1, פ"י, – א) רמס ברגליו בקצף ובוז, zertreten niedertreten; écraser, fouler au pied; tread with the feet: לשבר אשור בארצי ועל הרי אֲבוּסֶנּוּ (ישע' יד כה). וְאָבוּס  עמים באפי ואשכרם בחמתי ואוריד לארץ נצחם (שם סג ו). באלהים נעשה חיל והוא יָבוּס צרינו (תהל' ס יד). בך צרינו ננגח בשמך נָבוּס קמינו (שם מד ו). – ב) בהשאלה, מאס, בחל בדבר: נפש שבעה תָּבוּס נפת ונפש רעבה כל מר מתוק (משלי כז ז).

– בּוֹסֵס, – לחזוק הפעולה, רמס והחריב: רעים רבים שחתו כרמי בּוֹסְסוּ את חלקתי (ירמ' יב י). צרינו בּוֹסְסוּ מקדשך (ישע' סג יח). – ופיט הפיטן: יריבי בּוֹסְסִים בפרך ורוחי נבקה ממורך (ר"י בר שמואל, אריות).  – ואמר המליץ: לבבי קח לך מוסר ושור כי תהלתך נבלים בּוֹסְסוּהָ חשף שירתך לפני חכמים ולא לפני סכלים יחמסוה (ר"י אלחריזי, תחכמוני, נוספים, הוצ' אחיאסף). –ובמשמעת נוגעות: שבע מחיצות של אש היו בוססות2 זו בזו והיו ישראל רואים ולא היו מתיראים (פסיקתא רבתי, החדש).

– פֻעל, הוּבָס, מוּבָס , – שבָסוּ אותו ברגלים: יורדי אל אבני בור כפגר מוּבָס (ישע' יד יט).

– הִתפ', התְבּוֹסֵס, – התגלגל והתרפש ופרכס,  zappeln; se débâttre; to flounder: ואראך מִתְבּוֹסֶסֶת בדמיך (יחזק' טז ו). – ואמר בעל המשלים: חזירת יער בטיט חוצות מתבוססת (ברכיה הנקדן, משלי שועלים מט).  והתבוסס בדם נוער (רשב"ג, שירי שלמה כג). מתח דינך הפר לעם מתבּוֹססים נצח ישראל תושיע לנגשים (סליח' שחרי' יוה"כ, ה' אלהי). בחלאת קיאו יתבוסס ומרוב שכרותו יתגוסס (עזרא הבבלי, תוכח' מוס' ו כו).  המר והנכאב בדמעתו מתבוסס (ר"ע פרנסיס, מתק שפתים 80).  – ובמשמע' מתערב: והקש של המדבר היה נוקב עקביהם והיה הדם יוצא ומתבוסס בחמר (פרקי ר"א מח). – ובמשמ' תענוג: בא גבריאל אצל גן עדן ומכריז ואומר התבוססו צדיקים בפועל ידיכם (ספר אליהו ומשיח, ביהמ"ד ילינק ג).