשר לא תוציא צמחים ומטעים, דקות וריקות האויר תמשוך אליה, כמו באבן-שואבת, את הרוח מן הים, להשיב על כנו את שווי-הערך ההרוס.
§ 154 לרוב ינשבו הרוחות האלה בימי הקיץ, יען אשר קרני השמש יחממו ברשפי עוזם את אדמת העמקים בחום חזק; לכן יסורו הרוחות המתמידים מצפונית מזרחית על חצי האופק אשר אנחנו שוכנים עליו, מדרכם, ויהיו למוססאנים במשך הקיץ והבציר, והרוחות המתמידים מדרומית מזרחית על חצי-האופק הדרומי, יטו עקלקלותם בפרקי השנה אשר יחרף אצלנו החורף והסתו, ולהם יקוץ הקיץ והבציר; והנה כן יחלפו המוססאנים מדרומית מערבית בארץ הודו (אינדיען), שהם רוחות פאססאט מצפונית מזרחית שבים לעומת שבאו; במשך החדשים מן החדש זיו (אייר) עד אלול, ובלשון-ים המעקסיקאני יבואו המוססאנים (ר"ל רוחות פאססאט נוטים הצדה), עד מרום קצם בחדשי תמוז-אב.
§ 155 על החצי הדרומי של האופק לא יגיחו רוחות מוססאנים כבירים, זולת המוססאנים המתחוללים על חופי אויסטראליען. סבת הדבר הזה היא, כי בחצי הדרומי, בערך להצפוני, תמעט גודל היבשה, אשר תוכל השמש להנחת בה חזיזי רשפי קרניה; מלבד זאת יבדל החצי הדרומי של הכדור מן החצי הצפוני, כי רוב חלקי יבשתה, כמו אמעריקא הדרומית ואפֿריקא הדרומית, כמעט כולם משקה, בהיפך הבקעות המשתרעות על רחבי יבשת חצי הצפוני של הכדור, ולכן הם מעולפים בנטיעים מגודלים ובצמחים רבים המגינים עליהם מפני קרני השמש. ממוצא רפיון רעש וכח המוססאנים שאצל חופי אויסטראליען מן המוססאנים האחרים, נוכל לשפוט, כי בתוך חלק-התבל ההוא, לא ימצאו מדברות גדולים, כמדבר סאהארא.
§ 156 למען הפיץ אור על תכונות המוססאנים נשוב אל § 90, ונחזור לדברינו שם על אדות הרוחות הקלים מן היבשה ומן הים, שהם הם רוחות המוססאנים בתמונות קטנות. רוחות היבשה והים יחלפו רצוא ושוב לילה ויום, ויסוד סבתם הוא חום הארץ יומם ע"י השמש, ופעולת הוצאת הקוים המקררת את הארץ בלילה. המוססאנים האמתים הם רוחות-שנה (יעהרליכֿע), ותחת אשר הרוחות הקלים ילכו חליפות יומם ולילה, יחלפו המוססאנים פעם אחת בשנה; וסבתם היא, חום הארץ בימי הקיץ וקרתה בימי החורף. האנשים אשר לחוף ימים ישכונו, בגלילות אשר בין עגולי פניות השמש, מרגישים ויודעים מזג רוח קל המפיח מן הים, רוח היבשה ינעם ממנו, וצבאו בלילה.
§ 157 היותר חזקים ונערצים בין המוססאנים, הם הרוחות אשר על פני האצעאן ההודי, הם משכו עליהם בראשונה את עיני יורדי הים באניות, בגלל רוב גודלם ורקיעי עוזם (מעכֿטיגע אויסדעהנונג), שם יחלקו המוססאנים את השנה לשני פרקים, לימות הגשמים ולימות כליאת הגשמים, ובהם נחזה ראשית מפעלות מזגי הרוחות המשונים האלה, לכן יטה נא לנו הקורא אזן קשבת, כי עליהם נשא מדברותינוץ
§ 158 בגלל טהר ויובש האויר (§ 139) ובגלל קרקע האדמה החשופה, יתחממו בימות הקיץ, המדברות הגדולים גאבי ומאנגאליען, גם ערבות אזיא, בחום לוהט וחזק, וע"י הפיקם את חומם הכביר לחוץ, ירחיבו וינשאו את האויר, על האופן הזה בעצמו, אשר בארנו אצל רוחות הים והיבשה; אמנם הבקעות הגדולות והרחבות האלה, אינן יכולות לפלוט במשך הלילה את כל החום אשר קלטו ביום-קיץ ארוך, הים הוא רחוק ביותר, לקרר את עפרות החול הבוער ברוחות קרים; נמשך מזה שהחום יתגבר ויתרבה בעבי היבשה, ובצאתו לחוץ ינשא את האויר במרחק גדול למעלה, שווי ערך האויר יתערער, והפרוץ ירבה על העומד.
§ 159 החום הנפרץ הזה בימי הקיץ, יעיר מירכתי ארץ את הרוחות הרחוקים, והם יתעוררו יקומו ויסעו הלום עם אויר-הים הקר, ממרחק אלפים פרסאות ויותר. אויר הים הוא מלא באדים אשר מדי יתנו חפשה לחום החבוש, יוסיפו שמן על המדורה, וימשכו אליהם עוד רוחות אחרים.
§ 160 בהשקיפכם על מפת אזיען, תראו, כי הרוחות הטעונים באדים יעברו על רוכסי הרים גבנונים, טרם יגיעו אל מחוז מטרתם אל הבקעות החמות. ההרים ההם ישללו מאתם את הלחות ויהפכוה למטרות עז, ויפליטו כמותים גדולים מחום חבוש, המדיק עוד ביתר עז את האויר, והמרחיב את גבולי המוססאנים עד אחר קו המשוה, ולפעמים עד º15 לרחוב הדרומי.
§ 161 במדה זאת שתתרחק השמש נגבה והחורף יקרב לבוא, יתחילו הבקעות והערבות להתקרר; רוח ים קרה ולחה איננה דרושה עוד, פעולת ההתעבות פוחתת והולכת, והסבות אשר הולידו את המוססאנים מדרומית מערבית כלות וחודלות, בעוד אשר תפרוצנה ותחזקנה הסבות המניחות את הרוחות המסודרים מצפונית מזרחית. הרוחות האלה יכונו בהודו בשם מוססאנים “צפונית מזרחית”, בגלל אשר הם נושבים במשך ששה חדשים בנטיה הפוכה להנטיה הקודמת, אבל באמת הם רוחות-פאססאט, אשר רובם ככולם יבואו מן היבשה, ולכן הם יבשים (בפרט בהודו), ומהם יתחיל שם פרק עצירת הגשמים.
§ 162 למען חרוש על לוח לבכם את תלמוד הנכבד הזה, קחו מפת אזיען ושאו עין על ראשי מדבריה ושרשרות תועפות הריה; הביטו על הככר התיכון הגדול הנשען על גדות הים הכספי, והמשתרע שם קדמה במרחק ג' אלפים פרסאות אנגליות. רחב הככר הזה הוא משתנה מן כמה מאות עד אלף וחמש מאות פרסאות, והוא יפלג לשתי פלגות מקבילות ממעלה º40 לרוחב הצפוני. קחו לכם עט עופרת ומשכו קו בין מעינות מוצאי הנהרות הנופלים אל האצעאן הצפוני, כמו נהר אב, יעניסייא, לענא, ודומיהם, ובין המשתפכים אל תוך הים הכספי לצד דרום, כמו האוראל, ובין אלה אשר ילפתו ארחות מרוצתם וילכו הלוך וכלה, עד התמם בתוך ערבות חות, או הנופלים לתוך ברכות המסוגרות והמוקפות מיבשה מכל עבר.
§ 163 ועתה משכו והתוו את הקו בעט העופרת, להבדיל בין מוצא נהר אמור וסונגארי, ובין הנהרות הקטנים אשר יטו אשורם בעפרות מאנגאליען, ושם יאבדו, או יפלו לברכה, ומן הוא והלאה לפאת נגב הבדילו בין הגלילות המחברים אל האצעאן השאנן, ע"י נהרות ארץ סינים (כֿינא) וארץ הודו (אינדיען) השופכים את מימיהם לתוכו, ובין נפות מאנגאליען, טורקעסטאן אפֿגאניסטאן ופרס, אשר חבור אין להם עם האצעאן. בארח אשר תתאו את הקו הזה (כפי המבואר) ישוב אל הים הכספי, ויסגור במסגרת חבל ארץ גדולה ורחבה ויבשה מאין מים, אשר לה המשרה והשלטון על הרוחות, כמו שיתבאר.
§ 164 הנה ראיתם כי הנהרות האלה ההולכים צפונה קדמה ונגבה אל האצעאן הגדול, יגיחו מבטן הרים תלולים ברמה; ההרים ישללו מן הרוחות את הלחות, כמו שנתברר לנו למעלה אצל הרי האנדים (38–35 §), הם יפרידו בגבולות עזים בין מוצאי הנהרות המשתפכים לתוך האצעאן, ובין מוצאי הנהרות הנופלים אל ברכות ויאורים, והאובדים בערבות חול, ומן רוחות-הים, יפיקו את הלחות, כאשר יוציאו האנדים את הלחות מן רוחות פאססאט מצפונית-מערבית. המוססאנים גם הם באים אל ערבות ובקעות אזיא ריקים ויבשים.
§ 165 בהתרוקנם על האופן הזה מכל הלחלוחית שהיתה אצורה בהם, בהכרח יהיה האויר מבפנים להקו אשר התוינו, יבש מאד, ואזלת כחו להגין על הבקעות השוממות האלה מלהט קרני השמש המפזזים עליהם בימי הקיץ כמעט בנטית יושר הנפילה, המקומות האלה הם מקורות המוססאנים הגדולים הסוערים בהודו, על ידי כן יחמו המדברות וערבות הישימון כ"כ, עד אשר האויר ינשא מפה בכמותים גדולים למכביר. האדים אשר יביאו רוחות הים עתידים להקים את הריסות ערך האויר, יוציאו לחפשי חום רב בהתבקעם; החום הזה יוסיף שמן על המדורה, יגדיל את סערת הרוחות, ויכפיל את הצורך בהם.
§ 166 נעמוד פה רגע קטן, ונתבונן על עזוז גבורת כחות הטבע אשר מפעלותיהם תחז עיננו; ביום צח לא-עבות יתחממו הסלעים והחול בגלילות ההן בחום לוהט, אשר לא נוכל לנגוע בהן מבלי להכוות. שוו בנפשכם שטח איזה אלפים פרסאות חום במדרגה כזאת, ושימו על לבכם כי בכל גאללאן חול או במדה-מעוקבת אבן, הכניסה השמש חום רב, אשר לא יבצר ממנו להחם אלפים מדות כאלה אויר יבש; אם תציירו כל זאת בנפשכם, אז תוכלו להבין אפס קצה המון האויר המתנשא למרומים בכל רחבי אזיען התיכונה, וגם תבינו את עצמת הצורך לאויר קר, למען השיב את שווי המשקל למענהו. ואם נציג את האויר הבא על מנת לתקן, לעומת המחסור הגדול, יהיה דמיונו, כעיר גדולה עומדת בלהב ובגאות עשן, והרחק ממנה בעלית קיר קטנה תנשב רוח חרישית.
§ 167 ועתה נתבונן על חום-החבוש המתגלה בין העננים. הרוחות יבאו מן הים טעונים באדים הנשואים אתם בעד נהרות סיביר, סינים, והודו; בהעבות האדים ההם על ראשי ההרים, במשך ששה חדשים, יתפשט חום כביר, אשר יש בכחו לנדוף לאדים את כל המים, אשר הנהרות האלה שופכים אל הים.
§ 198 במכוני הארץ תפעול היבשה ככלי מעבה בעד הים. כבר דברנו למדי על כמות החום היוצאות באדים מן הים והמחולקת על היבשה, וראינו את פעולותיו הנכבדות על מזג האויר ועל תבואות האדמה, ונוסיף עתה, כי אם נדמה את הים לסיר גדול אשר ממנו עלה יעלו האדים, בעבור כל המים המשתפכים עם נהרות אזיען הגדולים אל חיק האצעאן, תתעורר בקרבנו השאלה, איה אפוא התנור אשר ימציא חום רב, המשפיק להפיץ מים רבים ועצומים כאלה, בתמונת אדים לשלחם בהרים, ולהפכם במטר? –.
§ 169 לפי דעת החוקרים המצויינים ה' פוליע וה' הערשעל, כמות החום אשר תחלק השמש להארץ דבר יום ביומו, מספקת היא להעלות את הטעמפעראטור של 7513 פרסאות מעוקבת מים, מנקודת הקרח עד נקודת הרתיחה. תארו בנפשכם סיר אשר גדלו כנפת וואלליס ועומקו פרסא אחת, ממולאה עד שפתה במים קרים כקרח, הנה גם הם יהיו למים רותחים ונדפים כמעט, אם יקבץ אליהם כל החום אשר תחלק השמש [התנור] להארץ ביום אחד – ובל ישכח הקורא בכוונה, או שלא בכוונה, כי למען מלא סיר גדול כזה במים, לא ישפיקו כל המים המשתפכים אל האצעאן עם נהרות הודו במשך כמה שנים.
§ 170 הנה כן אנחנו רואים את החלק אשר נטל אביר הטבע אל אזיא התיכונה לקחת במשטר הנהגת כדור-הארץ אשר אנחנו שוכנים עליה, הוא מעותד לעורר רוחות מן האצעאן הצפוני, מן הים הסיני, ומן האצעאן ההודי, ועם הרוחות גם את האדים הדרושים בעבור נהרות אזיען הגדולים. האדים לא יבואו עד חבל-הארץ ההיא, כי בדרך יפוצו, ואם אמנם ימצאו בקרבם נהרות כמו אמו-דאריא וסיר-דאריא בטורקעסטאן הנופלים לברכת אראל, אילי ברוסיא הנופל לברכת באלקאש, טאריס במאנגאליע המשתפך לתוך ברכת לאבנאר ודומיהם. בכ"ז אין אחד מן הנהרות האלה אשר ישפוך את מימיו לתוך האצעאן, כלם מובילים מימיהם אל ימים תיכונים, אל ברכות ויאורים אשר אין להם מוצא, או מימיהם יעלו בתור אדים, וכשיעור עלותם יפול לתוכם המטר, באופן אשר לא יגרע מאומה והכל על מקומו יבוא. זאת היא סבת הדבר אשר לא יביאו הרוחות בכנפיהם מטר עבור נהרות הככר הגדול הזה.
§ 171 אמנם היות הככר הזה רוכסי הרים סביב לו, אשר ראשיהם ספונים בשלג עולמים; בצדק נוכל להעמיק שאלה, מדוע לא יתכסו ראשי ההרים, אחרי עבור עדן ועדנים בערמות שלג, אשר יגביהו שיאם עד מרומי שחקים? והשאלה הזאת לא תהיה כמוץ תדפנו רוח, בהזכירנו את דבר החזיון הטבעי הידוע, כי בהמר עתות השנה, המושכים בכחם רוחות טעונים באדים, יפול שלג רב על ראשי ההרים, ורבו יפול על רצועת קו שלג-העולמים אשר שם לא ימס, מדוע אפוא לא יתקבץ בשלג בתל ערמות גדולות?
§ 172 (תשובה) על גבהי ההרים, כבכל בית הטבע, תשתררנה פעולות ממוזגות וממוצעות. החלק הגדול מן השלג, ובפרט החלק אשר אצל קו הקרח יצוק לגלד רגבים גדולים ויגדל בגדלו ובהקפו, כל זמן אשר לא יכבד משקלו, ואז יפול בערמות גבנונים גדולים כמו הררי הקרח הנקראים בשם “גלעטשער געבירגע”. במעמדם הזה יועילו הרבה מאד, בהיותם אוספים את המים בימות הגשמים, ובימות כליאתם ישלחו מעינות להעמקים. אכן גם הקרח והשלג יוכלו להנסף לאדים כמו המים. באמעריקא, מקום יובש האויר, מראה שלג נדף לאדים הוא חזיון תמידי, הכובסות תולות שם את הבגדים הכבוסים ביום קר לנגבם בחוץ. בעת יפול השלג כמדת אצבע אחת או שתי אצבעות, וקנה מדת החום ישפל למטה מנקודת הקפאון, במשך איזה ימים רצופים, אם אם השמש לא תאיר בחומה, השלג פוחת והולך עד כלותו לגמרי. גם בגלילות ווירגיניא, אם יתחזק הקור והדרכים יכוסו בכפור וקרח, לא ימשכו ימיו, אחרי איזה ימים יכלה ועקבותיו לא יודעו, והדרכים יעפרו באבק כבימי הקיץ. החכם ה' אגאסיסס בחן ומצא, כי ההרי הגלעטשער על האלפען ישפלו בקומתם כדי איזה אצבעות בכל שנה, לרגלי הנדיפה.
§ 173 המוססאנים על חופי מערב אפֿריקא גם הם יסתעפו מן הבקעות והמדברות החמים במאד. ארץ מולדת המוססאנים המתחוללים על לשון ים המעקסיקאני, הוא העמק טעקסאס וארץ-רמתים (האכֿלאנד) במעקסיקא, הם יסבבו בטעקסאס ובמעקסיקא את ימות הגשמים. המוססאנים בקאסטאריקי בתוך האצעאן השאנן, יולדו מן החום המתגלה ע"י העבות האדים על ראשי ההרים, בימי הגשמים באמעריקא התיכונה.
§ 174 הביטו עתה על ארץ ערב ועל הים האדום, שם לא יפול המטר; הים האדום ישתרע בתוך טור הרוחות המתמידים מצפונית מזרחית, ברצועת המוססאנים. הרוחות האלה יבואו שמה דרך ארץ יבשה; ראשונה, הם משוללים מלחות, ושנית, לא היו יכולים להפיל אותה על ארץ כזו השרופה מחום השמש. – בנסעם הלאה, יינקו לחות מן הים האדום, וישאוה לאפריקא, אשר שם יוציאוה הררי הלבנה (דיא מאנדגעבירגע) בעבור הנילוס. התבוננו, כי המטר לא יפול כלל על הים האדום, וכי הוא היחיד ומיוחד אשר אין אף נהר אחד נופל לתוכו, וראו כי חלק-התבל אפֿריקא על חפי המזרח, מן הים האדום עד האצעאן ההודי, דומה הוא לתבנית חטובת אמעריקא הדרומית, אשר מתכונתה זאת תביא לה שפעת גשמים.
§ 175 כל אשר נרחיק לכת לפנים בלמוד חכמת הגעאגראפֿיע הטבעית, נוסיף לקח להבין, כי הים, הארץ, השמש והאויר, הם חלקי מכונה אחת, שהיא עמוד התוך אשר עליה תשען הטבע. בכל אשר נפקח עינינו לחדור על מסתרי שפוני טמוני התולדה, רואים אנו משטר נכון ושווי הערך, בין החלקים הדקים מן הדקים ובין הכלל אשר בו הם נאחזים וצמודים. כבר הראינו לדעת (§ 118) כי לו היתה חטובת תבנית מצבי החופים או נטיות הרוח באופן אחר מאשר הם, או לו שוו פני האדמה והיו הרכסים לבקעה (§ 39) או לו היו תנאים וחוקים אחרים ביחוס היבשה אל המים – במלות קצרות – לו היה חק אחד מחוקי הטבע שונה בפרטי פרטיו מאשר הוא באמת; אז היו השנויים נכרים בעולם הצמחים, מורידים את גאון יפעתם, ומשחיתים לרוע את פני העופות והחיות המתפרנסים מהם.
§ 176 העלו בזכרונכם את כל האמור בהפרקים IV .III .II: איך הררי האנדים שוללים את הלחות מן הרוחות האטלאנטים, איך אירלאנד ממעטת את המות הגשמים באנגליא (141 §) ואיך האיים האלה יחדו יפעלו על מזגי האקלים בהאללאנד דאניא ונארוועגען וכו'. הנסיון יורה דעה כי גם השנוי היותר קטן ומורגש במזג האויר, גורר אחריו שנוי רב או מעט במזגי הצמחים ובעלי החיים.
§ 177 אחרי האותות והמופתים האלה, כאור בקר יזרח לנו, כי האומר שכל אלה הם מעשה מקרה, הוא, כאומר שהגלגלים הנוצה והאופנים של מורה השעות התלקטו לאחד במקרה. ומי האיש החכם ויבן זאת לא ימלא רשפי אש דת ורגשי חרדת קדש, בקראו את דברי בן-אמוץ החוזה, המדבר בשיא הגיונו ובתפארת רום בינתו: “מי מדד בשעלו מים ושמים בזרת תכן וכל בשליש עפר הארץ ושקל בפלס הרים וגבעות במאזנים”. – הגעאגראפֿיע הטבעית תאלפנו לדעת, כי לו השתנו תכונת חמר אחד מחמרי הארץ, אז היה כל כדור הארץ שונה מאשר הוא עתה.
§ 178 קחו למשל את הפרח הנקרא בשם פֿיאלע הלבנה, הגדלה בגנותינו, ושימו את לבכם אליה בעת אשר תרים את כותרת ראשה בחלף העתים, בהמר סתיו ואביב; נקרא לקטנה החרשה ההיא, נשאל את פיה, ונשמע מה תענה ומה תחוה דיע על משפטנו אשר חרצנו, על דברת אחדות כחות הטבע. הרואים אתם איך ישח ראשה וקדקדה יקוד בעת עלותה כפורחת? אם תביטו עליה אחרי ימים ושבועות אחדים, תראוה מתפתחת מתנשאת והנה היא מרימה ראשה בגאון. שאלו את איש חכם בחכמת תולדות הצמחים ויגיד לכם, כי מוטבע הוא בטבע, אשר היא צריכה לכוף את ראשה לבעבור תתפעל בקרבה ההזרעה, ואח"כ להרים את ראשה לגמור הפעולה הטבעית ההיא. ואם תוסיפו לשאול את פי איש מלמוד בחכמת הטבע הכללית, יודיעכם פשר דבר, כי לו היה כח הכבד או המשיכה אשר להארץ מעט פחות מאשר הוא, אז לא יכלה הפֿיאלע לכוף את ראשה בזמנו, ולו היה כח הכבד נפרץ לבלי די, אזי לא יכלה להרים את ראשה כדרוש לחפץ קיומה; נמשך מזה שלא היתה יכולה להזריע זרע למינה. אמנם כן אתם רואים כי הפעולה הגרועה והקלה של הזרעת הפרח פיאלע, צמודה ומקושרה בקשר אמיץ עם מצוקי מפעלי כח הכובד.
פרק ששי 🔗
§ 179 עד כה למדנו לדעת תכונות איזה חלקים מן המכונה המחוברת מחלקים רבים, אשר היא הציר שעליה יסובו למודי הגעאגראפֿיע הטבעית; דרשנו חקר טבעי הנהרות, הגשמים, ההרים, העמקים והבקעות, טבעי האדים הבלתי נראים המרחפים במרחבי חוג האוירי, ותכונות האיים המדברות והעננים –, ומתוצאות חקירתם הציץ לנו זהר האמונה, אשר יסודתה בידיעה מושכלת, כי יש אלהים עליון מלך ושליט אשר הטבע כלה אומרת כבוד להדר מלכותו; אבל גם חלקי המכונה אשר לא חקרנום עדנה, אינם נופלים מן הראשונים ביקר תפארתם ובמפעלותיהם הנפלאות; ביניהם הכי נכבד הוא האצעאן אשר אליו נכונן עתה עינינו. כבר נודע לנו, והבטה אחת על פני המפה הכללית גם היא תוכל להוכיח למדי, כי כמעט שלשת רבעי שטח הארץ מכוסים במים, וע“ד השערה אמרו חכמי הטבע, כי משקל כל מימי תבל יכבד 400 פעמים ממשקל כל אויר הנשימה אשר בחוג האוירי, ההשערה הזאת יסודתה באומד, מפני אשר רק במקומות מעטים יודעים אנו את עומק המים –, אכן החוקר ה' מ”פ מערי אשר בעקבותיו אנו הולכים, יצא דק ואשכח, ע"י דרישותיו ובחינותיו במגדל מצפה הכוכבים בוואשינגטאן, כי העומק הבינוני דרך כלל של המים מגיע עד שתי פרסאות ומחצה.
§180 מדוע הגדיל הרחיב אביר הטבע ככה את הים מן היבשה? התשובה על השאלה הזאת עומדת מחוץ לגבול בינתנו – מענין חקירתנו הוא לחקור על יעודיו בהטבע, וכל מפעליו אשר פעל ויצר מאז עד היום הזה; חוקרי מוסדי ארץ (געאלאגען) יספרו לנו, כי בימות עולם כסה הים על רוב הארצות היבשות עתה, עוד יוסיפו להורות כי ראשי הררי האנדים חברו להם יחדו משרידי גופות חיות הים שהיו שם לעולמים, וכי שדרות הנתר (קריידעפֿעלזען) באנגליא, הם מעשי האצעאן וחכמי הבנין אשר אוו אותו למושב, וגם החול אשר בבטן האדמה תחת שטחה, פליטת עבודת גלי האצעאן הוא, אשר פוררו והדיקו חלמישי צור וצחיחי אבנים, לרכך את האדמה ולהכינה כמו שהיא לפנינו.
§ 181 האצעאן מלא הוא עור עתה על כל גדותיו בתי-מעשה מקום אשר ידי רבוא רבבות בונים קטנים, מלאות עבודה יומם וליל, לכונן שטחי ארץ על מכוניהם, ליסד איים ולשית להם על התהום בצר.
§ 182 האצעאן מקבל מן השמש שעור קצוב מן החום, יבלעהו וינצהרו, לתקן בו את אשר נטל עליו לעשות בסדרי טבע הארץ; מקצתו ישלח בימי זרמי מימיו, ומקצתו יפיץ ויחלק בידי הרוחות, יטענם באדים (דינסטע), אשר ישברו את גאון עז החורף הקר, גם יסוכו באברתם מפני להבות להט השמש.
§ 183 האצעאן הוא גם אוצר מים (רעזערווואר), או נדמהו לבור סיד, אשר ממנו יפוצו מעינות לכל נהרות תבל. ממנו ישוקו וידושנו כל נאות שדי, בתור גשמים או בתור מים רצים ומפכים. בפרק החמישי נתברר לנו, אשר אם כי היבשה קטנה בגדלה מן הים, בכ"ז ימשלו המדברות השוממים וערבות הציה אשר על היבשה ממשל רב וכביר על הרוחות המביאים לחות מן האצעאן. מדברות הישימון האלה ימשכו בכחם הנטוע בקרבם, את אבירי הרוחות הנושאים שפעת חשרת אדים, ויאלצום להריק את אוצרם. על האופן הזה נראה כי ברכות שמים מעל ארץ הודו ויתר הארצות הפוריות והברוכות, הן תולדות הברית אשר כרתה הטבע בין האצעאן והרוחות, ובין המדברות והאדים והחום נושא כליהם, שהם כלם טבעות בהשרשרת המחברת את הים והיבשה, במפלאות משטרי הטבע.
§ 184 גם הגעאגראפֿיע המדינית (1 §) תוקיר את יקר גדולת האצעאן ותכבד את חין ערכו, כי הוא הרוח החיה באופני המסחר, ולו נתכנו עלילות המרכולת. האצעאן ינשא וינטל אלינו את כל מיני הסחורות, מחוט עד שרוך נעל, מדבר מחסור אשר לא נוכל להיות בלעדו, עד שכיות החמדה מרהיבי עין; והלא גם העננים אשר מטריהם יוציאו לחם מן הארץ, לסעד לבב אנוש, פרי האצעאן המה. בכף העשויה מכסף אדמת פאטאהזי או מעקסיקא, אתם מוזגים את יערות הדבש (צוקקער) המובאים לכם מארץ הודו, עם משקה הטהעע אשר הובא לכם מארץ כינא, או אם משקה הקאפֿפֿעע מגלילות עגולי הפניות, את כל אלה הצמיח הים ע"י ענני אדיו אשר התהפכו למים, גם נשא אותם אליכם, כמו קרובים אנחנו אל אחינו באמעריקא בהודו ובאויסטראליען, בעוד אשר רחוקים אנחנו אל העם היושב בסיביריען, יען אשר רחוקה היא מן הים. העמים אשר על חפי ימים ישכונו, הביאו לבב חכמה לאחוז במסחר, לעבור ארחות ים, לעשות מקנה וקנין עם עמים היושבים בקצוי ארץ, ולהרים את קרן ההשכלה –, אולם ההרים המתנשאים על היבשה, יפרידו בין אחים, ישביתו את המסחר ויורידו עוז מבטחו.
§ 185 מימי הים הם מלוחים. מדוע המה מלוחים? ומאין יבוא לקרבם המלח? השאלות האלה הן נשואות על שפתי משכיל והדיוט יחד, ומכל התשובות אשר נאמרו ונשנו עד היום הזה, אין תשובה אחת נכוחה וטובה. אנחנו נלך הלאה בעקבות הדרך אשר סללנו לנו לדון מן המאוחר אל הקודם, להורות את העבודות והמלאכות אשר נטל היוצר על מלח הים לעבוד בסדרי מלכות הטבע, ולברר, איך גם המלח הוא דבר אשר לא תכון הארץ בלעדו. אחדים החליטו כי מימי הים נעשו מלוחים, לתכלית מניעת באשם, אך דבריהם מאפס המה, כי באמת לא יפלו המים הטהורים תחת הבאשה רק בקושי גדול ובזמן רחוק אשר אין לשער; ועדים נאמנים על סתירת ההשערה הקודמת, הלא הן הברכות הגדולו, אשר מימיהם לא יבאשו, ונהפוך הוא, כי ינעמו וימתקו לעולם.
§ 186 עוד חשבו רבים למשפט, כי מלח הים הוא משארת וגרעון מן האדמה (באדענאבזאטץ) אשר הפרידו הגשמים מרגבי הארץ אשר בהם דובקו, והנהרות רחצום והדיחום והביאום אחרי כן אל חיק הים ששם נצברו שנות מאות רבות, כי יציאת האדים לא יכלה להוציאם משם. ההנחה הזאת יכולה להיות צודקת רק ביחוס חמרי השיד (§ 33) אשר ראינו (§ 26) כי בעח“י שוכני הים יקחו ממנו את כל הדרוש להם לחפץ בניניהם, והחמרים האלה לא יחסרו להם כל עוד ינהרו הנהרות אל הים – אולם בנוגע להמלח המצוי, אשר חלקי הרכבתו, היסודות כֿלאר ונטריום, שאיננו נצרך כלל לבעח”י האלה, המשתמשים בו לפעמים רחוקות מאד ובשעורים קטנים מאד. נודע הוא כי הים לא לבד אשר איננו לוקח את המלח מן היבשה, אך להפך, שטחי-המלח הנמצאים במעבי האדמה גם מם ממי הים יצאו וממנו שרש גזעם – אבל לפי המטרה שהצבנו לנו בספר הזה אחת היא להקוראים אם נברא מתחילה מתוך הים, או הובא שמה ע“י פעולת טבעיות נמשכות מראשית הבריאה, כה או כה, הן המלח נמצא שם עתה, וכאשר יעידו שרידי ברואי קדם שהם אבן הראשה לחכמת הגאעלאגיע, נמצא גם בימים ההם המלח בתוך הים; פליטי גויות בעח”י שוכני הים אשר נמצאו במעבה האדמה, לא ינכרו אותותיהם כי כי בתוך מים מלוחים ישבו.
§ 187 המלח יחזק ויגדיל בתוך הים את כח התנועה (דינאמישע קראפֿט), ר“ל ע”י המלח יוקל מהלך גלי-הזרם ההולכים (שטראמע), אם היה הים מלא מים מתוקים, כי אז לא הלך הזרם “גאלפשטראם” המפיץ את חמו בעתות החורף על איי בריטאניה, ולולא היו מימי הים מלוחים, כי עתה השליך החורף את קרחו כפתים, והקור הניח את חותמו על פני הים, ובמקום שם עתה אניות יהלכון, כסה אזי מכסה עתיק כמו שנבאר.
§ 188 חוק התגדלות מדת המים ע“י הוספת החום, משתנה שנוי גדול בחזיונותיו, במים המלוחים והמתוקים; אם יחמו מים מלוחים ביום קיץ ואח”כ יתקררו, אז תקטן מדתם –, אמנם המים המתוקים בהגיעם במדריגת קרירותם אל הנקודה הרשומה על כלי פלס החום במספר º39 אז יחדלו להתצמצם, וברדתם עוד למטה מן הנקודה הנזכרה, יגדלו ויקלו עד התהפכם לקרח אצל נקודת-הקפאון º32. היוצא לנו מזה, אשר לו היה הים מלא מים מתוקים, אז היו המים היותר קרים מתנשאים לצוף על פני המים החמים, מפני קלותם – לא כן הוא במים מלוחים, כי הם יתצמצמו ויכבדו ככל אשר יוסיפו להתקרר עד הגיעם אל נקודת º29, ולא אל נקודת º32 בהמתוקים. הנה עתה יבין הקורא כי בכל קור ממדריגת º39 מעלות, יתכסה הים של מים מתוקים בשטח מים קרים על כל רחבו, אשר לא כן הוא בים של מים מלוחים, כי המים הקרים יכבדו וירדו למטה, והמים החמים יעלו על פני הים.
§ 189 החוק הטבעי אשר המים המתוקים יתגדלו במדתם אחרי עלותם במדריגת קרירותם יותר מן הנקודה הנזכרה (º39), גם החוק הטבעי אשר הנהרות והנחלים יתחילו להקפא לקרח מלמעלה למטה, הם נכבדים ורבי פעלים בסדרי הטבע; הקרח והמים ינהלו את הטעמפעראטור החיצונית (דורכֿלייטען) בעדם רק בקושי גדול, לכן יוכלו הדגים לחיות ולהתקיים תחת מכסה הקרח אשר מלמעלה, ותגרת יד הקור לא יגיע עדיהם, כי גם שטחי המים הבלתי נקפאים לקרח אשר על ראשם, הם חומר מפני הקור, כי מיד אחרי אשר נתקררו המים העליונים במדריגת מעלת º39, יחמו המים אשר מלמטה. לולא החוק הטבעי הזה היו מימי הנהרות קופאים לקרח ממטה למעלה, ולרגלי זאת היו שוטפים ועוברים בהמסם, ועל גדותיהם לא היו נאות שלום לאדם ולבהמה.
§ 190 הפעולה הטבעית בהתהפך מימי-ים (זעעוואססער) לקרח, תציג לעינינו מחזה נפלא. – רחוק הוא מאתנו הציור כי הים היה יכול להקפא מן התהום עד למאלה; ידוע הוא כי הנהרות הם באגמי מים בערך עומקם נגד הים, אבל יד הקור גם מן הים לא תשוב ריקם, המים העליונים יתקררו, וע“י כבדותם ירדו למטה, ומים חמים יעלו לקחת את עמדתם, כעלותם ישפכו את חומם על כל סביבותיהם; אפס לא ע”י הוצאת קוי החום, כי המים לא ינהלו את החום, כאשר לא תנהל חתיכת ברזל את קוי האור, כמבואר למעלה, רק ע"י הפקת האדים יעשו מסלות לחומם.
§ 191 החוקר המפואר פראפֿעססאר טינדאלל הורה והוכיח בדרושיו שדרש לפני קהל חכמי האינסטיטוט של המלכה בלאנדאן, ובבחינותיו הפשוטות והקלות שהראה לעיניהם, כי שטח פני המים עומדים לשטנה כצור מוצק לעומת קוי חום-החבוש השואפים לצאת; הוא העלה חזיון יפה, וישיתהו לוית חן להוכחותיו הנמרצות, אך צלחה בידי רועי שאטטלאנד לפני מאות שנים, לגלות ענין נכבד, מבלי אשר ידעו כי חדשה הם מגלים. אם חפץ השאטטלאנדי ללון בלילה בחוץ, והוא ידע כי לרגלי פעולת הוצאת קוי החום הנוהגת בלילה יתקרר גופו ובשרו מקרח, נוססה בו רוח עצה, למנוע את העברת החום מגופו אל האדמה, רפד יצועו בנהלולו ההרים, ולשים מעצור ליציאת החום מגופו אל האויר, הלך אל הבאר ושם טבל את מעילו מעט, ואחרי עשותו זאת השתרע על יצועו ויתכס במעילו ויישן לבטח. גם בן שבט העסקימאס יבנה את ביתו מן השלג להסתר מפני הקור. הנסיון יורה, כי יש תכונות נפלאות להמים, בין היותם מלוחים או מתוקים, נוזלים, נקפאים, או אדים, ביחוס אל כח החום, בכל מצב שהם נראים בו, מן המצבים הנזכרים, יבלעו כמות רבה מן החום, ופרידתו תקשה עליהם מאד.
§ 192 אחד ממיודעינו הביא לנו פעם מעט מים מן הים השאנן, לקחנו כלי זכוכית, גבהה לערך 18 אצבעות והיקפה לערך 9 אצבעות, מלאנוה בהמים ההם והצבנו בה פלס החום ופלס המשקל-המיוחד (שפעציפֿישעס געוויכט) כל אלה הצבנו פתוחים בתוך אויר שמדריגת חומו היתה 23 מעלות, למען נוכל להתבונן על פעולת ההקפאה; ויהי במדה הזאת שירד הטערמאמעטער כן גבה פלס-המשקל, והורה כי המים יתעבו ויכבדו מדי התקררם. החזיון הזה נמשך כל עוד שלא הגיע הבאראמעטער עד º27, מיד אחרי הגיעו להנקודה הזאת, נולד לעינינו חזיון טבעי יפה מאד: על תושבת הכלי נתהוו חלקי קרח, ובתנועה נמהרה עלו אל השטח וירוצו ממטה למעלה, ומן העת אשר נתהוו חלקי הקרח עלה פלס החום עד º28, ונשאר על מצב הנקודה הזאת, כל זמן שלא קמה הסערה הקטנה הזאת לדממה.
§ 193 אלה הם היסודות אשר עליהם יסדנו את ההנחה, כי המלח יעורר בתוך האצעאן את הכח-המניע המסבב את התנועה בנטיית יושר האנך (ווגערעכט), והכח הזה לא היה יכול למצוא מקום בים של מים מתוקים, מלבד התנועה הישרה בנטיית האנך יעוררו גם התנועה האופקית האחוזה בעקב הראשונה, ובזאת נוכל לדמותה אל האדים, הפועלים כעין פעולה זו בתוך האויר.
§ 194 המלח אשר בימי הים יסבב מצדו ביתר שאת את התנועה האופקית, מאשר יסבבו האדים את תנועות האויר. הבה נבאר את הלמוד הזה בבאור מספיק: המים היוצאים מן הים בתור אדים, הם רק מים מתוקים, יתחייב מזה, שהמים אשר ישארו בים הם מלוחים וכבדים ביותר, ולהפך ימתקו ויקלו המים במקומות ההם על הים, אשר שם יתעבו האדים האלה ויפלו. – גם לא יוכל להיות ברית האחדות ושיווי המשקל במקום אשר שם ימצאו חומר מים רבים מתוקים ומלוחים, כי המים הכבדים יאלצו את הקלים לעזוב את מקומם ולא יתנו להם מנוחה, הנה זאת היא סבת זרמי הים. שנית, לא היו המים יכולים לעלות בכבדותם, בהיותם מתוקים, גם ע“י הפקת האדים. הבדלי המשקל בהשתנות מדריגת חום המים המתוקים אינם גדולים כ”כ כהבדלי המשקל בשנויי מדריגות החום ההן בעצמן במים המלוחים; נמשך מזה כי בהמתיקנו את מימי המים המלוחים, נהפוך את הזרמים ההולכים בשטף עז על במתי תהומות הומיות, לנבכי שקט ומצולה.
§ 195 מלבד זאת נראה, כי הדבר אשר יגדיל או יקטין את כמות המלח בהים, הוא יגדיל גם יקטין את המשקל, ועל המלח יפעלו פעולה עזה, תקופות השנה, הקיץ והחורף, החום והקור, המטר ויציאת האדים, הנהרות המשתפכים לתוכם, וגם תולעי היציקה הנראים בעזר כלי מגדיל הראות, ובים של מים מתוקים תסורנה כל הסבות האלה, זולתי הקור והחום הפועלים עליהם גם הם פעולה רפויה כמבואר.
§ 196 אם נבוא לדון מקוטן הבעח“י האלה, וגם מבלתי הראות בעין את מלח הים, כי גם פעולותיהם לא תמצאינה לשום את הים כמרקחה, להעלותו הרים ולהורידו בקעות – אז נשגה הרבה. אם יוקח תולע מרבה הרלים (פאליפ) קטן אחד להתבונן ולהתחקות עליו ועל עבודתו, הן יקטן ערכו גם מנטף אחד מים, אולם אם נשא את ראשם יחד ועל כל עבודתם נשית עין, אז נתפלא עליהם מאד. דמו נא בנפשכם את הפאליפ בגדלו ובכחו לנגד האדם או השנהב, ואח”כ דמו את הבנינים אשר בנו הפאליפען, ספסלי-החול (זאנדבענקע) בהימים, וסלעי הים התלולים, אל שרידי חרבות הבנינים אשר בנו דורות הרבה מבני אדם למשגב לדור נולד; שוו נא את איי האלמוגים (קאראללענעינזעלן) אשר באויסטראליען, מלאכת ידי הפאליפען, לעומת פארי העמודים (פיראמידען) אשר הקימו בני האדם במצרים לעומת חרבות מקדשי אלילי-קדם בהודו, או לעומת החומה אשר הקיפה את ארץ הסינים – אז תראו איך יגדל זה עם לא-עז, על האדם אשר לו העוז והמשרה בממלכת הטבע – אכן ישנו חק מוסד שורר בהטבע, אשר כל שיקטן בעל-החיים, כן תגדל שיעור העבודה אשר יעבוד ושיעור המלאכה אשר יש למינו לגמור בהטבע.
§ 197 כל האיים והסלעים האלה הנטועים בתוך האצעאן, תלולים הם מחמרים קשים הלקוחים ממימי הים – לולא נלקחו ונפרדו מן המים שבים החמרים הכבדים והקשים, לתכלית זה, כי עתה היה משקלם שונה מאשר הוא, אכן בעת שהחמרים האלה ילקחו ויתפררו בקצה אחד של האצעאן, יביאו הנהרות לתוכו חמרים חדשים בקצה אחר, וכן הוא גם בהמלח אשר בהמים. כבר יצאו חכמי הטבע חשבו ומצאו, כי לו היה ביכולת האדם להוציא את כל המלח מן האצעאן, אז הספיק לנו המלח לכסות את כל שטח אדמת איירופא, במצע עב כדי פרסא אחת; עתה בהמצא המלח בתוך הים בכמות גדולה כזו, הן הוא רב פעלים ורב מעללים, כי בנפלו תחת שנויי הקור והחום, תחת הפקת האדים והתעבותם, יוסיף כח ועצמה להתנועה בקרב האצעאן.
§ 198 נחפשה עתה לראות את חזיונות כח התנועה בהים, ולזה נקדים חק אחד אשר יאיר לנו הדרך אל חדרי משכיות הטבע ששם חלקת למודי מערכות זרמי הים הפשוטים וההפוכים, ספון; וזה דבר החק, בכל חלק-ים שיצא ממנו זרם-מים, בהכרח יבוא אליו זרם-מים אחר, כי בלעדי זאת הלא דללו וחרבו מימי הים על ידי הזרם אשר ירחיק את המים, ואז לא היה גבול לים, ולא היה לו חוף אשר עליו יסמכו כל חכמי הבנין במדדם את גובה הארץ, לאמר, “כזה וכזה יגבה מן החוף”.
§ 199 טרם נחקור על מהלכי זרמי המים ותנועתם, אשר יוליכו את רבי החובלים שולל, נציע עוד חק שני אשר הוא כפרוזדור להיכל הידיעה הנכבדה הזאת; החק הזה יחייב, אשר הם יהיה משקל-המיוחד של המים בחלק אחד מן הים, רב או מעט מן המים שבמקום אחר, יהיה ההבדל הזה מאיזה סבה שיהיה, ויהיה המרחק בין שני המקומות האלה גדול או קטן, יזרמו המים היותר כבדים בדרך קצרה אשר ימצאו, אל המים היותר קלים, ולהיפך יהיו הקלים רצים והולכים אל המקום אשר משם באו המים הכבדים. על פי החוק הזה נראה, כי מן הים הבאלטי ילך זרם תמידי אל ים הצפוני (נארדזעע), מימי הים הבאלטי אינם כ"כ מלוחים וכבדים כמימי הים הצפוני – יתחייב מזה שהזרם העליון יהיה הזרם הבאלטי ההולך לצפון, והזרם התחתון המלוח והקשה יהיה הזרם הצפוני, ההולך ומשתפך לתוך הבאלטיק.
§ 200 לקבוע בזכרונכם את החוק הטבעי הזה לבל ימוש מלבכם בעת אשר תצעדו לפנים על שדה הידיעה הנוכחית, נמשול לכם משל: כי אצעאן הקרח הצפוני מלא הוא שמן ניתך ונוזלי, והים הקאראיבי ולשון ים המעקסיקאני יחזיקו בקרבם מים מלוחים, ידוע הוא כי השמן צף על המים מפני קלותו, מעתה יבין כל איש כי מימי הים ולשון הים ינהרו אל האצעאן, האצעאן יציף את שמנו על פני המים אל המקום אשר משם יצאו המים הכבדים, לרשת את מקומם שנשאר ריק.
§ 201 אם תוסיפו לצייר בנפשכם כי קוסם אחד חכם חרשים ונבון לחש, הפך במצות פיו את השמן הצף על פני הים הקאראיבי ועל פני לשון-הים המעקסיקאני, למים מלוחים, ואת מימי הזרם אשר הלך מן הימים האלה לתוך האצעאן, הפך בלחשיו לשמן, אז נראה עין בעין את התנועה התמידית אשר תוליך בלי חשך את המים מן האזור החם אל הקר, ואת השמן מן האזור הקר אל החם; אכן באמת מלבד תנועת רצוא ושוב הזאת, נמצא על הים גם את הקוסם הגדול אשר ידו כוננתהו, אמנם הוא לא יהפך שמן למים ומים לשמן, אך מיד אחרי קרוב מימי הציר הצפוני והדרומי במרוצתם אל קו המשוה, ומימי קו המשוה אל הציר, ינופף עליהם את מטהו וישנה את משקלם המיוחד, וכן יחולל את תנועתם. עד לבלי חשך.
§ 202 הקוסם הגדול הזה, הוא החום, ומטהו אשר בו יעשה את האותות והמופתים, היא שרשרת שבה חוברו כטבעות, הקור, המלח, קרני השמש, ורוחות השמים; הפקידים האלה יעשו עבודתם מבלי הרף אף רגע קטן, וכל אחד לפי דרכו ותכונתו ישנה את משקל המים, ירבה או ימעיט.
§ 203 הביטו כעת על המפה הכללית, ותראו את הים הצפוני מכוסה שטח גדול מאד, ולא יתחבר עם הים השאנן רק דרך המערב הצר הנקוב בשם “בריח ים בעהרינג” (בעהרינגישע שטראססע) אשר לא יוכל זרם גדול מן האצעאן השאנן לבוא בתוכו לעבר בו; המוצא הראשי ממוצאי ים הקרח הוא המחברו עם הים הטאלטנטי, המעבר הזה ישתרע במרחק גדול הנשען בקצה אחד לגדות נארוועגען, ובשני לגדות גרענלאנד, ובתוך נטוע האי איסלאנד, אשר בקרבו יתפרדו המים ההולכים אל ים הצפוני עם היוצאים ממנו.
§ 204 אם יש נכונה בפי החוק הנזכר (§ 199), ואם באמת יש ביד הקוסם – החום, לעשות את כל אשר ספרנו, נוכל לחרוץ משפט, כי מימי הימים אשר אצל קו המשוה צריכים לרוץ במרוצה תמידית אל הים הצפוני, ומימי הים הצפוני צריכים ללכת נגבה אל אזור החום –. ובאמת כן הוא במציאות, הזרם גאלפֿשטראם יוליך את מימיו החמים אל ים הקרח הצפוני, הדרך המעבר אשר לעבר איירופא, בעוד אשר יוליך הזרם הגרעלאנדי מן ים הקרח חוצה את המים הקרים, דרך המעבר האחר. מימי הזרם (גאלפֿשטראם) ילכו במהירות ובהמון כ"כ, שגם בבואם אל הים הצפוני, לא עד מהרה יכלו ויאבדו עקבותם; גם על יד החוף האממערפֿעסט במעלה º78 לרוחב הצפוני והרחק ממנו והלאה, עוד הזרם בעצם כחו, והוא יפיץ שם את חומו שגם בימי חרף עז תוכלנה האניות לשית להן נתיבה במים ההם, שהוא דבר רחוק והזון יקר מאוד במימי ים הקרח.
§ 205 קחו לכם מפת הימים (אלקעאנאגראפֿישע קארטע) אשר עליה רשום בשרד מערכות התנועות בהאצעאן, ותראו כי זרם אחד יגיח ויצא מן הים הקאראיבי, ויסור משם דרך לשון-ים המעקסיקאני לאורך חופי אמעריקא, ומשם יפן לצפונית-מזרחית ויעבור בין איסלאנד ואיי בריטאניה, עד פגעו בים הקרח הצפוני, הוא נקוב בשם “זרם החם”, יען מוצאו הוא מן האקלים החם אשר אצל קו המשוה
§ 206 לפי החוק המבואר (§ 198) בהכרח יצא זרם מן הים אשר יבוא לקרבו זרם אחר, אמנם כן הוא, שני זרמים ינקופו מפה: הזרם האחד בין גרענאלד ואיסלאנד, והשני דרך לשון-ים הבאפֿפֿיני ובריח ים דאוויס; הזרמים האלה ירוצו מגלילות הצירים ולכן מימיהם הם קרים, וזה שמם אשר נקרא להם “זרמים קרים”.
§ 207 התבוננו על המפה האקענאגראפית על מהלכי הזרם החם, הרץ בתוך ים האטלאנטי השאנן וההודי, אל הצירים, ועל הזרם הקר הרץ משם אל קו המשוה. ציירו בנפשכם כי אתם כולכים באניה למערבה של צרפת או אל נייפֿונדלאנד, ובכלי פלס החום אתם מודדים את מדרגת חום המים בכל משך נסיעתכם, אז תראו כי המים יהיו קרים מעט ופתאום תמצאום חמים, ובראותכם את השנוי הזה תאמרו בלבבכם, אין זאת רק באו המים האלה ממקום חם, כי איך יוכלו להתחמם כ“כ במקום ובאויר זה; ועד צדק ישוב משפטכם – כי באמת יצאו המים ממקור אקלים חם. בהרחיקכם לשוט ובקרבכם אל נאייפֿינדלאנד, יתהפכו המים החמים פתאום למים קרים, והשכל הישר יורה לכם גם אז לאמר המים האלה לא יכלו להתקרר פה כ”כ, ברור הוא כי מגלילות הקור באו –. מדריגת חום המים תענה בהם, לדעת מאין באו, ולאן ילכו.
§ 208 נכונן עתה לבנו לחקר תכונת הזרמים המורגשים במאד ליורדי הים באניות, מפאת מרוצתם העזה. הזרם הגדול אשר בצדק יתגאה על כל אחיו, הוא זרם “הגאלפֿשטראם”, אשר הוא חזיון נפלא בגאון תקפו וביפעת חמדת הודו; הגאלפֿשטראם הנהו כמו נהר בתוך האצעאן, גדול מכל נהרות תבל יחד, חופיו הם המים הקרים, צבע מימי תכלת כהה (דונקעלבלויא), והם נכרים ברצועת הגבול המפרדת בינם ובין יתר מימי האצעאן, עד אשר נקל הוא לראותם בעת אשר ילך צלע האניה אל הזרם הזה אל מימי התכלת, וכל האניה עומדת במים הירקרקים הקרים. לשון ים המעקסיקאני הוא מקור הזרם, וים הקרח הוא האשד (מינדונג) אשר לו. הביטו נא את דרכיו על פני המפה.
§ 209 בהביטכם שם תראו, כי הזרם הזה יולד אצל גדות סענעגאמביען ולשון-ים ביסקאייא, משם הוא הולך לאורך חפי אפריקא, הולך וכונס חום רב, בין עגולי פניות השמש יתחבר עם הים, ומשם יפרד והיה לשני ראשים אצל מצר סט' ראקק בבראזילען. הראש האחד הגדול מן השני יסוב בדרכו ימה, לגלילות החום הלוהט בלהבות קרני השמש, ויפול אל תוך הים הקאראיבי. הזרם יתקרר בשיעור איזה מעלות מחומו הגדול, וישתפך אל לשון-ים המעקסיקאני, אשר נוכל לדמותו לסיר גדול, שממנו יפוצו המים החמים לגלילות הקור הצפוני; המים החמים מלשון ים המעקסיקאני והמים הקרים המלחכים גדות נאוויא-זעמליע בצפון לא יוכלו להשתוות, לזאת תעמול הטבע לפשר ביניהם –; אך היא בעצמה תחבל את מעשי ידיה, היא מפיצה את המים החמים אל מקום הקרים, והקרים אל מקום החמים, אך ע“י החום והקור החיצוני ישובו להיות כבתחלה. המים החמים ינהרו מלשון-ים מעקסיקא בנהר גדול ועמוק כדי 3000 רגל ורחב כדי 60 פרסאות, ובעברם דרך בריח-ים הפֿלארידי, ירוצו ארבע פרסאות בשעה, משם ילכו צפונה לאורך חפי אמעריקא, שם יתרחבו על פני האצעאן, ויכסו במצע שטח חם רחבי מיליאנען פרסאות מרובעות. חיות הים וכל צמח ובעח”י אשר יצמח ויהיה על אדמת האיים ועל חופיהם, יתחמם בעת החורף ע"י החום הזה.
§ 210 אם היה באפשרות לאסוף את החום הנשוא עם הזרם הגדול הזה לאחד, אזי יכולנו להתיך בו מגדל רחב-ידים כמגדל-הקדם, מברזל מוצק לנוזלים – החום הכביר הזה הוא סבת החזיון אשר נחזה, כי בעת השתרר הקור והשליכו קרח כפתים בגלילות אמעריקא, ירעו הרואים בבריטאניה, היושבת בין מעלות רוחב ההן שביניהם תשתרענה הגלילות שבאמעריקא, את צאנם על נאות מרעה.
§ 211 בלכת הגאלפֿשטראם אצל נאייפֿונדלאנד, יאחז דרכו כמו הסב פניו נגבה. סבת הדבר הזה המה הסלעים הגדולים העומדים לו לשטנה, והמים הקרים והכבדים אשר יזלו הלום מבריח-ים דאוויס אצל הסלעים; כאשר ירחיקו המים הקרים משם אל מקומות עמוקים ביותר, ישפלו לרדת תחת מימי הגאלפֿשטראם וירוצו נגבה, עד פגעם באיי הודו המערבית (וועסטאינדיען) במדריגת הקור º13, ושם ימזגו את אויר הגלילות החם מאד. על האופן הזה ישא הגאלפֿשטראם, אשר עם מימי הים לא יתבולל, את החום מן המקור שבו ימצא במדה נפרזה למקום חסרונו, וישא מים קרים אל מקום חסרונם, וכן הולך ומפקח לבל יחסר המזג באויר הצפוני הקר, ובאויר הלוהט שבין עגולי הפניות.
§ 212 החום יפליא פעולותיו בתוך המים אשר הוא מלא אותם, ישפוך רוח חיים על התולעים המאירים וירמשו לרוב, והמונים המונים ינהרו אל חפי איירופא בלילה – ובעת תתחולל רוח סערה יזהירו התולעים האלה בקוי נגה על שולי פאתי הזרם, אז יתדמה הזרם אל מחזה שבילי-החלב (מילכֿשטראססע) אשר ברקיע השמים, ועוד יתר שאת ליפעת הדרו.
§ 213 עוד תכונה נכבדה אחת יש להגאלפֿשטראם והיא נפלאה מאד, כי בקרבת גדות אמעריקא תגדל כמות המלח בו, מכמות המלח במימי הים, ולכן תבחרנה האניות דרכן במים היותר קרים, כי בו בכבדות תתנהלנה מרוב המלח.
§ 214 פנו נא עתה אל החלק הצפוני מן הים השאנן, ותראו אצל גדות אזיען זרם אחר; הזרם הזה נקוב בשם “זרם היאפאני השחור” (דער שווארצע יאפאנישע מעערסשטראם), אך הוא לא יוכר כ"כ למראה עינים מן הים; אף גם בזאת יבדל מן הגאלפֿשטראם, כי מקום חבורו עם הים הצפוני, הוא צר וקטן מהכיל תנועת-מים גדולות ומסודרות, בין המים החמים מעגולי הפניות והמים הקרים מגלילות הצירים, כאשר הוא בים האטלאנטיק.
§ 215 למען יבינו הקוראים על בורים את הבדלי הזרם האחד ממשנהו וסבת ההבדלים ההם, נעריך את גבולות האצעאנים האלה, מערכה מול מערכה; קצה הגבול הצפוני, של האצעאן השאנן, הוא אצל º60 לרוחב הצפוני; אולם האצעאן האטלאנטי כאשר עינינו הרואות על המפה, יתחבר וישתפך לתוך ימי הצירים; לכן בהיות מטבע המים להתקרר ולעלות בכבדותם עד רדתם אל נקודת הקפאון, ובהיות הכח הראשי המוליד את התנועה בהמים, מסתעף לרוב מהבדלי המשקל המיוחד, דבר הלמד מזה, כי ההבדל הזה לא ימצא מקום כ"כ בחלק הצפוני של הים השאנן כבחלק הצפוני של האטלאנטיק.
§ 216 נתחקה נא על שרשי הבדלי-התכונות, שבהם יבדלו שני האצעאנים, ואז נפיץ אור על השאלה הקודמת; השטח הקר של מימי החלק הצפוני מן האצעאן השאנן, יתפשט בין º60–º40 לרוחב הצפוני, ומדריגת הטעמפעראטור הממוצעת שם, היא לערך מעלת º45 במעלות הבאראמעטער, בעוד אשר מימי הים הצפוני, המשתפכים לתוך האטלאנטיק קרים במעלות º28, – הנה זאת היא אשר נוכל להשיב ביחוס סבות הזרם הקר והבדליו. עתה נחקורה על מהות הזרם החם.
§ 217 מימי האצעאן השאנן בין עגולי פניות השמש, אינם חמים במדריגת חום גבוהה כמימי לשון-ים המעקסיקאני, או ים הקראיבי; בעבור זה: הים השאנן יצר לפאת צפונית מן קו המשוה וירחב לפאת דרומית, בו לא נמצא בריחי-ים צרים ומעוקלים אשר יוכלו לעצור בעד מרוצת המים מן עגולי הפניות ומן הציר הדרומי. המים היותר קרים הם בפאת דרומית, שמה ינהרו חמר מים רבים, המים אשר יתחממו בגלילות עגולי הפניות ורצים הלום, לא ינוחו על מקום אחד כמימי הים הקאראיבי אשר היבשה תעצרם מהתרחק נגבה, מימי הים השאנן, כאשר ישתנה משקלם-המיוחד ע"י אויר החיצוני, מיד נוע ינוע נגבה, – או נאמר במלות שונות; מימי הים הקאראיבי יחכו עד בוא עתם להשתפך בזרם הגאלפֿשטראם ומשם יתחממו, ונהפוך הוא בהמים אשר באצעאן השאנן הם ינועו ויפשטו מיד אחרי אשר נתחממו בשעור מספיק, לכן לא יוכלו לעולם להתחמם במדריגת חום כמימי האטלאנטיק; בים האטלאנטי יתחממו המים בין עגולי הפניות, ויתקררו בגלילות הצירים, נמשך מזה שהבדל המשקל בין המים המתחלפים מחום לקור ומקור לחום, גדול הוא מאד, ומזה נבין למה יפעול כח התנועה שהוא תולדות הבדלי המשקל המיוד, בתוך זרם הגאלפֿשטראם, ביתר עז וביתר אומץ, מאשר יפעול בזרם היאפאני.
§ 218 למען ברר יותר את כל האמור עד כה, ולעזור להקורא בהבנת הדברים ההם, נציע לפניו כמה שאלות על יסוד המבואר בסימנים האחרונים: הביטו על מפת הימים והורו את מקום הזרם היאפאני? איזה בריחי-ים יחברו את האצעאן הקרח הצפוני עם אצעאן השאנן, הצרים או רחבים בריחי-ים ההם? היוכלו לעבור בהם גלדי-קרח גדולים? [הררי קרח גדולים לא יוכלו לעבור דרך בריח-ים אלה, ולכן לא יראו ולא ימצאו בחלק הצפוני של הים השאנן, בעוד אשר הם באים יום יום אל החלק הצפוני של הים האטלאנטי], איה הוא גבול הצפוני של הים השאנן וגבול הצפוני של האטלאנטיק? מדוע יקל משקל המים בצפון הים השאנן ממשקלם בצפון האטלאנטיק? (מפני אשר אינם קרים כ"כ), איזהו מדריגת החום הממוצעת, של מימי הים השאנן לצפון המעלה º’40? (§ 261) מדוע מימי הים הקאראיבי חמים המה ממימי הים השאנן שבעגולי-רחב החם? (§ 217).
שוו נא בנפשכם קוראים יקרים, כי היבשה תתפשט מן איי בריטניה עד גרענלאנד הדרומית ומשם עד לאבראדאר, אז יתחברו החלק הצפוני של האצעאן השאנן עם החלק הצפוני של האצעאן האטלאנטי; באופן הזה יכרת זרם הגאלפֿשטראם מן ים החלק הצפוני, ותחת אשר עתה ירוצו מימיו אל גלילות הקרח הצפוני, ושם יתקררו וישובו לחדש פני אדמה השרופה מלהט השמש, הנה אזי ירוצו מימיו כמעט עד º40, ומשם ישובו להתחמם שנית; ואף כי מדריגת חום החלק הצפוני של האטלאנטיק תגבה יותר, אולם אחרי אשר יהיה הים הצפוני סגור ומסוגר לפניו, ירפה כח הגאלפֿשטראם, היקפו יקטן ומהירתו תחדל.
§ 219 הקורא אשר יניח על גב הספר הזה את מפת הימים, ויעיף עיניו עליה, ימצא עוד זרם גדול אשר הוא מגור ומחתה לנוסעי הים הקרובים אליו – הזרם הזה נקוב בשם “זרם מאזאמביק”, והוא שטף מים חמים הולך מגלילות עגולי-הפניות אל גלילות הצירים, לפאת דרומית, מקום אשר ירוץ הזרם הזה קדמת אפריקא, סביבו ים מים; כאשר יפן משם הרחק ממאזאמביק, אין בריחי ים ואין תעלות או סלעים אשר יעצרו בעדו, יטו אשוריו או יסולו דרך לזרם המיםה קרים השבים אל האצעאן ההודי, כמעט כל אשר נמצא על פני כדור הארץ מן º40 לרוחב הדרומי, הוא רק מים – זאת היא סבת החזיון אשר נחזה לא זרמים חזקים שוטפים, רק זרם הולך-לאט של מים חמים אל הציר הדרומי, וזרם שוקט של מים קרים שב לעומת שהלך הראשון. הזרם האחרון יכונה בשם “זרם הומבאלדט”, הוא זרם רחב של מימי הצירים ההולכים אצל חופי המערב באמעריקא הדרומית, ומפני הקור לא יוכלו הפאליפען להתקיים בהם, גם אחרי אשר יגיעו עד איי האללעפאגען בקרבת-קו המשוה.
§ 220 גם הזרמים הקטנים אשר בתוך הימים מסתעפים מן הבדלי המשקל בכלל, אך ביותר מן המלח האצור בתוך הים, אף כי גם בו יפעל החום בתנאים ידועים. הזרם ההולך אל הים הבאלטי וממנו לאחור, הנזכר למעלה (199 §), ימנה במערכת הזרת, וביניהם גם הזרמים מן הים האדום והתיכון כידוע.
§ 221 הים התיכון יוציא מים יותר ע“י הפקת האדים, מאשר ישפכו לתוכו הנהרות והגשמים, לכן הכין אביר הטבע זרם תמידי מן האצעאן האטלאנטי אל הים התיכון דרך בריח ים גיבראלטאר. הזרם הזה שופך מים מלוחים; והיות כי המלח לא יוכל לעלות מן הים ע”י הפקת האדים, יתחייב מזה אשר לולא חק-פועל לחלץ את הים התיכון מן המלח הרב, כי אז אחת משנים אלה נעשתה: או שאבד האצעאן האטלאנטי את כל המלח, או שהיה הים התיכון לים מלוח; והנה נודע הוא לנו כי אין גם אחת משתים אלה במציאות.
§ 222 ים התיכון יוציא את המלח הרב, ואצעאן האטלאנטי יכניסהו שנית אל קרבו, בדרך הזה: במזה הזאת שישפוך האטלאנטיק את מימיו המלוחים לתוך הים התיכון, כן תגדל וכן תפרוץ כמות המלח בתוכו, יען אשר המלח לא יוכל התהפך לאדים כהמים ולעלות עי"ז; נמשך מזה שכל אשר ירחיקו מימי הזרם האטלאנטי ללכת, כן ימלחו ויכבדו מאד, אחרי כן ירדו למטה מפאת כובדם הרב, ואז ישובו אל המקום שבא משם, בתור זרם תחתון, על יסוד החוקים הטבעיים שבארנו; כמו בהאויר והרוחות כן ימצאו בתוך הים זרמי מים פשוטים והפוכים.
§ 223 הזרם ההפוך ההולך מן הים תיכון אל האטלאנטיק, נתגלה לראשונה ע“י שברי אניה האללאנדית אשר צללה לעמקי ים בקרבת בריח גיבראלטאר בשנת 1712, שברי אניה ההללאנדית ההיא נמשכו בל”ס במרוצת הזרם התחתון, כי אחרי שלשת ימים מן היום אשר נטבעה אצל Mons du L’Aigle, נמצאו שרידי קרשיה על יד החוף בטאנגיר בארץ מאראקא. הבחינות האחרות אשרו וקיימו את מציאות הזרם הזה.
§ 224 על פי החק הזה ירוץ זרם עליון בלשון ים באבעלמאנדעב אל הים האדום, וזרם תחתון ירוץ מן הים; הים ההוא ישתרע בארץ מלחה אשר שמיה כנחשת, גם לא יבואו לקרבו מימי נהרות, בכ"ז גדולה וכבירה אצלו הפקת האדים. כמות המלח המובא לתוכו שנה שנה עם הזרם העליון, תשוה לכמות המים הרצים אליו במשך שתי שבועות. נקל להבין כי לולא היה נמצא בטבע איזה אמצעי להרחיק את המלח, אז היה הים האדום מכבר לנציב מלח.
§ 225 עוד תראו על כל מפת-הים, את מרבץ החול הסאראגאססא; היותר גדול מהם ימצא לפאת צפונית מן האצעאן האטלאנטי. קאלומבוס הלך עליו במסעו הראשון אשר נסע לגלות את הארץ החדשה. המלחים ותופשי המשוט ייראו מאד בעברם על המקום ההוא, כי הוא מלא עשבים אשר יכסו את עין הים, ונראה לעין כמו אחו רחב אשר יוכל האדם להציג עליו כף רגלו, הסארגאססא בחצי-הכדור הדרומי אינם גדולים כ"כ.
§ 226 רואים אתם על פני המפה, כי בחלק הצפוני של האצעאן האטלאנטי, כן גם בחלק הצפוני של האצעאן השוקט, יתפשט הסארגאססא תמיד באמצע, ר"ל בין הזרם החם לצד מערבית, ובין הזרם הקר לצד מזרחית. בסארגאססא ההיא התלכדו וסובבו עצים ונהלולים צפים אשר יביא נהר אמאצאנען מן הרי האנדים, והמיסיסספי עם פלגיו מהרי-הסלעים (פעלזענגעבירגע), עצים ושרידי אניות נטבעות או שבורות תקבצנה לתוך הים עם הגאלפֿשטראם, במשך הזמן יהיו לאגודה אחת עם הסארגאססא; ובעת מסעם אל הגאלפֿשטראם, יתחברו אליהם התולעים היושבים בבתי האבן.
§ 227 לפאת הציר הדרומי אצל מעלת º60 לרוחב הדרומי, יתנשאו על פני הים הררי קרח תלולים המגביהים את שיאם עד איזה מאות רגל בגובה משטח הים; להרים האלה פזרה הטבע מלוא חפנים הוד והדר, מדי נחזה בם מרחוק נתפלא על תועפת גבהם, הרים כאלה לא נמצא בחלק הצפוני של האצעאן האטלאנטי, ובהיות כי הררי קרח לא יתכוננו על פני הים רק על היבשה, חשבו חוקרים אחדים להחליט כי בגלילות הציר הדרומי תמצא ארץ גדולה ורחבת ידים.
§ 228 הררי הקרח יתכוננו ע“י גלדי שלג וכפור הנופלים וע”י הקפאת המים הרצים במורד ההרים לתוך הים. בהתרבות גבנוני הקרח על ההרים מפאת כובדם הרב לא יוכלו לעמוד, אז ישתברו ויצופו כהררי קרח על פני הים. ההרים התלולים האלה הם כמאספים למימי הגשמים.
פרק שביעי 🔗
§ 229 הנה ערכנו לפניך קורא יקר, מוסדות חלקים שונים מן המוכנה הטבעי. עינינו לנוכח יראו כי המעכֿאניזם הזה לא ייעף ולא ייגע לא ירפה בחורב ולא יחדל בקיץ, פעם ילבש סערה כמדו ופעם יעטה ים כשלמה. בקרב הקורא תתעורר בצדק השאלה, מאין יבוא הכח הכביר והעצום אל המעכֿאניזם הזה? כאשר אנו רואים במכונת מעשה ידינו, כי לא תוכל להתנועע ולפעול אם יחסר בה הכח הפנימי מוליד התנועה, כן תתחייב בשכלנו מציאות כח מניע במעכאניזם הכללי; מורה-השעות יודיע ע“י תנועתו הקצובה, את חלוקת הזמן בכח הנוצה המגוללת (שפיראללע), בלי הכח הזה יעמוד מורה השעות מלכת, והלא גם מכונת הטבע לא תוכל לעשות פעולותיה בהעדר כח מניע. אמנם כן הוא, מרכז הכח הזה הוא השמש, הצמחים ישגשגו, המים ירוצו והנפש החיה תחיה רק בשפעת חומה ושביבי זהר נגהה. כל הרומש והמתנועע בים באויר או על היבשה, ירמוש וינוע ע”י הכחות הנאצלים מן השמש.
§ 230 כבר הזכרנו למעלה (§ 47) כי האויר הוא מורכב מיסוד החמוצי ומיסוד החנקי, וממעט אדים נדפים ומהול במעט חימוץ-הפחמי (קאהלענזאיירע), שהוא תולדת הרכבת יסוד החמוצי עם יסוד החנקי; חימוץ-הפחמי הוא מזון הצמחים, וראיה לדבר, כי פחמי האבן שהם צמחים מוקשים, מחזיקים בקרבם את היסוד הזה בהוספה קטנה של יסודות אחרים –. היסוד הפחמי במצב שהוא נמצא בתוך האויר יתאחד בנקל עם החמוצי, ע"י ברית ההתקרבות אשר כרתה ביניהם הטבע, וכח גדול נצרך אז להפריד ביניהם; אכן לולא היו הפרחים והעצים, הפירות והמטעים, מוכשרים להפרדה הזאת, כי עתה לא יכלו לצמוח ולהתקיים, כי בעוד אשר הם צריכים ליסוד הפחמי לתאי עליהם וחלקיהם הפנימיים, יסוד החמוצי למותר הוא להם –, אבל מאין ישאב הצמח את הכח להפריד בין הדבק העצום של שני היסודות, אם לא מקרני האור וחום השמש; הם יתנו לו אומץ להצמד ביסוד הפחמי ולזרות הלאה אל האויר את יסוד החמוצי אחרי עדן ועדנים; כאשר תציתו אש בצמחים האלה בהיותם בתבנית עצים או פחמים, מוציאים אתם מקרבם את האור והחום, אשר מהם התקיימו טרם נבלו וקמלו – בעת אשר אתם יושבים לפני האח ומתענגים לחום הסקת הפחמים, או לנגה אור שלהבתם, תעלו מקרבם את החום והאור, שחלקה להם השמש לפני ימים רבים, ואשר הועילו להם להגיע למטרתם הזאת.
§ 231 ידוע הוא כי יש בידי האדם לחבוש את כחות הטבע ולעבוד בהם; המים המניעים את הריחים הם כח נכבש; אולם גם הכח הזה הוא תולדת השמש כחום הפחמים, המניע גלגלי מכונה קיטורית, השמש יינק מים מן הים, עבור הנחל הזה, בכחה העלתה את האדים עד רקיע הנענים, ואח"כ הניעה את הרוחות שהביאו את האדים לארץ, בסבבכם את סדן במפתח מורה-שעות-האמתחת (שליססעל דער טאשענאוהר), תספיקו לנוצה המגוללת כח התנועה אשר יספיק ליום אחד או יותר; אמנם הכח הזה יצא מבין שרירי אצבעותיכם (מוסקעלן), אבל מאין בא להם הכח הלא ממאכל אשר אכלתם, מי הצמיח את המאכל בלעדי השמש?, – השמש תאצל את הכח בתור חום ותכניסנו במקומות ידועים, אשר שם יאגר עד צאתו לפעול פעולותיו.
§ 223 עתה תוכלו לברוא לכם מושג נאמן, באיזה אופן יכולה הארץ וצמחיה לקלוט שעור קצוב מן החום, ולטמנו בחבוש עד עת הצורך, יותר מן המים. החום אשר תוכל להוציא במשך החורף, הסקת כל צמחי קיץ, שוה הוא בשעורו לשעור החום אשר תחבוש הארץ מדי שנה בשנה, אמנם הסך הזה, עם היותו גדול ורב בעינינו, ימעט ויקטן בערך החום היוצא מן השמש.
§ 235 החוקר המחוכם “פראפֿעססאר טינדאל” יתאר בספרו “על החום”, את פעולת כח השמש בתור “כח”, בניבו הנאוה ובתפארת רום הגיונו, כדברים האלה: כל פעולה מעכֿאנית הנראה על פני האדמה, כל חזיון כח יצורי או בלתי יצורי (ערשיינונג איינער ארגאנישען אדער אונארגאנישען קראפֿט) המתגלה לעינינו, יולד על ברכי השמש; ע“י חומו יזלו המים בהרים (מצב הנוזלי של המים), וחלקי האויר ירחפו במצב הקיטורי; הסערות אשר תתחוללנה בתוך שני היסודות האלה, (האויר והמים) תגיחינה ממקור הכח המעכאני, אשר להשמש. הכח הנשגב הזה ינשא נהרות פלגי מים על במתי הרים, והוא יוריד בקול רעש נורא ובסופות פחדים נוראים, את אשדות-המים במורד; הוא יחולל רעם ויפלג דרך להזיז קולות. בימים האלה תצילינה אזנינו לשמוג מלחמות תנופה אשר סכסכו גוי בגוי, ונזכור, כי כל יריה (יעדער שוסס), הוא פעולת הכח המעכֿאני אשר להשמש; הוא יפוצץ את את כדורי כלי התותח, יחממם וילחצם להתפרץ; הוא יפלג שפע ברכה להשצמחים ולבעח”י, חבצלת השרון עשב אחור, וכל הרמש ידו יצרה, הוא יכונן את השרירים, יקיף את הדם וידשן את המוח, עצם כחו בגו האריה והנמר, ותועפות עזו בגו הנשר; הוא יגדל אף יחשוף יערות; הכח המצמיח את העצים והכח המנופף את הגרזן לו המה. אחת אמרנו כי אין חקר למפלאות מפעלי הכח האדיר והנשגב הזה, אשר חביון עזו הוא השמש.
פרק שׁמיני 🔗
§ 234 אתה הראית לדעת תכונת חלקים רבים מן המעכֿאניזם הטבעי, וכעת נוכל לכונן עליה השקפה כללית, להתבונן על החלקים אשר חשכנו מהם עינינו עד כה; יוקח נא עוד הפעם כדור הגלאבוס או מפה כללית.
§ 235 מלבד אשר ירבו חלקי היבשה על חצי הכדור הצפוני מן הדרומי כאשר אתם רואים, וכמו שהזכרנו בפרק IV, עוד תכונה אחת מושכת את עין חקירתנו, והיא: כי חפי הכדור הצפוני יחוברו וידובקו ביתר שאת, עם המים; הימים הצפונים יתפשטו בזרועות ארוכות, ישלחו מוטות כנפיהם לתוך היבשה, ושם יתפצלו ויתפרדו לימים קטנים, וללשונות ימים ארוכות או קצרות (מעערבוזען אדער בוכטען) כגון הים הבאלטי, הים התיכון, המפריד בין נגב איירופא ובין צפון אפֿריקא, והולך אצל גדות קדמת אזיא, הים האדום המפריד בין אזיען לאפריקא, לשון-ים הפערסידי, הים הערבי, לשון-ים הבענגאלי, לשון-ים סיאם ודומיהם, אשר יחצו ויבתרו גדות מזרחה וצפונה של אזיען, מערבה וצפונה של איירופא, מערבה צפונה ומזרחה של אמעריקא הצפונית – דמו עתה את מפרצי ים אלה אצל חופי הכדור הצפוני, אל חופי הכדור הדרומי – מלבד לשון ים הקארפענטארי של חופי צפון אויסטראליען, לא יטו ימי הדרום את זרועותיהם, וארצות הדרום לא יפשטו לתוך הים ברצועות אדמה, ולכן ימשכו חופיהם כקו ישר מתוח אשר אין חליפות לו – גדות אויסטראליע, אמעריקא הדרומית, ואפריקא, כמעט ישרים המה לעומת חפי הכדור הצפוני.
§ 236 מפרצי-קו-הגדות (אונרעגעלמעססיגקייט דער אופֿערלינע) וזרועות הימים בחצי-הכדור הצפוני, לא התכוננו בלי תכלית ומטרה. הם יעמידו את המזג בהאויר, והם יפרו וידשנו את האדמה. לשונות-ים המתפשטות לתוך היבשה הם כאוצרות–אדים בעבור הרוחות, אשר מדי עברם על פניהם לשוט על היבשה, יקלטו אדים, להשקות את האדמה אשר לולא זאת היתה שוממה.
§ 237 בדרך הזה יקלטו המוססאנים הצפוניים-מזרחיים, אדים מלשון הים הבענגאלי וראשי הררי הויטים המזרחיים, יעבום למטר בעבור גדות-המזרח של חצי-אי הודו, כן יינקו גם מן הים הערבי שפע מים בעד נהרות אפֿריקא המזרחית. לולא הים האדום, אז לא היה הנילוס, ולולא הים התיכון המשלח אדים רבים לחלקי העולם הישן (איירופא אזיא ואפריקא) אז היו ארצות רבות הדשנות ופוריות, שוממות ובלתי נושבות.
§ 238 ענין המשטר הטבעי הזה נכבד הוא וראוי כי נשית עליו עין חקירתנו. כבר ידוע לכם כי רוחות יכולים להכיל בקרבם בשהיה אחת בלי הפסק זמן, כמות קטנה מן הלחות – אדי המים הנדפים הם חלק רביעי מן האויר אשר אתם שואפים אל קרבכם, אחרי אשר יהיה האויר שבע באדים כדי ספקו, כמו שיקרה תמיד, תסבב בו כל ירידה קטנה של מעלת החום את פעולת העבות האדים לעננים וקרישתם אח“כ למטר. בגלל זאת לא יוכלו הרוחות להביא אתם מן האצעאן האטלאנטי אדים רבים בבת אחת, להשקות את כל איירופא ואזיא התכונה, לכן הם צריכים לגלות אוצרי מים. הזרם ההולך דרך גיבראלטאר, יוליך פלג-מים תמידי לתוך הים התיכון; בצאתו מן האטלאנטיק ובפשטו על פני ים התיכון יספיק להרוחות המשוטטים שם אדים, אחרי כן יכבדו מימי הזרם במשקל ובכמות המלח וירדו לעומק, ומשם ישובו אל האצעאן ויסחפו אתם את הרפש והחלאה אשר יגרשו הנהרות אל ים התיכון. כן יטהר התהום בדרך העברה ע”י המים הרצים הלום להספיק אדים להרוחות, כאשר ירחיקו הרוחות נדוד על פני היבשה ופזר יתנו על דרכם בגשמי ברכה, בין כה וכה יגיעו אל גולות אוצרי המים (רעזערוווארען), כמו אל ים הכספי ואל ימים וברכות אחרות הנמצאות בפנים היבשה, שאינן שופכות מימיהן לים אחר, רק ע"י הפקת האים יעלו בקרבם מים כשיעור אשר ישיבו להן הנהרות והגשמים. הרוחות יפיקו מן ים המלח (פֿאן טאדטען מעער) מים כשיעור אשר ישפוך לתוכו הירדן, כי כמו שתשתפך הוואלגא לתוך ים הכספי, כן ישתפך הירדן לתוך ים המלח – באופן הזה יביא גם הזרם ההולך דרך בריח-ים באבעלמאנדעב (§ 224) ספקי אדים בעבור הרוחות הנושבים על פני הים האדום, האדים העולים מן הים הזה יפלו על רחבי ארץ צפות-הנילוס.
§ 239 ונהפוך הוא בחצי הכדור הדרומי אשר שם ירבו המים, והיבשה תקטן בערכנו אותה לעומת חלקי התבל אזיא אייראפא ואפריקא הצפונית, עד אשר, כמו שישפוט השכל, אין צרך כלל בחופים נפרצים ובזרועות ימים נטויות וגולות מחזיקי מים בפנים הארץ; אכן כן הוא בחצי הכדור הדרומי לא נמצא כר נרחב לתת מקום לים התיכון עם לשונות עמוקות ורחבות ידים. אם נערוך את ארצות הדרום לעומת ארצות הצפון, נמצא כי הן משתרעות בהקפים קטנים מאד, אשר כל רוח המפיח עליהם, עודנו מלא שפע ימים, כהרוחות המשלחים מעינות בנהר אמאצאנען, מיסיססיפי, אמור, לענו, אב, ואחרים.
§ 240 אם נוסיף לכונן את לבנו לחקר ההפכיות המתגלות בין שני חצאי כדור הארץ, נמצא עוד, כי מלבד אשר יש לחצי הכדור הצפוני חופים טובים רחבים ומפולשים, יתראו בתוכו גם ימים פנימים רבים (ים הכספי, ים אראל, ים המלח), ברכות רחבות, נהרות איתן, רוכסי הרים גבנונים, נאות מדבר וערבות (וויסטען אונד סטעפפען), אין ערוך לא לנאות מדברות אזיא ולא לערבות אפֿריקא על חצי הכדור הדרומי. פה יגיח נהר אמאצאנען אבל בדרכו יסוב ויפגע בחצי כדור הצפוני (אמעריקא הצפונית) ומלבד ריא דעלא-פלאטא אשר באמעריקא הדרומית, לא תמצאו ארץ-צפות גדולה (כן יכונה ככר הארץ אשר בתוכה יעבור נהר) – בשיעור מספיק, להמציא מים למדי לנהרות גדולים, כהנהרות אשר באמעריקא הצפונית, בארץ סינים בהודו ובאיירופא.
§ 241 חמשת הברכות הגדולות באמעריקא, מן הברכה העליונה (דער אבערע זעע) הגדולה מכולם, עד ברכת אנטאריא, תכילינה בקרבן לערך שני שלישים מכל המים המתוקים הנמצאים על פני תבל. אם ישפוך הנר מיסיססיפי את מימיו מאה שנה לתוך הים אז יהיה שיעור המים אשר יריק מקרבו כשיעור הברכות ההן, ובכ“ז יזרום נהר מיסיססיפי עם פלגיו גשם מחבל ארץ גדולה 982,000 פרסאות מרובעת (אנגליות). נהר אמאזאנען יחובר עם נהר ארינאקא ע”י נהר קאססיקוויארי, אשר יפלג לשתי פלגות אצל רוכסי סלעים וכיפים, הפלגה האחת תלך צפונה, להשתפך לתוך נהר ארינאקא, והפלגה השנית תסוב נגבה ותשתפך לתוך נהר אמאצענען. נהר טאקענטין גם הוא משתפך לתוך נהר אמאצאנען, והוא יכונן את תבנית הדעלטא אשר לה, המכונה בשם מאראיא, – חבל הארץ אשר עליה יצופו שלש משטרי-נהרות אלה (פֿלוס סיסטעמען), ויוליכו ממנה אגמי מקוה גשמים, גדולה היא לערך 2,048,000 פרסאות מרובעות –, נהר לאפלאטא עם פלגיו הכבירים והעצומים יאסוף גשמים משטח ארץ גדולה 886,000 פרסאות, – שלשה משטרי-נהרות אלה ורחבי צפותיהם (באססיינע) ישתרעו באמעריקא, וכלם יחד ימלאו פני ארץ גדולה מכל איירופא. – לא באוסטראליא, אף לא באפֿריקא הדרומית, נמצא נהרות גדולים גאלה, כי לזה דרושים הם מימי גשמים רבים, וארץ רחבת ידים אשר תכיל בקרבה את הנהרות האלה, ארחות מרוצתם, דרכי עקלקלותיהם, נטישותיהם, וסעיפיהם.
§ 242 למעלה החלנו לדבר מן הימים התיכונים (קאנטינענטאל מעערע); בהם נראה את התכונה הנפלאה, אשר הטבעה על אדני חקי טבעם, כי הם עד החוף יבואו ולא יוסיפו, אף כי לכל אחד מהם יפול לכל הפחות נהר גדול אחד; הירדן למשל, ישפוך את מימיו לתוך ים המלח. הדבר הזה העיר פליאה בלבב הקדמונים, והמריצם לחשוב כי יש במעמקי האדמה תעלה נסתרה, אשר דרכה יצאו, המים אשר יניח ים המלח מן הירדן לפיו, אל ים התיכון. אולם החוקר רב החובל ה' לינטש הראה בכליל כי חוף ים המלח שפל 1300 רגל מחוף ים התיכון, גם חוף ים הכספי שפל שמונים רגל מחופי ימים אחרים, ובכ“ז ישפוך נהר איתן, הוואלגע, מימיו לתוכו, והוא לא ימלא – אבל אם ע”ז נתפלא הן כמו כן יתכן לתמוה, מדוע לא ימלא זה הים הגדול ורחב ידים, האצעאן, מן הנהרות הכבירים והגדולים, המשתפכים לתוכו – אבל סבת הדבר הזה היא נכונה ופשוטה: הנהרות והגשמים רק השב ישיבו להים את המים אשר הפיקו מקרבו הרוחות בתור אדים – הקשר שבין האצעאן ובין הימים התיכונים הוא בדרך הזה: שטח הימים האלה היה יורד ונשפל לרגלי הפקת האדים במשך מאות שנים, עד אשר נשתוה חילוף המים, מאשר יוציאו הרוחות ומאשר יביאו הנהרות על מדריגה קצובה – אם היו האדים ממעטים להוציא מים, כי אז עלה הים על כל גדותיו, ואם היו מרבים להוציא, אזי חרבו מימי הים.
§ 243 שוו נא לדוגמא את ים המלח. חכמת מוסדי ארץ תאלפנו לדעת (§ 178) כי בדורות קדומים היה האקלים של אנגליא כאקלים של עגולי-פניות השמש בימינו (טראפישער קלימאט), וים המלח הסגור ומסוגר שפך את מימיו לתוך האצעאן. הנוסעים אשר תרו את הארץ ההיא, פה אחד יספרו לנו, כי יש ערוץ-נהר יבש (טראקקנעס בעטט איינעס פֿלוססעס) לנגב ים המלח, וכמו יעיד עדות נאמנה, כי דרך שם נפל ים המלח לתוך ים האדום בלשון-ים האקאבי. עם נתן אמון לעדות הזאת ונחליט, כי נהר מים היה במקום ההוא, בהכרח היה חוף ים המלח גבוה מאשר הוא עתה כדי 1300 רגל, נמשך מזה שגם מימיו היו מכסים חבל ארץ היבש כעת – מן המים ההם עלו בלי ספק אדים יותר מן האדים העולים משם במצבם ההוה. אכן אם היתה כמות המים הנדפים ע“י האדים יתרים מן כמות המים הנשפכים שמה עם נהר הירדן, יחויב מזה, שהים הצר את גבולו וילך הלוך וחסור, עד אשר נשתווה שיעור הפקת האדים עם שיעור המים הנשפכים לתוכו, ושווי המשקל נצב על מכונו במאזנים, שעל הכף האחת הניחה הטבע את הפקת האדים, ועל כף השניה את שפיכת המים ע”י הנהרות והגשמים. ההנחה הזאת המיוסדת על אדני מופתים נכונים, תתאמת גם בהשקיפנו על חופי ים הכספי, המכוסים בשטחי מלח ורגבי אדמה, אשר יבשו טרם נצבה נדיפת המים לאדים על המדריגה הממוצעת, גם אצל הברכה הגדולה והמלוחה ויאורים אחרים מלוחים נחזה עקבות הפעולה הנזכרה. אמנם יש אשר נראה כי טרם צלחה בידי שווי המשקל לצאת לפעל, נדפו מים רבים לאדים, ואז יהיה תהום הברכה, או היאור ספון בשטחי מלח, המעידים על קדמות ברכת מים מלוחים.
§ 244 מנקודת-הראות הזאת (פֿאן דיעזעם שטאנדפונקטע אויס) ישקיף המשכיל בחכמת הגעאגראפֿיע הטבעית, על כל מקוה מים בפנים היבשה; הוא יביט עליהם כעל גלות מים אשר ממנה יינקו הרוחות את המים הנצרכים לשלח מעינות בהרים, כשיעור אשר ינדוף מן הגולה הזאת, ישוב עם הנהרות והגשמים – הסדר הזה נוהג בין בגולות מים מתוקים ובין במים מלוחים.
§ 245 ולא מצד זה בלבד ישקיף הנבון בחכמת הגעאגראפֿיע הטבעית על הימים התיכונים, בהתחקו על שרשי טבעם יגלה שאר פעולותיהם בהנהגת משטרי היקום, מלבד אשר ישוו מחזה-תפארת להתולדה (לאנדשאפֿט), הנם גם מעון ומנוס לבעח"י רבים, ובעת העצר השמים מהמטיר, יזרמו חשרת מים להנהרות, וישקו וידשנו את האדמה וצמחיה, ובימי שטיפת המטר יעצרו הימים התיכונים בעד הנהרות לבל יעברו את גבולם. לתכלית הזה תועילינה הברכות הגדולות באמעריקא להנהרות ניאגארא וסט' לוירענץ, למען אשר לא יפרצו את גבולם בפרקי נפילת המטר, ולא יחרבו בפרקי כליאת הגשמים.
§ 246 כלל גדול אמרו חכמי הגעגראפֿיע, כי כל הנהרות הגדולים והעצומים יגיחו מן הברכות ופלגיהם, יבלי מים יפרצו ממעינות ההרים; נהרות אמאזאנען, מיסיססיפי, נילוס, וכל הנהרות הכבירים יגיחו מברכות –. ברכת מאראקאשע מוציאה מקרבה את נהר אמאזאנען, ברכת איטאסקי – את נהר המיסיססיפי, ברכת ניאנזע – את הנילוס, וכהנה רבים.
§ 247 הנהר הגדול מיסיססיפי איננו עמוק יותר במרוצתו העליונה (אבערלויף) לפאת מעינותיו עד היאור פעפין, מששה עד שמונה רגל, ובלפתו ארחות דרכו ובהגיעו עד נכח מעמפיס בטעננעסי, יהיה עמקו שמונים רגל –, סבת ההבדל הזה בעומקי הנהר היא, חסרון יאור או גלות מים לפלגיו התחתונים, אשר תוכל להעריך ולסדר את מרוצתו, ולהמציא לו מים בעת אשר יחסרו, או לעצור בו בעת עלותו על גדותיו. בנפול המטר על העמקים יפתחו המעינות, הנחלים יעלו על גדותם, ופלגי המים ישטפו בשטף עז וישתפכו לתוך הנהר. בדרך הזה יעבור גם הנהר מיססירי את גבולו בהתחלת האביב, בעת אשר ימס השלג על ראשי ההרים, וכאשר יסבבו שפעת הגשמים שטיפות הנהרות אהיא, ארקאנזאסא, ונהר האדום, אז יעלה גם המיסיסספי, יהרוס ויחריב ויהפוך את כל הככר למהפכת זרם.
§ 248 לולא ברכת וויקטאריא ניאנזא ולולא השלג שעל ראשי ההרים המכונים הררי הלבנה (מאנדגעבירגע) באפֿריקא, המציאו מים להנילוס, אזי דלל וחרב הנילוס בפרק הכלא המטר (טראקקנער פעריאד), ולרגלו אבל נבל הדר מצרים, עמקיה נשמו ואומלל כל יושב בה. למנוע את הרעה הזאת הקדימה הטבע את זמן פרק הגשמים על חצי הכדור הדרומי, אשר שם ירחבו ויסבו הנחלים ויבלי המים המשתפכים לתוך הנילוס, טרם ימס השלג בנחלים האחרים, וטרם יתחיל פרק המטר לצפון קו המשוה, – בהשתפך הנחלים ההם לתוך הנילוס עם שפעת זרמת מימיהם, יעלה על גדותיו וישק את האדמה. אמנם גם לנהר הנילוס יקרה לפעמים את אשר יקרה למיסיססיפי, כי בעת אשר מלאו פלגיו מעבר מזה מימי גשמים, יקרבו פלגיו עם מימי השלג הנמס שטוף וקרוב, ויחדו יסבו שטף נורא על עמקים עטופי בר ועל נאות שדה וכרם; כמקרה הזה קרה במצרים בשנת 1863.
§ 249 ממין אחר הן תכונות נהר אמאצאנען. גם הנהר הזה יגיח מברכה אחת שעל הרי האנדים, אף כי פלגי הברכה הזאת יתפשטו להלאה ממקור מחצבתם. בכ"ז מקום הגולה הראשית היא סגורה ומסוגרת בקשת קו המשוה (עקוואטאריאל אונדבאגען) (§ 104). בחצי-השנה האחד ישתפכו פלגי הנהר הצפוניים לקרבו, ובעת הזאת תמנע הטבע מים מפלגיו הדרומיים, ובחצי השנה השני יהיה להיפך, כן ינקפו הפלגים, אלה אחרי אלה, ויחד לא יבואו לעולם.
§ 250 נחפשה עתה דרכי שאר חזיונות ההיפך אשר נחזה בשני חצאי הכדור, ואף כי בחצי הכדור הדרומי רבים המים בימים מן חצי הכדור הצפוני, ונמשך מזה שגם הפקת האדים מצויה יותר במקום ריבוי המים, בכ“ז ירבו הגשמים לנפול בחצי הכדור הצפוני וגם הנהרות ירבו בו, – אם נדמה את חוג-האויר למכונה גדולה המתנועעת ע”י חום השמש בתנועותיה השונות ומקבילות, אז נוכל לדמות את חצי הכדור הדרומי עם מימיו הרבים והעצומים, לקלחת המכונה, וחצי הצפוני עם רצועות-האדמה המשוכות בו – לכלי-מעבה של הראשונה (קאנדענסאטאר דעס ערשטערן).
§ 251 בהעריכנו מעלות הרוחב השונות אלה לעומת אלה, נמצא כי הימים הדרומיים הם בכלל קרים מן הצפוניים. את סבת החזיון הזה נראה בחוש; במעלות-רוחב הדרומית, נראה את האצעאן מלוא כל מקום, אך במעלות-רוחב הצפונית הקרות, נראה את היבשה אשר שם תגדל ותרחב. הגלילות-הדרומיים הם מפנים אל הימים הדרומיים ואל זרם מימי קו המשוה, בעוד שהגלילות הצפוניים אינם פתוחים לרוחה לפני מימי זרם עגולי-הפניות, ורק דרך מעבר צר יגיעו אל ים הקרח הצפוני –, דבר הלמד מזה, כי מן שני זרמי המים מקו המשוה לגלילות הצפון ולגלילות הדרום, יתקרר זרם המים ההולך לדרום במהירות רבה, כי שם יגדל שטח המים הקרים, מאשר הם אצל הציר הצפוני.
§ 252 ההנחה הזאת תתאמת בפרט באצעאן האטלאנטי – האצעאן הזה ירחב פי שנים לצפון קו המשוה מאשר הוא לדרומו, בגלילות הציר הדרומי, מקום אשר שם יתקרר – דעת לנבון נקל, כי הים האטלאנטי יתחמם מהרה ויתקרר במתינות בחצי אחד של הכדור מאשר בחצי השני.
§ 253 בהיות לחצי הדרומי של הכדור מים רבים מאד, תפרוץ ותגבר בו פעולת הפקת-האדים ביתר עז; לרגלי הדבר הזה ימצאו בחוג האוירי הסובב את החצי הדרומי – ובפרט מן º45 לרוחב הדרומי – אדים יותר מאשר הם נמצאים באויר המקיף את החצי הצפוני; והיות האדים קלים הרבה יותר מן האויר (61 § (, ירחיקו וידחקו למעלה את אויר הנשימה, ולכן ישפל שם הבאראמעטער. כבר הזכרנו (82 §) כי החורף ימשך יותר על חצי הדרומי מן החורף שעל החצי הצפוני; אמנם מאשר יש לחצי הדרומי אור יומם פחות מן הצפוני (ר"ל קרני השמש), לכן לא תרבינה כ"כ הסערות הגדולות עם צבא חליפותיהן, להתחולל על ימי החצי הדרומי כמו על הצפוני. סבת הדבר היא עוד זאת, והיא העקרית, כי על חצי הצפוני תרב היבשה עם שלשלות הרריה, מדברותיה ויערותיה, העומדים כחתחתים וכצורי מכשול לנגד התנועה החפשית של האויר, והמחוללים רוחות חזקים, גם שפעת גשמים ומטרות עוז.
פרק תשיעי 🔗
§ 254 ככלותנו עתה להתחקות על משטרי עולם הדומם, ולחקור את החוקים אשר לפיהם תהיה הארץ כמו שהיא לעינינו, לא שמנו עין על כל אשר ימצא על פני האדמה, מאדם עד בהמה. – בפרק הזה נכונן את לבנו לחקר הטבע הכללית, נלמוד לדעת את תכונת כוכב הארץ, באשר הוא מעון להאדם, כר נרחב לעולם הצמחים, ומשכן לנפש חיה הרומשת בימים ועל היבשה, והמעופפת ברום חוג האויר.
§ 255 לכל שיח וצמח, גם לכל חיה למינה, אשר המצא תמצא באחד משלשת היסודות, העפר המים והרוח, הציב אביר היקום חוג ידוע לגבול על מעגלו, הוא הנקרא בשם “גבול געאגראפֿי” (געאגראפֿישע גרענצע), אשר לא תוכל לעברו בלתי אשר תפול תחת השחת והאבדון. אמנם מפנים להגבול ערוכים ושמורים בעדה כל היקום הדרוש לקיומה ולטובה; למען ממלכת הצמחים, שהיא עמוד התוך אשר עליו נשענת ממלכת בעלי החיים, יאצר ויחסן כל היקום הנצרך לטבעה, לא לבד בהאדמה ובהאויר המקיף אותה, אך גם בתוך הרוחות הנושבים עליה, ולפעמים תהיה גם מציאות מן ממיני הרמשים ומשאר בעח"י תנאי הכרחי טבעי מתנאי צמיחת איזה צמח בתמונתו הטבעית. לולא הפרה הרמש (בעפֿרוכֿטעט) את נטיעי התאנה, אזי לא היה טעם פריה מתוק לחכנו; הדבורים והעופות ימוצו עסיס מתק הפרחים, ויינקו את דבשם, ובזאת יעבירו את האבק המפרה מן צמח אחד לצמח אחר הרחוק ממנו, על ידי כן הם פורים את הצמחים. יש גם מיני צמחים הצומחים על שדותינו ועמקינו, אשר לולא שם האדם עינו עליהם לפקוד אותם לבקרים, אז קמלו נבלו גם על אדמה דשנה, ובתוך אויר צח, כמו הצמחים אשר זרעם בם; בדרך כלל נוכל לאמר כי הצמחים אשר ישגשגו אצל קו המשוה לא נוכל להצמיח על אדמת אנגליא – אויר אנגליא לא יכשר לצמיחת יערות הדבש (צועקרראהר), לצמיחת צמר הגפן ונטיעת עץ הקאפֿפֿע, יען אשר גבולות הגעאגראפֿיים של הצמחים האלה רחוקים הם מן מעלות הרחב אשר ביניהן תשתרע אנגליא.
§ 256 יש מפחות רמשים הרומשים תמיד רק על מין צמח אחד, ולא יראו ולא ימצאו על צמח אחר; ונמשך מזה שבמקום אשר אין הצמח הזה נמצא, לא יראו גם הרמשים הרומשים עליו – הטבע הושיבה ארבעים מינים רמשים על צמח אחד, כמו למשל על הקמוש המצוי (געמיינער נעססעל); מובן הדבר כי בהגלילות אשר מחוץ לגבול צמיחת הקמוש המצוי, אין גם מין אחד מן הארבעים מיני הרמשים. מפאת המצא במקום הקמוש הרמשים הנזכרים יחיו שם גם בעח“י גדולים מהם, אשר יצודום ויאכלו את בשרם; ובעח”י האלה אוכלי-הרמשים יהיו לטרף לבעח“י טורפים גדולים מהם – הלא כן תראו איך ירותקו ויחוברו כטבעות השלשלת כל היצורים, הבעח”י והצומחים.
§ 257 את כל יצור מיצורי בעח"י או הצמחים הגבילה הטבע בגבול געאגראפֿיי אשר לא יעברנו; בלתי להאדם, אשר לו המשרה והשלטון למשול בכחות הטבע ולהטותם כפלגי מים אל חפצו, גם לנאמנו, הכלב המלוהו על כל ארחות דרכו לא הציבה הטבע מצרים, ותתן לפניהם את כל כדור הארץ, מציר אחד עד משנהו – שניהם נודדים בתבל והולכים אל כל אשר יהיה רוחם ללכת – במקום אשר לא תשביע האדמה, אם כל חי את רצונם, לא תשביר להם בר ולא תוציא צמח או עשב לאכלה, אז תעלה תבונת הראשון וחריצות השני בקנה אחד, ויחדיו יחפשו להם מזון ומחיה מן האויר ומן המים.
§ 258 כעין שהציבה הטבע גבולות בתכונת הנטיה האופקית להברואים, כך הציבה להם גבולות בתכונת נטיית האנך; חיות-הים לא תוכלנה להתקיים למעלה מעומק קצוב בהמים; העופות לא יוכלו לחיות למעלה מגובה ידוע בהאויר; גם האדם – למעלה מראשי ההרים הגבוהים, והצמחים לא יוכלו לצמוח גם במקום אשר ירקיע גבול בעח"י עד למעלה, בלתי אם הצמחים הגדלים תחת השלג והקרח. לפי חוק הטבע תשפל מדריגת החום בכדי מעלה אחת במעלות הבאראמעטער בכל עליה אשר נעלה בגובה שלש מאות רגל. ההר טשימבאראזא באמעריקא הדרומית, אצל קו המשוה, גבוה 21,000 רגל. הנוסע אשר יעלה עליו ימצא את קו שלג הנצחי, בהגיעו עד קצה 16,000 רגל בגובה – קו שלג הנצחי ישפל יותר, בהתקרבו אל הצירים, עד אשר ימצא על חוף הים, בגלילות ציר הצפוני וציר הדרומי, תחת אשר נמצאהו בקרבת קו המשוה לא למטה מגובה ששה עשר אלף רגל. הרים אחדים מהרי שאטטלאנד, והם היותר גבוהים יתנשאו שם, עד כי גם עליהם יתעלם השלג הנצחי, אף כי שם יגבה קו השלג הנצחי מעל ראשינו, לרגלי האדים הרבים המרחפים שמה, במאד מאד.
§ 259 בתכונת נטיית האנך, ימצאו הצמחים ובעח“י בהים ביותר בין שטחו ובין עומק 100 רגל –, הצמחים המעולפים פרחי חן ונצני הוד ילכו הלוך וחסור מתחת לעומק הזה; אמנם לבעח”י לא הציבה הטבע את הגבול הזה, נפש החיה תרמוש בהים עד עומק 1000 רגל; וגם יש מן החכמים שהחליטו כי גבול מציאות בעלי החיים לא ימצא בלעדי התהום.
§ 260 עד הימים האלה לא נעשו עדנה נסיונות נכונים טובים לתכלית ההתחקות על תהומות ימים עמוקים – החכם האנגלי “ה' מוירי” (אשר בשיטתו הלכנו בפנים הספר הזה), מדד ובחן פעמים הרבה מדידה אחר מדידנ, ובחינה אחר בחינה, את מעמקי הימים ומלואם –, תוצאת חקירותיו היתה מציאת ככר רמתים (פלאטא) על תהום ים האטלאנטי, משתרע מן גבול אירלאנד עד נייפֿונדלאנד, אשר כוננו עליו בשנת 1858 את עמודי הטעלעגראף נמשכים מוואלענציע אשר באירלאנד עד טריניטיבייא בנייפֿונדלאנד.
§ 261 החקירות והדרישות ההן הובילו את רגלי החוקרים למצולות ים, במקומות שונים מן עומק 1000 רגל עד 30,000 רגל; אולם מחזות-הים היותר עמוקים (דיא טיעפֿסטען מעערסבילדער), דלה דלו בחלק הצפוני של ים השאנן בעומק יותר מן ¾3 פרסאות – בכל. מקום אשר העלו את היקום אשר על התהום, מן ים האטלאנטי, השאנן או ההודי, התיכון או האדום, הצילו מפיהם כלי השקפה הטובים של ה' עהרענבערג וה' בעהלי, כי תהום האצעאן הוא כחצר מות גדול ורחב ידים, אשר על פניו נפזרו ובין רגביו ידובקו שרידי גופות בעח“י, אשר שם כלו ימיהם עד בוא קצם. החלק היותר גדול מעצמות בעח”י ההם הודקו ברבות הימים לעצמיים פרדיים קטנים (אטאמע) אשר לא תראם עין רואי; אולם בערמות חמרים חמרים שנחשבו בעיני המלחים והצוללים לרוכסי שיד, מצא המיקראסקאפ את מקשה גופות בעהח"י, ולא יבצר ממנו לראות גם את הקליפות האבניות אשר בהם ישבו עוד שרידי הגופות הקטנים אלה, הזרועים ומפוזרים על פני תהום הים האטלאנטי, אשר הובאו הלום עם זרם הגאלפֿשטראם, ושלמותם תמריצנו לחשוב למשפט כי המים לא ירוצו בזרם על פני התהום, ואין דבר אשר יפריע את המנוחה השוררת שם.
§ 262 מפלגת הרמשים והתולעים – בכללנו במושג הזה את כל בעח"י הקטנים ביותר מהמנות בין הולכי על ארבע, בין סוג העופות, או בין סוג הדגים – עולה הוא במספרה על כל שאר שוכני הים היבשה והאויר, ובתוך שלש היסודות האלה כאחד ירבו בגלילות עגולי הפניות מן כל שאר גלילות הארץ, שם הם ממלאים את האויר ובמשק המולה תמידית שוקקים בו בלי הפוגות – בלכת אניה על מימי הימים שבין עגולי הפניות, תתמשך בעקבותיה רצועה ארוכה ומוארה מן התולעים הפֿאספֿאריים המאירים אשר תעוררם תנועת האניה, בחבל אמעריקא שבין עגולי הפניות, כה תרב נפש הרומשת על היבשה, עד כי היער ירעש והעמקים יתרועעו אף ישירו לפנות ערב, והרעש הזה ישמע לאזני המלחים במרחק כמה פרסאות –. בחשכת אישון לילה תגיה רצועות אור גדול מן הרמשים, זבובי-האש (פֿייערפֿליעגען) המתעופפים יפיצו אור על החשכה, ולנוגה זיקותיהם ינוסו הצללים ולילה כיום יאיר; הנשים העדינות תעשינה בחכמה לקשט את מחלפות ראשון, ולעטוף שית על בגדיהן בתולעים המאירים, אשר לעומתם יחפור אבן-החן ובושה טבעת משובצת אבני ספיר; בארץ בראזיליען יתנוססו הרמשים ביפעת הודם ובתפארת שלל צבעיהם, העולים ביופי גם על נוצות העופות ועל הפרחים הנחמדים והנעימים. אנשים רבים יחיו שם את נפשם בצידת הרמשים ההם, ובמלאכת עשיית פרחים מן הרמשים נפלאים אשר להם הרקמה.
§ 263 לפי דברי חוקרי ידיעת טבעי בעלי החיים נודעו לנו עד עתה 300,000 – בראותנו כי בין עגולי הפניות ירבו הרמשים, נדע כי גם ממלכת הצמחים עומדת שם על גרם מעלות הטבע ברובי מיניהם ובעתרת שפעתם –. המשכיל לא יביט על בעח"י הנזכרים כעל יצורים בלתי מועילים בגלל דקות וקוטן גופם, כל משפחה ומשפחה, מין ומין, נושא בלי ספק משרה כבודה בהנהגת התולדה. אין אתנו יודע עד מה לציין את תעודת ופעולת כל תולע בודד; אבל עינינו לנכח תראינה את פרי עבודת משפחותיהם, ולכן לא נוכל לפסוח על שתי השעפים מהחליט, כי גם הם ישאו שכם אחד על כל היצורים לעבוד את עבודת התולדה – כבר ראינו (§ 30) איך יחכם תולע מרבה הרגלים (פאליפ) לנטוע איים בלב האצעאן, לבנותם כמו רמים, ובני האדם יבואו מקצוי ארץ ויכוננו עליהם עיר מושב, ויחיו בהם חיי עונג ושלוה.
§ 264 הרמשים הם רכים וענוגים מאד במבנה גופם, ולכן לא יוכלו נשוא שינוי אויר גדולים; בין רגבי העפר ובנקיקי העצים יבקשו להם מחבוא ומסתור מפני החורף, גם על ההרים הגבוהים אשר עליהם ידוק ויתקרר האויר בקרבת קו השלג, לא יוכלו הרמשים לעלות, וזאת היא סבת ההבדלים במציאות הרמשים על ההרים.
§ 265 חוקרי תולדות הטבע יספרו לנו כי חיות-הים הגדולות אשר בחצי הצפוני של הכדור, יבדלו במראיהם ובתכונתם מן חיות הים אשר בחצי הדרומי של הכדור – קו המשוה דומה לים של רותחין, אשר אין אפשר להחיות אשר מחוץ לעגולי הפניות לחיות בו. תנין הים (וואללפֿיש) תושב חצי הצפוני של הכדור, שונה הוא במראהו מן חבריו אשר בחצי הדרומי; הוא לא יוכל ללכת אליהם והם לא יוכלו להגיע עדיו; אולם התנינים מחלק הצפוני של הים השאנן, ובחלק הצפוני של האטלאנטי דומים זה לזה בקלסתר פניהם ובגזרת גויתם – מסורה היא בידי צידי התנינים לחקוק את שמותם ואת מספר השנה על חציהם אשר הם דורכים אל התנינים – לפני איזה שנים נצוד בחצי הצפוני של האצעאן השאנן תנין גדול אחד, וכאשר נתחו את עבי גביו נמצא בו חץ, שלפי אותותיו נקלע בו אצל גדות גרענלאנד; אולם יען כי התנין הזה לא יכול לעבור את קו השוה, ולכוב משם את מצר הקרן (קאפהארן) ואת מצר התקוה הטובה (קאפ דער גוטער האפֿפֿנונג) למען הגיע לתוך הים השאנן, לכן החליטו החכמים כי עשה לו דרך מן ים הקרח; וזאת היא אחת מן הראיות אשר עליהן נשענת ההחלטה כי יש נתיבה מן הצפון.
§ 266 מדי חקרנו על תכונת האצעאן לא נוכל להעלים את עינינו מן התכונה, אשר הים הוא נעדר-הקול בתכלית ההעדר, אין גם אחד מן שוכניו אשר יש לו הכשרון להשמיע קול 1)21.
§ 267 בהתחקנו על מזני עולם הצמחים (פֿלארא), נחזה כי הצמח הגדל בכל יפיו ותפארתו תוך אויר זך וחם, תחת שפריר שמי תכלת, על אדמה דשנה וברוכה, לא ימצא מזון ומחיה לקיומו ולגדולו בהאדמה הרזה והדלה, בגלילות הקרים בקרבת הצירים – בגלילות עגולי הפניות יתגאה עץ התמר בהדר גאונו, עץ הלחם יתן תנובתו, התאנה עולה כפורחת, יערות הדבש תשביענה דבשם, הגפן יביע יינו, נטיעי הגפן ינובו, ונצנים קטנים מחמדי בת עין ירבו ויפרצו מאד; בלכתנו הלוך וקרוב אל גלילות הצירים, ימעטו ויצערו הצמחים, ישוחו וימכו ממחסור, עד כי תנחלנה זמורות זר את מקומן, הלא הם הנטיעים הדלים והחשופים, הפשוטים ועורים, הגדלים על פני השלג או על צחיחי סלעי בעווערלייא.
§ 268 הגבולות אשר הגבילה הטבע להשעורה ירחבו ויסבו יותר מגבולות כל צמחי הזרעונים, אשר בסוג הזה יחשבו הצמחים אשר לא יצמחו באפס יד האדם; השעורה צומחת גם באקלימים הקרים אשר האדמה לא תתרכך לעולם; במקומות אחדים בארץ סיביריען לא תתפתח האדמה ממסגרות הקרח, גם בפרקי הקיץ רק על עומק איזה אצבעות, ובכל זאת ימצא שם האדם מרעה לפי צאנו, ואת חלקת שדהו יזרע שעורים.
§ 269 יש איזה ממיני הצמחים אשר יעברו את גבול עגולי הפניות וישתלו גם באזורים הממוצעים (מעססיגע צאנען) כמו עץ התאנה, יערות הדבש, עץ פרי באנאן, ודומיהם, ויש גם צמחים הצומחים רק מחוץ לעגולי הפניות, כמו עץ הזית, הטהעע ואחרים – הצמחים היותר נפרצים הבאים מן עגולי הפניות ויפגעו עד קצה האזור הממוצע, הם צמר הגפן, החטה, המאייס, האינדיגא, הגפן, הטאבאק, והאורז ודומיהם.
§ 270 המאייס, או כאשר יקראו לו בשם “לחם ההודי” (דאס אינדישע בראד) עזר על יד בני איירופא להתישב בארץ החדשה ולכונן בה מוצאות (קאלאניען) – הגבולות של המאייס אינם מרוחקים כ“כ כגבולות החטה, בכ”ז לא נוכל לצייר בנפשנו איך יכלה אמעריקא שהיתה מלאה חיות בני שחץ ופראים שובבים, להזרע ולהעבד בעת קצרה כזאת, לולא המאייס אשר היה לעמים המשכילים כיתד במקום נאמן. המאייס הוא טוב טעם, מזין (נעהרענד) ויפה לבריאות.
§ 271 כאשר עברו אנשי ווירגיניע וקאראלינא כבירי כח לב בראשונה את רוכסי הרי האללעגאנים ויבואו אל עמק המיסיססיפי, מצאו את הארץ נושבת משבטי הודים (אינדיאנער-שטעממע) רעים ומשחיתים, ויערים גדולים אשר בהם יתהלכו חיות טורפות וביניהם יזחלו נחשי רעל, והימים היו ימי בכורי ההשכלה, מרכבת הקיטור לא נודעה עוד, וגם דרך לא מצאו בארץ נדודם. אולם הם היו עשויים לבלי חת, דרכו על שחל ופתן רמסו כפיר ותנין, ולא בא מרך בלבבם, הם נשאו אתם אל היערות הגדולים והנוראים רק שני חפצים, כלי נשק וגרזן לחצוב, וצידה לדרך שק אחד או שנים מלאים בר לחם-ההודי. בסבך עצי היער מצאו את הנופת המתוך לחיך (צוקערראהר), והמקומות אשר ראו כי החיות תגמאינה עפר ותלחכינה אותו בפיהן, הבינו כי יש שם מלח ויגלו אתו, עור החיות היה להם לשמלה ובשרם לאכלה, לחמם היה המאייס – ובאמת נתנה הטבע לתוך המאייס תכונות נכבדות אשר לא הטבעו בטבעי שאר הצמחים: המאייס יוכל להשאר על השדה בשבליו, אם יד קוצר לא תבואנו וטעמו לא יפוג, גם לא יצרך לקפוא על שמריו בבצק.
§ 272 בעת אשר אוה לו הפליט עם משפחתו מקום לשבת, היה מעשהו הראשון, לבנות לו אהל ספון בעץ, ולגדוע את העצים אשר מסביב לאהלו, למען יוכלו קרני השמש להחם את האדמה הנעבדת; חמוש בכלי משקו, מיראתו את ההודים הפראים ואת החיות הטורפות, פנה לו שם שדה ויחרשה ויזרעה, אחרי איזה שבועות כבר נשא אלומותיו אל גרנו, כה היה משפטו להוציא לחם מן אדמת היערות ההם. המאייס איננו צריך לא למרוח אף לא לטחינה. גבולותיו-מן קו המשוה עד חצאי אזורים הממוצעים, אולם האקלימים אשר בהם ינוה ביתר הוד וגודל, הם בין º20 ובין º45 למעלות הרוחב.
§ 273 אביר הטבע הוציא משפט על האדם “בזעת אפיך תאכל לחם”, נחפשה נא ונחקורה על תכונות פעולת האקלים בעסקי בני האדם, נצייר לנו למשל, כי התולדה בראה אדם אחד אצל ציר הצפוני, וחברו אצל קו המשוה, ושניהם מוכרחים לבקש להם מזון להחיות את נפשם; האדם אשר אצל קו המשוה לא יצרך רק להוציא ידו מחיקו ללקוט ולאכול, כה תרעיף שם האדמה דשן והאויר ינעם עד כי עבודת יום אחד תספיק צידה להאדם די ספוק עשרה ימים, אבל האדם אשר אצל הציר הצפוני נקשה ורעב, אל הארץ יביט, אך היא לא תאבה תת כחה לו, ובצרתו יפן לבקש לו מחיה בהים ומלואו. נוסיף נא לצייר בנפשנו, כי צאצאי האדם הצפוני ילכו הלוך וקרוב אל קו המשוה, וצאצאי האדם המאושר מן קו המשוה ישימו פעמיהם צפונה, אז תפגשנה שתי המשפחות יחד אצל º45 לרוחב הצפוני, שהוא האמצע בין קו המשוה והציר. אם נתחקה על השנויים אשר יבואו לאט לאט בארחות חיי שתי המשפחות האלה, נראה כי כאשר יקרבו אל מעלות האמצע ישליכו אחרי גום מעט מעט את דרכי חיי אבותיהם, אשר אינם נאותם להם עתה. המשפחה הצפונית ממסעה נגבה תחל לבקש לה מחיה על היבשה, והמשפחה טובת-הלב אשר לא ידעה כל עבודה אצל קו המשוה, ילמדו אצבעותיהם לחרוש ולזרוע, לחצוב בהרים ולצוד ציד.
§ 274 במשל הזה הערוך לפניכם, צפון למוד נכבד שהוא אבן הפנה להשריג הנכבד בכרס חכמת הגעאגראפֿיע הטבעית; לו היו כל בני האדם רואי השמש צריכים רק ללחם ושמלה, ולו היה כל עם משפחה או שבט מוציא מן האדמה את כל הדרוש למלא מחסוריו, אז לא ידענו עד היום ממסחר החליפות ומשום מקנה וקנין. המסחר מיוסד על אדני חקי הטבע, אשר לא העניקה יכול ותבואה שוה לכל הארצות; הדבר הזה המריץ את בני האדם לבחור להם דרכים שונים במשלח ידיהם ובעבודת כפיהם, כפי טבעי ומזגי הארץ אשר בה הם יושבים. עובד האדמה היושב בגלילות עגולי הפניות המוציא למשל את צמח הקאפֿפֿע מן האדמה והמתקנו ומכשירו, לא יעשה מקנה וקנין עם שכנו הקרוב אליו, כי גם לו יש קאפֿפֿע רב בביתו, אבל שניהם רוצים להחליפו בדברים אשר יחסרו להם, בלחם בבשר בבגדים ובשכיות החמדה הטובים בעיניהם.
§ 275 בני האדם אשר פרו ויפרצו, ויתחילו לשפוך את רוח ממשלתם על התולדה, בחרו להם דרכי החיים מקבילים לעומת חוקי הגעאגראפיע הטבעית. הבל היה רועה צאן יען כי ארץ ארם נהרים היתה ברוכה בנאות מרעה, וקין היה עובד אדמה בגלל שבתו על פני שדמות פוריות ודשנות. נפן עוד הפעם אל המשל אשר נשאנו למעלה, שבו נרמזו התנאים הטבעיים שלפיהם נשתנו עבודות בני האדם זו מזו תכלית שנוי, ככל אשר הרבו צאצאי האדם מן הצפוני וצאצאי האדם מן קו המשוה לקרב ולנסוע אל המעלה המוצעת; היתה לכל אחד בחירה חפשית לבחור לו עסק ומשלח יד אשר יכשר לפניו, לא אלה ולא אלה היו נאלצים עתה לבקש מחיתם על היבשה לבד או בתוך הים לבד, לכן נפלגה משפחה ומשפחה לפי פלגות ארחות חייהם – אלה אשר בכרו את הים על היבשה נשארו משליכי בים חכה ופורשי מכמורת; אחרים התישבו בעשתות שאנן, ביערים ובנאות שדה וכרם; אלה בחרו בחרשת מעשה היו לחוצבים בהרים, למוכרי סחורות מבתי חרשת מעשה, לסוחרים בכסף המקובל לאמצעי לחליפין וכדומה; בתוך אזורים הממוצעים השתנו דרכי חיי בני האדם ועסקיהם הרבה אלה מאלה, בהם עתק המסחר ויגבר חיל, ומלאכת מחשבת עלתה כפורחת. בין עגולי-רוחב ההן תשתרענה ארצות אנגליא וצרפת, וככל אשר נרחיק מהם צפונה נראה את עסקי האדם ברבוי מיניהם הולכים ונמעטים, עד אשר יוגבלו בגבול צר מאד, למען הוכח באמתת ההנחה הזאת לכל פרטיה, שימו עיניכם על עסקי יושבי מצרים לדרום המעלה º30 לרוחב, אח“כ התבוננו על דרכי חיי יושבי אלגיר בין מעלות º35 º30, של יושבי שפאניה בין º42 º36, ושל אנגליא וצרפת, ומשם הרחיקו עד שוועדען ונארוועגען, הלא אז תראו כי עם היושב במצרים מאז ועד היום בחרו את עבודת האדמה למקור חייהם, ויושבי נארוועגען בחרו בצידת הדגים ובשאר שפע ימים [בימי קדם היו שודדי-ים]. הגלילות אשר בינתיים למעלות האלה, הם מקומות ההשכלה והמסחר, אשר ידמו שם לאלה עבותה השולחת שריגיה ונטישותיה עד למרחוק – הגלילות האלה ישתרעו באיירופא בין º60 º40, ובאמעריקא בין º50 º40 –, אם נכונן מחשבותינו לחקר סבת הדבר הזה, נמצא, כי מאת הטבע היא, לחולל פה את סגולי הטבע ע”י הגאלפֿשטראם והרוחות המסוגלות לעזור להאדם בכל אשר יפנה, ע“י מזיגת האויר, הצמחים והבעח”י וכדומה.
אמרו עליו על החוקר הנעלה “ה' אווען” שהיה יכול לדעת גוית כל בעח“י אשר לא ראהו מעולם על פי עצם אחד מעצמיו שהובא לו. כן יש בידי הנבון בגעאגראפֿיע הטבעית, לדעת את משטרי טבע הארץ אשר לא היה בה מעולם, ולתאר את מזג האקלים השורר בקרבה, אם יספר לו הנוסע איזה בעח”י ראה שם. ראה קופים או הבנים (פאפאגייען) – אות הוא כי היה ביערי עגולי הפניות; ראה חיות אשר מן טרפן תחיינה, בטח ימצאו שם עדרי צאן, ונאות מרעה להם – לכן כאשר ימצא החכם בחכמת הגעאלאגיא במעבה אדמת צרפת ואנגליא, גופים נקשים ממיני צבאים ואילות השדה, הנה ער צדק ישוב משפטו כי בדורות קדומים היו שם רכסים ויערים גדולים, אשר כרתום והשמידום חזיזי שואת החליפות והתמורות שהתחוללו בתבל ארצנו.
באורים 🔗
1 על פי חק הכובד של הגופים שהיא תולדת כח המשיכה (אנציהונגסקראפֿט) אשר להארץ, יפלו כל הגופים לארץ, אולם בעת אשר יפגשו הגופים האלה מניעה העוצרת אותם מנפול על הארץ, אז תעצר נפילתם, וילחצו על הגוף העוצרם, במשקל השוה לכח הכובד אשר להם. אם נרצה לראות בעין את נטיית הגוף הנעצר בנפילתתו, נתלהו על החוט, אז ימתח החוט ע“י הגוף המושכו, שתשוקתו הטבעית היא לנפול לארץ; מתיחת החוט תהיה בנטייה כעין שיפול הגוף לארץ, זה הוא שכנו חכמי הטבע בשם “נטיית יושר הנפילה” או “נטיית יושר האנך”, כי ע”י האנך (זענקעל) יישרו הבונים את בניניהם בסמכם על חק הכובד – ואם נצייר בנפשנו שתי כפות מאזנים התלויים בשלשלאות של ברזל על המוט, תקרא נטיית המוט הישר בשם “נטיית יושר המאזני”, או בשם נטיית האופקית, שהוא ע"ש אופק הרקיע הפרוש במשירו; ובקיצור תכונה בשם: “הנטייה הישרה” (האראצאנטאל וואגערעכֿט).
2 (5 §), ארץ צפתו (יחזקאל ל"ב ו') והיא הארץ אשר מימיה יצופו אל אחד הנהרות (שטראמגעביעט), ובזה הרוחנו מבטא חדש בלשוננו העברית (שולמאן, מחקרי א"ר 6 §).
3 (6–7 §) ארץ המוקפת כולה ממים וקטנה מן חלקי התבל הנקובים בשמותם, תקרא בשם “אי” (אינזעל), איים אחדים יחד יקראו בשם “קבוצת איים” (אינזעלגרופפע). הים אשר בתוכו נטעו הרבה איים קרובים זל“ז יקרא בשם “ים-איים” (ארכיפעלאג), ראש הר גבוה העומד על שפת הים לקצה ארץ ירכתים (קיסטענלאנד) יכונה בשם “גבנון מצר” (פֿארגעבירגע) –. ראשי הימים אשר נפלגו לפלגות גדולות אשר כל פלגה תכונה בשם “אצעאן”, חמשה המה, ואלה הם בשמותם: 1) ים הקרח הצפוני (נערדליכעס אייזמעער), הוא ישתרע לצפון כדור הארץ, ובגלל הררי הקרח אשר יצופו עליו יקרא בשם, ים הקרח, ובקצה השני של הכדור נמצא ים קרח הדרום הגדול עוד הרבה מן הצפוני. 2) ים האטלאנטיק, מבדיל בין גדות אמעריקא המזרחית ובין גדות המערב של איירופא ואפֿריקא, ושם יתחבר ע”י הים העטהיאפי עם ים הדרומי. 3) ים השאנן (שטיללער אצעאן) משתרע בין גדות מערב אמעריקא ובין גדות מזרח אזיא, וע"י הבערינגשראססע יתחבר עם ים הקרח הצפוני. 4) ים ההודי, בין אפֿריקא ואויסטראליע; שמו ההודי נתן לו מפני לחכו את עפר גדות הודו המזרחית, ולסוף 5) ים הדרומי או ים האויסרטראלי, מן עגול ציר הצפוני עד קו המשוה, בין אמעריקא ואזיען, והוא גדול מכל ארבעה הנזכרים, בתוכו תכונת האיים הרבים – קצות הארצות הקרובות להים יכונו בשם ארצות ירכתים – חלק ים אשר ילך ויתפשט כרצועה לתוך היבשה יקרא בשם: לשון ם (מעערבוזן, גאלף) ואם קטן הוא מאד יקרא בשם: לשון-ים קצר (בוכט) – חלק ים המפריד ארץ היבשה לשנים ומחבר שני ימים, יקרא בשם: בריח ים (מעערענגע) – רצועת ארץ המתפשטת לתוך הים, תקרא בשם: חצי-אי (האלבאינזעל), ורצועת ארץ קצרה וקטנה המחברת שתי ארצות והולכת בקרב ים, תקרא: “בריח ארץ” (לאנד-ענגע). הימים הקטנים מן חמשה הראשונים שהזכרנו והמשתפכים אליהם יקראו בשם ימים פנימיים (מעערע, זעען). מקרב ההרים הגדולים או מקרב ברכות גדולות יזלו הנהרות. העמק אשר בתוכה יקוו מימי הנהר יקרא בשם: “מוצא”, והמקום אשר שמה ישתפך הנהר יקרא “אשד” (מינדונג), הברכות (זעען) או היאורים הם קטנים מן הימים הפנימים. מקומות הגבוהים על שטח הארץ יקראו: הרים, והקטנים: גבעות; בעמדם יחד יקראו בשם רוכסי הרים (געבירסקעטטע), ראשיהם וצדיהם יקראו בשם: כתפות או קרנות, מקומות הארץ אשר בהם מתנשאים הרים קטנים הרבה, יקראו: ארצות רמתים.
4 (21 §) מבנה גוף הצמחים הוא מן תאים דקים וקלועים כמעשה רשת, אשר יעברו כעורקים את כל גוף הצמח ובהם יעבור הליח מן השורש.
5 (21 §) פחמי האבן השחורים ונוצצים (שטיינקאהלען) הצבורים וערוכים בשדרות במעבה האדמה, הם שרידי צמחים אשר נתהפכו לפחמים, מפני אשר לא יכלו יסוד החמוצי ויסוד המימי להתחבר עמהם. חכמי מוסדי ארץ (געאלאגען) ימצאו בתוך פחמי האבן פצלות ופתילים המעידים כי הם שרידי צמחים שהיו לעולמים.
6 (21 §) חכמת הגעאלאגיע המעולפה ברזי הטבע תאלפנו לדעת, כי מהפכות רבות התחוללו על תבל ארצה טרם נקבעה בה התבנית הנוכחית, וטרם היתה למדור מתוקן בעד האדם – היבשה התנשאה לאט לאט מן המים אשר הרבו ויבשו במקומות היבשה רק בכח פעולות טבעיות כבירות, אשר גם עתה לא נכחד עצמם בשדרות האדמה המונחות זו על גב זו; ולפי אשר נגלו לפני החכמה הזאת כל פעולות המים הזורמים, נראה כי אין מקום עלי אדמות אשר לא פעלו עליו. כדור הארץ התכסה אחר עדן ועדנים במכסה קליפה קשה, בכ"ז הוא מלא בנוזלים רותחים, כאשר יעידו הרי השרפה המקיאים מקרבם חמרים נתכים. התהוות המכסה הסופנת את כדור הארץ תייחס הגעאלאגיע להתקררות הכדור בסבות ירידת חום האויר. עובי הקליפה היא עשרים פרסאות בעומק.
7 (26 §) הפאליפען הם חיות בצה (שליימטהיערע) מפיצי קרנים (שטראהליג), רובם דבוקים ואחוזים בבתיהם, ומעוטם בודדים וחפשים – גופת הפאליפ היא בתבנית גביע, והוא מפליט מקרבו חמר-שיד או קרן (קאלק-אדער הארנ-ארטיגער שטאפֿף), אשר על ידו יעשה את אשכול האלמוגים (קאראללענשטאקק) אשר בו ישבו בעח“י רבים לאין מספר. איבריהם הנראים ביותר הם הזרועות העוטרות את פיהם, או קרני המישוש (פֿיעלהערנער). פריית הפאליפען תעשה ע”י הנצנים אשר יפרדו מקרבם ויסתעפו מן חוברת האשכול; את אשכולי האלמוגים חשבו הקדמונים לאבנים; המאוחרים מהם החליטו אותם לצמחים, ורק במאה הקודמת נתגלה כי הם בתי-חיות (טהירגעהייזע). מין הפאליפען יפלג לשתי מערכות: למערכת אלמוגי-החיות (טהירקאראללען), ולמערכת אלמוגי הצמחים (פפֿלאנצענקאראללען).
8 (29 §) תולעי היציקה נראים לעין רק בעזר כלי מגדיל-הראות טוב, משכנם בתוך המים וגדלם מן 1/3000 עד 1/3, ולפעמים עד 1 ליגיע שלמה, שם תולעי היציקה (אויפֿגוססטהיערכֿען) הונח עליהם בעבור המצאם לרוב בנצוק (אויפֿגוסס) על חמרים-יצורים (ארגאנישע קערפער). החוקר הטבעי ה' עהרענבערג הפיץ אור בהיר על העולם הקטן הזה. הוא יסד בעזר כלי מחזר מעולים את ידיעת טבעי האינפֿוזאריען על אדני יסודות נאמנים, ולא יאתה תהלה על העירו את לבב החכמים להתחקות על שרשי הידיעה הזאת –.
ה' עהרענבערג מצא אצל התולעים, מלבד שערות השפם אשר סביב פיותיהם, גם קיבות. תבנית פניהם, שונה מאד; יש עגולים ככדור, ויש שטוחים או ארוכים, רובם ערומים, ויש מהם מעוטים במעטה או משובצים בשריון חלקי שיד; משכנם במימי הים, באגמי-מים (זומפפֿען) וביאורים, וצבע המים אשר ישכנו בהם הרבה הוא אדמדם או ירוק. המצופים בשיד יהיו אחרי מותם להרים תלולים ולמיני חומרים מועילים, כמו הנתר (קריידע), אבן חוצב האש וכהנה. במחצב לינעבורג ישתרעו כדי עשרים שדרות של החמרים האלה; חלק העיר בערלין בנוי על תל חמרים כאלה. מיני האדמה אשר יאכלום העמים הפראים מכילים בקרבם את האינפֿוזאריען. הם יתחלקו למערכת בעלי מעים, ולנעדרי המעים.
9 (30 §) קליפת-הפנינים האמתית היא גדולה ככף איש, עגולה ושחורה מחוץ, ומבית היא מצופה באם-הפנינה (פערלמוטטער). בשר התולע היושב בקרבה טוב לאכלה – חמרים חמרים מן הקליפות האלה תמצאינה בלשון ם הפרסי, אצל האי ציילאן, אצל יפאן, ובמימי גדות מעקסיקא; בתוך הקליפה ימצא חמר פרוד (אבזאנדערונג) היא הפנינה. חכמי הטבע האחרונים החליטו, כי מולדת הפנינה היא פצע אשר יפצע התולע מגרגר חול חיצוני, או מסיבה אחרת, עי“ז יפרש ממנה החמר אשר ממנו תתהווה הפנינה – בקליפה אחת אחוז מעשרים תמצא פנינה אחת, ולפעמים רחוקות תמצאינה בקליפה אחת כמה פנינות – הפנינים יסולאו בערך רב, בגלל חמדת יפעתם ונועם זהרם, המזהיר בשלל צבעים שונים, אמוץ (גרויא), תכלת (בלויא) וירוק (גרין). בבוקר יצאו ציידי הפנינים לעבודתם, יקשרו אבנים ברגליהם, ויצללו אל עמק המים, שם יפתחו את קשרי האבן ויפרשו את הרשת התלויה על צוארם ויהיו שם עד אשר תצר להם חסרון שאיפת האויר, אז יתנו אות בהחבל, והעומדים מלמעלה ימשום מן המים. את קליפות הפנינים ישליכו לבור למען ימותו התולעים היושבים בקרבן, אח”כ יחלו לזרות ולהבר את אשר לא יכשר, וללטש וליפות את הפנינים הנחמדים –. הטובים שבהם הנקובים בשם “הפנינים המזרחיים” (אריענטאלישע פערלען) יובאו מלשון ים הפרסי ומיאפאן; המקומות בהים אשר שם הם תלולים יקרבו בשם “ספסלי הפנינים”, (ראה מאמרי “יסוד ושרש הפנינים” בהצפירה שנה 3 נומער 49).
10 (32 §) כל החמרים ההווים יתראו לעינינו בשלשה תארים הנקובים בפי החכמים בשם מצבי הקשור" (אגגרעגאט-צושטאנדע), והם: מצב המוצקי, מצב הנוזלי, ומצב האוירי. התוארים האלה הם חיצונים, וקשר וצירוף אין להם עם הטבע הפנימית, וסבותיהם הן רק שיעורי החום אשר החמרים קולטים אל קרבם – ולא רק המים, כי גם כל הגופים אשר אנחנו רואים אותם מוצקים יכולים להתהפך לנוזלים אם נוסיף עליהם חום רב, ובהוספת חום יותר יהיו לקיטורים. ומעתה ישכיל הקורא כי התארים אשר הגופים מתוארים בהם, הם מקבילים עם כמות החום אשר ספגו אל קרבם. המים, למשל, הם גוף נוזלי, בהיותם במצב החום הממוצע, המתכות הוא גוף מוצק, רק בהיותו במצב חומו המצוי אצלו, והאד המימי הוא גוף קיטורי ג“כ מפני מעלות חומו המקיימים את תוארו זה, אולם אם נוסיף או נגרע את מגלות החום של הגופים האלה, אז נראה פנים חדשות ותוארים אחרים – הגופים הם מוצקים בעבור חולשת כח חומם ומיעוטו, נוזלים הם מסבת עלות מדריגת חומם, ואויריים (גאזארטיג) יהיו לרגלי מדת חומם הנפרזה, רק ביחוסם אל החום יבדלו הגופים זמ”ז, ר"ל כמה חום דרוש להתיכם או לנדפם לקיטור, וכמה קור דרוש להפוך את האויריים לנוזלים, ואת הנוזלים למוצקים.
11 (33 §) חשבנו לנכון לבאר פה מהו ענין הפרדה כֿעמית (כֿעמישע אנאליזע) והרכבה כעמית (כֿעמישע צוזאממענזעטצונג), והיסודות אשר ישאו חכמי הכֿעמיע על שפתם, מה הם ומה מעשיהם במרחבי הבריאה? והבאור הקצר הזה יספיק לתת להקורא אשר לא שנה בחכמה זו, השגה נאמנה על ענין יסודות הכעמיים הנזכרים פעמים רבות בפנים הספר; ונאמר, כי אביר הטבע בשעה שברא את עולמו ברא בה ששים ושלש יסודות פשוטים בלתי מורכבים, ונטע בכל יסוד כֿעמי סגולות ותכונות שונות, וכל הגופים אשר אנחנו רואים בשמים ובארץ מהם הורכבו – היסודות הקדמונים האלה לא יאהבו הבדידות, משעה שיצאו לאור עולם מידי יוצרם, הם מזדווגים עם יסודות אחרים ומתפרדים להדבק שנית; יש מן הגופים שהם הרכבות שניות (בינערע) ר“ל מורכבים משני יסודות לבד, ויש מהם הרכבות שלישיות, רביעיות חמישיות ויותר מהנה. יש מן היסודות האלה רבים ונפרצים בטבע, כמו יסוד החמוצי ודומיו, ויש מהם היקרים מאד במציאות (אינדיאום, טערביאום) –. בששים היסודות הנזכרים נטוע כח טבעי אשר לפיו ימשכו העצמים הפרדיים (החלקים הדקים מן הדקים) של האחד, אל העצמיים הפרדיים של השני, ועי”כ יתאחדו שני היסודות בזווג טבעי, ויולידו גוף חדש [הרכבה כעמיית]. אמנם יש גם ביד הכֿעמיקער להפריד את ההרכבות ע“י אמצעיים אשר תמסור לנו החכמה (הפרדה כעמיית). הקדמונים נואלו להאמין כי המים הם גוף פשוט, ואולם בעת החדשה בהגלות נגלות לנו חכמת הכֿעמיע, כלה כעשן המשגה ההוא, כעת נדע נאמנה, ויש ביכלתנו להוכיח בעליל, כי המים הם מורכבים משני יסודות, מיסוד החמוצי ומיסוד המימי. יש בידינו להרכיבם משני אלה או להוציאם מהם, עפ”י בחינות קלות מאד להעשות (הקורא ימצאם לדוגמא בס' חכמת הכעמיע להח' ראבינאוויטש).
נבאר פה את ראשי תכונות היסודות: –
שמות היסודות עפ“י א”ב:
1) אללומיניאום, 2) אנטימאן, 3) ארסען, 4) אסמיאום, 5) אוראן, 6) אינדיאום, 7) אירידיאום, 8) איטטריאום, 9) באריאום, 10) בערעליאום, 11) באר, 12) ברזל (אייזען), 13) בראם, 14) בדיל (צינן), 15) גפרית (שוועפֿעל), 16) דידים, 17) וואנאדין, 18) וואלאַראם, 19) וויסמוטה, 20) זהב (גאלד), 21) זעלען, 22) חלמיש (קיעזעל), 23) טאנטאל, 24) טהאלליאום, 25) טהאריאום, 26) טעללור, 27) טיטאן, 28) יאד, 29) יסוד החמוצי (זויערשטאפף), 30) יסוד החנקי (שטיקקשטאפֿף), 31) יסוד המימי (וואססערשטאפֿף), 32) יסוד הפחמי (קאהלענשטאפֿף), 33) כֿלאר, 34) כֿראם, 35) כסף (זילבער), 36) כסף חי (קוועקקזילבער), 37) לאנטאן, 38) ליטהיאום, 39) מאגנעזיאום, 40) מאליבדאען, 41) מאנגאן, 42) נאטריאום, 43) נחשת (קופפער), 44) ניאב, 45) ניקקעל, 46) סטראנטיום, 47) ערביאום, 48) עופרת (בלייא), 49) פאללאדיאום, 50) פֿאספֿאר, 51) פלאטין, 52) פֿלואר, 53) צעזיאום, 54) צער, 55) צינק, 56) צירקאניום, 57) קאבאלט, 58) קאדמיום, 59) קאלציאום, 60) קאליאום, 61) רהאדיאום, 62) רובדיאום, 63) רוטעניאום. בדרך כלל יחולקו היסודות הכעמיים למתכותיים (מעטאללע) ולבלתי מתכותיים (מעטאללאידע).
1) האללומיניאום לא יראה לעינינו בודד רק קשור עם היסוד החמוצי בהרכבת אדמת החמר (טהאנערדע). אדמת החמר או חלודת האללומיניאום (אללומיניאום-אקסיד) הוא יסוד לכל מיני המתכות אשר במערכתו (אין זיינער גרופפע), לאבני-יקר הקארונטה, הספיר, השמיר (שמירגעל), השפינעלל והאודם (רובין), גם למיני הרציף (אלוין).
2) האנטימאן ימצא קשור עפ"י רוב עם יסוד החמוצי, עם גפרית ועם שאר מתכיות; הוא לבן כבדיל, ולפעמים רחוקות הוא צהוב (געלב) או אמוצי (גרויליך), נתך קל מהרה באש, גם יד ושם לו בשמי הרפואות.
3) יסוד ארסען (ארשעניק) מורכב גם הוא לרוב עם החמוצי ועם מיני מתכות שונים, ונמצא גם על טהרתו (געדיגען), הנקוב בשם “ארשניק-מזוקק”; מראהו בלול מצבע אמוץ ושחרחר, איננו שקוף (דורכזיכטיג), בהתיך אותו על פחמים, יפיץ ריח שומים (קנאבלויך גערוך), והוא ארס קטב מרירי ממית אדם ובהמה; בהרכבתו עם הגפרית, הוא הידוע בשם “רוישגעלב”, ונמצא עוד בהרכבות אחרות, השונות אשה מרעותה.
4) אסמיאום, ימצא בתוך עפרות המחצב פלאטינא, מראהו כאבק שחור, לא יתך באש ולא ימס במים, טעמו מתוק מעט לחיך.
5) אוראן, ימצא בבטן הרי המוסדות (אורגעבירגע) בארץ זאקסען, מראהו כהה אמוצי, מתפורר ונוצץ כמתכות, הוא יחולק לכמה סוגים שונים.
6) אינדיאום הוא יסוד יקר במציאות, אשר רק לפעמים רחוקות יתגלה ממנו שיעור קטן, וטבעו לא נחקר למדי.
7) אירידיאום, נתגלה זה מקרוב; מקור מחצבתו בעפרות הפלאטינא, הוא לבן ככסף, קשר לשברו או להתיכו באש.
8) איטטריאום, ימצא בכמותים קטנים, ויחד בין היסודות המסוגלים להוליד עלעקטריציטאט.
9) באריאום, לא ימצא מזוקק, רק מורכב עם יסוד החמוצי וחימוץ הגפריתי והפחמי, הוא יפלג לשתי פלגות: הפלגה האחת הוא המחצב הנקרא בשם שווערשפאטה או באריטה, הנמצא בתבנית עמודים, מצויין בלבנת מראהו, בשקיפיותו, בשלל צבעיו ובכובדו; תוצאותיו בהרי המוסדות (גרונדגעבירגע) במקומות שונים, והוא כביר התועלת למלאכת הרכבה וההפרדה הכעמיית; והפלגה השנית הוא באריט-הקרנים, המצויין בסגולתו הנפלאה לספוג לקרבו קרני אור ולהפיץ נגהו אחרי כן בחשך; תוצאותיו באיטאליה ובפפֿאלץ. רצען אחד אשר עסק כל ימיו בחבלי האלכֿימיע גלה את המחצב הזה.
10) 11) בערעליום, יקר במצאות מאד, הבאר גם הוא לא נפוץ בעולם, לא ימצא רק קשור עם יסוד החמוצי כמשארת אצל מעינות המים החמים (אבזאטץ מינעראלישער ווארמ' וואס'), נתגלה בשנת 1808; בהרכבתו עם יסוד החמוצי יקרא בשם: יאד החמוצי, והוא כמו אבק לבן, ובהתחברו עם נאטריאום ישתמשו בו להתיך מתכת קשה.
12) ברזל, הוא כמעט המתכות היותר נפרץ, לרוב הוא מחומץ (אקסידירט) או מחובר בגפרית, ורק בעבי השדרות נמצא לפעמים פתילים קטנים של ברזל מזוקק, או באבני המעטעאר הנופלים מרום חוג האויר על הארץ. בשנת 1784 מצאו בארץ בראזיליען מטיל ברזל מעטעארי אשר משקלו היה 173 ככר (צענטנער). להברזל יש חלק גדול ונכבד בהרכבת מעבה קליפת האדמה, והוא חלק 1/200 מכולה.
13) בראם, הוא אחד מן היסודות היקרים, ימצא בכמותים קטנים בכמה מיני מלח הים, נתגלה לראשונה בשנת 1826; הוא גוף נוזלי, צבעו חום-אדמדם (ברוינראטה), טעמו כטעם הכלאר, חד ומכווץ את הלשון, יתחבר בנקל עם יסוד החמוצי והמימי. הרופאים ישתמשו בו הרבה בתרופותיהם.
14) בדיל, הוא מתכות יפה מאד לבנה ושימושו ידוע, הבדיל לא ימצא מזוקק רק בחבור עם יסוד החמוצי, והוא נקרא בשם “ציננשטיין”, ובארצות אנגליא, הישפאניה ובארץ הודו המזרחית, ידעו לצרף את סיגיו באופן היותר נעלה. רקועי ברזל המצופים בבדיל יקראו בשם בדיל-לבן, ויתרונו על טסי ברזל פשוט, הוא בגלל עמדו לשטנה נגד החלודה השולטת על הברזל ע"י יסוד החמוצי שבהאויר.
15) הגפרית. נודע כבר מימי קדם ליסוד כעמיי, מפני המצאו נקי וצרוף על האי סיציליען, ובקרבת העיר נעאפעל בין שדרות השיד ושטחי אדמת חמר, בכ“ז לא נוכל להשתמש בו אחרי הוציאנו אותו, ונצרך לצרפו ולנקותו – בין השמושים הנכבדים אשר ישתמשו בהגפרית, בצדק תמנה גם שריפתו בחביות היין, המונעת את יסוד החמוצי מהחמיץ את היין בדרכו – הגפרית בהשרפו יאכל את היסוד החמוצי ויגרשהו כליל – בגופות הצמחים ובעח”י, ובפרט בחמרים המחזיקים יסוד חלבון-הביצה אשר בהרקבם יפיצו ריח רע כריח ביצה נרקבת, ימצא גם הגפרית; מלבד זאת, עוד יתחבר הגפרית עם מיני מתכות, לברזל-גפריתי (שוועפֿעלאייזען) לנחשת גפריתי (שוועפעלקופפער), ועם יסוד החמוצי יתחבר לחימוץ גפריתי (שוועפֿעלזיירע), או שמן פֿיאריאל.
16) 17) 18) דידים וואנאדין וואלפֿראם, הם יסודות יקרים ובלתי נודעים.
19) וויסמוטה, הוא מתכות ממראה לבן אדמוני ומתנוצץ, יתפורר ויותך בהבערה קלה, שמושו ידוע בחרשת המעשה בשם אשבלייא, וגם במלאכת הרוקחים הוא מצוי.
20) הזהב, נעלה בחין ערכו על כל המתכיות, נמצא כמעט רק מזוקק וצרוף, בכמותים גדולים (לעתים רחוקות), או בתבנית גרגירים ועלים דקים, בתוך מעבה האדמה, או בנהרות אשר עפרות זהב למו, – סגולת הזהב וחמדת יקרו הלא הן ידועות לכל.
21) זעלען, הוא מתכות אמוץ-כהה (גרויא), נמצא מעט מזעיר במצב מזוקק, ובהשרפו יפיץ ריח רע, לרוב ימצא בדבק עם היסוד טעללור, שהוא מתכות הנמצא מזוקק בתבנית עלים לבנים כלבנת הכסף. הטעלען יתחבר עם יסוד החמוצי ועם שאר יסודות.
22) חלמיש (קיעזעל), אחרי היסוד החמוצי הנהו היסוד היותר נפרץ במרחבי הטבע, כמעט חלק שלישי מן כדור הארץ הוא מלוא רוחב היסוד הזה, וימצא גם מורכב בגופים רבים. בעזרת הכעמיע נוכל לזקק את היסוד הזה, אולם בהטבע נמצאהו תמיד כלול ומחובר עם יסודות אחרים ואז מראהו שחרחר –. בדולח ההררי (בערגקריסטאלל) היפה במראהו ובשקיפיותו, הוא הרכבת יסוד החלמיש עם יסוד החמוצי, וכל מיני המוצקים אשר יכללו חכמי הטבע בשם “קווארץ”, הנם הרכבות החלמיש עם יסודות אחרים, מהם יעשה חומר הפראצעללאנא וכל חומר יוצרים (טאפפֿערטהאן).
23) טאנטאל, הוא מתכות ממראה שחור, נוצץ מעט ובלתי שקופי. בעבור קושיו יחתכו בו את הזכוכית. לא ימס באש רק במדריגת חום גדול למאד. תוצאותיו באדמת אמעריקא, ובאיירופא, בפֿיננלאנד ובבאייערן.
24) 25) טהאלליום, טהארריום, יסודות מעטים מזעיר ובלתי נחקרים.
26) טעללור, נתבאר למעלה אצל נומר 21.
27) טיטאן, הוא מתכות יחלק לכמה סוגים. טיטאן המצוי (דער געמיינע) הוא הרב מהם, מראהו שחור ונוצץ כאבן הדיאמנט, תוצאותיו בשוויץ, רושין, ועוד מינים אחרים.
28) יאד, הוא יסוד כעמיי, נתגלה בשנת 1811, והוא נמצא בתור הרכבה, עם הכסף, עם כסף חי, עם הצינק ועם מי מעינות, גם בדשן מצמחי-ים הנשרפים ובבעח"י שוכני הים. הוא גוף מוצק, צבעו שחור-ירקרק, טעמו חד מאד.
29) יסוד החמוצי, הוא מלך היסודות, – לא ימצא חפשי, רק מעורב בהאויר, וגם בו הוא מורכב עם יסוד החנקי, הוא מפוזר ומפורד בכל רחבי הטבע, מחצית התבל הוסד ממנו. החכם ה' בערנשטיין בספרו הנכבד ידבר ע"ד יסוד החמוצי במליצת שפתו כדברים האלה (כפי העתקת הח' מרגליות במ"ע המגיד):
“נחקרה נא הלום מה הוא איפוא תכונת יסוד החמוצי? נחשבה נא, כי הביא איש אחד בקבוק מלא ביסוד החמוצי, אל איש אחד אשר לא לומד בהליכות הטבע, הלא יאמין הרואה לבטח כי הבקבוק ריק הוא, ואם יוסיף להניע ולטלטל את הבקבוק לא ימצא בו כל מאומה, יען כי עצם היסוד החמוצי הוא ענין נשקף בלי צבע כמראה אויר הרקיע, ואף אם יסיר מגופת הבקבוק ויריח, לא יריח מאומה בהריחו, מפני שיסוד החמוצי הוא גאז בלי ריח, ואם יגע בלשונו בפי הבקבוק לא ירגיש טעם מאומה, מפני שהוא מין גאז בלי טעם, ר”ל אין לו טעם כלל". ולהלן הוא אומר:
“יסוד החמוצי הוא ענין מצוי בכל העולם, אבל בכל מקום מציאותו איננו במצבו הנקי, ר”ל שהוא מורכב ומתלכד ביסודות אחרים, ואי אפשר להשיג את יסוד החמוצי נקי, רק אחרי השתדלות ותחבולות רבות. האויר הרקוע סביב הארץ, האויר המרחף בתוך הבתים, בשוקים וברחובות, ביערים ובשדי תרומות, האויר הזה נוסד מיסוד החמוצי, אבל יסוד החמוצי הזה מורכב ומהול עם עוד מין אויר אחר אשר נקרא בשם “יסוד החנקי”.
30) יסוד החנקי (שטיקקשטאפֿף), הוא מין אויר דומה בתואר לאויר המצוי, הוא משולל הצבעים, אין בו לא ריח ולא מראה, בהתמזגו עם יסוד החמוצי יכשר לשאיפת האדם, ובהיותו בודד יוכל להמית נפש חיה אשר תובא לקרבו, זולתי הזדווגו עם יסוד החמוצי לע יתחבר עם שום יסוד שבעולם, רק אם חברו ימשכהו. הוא נמצא במרבית הגופים, בפרט בחמר הנתר (זאלפעטער), אשר ממנו המציא בערטהאלד שווארץ (לדעת רבים) את אבק היריה (שיסספולווער).
31) "יסוד המימי, הוא בעצמו גוף אוירי קל מאד, הוא שקוף, משולל ריח וטעם, נמצא כמעט בכל גופות החיים והצמחים, הוא בוער באש, ובהשרפו יוכל להתחבר עם יסוד החמוצי ויהיה למים, כאשר יש בידי כל איש לעשות בבחינה קלה עם גפרית-החימוץ. המים הם באמת רק קיטור-מימי אשר נשרף והיה למים. “בראשית ברוא אלהים את המים על הארץ, היו המים נפרדים בשני יסודותיהם, שהם שני מיני אויריים, יסוד החמוצי ויסוד המימי, ורוח אלהים מרחפת על פני יסודי המים, ויאמר אלהים יקוו היסודות וישרף קיטור המימי בערוב יסוד החמצי, ויקוו המים” (דברי ה' בערנשטיין).
32) יסוד הפחמי, היסוד הפשוט הזה נודע עוד מקדם קדמתה, יתראה אחרי שריפת גופים וביחוד אחרי שריפת עצים, הוא נמצא בכל הגופים, בין בעח“י בין צומחים, עוד טרם השרפם, ורק ע”י השריפה יפרד ויתגלה לעין, הוא לא יותך ולא ימס בשום חום או בתוך נוזלים – בהשריפה יזדווג הפחמי עם יסוד החמוצי, ורק ע"י אחרון תהיה לאפר; למראה עינים יתדמה כי גוף הנשרף ילך לאבדון, אולם בבחינות הכעמיע נראה כי להיפך, הפחמים הורכבו עם יסוד החמוצי, ומהם יולד אויר חדש הנקוב בשם חומץ הפחמי (קאהלענזיירע). הפחם ימצא בתמונתו המצויה, בתמונת עופרת המים (גראפֿיט) ולסוף בתמונת אבן השוהם, אשר הוא פחם. גזרת האבן הזה (דיאמאנט) חוצבה מן יסוד הפחמי, וכל מותר לו על הפחם אין, ובכל זאת הוא נבדל מן הפחם בדמותו ובסגולותיו, ולו היה בידי האדם ללטש את הפחמים עד היות להם ברק כלאבני השוהם, היה מחירם יורד והיו נחשבים כדומן.
33) כֿלאר, נתגלה בשנת 1820, הוא גוף קיטורי, צבעו צהוב ירקרק (גרינליכגעלב) וריחו חד ומעורר שיעול, גם מזיק מאד להריאה. בהיותו בלחיצה חזקה יהיה לנוזלי. להיסוד הזה יש תשוקה טבעית להתאחד עם כל היסודות, לכן לא ימצא הכלאר כמעט כלל במצב נקי, במאה ליטרות מלח הבישול נמצא ששים ליטרות כלאר.
34) – 63) אין בהם יסודות נכבדים מאד, זולת הכסף, כסף החי, העופרת, הצינק, הפֿאספֿאר, הפלאטין, והנחשת, והם ידועים וגלויים לכל.
12 (40 §) כמות המטר תשוער עפ“י כלי מודד המטר, והוא כלי פתוח בהיקף ידוע, יוצג בעת נפילת המטר, ועפ”י גובה המים הנמצאים בתוכו אחר כך יודע חשבון כמות הגשמים –. ע"י הבחינות האלה מדי חדש בחדשו, פעם אחר פעם, יודע לנו שיעור הגשמים אשר נפלו במשך ימים ושנים, וגובה הגשמים אשר היו מכסים את כל חבל הארץ, לו נשארו על מקומם.
13 (60 §) למען הקוראים אשר לא למדו עדנה את ראשי ידיעות הגעאגראפיע, נבאר פה בקצרה את כל הדרוש לדעת, למען הבין את עניני המעלות, הקוים ועגולי הפניות, הבאים בפרקי הספר.
כדור הארץ יתחלק ע"י שלש אלה: 1) קו המשוה (עקוואטאר), 2) עגולי הרוחב (פאראלעללען) 3) עגולי הצהרים (מערידיאנען).
קו המשוה הוא גלגל ציורי המקיף כקשת את כדור הארץ במקום היקפו היותר גדול, הוא עומד במרחק שוה מן שני הקוטבים או הצירים, מכל אחד מהם ירחק 90 מעלות, ומחלק את כדור הארץ לחצי צפוני ולחצי דרומי. הקו המקיף יתחלק על 360 חלקים שוים, המכונים בשם מעלות, חלק ששה עשר מן המעלה גדול פרסא געאגראפית; עגולי הרוחב הם קוים מקיפים העומדים קבל קו המשוה, והיקפם יקטן יותר ויותר בקרבם אל הצירים, עגולי הצהרים הם קוים מקיפים הנמשכים מקצה ציר אחד עד משנהו, והם עוברים וחותכים את קוי המשוה ואת הקוים המקבילים לו. בשם עגולי-הפניות או קוי-הפניות, יכונו הקוים המקבילים אשר בחצי הצפוני ובחצי הדרומי של הכדור, המרוחקים כדי ½23 מעלות מן קו המשוה לפאת צפונית ולפאת דרומית [מסומנים בהמפה בתו –––––––––––], שני עגולי הפניות 0 הצפוני, עגול הסרטן, והדרומי, עגול הגדי, יסמנו את המקומות אשר שם יפלו קרני השמש פעם אחת בנטיית יושר הנפילה (זענקרעכֿט) –. שני עגולי הפניות, הם גבולות האזור החם, ועגולי הצירים (פאלארקרייזע) יגבילו את הגלילות אשר סביבות הציר הצפוני והציר הדרומי, הם האזורים הקרים; בין עגולי הפניות ובין עגול הצירים ישתרעו האזורים הממוצעים –. הרוחב הגעאגראפֿי (רוחב צפוני ורוחב דרומי) או מרחק איזה מקום מן קו המשוה, יחשב על פי עגולי הרוחב ואורך הגעאגראפי, או מרחק איזה מקום מן קו צהרים הראשון ימנה על פי עגולי הצהרים. אצל חוקרי הגעאגראפיע האשכנזים, נתקבל לקו-צהרים הראשון, הקו ההולך למזרח איי פֿעררא, והאנגליים סמכו את ידיהם על הקו העובר דרך מגדל מצפה הכוכבים אשר להם בגרינוויטש, הוא יפלג את כדור הארץ לפלגה מזרחית ולפלגה מערבית.
14 (192 §) חדשות ונצורות רבות בשמים ובארץ, בצבאות רום ושפל, יגלה לנו כלי מגדיל-הראות (מיקראסקאפ). אך פה לא ימצא תושיה, להאיר לנו נתיב במסלולי נתיבות הטבע, באופן התהוות גלדי הקרח והשלג, וביצירת כל הבדולחים (ר"ל הגופים הקשים בעלי הקצוות). מה נשגב ומה מאד נעלה הוא מראה הולדת הבדולח תחת המיקראסקאפ! עוד נטף המים בנחל נחמד נגד עינינו, השקט ומנוחה מרחפת על פניו ומסלסלת את שטחו, פתאום תפריע תנועה קטנה את המנוחה, וגשמים דקים יחפזון, ירוצו ויתחברו אל נקודת ידועות, ותחת לחץ האטאמען [חלקים היסודיים דקים מן הדקים יכונו בלשון מדעי בשם “אטאמען”] יתגלגלו עד אשר יתקשו ויהיו כעין הבדולח (קריסטאלליזירט). הנה את החזיון היקר הזה נוכל להוליד ע"י המחזה אשר נחזה בימי החורף על לוחות הזכוכיות המכוסות בקפאון קרח; ברגע הזה התפשטה הנשימה הרטובה אשר נפחנו ברוח אפינו על הלוח השקוף, ולפתע פתאום נראה פרחים מחמדי בת עין מצויירים בידי אמן, בידי הטבע, ושדרות אלוני חוסן יחד יתלכדו בתכונה נפלאה. חכמת הטבע תבאר את אופן הולדת הבדולחיים באופן הזה: בכל גוף מן הגופים, דוממים, צומחים וחיים, יש כח נסתר אשר הוא יקציב ויתאר את תמונתו הטבעית, והוא נקרא בשם “כח המתאר” (געשטאלטונגסקראפֿט), הוא יכריח את החלקים הדקים מן הדקים של הגופים, להתקרב ולהתלכד בקצוות ידועות ובסדר ידוע, וממנו תמונת ותבנית הגופים תצא.
15 (262 §) לאלה אשר יריחו בחכמה וישתוקקו לגלות עמוקות מני חשך ולהרחיב את גבול הדעת, לא שם ה' חק לאמר “עד פה תבוא ולא תוסיף”. האדם יפלס נתיב לנפשו וידרוך על אבני אופל וצלמות, ידלג שור סלע ויפלח גבנון אדמה, ישדד ויבקע ברוכסי הרים ובגאיות ובקעות; אור הדעת יגיה על חשכת הלילה גם בעמקי אצעאן, ובההל נר המחקר על מטמוני התהום, תראינה עינינו תמונה אחרת, והלילה עם פחדיה יחד תעבורנה; באמת אלה חלומות העם לא שוא ידברון על דברת שדה ההרג הנשקף על התהום, גם חכמי הטבע יחליטו כי רק בבשר בני מינם יחיו עתודי מצולה את נפשם, ואין גם אחד מני אלף בני שחץ אשר ישקוט ברבצו, ולא יגזור ולא יחמוס, בלתי צמחים לכלכלתו יקח. אך אם נחבר יחד את כל המחזות הנשקפות לבדהן, ואת כל הצבעים והתמונות המושכות עליהן את עיני הצולל בחזות-הכל (פאַנאָראַמא), אז יראו עינינו תמונות הטבע במשטר יפה מרהיבי עין ומרניני לב ביתר שאת מאשר ביבשה. יצורי התהום יתנגפו מאין הפוגות וקטב ישור בכל עת, אך לעומת זה יפרו וירבו עשתרות החיות האלה במספר רב מאד. נמנו חכמי הטבע כי שפן ושפנה יוכלו להוליד במרוצת עשר שנים רבוא רבבות בני מינם; בטח תתפלאו להבין שמועה, אך שוו בנפשכם כי יש מין דגים אשר אם יהיו נאחזים במצודה במים טהורים יוכלו להוליד במשך שלש שנים פרי-בטן במספר אשר לא תמצא שפת אדם לתארו “אלפי אלפים ביליאן”. אנחנו מתפלאים לתרנגולות אבוסות כי תטילינה בשנה אחת מאתים ביצים, וכמעט כל דגי הים יולידו מאת אלף לשנה! תנין הדגים (וואללפֿיש) יבלע מדי בקר אלפי דגים מלוחים לסעודת השחר, כי זאת היא ברותו האהובה לו אחרי אשר יגיח ירדן-מים אל פיהו. רבי החובלים פֿרוזענני וטורעללי התבוננו פעם אחת ממכסה האניה על פני הים, ויראו כי בקרבת גדות טאנא היו כששה מיליאן מעטער מרובעים כחמוצים מדם, החקירות והדרישות הורו, כי הצבע הזה נהיה ע“י חיות אדומות קטנות אשר 40,000 מהם נאחזו בדעצימעטער, לפ”ז היו ארבעה מילליאן בכל מעטער, והמים היו אדומים גם תוכם כברם –, צא וחשוב כמה היו בכל השטח!
כל צמח יציץ ויפרח בהים בכפתורי רקמתים ובהוד ירקרק האביב, נחפה בחרוץ ביתר שאת, מאשר על היבשה תחת השמש הלוהטת אשר קרנים מידה למו. ליננעאוש המפואר אשר רכש ידיעות הרבה בענף ידיעות הטבע הזה, הודיע לנו משבעים מיני צמחים, וחכמי זמננו ימנו 2000 מני עצים ונעצוצים בין אבי המים. – על היבשה שונים המטעים במראיהם ובסגולותיהם לפי ערך החום והקור, הרטיבות והיובש, לא כן בים אשר החום ישוה כמעט בכל מרחביו. על יד חוף האי סיטקא (בין אזיא ואמעריקא) עלה הצמח בתהום לתפארת, מיתרי עשבים רכים וציצי פרחים ירפדו את הקרקע כביריעות משה; ביניהם חשתרגנה ותסתעפנה כמעשה עבות צמחי-שושנה גדולים ורמים, בכל מקום נמצא שורקות וענפים אשר שרשיהם עלי גל יסובכו, עצים גבוהים עד חמש עשרה רגל אשר יונקותיהם ונטישותיהם תארכנה מאד ותלבשנה עלים רחבים; ועל אלה יתנשא עץ האלמוגים ממין המכונה “נעציסטא”, הנה הוא חוטר דק כמחט אשר יגדל בעביו ובגבהו עד שבעים רגל, ועל ראשו כאשכול הכופר אגודת דודאים ופרחים; את העץ הזה יכנו חוקרי הטבע בשם “ארז הים”. אמנם רק ירחי מספר מתענגים אנחנו על שפעת הצמחים כזאת, כי מדי שנה בשנה ימלו ויבולו, עד אשר יפקדם האביב. בצל העצים האלה ימחדו לקונן חיות שונות, וביניהן יענות הים, בסבך העלים ישתעשעו דגי הזהב, ובמקום אשר יתנשא יער כזה על פני המים, ישב עליו הביבער כמלך במסבו ויתחמם לאור השמש. רוב חיות הים יקחו לפעמים את הצמחים האלה לאכלה, כאשר יציק להם רעבונם, וטרף אין להם; ובימים האלה היה ליושבי החוף למסחר מחיה את בעליו, כי יוציאו תועלת רבה מן מטעי הים לאבוס בהמות ולשמושי רפואה (ממאמרי “הים ומלואו”).
16 (267 §) משפחת הדגים תמנה לחסרי כשרון הדבור בין כל בעלי החיים, אך לא כן הוא באמת כי מחסרון כלי השמעת קול נעדרה מהם השפה ע“י קולות, כי לכל היותר יוכל להשמיע רק צפצוף יוצא מטבורו; אמנם הדבור ע”י תנועות, נמצא גם ביניהם בכל תקפו, וביתר שאת בין הדגים החיים בעדרים ובחבורות יחד, אשר ישוטו בנבכי מעמקי המים, וגם להם יש מנהיג הולך בראשם, הוא ינהלם בתבונתו וימנע רגלם מכל צנים פחים, וכן ישים אותותיו אותות, להורות להם את הדרך ילכו בה, ואת המעשה אשר יעשון.
תם 🔗
-
א) עיין באורים סימן א'. ↩
-
ב) עיין באורים סימן ב. ↩
-
ג) עיין באורים סימן ג'. ↩
-
א) עיין באורים סימן ד'. ↩
-
ב) עיין בארים סימן ה'. ↩
-
ג) עיין באורים סימן ו'. ↩
-
א) עיין באורים סימן ז'. ↩
-
א) עיין באורים סימן ח'. ↩
-
ב) עיין באורים סימן ט'. ↩
-
ג) עיין באורים סימן י'. ↩
-
א) עיין באורים סימן י"א ↩
-
1) בקרירות האויר והשלג.. ↩
-
א) עיין באורים סימן י"ב. ↩
-
2) פרסאות אנגליות. ↩
-
1) דיא קולטור. ↩
-
א) עיין באורים סימן י"ג. ↩
-
1) אך ביתר שאת הראשון [ר"ל חום החפשי]. ↩
-
1) כי עננים קודרים יעמדו לשטנה לפעולת הוצאת קוי החום. ↩
-
1) בל יערב הקורא את האזור השוקט של קו המשוה, השונה בתכונתו, עם אזורי עגולי הפניות. ↩
-
2) לשון בני אדם, לשבר את האוזן. ↩
-
1) עיין באורים סימן 14. ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.