ד.    🔗

ב“ה אודיסה 9 נויאב (כ' מרחשון) תרנ”ב.

יקירי פרידמאן!

הוי, הוי פרידמאן! מה טוב להיות פואט! ומה כבד להיות פואט!… אבל שגיתי; מוזה אנוסה שנתפשה על כרחה איננה מוזה, ושירה הבאה למשורר בעמל ויגיעה איננה שירה;והמשורר האמתי אין לפניו יגיעה וטרח, הוא בורא עולמות ומחריבם באתיות קלילות שאין בהן ממשות ומששות, וכלהון הנין ליה… אין בהם שמץ דפי, מגרעת קלה; כלם יפים ונאים ומום אין בם…

זה רגע לפני כתבי המכתב הזה כליתי לקרא שירי פרוג, הוי פרידמאן! מה טוב חלקו ומה נעים גורלו כי נשמה גבהה, נפש רמה וזכה כמהָ נתנה לו ממרום! זאת הפעם הראשונה בימי חיי לטעם טעם שירים, אשוה לנגדי את הטעם הערב, את הענג הנעים אשר אחוש עת אזכה להבין את שילר, את היינה, את גטה!… זכני ה' אך הפעם!… לזה יקרא משורר! אך זה הוא המשורר;

ראֹשׁ רַב הַמַּחֲשָׁבָה,

לֵב חוֹצֵב לֶהָבָה..

קוֹל שַׁדַּי מְדַבֵּר בַּקּוֹל…

לוֹ אֶלֶף עֵינַיִם,

לוֹ רִבּוֹא אָזְנַיִם

הוא יֶחֱזֶה, הוא יַקְשִׁיב בַּכֹּל…

לוֹ נִפְתַּח הַצּהַר,

בַּשַּׁחַק לְטהַר,

בּוֹ יָרן שׁיר קֹדֶש וָהוֹד

בִּכְבוֹדָהּ הַשְׁכִינָה

שׁוֹמַעַת לָרִנָּה,

אֶרְאֶלִּים יַמְתִּיקוּ לוֹ סוֹד

וְיַשְׁקִיף מִמָּרוֹם

אֶל צָפוֹן, אֶל דָּרוֹם,

עֲמֻקָּה, עֲמֻקָּה הַשְּאֹל…

בָּה יֵרֶא כָּל חֶלְאָה

מִשָּם יַבֵּיט הָלְאָה

וְיֵדַע וְיָבִין אֶת כָּל…

איש אשר כזה משורר יקרא! אך זה אֲהוב את המוזה! אך זה הוא ילד אלהים!… אחד מן המלאכים הקטנים הזעירים..

מה קטֹנתי, מה שפלתי, מה דַלֹתי, מה מך ערכי!…

כמעט יתקפני היאוש… כמעט יסיתני ויפתני להשליך את העט מידי, את העט אשר אמרתי בצלה אחיה, את העט אשר אליה התפללתי ואתפלל על עוד נשמת שדי תחיֶי, אל לקצוץ כנפים למריא במרום אחרי רב הנוצה… בַּטל רצונך הנשגב ממך והמרום מנגדך… ואז-הוי אז תרפינה כנפי ככנפי התרנגול אחרי המיתו את תאותה… מה נוראה תאוה מֻמָּתה… תשוקה נשקעת, נחלת עמֶמֶת ותמה לגוע… כל רעיון זך וטהור פשט ויעף כילק. יבש כל לֵחַ מראש, ואיש תם מלב, רק הרהורים רעים ומחשבות מטֻשטשות.. היד מתנהגת מעצלה ובכבדֻת כעגלה בלי משוחה בכֹּפר כתֶכת על מנת למחות, כתֶבֶת אחת ומחֶקֶת שתים…

ברכני גם אני, אבי!… למה אגרע?… אהיה גם אנכי כמעין המתגבר, כנהר שאינו פוסק לעולם, כנחל שלא יכזבו מימיו, מקור מים חיים, מים קרים נוזלים מן לבנון, והרעיפה שירתי ספירים, ופנינים כטל עלי דשא… וידעתי גם אני לאסף קרני אור חרס בחפני, עם קוי נגה הסהר הכסף, לשזר מהם עבֹתות זהב, חבלי פז לאֱסר במו לבבות, לקחת נפשות, להוליכם מעדנות, להוליכם שבי…

"גן עדן אשר ברכו ה‘, עצי פז עם עלים ירקרקים כירקרק חרוץ, ארזים נטע ה’ בזֹרע קדשו ובימין תפארתו, על יובלי מים זכים כבדלח שרשיהם ישלחו, בם טובלות ורוחצות רוחות טהֹרות, נשמות זכות, טובלות ורוחצות בחלב, ובעצים תפוחי זהב במשכיות כסף, תאוה לעינים ונחמדים למראה ולהשכיל… טל ילין בקצירם… צפרים נחמדות פוצחות בפיפיותיהן רוממות אל, ורוח אלהים מרחפת ומתהלכת ביניהם ומתענגת על ילידיה-אבל משֹכת חָדק.. " (פרוג).

אם לא כמשֻגע אהיה בעיניך על חלומותי ועל דברי ודמיונותי הבטלים-אהיה לכל הפחות שר בשירים על לב רע, כי ידעתי את מכאובך ואת לבך החלל ורוחך הקשה; אבל פרידמאן! הלא תשא לי אם שפכתי שיחי בחיקך, כי לא אוכל לתאר לך את הרשם העז אשר שמו בקרבי שירי פרוג.

עתה נחזור לעניננו: אוכל לבשר לך כי השגתי בעזה"ש ובהשתדלות ידידי האבלסונים שעות להוראה (שלש) בשכר 13 רוב' לחודש, אצל איש אחד עשיר ואריסטוקרט שתי שעות בשכר 10 רוב' לירח ואלמד את בניו, בן אחד ושלש בנות בני חמשה וששה קלאסי הגמנסיום, שפת עבר ודקדוקה, ושעה אחת בשכר 3 רוב' לחדש, צר לי כי לא אבין שפת רוסיא היטב, פה נחוצה לי במאד. “ההכרח מורה דעה” יאמרו הבריות.

שמח הנך כי אבד שירי ולא בא אל הרידיקציה. -שמחה מבהלה! אדרבא, יראו שירי אור ויצאו לאויר העולם, אשמע מה יאמרו הבריות, אקשיבה דעת הפובליקום העברי, ואדע אם יתרון לי בעמלי אם אין, שמא יגרֹם מזלי שתהיה ההתחלה בשעה מֻצלחת, שעה משחקת לי ואפָּקד בזכרון טוב לפני הקוראים. מגורתך פן יבישו ילדי נעורי את זקנותי בהולידי לזקֻני-מגורת שוא היא: עד היום ההוא כבר יכרתו מארץ החיים ומרב ימים יפָּקֵדו,

אם יודע הנך ידיעה ברורה כי בן ציון קאפניק עם ביטלמן לא יגלו סוד גלֵה להם את דבסר באי אודיסאה, הנני שולח לך מרקה, והשיבני תיכף ומיד מכל דבר אשר נפל בכם, ארחמך איש אֻמלל! מכתבך העציב מאד את רוחי, רצוף פה מכתב לביטלמן עם שיר יקר, קראהו ואֱמָר לי משפטך, כי יקר לי משפטך מאד. ענני כרגע.

ידידך מוקירך ומכבדך בלב ונפש

חיים נחמן ביאליק

 

ה.    🔗

[אודיסה 9 נויאבר-כ' מרחשון-תרנ"ב]

[ליוסף ביטלמאן]

יוסף יקירי!

השיר הנוכחי הנני שולח אליך לכפר את פניך עון דֻמִיָתי הארכה, בסבת שנוים ותמורות רבות וגדֹלות –אשר אם ראוי הנך לכך יגלה אותם אליך פרידמן-שנעשו בחיי במשך הימים האלה לא יכלתי לכתב אליך אף אלף זעירא ואתא קלילא. יקר לי אוהב נאמן כמוך בצרתי ובשמחתי, אבל מה אעשה כי לפעמים יבואו ימים כאלה לעדם אשר ישכיחוהו על כרחו את אוהביו ורעיו גם את נפשו; ימים כאלה השיגוני גם אותי. עוד ביום האחרון של חג האסיף השיגני מכתבך עם מכתב פרידמאן והתענגתי עליהם מאד מאד. אזכרה את מלֶיך האחרונות:“אך אל תשל בי”-לא אשכחך לנצח כל עוד נשמתי בי, יוסף יקירי! השיבה ידך והוסיף לי כהנה וכהנה, להודיעני מכל החדשות הנעשות עמך, עם ביתי, עם יעקב מוסונזשניק, ועם זיטומיר כֻלה, הכלל, כל אשר תמצא ל“ראוי להשמיע ולהשמע” (אינטרעסנע) תודיעני. הודיעני משפטל על השיר, נדמה כי כבר יודע אתה לשפוט משפט צדק לדברים כאלה. הודיעני ממשפחת מורך ר' מרדכי סג"ל, אם מורך עודהו, כבר לא שמעתי אדותיו מאומה. הודיעני, רק תיכף ומיד, כי צמא אנכי לדבריך, ובזה אשאר אוהבך לנצח. את מכתבך תמסור על יד פרידמן, גם מרקה תתן לו, ותודיעני את אדריסת פרידמן-

חיים נחמן ביאליק

אֶל הֲצִּפּור

שָלוֹם רָב שׁוּבֵךְ, צִפּוֹרָה יְקָרָה,

מֵאֲרָצוֹת הַחַמּוֹת לְחַלוֹנִי

אֶל קוֹלֵךְ כִּי עָרֵב מַה נַּפְשִׁי כָלָתָה

בַּחֹרֶף בְּעֵת עֲזַבְתִּנִי…

אַתְּ עֲזַבְתִּנִי- וַאֲנִי לַאֲנָחוֹת

נִשְׁאַרְתִּי בְּאַרְצִי הַקָּרָה.

עֲנָנִים נִזְעָמִים רָאִיתִי רִאשׁוֹנָה

וְרוּחִי הַטּוֹבָה אָז סָרָה.

הַגְּשָׁמִים יִדְלֹפוּ – וַיִּרֶב הָרֶפֶשׁ,

הַיָּמִים עֲצֵלִים, נִרְדָּמִים;

וּבְעַצְלָה כְמֹהֶם בִּי עֹרְקַי יֵשְׁכָּבוּ,

וּבְרִפְיוֹן יִזְחֲלוּ הַדָּמִים…

הֲשָׁבָה הָאָרֶץ לְרֶפֶשׁ עוֹלָמִים?

הֶעָבִים יִמָּלְאוּ, יַעֲרֹפוּ ;

" וִיהִי כֵן לָנֶצַח" בְּנַפְשִׁי דִמִּיתִי,

הַגְּשָׁמִים יִדְלֹפוּ…

נָשִׁיתִי רְנָנִים, נָשִׁיתִי צִפֳּרִים

גַּם אוֹתָךְ שָׁכַחְתִּי שָּכֹחַ,

אַיֵּכֶם, אַיֵּכֶם הַיָּמִים הַטּוֹבִים

וְאַיֵּה נֶחְבֵּאתֶם לִבְרֹחַ?….

אַךְ הִנֵּה הַיָּמִים הַמָּרִים הַקָּרים

תַּחְתֵּימוֹ כַּפֶּרֶץ אָתָיוּ

נִפְרַץ גַּג בֵּיתִי, שָׁם טֹרַד הָדֶּלֶף,

הַקִּירוֹת יִבְכָּיוּ, יבְכָּיוּ…

וַיָבֹא הַחֹרֶף וַיִפְקֹד צִבְאוֹתָיו,

הַקֶּרַח, הַשֶּלֶג, הַקָּרָה..

קֶרַח נִשְמָתוֹ, וּלְשוֹנוֹ לֹהֶטֶת

כַּמַּחַט בִּבְשָׁרִי דָקָרָה.

“פְּתַח דְּלָתֶיךָ” בְּחַלוֹנִי בַּלַּיְלָה

הַסְעָרָה הַקָּרָה דֹפֶקֶת:

-סוּרִי, גְּבִרְתִּי, הֵן פֹּה לֹא יַכִּירֵךְ

מְקוֹמֵךְ –אֵין עֵצִים לָשֶׁקֶת.

וַתַּעַל כַּגַּנָּב בְּעַד הָאֲרֻבָּה

וַתֵּילֶל וַתֵּבְךְּ כַּיַּעֲנָה,

וּכְיִלְלַת אֹחִים בֵּין חָרְבוֹת שְּאִיָּה

אָזְנַי מִן הַסְּעָרָה תִּשְׁמַעְנָה,…

וְיֶלֶד לְפִצְעִי אִשְׁתִּי הִמְלִיטָה

וַתָּבֹא עַד מַשְׁבֵּר – וַתָּמֹת…

כֹּה דוּמָם כַּמָּוֶת יָשָׁבְתִּי לְבָדָד

וָאֶהְגֶּה בְעוֹלָם הַנְּשָׁמוֹת…

הַחַלוֹנוֹת הִלְבִּינוּ כַמֵּתִים מִקֶּרַח,

בַּעֲדָם יָצִיצוּ לִי רְפָאִים…

מַדּוּעַ כֹּה תִבְכִּי, צִפּוֹרִי יַקִּירָה,

מַדּוּעַ כֹּה תֶהְגִּי נְכָאִים?…

כֹּה אָרְכוּ הַיָּמִים, כֹּה אָרְכוּ הַלֵּילוֹת,

כֹּה אָרַךְ הֶעָמָל, הָעֹנִי!…

אוֹי הַרְפִּי, אַל תִּבְכִּי, מַדּוּעַ צִפּוֹרִי

תּוֹסִיפִי יָגוֹן עַל יְגוֹנִי?…

לֹא דֶמַע וּבְכִי לִי גֵהָה יֵטִיבוּ,

לֹא אֵלֶּה יְרַפְּאוּ מַכָּתִי…

כְּבָר עֵינַי עָשֵׁשׁוּ, מִלֵּאתִי נֹאד דְּמָעוֹת,

כְּבַר הֻכְּתָה לִרְסִיסִים לִבָּתִי…

כְּבָר כָּלוּ הָדְּמָעוֹת, כְּבָר כָּלוּ הַקִּצִּים

לֹא הֵקִיץ עוֹד קֵץ עַל יְגוֹנִי… -

… שָׁלוֹם רָב שׁוּבֵךְ מֵאֲרָצוֹת הַחַמּוֹת,

צַהֲלִי צִפּוֹרִי וָרֹנִי!…

עוֹד יִרְבּוּ הַיָּמִים – וְאַתְּ שָנָה שָנָה

תָּנוּדִי אֶל אֶרֶץ הַחַמָּה,

וַאֲנִי פֹּה אִוָּתֵר- כֹּה לִבִּי יִנָּבֵא –

עַד מָתַי, אֲדֹנָי עַד כַּמָּה?…

חיים נחמן ביאליק

 

ו.    🔗

זיטומיר, 13 מאי 92 [כ“ח אייר תרנ”ב],

[לי. ח. רבניצקי]

אדון נכבד!

ה“פרדס” קבלתי, תודה רבה לך, האמת אמר לך, כי עורך אמן אתה והוצאת מת"י דבר מתוקן בתכלית השלמות. כל אשר בא אל הפרדס הוא טוב ויפה, מקֻבל ומתוקן, מאמרי “אחד העם” ספירים יקרים ומרגליות המה. הפרדס מוצא חן בעיני כל העם מקצה. אדמה כי עד מהרה תמצא ידך להוציא פרדס שני.

אעירך כי בשירי נפלו שגיאות אחדות בנקודו וגם נחסר בטעות. בשורה הראשונה ת' “שלום שובך” צ"ל “שלום רב שובך”, כמו שנדפס בבית האחרון בהשנות השורה הזאת. בשורה האחרונה נקדת “צהלי את” ת' “צהלי אֶת” כי הפעל “צהל” בא ביחס הפעול, בהחליפך את הפועל “יפהפיתי” בפעל “פרחתי” (אזכרה לימים בכם פרחתי) לא שמת לב כי תחסר בזה שווי ההברות ואבד המשקל, והיה לך לתקן גם המלה שלפניה ולכתוב “כמוהם” במקום “כהם” ולא חסר אז מאומה, מלבד דגשים יתרים וחסרים שטעות דפוס המה.

מוקירך ומכבדך כערכך הרם

חיים נחמן ביאליק

 

ז.    🔗

ב' אלול תרנ"ב, זיטומיר.

[לי. ח. רבניצקי]

אדון נכבד!

עפ"י דרישתך הנני שולח לך שלשה שירים: והיה אם ימצאו חן בעיניך ואספתם אל פרדסך, כאשר תאמר לתקן בם דבר מה הואילה להודיעני את תקוניך. בקראך את השיר הראשון אף כי השני תשמר את הפסקאות ועלתה קריאתך יפה.

השיר השלישי, בצאתו זכאי מידיך, אינני יודע אם יזכה בעיני המבקר (צנזור); אולם השם הקדוש “רומניה” היא סגֻלה בדוקה ומנֻסה למחלות כאלה ר“ל; ע”כ תוכל לכתוב תחת שם השיר הזה המלים האלה; “אל בת עמי ישֶבֶת רומניה” והקפתן בשני חצאי לבנה.

לתשובתך אחכה גם אל משפטך.

ברגשי כבוד ויקר

ח. נ. ביאליק

אחרי כלותי לכתב את המכתב ושני השירים הראשונים וגם את הפוסט סקריפטום שבסופם (עיין בסוף המכתב, צד 6) דרשתי אחרי השיר השלישי גם אצל רעי ואיננו. וע"כ הנני שֹלח לך אחר במקומו והוא “תלישא קטנה” מאחד השירים המתאר תמונות רבות מחיי חובשי בית המדרש.

השיר השלישי, אשר אמרתי, חפשתי בכתבי ולא מצאתיו; אולי אמצאנו אצל אחד מרעי ואעתיקנו ואשלחנו אליך. ואתך הסליחה.

באחרונה הנני להעירך שלא תדפיסם ד' עמודים בדף אחד כאשר הדפסת את שירי הראשון.

חנ"ב.

מהר לי את מכתבך ומשפטך.

P.S. הפעל “תקרן” אשר בשירי השני בית א' הוא משרש “קרן”; ונמצא הפעל ממנו בתנ“ך בקל ובהפעיל; כי קרן אור פניו, משור פר מקרין מפריס, וי”ל גרדון משתמש בו במשליו כמה פעמים גם בזמן עתיד וטוב מאד יעשו הסופרים לוא החליפו לכתב תחת המלים:" השמש שלחה קרנים“- “השמש קרנה”. – בסוף בית ג': “ירפד עלי חרוץ עלי רפש” היא פרֹדיה לקוחה ממליצת איוב מ”א 22: “ירפד חרוץ עלי טיט”. והשתמשתי במלת “חרוץ” לכונת “זהב” כמו “נחפות בכסף בירקרק חרוץ” שבתהלים ועוד רבים. -

חנ"ב.

 

ח.    🔗

זיטומיר כ“ד אלול תרנ”ב.

[ לי. ח. רבניצקי]

אדוני הנכבד!

לבקשתך הנני שולח לך עוד שני שירים ושיר אחד קטן בסופם הראוי להתבוננות, על דברת אנשים מבינים ובידך לקרב או לרחק.

לא אכחד כי נמצאים אתי שירים יפים מאד בסגנונם והתכנם; אולם מפאת המסגרת הצרה אשר הצטמצם בו פרדסך, מסגרת הלאומית, לא יתכנו לבוא שעריו.

את נארודיצקי לא ראיתי, כי בביתו לא ישכנו רגליו וטרוד הוא בדברי הבל, וע“כ לא יכולתי לשאול פיו אֹדות מכתבי חצ”ל ז“ל, אולם גם בטרם ראיתים אוכל לשפט כי לא תמצא בם חפץ ולא יסכנו לפרדסך; הן לא תאמר לטעת בפרדסך חקירות מעֻפשות על דבר דגש חסר או נוסף, האין זאת? ובלעדי הדגש אין במכתביו מאומה –ומכתבי חצ”ל ב“הבקר אור” יוכיחו… ובכל זאת עוד אדבר את נארודיצקי בדבר הזה.

השירים האלה אשלח לך על מנת שתענני תיכף אם יקֻבלו אם לא; כי מטבעי אינני מתון ותוחלת ממֻשכה תציק לי מאד, וקצר רוחי יניאני תמיד משלֹח את מוצא עטי אל אחד המו"לים, ענני “הן” או “לאו” וידעתי, ונח לבי.

אולי תוכל להודיעני את קץ הפלאות מתי יצא ה“פרדס” אור?

• בבית הראשון של השיר הראשון כתבתי “צַק” והוא צווי ליחיד משרש נָצֹק ששרשו גם יצֹק, כדין הפעלים הצדיקיים, כמו יצב, נצב, יצר, נצר וכאלה, כמו שנמצא בספרי הדקדוק; והצווי “צַק” נמצא גם בתנ“ך במלכים ב' ד', 41: “צק לעם ויאכלו”. ואיננו ע”ד הזרות כי אם עפ"י דקדוק.

לדעתי השירים האלה אינם נופלים משיר “אחרי הדמעות”. והיית שלום, ואברכך בכתיבה וחתימה טובה לשנה החדשה והצלחת בפעל כפיך.

המוקירך ומכבדך

ח. נ. ביאליק

P.S. בבית השלישי של השיר הראשון כתבתי “הַשְׁלֵם, שַׁכְלֵל” המלה הראשונה השלם היא מקור הפעיל, והשניה “שכלל” מקור פִּעֵל מן הפעלים המרֻבעים; כתבתי זאת לבל תטעה להחליפן בצווי.

התבונן וקרא בשים לב את השירים הנשלחים פה כי יפים וטובים המה. לתשובתך אחכה ואל תענני בתוחלת ממֻשכה.

חנ"ב.