מתוך " על המשמר ", 16.8.1957

בְּאַשְׁקְלוֹן סַלְעֵי מָגוֹר

טוֹבְלִים רֶגֶל בְּיַם-הַסְּגוֹל,

וּבַכְּרָמִים שָׁם מֵאָחוֹר

כָּרְעוּ גְפָנִים מֵעשֶׁר-עֹל,

כָּבְדוּ בַּנָּנוֹת עַד-אֵין-סְבוֹל.

בְּאַשְׁקְלוֹן כֵּפֵי מָצוֹר

לָאֹפֶק מַבִּיטִים הַרְחֵק

מִלּוֹחֲמִים שֶׁל אֶלֶף דּוֹר

רַק עַם אֶחָד לֹא יִמָּחֵק –

וָאֲנִיָּתוֹ פֹּה תֵּרָתֵק.

כך מיזמתי לפני כ"א שנה על אשקלון, בְּהיות חוֹפה שומם מאין יושב, ורק ביבשה פנימה הוריק כפר ערבי צנוע, מתברך בפירות.

כשחזרתי לארץ כשנה ומשהו לאחר ייסוד-המדינה, אמרתי: אסורה-נא ואראה את אשקלון, מה דמות היא לובשת היום.

הגעתי אל מגדל-גד יום אחד לפנות ערב, בחזור פועליה הביתה מעבודה. זה בטוריה, זה במעדר, וזה בפטיש ומשור, וכעוברם דרך הרחוב זימרו. והיה זה בעיני סימן חדווה-שבתחייה. אך לא יכול איש להורות לי את הדרך אשקלונה, או לקחתני לשם. ומני אז שמעתי שמועות על אשקלון: הנה, מכוננים שם יהודים דרום-אפריקניים יישוב ועיר; הנה, חולמים על הקמת תעשיית-סרטים ישראלית באשקלון; הנה, מעבדים תוכניות לפיאור-הנוף כנאות-נופש לתיירים; ולהרבות הגירוי, התעופפו מלים כגון הוליבוד עברית, ריביירה ישראלית.

כשנפל בחלקי פתאום בסוף-תמוז שנה זו להשתתף בסיור-עתונאים במגדל-אשקלון (כי בינתיים חוברו יחד מגדל-גד ואשקלון, וקוֹרא להם שם-צירוף זה) מטעם מרכז קופת-חולים – ששתי על ההזדמנות. מנחי-הסיור: דוד גלצקי, ממרכז קו“ח; נתנאל כץ, מנהל בית-ההבראה של קו”ח במגדל-אשקלון; יצחק מטרני, המנהל הארצי של מוסדות-ההבראה של קו"ח. וחולקו התפקידים, ביניהם: האחד – בהתלוות לנסיעה ובשיחה כללית אגב פת-שחרית קלה אחרי הגיענו אל בית-ההבראה; השני בהדרכה על פני בית-ההבראה וכל אשר בו; השלישי – בהרצאה, אחרי סעודת-מינחה, על התפתחות עניין בתי המרגוע ובתי-ההחלמה (ועכשיו כולם נקראים בתי-הבראה ) אשר לקופת-חולים, מתקופת-הינקוּת (יוד פתוחה) הפרימיטיבית ועד השיכלולים האחרונים.

העיר    🔗

קודם חילוץ-רגלינו על אדמת בית-ההבראה, העיפונוּ המכוניות הקטנות בסיבוב-בזק על פני מגדל-אשקלון העיר. מה ראינו שם? צינורות-ביטון גדולים של “יוּבל-גד”; מעברת-צריפים מוקפת גינות תירס-שלחין; שיכוני-עולים, ארבע משפחות לבית, וגם בתים דמות-“רכבת”; ובנייני-המגורים מצובעים אדוֹם, ירוק וורוֹד; שוק יפה, והוא – שורת-חנויות נישׂאת מעל רחבת-דשא; ושם קולנוע “רחל”, ושם מועדון-האמנים “ברנע”; ויותר מכל אלה – רחובות וכבישים – כבר מגוּיידים ומרוצפים ומסומנים בשמות (ידי “אפרידר” עשו את אלה), והם מתעגלים ומתיישרים בינות למיגרשים ריקים, מגוּבבי-חולות ומכוסי חרולים וכרפס-הבר ושיחי-קיקיון, וכל אשר יצמח בימות-החמה על אדמה לא-זרועה; עתידים קרקעות-הבוּר האלה ללבוש שיכונים ושכונות ובתי-ספר ומיגרשי-מישחק, וקול-ילד וקול-ילדה… אך מישהו כבר מתגורר באחת מן הגבעות השוממות הללו, כי הנה עובר חמור קטן רתום לחבית-נפט קטנה ואדומה…

טוב-הבית    🔗

אחרי פירות ומשקאות למשיב-נפש, עומדות רגלינו בחצרות בית-ההבראה והמנהל כץ (איש-מידות ואיש-תרומות) מעבירנו על פני טוּב-המקום.

שלושים וחמישה דונאם – המיקרקעין. נמסרו לקופת-חולים על-ידי רשות-הפיתוח. אבן-הפינה הונחה בספטמבר 1955. בגלל מיבצע-סיני, חלה הפסקה בבנייה. אחרי סיני זורזה הבנייה, והפתיחה הרשמית – ב-14 ביולי שנה זו.

שבעים ושניים הם חדרי-המגורים, כל חדר בן שתי מיטות. יש ארבעה בניינים בני קומותיים (כל בניין – 12 חדר, 24 מיטה) ושמונה בניינים בני קומה אחת; ובסך-הכל: 96 מיטה. אולם-האכילה, מקום בו ל-174 סועדים, 4 אנשים לשולחן. (את המיספרים האלה – כפי שביאר לנו הח' מטרני אחר הצהריים – יש לראות כנגד המנהג הקודם: חדר כולל 4 או 3 מיטות, ולייד כל שולחן – 8 או 6 סועדים). ומאוד-מרווח אולם-האכילה הזה; מחלונותיו רואים את הים, ועמודיו עטופים יריעות-אודם.

יש במקום מרפאה, עם אחות ש“נחטפה” מבית-החולים קפלן. אם צורך יש בהבאת-רופא, יש קשר לשם כך עם מגן דוד אדום.

מבשלים בקיטור, בחשמל ובגאז; והוראוּ לנו כל מיתקני-הכוח להללו, (הקיטור לבדו צוֹרך כמויות-דלק עצומות); סככה מיוחדת יש לשמירת מיכלי-הדלק וכלי-האריזה לכביסה.

יש תא למזוודות – חצרן מביאן מלפני פתחי חדרי-המבריאים, ומחזירן לשם ערב-צאתם; מלתחה לצוות-העובדות, עם ארון להתלבשות; ערימות של שמיכות רבות בגווני שער-גמל וירק עדין; מחסן לפועלי-הנקיון; חדר לכביסה קלה ולגיהוץ בידי המבריאים – קרי: המבריאות – בשביל עצמם (כביסת-המקום הגדולה נמסרת למכבסת קיבוץ-נען). ומכשירי-המיטבח, המתנוצצים באלומיניום ופלדה בלתי-מחלידה ונחושת קלל: “מערבבים” ו“מקפיאים”, ומחתכי-לחם, ושעון-שבת, ומפתחות-פחים, ומדור להכנת תפריטים, ומדור לחלוקת מנות, ומיתקני הדחת כלים וייבושם – כל אלה אגב הפעלתם הם תצוגה חיה ממיטב האמצאות המודרניות.

והחדרים, שלוש פתיחות-אוויר להם בקיר האחד כנגד קיר-החלון: נסגרות הפתיחות בהידף, ובקייץ לא ייחם. המקום הוא בגובה 25–30 מטר' מעל פני הים, חוף-אשקלון רטיבותו פחוּתה משל שאר החופים המערביים של ארץ ישראל, על-כן בית-ההבראה הזה אידיאלי הוא גם לנופש-חורף. ויש מחשבה להפיק עוד תועלת ממוסד קו"ח זה שישמש, בקייץ ובחורף כאחד, לכינוסי מדע. תרבות ותורה.

זה בית-ההבראה האשקלוני מקפיד על כשרות, וישנם שני סדרי-כלים בו – לבן לבשר, כחול לחלב. ואם ארוחת-הצהריים של בשר היא ואין מערבבים כלים בכלים, מעיד אני מנסיוני כי צמחוני לא יקופח פה; אדרבה, יכולים ה“בשרניים” לקנא בו על המנה והתבשיל הניתנים לו. והעובדות זריזות כאיילות למלא רצון איש ואיש.

פעמיים הונח להם לעתונאים-הסיירים מהרצאות וסעודות: אחרי טעימת-הבוקר, ושוב אחרי ארוחת-הצהריים.

בפרק-המנוחה הבוקרי יצאו אחדים לרחוץ ולשחות בים; ואני ועוד אחדים ישבנו בחדר-התרבות על שם בלוך-בלומנפלד. – אולם נהדר שהוא פתוח מצד אחד לחצר-גינה ומצד שני לים (והוא כולו כחול וזהרורי-שמש); אחרים הצטופפו בחוץ בצלו של עץ אחד ויחיד: עצים ושאר חמדות-גינה הולכים ונשתלים כעת בידי גננים, שראינום רכונים בהתמדה על מלאכתם.

אין נופש בלי קריאה    🔗

חילקתי את שעתי זו בין שיחת-ריעים ובין קריאת-ספר. ומה ספר קראתי? על פי המלצת ידיד וקצת-קרוב (ממוֹצא איטלקי) למדתי להכיר ולהוקיר סופר שלא שמעתי עליו מקודם – ג’יאובאני וורגה, נולד בקאטאניה, סיציליה, ב-1840, ומת באותה עיר בראשית 1922. ידיד-וקרוב זה אף השאיל לי שניים מספרי וורגה, בתרגום אנגלי, שהוא עצמו מלאכת-גאונים ממש, מאת ה.ד. לורנס: רומאן, “מאסטרוֹ-דון ג”סואלדה“, ואוסף של “נובילות קטנות מסיציליה”. עוסקים סיפורי-וורגה בחיי סיציליה מלפני 60–70 שנה בערך: ניוון האריסטוקרטיה; מדהבת-הכמרים, שגם ידיעות הנמסרות להם בטקס-הווידוי מנוצלות על ידיהם לרווחיהם החומריים; הבורגנות העולה, הנהרגת על פרוטה; הרעב והמחלה והניווּל אצל האיכרים, שלעולם אינם יכולים להיחלץ מחובות והם מפסידים בכל חשבון ובכל מישפט. בחדר-התרבות, נוכח הים, עמדתי בקריאת הרומאן הנ”ל, והוא על בן-איכרים, המתעשר בזיעת-אפיו ובחריפות-שכלו, ומעורר עליו את שנאת כל העולם. תחילה נשא בת-אצילים שלא לטובה לו; לבסוף השיא בת לאציל מזקין – לאיבוד רכושו, אשר עליו נתן את כל-חייו. ושיבחתי את מלאכת ה.ד. לורנס, כי הוא מתרגם לאנגלית לא רק ציורים ושיחות, כי-אם גם חרטות-על-חטא וייסורים ומכאובים, והמוני רחמים…

בפרק-המנוחה, לאחר סעודת-היום הגדולה, יצאו שתי מכוניות לסיור שני בעיר. באנו עד קבר רומי קדום, אלא שלא יכולנו להיכנס, כי נעול היה.

תבלין    🔗

תבלין לסיור – אשה נאה. הפעם הביא אתו ד"ר ישעיהו שפירא, בא-כוח “קול-ישראל” במסע-העתונאים הזה, צעירה חיננית ומושלמת-בכל-המעלות, אורחת מבלגיה, אוֹלגה שמה. סיימה אולגה לימודיה האוניברסיטאיים בפאריס, ועומדת היא לנסוע אל לונדון לשם התמחוּת. התמחות במה? בדיפלומאטיה. (והירהרתי: גולדה מאיר, באיזה בית-ספר למדה היא דיפלומאטיה? אולי בלול-העופות במרחביה, ואולי מתוך כיתות-כגליים וטילטול-באוטובוסים בשליחוּיוֹת הסתדרותיות מקצה-מזרח ועד קצה-מערב בארצות-הברית)… בינתיים גילתה הצעירה את כוחה בדיפלומאטיה נשיית: שהראתה פנים מחייכות לכול, ולא השפיעה חסד – ולוּא כגרגיר-של-ענב – אף לאחד יותר מאשר לחבריו.

עם שובי הספקתי לומר שלום לז. שזר, שנח שם לסוף השבוע, ועכשיו אץ לנסוע ירושלימה אל פתיחת הכינוס למדעי היהדות.

בסימן הרחבה    🔗

יצחק מטרני בהרצאתו סיפר על שיתוף-הפעולה בין קופת-חולים לבין חברות כגון “מרגוע לעובד”, וקרנות-ביטוח, ואיגודים כגון “עובדי-הממשלה”, ומשקי-קיבוצים, – בבניית בתי-הבראה והחזקתם. אחרי מנוֹתוֹ את מיספר בתי ההחלמה לאחר-מחלה (“ארזה”, “בית-בּוסל”, “נוה הלל”, המוסד החורפי למתרחצי-טבריה); את בתי-הנופש הקיציים (“בית-בורוכוב”, “שבי-ציון”); את המוסדות המוחזקים בשותפות עם “מרגוע לעובד” וגורמים אחרים (כפר-החורש, כנען, טבעון, נתניה, מגדל-טבריה, “דוד רמז”, כפר-וויתקין, מגידו), ואת מיספר המיטות שבכל אחד ואחד מהם – ייחד את הדיבור על השיפורים המתמידים עד לפרטי-פרטים (כגון מרבדון על הריצפה ליד המיטה), ועל הצורך להאדיר את ניצול בתי-ההבראה בדרכים יותר נרחבות – לזוגות בימות-החורף, לכינוסים. עם זה ציין, כי 70 אחוז מחברי קופ"ח עדיין אין להם אפשרות ומקום ליהנות מפרק-הבראה אחד בשנה. ושדה-הפעולה לעבודת-עתיד פתוח עד-בלי-שיעור בשני הכיווּנים – להרבות מוסדות-הבראה כהמה וכהמה; הן במקומות הקיימים והן באותם העתידים להיבנות.

בעייה מיוחדת בקשייה היא אורח הבידור התרבותי בבתי-ההבראה, שלא נמצאו מדריכים מוכשרים לו (ואם נמצאו, מצפה להם יתר-שכר במישרות אחרות). דרך-הפתרון היא: חינוך מדריכים לתכלית זו בידי ההסתדרות.

תם הסיור, המכוניות כבר שוטפות בואכה ראשון-לציון, ואני מסכם במחשבתי יום-נופש, יום-הנאה, שבא לי בהיסח-הדעת. לשנה הבאה להבראה ובריאות על-יד ים-אשקלון.