הִשִׁתַּדְּלוּת

° , ש"נ, – שה"פ מן הִשְׁתַּדֵּל: באמת קבלתם התורה הזאת כראוי ועשיתם אותה בהשתדלות גדולה במקהלים בהזדמן אליה לשבח עליה ולזכור שרשיה (כוזרי ג ח). ואם תיקץ ותתן אל לבך מה שאמרו ז"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים תשתדל בעניני התורה השתדלות מי שנתברר לו (חו"ה, יחוד המעשה ה). כי הבורא יתברך כבר צונו לבחור במעשה העבודה ולכוין אליה בהשתדלות והסכמה (שם, הבטחון ד). החשבון עם הנפש הוא השתדלות האדם בעניני תורתו ועולמו בינו ובין שכלו (שם, שער חשבון הנפ'). אבל ראוי לו שייחסוהו לזריזות והשתדלות בהמציא והעמיד אמונות אמתיות כפי יכולת האדם (ר"ש א"ת, מו"נ א ה). שני דברים יתקן באדם את עולמו מוסתר יתקן בו נפשו והשתדלות ייטיב בו חייתו (אלחריזי, מוסרי הפלסופ' ב). העמל בדברים שלמעלה מן השמש בהשתדלות השגת אמתיות בבחינת המציאות (הקד' מלמ' התלמיד'). ועל כל פנים השתדלות בלמוד ובהתבוננות טוב (שם, פרה). ואל ישיאך הרפיון והעצלה שיש לזמן גזרות רשומות כל השתדלות עמהן שקר כי זאת עצת נפתלי לבב (בחינ' עולם טז). כי הרגילות וההשתדלות יצילו מן הדלות (אמרי נעם ונר ישראל לר"מ בר"י 39). ועל כן צריך האדם הרוצה שיקרב אל בוראו שיתבונן בנבראיו כפי היכולת כי הם הסולם לעלות עליו וההשתדלות לדעת אותם היא עבודתו (המעל' לרש"ט פלקיירא ב). כי תחבולה הענין אשר אדם מסדר לעשותו יקרא השתדלות (רמב"ן שמות כב טו). כי כשהדרוש גדול הערך ראוי שישתדל האדם השתדלות חזק להשיגו (הקד' העקרים). כי הפעולות הבחיריות בבחירה גמורה הן הנה שיפול בהן החריצות וההשתדלות ושעליהן ישובח האדם או יגונה (מרפא לנפש כו.). — ובכנוי: כי אתם ידעתם חקרי והשתדלותי על הדרישה מימי עלומי (הרקמה, שער כב). בהתרפותך בו מפלתך ובהשתדלותך בו הצלתך וחיותך (חו"ה, עבוד ה' ה). שתעשה  עיקר השתדלותך לקנות שלמות נצחי ספורנו, קהל' ז יז). כי כפי מעלת הדבר המבוקש השגתו כן ראוי שיהיה עמל האדם והשתדלותו להשיגו (הקד' העקרים). כי מי שישים השתדלותו וטרחו לזה המין מן השלמות לא טרח רק לדמיון גמור (ר"ש א"ת, מו"נ ג נד). ויאמרו גם כן השתדלותנו וטרחנו בזה החולה היה לריק (שם כה). כי יש אנשים שהשתדלותם תמיד לבקש הדבר הנכבד והחיים התמידיים כפי חיוב צורתם הנכבדת (המעל' לרש"ט פלקיירא ג). — ומ"ר: בנין המזבח ועריכת העצים ושאר ההשתדלויות (ר"י אברבנאל, וירא). שאם כן (אם אין בחירה) בטלו כל ההשתדליות ולשוא משתדל האדם (אוהב משפט לאיוב ז). כאדם הקונה תחבולות והשתדליות נמרצות להשיג מבוקשו (שם, והוא מסבות).

חיפוש במילון: