[משה קלמנסון – מחבר הספרים “ענות עני” ו“עשרה מאמרות לשאלת החנוך”, שפרישמאן מזכיר אותו פעמים אחדות במכתביו אל וויסברג, היה טפּוס אוריגינאלי במקצת. הוא התוודע לפרישמאן על-ידי וויסברג, באותם הימים שוויסברג היה נמצא בריב עם יהל“ל, והשתדל להטות את “משכילי” קיוב לצדו ולחרחר ריב ביניהם ובין יהל”ל. על-פּי השפּעת וויסברג כתב קלמנסון מאמר גדול, – הוא המאמר “בינות לגלגל” הנזכר במכתב השני – נגד מאמרו של יהל“ל “גלגל החוזר” שנדפּס ב”השחר“, אשר בו נגע יהל”ל בכבוד וויסברג. את המאמר שלח קלמנסון בראשונה ל“העברי”, אבל כפי הנראה קצה נפש עורך “העברי” בכל הפּולמוס הזה, והשיב את המאמר בחזרה. באמצעות וויסברג שלח קלמנסון לפרישמאן את ספרו “ענות עני” יחד עם המאמר, בתקווה כי פרישמאן, שישב אז בווארשה והיה סמוך לבתי-המערכת של העתונים העברים, ימצא מקום למאמרו זה. אך גם סוקולוב וגם סלונימסקי לא נאותו לקבלו לתוך עתוניהם, אם מפּני אריכות המאמר או מפּני שלא חפצו לפגוע ביהל“ל. האחרון השתמט גם להדפיס אותו בהוספה ל”הצפירה" על חשבון קלמנסון – דבר רגיל בימים ההם, שהסופרים ישלמו מחיר הדפּסת מאמריהם.
את המכתבים האלה הדפּיס אביגדור המאירי ב“דואַר היום”. המכתב השני נדפּס, בשנוים קלים אחדים, גם ב“כתובים” (גליון ג') על-ידי ב. דינאבורג. אָנכי בחרתי את זה שנדפּס על-ידי המאירי, שנראה בעיני יותר מדויק. אגב – דינאבורג טעה טעות גדולה בחפצו להוכיח כי המכתב נשלח לווייסברג. לבד מה שהמאירי כתב בפירוש כי המכתבים נשלחו לקלמנסון (המכתבים נמסרו לידו מאת בנו, אלחנן קלמנסון) ואל המכתב הוסיף גם הערה בשם דינאבורג, הנה תוכן המכתב מעיד כי לא נכתב אל וויסברג. וויסברג לא היה זקוק כלל לדפוק “לחנם על דלתות העתונות”, כמו שיאמר דינאבורג, ולהתחנן שיקבלו את מאמריו. אדרבה, שערי העתונים היו תמיד פּתוחים לפניו והעורכים היו משכימים לפתחו. גם סמולנסקין, שבקר קשה את ספרו “שבר גאון וגאון ושברו”, הקציע לו פעמים אחדות מקום להשיב על בקרתו ועל מאמרו של יהל"ל].
לה 🔗
אָדון נכבּד!
זה ראשית דברי אליך וזה החלי לבוא עמך בּדברים, וכבר אָנוס אני לבקש מחילה וסליחה לפניך, כי אַתּה אדוני הטיבות עמי לשלח אלי את ספרך הנכבּד “ענות עני” למנחה, ואני שמתּי יד לפה ולא עניתי דבר. אבל אדוני אחת היא אם אחרו דברי כּמעט, כּי לא אָבד לך הרבּה, והלואי שיהיו דברי עתּה לרצון לפניך, אָז ישמח לבּי גם אני. – ובכן הנה אָנכי נותן לך היום את תּודתי על דבר אשר היה עם לבבך הטוב לכבּדני במנחתך המורבּכת, ומי יתן והיה לאל ידי להשיב לך גם אני בקרוב מנחה כמוה.
אָמנם הטיבות מאד לתת לקהל הקוראים קבוצת מאמרים כּזאת, והם ינעמו מאד לנפשם בּשמעם גדולות כּאלה אשר לא מפּי צעירים לימים יצאו כּי אם מפּי בעל נסיון היודע את החיים פּנים אל פּנים ולא מפּי ספרים, ואני לכשעצמי רבּת שבעה לה נפשי געל ותעוב לקרוא את הספרים הכּתובים בּידי אנשים צעירים שהם חפצים להראות כּבאים בּימים, אשר החכמה והזקנה מדבּרות מתּוך גרונם; אבל את אשר עם לבבי לא אכחד כּי הספר עשה בי רשם לא טוב אַך רק משום שנדפּס בּבראָדי, ואַתּה אדוני צחוק נא כטוב בּעיניך על כּי לא אוכל להיות בּז לקטנות כּאלה, ואני בכל חפצי הטוב לא צלח עוד חפצי בּידי עד היום הזה להסיר מקרבּי את אלהי הנכר האלה. – אָכן טוב לי כי עוניתי בּאותיות רעות כּאלה למען אלמד חקיך הטובים! כּי בכונה קראתי את שלשת המאמרים גם יחד, ומן השלשה הכי נכבּד בּעיני “התּועה”, אחרי כי הראשון לא בא לתכלית השלמות מפּאת צורתו, והשלישי מצער. המאמר הראשון “המשגע” יתפּוש את הקורא בלבּו מדי קראו את הדף הראשון, או יותר טוב, מדי קראו את השורה הראשונה, כּי הרעיון העקרי שעליו נוסד כּל המאמר ימצא חן בּעיניו מאד, והוא שאיש האמת, החכם והיודע, בּעל הנסיונות ובעל המדות, איש כּזה התיצב לעינינו בתור משגע למען יוכל להרבּיץ תּורת אמת בּרבּים בּדרך הזר הזה; הרעיון להתּל בּעצמו ובבשרו ולהשליך על נפשו שקוצים (זעלבסט-פערסיפלאזש) למען תּצא עי“ז תורה לאדם רב, רעיון כּזה כשהוא לעצמו קסם נפלא צפון בּו לקחת את לב כּל קורא, אולם רעיון כּזה עפּ”י טבעו ותכונתו איננו מסוגל להיות לנושא למאמר שלם, יען כּי כל הטוב וכל היפה אשר יוכלו להאָמר בו נאמרים הם בּטור הראשון, וכל הדברים הבּאים אחריו אינם אלא הכפּלת הרעיון העקרי הראשי, וע“כּ גם הטוב שבּכותבים לא יעצר כּח לעשות בּחמר כּזה בנין, ובע”כּ יהיה בעינינו כּחנוני אשר סחורתו מעט, והוא שם את כּל אשר לו אל תּוך החלון בּמראות הצובאות ובחנותו לא הותיר כּל מאומה. מאמין אני שהקורא הנבון בּקראו את הדף הראשון יתענג מאד על הרעיון האריגינעללי שהיה להמחבּר לעשות את גבּורו למשגע המספּר בּמו פיו את תּולדות חייו, ואולם כּ"כּ מאמין אני שכּל קורא בעל מחשבות ידע מראש את כּל הציורים אשר ימצא בּדפּים הבּאים, ועוד דבר בּכל המאמר אשר יאמר עליו ראה זה חדש הוא, ואשר יבוא לנגד עיניו לפתע פּתאום (איבערראַשען); הקורא הנבון ידע מראש כּי המשגע יתעבּר בּאחד “קדוש” הלומד ומלמד את תּורת הקבּלה וכו' כּי יתעבּר בּאחד הפּקידים הלוקחים שחד וכו' כּי יתעבּר בּאחד הרעדאקטורים העושים חנופה וכו' כּי יתעבּר בּאיש נבל ובליעל ועשיר, וידבּר טובות על איש ישר ומשכּיל ועני וכו' כּי יתעבּר בּאחד הגבירים גבה לב ועז מצח, וידבּר טובות על איש הישר הבּא לבקש לו משמרת פּקודה וכו' כּי יתעבּר בּעומדים אל פּני הכּתל המזרחי וידבּר טובות על העניים הבּזויים אשר מאחוריהם וכו' כּי יתעבּר בּיוצרות ופיוטים בּמנהגי העליות והמפטיר והאחרון וכו' כּי יתעבּר בּרבּנים ובמחבּרים ובמבקרים (ואף גם ידע מראש כּי יבדיל את המבקרים לשני מחנות!) וכו' וכו' – את כּל אלה וכיוצא בהם נוכל לדעת מראש, יען כּי העולם כּמנהגו נוהג, ואין כּל חדש סביבותיו, ובמה נדע כּי יצליח הסופר הטוב למשוך את לב קוראיו אם לא בשימו לפניהם דבר חדש! – ומלבד זה ישנם דברים אחדים אשר לא אדע אם נכונים הם, למשל: בּדף 10 יקרא המשגע אל הפּקיד הלוקח שחד: “הוי בּוגד! הזאת עבודתך להממשלה הטובה המשלמת לך די שכר חלף עבודתך?” – בּעת אשר נמנו וגמרו כמעט כּל הנושאים והנותנים בּהשאלה הזאת, כּי לו שלמה הממשלה לפקידיה די שכר אשר יוכלו למלא בו רעבונם, אָז לא רבו עוד לוקחי השחד כּיום הזה, כּי מה יעשה הרעב שלא יחטא?
אבל משפּט אחר יחרוץ הקורא בּשימו לב אל המאמר השני “התּועה”. האף אָמנם גם המאמר הזה איננו חדש והציורים הנגולים לעיני הקורא, כּבר ידועים וגלוים לו (ובפרט לא טוב עשה הכּותב כּי לא נזהר מלהביא לנו את הפראזע “תּועה הייתי בדרכי החיים” ולשנות ולשלש אותה ולעשותה כּעין “רעפרען” למאמרו, השתּמש בּפראזע הזאת סופר אחר), ואולם רעיונות נעלים נמצא בקרב המאמר הזה אשר יקחו את לב הקורא בכל עת. רעיונות כּרעיונות הנמצאים בּדף 112 – 113 או כאלה הנמצאים בּדף 136 – 137 וכדומה, כּל אלה תפארת הם לכותביהם; ובפרט ימצא הסגנון חן רב בּעיני הקורא, כּי חוט של חנינה משוך עליו, והדברים נשמעים בּרך קול ותוכם הוצק חסד וחמלה אשר יתפּשו את הקורא בּלבּו. האמת אגיד לך אדוני, כּי זה כבר חדלתּי מהיות נפעם בקרוא דברים רבּים, וזאת הפּעם לא יכלתּי השקט ולבּי המה בקרבּי בּקראי את הדפּים 144 – 145 המלאים רוח שירה ועדנת נפש: "על ההרים אשא עיני, ששם בּהיותי ילד צחקתּי עם נערים אשר כּגילי – " "אט התהלכתּי עד עלותי על מרום הרי – " כּל הציורים האלה מעידים על נפש זכּה ועל הידיעה אשר לכותב להשתּמש בּתגא זאת. לעמת זה לא נכנסו אל לבּי דברי הודוי הגדול בּדף 149 – 151, וגם השירים הנמצאים בּספר כּרבּם כּן לא יצא בהם המשורר ידי חובתו. – והמאמר השלישי “המאזנים” גם הוא איננו נוסד על רעיון אָריגינעללי, ואולם הרבּה השקפות טובות ומועילות נמצא בקרב המאמר הקטן הזה, ועל פּיהן יתרון לו מן המאמר הראשון – גם השפה אשר בּה נכתב הספר כּלו, נעימה וצחה מאד מאד, וכל הקורא יראה כּי כתבי-הקדש היו לך לעינים בּכל עת ומלתם על לשונך, ולא מצאתי בכל הספר בּלתּי אם חטאים קלים כּמו “משגעתי” תּחת שגעוני, וכיוצא בו.
ואַתּה אָדון נכבּד שא נא על פּחזותי ועל ידיעתי הקלה בפרק ד"א, אשר כּמעט החלותי לדבּר בּאזני איש זר לי מתּמול שלשום וכבר לקחתּי לי רשיום לדבּר חפשי כּכל העולה על רוחי, וזה לך לאות כּי כסיל אני אשר לא יחפּץ כּי אם בּהתגלות לבּו ואשר לא ידע כּי מנהגו של עולם הוא לכסות את אשר בּקרבּו. ובכל זה מקוה אני כּי לא יחר אפּך בי והנני מברכך בשלום ואצא מאת פּניך בּבקשה להוסיף לזכּות את ישראל בּספרים טובים ומועילים, ובזה הנני,
מוקירך ומכבּדך העומד לשרת לפניך
דוד פרישמאַנן
[לאָדז, ג' יאנואר, 1885].
לו 🔗
אדוני איש חמודות!
מכתּבך הנכבּד עם מאמר הגדול “בּינות לגלגל” הובאו לי במועדם ואחריהם גם מכתּבך הגלוי. האמת אגיד לך, כּי כבר בּחלה נפשי בכל היהללות ואני אינני מאותם האנשים האוהבים לחבּק אשפּה ורפש כּל ימיהם, וכיון שבּקרתּי פעם את יהל“ל, כּבר יצאתי ידי חובתי ופטור אני מלשים שכּין בּלועי ולקרא את הבליו יום יום, ובפרט כּי ירחים אחדים ישבתּי בּמקום שאין הספרות שורה שם ולא קראתי אַף מ”ע אחד עברי מלבד גליונות אחדים מן “העברי”, שנשלחו אלי. ולכן איפוא הלא תבין כּי מאמרך כמו זר היה בעיני אחרי כי את נושאו לא ידעתּי ולא ראיתי מעודי את הגלגל ואת מחזירו, ואַך בּדבּרי את סאָקאָלאָוו השמיעני בקצרה את תּכן המאמר ההוא וכי יהל“ל מקיף הקפות ותקופות ומודד אותן בּאַמה לשליש ולרביע, ומי יודע אם לא יבוא יום וסופרינו יולידו לנו תקופות בּנות שעות אחדות ובנינו אחרינו יאמרו: מיום פּלוני ועד יום פּלוני עברה התּקופה האחת, ומיום פּלוני בּשעה התּשיעית ומחצה בּבּקר ועד השעה הרביעית ורבע לפנות ערב התּקופה השנית. כּן אדוני! כּן סופרינו דוברים וזאת דרכּם בּקדש! אם אָמר האחד “תּקונים”, וקראו כּל הסופרים “תּקונים, תּקונים”, אם אמר האחד “יובל”, והתיבּלו כל הסופרים, זקנים עם נערים יחדיו והיו לבני יובל; אם אָמר האחד “ארץ ישראל” ונעשו כמעט כּלם לעמי ארץ; אם גנב האחד ושם בּכליו, וקמו כלם לגנוב ולעשות תּמונות של משה1 אם אָמר האחד “תּקופות” וקם גם החכם מל”ל ויבקר את שירי יל"ג מן הנקודה ההיא; זה הוא דרך סופרינו: אם יפהק איש בּעבור עליו רוח שנה וראינו כי כל המסובּים יחלו לפהק – לא אוכל עוד כּלכּל אותם ואת המהם ואת ספריהם ומאמריהם גם יחד!
ובכל זאת שלטתּי ברוחי ואקרא את מאמרך במנוחת נפש וכלום אני חסר אם לא קראתי את מאמרו של יהל“ל כּי מתּוך דבריך רואה אני את דבריו; והנה מעיקרא דדינא פירכא אם כּדאי הוא מאמר כּזה לדבּר בּו באריכות כּאשר עשית אתּה, אבל אם נאמר כּי כדאי הוא מאמר כּזה להיות מנותּח לנתחיו, אָז עשיתי וגם יכלתּ ואין מאמרך חסר כּי אם מצד תּמונתו החיצונית שאין לו עוד המלח והתּבלין כּאשר תּאמר גם אתּה, מאמרים כּאלה ראוים להכּתב בּרוח חופש יתירה ובפרט בּמעט חדוד להכניס בּנקל את הדברים לתוך לב השומע, ולולא היו דבריך יבשים מעט יותר מדי כּי עתּה קלעו את השערה; למשל: אַתּה היית מצליח בּדרכּך להרים על נס את דברי יהל”ל בּאָמרו: “הבּחורים לומדי הישיבות אובדים הם בּחיים, יען מה? יען יש ישיבות! מדוע יש ישיבות? יען היהודים וכו' מדוע הם וכו' עד וחזר הדין מסופו לראשו ומראשו לסופו – “ואני יודע בּטח כּי לו מצאתי אני לפני חמר נכבּד כּזה כּי עתּה אָמרתּי בלי ספק: למה”ד? להמאמר הידוע: זה הגמרא שייך, למי שייך? למי שקנה אותה! מי קנה אותה? מי שיש לו מעות! למי יש מעות? למי שיש לו כיס! למי יש כּיס? למי שיש לו מכנסים! למי יש מכנסים? להבּחור המופלג והמהולל שלו שייך הגמרא, ה”ה וכו' וכו' – וכן מצאתי דברים רבּים בּמאמרך הנכבּד אשר לו שמתּ לב לתבּל אותם בּחדוד מן המין הזה כּי עתּה קלעו אל השערה. –
זה הוא משפּטי בנוגע לצורה החיצונית של מאמרך, ובנוגע לעקרו מצא חן בּעיני מאד, וגם הדברים אשר אָמרתּ במכתּבך הגלוי להוסיף גם את דבר הספרים בּענפי החכמה והמדעים משנות השבעים ועד היום נכונים וראוים מאד.
בּמצאי היום את ה' מזח הנוסע לקיעוו, לכן הנני נותן עמו את מכתּבי זה ואת מאמרך.
עם סאָקאָלאָוו דבּרתּי והוא איננו יכול לע“ע לקבּל את מאמרך אל תּוך האסיף וכהוספה להצפירה (וגם אם ע"ח) לא יאבה הזקן2 לתתּו. – ע”ד ספרך אולי עוד אָשוב לדבּר אם יחלק לי סאָקאָלאָוו מקום בּהאָסיף לבקרת ספרים ומקום אחר לא אדע.
והנני נותן לך את בּריתי שלום ואת תּודתי על אמונתך אשר נתתּ בי.
מוקירך ומכבּדך
דוד פרישמאַנן.
г.Варшава , 21 Января, 1885
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.