אֵל
1, הָאֵל, — מלת הרמז כמו אֵלֶּה: רק לאנשים הָאֵל אל תעשו דבר (בראש' יט ח). כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות הָאֵל (שם כו ג). כי את כל התועבת הָאֵל עשו אנשי הארץ אשר לפניכם (ויקר' יח כז). ונס (הרוצח) אל אחת מן הערים הָאֵל וחי (דבר' ד מב). ונשל ה' אלהיך את הגוים הָאֵל מפניך מעט מעט (שם ז כב). — ובלי ה הידיעה: אֵל2 נולדו להרפא בגת (דהי"א כ ח).
1 בכנענית אל האל, ועי' אֵלָּה. ונמסר במסור' (בראש' כו ג). ח' סבירין בלשון אלה.
2 י"א כי היא היא המלה אלה, אלא שזו שארית מהזמן הקדום כשעוד לא כתבו אות ה לסימן תנועה בסוף הברה פתוחה בסוף המלה, כמו אמרתָ וכיוצא בזה, וכן בכנע' קראו אִלִ.