הַרְבֵּה

תה"פ, – בכמות רבה, viel; beaucoup; much: וישמש עם שמות ופעלים: אל תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הַרְבֵּה מאד (בראש' יה א). והארץ נשארה הַרְבֵּה  מאד לרשתה (יהוש' יג א). הנה הסכלתי ואשגה הַרְבֵּה  מאד (ש"א כו כא). וגם הַרְבֵּה  נפל מן העם וימתו (ש"ב א ד). לעשיר היה צאן ובקר הַרְבֵּה  מאד (שם יב ב). ותתן (מלכת שבא) למלך מאה ועשרים ככר זהב ובשמים הַרְבֵּה  מאד ואבן יקרה (מ"א י י). הביא מאפיר עצי אלמגים הַרְבֵּה מאד (שם יא). אחאב עבד את הבעל מעט יהוא יעבדנו הַרְבֵּה  (מ"ב י יח). העמיק הרחב מדרתה אש ועצים הַרְבֵּה (ישע' ל לג). ויאספו יין וקיץ הַרְבֵּה  מאד (ירמ' מ יב). זרעתם הַרְבֵּה  והבא מעט (חגי א ו). מתוקה שנת העבד אם מעט ואם הַרְבֵּה  יאכל (קהל' ה יא). אל תהי צדיק הַרְבֵּה ואל תתחכם יותר למה תשומם אל תרשע הַרְבֵּה ואל תהי סכל (שם ז יו-יז). כי אם שנים הַרְבֵּה  יחיה האדם בכלם ישמח ויזכר את ימי החשך כי הַרְבֵּה  יהיו (שם יא ח). תקן משלים הַרְבֵּה  (שם יב ט). ויהי ליחזקיהו עשר וכבוד הַרְבֵּה  מאד (דהי"ב לב כז). ואומרים לה (להסוטה) בתי הרבה יין עושה הרבה צחוק עושה הרבה ילדות עושה הרבה שכנים הרעים עושים (סוט' א ד). והלא הרבה יותר ממאתים פסחים יש לנו בשנה שדוחין את השבת (פסח' סו.). אמר הקב"ה ליעקב יעקב הרבה את יקר בעיני (מד"ר במד' ד).  – ועם לְ, לְהַרְבֵּה: ובכל עיר ועיר צנות ורמחים ויחזקם רחבעם לְהַרְבֵּה מאד (דהי"ב יא יב). בכל יין לְהַרְבֵּה (נחמ' ה יח). – מֵהַרְבֵּה: והתפלל בעדנו אל יי' אלהיך בעד כל השארית כי נשארנו מעט מֵהַרְבֵּה כאשר עיניך ראות (ירמ' מב ב).

חיפוש במילון: