חֲבִיבוּת

° ש"נ, — סגולת האדם החביב:  בשאר מצות כגון אלולב וסוכה לא תקנו לברך לרואה אלא  גבי נר חנוכה משום חביבות הנס  (תוספ' סוכ' מו.)  שעיקר חביבות  התפלה בשעת הנץ וכו' שהיו קוראין אותו (את השמע) שלא כדין בשביל חביבות וממהרין אותו קודם זמנו  (תוספ' סוכ' מו.).  חייבין אנו להודות כפי הראוי על כל אשר גמל בני האדם כלם שנבראו בצלם והוא החביבות שגמלנו בחסדו  (תוספ' סוכ' מו.).  וכאשר ישתדל האדם להשלים צורתו זהו חביבותו  (תוספ' סוכ' מו.).

חיפוש במילון: