בָּלַע

א. פ"י, עת' יִבְלַע, יִבְלָע, תִּבְלַעְנָה, יִבְלָעֵנוּ, יִבְלָעֶנּוּ, יִבְלָעוּהוּ, – הוריד האכל דרך הגרון אל הקיבה, verschlucken; avaler; swallow : כי רוח יזרעו וסופתה יקצרו קמה אין לו צמח בלי יעשה קמח אולי יעשה זרים יִבְלָעֻהוּ (הוש' ח ז).  כבכורה בטרם קיץ אשר יראה הרואה אותה בעודה בכפו יִבְלָעֶנָּה (ישע' כח ד).  אכלנו הממנו נבוכדראצר מלך בבל הציגנו כלי ריק בלענו1 כתנין מלא כרשו מעדני (ירמ' נא לד).  וימן יי' דג גדול לִבְלֹעַ את יונה (יונה ב א).  עד בִּלְעִי רקי (איוב ז יט). – ובהשאלה: נארבה לדם נצפנה לנקי חנם נִבְלָעֵם כשאול חיים (משלי א יא=יב).  חיל בָּלַע ויקאנו (איוב כ יה).  משיב יגע ולא יִבְלָע (שם יח).  שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו2 (אבות ג ב).  – ודבר לא בע"ח: וַתִּבְלַעְנָה השבלים הדקות את שבע השבלים הבריאות (בראש' מא ז).  ופצתה האדמה את פיה וּבָלְעָה אתם ואת כל אשר להם וירדו חיים שאלה (במד' יו ל).  ותבקע האדמה אשר תחתיהם ותפתח הארץ את פיה וַתִּבְלַע אתם ואת בתיהם (שם לא=לב).  פן תִּבְלָעֵנוּ הארץ (שם לד).  אשר פצתה הארץ את פיה וַתִּבְלָעֵם ואת בתיהם ואת אהליהם (דבר' יא ו).  נטית ימינך תִּבְלָעֵמוֹ ארץ (שמות יה יב).  אל תשטפני שבלת מים ואל תִּבְלָעֵנִי מצולה (תהל' סט יו).  ספוג שבלע משקין טמאין (כל' ט ד).  כוש שבלע את הצינורא מלמד שבלע את הדרבן לבינה שבלעה את הטבעת (שם ו), ר"ל שהצינור, הדרבן, הטבעת נכנס לתוך הגוף השני.  שהאזוב בולע (תוספת' פרה יב יג), ר"ל בולע את המים שטובלים אותו בהם.  שהאור בולע והעצים בולעין (ירוש' שקל' ו מט ג).  חשבון מרובה בולע לחשבון ממועט (שם ר"ה א נו:). ראה כמה יורה (שמפטמים בו שמן המשחה) בולעת וכמה עקרים בולעים (הור' יא:).  ובשר ודם לווה מחבירו ומבקש לבולעו בריבית וגזל (מד"ר שמות לא). הפגם (של החלוק) בולע את הצואר (או"ז, שבת פד), ר"ל הצואר נכנס בו בפגם החלוק. – בָּלוּעַ: שכל (דם) הבלוע שאינו יכול לצאת (אהל' ג ב).  אמור מעתה ארבעה (טפחים) בלועין בכותל ותשעים וששה נראין מבחוץ (תוספתא שם יב ט).  שכל הבלועין באדם ובהמה ובחיה ובעוף טהורין (שם מקו' ז ח).  קרח לא מן הבלועים ולא מן השרופים (סנה' קי.). היו הבלועים מתרעמים (תנחו' קרח כג).  ולא יהיה בלוע (הדם) באברים (והזהיר, ויקרא ה). – ולהפך כלי בלוע מדם וכדומה, שהדם נבלע בדופני הכלי: נעורת בלוע מיין (שערי תשו', מהר"מ מרט' מב). בגד שבלוע מן היין (שם מז).  אבל מה שנראה לי אחר הנסיון שהוא בולע וכו' כדרך הכלים הבלועים (שו"ת רדב"ז ג תא). הכלי הוא בלוע משמרי יין (שו"ת תוס' חט' יז).

– נִפע', נִבְלַע, – שבלעו אותו: נִבְלַע ישראל עתה היו בגוים ככלי אין חפץ בו (הוש' ח ח).  רביעית דם שנבלעה בתוך הבית טהור נבלעה בכסות אם מתכבסת ויוצא ממנה (אהל' ג ב). ראיתיו (את הילד) שהוא אדום אמרתי לה (לאמו) המתיני לו עד שיבלע בו דמו המתינה עד שנבלע בו דמו ומלה אותו (שבת קלד.). מאחד באב ועד אחד בתשרי נבלעו המים (סעו"ר, ד). – ובדקד' °אות נבלעת בחברתה, אות שנפלה מהמלה ונשלמה בדגש וכדומה: כי כאשר אמצא הבלעה בתחלת איזה פועל שיהיה ולא יהיה לו ראיה על האות הנבלעה אשימנה נון מפני שהיא נבלעה  יותר מכל האותיות (השרשים לריב"ג, נקד).

– פִע', בִּלַּע, – כמו הקל בנחץ הפעולה, בלע כלו: למה תביט בוגדים תחריש בְּבַלַּע רשע צדיק ממנו (חבקו' א יג).   כל איביך שרקו ויחרקו שן אמרו בִּלָּעְנוּ (איכה ב יו).  אל יאמרו בלבם האח נפשנו אל יאמרו בִּלַּעֲנוּהוּ (תהל' לה כה). – ובהשאלה: עד בליעל יליץ משפט ופי רשעים יְבַלַּע און (משלי יט כח). בראשונה שהיתה תורה משתכחת מישראל היו זקנים מבלעין3 אותה ביניהן (תוספת' סוף ברכ').  כאיסקופה העליונה שמבלעת פרצופות (אדר"נ כו). – עוד ב. בָּלַע.

– הִפע', *הִבְלִיעַ, – עשה שיבלע, בהשאלה, – הבליע בתוך המדה, החשבון: היה מודד והגיע לגי או לגדר מבליעו וחוזר למדתו הגיע להר מבליעו וחוזר למדתו וכו' אם אינו יכול להבליע  (עירו' ה ד).  הגונב סלע בלא יודע והבליע לו בחשבון יצא (תוספת' ב"ק י לו).  היה עומד בתפלה ונזדמן לו רוק מבליעו בטליתו ואם טלית נאה הוא מבליעו באפרקסותו (ברכ' כד:).  השובר מפרקתה של בהמה קודם שתצא נפשה הרי זה מכביד את הבשר וגוזל את הבריות ומבליע דם באברים (חול' קיג.).  מבליע ליה דמי אתרוג בלולב (סוכ' לט.), חושב לו את הלולב יותר ביוקר שיכלול בתוכו גם את דמי האתרוג.  הגוזל את חבירו והבליע לו בחשבון (ב"מ סד.), ר"ל שלם לו בעד חפץ אחר יותר מכדי שויו שיכלול בתוכו שוי החפץ שגזל.  מהו להבליעו (את מחיר בשר המעשר) בעצמות (בכור' לב.).  משרבו הפריצים היו מוסרים אותו (את שם הקדש בן י"ב אותיות) לצנועים שבכהונה והצנועים שבכהונה מבליעים אותו בנעימת אחיהם הכהנים (קידו' עא.), שלא ישמעו בפרוש. – ובמשמ' מְקַצֵּר: ואם היה במלה שני יתיבין מבליעים בנעימתה ולא מאריכים (הור' הקורא 95). – ועם ל אחריו: שאמרת דבר והבלעת לקורח (מד"ר שמות לג).

– הָפע' הֻפ', *הָבְלַע, הוּבְ-, מוּבְלַע: היו שלשה והאמצעי מובלע ביניהן (עירו' ד ו).  באו (האויבים) לעיירות המובלעות (בתחום א"י) אין יוצאים עליהן בזיין (ירוש' שם ד כא ד). במעוטי שדהו במובלעים בה (שם ב"ב יה ג).  זרע שמובלע בין אנשים (ברכ' לא:). אם היו תחומין שנתנו לו חכמים מובלעין בתוך התחום שלו (עירו' מד:).  בעיירות הסמוכות לא"י ומובלעות בתחום ארץ ישראל (גיט' ד.). והוא שמובלעין (הטרשים) בחמשת קבין (ב"ב קג.). מקום המובלעים בבשר (חול' קכא.). ולבינה שהיתה טבעת מובלעת בתוכה (הרמב"ם, טומא' מת כ ד).  מחט או טבעת שהיו מובלעין בטפילת התנור (שם). – ובדקדוק: והתיו מובלע (ראב"ע במדב' ז פט).

– נתפ', *נתבּלּע: אם בא אדם לספר גבורותיו של הקב"ה מתבלע מן העולם (ירוש' ברכ' ח יא ד).  ומלך בלע היא צוער שנתבלעו דיוריה (מד"ר בראש' מב).  ומה מים כשאין אדם יודע לשוט בהן ולהורות בהן סוף  שהוא מתבלע (שם שיה"ש, כי טובים). אלא מה הנייה שאני עומד ומתבלע  במים (פסקתא רב', ותאמר ציון). מתבלעת העיר ברוב אלפים אמה (והזהיר, שמות קיד).  – ובדקדוק: ודגשות הטית (של תִּטָּמָאוּ) להתבלע התיו (ראב"ע, ויקר' יא כד).



1 קרי בְּלָעַנִּי. – 

2 בנוסח' אחרות בלענו.  –

3 מהד' צוק' מבליעין.

חיפוש במילון: