, בָּדָה, פ"י, — הוגה והוציא מרעיונו דבר חדש או שאינו כן במציאות, ersinnen; inventer; invent: בחדש אשר בָּדָא מלבד1 (מ"א יב לג). כי מלבך אתה בוֹדָאם (נחמי' ו ח). — ובינוני: אין צריך להשיב על הבודאים מלבם (ראב"ע ויקרא יח יא). ספר אשר הראה באורו נפלאות תורה ובו הבודאים נבאשו (ר' סעדיה אבן דאנאן, בס' ד"ח).

— פִע', *בִּדֶּא, כמו קל: בורגני אחד בידא להם ארמית מתוך יוונית  (ירוש' מגיל' א עא ג).