*1, אֲגָדָה, ש"נ, בכנ' אַגָּדָתוֹ, מ"ר אַגָּדוֹת, אֲגָדוֹת, — א) דרושים מעורבים בשיחות וספורים, ובפרט חלק הדרושים והספורים שבתלמוד, Agada:  אמר לו (ר' יונתן לר' שמלאי) מסורת בידי מאבותי שלא ללמד אגדה לא לבבלי ולא לדרומי שהן גסי רוח ומעוטי תורה (ירוש' פסח' ה לב.).  בעלי אגדה שמושכין לבו של אדם כמים באגדה (חגי' יד.).  דברים שמושכין לבו של אדם כאגדה (שבת פז.).  אמרו עליו על רחב"ג שהיה אומר שמועה ואגדה בבית האבל (מו"ק כג.).  אמר ריב"ל חזרתי על כל בעלי אגדה שבדרום שיאמרו לי פסוק זה (מד"ר בראש' צד).  אגדת תהלים (שם לג).  צריך אדם להיות נוטל משל לומר פרקו או אגדתו או מדרשו בשעה שהוא מבקש לאמרם בצבור (שם, שמות מ).  — ומ"ר אגדות:  מקרא משנה הלכות תלמוד תוספות אגדות (מד"ר ויקר' כב).  — ב) °ספור יציאת מצרים שיקראו היהודים בליל ראשון של פסח:  אינו אומר שעשה נסים מפני שצריך לאמרו באגדה (מחזור ויטרי רצד).  — ג]) °ספור ובפרט מימים קדמונים, יאמין ההמון שהוא מעשה כהויתו ובאמת אין בו אלא מקצת אמת  mythe; Sage; myth:  (שטיינברג, מלון רוסי עברי, ושולבוים, ערך אגדה).