האות האחת עשרה1 באלף-בית העברי ושמה כַּף, כַּף.

היא השלישית בארבע אותיות גיכק שמוצאן מהחֵך יציר' א ד, ומצַינת קול המתהוה ביציאת הנשימה דרך מעבר הצר בגעת שרש הלשון בחֵך הרך2, ובטבע קול זה, כמו קולות בגד, שישתנה ויתחלף בטיבו קצת, שיהיה יותר קשה בתחלת הברה דומה להברת האת ק, ויותר רך בשתוף קצת נשימה קרוב להברת האות ה באמצע הברה אחר תנועה פתוחה או בסופה, ובזמן מן הזמנים גברה הברה כפולה[3) זו במדרגה שהיה נכר ומורגש בדבור, והנקדנים נתנו סימן בהאות להבדיל בין שני מיני הקול ושׂמו דגש קל בתוכה כשהיא משמשת לסמּן את ההברה הקשה והניחו האות בלי סימן או שׂמו על גבה קו  משככ כֿ כשהיא משמשת לסמּן את ההברה הרכה ונקראת כ רפויה: שבע כפולות בגד כפרת משתמשות בשני לשונות בּי בי גימל ג'ימל דּלת דֿלת כּף כֿף פּי פֿי רּיש רֿיש תּיו תֿיו3 רך וקשה יציר' ב א.  ונהוגה הברה כפולה זו אצל כל היהודים גם בזמננו, ולכן השתמשו בה הסופרים להעתיק האות ח' בערבית, כמו °תַּאֲרִיךְ, שהאות ךְ באה פה במקום האות ח' שבמלה זו בערבית, ומלים אחרות כיוצא בזו שנתקבלו בלשוננו מלשון הערבית.  וכן בהעתקת מלים ערביות בכתב עברי, כמו אכר במקום אח'ר תרג' השרשים של ריב"ג, ערך אחר, וכן בכאר במקום בח'אר רד"ק, ערך איד, וכיוצא בזה.

בשרשי הלשון העברית אין כ באה סמוכה להאותיות ג, ט, צ, ק, ולא תסבול צרופים גכ, כט, כצ, כק מנחם בן סרוק, מחברת.

לפי מקומה באלף-בית אחרי עשר האותיות הראשנות היא משמשת לסימן מספר הראשון במדרגת העשרות, הוא המספר עֶשְׂרִים: מה ראתה אסתר שתמלוך על שבע ועשרים ומאה מדינה אלא תבא אסתר שהיא בת בתה של שרה שחיתה  ק' וכ' וז' ותמלוך על ק' וכ' וז' מדינות מד"ר בראש' נח.  קכ"ה קנטרין של זהב היו בעגל מניין מסכ"ה מ' ארבעים ס' ששים כ' עשרים ה' חמשה שם שמות מב.  נ' (של המלה אנכי) חמשים שבן חמשים הכיר אברהם את בוראו וכו' כ' עשרים שחינך את המילה לעשרים דור י' עשרה אלו עשר שנתנסה אבינו אברהם ועמד בכולם פסיק' רבתי כא.

כ היא גם אות שמושית, ומשמשת בראש המלים ובסופן בשני דרכים.

א.  בראש המלים, להורות דמיון מה4, בראש שמות ומלות הגוף ופעלים בנקוד כְּ, כַּ, כָּ, כִּ, כֵּ, כֶּ, לפי טבע האות והתנועה שלאחריה, ותבוא: א) לדמיון הָאֵיכוּת, להורות כי שני הדברים הנזכרים בענין דומים זה לזה באיכותם, במראה, בטעם, בטיב, וכיוצא בזה, like, as; comme; wie: ושמתיה כְּאֵבֶל יחיד עמוס ח י.  והנה אל הרקיע אשר על ראש הכרבים כְּאֶבֶן ספיר כְּמַרְאֵה דמות כסא יחזק' י א.  והיה כְּאָבָק דק המון זריך ישע' כט ה.  דורי נסע ונגלה מני כְּאֹהֶל רעי שם לח יב.  והיה כְּאוֹב מארץ קולך שם כט ד.  ותהיו כְּאוּד מֻצל משרפה עמוס ד יא.  הן האדם היה כְּאַחַד ממנו לדעת טוב ורע בראש' ג כב.  והיית כְּגַן רוה וּּכְמוצָא מים אשר לא יכזבו מימיו ישע' נח יא.  ואת כל חלבו יקטיר המזבחה כְּחֵלֶב זבח השלמים ויקר' ד כו.  עיניו כְּיוֹנִים על אפיקי מים שה"ש ה יב.  העלו סוס כְּיֶלֶק סמר ירמ' נא כז.  מי יתנני כְיַרְחֵי קדם איוב כט ב .  כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה כְּיֶרֶק עשב נתתי לכם את כל בראש' ט ג.  ויקץ כְּיָשֵׁן אדני כגבור מתרונן מיין תהל' עח סה.  הלא כְּכַרְכְּמִיש כלנו אם לא כְאַרְפַּד חמת אם לא כְדַמֶּשֶׂק שמרון ישע' י ט.  עשה להם כְּמִדְיָן כְּסִיסְרָא כְיָבִין בנחל קישון תהל' פג י.  וישם מדברה (של ציון) כְּעֵדֶן וערבתה כְּגַן יי' ישע' נא ג.  ומי כְעַמְּךָ כְּיִשְׂרָאֵל גוי אחד בארץ ש"ב ז כג.  הן אני כְפִיךָ לאל מחמר קרצתי גם אני איוב לג ו.  כי כְּפָרָה סררה סרר ישראל עתה ירעם יי' כְּכֶבֶשׂ במרחב הוש' ד יו.  ונחלמה חלום וכו' איש כְּפִתְרוֹן חלמו חלמנו בראש' מא יא.  — ובפתח לפני א ה ח ע  בחטף פתח: כַּאֲהָלִים5 נטע יי' כַּאֲרָזִים עלי מים במד' כד ו.  ויפתר לנו את חלמתינו איש כַּחֲלֹמוֹ פתר בראש' מא יב.   כי כלם כַּעֲדִי תלבשי ישע' מט יח.  הנה כַּעֲנָנִים יעלה ירמ' ד יג.  לחיו כַּעֲרוּגַת הבשם שה"ש ה יג.  — ועם קמץ לפני אֳ: היתה כָּאֳנִיּוֹת6 סוחר משלי לא יד. — ובפתח וקמץ במקום ה הידיעה: תעפה כַּבֹּקֶר תהיה איוב יא יז.  יי' כַּגִּבּוֹר יצא ישע' מב יג.  מי זה כַּיְאֹר יעלה כַּנְּהָרוֹת יתגעשו מימיו ירמ' מו ז.  ויעל כַּיוֹנֵק לפניו וְכַשֹׁרֶשׁ מארץ ציה ישע' נג ב.  אם תבקשנה כַכָּסֶף וְכַמַּטְמֹנִים תחפשנה משלי ב ד.  והיתה לכהן כַּמִּנְחָה ויקר' ה יג.  ונגלו כַסֵפֶר השמים ישע' לד ד.  אפרים כָּעוֹף יתעופף כבודם הוש' ט יא.  ותהיינה העבתים אשר על זרעותיו כַּפִּשְׁתִּים אשר בערו באש שופט' יה יד.  כלנו כַּצֹּאן תעינו ישע' נג ו. ויקרא להן שמות כַּשֵּׁמוֹת אשר קרא להן אביו ברא' כו יח.  — ויש שתשאר ה הידיעה בפרוש וכף הדמיון לפניה שואית: ויהי כְּהַיּוֹם הזה בראש' לט יא, יום אחד כמו היום הזה.  מי כְּהֶחָכָם קהל' ח א.  כְּהַחַלֹּנוֹת האלה יחזק' מ כה.  — ובחירק לפני שוא: והנה שבה כִּבְשָׂרוֹ שמות ד ז.  כי שביי' את גאון יעקב כִּגְאוֹן ישראל נחום ב ג.  נעשה אדם בצלמנו כִּדְמוּתֵנוּ בראש' א כו.  כִּכְלוּב מלא עוף כן בתיהם מלאים מרמה ירמ' ה כז.  להיות כל איש שׂרר בביתו ומדבר כִּלְשׁוֹן עמו אסת' א כב.  ובא כִּמְהַלֵּךְ רֵאשך משלי ו יא.  ונותרה בת ציון וכו' כמְלוּנָה במקשה ישע' א ח.  ויהי כחול זרעך וצאצאי מעיך כִּמְעוֹתָיו שם מח יט.  צדק לבשתי וילבשני כִמְעִיל וצניף משפטי איוב כט יד.  אשר בנינו כִּנְטִעִים מגדלים בנעוריהם תהל' קמד יב.  אפרים ומנשה כִּרְאוּבֵן ושמעון יהיו לי בראש' מח ה.  כִּשְׂחוֹק לכסיל עשות זמה משלי י כג. — ובגד כפת אחרי זה השוא רפות: ונחשב ללוים כִּתְבוּאַת גרן במד' יח ל.  בקש יי' לו איש כִּלְבָבוֹ ש"א יג יד.  אלי כִּבְתוּלָה חגרת שק על בעל נעוריה יוא' א ח.  ותהי בפי כִּדְבָשׁ למתוק יחזק' ג ג.  — ויוד שואית אחרי הכף נחה והחירק של כף הדמיון ארוך: ונשקה כִּיאוֹר מצרים עמוס ח ח.  יקד כִּיקוֹד אש ישע' י יו.  ועקרון כִּיבוּסִי זכר' ט ז.  כאהלי קדר כִּירִיעוֹת שלמה שה"ש א ה.  נאוה כִּירוּשָׁלִִִָ ִם שם ו ד.  שמחנו כִּימוֹת עניתנו תהל' צ יה.  ואיבי יי' כִּיקַר כרים שם לז כ. — ועם צירי: והייתם כֵּאלֹהִים ידעי טוב ורע בראש' ג ה.  — ועם סגול לפני ה ע: מחיתי כעב פשעיך וְכֶעָנָן חטאתיך ישע' מד כב.  מעיל צדקה יעטני כֶּחָתָן יכהן פאר שם סא י. — ועם מלות הרמז זֶה, זֹאת, זוֹ, אֵלֶּה, הכף קמוצה עפ"י רוב: הנמצא כָזֶה איש אשר רוח אלהים בו בראש' מא לח.  וידבר אליהם כָּזֹאת שופט' ח ח.  וכעת לא השמיענו כָּזֹאת שם יג כג.  לא נהיתה ולא נראתה כְּזֹאת למיום עלות בני ישראל מארץ מצרים שם יט ל.  מי שמע כְּזֹאת מי ראה כָּאֵלֶּה ישע' סו ח.  ויעש כָּזֹאת יחזקיהו בכל יהודה דהי"ב לא כ.  ויאמר אלהם כָּזֹה7 וְכָזֶה עשה לי מיכה שופט' יח ד.  כי כָזֹה7 וְכָזֶה תאכל החרב ש"ב יא כה.  כָּזֹה7 וְכָזֶה תדבר אליה מ"א יד ה.  חטאתי ליי' אלהי ישראל וְכָזֹאת וְכָזֹאת עשיתי יהוש' ז כ.  כָּזֹאת וְכָזֹאת יעץ אחיתפל את אבשלום ואת זקני ישראל וְכָזֹאת וְכָזֹאת יעצתי אני ש"ב יז יה.  — ויש גם עם כְּ8: ולאביו שלח כְּזֹאת עשרה חמרים בראש' מה כג.  לא כְאֵלֶּה חלק יעקב ירמ' י יו, נא יט.  שמעתי כְאֵלֶּה רבות איוב יו ב.  — ועם אִלּוּ, * כְּאִלּוּ, אלו.  — ובהבלעת האלף והכף חרוקה, * כִּילוּ, כִּילוּ.  ועם אֲשֶׁר, כַּאֲשֶׁר, אֲשֶׁר. — ועם שֶׁ, כְּשֶׁ, לפני מלות הגוף ולפני פעלים בעבר ועתיד, במשמ' כַּאֲשֶׁר, לדמיון: כאשר יצא מבטן אמו ערום ישוב ללכת כְּשֶׁבָּא ומאומה לא ישא בעמלו קהל' ה יד.  וישב העפר על הארץ כְּשֶׁהָיָה והרוח תשוב אל האלהים שם יב ז. — כְּשֵׁם, שֵׁם. — ועם מוֹ, כְּמוֹ, כָּמוֹנִי, כָּמוֹךָ, כָּמֹכָה, כָּמוֹהָ, כְּמוֹנוּ, כְּמוֹכֶם, כְּמוֹהֶם, כְּמוֹ. — ועם * מוֹת, * כְּמוֹתִי, * כמותו, * כמות.  — ועם הֵם, הֵן, כָּהֵם, כָּהֶם, כָֹהֵן, כָּהֶן, ועם הֵמָּה, הֵנָּה, כָּהֵמָה, כָּהֵנָה, הֵם, הֵמָּה, הֵן, הֵנָּה. — ותבוא כפולה בראש שני הדברים המתדמים זה לזה, להורות דמיון גמור ושלם: כי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה בראש' מד יח.  חללה לך מעשת כדבר הזה להמית צדיק עם רשע והיה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע שם יח כה.  כַּגֵּר כָּאֶזְרָח בנקבו שם יומת ויקר' כד יו.  משפט אחד יהיה לכם כַּגֵּר כָּאֶזְרָח יהיה שם כב.  לא תכירו פנים במשפט כַּקָטֹן כַּגָּדֹל תשמעון דבר' א יז.  והיה כָעָם ככהן ופקדתי עליו דרכיו הוש' ד ט.  גם חשך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר כַּחֲשֵׁיכָה כָּאוֹרָה תהל' קלט יב.  ויאמר (מלך ישראל) אל יהושפט התלך אתי למלחמה רמת גלעד ויאמר יהושפט אל מלך ישראל כָּמוֹנִי כָּמוֹךָ כְּעַמִי כְּעַמֶּךָ כְּסוּסַי כְּסוּסֶיךָ מ"א כב ד.  והיה כָעָם כַּכֹּהֵן כַּעֶבֶד כַּאדֹנָיו כַּשִּׁפְחָה כַּגְּבִרְתָּהּ כַּקּוֹנֶה כַּמּוֹכֵר כַּמַּלְוֶה כַלֹּוֶה כַּנּשֶׁה כַּאֲשֶׁר נשא בו ישע' כד ב. — ועם ו לפני כ השנית: עודני היום חזק כאשר ביום שלח אותי משה כְּכֹחִי אז וּכְכֹחִי עתה יהוש' יד יא.  כי   כְּחֵלֶק הורד9 במלחמה וּכְחֵלֶק הישב על הכלים יחדו יחלקו ש"א ל כד.  הן כל הנפשות לי הנה כְּנֶפֶשׁ האב וּכְנֶפֶשׁ הבן לי הנה יחזק' יח ד.  — ועם יוֹם וכדומה, במשמ' כאשר בְּיוֹם: פן אפשיטנה ערמה והצגתיה כְּיוֹם הולדה הוש' ב ה.  וענתה שמה כִּימֵי נעוריה וּכְיוֹם עלותה מארץ מצרים שם יז.  העמיקו שחתו כִּימֵי הגבעה שם ט ט.  עד אושיבך באהלים כִּימֵי מועד שם יב י.  ובניתיה כִּימֵי עולם עמו' ט יא.  ירעו בשן וגלעד כִּימֵי עולם כִּימֵי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות מיכ' ז יד-יה.  קול נתנו בבית יי' כְּיוֹם מועד איכ' ב ז.  ויצא יי' ונלחם בגוים ההם כְּיוֹם הלחמו ביום קרב זכר' יד ג.  וערבה ליי' מנחת יהודה וירושלם כִּימֵי עולם וּכְשָׁנִים קדמניות מלא' ג ד.  אל תקשו לבבכם כִּמְרִיבָה כְּיוֹם מסה במדבר תהל' צה ח.  — כַּיּוֹם, כְּהַיּוֹם, במשמ' הַיּוֹם: מכרה כַיוֹם את בכרתך לי בראש' כה לא.  השבעה לי כַּיוֹם וישבע לו שם לג.  קטר יקטירון כַּיּוֹם החלב ש"א ב יו.  כי אתו כְהַיּוֹם תמצאון שם ט יג.  ואתה עמד כַּיּוֹם ואשמיעך את דבר אלהים שם כז.  ישמע לי כַּיּוֹם המלך שלמה מ"א א נא.  דרש נא כַּיּוֹם את דבר יי' שם כב ה.  לא תצומו כַּיּוֹם להשמיע במרום קולכם ישע' נח ד.  השיבו נא להם כְּהַיּוֹם שדתיהם נחמי' ה יא. — כַּיּוֹם הַזֶּה: אלהים חשבה לטבה למען עשה כַּיּוֹם הזה להחית עם רב בראש' נ כ.  למען תתו בידך כַּיּוֹם הזה דבר' ב ל.  ותדבר בפיך ובידך מלאת כַּיּוֹם הזה מ"א ח כד.  לתת להם ארץ זבת חלב ודבש כַּיּוֹם הזה ירמ' יא ה. — * כַּתְּחִלָּה, לְכַתְּחִלָּה, עי' ערך זה.  — וישמיטו בדבור הדיוקים לְ, עִם, עַל: ויחלו כַמָּטָר לי איוב כט כג, כמו לְמטר.  עשה להם כְּמִדְיָן כְּסִיסְרָא וכו' תהל' פג י.  כמו למדין, לסיסרא.  יריעו עלימו כַּגַּנָּב איוב ל ה, כמו על גנב.  כְּרֵעַ כאח לי התהלכתי תהל' לה יד, כמו עִם רֵע. — ולהורות דמיון מדֻמה, לא אמתי: ונחשב לכם תרומתכם כַּדָּגָן מן הגרן וְכַמְלֵאָה מן היקב במד' יח כז.  כי המגיד לי לאמר הנה מת שאול והוא היה כִּמְבַשֵּׂר בעיניו ואחזה בו ואהרגהו ש"ב ד י.  ויחר עלי אפו ויחשבני לו כְצָרָיו איוב יט יא.  —  ועם פעל, במקור: לא תצא כְּצֵאת העבדים שמות כא ז.  עתה ילחכו הקהל את כל סביבתינו כִּלְחֹךְ השור את ירק השדה במד' כב ד.  כִּנְפּוֹל לפני בני עולה נפלת ש"ב ג לד.  לכן כֶּאֱכֹל קש לשון אש וחשש להבה ירפה שרשם כמק יהיה ופרחם כאבק יעלה ישע' ה כד.  הוי המון עמים רבים כַהֲמוֹת ימים יהמיון שם יז יב.  והתעו את מצרים בכל מעשהו כְּהִתָּעוֹת שכור בקיאו שם יט יד.  וכל צבאם יבול כִּנְבֹל עלה מגפן שם לד ד.  יפלח חץ כבדו כְּמַהֵר צפור אל פח משלי ז כג. — וקצת במשמ' כְּאִלּוּ: היתפאר הגרזן על החצב בו אם יתגדל המשור על מניפו כְּהָנִיף שבט ואת           10 מרימיו  כְּהָרִים מטה לא עץ ישע' י יה, ר"ל כְּאִלּוּ יניף השבט את המרימים אותו.  ויהי כִמְצַחֵק בעיני חתניו בראש' יט יד.  ושתו (הגוים את כוס התרעלה) ולעו והיו כְּלוֹא היו עובד' א יו, ר"ל כְּאִלּוּ לא היו.  — והשתמשו בה גם במקום שאין שם דמיון אלא שבאמת כך הוא: ויהי העם כְּמִתְאֹנְנִים רע באזני יי' במד' יא א.  ובני בליעל אמרו מה ישענו זה ויבזהו ולא הביאו לו מנחה ויהי (שאול) כְּמַחֲרִיש ש"א י כז.  ואצוה את חנני אחי ואת חנניה שר הבירה על ירושלם כי הוא כְּאִישׁ אמת וירא את האלהים מרבים נחמ' ז ב.  — * כסבור, סבור.  — ובצרוף לאותיות שמושיות אחרות, אחרי ה השאלה: הַכְזוֹנָה יעשה את אחותנו בראש' לד לא. — ולפני ב ל ש: ויאמרו בני בנימן נגפים הם לפנינו כְּבָרִאשֹׁנָה שופט' כ לב.  ותשב יד המלך אליו ותהי כְּבָרִאשֹׁנָה מ"א יג ו.  ואשיבה שפטיך כְּבָרִאשֹׁנָה ויעציך כְּבַתְחִלָּה ישע' א כו.  והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה אבות ב א.  בזמן שהפתח פתוח כלפנים פתח נעול כלחוץ שבת ו..  יהי כבוד חבירך חביב עליך כשלך אבות ב י. — ולפני מ: וכשלו איש באחיו כּמִפְּנֵי חרב ויקר' כו לז. — * ואחריו: המוציא אוכלין פחות מכשיעור שבת י ה.  — ב) להורות דמיון בקֵרוּב, ungefähr; à peu près; approximatly, about: ותדבר אליו כַּדְּבָרִים האלה בראש' לט יז. — ובפרט במספרים, במשמ' קרוב לזה המספר: ויהי כְּמִשְׁלשׁ חדשים ויגד ליהודה בראש' לח כד.  כְּשֵׁש-מֵאוֹת אלף רגלי שמות יב לז.  ויקבץ מלך ישראל את הנביאים כְּאַרְבַּע מֵאוֹת איש מ"א כב ו.  וישבו שם כְּעֶשֶׂר שנים רות א ד. — וּבמִדָּה: ותחבט את אשר לקטה ויהי כְּאֵיפָה שערים שם ב יז. — ולהמרחק: ויטש על המחנה כְּדֶרֶךְ יום כה וּכְדֶרֶךְ יום כה במד' יא לא. — ולהזמן: הנני ממטיר כָּעֵת מחר ברד כבד מאד שמות ט יח, מחר קרוב לעת זו.  כַּחֲצֹת הלילה אני יוצא בתוך מצרים שם יא ד.  כָּעֶת מחר אשלח אליך איש ש"א ט יו.  כי מחר כָּעֵת הזאת אנכי נתן את כלם חללים לפני ישראל יהוש' יא ו.  ולא אץ לבוא כְּיום תמים שם י יג.  והאיש גבריאל אשר ראיתי בחזון בתחלה מעף ביעף נגע אלי כְּעֵת 11 מנחת ערב דני' ט כא.  — ועם רֶגַע, כְּרֶגַע, קרוב לשעור רגע, קצת במשמ' עתה, תכף ומיד: הבדלו מתוך העדה הזאת ואכלה אתם כְּרָגַע במד' יו כ.  ולא יבאו לראות כְּבַלַּע את הקדש במד' ד כ, כשעור בליעה, בַּלַּע. — ג) עם פעל מקור12 במשמ' בזמן שנעשה מעשה פלוני, בעבר: ויהי כְּבוֹא אברם מצרימה ויראו המצרים את האשה בראש' יב יד.  והוא ישב פתח האהל כְּחֹם היום שם יח א.  ויהי כַּהֲרִימִי קולי ואקרא ויעזב בגדו אצלי שם לט יח.  כְּשַׁלְּחוֹ כלה גרש יגרש אתכם מזה שמות יא א.  וּכְבוֹא השמש צוה יהושע יהוש' ח כט.  ויהי כֱּבוֹא ארון האלהים עקרון ויזעקו העקרנים  ש"א ה י.  וּכְשׁוּב דוד מהכות את הפלשתי שם יז נז.  והיה כְּנַגֵּן המנגן ותהי עליו יד יי' מ"ב ג יה.  כְּרָפְאִי לישראל ונגלה עון אפרים הוש' ז א.  ויהי כְּהִשָּׁפֵט יהוא עם בית אחאב וימצא את שרי יהודה דהי"ב כב ח.  ביום השביעי כְּטוֹב לב המלך ביין אמר למהימן אסת' א י.  וצפיר העזים הגדיל עד מאד וּכְעָצְמוֹ נשברה הקרן הגדלה דני' ח ח. — ובמשמ' בזמן שיֵעשה הדבר בעתיד: ועתה כְּבֹאִי אל עבדך אבי וכו' והיה כִּרְאוֹתוֹ כי אין הנער ומת בראש' מד נ-נא.  והיה כִּשְׁכַב אדני המלך עם אבתיו והייתי אני ובני שלמה חטאים מ"א א כא.  שם תזבח את הפסח בערב כְבוֹא השמש דבר' יו ו.  ראו נא כְּטוֹב לב אמנון ביין ואמרתי אליכם הכו את אמנון והמתם אותו ש"ב יג כח.  כל ישבי תבל ושכני ארץ כִּנְשׂא נס הרים תראו וְכִתְקֹעַ שופר תשמעו ישע' יח ג.  כַּהֲתִימְךָ שודד תושד כַּגְלֹתְךָ לבגד יבגדו בך שם לג א.  כִּזְכֹּר13 בניהם מזבחותם ירמ' יז ב.  ובאחרית מלכותם כְּהָתֵם הפשעים יעמד מלך עז פנים דני' ח כג.  ועמד מלך גבור ומשל ממשל רב ועשה כרצונו וּכְעָמְדוֹ תשבר מלכותו שם יא ג-ד. — ובמשמ' זמן הוה: כַּעֲבוֹר סופה ואין רשע משלי י כה. — ולהורות תכיפות שני מעשים זה אחר זה: ויהי כְּהוֹצִיאָם אתם החוצה ויאמר המלט בראש' יט יז.  ויהי במלכו כְּשִׁבְתּוֹ על כסאו הכה את כל בית בעשא מ"א יו יא, מיד כאשר ישב. — ויש שבכונה זו יוסיפו אחריה המלה כֵּן, כְּ... כֵּן: כְּבֹאֲכֶם העיר כֵּן תמצאון אתו ש"א ט יג. —  ובמשמ' בכל פעם שיעשה דבר: ויהי כִקְרֹא14 יהודי שלש דלתות וארבעה יקרעה בתער הספר ירמ' לו כג. — ובמשמ' אַחַר אֲשֶׁר, קצת להורות סִבַּת דבר או פעולה: ויהי כְּדַבְּרָהּ אל יוסף יום יום ןלא שמע אליה וכו' ותתפשהו בבגדו וכו' ויהי כִּרְאוֹתָהּ כי עזב בגדו בידה וכו' ותקרא לאנשי ביתה בראש' לט י-יד.  ויהי כְּאָמְרָם15 אליו יום ויום ולא שמע אליהם ויגידו להמן אסת' ג ד. — והשתמש דונש בן לברט בכף הדמיון גם על פעל עבר ואמר: ואל תתאו חמר, זמן ארוך נשמר, וריחו לא נמר, כשקט16 בשמרים דונש, דעה לבי, בית ה. — ועם שׁ, כְּשֶׁ, לפני שמות הגוף ופעלים בעבר ועתיד להורות המעמד והזמן: אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני ואם לא עכשיו אימתי אבות א יד.  אין שותין אותו אלא כשהוא חי ברכ' נא.,  הרואה ירק בכרם ואמר כשאגיע  לו אלקטנו כלא' ה ו.  אם אמר כשאראה כשיהיה לי ולד נזיר ב ג.  אל תעש עצמך כעורכי הדיינין וכשיהיו בעלי דינים עומדים לפניך יהיו בעיניך כרשעים וכשנפטרים מלפניך יהיו בעיניך כזכאין כשקבלו עליהם את הדין אבות א ח.  לכשיצא אחד מן הדיינים לא יאמר אני מזכה וחבירי מחייבים סנה' ג ז .  ואל תאמר לכשאפנה אשנה אבות ב ד.  בעל קרי שטבל ולא הטיל את המים כשיטיל את המים טמא מקוא' ח ד.  אמר רשב"ג אני כשהייתי משמש את אבא הייתי משמשו בבגדים צואים וכשהייתי יוצא לחוץ הייתי יוצא בבגדים נאים פסיק' רבתי כג-כד.  

ב. בסוף המלים משמשת האות כ, ך, בשמות ופעלים לכנויי גוף המדבר לנכח זו"נ יחיד ורבים17, דְּבָרְ-ךָ, דְּבָרֵ-ךְ , דְּבַרְ-כֶם, דְּבָרְ-כֶן, פְּקָדְ-ךָ, פְּקָדֵ-ךְ, פְּקַדְ-כֶם, -כֶן, פְּקַדְתִּי-כֶם, -כֶן, וכו'.  וכן הנוספות בקצת המלים ללא צרך כלל, כְּעֶרְכְּךָ הכהן ויקר' כז יב.  כְּעֶרְכְּךָ יקום שם יז.  וחשב לו הכהן את מכסת הָעֶרְכְּךָ עד שנת היבל ונתן את הָעֶרְכְּךָ ביום ההוא שם כג.

בתוך הלשון העברית בעצמה ובינה ובין שאר הלשונות השמיות, האות כ מתחלפת בשאר האותיות הקרובות לה במוצא, ג, ק, ופעמים גם באות ת18 בקצת מקומות.