דברים אחדים

נאמרים לתלמידי בית הספר בהפתח שעריו ללמוד כסדר בקיץ תר"א¹

לדעת חכמה ומוסר להבין אמרי בינה (משלי א)

יראת ה' ראשית-דעת, חכמה ומוסר אוילים בזו (שם)

בני היקרים! הנה אתם נצבים היום בבית הספר החדש לשמוע מפי המדבר אליכם דברים אשר עוד לא ידעתם שחרם, הביטו וראו כי לפניכם היום סדרים חדשים, מנהגים ודרכים אשר לא שמעתם ולא ראיתם עדנה, עודכם צעירים לימים, כמעט פתחתם עיניכם לראות אור חיי חלד ושמש התבונה, כמעט החלה לזרוח עליכם להאיר את הדרך אשר תלכו בה כל ימי עולם; מי מכם עתה יודע את תכלית הבית הזה, והציר עליו יסוב מגמת המורים, המשגיחים, וההורים, אשר האמינו אתכם בידיהם? הנה עתה בלי ספק עוד ישתאו חושיכם ועיניכם על החדרים רחבי הידים והסדרים החדשים אשר התחוללו – ואינכם משימים לב על רוח הדבר ועל אבן פנת כל הבנין הזה: כי כן הוא דרך האדם להפלא בראשונה מן הדברים החיצונים הנכנסים דרך שערי חושיו מבלי ראות אז יחד גם התכלית והרצון הפנימי נשמת כל המחזה; ומה גם בצעירי ימים כמוכם – אשר לא נסיתם להביט חוצה ממעגל הפעולה אשר הנכם בתוכו, להתבונן לפנים ולאחור, אל נסיבת הדברים ותכליתם, וכל חפציכם לעשות דבר הוא רק מטעם מוריכם, אבותיכם, או מחפץ הטבעי או הרצוני אשר יברק רגע ואחר יעלם, עוד לא שלחתם זיקי השכל לעמקי לבבכם מקור החפץ והרצון להאיר לכם מעשה התשוקות והמפעלים לחברם ולשקלם כאחד, – עוד לא תבינו קשר הלמודים השונים אשר תלמדו פה, ומה הוא הראש האחד אשר יפנו אליו? על כן קרבו ושמעו בני היקרים! הדברים אשר יצאו מקירות לבבי אוהבכם ומוריכם, ופנו עיניכם אל הציורים אשר הנני לצייר לפניכם בצבעים נאמנים, יקר תכלית למודי הבית הזה למען יחרת על לוח זכרונכם מעשה הדבר ושרשו, ולמען תשאפו בכל תשוקה ושקידה למלאות את התכלית היקר המאיר לקראתכם, ולמען ירחף נגד עיניכם ולבבכם תמיד: פלס מעגל רגלך וכל דרכיך יכנו (משלי ד). אמר החכם בטרם תצעד צעד אחד פלס את תכליתו ומגמתך בזה, וכל דרכיך יהיו נכונים מדודים ושקולים, הפלס הוא משקל קטן מאד בו ישקלו עצמים בעלי קטני הכמות, על כן באה המליצה על שקול דרכי האדם במבטא הזה, כי ראוי לאיש לפלסם עד הקטן שבקטנים והנקל שבנקלים, – ולראות אם טובים או רעים, מועילים או מזיקים. כון הוראתו החזק דבר ויסדו על מכונו, וכל דרכיך יכונו יבחנו להעמד על מכונם ואמיתתם – הדברים האלה תהי לכם למשמרת ולקו למוד בו כל ארחיכם לשקול כל דבר בטרם תעשוהו, ואז תשכילו אם רעה תמצא בו, אז לא תשלחו יד להחל בו ותנצלו מרעה, ואם טובה צרורה בכנפיו, אז תשאפו ותגדילו חפציכם ותשוקותיכם למלאותו וחפץ אלהים בידכם יצליח, ואם כן הוא הדבר בכל מעללי החיים גם הנקלים הנה מה יקרה היא איפוא ההתבוננות בתכלית בדבר גדול כזה הנוגע ללמוד וחנוך ימי נעוריכם, אשר הוא יסוד חייכם, וערש לכל המקרות אשר תעבורנה עליכם בימים יבואו.

הלמוד הוא לרוח האדם, כנשמה לגוף, הנשמה תחיה את הגוף החמרי השובת, ותתן לו חיים, תנועה, והרגש, השכל ודעת; והלמוד ישב רוח חיים באף הנפש המוכנה ממרום קדש לכל דבר טוב ומועיל לנטותה לטוב. הוא יבין לצייר מן חומר תהו, תבנית כליל יקר; וכעמוד אור ילך לפני הנפש לנהלה מן שפל מצב לא דעת אל מרום תכלית הידיעה. ואל מעון אושר השתלמות הנפש בדעת ומישרים, כי רק הוא הזהר הגדול המאיר כל מחשכי הנפש, והאור האחד המריק מעליו זהבו אל כל עלילות התבל הרבות, והמשלח קוי דעת לאלפים לכל ממשלות הלמודים והחכמות הרבים לפי ערך דברת החלד, ומצבי האדם המשתנים ומתרבים למאוד, כשמש היורה זיקי אורו אל כוכבים וירחים רבים להאיר להם ולהוציא כל זרע למענהו.

אמנם מקור האור הראשי הזה יתחלק לשתי מעינות נוזלות מבית אלהים והם חכמה, ומוסר, החכמה היא אוצרת בקרבה כל הלמודים והידיעות אשר תכליתם להרבות דעת האדם ולהרחיב את שכלו בדברים רבים נצרכים לו אם להשלמת הנפש בדברים נעלים, או לפעולות אדם, המוסר הוא (כהוראת שרש יסר השוה עם אסר) הלמוד לדעת לאסור את רגשות הלב והמיות הנפש, לקשור כנפי היצר הרע לבלי יגביה עוף להשחית ולבלע ולהעיר גם להפך את המחשבות והרגשות הטובות הנטועות בנו להוציאן לפעל כאהבת רעים, עשות חסד, וכדומה, עתה שובו נא עמי הביטו על שני חלקי הלמוד האלה להתבונן בהם.

א    🔗

החכמה כאשר אמרנו ראשית מפעלה על השכל הנתון במוח לאסוף בקרבו דברים רבים יקרים לאדם ותפארת לו מן האדם ואף מלאכה נקראת מטעם זה חכמה, כל החכמים העושים את מלאכת הקדש (שמות לו) ולזה יסתעפו ענפים רבים מגזע החכמה, ראשיתה דעת תורת ה', וחוקיו ופירושיהם, דברי נביאיו הקדושים, וטעם מלות קדשם – אלה מוסדות דעת הנפש, ועמהם גם כן ידיעות רבות המפארות רוחו ומכשרת נפשו לדעת בגדולות ובנפלאות כידיעת הלשונות, לשון ארץ מולדתו ולשון אבותיו הראשונים, חכמת החשבון, התכונה, וכדומה הרבות מאשר לא ידעתם עוד, על כן בני! החכמה לא תמצא לכם כי באשר תוסיפו לאספה בית שכלכם ולקנות אותה בלי חשך ראשית חכמה קנה חכמה, ובכל קנינך קנה בינה (משלי ד). פעל קנה בלשון עבר הוא ראשונה להוראת קחת דבר מה במחיר ומזה גם על ההשתדלות להשיג ולסגל לנו דבר, וכן קנין יאמר על הדבר הנקנה בכסף וכן על הדבר החביב אשר סגלנוהו לנו בהשתדלות: לאל עליון קנה שמים וארץ (בראשית יד) וכן חמשה קנינים קנה לו הקב"ה בעולמו (אבות פ"ו) ולזה יאירו לעינינו דברי החכמה, אחרי שענין החכמה הוא ידיעת דבר נקנה לנו בהשתדלות להשיגו, הנה לא נשיג את החכמה ולא נדעה כי אם נשקוד לקנות למוד על למוד לספות ידיעה על ידיעה, כי כאשר נסכון ונאצר מעט מעט ישארו עמנו חיים תמד, ופרי עמל נסיון דורות רבות נשבע בשעה אחת. זאת אשר העלו בתאונים רבים שוחי ים הלמודים מעמקי מצולותיו נעדה כענקים על גרגרותינו ברגעים אחדים. ובמחיר עגלי זעה לא רבים.

זכרו נא בני! עד הימים האלה טרם הוסד בית הספר הזה, לא למדתם כי אם דברים מעטים, ומעט הבאתם אל בית הנפש פנימה, וגם המצער הזה היה גם בלתי ברור ונקי, מחסרון כשרון המורה בדברים שונים, ולא יכולתם למלא את עצת החכם, כי מעט קניתם, והמעט אולי לא היה גם כן חכמה שלמה, אכן פה סדרים חדשים בני! יעמלו בעדיכם מורים רבים מנוסים בלמודיהם להביא בעמל מכסת ידיעותיהם הברורות עמם אל ארמון מלך הנפש והוא השכל, ורק לכם בני! לקנות ולאסוף מאשר תמצאו ולהוסיף דעת ותבונה כאשר תוכלנה כוחות נפשכם לשאת.

ועתה רק מכם נתלה הדבר וכליל בינתכם שומר הויתו ומציאותו בפועל מאת חפצכם הטוב, אם תשימו לב אל כל אשר דברו מוריכם אם תפתחו אוזן לשמוע בלמודים, והייתם מטע תפארת, עודכם צעירים לימים עוד רכה נפשכם לקבל כל פתוח טוב ומועיל אשר יעמדו לזכר ולמשמרת בעוד תתחזק מעט מעט ברבות הימים, וכמו בצור יחצבון ישארו לאחרית: הלומד לילד למה הוא דומה לדיו כתובה על נייר חדש (אבות פ"ד) הדיו, והוא הלמוד ישאר חזק ולא ימחה והנייר והוא נפש האדם הוא ישאר חדש וטהור והכתב יתרשם בו מהרה. או חלילה בני היקרים אם לא תשמעו לדברי מוריכם ואם לא תקבלו בסבר פנים ובלב שלם את המתנות היקרות אשר יקריבו לפניכם בזעת אפם אם לא תשעו אל הקטורה אשר יגישו על מזבח שכלכם, בלב טהור, ותדמו לרמות את המורים – הנה לא אותם רמיתם, כי אם את נפשכם. הם את נפשם הצילו ודמי נפשכם בידכם, מה תעשו כי יחלפו ימי השחוק והנערות ופרחי ילדותכם יבולו? תבואו אל מעגל החיים הפועלים באביב שנותכם והנכם עוד שדופי בטלה צנומי שחוק ריק מכל מדע וחכמה, מה תענו למוריכם אשר הקריבו בעדכם את מבחר עתותיהם? ומה תענו להוריכם אשר דמו בכם לראות את תקותם האחת, ואשר מדמי נפשם הצילו לתת לכם מורים? ומה תענו לנפשכם אם תשאל לה בקרבה לאמר: מה אנכי ומה בידי ממבחר ימי עולמי בעוד הלה נר השגחת האבות והמורים עלינו בזרעם בנו זרע חכמה ודעת, ומדוע עזבתי את הימים, החדשים, השנים הטובים והיקרים אשר זרמו בזרם הנשיה? אז בשטף דמעותיכם אשר תשפכו במסתרים לא תוכלו לכבס את כתמי העולה אשר יגעלוכם ובדמי לבבכם הפצוע מפצעי היגון לא תוכלו להשקות אדמת לבבכם הצחיחה אז כסלע להצמיח ממנה אז פרי.

עתה הוא מבחר הימים חמדת הזמנים עתה, עתה ספורים לכם הרגעים כשנים, תחת אשר תרצו אז לתת שנים כרגעים לאסוף צללי העבר ולשוא תעמלו, המירו את הדמעות החמות אשר יהיה לכם אז לבכות, בזעת אף מעט בעת למודכם והמירו את דמי הפצעים אשר יפצע רוחכם אז, על מעט דם יגיעה ועמל אשר תעמלו כעת, ויהיו לששון בעיני אבותיכם ומוריכם ולברכה לרצון ה'. – ראשית חכמה קנה חכמה.

ב    🔗

המוסר הוא החלק השני מכלל הלמוד, המוסר הוא בני! עדי ותפארת כל המדעים והחכמות, היא תתן זהר יקרות אל זיקי החכמה הרבים, היא תטהר את ענני הלבב ועבי הנפש למען תשאר הרוח האלהי החי בנו בעצם הדרו, וככלי מחזיק ברכת כל מפעלי השכל הנפשות המקבלות מוסר ותנהלינה את מאוויי לבביהן וכל זמותיהן לטוב המועיל, בממשלת הרעיון והמעשה תאותנה אז לשמוע בלמודים ולקנות חכמה ודעת, כי אז המוסר כחוג המפאר מחזה יקרה, אך הא יש הממאן לשמוע מוסר ונפשו תפרע פרעות לבלי דעת את עצמו ומבלי ירוא ה' ומבלי לשמוע בחוקיו מבלי להיטיב ואף להרע, הנה אז אין מעצור לרוח האדם והחכמות והידיעות לא תתקוממנה בו, כי אין להם חוג חותם להחזיקם, והנטעים אשר יעלו באדמת לבבם יהיו יפי תאר ונעימי מראה אך מלאים רוש לענה כגפני סדום הנאוים מבחוץ לעין ומלאים אבק עפוש בתוכם, ושושני הידיעות אשר יגדלו נפזרים בגן נפשו הנה הם מסובבים חרולים וסרבים להזיק כל הנוגע בם, על כן המוסר אך המוסר היא עטרת החכמה וראשיתה ותכליתה, ועל כן ילכו יחד ולא יתפרדו – והחכם הזהיר לנו בראשית דבריו, ואמר לדעת חכמה ומוסר.

ועתה בני מלבד כי מעט הסכנתם בבית מוריכם עד כה ללמוד את משפטי המוסר, הנה בלי תפונה גם לא נתאחדו יחד עם משפטי למודי החכמה, לא כן עמנו פה כאשר נלמוד פה חכמה ומוסר יחד, וכל למודי הבית הזה, והוא: תורה, גמרא, לשונות, וידיעות, יצאו לרגלי המוסר והיא אור לנתיבותינו, ממנו יהיו לנו אבן לפינה לתקוע בלבבכם הלמודים לטהר הנפש מדמיוני הילדות, הילדות תדעו בני! היא כפרוזדור לפני הטרקלין, הפרוזדור והוא אולם ההיכל לא נחשב בפני עצמו אבל הוא מכון ליכנס לטרקלין לפנים ההיכל, הילדות היא מלאה הבל מלאה דמיוני שוא קשורה ברעיוני רוח, והיא כמעמד השינה אשר תכליתה רק להחזיק כח האדם להיות נעור, – במעמד הילדות עוד ישנים כוחות הנפש וכמעט מתחזקים לצאת לאור חיים, עתה היא העת הנכונה לקבל את טל המוסר אשר יזל על תלמי לבכם לבשל ולהוציא כל פרי טוב לתכליתו, עתה המועד להעיר כל כח טוב צפון בכם ולשרש כל עשב רע ולסכל כל אבן נגף מכרם חייכם.

כי אם תאחרו בני את העת היקרה הזאת, אם לא תעוררו רגשות נפשכם הטובות הנרדמות, – מה תעשו כי ימהרו הימים לגול בים העבר כי יגדלו נצני הנפש והמה פרועים, תבואו באנשים ובחברת אדם והנכם חיות רעות, ועוד גרועים מחיה רעה, כי האדם בלי מוסר הוא רע מחיתו טרף. לא תדעו להיטיב ואף תשכילו להרע תסקלו כל חלקה טובה ובאבני נבלה תכאיבו כל חפץ יקר, ואף אם תדמו עתה להיות מוצלחים בחלומכם זה, – מה תענה הנפש הפנימית המשגחת דרך ארובות הלב על כל מפעלי האדם והנאנקת והנאנחת על כל התועבות מבלי יכלתה לתקנם – ראו המתת היקר הזה הנפש האלהית אשר בנו הטהורה ונקיה כאביה אשר בשמים, תהי נאנסת ומכרחת לחשוב ולפעול רע נגד רצונה, ובחרב לטושה תטעון בכל פעם את מסתריה בכל מזמה רעה “חביב האדם שנברא בצלם אלהים” אמרו חכמינו. צלם אלהינו בכם בני – ומה תדמו להבין בדבר צלם אלהים לא תאר ותבנית המיוחס לגוף ולעצם, חלילה, האלהים אין לנו כל תמונה הוא אחד פשוט, אבל צלם אלהים הוא הרצון הטוב והדעת הנשגבה הנתן בנו. רצה להיטיב האלהים ויברא את העולם ואת ברואיו להיטיב למו. וצלם אלהים הזה אשר בנו אות הכבוד המצייננו והמבדילנו מכל החי איכה תוכל לראות ברע אשר מפעל הוא לבדו לו – וכל עוד אשר תוספנה החכמות לעדותו הנה ידאב בקרבו לדעת כי יסוד רעוע תחתיהן. החכמה הוא ארמון החיים והמוסר הוא יסודו. וכל אשר תרבינה הידיעות והחכמות יכבידו על משא הבנין ויכינוהו לפול מהר למשאות אם יסודו בלתי נאמן אתו והנפש תדאב ביותר אם תוסיף לדעת לראות בראי החכמות את משחת פניה ממשובת לא-מוסר. על כן ראשית החכמה היא המוסר.

ובהיות יראת ה' יסוד המוסר ותחלת כל חכמה, הנה נפנה עתה לדבר מעט אודותיה – מה היא יראת ה‘? ה’ הוא עצם נעלה נשגב וטוב בתכלית הטובה. והיראה ממנו היא אם כן לא כיראת העצם היכול לעשות רע חלילה – אל תעלה זאת על מעלות רוחכם, חס ושלום. הוא חפץ בטוב העולם וברכתו שפוכה על כל היצור, הוא מוציא לנו בכל יום את השמש הגדול להאיר לנו וירח בלילה, הוא ברצונו יעטפו עמקים בר בדעתו יזלו שחקים טל ברכה. אם כן היראה ממנו היא יראת הרוממות, באשר הוא טוב בלי קצה וחכם בלי תכלה יודע ומבין כל כליות הנפש, הנה נבוש ונכלם ממזימה לא טובה בעלותה על לבבנו ובחרפה לטמא את מקדש האלהים אשר בנו – הלא היא גלויה לפניו ואיכה לא נבוש לחשוב דבר למרות כבודו בעוד רוחו בנו ונשמת שדי תחינו, ובעת ידו פתוחה להריק לנו כל טוב סלה, זאת היא הנקראת יראת ה' – וזאת היא יסוד החכמה! כי כאשר ימלא רוחנו רגש נורא מעצם וטוב הרוח הנשגב תתלהב בלבבנו גם התשוקה לדעת דרכנו, ללמוד חוקיו, ולהכין נפשנו להתבונן בפלאותיו ואז יתקימו בידנו החכמה והמדע עם יראת ה' והמוסר.

אבל לא כן החכמים בעיניהם הנקראים אוילים ורשעים, לא יביטו אל פועל ה' ומעשה ידיו לא ראו. לא יחפצו בתבונה כי לא יטו לבבם קבל מוסר, כי מי אשר אינו נוח לשמוע תוכחת מישרים הנה גם החכמה לא תתקיים בידו ועל כן כאשר ידאב לבבו בהשארו ריק מחכמה ודעת הנה לא ימצא תרופה למחלתו כי אם בבזותו את החכמה, וכן אמרו חכמים “לא חרבה ירושלים כי אם על שביזו בה תלמידי חכמים” – העון היותר גדול בדבר הוא הבזיון – כי האיש אשר יתעוהו חמדות נפשו הרעות ויעורו עיניו לבלי ראות בחכמה ומוסר – והוא תעה במהלך חייו, הנה עוד יש לו מקוה כי יתעוררו לקץ חפצי נפשו הטובים וישוב מדרכו הרעה, אך המבזה את המוסר והחכמה לא ירפא לעולם, כהמבזה את סמי הרפואות – יראת ה' ראשית חכמה, חכמה ומוסר אוילים בזו.

ואתם בני! האם תחפוצו להיות קרואים אוילים רשעים מבזי חכמה ומוסר? ואם לא תבחרו להתעדות בעדי המניות היקרות האלה? ראו הנה נפתחו עתה לפניכם שערי ההצלחה, ותבואו בארמונות היקרות ארמון חכמה ומוסר. הבטיחו לי בני כי תחפצו בטוב, כי תאבו לשמוע בקול המוסר – והייתם לפאר בעיני אלהים ואדם, והיה אם תגדלו דעו כי לא תשארו לעולם במעמד של הילדות. כי תהיו לאנשים בני החברה והמדינה – אז תשבעו את פרי עמליכם בימי הילדות האלה, כי מאלה הימים המועטים נתלה הצלחת דור מלא, והרגעים האלה יכלו להיות שנים טובים ומאושרים לכם ולדורות הבאות אחריכם – כי תשמעו לקול מוריכם כי תלכו בדרך טובים, ואז תהיו לששון לב אבותיכם, מוריכם, ולפאר הארץ ומלכה. ברכו את שם ה' ומלך – קימו בני! לדעת חכמה ומוסר להבין אמרי בינה, וימלא עליכם מאמר הנביא, לכן כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם, לא עתה יבוש יעקב, ולא עתה פניו יחורו. כי בראותו ילדיו מעשה ידי בקרבו יקדישו את שמי והקדישו את קדוש יעקב ואת אלהי ישראל יעריצו וידעו תועי רוח בינה ורוגנים ילמדו לקח, אמן.