1, ש"נ – שה"פ מן אנה, במשמעה אבל וקינה, Klage; plainte; mourning: והציקותי לאריאל והיתה תאניה וַאֲנִיָּה (ישע' כט ב). היה אדני כאויב בלע ישראל בלע כל ארמנותיה שחת מבצריו וירב בבת יהודה תאניה וַאֲנִיָּה (איכ' ב  ה).