הַשְׁרָשָׁה

*, ש"נ, – שה"פ מן הִשְׁרִישׁ: בפירות הלכו אחר שליש ובאורז אחר השרשה ובירק בשעת לקיטתו ועישורו (ירוש' שבי' ב לד.). לעולם ביהודה ובהשרשה (פסח' נה.). משום שאינו רוצה בהשרשתן (ירוש' כלא' א כז.).

חיפוש במילון: