*, הַקָּשָׁה, ש"נ, – שה"פ מן הִקִּיש, נקש, נגיעה חזקה והכאה זה בזה: הקשת זרועותיו דבעל אוב הוי מעשה (סנה' סה.).  כגון ההקשה שמקיש הזב (ר"ח ב"ק יז:).  אבל הקשת זוג ע"ג החרס והנחת סנדל של בהמה ברגלו כשבורח מן הקרב הוי מעין מלאכה ראשונה (תוספ' שבת נט.).