*1, ת"ז, לנק' אֲנִינָה, מ"ר אֲנִינִים, -נוֹת, — אנין הדעת, מי שנפשו לא תוכל לסבל שום דבר מגונה ומאוס, empfindlich; susceptible, délicat; delicate: שלשה חייהן אינם חיים הרחמנין והרתחנין ואניני הדעת (פסח' קיג:).
1 משרש אנן, עי' אנן. ובסגנון ארמי: רבינא הוה קאי אחורי דרב אשי נזדמן לו רוק פתקיה לאחוריה א"ל לא סבר לה מר להא דרב יהודה מבליעו באפרקסותו א"ל אנא אנינא דעתאי (ברכ' כד: — רבינא היה עומד מאחורי רב אשי נזדמן לו (לרב אשי) רוק ויפתקהו לאחוריו. ויאמר לו רבינא: האין אדוני סבר מה שאמר רב יהודה מבליעו (את הרוק) באפרקסתו? ויען לו רב אשי: אני דעתי אנינה (ולא אוכל לסבול הרוק בכנף בגדי)). הני לדידי דאנינא דעתאי כי קיטרא ובית הכסא דמו לי (ב"ב כג.— אלה (העורבים המגאלים את התמרים בדם) לי שדעתי אנינה כמו קיטור ובית הכסא דומים לי). שאני רב הונא דאנינא דעתיה (תול' קיב. — משונה הונא שדעתו אנינה).