ב. הֲקָצָה

*, ש"נ, – שה"פ מן ב. הֵקִיץ, הקצת שפתים: הקצת1 שפתיו (של המגדף) הוי מעשה (סנה' סה.). ולפיכך הקצת שפתים אינה חשובה מעשה שהרי יתכן לגדף בלבו בלא הקצת שפתים ולפיכך הקצת שפתיו ומחשבות לבו שאין בהן הקצה אחד הן וכו' ואעפ"י שאין בהן הקצת שפתים שאותיות אלה (איה) מאותיות הגרון הן ואין בהם הקצת שפתים שיש בהן מעשה לפיכך אעפ"י שהעיד בהקצת שפתים אינה חשובה מעשה שהרי אפשר לו להעיד בלא הקצת שפתים ונמצאת עדותן בהקצת שפתים ובלא הקצת שפתים אחד הן לפיכך אין הקצת שפתים חשובה מעשה (הרי"ף שם, סוף פרק ז).



1 כך בערוך, ובכ"י, וכך בפי' יציר' לברצלוני, ובנוסח' עקימת. ובנמ"י שם: הקשת.

חיפוש במילון: