הקדמה ל“אגדות עם” 🔗
אמר המאסף, אם קשה היה סידור הדברים בחלקים הראשונים, שבהם באו פרקי האגדות מימי המקרא והתלמוד, מה קשה היה בחלקים האחרונים, המכילים פרקי האגדות מימי התלמוד והלאה. בתקופות המקרא והתלמוד יש לנו איזה קוים תולדתיים קבועים בקירוב, שעל-פיהם נכוון את המלאכה בפרי הספרות והחזון השייכים לימים ההם ומספרים מהימים ההם; אולם בעתות הגולה והפיזור לארצות רבות לפתרן. הכל משמש בערבוביה, עד כי גם המומחים בחקרי התולדה נבוכים בקביעת המועדים למאורעות וזמני חיבור הספרים ועומדים לרוב לפני חידות שקשה לפתרן.
הנה לפנינו רשמי מעשים ונדודים רבים, רשמי חליפות ותמורות שונות וציוני סביבות חדשות בכל פעם, והתוצאות מאלה – הרבה דברי-אגדה ודברי-חזון שונים. באים אנו כאן בדברים מסובכים ועקלקלים, עד שקשה לסמן את המבוא ולדעת איה מקום ההתחלה ואיה מקום הסיום. הנה יצירות-עם והנה יצירות-יחיד. הנה דברים מקוריים מתגלגלים בגלגול מחילות, והנה דברים שאובים ממעיין אחר. הנה יצורי-עם שוים זה לזה, ולאידך, הנה אילנות רבים עומדים בשורה אחת, וכל אחד שונה מחברו, כאילו אינם יונקים מקרקע אחד. יש שהנך אומר לבקש פרי הציבור ולשמוע את שפת הגוי כולו, והמית היחידים באה ונאחזת בתוך נשמתך.
ולהיפך, הנך עוזב את הדרך והולך בצדי הדרכים, והנה קול אנקת הציבור ברמה נשמע. עירוב-פרשיות בספר ובעם, וגם בנשמת-העם. נעקרו הגבולים בין מעלה למטה, בני-אדם אומרים להידמות לבני-אלים והשטן בא ונלחם בשניהם. הנה נצחונות וירידות, אמונת-אומן וצעקת צער. פה אפשר לשיר או אך לכתות שנית מגילת הקינות.
כתבי-הקודש כתובים וחתומים במספר ספרים כך וכך, שנתקבלו לאוצר הציבור, ובמספר ספרים כך וכך, שנשארו מחוץ לחומת הציבור: מספר ומנין לכולם. ו“ים התלמוד” הוא אמנם כים גדול והרבה נחלים הולכים אליו ומשתפכים בו, אבל אפשר להציב גם לו גבולים. כמו כן גם את חלקי הספרות הרחבה של המדרשים נדע. הרי מדרשי ההלכה והאגדה העתיקים, שנעשו כבר לקנין האומה ושמקשרים על-פי דרכם את שתי התורות, תורה-שבעל-פה ותורה-שבכתב; והרי גם חלקי מדרשים נושנים וחדשים ההולכים ונדפסים על-יד הראשונים ועוזבים אחד אחד את בתי-הקברות של אוצרות הספרים, ובאים ומפיצים אור על הקודמים להם או גם סותרים אותם, ומתגלים בהם חזיונות ושאיפות, שלא מצאנו אותם בצביונם זה עד כה. אבל לכל אלה יש מספר ומנין, אפשר להשוות כל החלקים השונים זה לזה, וגם אפשר לדעת השתלשלות האגדות ולעמוד על הסתעפותן והתחלקותן; והרי בנוגע לפרשות אלה נכתבו הרבה מבואות ומפתחות, ספרי כללים ורשימות. ואם בא אדם ואומר: את כל הכתוב בספרי התלמוד והמדרשים חזו עיני ויודע אני את תכנם ומהלכם – תאמין. אולם אם בא אחד ואומר: התבוננתי בכל ספרי ישראל מהימים שאחרי התלמוד ועד עתה, וכולם נפתחו לפני – אל תאמין.
אין קץ לספרי הלכה ומחקר. אין קץ לשאלות ותשובות, לרשמי דברי-ריבות, לספרי ויכוחים, לזכרונות, לכתבי מסעות, להזכרות מחיי ימי גדולים וקדושים. אין קץ לפיוטים ולמזמורים, לתחינות ולקינות, ואין סוף למספר הקונטרסים של צואות וסגולות, של תרופות ומנהגים, של קינות ולחשים. והאגדה באה ומלפפת את כולם, נשפכה בכולם או גם שואבת מכולם. אין פינה בנפש העם, הקהילה והחברה, בכל ממלכת השמים והארץ, אין אבר באדם, אין איש, משא-נפש, עיקר ותחבולה בחיים, שלא תמצאו ספרים נושאים ונותנים על-אודותיהם; והרי ספרים לספרים וקיצור מהספרים וילקוטים מספרים. וחזרו ונפגשו בחזון אחרי חזון: מערכות הטמאה והטהרה, הקודש והחול, הרע והטוב, הצער והשבח, האֵמוּן באלהים והאמונה בקסמי-קסמים. ואם מאה שנים יחיה האדם ואת כל חייו יקדיש אך לחקר זה לחפש ניצני האגדה המפוזרים, אך מעט יֵדע; והשאר, אשר לא ידע, יבוא ויטפח על פניו ויאמר לו: לוּ גם אותי ידעת, אחרת דנת.
בודאי יש מפתחות וספרי-שימוש מדעיים רבים גם למקצועות אלה, והרבה הרבה לנו רשימות-ספרים, בין של אוצרות הכלל, בין של אוצרות היחידים. והלא דוקא חכמת ידיעת-הספרים אצלנו רחבה ונישאה למעלה ראש. וברם זכורים לטוב כל אלה החכמים, שהמיתו את עצמם באהלה של תורה, להיות מונים וסופרים ספרי בני-יעקב. אבל גם מפתחות לא יובילו אל התכלית הנרצה במערכת האגדה. כי הא תינח בספרות מסודרה ובדברים נערכים לפי התוכן ושבאמת שמות הספרים מעידים על תכנם, אז מועילים ציוּנים ויכולים הם להיות לנו לעינים; אולם לא כן בספרינו אנו. אין סדר למשנתנו! בתוך עניני חוקים ומצווֹת נכנסים דברי חזיונות וזכרונות, בספרי כללים לארבעה חלקי “שולחן ערוך” נמצא אגדות וסיפורים…
בחלקים האחרונים של אגדותי בא אך מעט מהגנוז וספון בחלקי הספרות הרבּה. לא כל אשר יש לנו באגדה – ידעתי, לא את כל אשר ידעתי – בחרתי; ולא כל מה שאמרתי לבחור – סיפק היה בידי לעשות. ואם ימצא הקורא, שאין שיווי-המשקל בעבודתי, או שדברים חשובים חסרים בספרי לגמרי, ולא יבין, מדוע פעם הארכתי ופעם קיצרתי, או מדוע בחרתי באלה והנחתי את אחרים, – אל-נא יחשוב, שהיתה לי בזה מטרה ידועה או טעמים מפורשים. כי מלבד סיבת
פיזור המקורים וקשי השימוש בכולם, מלבד שהרבה נחסר מאונס ולא מרצון, ותנאי ספרותנו העניה מעכבים, הנה גם מצב הנפש גורם הרבה.
רחשי השירה ואפני השירה, אם אין אנו נכנעים למידה אחת תמיד ולתכנית אחת, שונים ומשונים הם. הרוח נושב מבחוץ והנך נרעש ועומד על פתח תהומך, ומצערך תדבר, או גם לאחרים תאמר להיות לפה. לפתע, נחדל להקשיב אל חרדת לבנו אנו ונרכין אזננו אך לנאמר ולמסוּר, וביותר לזה, איך הוא נאמר ומסור; ואז חסרי-אונים אנו לשחות נגד הזרם והאני נקלעת למקום ישליכוה הגלים. ואף אני באתי לסַפּר ונמצאתי מקשיב, וככל אשר הרחקתי נדוד מעצמי הייתי אך שומע…
בעת אשר בחרתי את האגדות השונות מימי הגולה ותקופותיה השונות לשירתי אני, נטיות שונות היו מתרוצצות בקרבי. יש שהעיונים התולדתיים, האישים התולדתיים או היצירות התולדתיות משכו את לבי, בדברי-חזון הבריק לנגד עיני שלל הצבעים הרבים, בעניני גאולה וחיפוש אחרי אחינו הרחוקים, ראשי שבטי-ישראל, הקשבתי לקול געגועי-העם לשיבה ולחירות; ובימי הגזרות והצרות, המעיקות על העם הנודד, ראיתי אך דמעה ועוני. וארא גוי מתפלש באפר ומבקש רחמים. הנה ברית קרבנות-עם וגעגועי-עם והנה משברי האהבה לאלהים והצעקה לאלהים. אם הבנים מבכה על בניה, כי אבדה מנוחה, והאב שבשמים אף הוא יעטה אֵבל…
ויש שרק האגדה הערומה, חזון-בדים וכל רחשי החיים של תאי לבב-אנוש, באשר הוא מתרפק על העולם ובונה לו את עולמו הוא, שׁבו את נפשי שבי, ואמרתי להציב להם ציון. מאנשים, מתכווצת נפשם מצער הגלות ומצער החטא, שומעים אנו דברי-מוסר ודברי-משל פשוטים על תגמולי הטוב והרֶשע. אתם רואים צדיק נכשל וסופו עולה; הנה המעוול אומר לעלות ואף עולה, ולבסוף הוא נופל, נופל מבלי אשר יוסיף קום. בים של מסורה דתית ויסורי-תולדה רואים אתם לפעמים איי-דשא, ועל-יד ספרים וספרי ספרים של מחשבות וחוקים, של תשובות ומענות על כל תעלולי החיים ומשברי החיים, גם רשמי האלפא-ביתא של החיים. הנה אומרים לנוח בשדות אלה מעצבון נפשנו ומיגון לבנו, והנה נדחקים ונכנסים ללב דרכי סוללי הדרכים השונים ומחפשי הנתיבות, המתקרבים אל הקודש או, להיפך, מתרחקים ממסורת הברית. הרי תום ואמונת-עם, והרי סער הדורות. הנה מושב בני-תמותה, והנה ממשלת אלים או בני-השטן; הנה אור ושמש בוער והנה גם כוכבים אוספים נגוהם…
וכשאתה בא לסדר את פרקי האגדה, אשר מצאת ואספת בחפניך, אתה בא לסדר את כל הדברים השונים, הדברים המוגבלים והכוללים, הלאומיים והאנושיים, היחידיים והציבוריים, הרחוקים זה מזה בזמן ובמקום והשונים גם בצורתם, בדרכם ובסגנונם, וחפצך הוא לאספם לאסיפה אחת, הנה כאמור, הרבה אפנים אפשריים בזה, או שהתוכן יהיה לנו למידה, או זמני האגדות או דרכי-היצירה השונים ואנו אוחזים בזה ובזה ונשתמש בשניהם. כי הנך מסדר פרקי ענין אחד בשלמות, ונושא הענין מחייב להמשיך התגלותו בזמנים רבים, ובכן עברת ממאה למאה, ולפעמים גם מאלף לאלף. הגענו לענין השני, ועליך לשוב אל המועדים מראש. לא קלה היא עבודה כזאת; ואם שגיתי בסמוכים ובקשורים, וגם הקדמתי את המאוחר, אם בשגיאה אם בכונה, הנה סוף סוף רוב האגדות בפני עצמן קיימות.
בשדה החסידות, באגדה החסידית נעוצה, כאשר כבר הזכרתי, ראשית עבודתי ושמתי אליה לבי זמן רב – ועל-כן ממלאה היא את כל התקופה האחרונה בקבצי, אם גם שבתי ברבות הימים להתבונן ולחשוב אחרת על דרכה ומהלכה וגם על-דבר מהותה וערכה לנו.
עלי עוד להעיר, כי במקום שציינתי באיזה דברי-אגדה, כי מן השמועה הם בידי או כי נלקחו מקונטרסים יהודיים, אפשר כי כבר נאמרו בכתב ובמקורים יותר נאמנים, ורק משכחה או מחסרון ידיעה רשמתי כזאת, והן בעיקר בדברי שירה ולא בדברי מדע הכא עסקינן.
ואם דלה היא המנה שהבאתי לעומת זה שהביאו הקודמים לי, שעסקו במקצוע זה בשירה ובספר, הן על הבאים אחרינו, או גם החיים אתנו, להוסיף. וכמה וכמה עוד להוסיף!
נוה-שלום, תרע"ג
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.