© כל הזכויות שמורות. מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות ביצירות הללו שימוש מסחרי.

(בוועידת אחדות העבודה)    🔗

אני בטוח שאביע את הרגשת כל הוועידה אם אמסור תודה לבבית לח' ווג’ווד על ביקורו בארצנו ועל טרחתו לבוא הערב לוועידתנו. שמענו ברצון ובהתענינות את אשר אמר לנו הערב, והנני להגיד אילו מלים על הדבר שנגע עמוק – סידור העיריות והיחסים שבין שני העמים בארץ. אנו מעריכים מאד את ההתרגשות העמוקה שנשמעה בדברו על יחסנו עם שכנינו הערבים. הגורל ההיסטורי קשרנו אל תנועת הפועלים והדימוקרטיה הבריטית. ארצנו נמצאת כיום תחת המנדט הבריטי, ויודעים אנו כי ההיסטוריה של עם הבריטי, אשר הנהו הקלוניזטור הכי גדול בתקופה החדשה ואשר הרחיב את תחומי הציביליזציה בכל קצוי תבל – יודעת גם מאורעות של דיכוי לאומים וחרחור ריב בין העמים המשועבדים. התמרמרותו של הח' ווג’ווד נגד דיכוי זה היא ערובה נאמנה, כי נמצא בתנועת הפועלים הבריטית אוזן קשבת לדרישות עמנו ולמלחמתנו להקים משטר צדק ושלום בארצנו. אני שמח להזדמנות זו לדבר כאן פנים אל פנים עם חבר מפלגת העבודה הבריטית ולמסור לו ולמפלגתו, כי עבודתנו ומפעלנו כאן יחידים במינם ואין להם דוגמא גם בהיסטוריה רבת הגוונים ורבת הנסיונות של העמים המאוחדים באימפריה הבריטית. אלה הם אולי דברים נועזים, כי יודעים אנו מה קטנים בכמותם הארץ והמפעל שלנו לעומת השטחים הרחבים, הארצות הרבות והעמים העצומים המכונסים באימפריה הבריטית. אולם מה שמסבך ביותר את מצבנו הוא, כי אחד משני העמים – עמנו עוד אינו יושב בארץ, הוא מפוזר בכל העולם ונמצא כאן במתי מספר. היהודים שבארץ הנם רק שליחיהם של מאות אלפים ומיליונים יהודים שאינם עדיין כאן. והשאלה הלאומית ושאלת היחסים עם שכנינו הערבים היא לא רק שאלת התושבים הנמצאים בארץ, אלא שאלה של יחסים בין העם העברי השואף, הרוצה והמוכרח לבוא הנה, ובין העם הערבי היושב כאן. יחסים אלה הם יותר טרגיים מאשר בין שני עמים קבועים ויציבים היושבים בארץ אחת, ואנו רוצים, שהתנועה הסוציאליסטית העולמית ותנועת הפועלים הבריטית, אשר אותן רוצים אנו לשתף האחריות למפעלנו, באשר אין אנו מטילים תקוות ואין לנו אמונה במעמדות אחרים, אלא בזה שעתיד האומה נמצא בידו, – כי הן יבינו את הקושי המיוחד של היחסים בין העם הנמצא בחוץ ואין לו דרך הצלה אחרת בלתי אם בא“י, ובין העם היושב בה. התנועה החלוצית, וביחוד תנועת הפועלים, מחפשות את הדרך להכניס הבנה זו לשכנינו, כי בוא העם העברי לארץ לא ידחוק, אלא יעשיר וירים את תושביה. לא לנשל באנו הנה, לא להבנות מחורבנם של אחרים, אלא לבנות את המקומות החרבים וליצור כאן אוצרות חדשים של כלכלה, תנובה ויצירה. אולם הבנה זו לא קל להחדירה לשכנינו וביחוד לאלה המדברים כיום בשם העם הערבי, למעמדות השליטים והמנצלים. יש התנגדות, שטנה והפצת דיבות נגד העם היהודי מצדם. יש הטלת מורא כי הנה באים בולשביקים – הפועל והחלוץ היהודי – לגזול את רכוש העם היושב בארץ. כוחנו אינו מספיק לנו כיום להלחם תמיד נגד השטנה והדיבה, ועוד לא הגיעה השעה, שהעובדים הערבים המנוצלים יבינו לנו. שעה זו תבוא כשנהיה כאן לא 30.000 אלא 300.00 פועלים, כשיהיו לנו לא רק 50 אלא 500 קבוצות, אז יבינו וירגישו את הברכה שהביא לארץ כולה גידול הישוב העברי העובד, העוזר לכל המנוצלים להשתחרר מהלנדלורדים. הבנה זו לא תחדור לעובדים הערבים ע”י כרוזים ונאומים. רק בהפרחת הארץ, ע“י העברת המוני יהודים לתוכה ויצירת נכסים חדשים בה, נוכיח את הברכה שיש בעבודתנו. אולם בינתים אנו עומדים לפני קיר של אי הבנה והתנגדות, ואנו זקוקים בעבודתנו הקשה להחזיר את העם העברי לעבודה בארצו, לתמיכת המצפון של התנועה הסוציאליסטית, אשר חובתה להבין לקושי המיוחד שלנו. מלבד מאמצינו אנו, שעליהם בעיקר נשענים, הכוח המוסרי היחידי המסוגל לשמש לנו משען הוא כוחה של התנועה הסוציאליסטית; וממנה אנו דורשים, שלא תָמוד אותנו במידת השבלונה הרגילה שאינה מתאימה לתנאינו, לתנועתנו, למצב של עם שאינו יושב בארצו, אלא חוזר אליה. כל המידות בדימוקרטיות המקובלות, אשר עליהן נלחמנו בארצות אבטוקרטיות, כשהן לבדן אינן הולמות את מצבנו, הדורש הכנסת המוני יהודים עובדים ויוצרים לא”י. ואומר בגלוי: אילו היינו הולכים שולל אחרי הפרַזה הדימוקרטית השגורה כיום הפי המעמדות השולטים והמנצלים של העם הערבי, אילו הסכמנו לשלטון עצמי בלתי מוגבל של תושבי הארץ, כי אז היו התוצאות מזה ראשית – סגירת שערי הארץ בפני יהודים, שנית – שלילת זכויות הפועלים העברים, ושלישית – דיכוי והשפלת כל העובדים בארץ. וכשלפנינו עומדת מצד אחד פורמולה דימוקרטית ומצד שני עניני חיים של המוני עובדים, אנו מבכרים את הענינים הריאליים. ותנועת הפועלים הבריטית תבין לנו אולי יותר מאחרים, כי גם היא אינה הולכת שולל אחרי פורמולות, היא חודרת לגוף הדברים ומבינה, כי אין להכניס את כל העמים למיטת סדום אחת. לא אעשה ויכוח עם חברנו ווג’ווד בשאלת הבחירה לעיריות. נשמח לברר אתו יחד את יחסנו לשאלה זו; ועלי לומר לו, כ, ב“כ הפועלים בוועד הלאומי עמדו על דרישה של זכות בחירה כללית בארץ לגברים ולנשים מבני כ”א, לכל המשתתף במשק העירוני ברכושו או בעבודתו בלי כל הגבלת קנין ונתינות. נשמח ביחד לברר לו את שאלת האבטונומיה הלאומית לראש הדףוהבטחת השלום וההבנה ההדדית ביננו ובין הערבים; כיצד אנו רואים, כי דווקא ע“י הבטחת החופש והאבטונומיה לכל חלש מתושבי הארץ לסדר את עניניו כרצונו, נבטיח מכסימום של שלום והבנה הדדית שנמָנע מחיכוחים. שאלה זו, כיצד לקרב את הפועלים היהודים והערבים ואיך להרים את הפועל הערבי משפל מצבו – נידונה עכשיו בוועידתנו והננו עומדים בעצם הוויכוחים בשאלה זו. קבלנו ברצון את הבטחת הח' ווג’ווד לדבר על ענינינו במשרד המושבות, ואנו מבקשים מאתו למסור לא רק לשליטים, אלא גם לחבירנו במפלגת העבודה על הרעב לקרקע, לא רק שלנו, של אלה הנמצאים כבר בארץ, כי אם של המוני היהודים בכל התפוצות, המנותקים מהאדמה זה אלפיים שנה. ימסור נא לחבריו, כי יש ארץ קטנה ונידחה, שמספר פועליה דל וקטן – אבל מספר זה הולך ורב. לפני שמונה שנים, בזמן ועידת היסוד של אחדות העבודה בפתח-תקוה, מנינו בארץ 2000 פועל. כיום אנו מונים 30.000, וגם אלה אינם אלא חלוץ קטן של מחנה עצום, מחנה של מאות אלפים ומיליונים, אשר כל תקוותם להאחז בעבודה בא”י. ברו תשע שנים מהיום שהגדל הבריטי הונף על א"י. דגל זה היה לנו בארצות פיזורנו סמל הפרוגרס והליברליזם; אולם לאחר תשע שנים תחת דגל זה עדיין אין לפועל כל חוק של הגנה. תחת שלטון בריטי שוררים יחסי עבודה פרועים מימי תורכיה; וידנו לבדה קצרה לכבוש חוקי הגנה אלמנטריים, שפועלי אירופה רכשו לפני עשרות שנים. האשה והילד מנוצלים באופן ברוטלי גם בעבודות ממשלה. ברכבת הנמצאת בידי הממשלה אין לפועל כל הגנה מפני שרירות לבו של פקיד קטן או גדול. בעבודות הרבות של הממשלה, שהנה נותן העבודה הכי גדול בארץ, בעבודות שנעשות בכספים שהעליה וההתישבות היהודית מכניסה, אין ליהודי אף חלק קטן ממה שמגיע לו. אנו מקוים, שהפועלים הבריטים הנלחמים על שחרורם יסייעו גם לנו במלחמתנו אנו. אבל אנו רוצים למסור על ידו לר רק תלונות. יגיד לחביריו כי כאן הולכת וצומחת תנועת פועלים, אשר מלחמת השחרור הגדולה של כל מעמד הפועלים בעולם היא מלחמתה; ואנחנו מאמינים, כי בהגשמת מפעלנו לא רק נביא גאוה לעם היהודי, אלא נוסיף חלקנו בבנין החברה החדשה בפינה ההיסטורית הקרה לאנושות כולה, וכאן באסיה נהיה הראשונים להראות דרך לשחרור סוציאליסטי ולחברת-עבדים. המפעל שאנו שוקדים עליו הוא לא רק שלנו, אלא גם של תנועת-הפועלים הבין-לאומית.

תל-אביב, כד חשון תרפ"ז.

(הוועידה החמישית של אחדות העבודה, עמוד 139–136).

© כל הזכויות שמורות. מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות ביצירות הללו שימוש מסחרי.