*, ש"נ, – שה"פ מן הִרְדִּיף, א) עֹנש בית דין לממרה שאינו ציית לפסק הדין1. – ב) °רדיפה אחרי האויב במלחמה: ומפני זה היה מהתחבולה בלוחמים כאשר לא ירצו בהתמדת ההרדפה ולא יחפצו להלחם עם הנרדף שיטו המרוצה לצד ימין או לצד שמאל (ר"י אברבנאל, ש"ב ב כא). – ובהשאלה: וראוי היה הויתור הזה יותר מההרדפה לפי שאדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא (אוהב משפט, איוב יד ד). – ומ"ר: ולמה תרדפני כמו אלה ההרדפות (רלב"ג, איוב י). – ובמשמ' °שֵם נרדף: ולפעמים יאמר עכול ובשול על דרך ההרדפה (קאנון א א ו ג). – °הַרְדָּפַת המליצה, ר"ל השתמשותה במליצות נרדפות למושג מהמושגים: כל זה (טמנם בעפר וכו') הרדפת המליצה בהכנעת הגאים (אוהב משפט, איוב מ יג).
1 בסגנון ארמי: ומנלן דכפתינן ואסרינן ועבדינן הרדפה דכתיב הן למות הן לשרושי הן לענש נכסין ולאסורים מאי לשרושי אמר אדא מרי וכו אמר רב יהודה הרדפה, מאי הרדפה אמר רב יהודה וכו' מנדין לאלתר ושונין לאחר ל' ומחרימין לאחר ששים (מו"ק טז.). וכתב על זה הרא"ש וז"ל: גירסת הגאונים מאי הרדפה אמר רב פפא נצבי דקני פירש גאון שקושרין קנים זו לזו וחובשין אותו ביניהם כדי שלא יעמוד בבית האסורין בריוח ולא ילך לכאן ולכאן וגם לא יוכל לחכך כעין קסדא שעושין לחבושים. ע"כ. ורש"י פרש מלשון רדיפה. ומהרמב"ם (סנה' כד ט) נראה כי ר"ל בהרדפה: לדחוף ולסחוב על הארץ. – ולא נתברר מקורו, אך עכ"פ צורת המלה מעידה שהיא עברית, והיתה נהוגה בענין ענש בי"ד.