* , אחד ממיני צרופי אותיות א"ב שהיו נהגים ללמד את התינוקות למען יהיה שגור על פיהם:  אל בם גן דס הע וף זץ חק טר יש כת (שבת קד.).  טבאל באלב"ם רמליא (מד"ר במד' יח).  שכן בא"ט ב"ח קורין לסהדה מנון פי' כגון א"ת ב"ש ג"ר ד"ק וא"לב"ם ג"ן ד"ק וכיוצא בהן (ר"ח סוכ' נב:).  פתר את בן טבאל כי הוא בן רמליה בגימטריא מן אלבם (ת' דונש על רס"ג יא).