א. 1, — מלת הטעם, ומשמשת א) בהתחלת המאמר כמו כַּאֲשֶׁר, להוראת הזמן להורות שמה שנאמר אח"כ היה או יהיה בזמן שנעשה או שיֵעשה המעשה המדֻבר עליו, als, da, wann; quand, lersque; when, (of the time) ותבוא אחרי וַיְהִי עם פעל עבר אחריה: ויהי כִּי החל האדם לרב על פני האדמה ובנות ילדו להם ויראו בני האלהים את בנות האדם בראש' ו א-ב.  ויהי כִּי ארכו לו שם הימים וישקף אבימלך מלך פלישתים בעד החלון שם כו ח.  ויהי כִּי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות שם כזא.  ויהי כִּי באנו אל המלון ונפתחה את אמתחתינו והנה כסף איש בפי אמתחתו שם מג כא.  ויהי כִּי עלינו אל עבדך אבי ונגד לו את דברי אדני שם מד כד.   ויהי כִּי הקשה פרעה לשלחנו ויהרג יי' כל בכור בארץ מצרים שמות יג יה.  ויהי כִּי חזק ישראל וישם את הכנעני למס שופט' א כח.  ויהי כִּי זעקו בני ישראל אל יי' על אדות מדין וישלח יי' איש נביא שם ו ז-ח.  ויהי כִּי הציקה לו בדבריה כל הימים ותאלצהו ותקצר נפשו למות שם יו יו.  ויהי כִּי צעדו נשאי ארון יי' ששה צעדים ויזבח שור ומריא ש"ב ו יג.  ויהי כִּי ישב המלך בביתו וכו' ויאמר המלך אל נתן הנביא שם ז א-ב.  ויהי כִּי בא ירושלם לקראת המלך ויאמר לו המלך שם יט כו.  ויהי כִּי הקיפו ימי המשתה וישלח איוב ויקדשם איוב א ה. — ואחרי והיה בעבר: והיה כִּי הרבתה (חנה) להתפלל לפני יי' ועלי שמר את פיה וכו' ויחשבה עלי לשכרה ש"א א יב-יג.  והיה כִּי קם הפלשתי וילך ויקרב לקראת דוד וימהר דוד וירץ המערכה שם יז מח.  — ועם פעל עתיד אחריה למעשה בעתיד: והיה כִּי יראו אתך המצרים ואמרו אשתו זאת והרגו אתי ואתך יחיו בראש' יב יב.  ויאמר יוסף אל אחיו ואל בית אביו אעלה ואגידה לפרעה ואמרה אליו אחי ובית אבי אשר בארץ כנען באו אלי וכו' והיה כִּי יקרא לכם פרעה ואמר מה מעשיכם ואמרתם אנשי מקנה היו עבדיך מנעורינו שם מו לא-לד.  והיה כִּי תבאו אל הארץ אשר יתן יי' לכם כאשר דבר ושמרתם את העבדה הזאת שמות יב כה.  והיה כִּי יביאך יי' אל ארץ הכנעני והחתי והאמרי וכו' ועבדת את העבדה הזאת שם יג ה.  והוא ידע ואשם לאחת מאלה והיה כִּי יאשם לאחת מאלה והתודה ויקר' ה ד-ה.  והפר (ישראל על אדמתי) את בריתי והיה כִּי תמצאן אתו רעות רבות וצרות וענתה השירה הזאת לפניו לעד דבר' לא כ-כא.   ואני וכל העם אשר אתי נקרב אל העיר והיה כִּי יצאו לקראתנו כאשר בראשנה ונסנו לפניהם יהוש' ח ה.  עשה יעשה יי' לאדני בית נאמן וכו' והיה כִּי יעשה יי' לאדני ככל אשר דבר וכו' ולא תהיה זאת לפוקה ולמכשל לב לאדני ש"א כה כח-לא.  ועבר בה נקשה ורעב והיה כִי ירעב והתקצף וקלל במלכו ובאלהיו ישע' ח כא.  והיה כִּי יבצע אדני את כל מעשהו בהר ציון ובירושלם אפקד על פרי גדל לבב מלך אשור שם י יב.  והבאתי אתכם ציון וכו' והיה כִּי תרבו ופריתם בארץ בימים ההמה נאם יי' לא יאמרו עוד ארון ברית יי' ירמ' ג יד-יו.  ואתה בן אדם האנח וכו' והיה כִּי יאמרו אליך על מה אתה נאנח ואמרת אל שמועה יחזק' כא יא-יב. — וגם עם פעל עבר במשמ' עתיד: והיה כִּי מלאו ימיך ללכת עם אבתיך והקימותי את זרעך אחריך דהי"א יז יא. — ובלי הפעל היה: כִּי תבאו אל הארץ אשר אני נתן לכם וקצרתם את קצירה והבאתם את עמר ראשית קצירכם אל הכהן ויקר' כג י.  כִּי תבאו אל הארץ אשר אני נתן לכם ושבתה הארץ שבת ליי' שם כה א.  כִּי תבאו לראות פני מי בקש זאת מידכם רמס חצרי ישע' א יב.  ונחמו אתכם כִּי תראו את דרכם ואת עלילותם יחזק' יד כג.  והצפה כִּי יראה את החרב באה ולא תקע בשופר וכו' ודמו מיד הצפה אדרש שם לג ו.  הצעקתו ישמע אל כִּי תבוא עליו צרה איוב כז ט.  ומה אעשה כִּי יקום אל וכי יפקד מה אשיבנו שם לא יד.  כִּי אראה שמיך מעשה אצבעתיך ירח וכוכבים אשר כוננתה מה אנוש כי תזכרנו תהל' ח ד-ה. — ועם  וְ, וְכִי: וְכִי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו ויקר' יט כג.  ובשנה השביעת תשלחנו (את העבד העברי) חפשי מעמך וְכִי תשלחנו חפשי מעמך לא תשלחנו ריקם דבר' יטה יב-יג. — והמלה כִּי עם שֵׁם אחריה: כִּי נער ישראל ואהבהו וממצרים קראתי לבני הוש' יא א. — ב) בדבר שאין לו להמדבר ודאות גמורה שיקרה או לא יקרה, ומשמשת כִּי שמוש התנאי במשמ' קצת נוטה למשמ' המלה אִם, wen im Falle; si, dans le cas; if, in the case 2: ועתה ארור אתה מן האדמה אשר פצתה את פיה לקחת את דמי אחיך מידך כִּי תעבד את האדמה ולא תסף תת כחה לך בראש' ד יא-יב.  והיה כִּי יאמרו אליכם בניכם מה העבדה הזאת לכם ואמרתם זבח פסח הוא שמות יב כו-כז.  והיה כִּי ישאלך בנך מחר לאמר מה זאת ואמרת אליו בחזק יד הוציאנו יי' ממצרים שם יג יד.  ונפש כִּי תקריב קרבן מנחה ליי' סלת יהיה קרבנו ויקר' ב א.  ובת איש כהן כִּי תחל לזנות את אביה היא מחללת שם כא ט.  שור או כשב או עז כִּי יולד והיה שבעת ימים תחת אמו שם כב כז.  וְכִי יגור אתך גר בארצכם לא תונו אתו שם יט לג.  וְכִי תזבחו זבח תודה ליי' לרצנכם תזבחו שם כב כט.  וְכִי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו שם כה לה.  וְכִי ימוך אחיך עמך ונמכר לך לא תעבד בו עבדת עבד  שם לט.  והיה כִּי יאמרו אלינו ואל דרתינו מחר ואמרנו ראו את תבנית מזבח יי' יהוש' כב כח.  והיה כִּי יבאו אבותם או אחיהם לרוב אלינו ואמרנו אליהם חנונו אותם שופט' כא כב.  חגר מתניך וקח משענתי בידך ולך כִּי תמצא איש לא תברכנו וְכִי יברכך לא תעננו מ"ב ד כט.  וְכִי יאמרו אליכם דרשו אל האבות ואל הידענים ישע' ח יט.  זה הדרך לכו בו כִּי תאמינו וְכִי תשמאילו שם ל כא.  והציל מאשור כִּי יבוא בארצנו וְכִי ידרך בגבולנו מיכ' ה ה.  והיה כִּי ימאנו לקחת הכוס מידך לשתות ואמרת אליהם כה אמר יי' צבאות שתו תשתו ירמ' כה כח.  כִּי תלחמו את הכשדים לא תצליחו שם לב ה .  ויאמר המלך אל ירמיהו  שאל אני אתך דבר אל תכחד ממני דבר ויאמר ירמיהו אל צדקיהו כִּי אגיד לך הלוא המת תמיתני וְכִי איעצך לא תשמע אלי שם לח יד-יה.  והנביא כִי יפתה ודבר דבר אני יי' פתיתי את הנביא ההוא יחזק' יד ט.  בן אדם ארץ כִּי תחטא לי למעל מעל ונטיתי ידי עליה שם יג.  ואיש כִּי יהיה צדיק ועשה משפט וצדקה וכו' הוא חיה יחיה שם יח ה-ט.  כה אמר אדני יי' כִּי יתן הנשיא מתנה לאיש מבניו נחלתו היא לבניו תהיה אחזתם היא בנחלה וְכִי יתן מתנה מנחלתו לאחד מעבדיו והיתה לו עד שנת הדרור שם  מו יו-יז.  אל תירא כִּי יעשׁר איש כִּי ירבה כבוד ביתו תהל' מט יז.  אל תבטחו בעשק ובגזל אל תהבלו חיל כִּי ינוב אל תשיתו לב שם סב יא.  יגיע כפיך כִּי תאכל אשריך וטוב לך שם קכח ב.  והיה כִּי ינבא איש עוד ואמרו אליו אביו ואמו ילדיו לא תחיה זכר' יג ג.  אל תירא מפחד פתאם ומשאת רשעים כִּי תבא משלי ג כה.  סלסלה (את החכמה) ותרוממך תכבדך כִּי תחבקנה שם ד ח.  לא יבוזו לגנב כִּי יגנוב למלא נפשו כִּי ירעב שם ו ל.  כִּי תשב ללחום את מושל בין תבין את אשר לפניך שם כג א.  אל תמנע מנער מוסר כִּי תכנו בשבט לא ימות שם יג.  בשפתו ינכר שונא ובקרבו ישית מרמה כִּי יחנן קולו אל תאמן בו שם כו כד-כה.  השמת לבך על עבדי איוב כִּי אין כמהו בארץ איש תם וישר איוב א ח.  ולא תירא משוד כִּי יבוא שם ה כא.  כִּי אמרתי תנחמני ערשי ישא בשיחי משכבי שם ז יג.  תחת שלוש רגזה ארץ וכו' תחת עבד כִּי ימלוך ונבל כִּי ישבע לחם תחת שנואה כִּי תבעל ושפחה כִּי תירש גברתה משלי ל כא-כג. — וגם לזמן עבר, במשמ' אִם קרה שיעשה כך וכך: והיה כִּי יאמרו פליטי אפרים אעברה ויאמרו לו אנשי גלעד האפרתי אתה שופט' יב ה. — וכשיבוא אחרי זו האפשרות תנאי גמור יֵהָגֶה התנאי הזה השני במלת אִם: אז תנקה מאלתי כִּי תבוא אל משפחתי ואם לא יתנו לך (אשה לבני) והיית נקי מאלתי  בראש' כד מא.  יצף יי' ביני ובינך כִּי נסתר איש מרעהו אם תענה את בנתי ואם תקח נשים על בנתי שם לא מט-נ.  כִּי תקנה עבד עברי שש שנים יעבד ובשבעת יצא לחפשי חנם אם בגפו יבא בגפו יצא אם בעל אשה הוא ויצאה אשתו עמו אם אדניו יתן לו אשה וכו' ואם אמר העבד אהבתי את אדני וכו' שמות כא ב-ה.  וְכִי ימכר איש את בתו לאמה לא תצא כצאת העבדים אם רעה בעיני אדניה וכו' ואם לבנו ייעדנה וכו' אם אחרת יקח לו וכו' ואם שלש אלה לא יעשה לה ויצאה חנם שם ז-יא.  וְכִי תקרב קרבן מנחה מאפה תנור סלת חלות מצת בלולה בשמן וכו' ואם מנחה על המחבת קרבנך וכו' ואם מנחת מרחשת קרבנך וכו' ויקר' ב ד-ז.  וְכִי תזבחו זבח שלמים ליי' לרצנכם תזבחהו ביום זבחכם יאכל וכו' ואם האכל יאכל ביום השלישי פגול הוא שם יט ה-ז.  ואיש כִּי לא יהיה לו גאל והשיגה ידו ומצא כדי גאלתו וחשב את שני ממכרו וכו' ואם לא מצאה ידו די השיב לו והיה ממכרו ביד הקנה אתו שם כה כו-כח.  ואיש כִּי ימכר בית מושב עיר חומה והיתה גאלתו עד תם שנת ממכרו ימים תהיה גאלתו ואם לא יגאל וכו' וקם הבית וכו' לקנה אתו שם כט-ל. — ואחרי גַּם בשמושה במשמ' אפילו, א. גַּם, והוסיפה: אפרים התנו אהבים גם כִּי יתנו בגוים עתה אקבצם הוש' ח ט-י.  גדר בעדי ולא אצא הכביד נחשתי גם כִּי אזעק ואשוע שתם תפלתי איכה ג ז-ח.  חנך לנער על פי דרכו גם כִּי יזקין לא יסור ממנה משלי כב ו. — ובמשמ' זו של אִם עם הֲ השאלה: ויאמר דוד הֲכִי יש עוד אשר נותר לבית שאול ואעשה עמו חסד בעבור יהונתן ש"ב ט א.  הֲכִי אמרתי הבו לי ומכחכם שחדו בעדי איוב ו כב. — וגם בלי הֲ השאלה במשמ' הֲאִם: עד מתי תתחמקין הבת השובבה כִּי ברא יי' חדשה בארץ נקבה תסובב גבר ירמ' לא כא, ר"ל האם ברא. — וכן במשמ' זו וְכִי, כמו הֲאִם: איה אלהי חמת וארפד איה אלהי ספרוים וְכִי  3  בטכסט הסרוק מספרה של הערה זו 1), ההערה עצמה ממוספרת בטעות2) הערת פב"י הצילו את שמרון מידי ישע' לו יט.  — ומצוי שמוש זה מאד בתו"מ: שני עומרים ששכחם (בעה"ב) ובהם סאתים ר"ג אומר לבעל הבית וחכמים אומרים לעניים אמר רבן גמליאל וכי מרוב העמרים יופי כח של בעה"ב או הורע כחו פאה ו ו.  כיוצא בדבר אתה אומר עשה לך שרף ושים אותו על נס והיה כל הנשוך וראה אותו וחי וכי נחש ממית או נחש מחיה אלא בזמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלה וכו' היו מתרפאים ר"ה ג ח.  (כתוב) ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן מוסרה שם מת אהרן וכי במוסרה מת והלא לא מת אלא בהר ההר מכי' בשלח ד א.  דברו אל כל עדת בני ישראל ר"י אומר וכי שניהם (משה ואהרן) מדברים היו והלא כבר נאמר ואתה תדבר שם בא, פסח' ג.  ר' אליעזר הקפר ברבי אומר וכי לא היה בידם של ישראל ארבעה מצות שאין כל העולם כדאי בהם שם ה.  ר' ישמעאל אומר וכי תרומה מקריבין לכהן ספרי במד' ה.  כל דבריך תימה וכי יש עבודה עכשיו שם קטז.  וכי עלתה על דעתך שחזקיהו לימד תורה לישראל ולמנשה בנו לא למד תורה שם דבר' לב.  (כתוב) ורגמוהו כל אנשי עירו וכי כל אנשי עירו רוגמים אותו שם רכ.  כיון שמת משה היה יהושע בוכה וצועק ומתאבל עליו ימים רבים עד שאמר הקב"ה ליהושע יהושע עד מתי אתה מתאבל והולך וכי לך לבדך הוא מת והלא לי מת שמיום שמת אבל לפני שם שה.  אמר לו ר"ג (לר"ע) וכו' מי נתן לך רשות לעשר אמר לו וכי הלכה קבעתי בישראל תוספתא דמאי ה כד.  אמר ר"י מצאתי זקן אחד מנציבין וכו' נומתי לו ראיתו (את ר"י בן בתירא) שחלץ מימיך אמר לי הן (אמרתי לו) במנעל או בסנדל אמר לי וכי יש חולצין במנעל שם יבמ' יב יא.  וכי יש הלכה בשוכח ירוש' ברכ' א ג:.  מעשה שחלה בנו של ר"ג שגר שני ת"ח אצל ר"ח בן דוסא לבקש עליו רחמים וכו' אמר להם לכו שחלצתו חמה אמרו לו וכי נביא אתה בבלי שם לד:.  אמר לו ר"ש וכי אפשר לומר כן והלא כבר נאמר לא תאכל עליו חמץ  פסח' כח:. א"ר יוסף לפי שאין דרכן של בני אדם להטמין בסלעים א"ל אביי וכי דרכן של בני אדם להטמין בגיזי צמר ב"ב יט..  וחוזרין ואומרים וכי מפני ששוטה זה עושה שלא כהוגן אנו נאבד שבועתינו ע"ז נה..  אמר לו ר' יהודה וכי נס אחד נעשה בשמן המשחה הור' יא:.  אמר להם ר' יהודה לב"ה וכי לזו אתם קורין תרבות רעה נדה עב:.  אמר רבי לוי וכי לא היה גלוי לפני המקום שאם הוא מראה כבודו לישראל ומשמיען קולו שאינן יכולין לעמוד מד"ר שמות כט.  אמרו לו תלמידיו (להלל) רבי להיכן אתה הולך אמר להם לעשות מצוה אמרו לו וכי מה מצוה זו אמר להן לרחוץ אותי בבית המרחץ אמרו לו וכי זו מצוה היא שם ויקר' לד.  אמר לו הקב"ה לירמיהו ירמיהו וכי אני עזבתים תחילה הם עזבו אותי פסיק' רבתי לא.  — וקצת במשמ' אפילו: ויאמר יי' אלי אל תתפלל בעד העם הזה לטובה כִּי יצמו אינני שומע אל רנתם וְכִי יעלו עלה ומנחה אינני רצם ירמ' יד יא-יב.  שכני  במקור הסרוק נדפס בטעות שכנתי. הערת פב"י בחגוי הסלע תפשי מרום גבעה כִּי תגביה כנשר קנך משם אורידך שם מט יו.  כִּי תעלה בבל השמים וכי תבצר מרום עזה מאתי יבאו שדדים לה שם נא נג.   מיי' מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ כִּי יפל לא יוטל תהל' לז כג-כד.  לא ישא (האדם המקנא) פני כל כפר ולא יאבה כִּי תרבה שחד משלי ו לה.— ובמשמ' אעפ"י שֶׁ: אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפרסי הפרסה את הגמל כִּי מעלה גרה הוא ופרסה איננו מפריס וכו' ואת החזיר  כִּי מפריס פרסה הוא וכו' והוא גרה לא יגר ויקר' יא ד ז.  כִּי הוא בין אחים יפריא יבוא קדים רוח יי' ממדבר עלה ויבוש מקורו הוש' יג יה.  כה אמר אדני יי' כִּי הרחקתים בגוים וְִכי הפיצותים בארצות ואהי להם למקדש מעט בארצות אשר באו שם יחזק' יא יו.  וסלחת לעוני כִּי רב הוא תהל' כה יא.  כִּי דכיתנו במקום תנים ותכס עלינו בצלמות אם שכחנו שם אלהינו שם מד כ- כא.  — מלת החבור בין שני משפטים, כמו אֲשֶׁר, dass; que; that: וירא אלהים את האור כִּי טוב ויבדל אלהים בין האור ובין החשך בראש' א ד.  ותרא האשה כִּי טוב העץ למאכל וכו' ותקח מפריו ותאכל ותתן גם לאישה עמה ויאכל ותפקחנה עיני שניהם וידעו כִּי עירמם הם שם ג ו-ז.  ויראו בני האלהים את בנות האדם כִּי טבת הנה שם ו ב.  וירא יי' כִּי רבה רעת האדם וכו' וינחם יי' כִּי עשה את האדם שם ה-ו.  ובה אדע כִּי עשית חסד עם אדני שם כד יד.  ויגד ללבן ביום השלישי כִּי ברח יעקב שם לא כב.  ויאמר יהודה אל אחיו מה בצע כִּי נהרג את אחינו וכסינו את דמו שם לז כו.  בזאת אדע כִּי כנים אתם שם מב לג.  או נודע כִּי שור נגח הוא שמות כא לו.  ובמה יודע אפוא כִּי מצאתי חן בעיניך אני ועמך הלוא בלכתך עמנו שם לג יו.  וזכרת כִּי עבד היית במצרים שבר' יו יב.  ותאמר אל האנשים ידעתי כִּי נתן יי' לכם את הארץ וְכִי נפלה אימתכם עלינו וְכִי נמגו כל ישבי הארץ מפניכם יהוש' ב ט.  ויהושע וכל ישראל ראו כִּי לכד הארב את העיר וְכִי עלה עשן העיר שם ח כא.  וידע דוד כִּי הכינו יי' למלך על ישראל וְכִי נשא ממלכתו ש"ב ה יב.  ויהי כשמע אחאב כִּי סקל נבות וימת מ"א כא יה.  זה לך האות מאת יי' כִּי יעשה יי' את הדבר אשר דבר מ"ב כ ט.  על כן תזנינה בנותיכם וכלותיכם תנאפנה לא אפקוד על בנותיכם כִּי תזנינה ועל כלותיכם כִּי תנאפנה הוש' ד יג-יד.  ואתי שדוד מה תעשי כִּי תלבשי שני כִּי תעדי עדי זהב כִּי תקרעי בפוך עיניך לשוא תתיפי מאסו בך עגבים נפשך יבקשו ירמ' ד ל.  אך ידע תדעו כִי אם  ממתים אתם אתי כִּי דם נקי אתם נתנים עליכם שם כו יה.  ואם לוא השחק היה לך ישראל אם בגנבים נמצאה כִּי מדי דבריך בו תתנודד שם מח כז.  כל ראיהם יכירום כִּי הם זרע ברך יי' ישע' סא ט.  לא האמינו מלכי ארץ וכל ישבי תבל כִּי יבא צר ואויב בשערי ירושלם איכ' ד יב.  מה הועיל פסל כִּי פסלו יצרו מסכה ומורה שקר חבק' ב יח.  והמה לא ידעו מחשבות יי' ולא הבינו עצתו כִּי קבצם כעמיר גרנה מיכ' ד יב.  ויצא לך שם בגוים ביפיך כִּי כליל הוא בהדרי אשר שמתי עליך יחזק' יו יד.  אמרתם שוא עבד אלהים ומה בצע כִּי שמרנו משמרתו וְכִי הלכנו קדרנית מפני יי' צבאות מלא' ג יד.  אם אשמח כִּי רב חילי וְכִי כביר מצאה ידי איוב לא כה.  מדוע אליו ריבות כִּי כל דבריו לא יענה שם לג יג.  ויגל אזנם למוסר ויאמר כִּי ישובו מאון שם לו י.  התאמין בו כִּי ישוב זרעך שם לט יב.  הן יעשק נהר לא יחפוז יבטח כִּי יגיח ירדן אל פיהו שם מ כג.  ותאמר נעמי אל רות כלתה טוב בתי כִּי תצאי עם נערותיו (של בעז) ולא יפגעו בך בשדה אחר רות ב כב.  טוב לי כִּי עניתי למען אלמד חקיך תהל' קיט עא.  כאשר נשמע לסנבלט וטוביה ולגשם הערבי וליתר איבינו כִּי בניתי את החומה נחמ' ו א. — והשתמשו המשוררים בענין זה במקום הצרך להמשקל גם עם הֲ, הֲכִי במקום כּיִ4: זכר שמי תגיד חתימתי, אחר אשר אשוב לאדמתי, אכתב ואזכורה הכי ידי תכלה ותשאר רק כתיבתי ראב"ע, זכר שמי, ר"ל כי ידי תכלה.  ולהיות לאות לעד הכי מעשיו המה והוא בלבד קדמון וכלם חדשותיו הוא, בשם אל, כּי מעשיו המה.  וכלה אלהים כל מלאכתו ואז ראה הכי טוב מאד הכל ויפה בעתותיו שם.  יונים תעופינה כעב אל מערב אתכם בחי האהבה השבעתי, לשאת שלומי אל ידידים רחקו אך בין צלעי אהלם תקעתי, ותספרו להם הכי לבי עלי נודם כשסע הגדי שסעתי רמב"ע דיואן, פתאם יצורי, כ"י בודל'.  והודו התמהים, הכי הוא אלהים, ומקצפו רוהים, ארצות ושוכניהם שם נב, ר"ל הודו כי הוא אלהים.  וכתוב אלי דודי הכי אש הנדוד היתה בנפשו בעדי נשקת ש/ם קעז.  ודעו הֲכִי מחר עלי כל מעשה תענשו בדין וחשבון תתנו ר"י חריזי, תחכמ' ב.  ודעי הכי מצרף ביד האל לכל נפש ובו תצרפי תבחני שם יג.  ויש אישים מתוקי ניב ושפה ובלשונם יפתוני וניבם, יגלו לי פני רצון ואהבה וידעתי הכי ארבם בלבם שם נ.  ודע הכי אין לאנוש תקוה רק עת פני צור יצרו חלה הוא, הענק ג קה. —  ומשמשת המלה כּיִ בענין זה הרבה בשבועה: חי פרעה כִּי מרגלים אתם בראש' מב יו.  חי יי' וחי נפשך כִּי כפשע ביני ובין המות ש"א כ ג.  חי יי' כּיִ בני מות אתם שם כו יו.  חי יי' כִּי ישר אתה וטוב בעיני צאתך ובאך אתי במחנה שם כט ו.  חי יי' כִּי בן מות האיש העשה זאת ש"ב יב ה.  ויאמר אליהו חי יי' צבאות אשר עמדתי לפניו כִּי היום אראה אליו מ"א יח יה.  בי נשבעתי נאם יי' כִּי לחרבה יהיה הבית הזה ירמ' כב ה.  חי אני נאם יי' צבאות אלהי ישראל כִּי מואב כסדם תהיה ובני עמון כעמרה צפנ' ב ט.  חי אני נאם יי' כִּי לדם אעשך ודם ירדפך יחזק' לה ו.  חי אני נאם יי' כִּי כלם כעדי תלבשי ותקשרים ככלה ישע' מט יח.  חי אל הסיר משפטי ושדי המר נפשי כִּי כל עוד נשמתי בי ורוח אלוה באפי אם תדברנה שפתי עולה איוב כז א-ד. — ועם יען אשר אחריה כמו מאמר מסגר ועוד פעם כִּי בתחלת הספור: בי נשבעתי נאם יי' כִּי יען אשר עשית את הדבר הזה ולא חשכת את בנך את יחידך כִּי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך בראש' כב יו-יז.  — ד) לחבר מאמר שהוא כען תולדה מהקודם: וגם פה לא עשיתי מאומה כִּי שמו אתי בבור בראש'  מ יה. — ובפרט אחרי שאלה: מה עשית לנו ומה חטאתי לך כִּי הבאת עלי ועל ממלכתי חטאה גדלה וכו' מה ראית כִּי עשית את הדבר הזה בראש' כ ט-י.  ויען יעקב ויאמר ללבן מה פשעי מה חטאתי כִּי דלקת אחרי שם נא נו.  ויאמר משה אל האלהים מי אנכי כִּי אלך אל פרעה וְכִי אוציא את בני ישראל ממצרים שמות ג יא.  ונחנו מה כִּי תלונו עלינו שם יו ז.  האנכי הריתי את כל העם הזה אם אנכי ילדתיהו כִּי תאמר אלי שאהו בחיקך כאשר ישא האמן את הינק במד' יא יב.  ואהרן מה הוא כִּי תלונו עליו שם יו יא.  ותאמר (האתון) לבלעם מה עשיתי לך כִּי הכיתני זה שלש רגלים שם כב כח.  הכף זבח וצלמנע עתה בידך כִּי נתן לצבאך לחם שופט' ח ו.  מי אבימלך ומי שכם  כִּי נעבדנו שם ט כח.  האין בבנות אחיך ובכל עמי אשה כִּי אתה הולך לקחת אשה מפלשתים הערלים שם יד ג.  ויאמרו למיכה מה לך כִי נזעקת שם ייח כג.  מי הפלשתי הערל הזה כִּי חרף מערכות אלהים חיים ש"א יז כו.  הכלב אנכי כִּי אתה בא אלי במקלות שם מג.  ויאמר דוד אל שאול מי אנכי ומי חיי משפחת אבי בישראל כִּי אהיה חתן למלך שם יח יח.  חסר משגעים אני כִּי הבאתם את זה שם כא יו.  ויאמר (דוד) מי אנכי אדני יי' ומי ביתי כִּי הבאתני עד הלם ש"ב ז יח.  מה עבדך כִּי פנית אל הכלב המת אשר כמוני שם ט ח.  האלהים אני להמית ולהחיות כִּי זה שלח אלי לאסף איש מצרעתו מ"ב ה ז.  הפככם אם בחמר היצר יחשב כִּי יאמר מעשה לעשהו לא עשני ישע' כט יו.  מי בכל אלהי הארצות האלה אשר הצילו את ארצם מידי כִּי יציל יי' את ירושלם מידי שם לו כ.  ואת מי דאגת ותיראי כִּי תכזבי שם נז יא.  עת למה תריעי רע המלך אין בך אם יועצך אבד כִּי החזיקך חיל כיולדה מיכ' ד ט.  הלא תגיד לנו מה אלה לנו כִּי אתה עשה יחזק' כד יט.  מדוע קדמוני ברכים ומה שדים כִּי אינק איוב ג יב.  מה כחי כִּי איחל ומה קצי כִּי אאריך נפשי שם ו יא.  העלה נדף תערוץ ואת קש יבש תרדף כִּי תכתב עלי מררות ותורישני עונות נעורי שם יג כה-כו.  מה יקחך לבך ומה ירזמון עיניך כִּי תשיב אל אל רוחך והצאת מפיך מלין מה אנוש כִּי יזכה וְכִי יצדק ילוד אשה שם יה יב-יד.  מה שדי כִּי נעבדנו ומה נועיל כִּי נפגע בו שם כא יה.  אי זה הדרך ישכן אור וחשך אי זה מקמו כִּי תקחנו אל גבולו וְכִי תבין נתיבות ביתו שם לח יט-כ.  מה אנוש כִּי תזכרנו ובן אדם כִּי תפקדנו תהל' ח ה.  אמרתם שוא עבד אלהים ומה בצע כִּי שמרנו משמרתו וְכִי הלכנו קדרנית מפני יי' צבאות מלא' ג יד.  — ה) לתת סבה להדבר, במשמ' יַעַן, בִּשְׁבִיל, denn, weil; parce que, puisque; because — ותבוא לפני המאמר שהיא מספרת סבתו: ויאמר אלהים אל הנחש כִּי עשית זאת ארור אתה מכל הבהמה בראש' ג יד.  ולאדם אמר כִּי שמעת לקול אשתך ותאכל מן העץ וכו' ארורה האדמה בעבורך שם יז.  לכן שמעו דבר יי' אנשי לצון משלי העם הזה אשר בירושלם כִּי אמרתם כרתנו ברית את מות ועם שאול עשינו חזה וכו' לכן כה אמר  אדני יי' הנני יסד בציו אבן וכו' וכפר בריתכם את מות וחזותכם את שאול לא תקום ישע' כח יד-יח. — ואחרי המאמר שהיא מספרת סבתו: ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו כִּי בו שבת מכל מלאכתו בראש' ב ג.  וכל עשב השדה טרם יצמח כִּי לא המטיר יי' אלהים על הארץ שם ה.  ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כִּי ביום אכלך ממנו מות תמות שם יז.  לזאת יקרא אשה כִּי מאיש לקחה זאת שם כג. ויתהלך חנוך את האלהים ואיננו כִּי לקח אתו אלהים שם ה כד.  ויאמר אבימלך מה ראית כִּי עשית את הדבר הזה ויאמר אברהם כִּי אמרתי רק אין יראת אלהים במקום הזה שם כ י-יא.  ויאמר יצחק אל בנו מה זה מהרת למצא בני ויאמר כִּי הקרה יי' אלהיך לפני שם כז כ.  הצילני נא מיד אחי מיד עשו כִּי ירא אנכי אתו פן יבוא והכנישם לב יב.  ועל השנות החלום אל פרעה פעמים כִּי נכון הדבר מעם האלהים וממהר האלהים לעשתו שם מא לב.  ויאמר אלהם יוסף אל תיראו כִּי התחת אלהים אני שם נ יט.  ויאמר להן (מלך מצרים למילדות) מדוע עשיתן הדבר הזה ותחיין את הילדים ותאמרן המילדת אל פרעה כִּי לא כנשים המצריות העברית כִּי חיות הנה בטרם תבוא אלהן המילדת וילדו שמות א יח-יט.  ויאמר יי' אל משה במדין לך שוב מצרים כִּי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך שם ד יט.  ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כִּי קרוב הוא כִּי אמר אלהים פן ינחם העם בראתם מלחמה ושבו מצרימה שם יג יז.  אם חבל תחבל שלמת רעך עד בא השמש תשיבנו לו כִּי הוא כסותה לבדה הוא שמלתו לערו במה ישכב שם כב כה-כו.  ותאמר איזבל אל אחאב קום רש את כרם נבות היזרעאלי אשר מאן לתת לך בכסף כִּי אין נבות חי מ"א כא יה.  סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים כִּי חולת אהבה אני שה"ש ב ה.  ענה דודי ואמר לי קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך כִּי הנה הסתו עבר הגשם חלף הלך לו שם י-יא.  שש השערים האלה נתן לי כִּי אמר אלי5 אל תבואי ריקם אל חמותך רות ג יז.  לכו ונעלה אל הר יי' אל בית אלהי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה בארחתיו כִּי מציון תצא תורה ודבר יי' מירושלם ישע' ב ג.  חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כִּי במה נחשב הוא שם כב.  אוי לנפשם כִּי גמלו להם רעה שם ג י.  אוי לרשע רע כִּי גמול ידיו יעשה לו שם יא.  והיה מרב עשות חלב יאכל חמאה כִּי חמאה ודבש יאכל כל הנותר בקרב הארץ שם ז כב.  המשכיל בעת ההיא ידֹם כִּי עת רעה היא עמו' ה יג.  קרא שמה לא רחמה כִּי לא אוסיף עוד ארחם את בית ישראל הוש' א ו.  קומו ולכו כִּי לא זאת המנוחה מיכ' ב י.  על כן יזבח לחרמו ויקטר למכמרתו כִּי בהמה שמן חלקו חבק' א יו.  העזו בני בנימן וכו' ועל בית הכרם שאו משאת כִּי רעה נשקפת מצפון ושבר גדול ירמ' ו א.  אל תצאי השדה ובדרך אל תלכי כִּי חרב לאיב מגור מסביב שם כה.  סורו טמא קראו למו סורו סורו אל תגעו כִּי נצו גם נעו איכ' ד יה.  אהה ליום כִּי קרוב יום יי' יוא' א יה.  גם בהמות שדה תערוג אליך כִּי יבשו אפיקי מים שם כ.  כל שמעי שמעך תקעו כף עליך כִּי על מי לא עברה רעתך תמיד נחו' ג יט.  חנני יי' כִּי אמלל אני רפאני יי' כִּי נבהלו עצמי תהל' ו ג.  שמרני אל כִּי חסיתי בך שם יו א.  הללוהו כל זרע יעקב כבדוהו וגורו ממנו כל זרע ישראל כִּי לא בזה ולא שקץ ענות עני ולא התיר פניו ממנו שם כב כד-כה.  ייראו מיי' כל הארץ ממנו יגורו כל ישבי תבל כִּי הוא אמר ויהי הוא צוה ויעמד שם לג ח-ט.  כרחם אב על בנים רחם יי' על יראיו כִּי הוא ידע יצרנו זכור כי עפר אנחנו שם קג יג-יד.  בני אל תלך בדרך אתם מנע רגלך מנתיבתם כִּי רגליהם לרע ירוצו וימהרו לשפך דם משלי א יה-יו.  למען תלך בדרך טובים וארחות צדיקים תשמר כִּי ישרים ישכנו ארץ ותמימים יותרו בה שם ב כ-כא.  הלא רעתך רבה ואין קץ לעונתיך כִּי תחבל אחיך חנם ובגדי ערומים תפשיט איוב כב ה-ו.  אלהים הכין דרכה והוא ידע את מקומה כִּי הוא לקצות הארץ יביט שם כח כג-כד.  ושנאתי את החיים כִּי רע עלי המעשה שנעשה תחת השמש קהל' ב יז. — ולהורות סבות יותר מאחת תבאנה כִּי כִּי זו אחר זו: עד שובך אל האדמה כִּי ממנה לקחת כִּי עפר אתה ואל עפר תשוב בראש' ג יט. ועתה אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כִּי מכרתם אותי הנה כִּי למחיה שלחני אלהים לפניכם כִּי זה שנתים הרעב בקרב הארץ ועוד חמש שנים אשר אין חריש וקציר שם מה ה-ו.  אוי לי כי נדמיתי כִּי איש טמא שפתים אנכי ובתוך עם טמא שפתים אנכי ישב כִּי את המלך יי' צבאות ראו עיני ישע' ו ה.  שמחו לפניך כשמחת בקציר כאשר יגילו בחלקם שלל כִּי את על סבלו ואת מטה שכמו שבט הנגש בו החתת כיום מדין כִּי כל סאון סאן ברעש ושמלה מגוללה בדמים וכו' כִי יֻלד ילד לנו בן נתן לנו שם ט ב-ה.  תשמע זעקה מבתיהם כִּי תביא עליהם גדוד פתאם כִּי כרו שיחה ללכדני ופחים טמנו לרגלי ירמ' יח כב.  אעשה מספד כתנים ואבל כבנות יענה כִּי אנושה מכותיה כִּי באה עד יהודה וכו' כִּי חלה לטוב יושבת מרות כִּי ירד רע מאת יי' לשער ירושלם מיכ' א ח-יב.  שמעו דבר יי' בני ישראל כִּי ריב ליי' עם יושבי הארץ כִּי אין אמת ואין חסד ואין דעת אלהים בארץ הוש' ד א.  אל תרחק ממני כִּי צרה קרובה כִּי אין עוזר תהל' כב יב.  ואהי כאיש אשר לא שמע ואין בפיו תוכחות כִּי לך יי' הוחלתי אתה תענה אדני אלהי כִּי אמרתי פן ישמחו לי במוט רגלי עלי הגדילו כִּי אני לצלע נכון ומכאובי נגדי תמיד כִּי עוני אגיד אדאג מחטאתי שם לח יה-יט.  אתה תקום תרחם ציון כִּי עת לחננה כִּי בא מועד כִּי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחננו שם קב יד-יה.  כִּי תמול אנחנו ולא נדע כִּי צל ימינו עלי ארץ איוב ח ט.  טוב ילד מסכן וחכם ממלך זקן וכסיל אשר לא ידע להזהר עוד כּי מבית הסורים יצא למלך כִּי גם במלכותו נולד רש קהל' ד יג-יד.  — וגם כִּי... וְכִי: קח נא את ברכתי אשר הבאת לך כִּי חנני אלהים וְכִי יש לי כל בראש' לג יא.  סבו והמיתו כהני יי' כִּי גם ידם עם דוד וְכִי ידעו כי ברח הוא ש"א כב יז.  ולאביתר הכהן אמר המלך ענתת לך על שדיך כִּי איש מות אתה וביום הזה לא אמיתך כִּי נשאת את ארון אדני יי' לפני דוד אבי וְכִי התענית בכל אשר התענה אבי מ"א ב כו.  והנשבע בארץ ישבע באלהי אמן כִּי נשכחו הצרות הראשנות וְכִי נסתרו מעיני ישע' סה יו. — ועם הֲ השאלה, הֲכִי, כמו הֲיַעַן, האם מפני סבה זו: ויאמר (עשו) הֲכִי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים בראש' כז לו, לאמר האם מפני שקראו לו יעקב.  ויאמר לבן ליעקב הֲכִי אחי אתה ועבדתני חנם שם כט יה. — והשתמשו המשוררים לצרך המשקל גם עם הֲ השאלה הֲכִי כמו כִּי6 להורות הסבה הפשוטה: דלתי יגונים פותחת אלי הכי דלתי נעורים אחרי נועלת רשב"ג, לו היתה נפשי.  והם נקראו אמות הכי ילדו בנות אשר חק אלוה בם המון היקום ומתיו ראב"ע, בשם אל.  ומדביר ינדוהו (את האדם) למדבר יריצוהו וחמדות מעונותיו בזדון מקיאותיו, הכי סוף אנוש לשוב לעפרו ובא מועד לכל חי ובשחת יכונן מלונותיו שם.  אלהי אחזתני רעדה בהזכירי פשעי וחם לבי ועצמו מרורותיו, הכי מימי נֹער לשלם חטאים סר והזקין עדי לאה נשוא את אלמותיו שם.  הרפו בני ימים הכי דל מסבול גופי, ואט כי אין בנפשי כח רמב"ע, דיואן נט, כ"י בודל'.  ומי נקרע סגור לבו בחצי נדוד פיהו יהי תופר קרעיו, הכי רכו כשמן דברותיו ויום אומר יפוצץ בם סלעיו שם קמה.  אולם בכחם כוננו מקדש מעט לשום מגמתם להיכלך, לבך ועיניך יהו שמה הכי לבם ועינם נשאו אליך ר"י חריזי, תחכמ' נ.  ואמאסה כלנה הכי לעצור הונם ידיהם תוקפות הויות שם.  ואל יישן אנוש תיכף אכילה, הכי ירבה מכאוב ומחלה הוא, רפוא' הגוייה.  ואל תרגיל שתות מים לאין סוף, הכי תרבה חלאים לך לאין סוף שם.  לבי עשה חסד הכי מחר תאכל אשר היום תהי אופה, כי איך ביום הדין תהי מוצא לשון להשיב מענה או פה הוא, הענק ג א. — ועם עַל כֵּן אחריה, כִּי עַל כֵּן, במשמ' בהיות שֶׁ, הוֹאִיל וְ: ואקחה פת לחם וסעדו לבכם אחר תעברו כִּי על כן עברתם על עבדכם בראש' יח ה.  רק לאנשים האל אל תעשו דבר כִּי על כן באו בצל קרתי שם יט ח.  ויאמר יעקב אל נא אם נא מצאתי חן בעיניך ולקחת מנחתי מידי כִּי על כן ראיתי פניך כראת פני אלהים ותרצני שם לג י.  ויכר יהודה (את החתמת והפתילים והמטה ששלחה לו תמר) ויאמר צדקה ממני כִּי על כן לא נתתיה לשלה בני שם לח כו.  ויאמר (משה לחובב) אל נא תעזב אתנו כִּי על כן ידעת חנתנו במדבר והיית לנו לעינים במד' י לא.  ויאמר גדעון אהה אדני יי' כִּי על כן ראיתי מלאך יי' פנים אל פנים ויאמר לו יי' שלום לך אל תירא לא תמות שופט' ו כב-כג.  ויאמר לו יואב (לאחימעץ שרצה לרוץ לבשר לדוד כִּי הומת אבשלום) לא איש בשרה אתה היום ובשרת ביום אחר והיום הזה לא תבשר כִּי על כן7 בן המלך מת ש"ב יח כ.  למה לא גערת בירמיהו הענתתי המתנבא לכם כִּי על כן שלח אלינו בכל לאמר ארכה היא ירמ' כט כז-כח.  ויאמרו השרים אל המלך יומת נא את האיש הזה (ירמיהו) כִּי על כן הוא מרפא את ידי אנשי המלחמה הנשארים בעיר הזאת ואת ידי כל העם לדבר אליהם כדברים האלה שם לח ד. — ותבוא בהתחלת מאמר להודיע שעתה תנתן סבה לכל הדברים שנאמרו קודם, או שהיה בדעתו של המדבר, וכדומה: את מי יורה דעה ואת מי יבין שמועה גמולי מחלב עתיקי משדים כִּי צו לצו צו לצו קו לקו קו לקו זעיר שם זעיר שם ישע' כח ט-י.  ואמרתי לא אזכרנו ולא אדבר עוד בשמו והיה בלבי כאש בערת עצר בעצמתי ונלאיתי כלכל ולא אוכל כִּי שמעתי דבת רבים מגור מסביב וכו' ירמ' כ ט-י.  הישב בעיר הזאת ימות בחרב וכו' כִּי שמתי פני בעיר הזאת ולא לטובה שם כא ט-י.  והבאותי על הארץ ההיא את כל דברי אשר דברתי עליה וכו' ושלמתי להם כפעלם וכמעשה ידיהם כִּי כה אמר יי' אלהי ישראל אלי קח את כוס היין החמה הזאת מידי וכו' ואמרת אליהם כה אמר יי' צבאת שתו תשתו כִּי הנה בעיר אשר שמי נקרא עליה אנכי מחל להרע שם כה יג-כט.  כתב לך את כל הדברים אשר דברתי אליך אל ספר כִּי הנה ימים באים נאם יי' ושבתי את שבות עמי ישראל ויהודה שם ל ב-ג.  קומו ונעלה ציון אל יי' אלהינו כִּי כה אמר יי' רנו ליעקב שמחה וצהלו בראש הגוים שם לא ה-ו.  ואתה בן אדם שים לך שנים דרכים וכו' כִּי עמד מלך בבל אל אם הדרך בראש שני הדרכים וכו' יחזק' כא כד-כו.  ראו בגוים והביטו והתמהו תמהו כִּי פעל פעל בימיכם לא תאמינו כִּי יספר כִּי הנני מקים את הכשדים הגוי המר והנמהר וכו' חבק' א ה-ו.  ו) לתת סבה לסתירת מה שנאמר קודם, במשמ' אֶלָּא, nur, vielmehr; seulement; but: ותאמר האשה אל הנחש מפרי עץ הגן (כלו) נאכל ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן תמתון ויאמר הנחש אל האשה לא מות תמתון כִּי (ר"ל אלא מה טעם אסר לכם לאכל יען) ידע אלהים כִּי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלהים ידעי טוב ורע בראש' ג ב-ה.  — ובמשמ' הפך מהאמור קודם, sondern; mais; but: שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי כִּי שרה שמה בראש' יז יה.  ואשביעך ביי' אלהי השמים ואלהי הארץ אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו כִּי אל ארצי ואל מולדתי תלך ולקחת אשה לבני ליצחק שם כד ד.  ועתה לא אתם שלחתם אתי הנה כִּי האלהים וישימני לאב לפרעה שם מה ח.  וירא יוסף כִּי ישית אביו יד ימינו על ראש אפרים וירע בעיניו וכו' ויאמר יוסף אל אביו לא כן אבי כִּי זה הבכר שים ימינך על ראשו שם מח יז-יח.  ונחנו מה לא עלינו תלנתיכם כִּי על יי' שמות יו ח.  לא את אבתינו כרת יי' את הברית הזאת כִּי אתנו אנחנו אלה פה היום דבר' ה ג.  לא על הלחם לבדו יחיה האדם כִּי על כל מוצא פי יי' יחיה האדם שם ח ג.  לא בצדקתך ובישר לבבך אתה בא לרשת את ארצם כִּי ברשעת הגוים האלה יי' אלהיך מורישם מפניך שם ט ה.  לא תאמץ את לבבך ולא תקפץ את ידך מאחיך האביון כִּי פתח תפתח את ידך לו והעבט תעביטנו שם יה ז-ח.  ולא אתכם לבדכם אנכי כרת את הברית הזאת ואת האלה הזאת כִּי את אשר ישנו פה עמנו עמד היום לפני יי' אלהינו ואת אשר איננו פה עמנו היום שם כט יג-יד.  עם רב אתה וכח גדול לך לא יהיה לך גורל אחד כִּי הר יהיה לך יהוש' ז יז-יח, אלא הר יהיה לך.  ראו את תבנית מזבח יי' אשר עשו אבותינו לא לעולה ולא לזבח כִּי עד הוא בינינו וביניכם שם כב כח.  לא אתך מאסו כִּי אתי מאסו ממלך עליהם ש"א ח ז.  אין חפץ למלך במהר כִּי במאה ערלות פלשתים שם יח כה.  והוא לא כן ידמה ולבבו לא כן יחשב כִּי להשמיד בלבבו ולהכרית גוים לא מעט ישע' י ז.  לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי כִּי בוקר אני ובולס שקמים עמו' ז יד.  גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים נקיים לא במחתרת מצאתים כִּי על כל אלה ירמ' ב לד.  ואמרו נואש כִּי אחרי מחשבותינו נלך שם יח יב.  לא כברית אשר כרתי את אבותם וכו' כִּי זאת הברית אשר אכרת את בית ישראל שם לא לא-לב.  וצדקיהו מלך יהודה לא ימלט מיד הכשדים כִּי הנתן ינתן ביד מלך בבל שם לב ד.  ואתה לא תמלט מידו כִּי תפש תתפש ובידו תנתן שם לד ג.  ובית לא תבנו וכו' כִּי באהלים תשבו שם לה ז.  הדבר אשר דברת אלינו בשם יי' איננו שמעים אליך כִּי עשה נעשה את כל הדבר אשר יצא מפינו שם מד יו-יז.  לא יהיה עוד כל חזון שוא ומקסם חלק בתוך בית ישראל כִּי אני יי' אדבר את אשר אדבר דבר ויעשה לא תמשך עוד כִּי בימיכם בית המרי אדבר דבר ועשיתיו יחזק' יב כד-כה.  לא יצילו בנים ובנות כִּי הם לבדם ינצלו שם יד יח.  והבא דרך שער נגב יצא דרך שער צפונה לא ישוב דרך השער אשר בא בו כִּי נכחו יצאו שם מו ט.  לא בחרבם ירשו ארץ וזרועם לא הושיעה למו כִּי ימינך וזרועך תהל' מד ד.  וגם בחליו לא דרש (אסא) את יי' כִּי ברפאים דהי"ב יו יב. במקור הסרוק נדפס בטעות דהי"ב יו ב. הערת פב"י   לא על צדקותינו אנחנו מפילים תחנונינו לפניך כִּי על רחמיך הרבים דני' ט יח.  לא מנעתי את לבי מכל שמחה כִּי לבי שמח מכל עמלי קהל' ב י. — ואמר המליץ: ואל תרבה לדבר כי לצרכך, וישר מהלכך ודרכך רה"ג, שירי מוסר השכל. — ואחרי אין טוב: ויאמר דוד בלבו עתה אספה יום אחד ביד שאול אין לי טוב כִּי8 המלט אמלט אל ארץ פלשתים ש"א כז א. — וגם כשאין עצם מלת השלילה אמורה בפרוש: ואתם היום מאסתם את אלהיכם אשר הוא מושיע לכם מכל רעותיכם וצרתיכם ותאמרו לו כִּי מלך תשים עלינו ש"א י יט, לא כדבריך אלא מלך תשים עלינו.  ותאמר נעמי לשתי כלתיה לכנה שבנה אשה לבית אמה וכו' ותשאנה קולן ותבכינה ותאמרנה לה כִּי אתך נשוב לעמך רות א ח-י, לא כדבריך שאמרת לנו לשוב לבית אמנו אלא אתך נשוב. — וכמו"כ כשתבוא המלה כִּי תכופה אחרי לא וסמוכה לה, במשמ' זו: ותכחש שרה לאמר לא צחקתי כי יראה ויאמר לא9  כִּי צחקת בראש' יח יה, לא כמו שאמרת שלא צחקת אלא צחקת.  ויאמר (לוט להמלאכים) הנה נא אדני סורו נא אל בית עבדכם ולינו וכו' ויאמרו לא10 כִּי ברחוב נלין שם יט ב.  (ויאמרו האחים ליוסף) כנים אנחנו לא היו עבדיך מרגלים ויאמר (יוסף) אלהם לא11  כִּי ערות הארץ באתם לראות שם מב יא-יב.  ויאמר לו (יהושע להאיש שעמד נגדו וחרב שלופה בידו) הלנו אתה אם לצרינו ויאמר לא12 כִּי אני שר צבא יי' יהוש' ה יג-יד.  ויאמר להם שמשון השבעו לי פן תפגעון בי אתם ויאמרו לו לאמר לא13 כִּי אסר נאסרך ונתנוך בידם והמת לא נמיתך שופט' יה יב-יג.  גם בטרם יקטרון את החלב ובא נער הכהן ואמר לאיש הזבח תנה בשר לצלות לכהן וכו' ויאמר אליו האיש קטר יקטירון כיום החלב וקח לך כאשר תאוה נפשך ואמר לא14 כִּי עתה תתן ואם לא לקחתי בחזקה ש"א ב יה-יו.  ויאמר המלך אל ארונה לא (כמו שאמרת כי אקח חנם)  כִּי קנו אקנה מאותך במחיר ש"ב כד כד.  ואם אמרים אתם לא נשב בארץ הזאת לבלתי שמע בקול יי' אלהיכם (שצוה לשבת פה) לאמר לא כִּי15 ארץ מצרים נבוא ירמ' מב יג-יד. — ובשגירת הלשון אמרו לא-כי יחד: זאת אמרת זה בני החי ובנך המת וזאת אמרת לא כי16  בנך המת ובני החי מ"א ג כג.  כה אמר אדני יי' קדוש ישראל בשובה ונחת תושעון בהשקט ובבטחה תהיה גבורתכם ולא אביתם ותאמרו לא-כי17 על סוס ננוס ישע' ל יה-יו. — ומרוב השמוש נתמזגו שתי המלים ונהיו אח"כ ברגש המדברים כמו מלה אחת במשמ' נגוד להאמור קודם: אמרו לו אם הלכה נקבל ואם לדין יש תשובה אמר להם לא כי18  הלכה אני אומר יבמ' ח ג. — ועפי"ר עם עוד מלת אלא אחריה, ושתי המלים לא-כי שלילה פשוטה: תורמין בצל קטן שלם ולא חצי בצל גדול ר' יהודה אומר לא כי אלא חצי בצל גדול תרומ' ב ה.  א"ר יהודה העיד בן בוכרי ביבנה שכל כהן ששוקל אינו חוטא אמר לו ריב"ז לא כי אלא כל כהן שאינו שוקל חוטא שקל' א ד.  סריס אדם חולץ וחולצין לאשתו מפני שהיתה לו שעת הכושר סריס חמה לא חולץ ולא חולצין לאשתו מפני שלא היתה לו שעת הכושר ר' אליעזר אומר לא כי אלא סריס חמה חולץ וחולצין לאשתו מפני שיש לו רפואה סריס אדם לא חולץ ולא חולצין לאשתו מפני שאין לו רפואה יבמ' ח ד.  שור שהיה רודף אחר שור אחר והוזק זה אומר שורך הזיק וזה אומר לא כי אלא בסלע לקה וכו' היה אחד גדול ואחד קטן הניזק אומר גדול הזיק והמזיק אומר לא כי אלא קטן הזיק אחד תם ואחד מועד הניזק אומר מועד הזיק והמזיק אומר לא כי אלא תם הזיק ב"ק ג יא.  — ואחרי שלילה כשיש תנאי אחריה במשמ' לא אעשה אלא בתנאי כך וכך, ותבוא אִם התנאי אחריה: לא אשלחך כִּי אם ברכתני בראש' לב כז, אלא אם ברכתני.  ותחבש האתון ותאמר אל נערה נהג ולך אל תעצר לי לרכב כִּי אם אמרתי לך מ"ב ד כד, אלא אם אמרתי לך.  כי לא ישקט האיש כִּי אם כלה הדבר היום רות ג יח, אלא אם כלה.  לא אחשה כי אם שלמתי ושלמתי אל חיקם ישע' סה ו, אלא אם שלמתי.   כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים ושמה לא ישוב כִּי אם הרוה את הארץ והולידה והצמיחה וכו' כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם כִּי אם עשה את אשר חפצתי שם נה י-יא.  לא תבוא עוד אל המלך כִּי אם חפץ בה המלך ונקראה. — ובשבועה: חי פרעה אם תצאו מזה כִּי אם בבוא אחיכם הקטן הנה בראש' מב יה, אלא אם יבוא אחיכם הקטן. — ומרוב השמוש הזה של כִּי אִם במשמ' אלא במקום שיש תנאי נתמזגו ברגש המדברים שתי המלים כִּי אִם לדבור אחד במשמ' אלא גם במקום שאין שם תנאי, אִם, והוסיפה עוד המשלים הבאים: לא יירשך זה כִּי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך בראש' יה ד.  אין זה כִּי אם בית אלהים שם כח יז.  לא יעקב יאמר עוד שמך כִּי אם ישראל שם לב כט.  אלמנה וגרושה וחללה זנה את אלה לא יקח (הכהן) כִּי אם בתולה מעמיו יקח אשה ויקר' כא יד.  ויאמר לדוד לאמר לא תבוא הנה כִּי אם הסירך העורים והפסחים ש"}ב ה ו.  ןיאמר אחאב אליו (אל אליהו) האתה זה עכר ישראל ויאמר (אליהו) לא עכרתי את ישראל כִּי אם אתה ובית אביך מ"א יח יז-יח.   לא יתנבא עלי טוב כִּי אם רע  שם כב ח.  לא תלחמו את קטן ואת גדול כִּי אם את מלך ישראל לבדו שם נא.  באנו אל מחנה ארם והנה אין שם איש וקול אדם כִּי אם הסוס אסור והחמור אסור ואהלים כאשר המה מ"ב ז י.  לא אלהים המה כִּי אם מעשה ידי אדם שם יט יח.  אך לא יעלו כהני הבמות אל מזבח יי' בירושלם כִּי אם אכלו מצות בתוך אחיהם שם כג ט.  לא נעשה כפסח הזה מימי השפטים וכו' ומלכי יהודה כִּי אם בשמנה עשרה שנה למלך יאשיה נעשה הפסח הזה שם כב-כג.  אהל בל יצען וכו' כִּי אם שם אדיר יי' לנו ישע' לג כ-כא.  לא יעשה יי' דבר כִּי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים עמו' ג ז.  והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כִּי אם לשמע את דברי יי' שם ח יא.  לא שבה אלי בגודה אחותה יהודה בכל לבה כִּי אם בשקר ירמ' ג י.  לא דברתי את אבותיכם ולא צויתים וכו' על דברי עולה וזבח כִּי אם הדבר הזה צויתי אותם לאמר שמעו בקולי שם ז כב-כג.  הנה ימים באים נאם יי' ולא יאמר עוד חי יי' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כִּי אם חי יי' אשר העלה את בני ישראל מארץ צפון שם יו יד-יה.  הן לא קצרה יד יי' מהושיע ולא כבדה אזנו משמוע כִּי אם עונותיכם היו מבדלים בינכם לבין אלהיכם ישע' נט א-ב.  ולא תזכרנה הראשנות ולא תעלינה על לב כִּי אם שישו וגילו עדי עד שם סה יז-יח.  השבתי את המשל הזה (יארכו הימים ואבד כל חזון) ולא ימשלו אתו עוד בישראל כִּי אם דבר אליהם קרבו הימים ודבר כל חזון יחזק' יב כג.  לא בחיל ולא בכח כִּי אם ברוחי זכר' ד ו.  אל יקנא לבך בחטאים כִּי אם ביראת יי' כל היום משלי כג יז.  ויאמר לי המלך מדוע פניך רעים ואתה אינך חולה אין זה כִּי אם רע לב נחמ' ב ב. — ולמַעֵט, במשמ' רק, אלא זה בלבד: ולא חשך ממני מאומה כִּי אם אותך באשר את אשתו בראש' לט ט.  אל תאכלו ממנו נא ובשל מבשל במים כִּי אם צלי אש שמות יב ט.  לא תעשון כן ליי' אלהיכם (לבנות מזבחות על הרים וכו') כִּי אם אל המקום אשר יבחר יי' אלהיכם מכל שבטיכם לשום את שמו שם לשכנו תדרשו ובאת שמה דבר' יב ד-ה.  השמר לך פן תעלה עלתיך בכל מקום אשר תראה כִּי אם במקום אשר יבחר יי' באחד שבטיך שם תעלה עלתיך שם יג-יד.  ולא נתנו חלק ללוים בארץ כִּי אם ערים לשבת יהוש' יד ד.  לא היו לו בנים כִּי אם בנות שם יז ג.  ולא תעבדום ולא תשתחוו להם כִּי אם ביי' אלהיכם תדבקו שם כג ז-ח.  ולא נמלט מהם איש כִּי אם ארבע מאות איש נער ש"א ל יז.  הגידי לי מה יש לכי בבית ותאמר אין לשפחתך כל בבית כִּי אם אסוך שמן מ"ב ד ב.  הנה נא ידעתי כִּי אין אלהים בכל הארץ כִּי אם בישראל  שם ה יה.  לוא יעשה עוד עבדך עלה וזבח לאלהים אחרים כִּי אם ליי' שם יז.  כי לא השאיר ליהואחז עם כִּי אם חמשים פרשים שם יג ז.  לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות כִּי אם איש בחטאו ימות שם יד ו.  אין עיניך ולבך כִּי אם על בצעך ירמ' כב יז.  האיש הזה איננו דרש לשלום לעם הזה כִּי אם לרעה שם לח ד.  מי עור כִּי אם עבדי ישע' מב יט.  לא למענכם אני עשה בית ישראל כִּי אם לשם קדשי אשר חללתם בגוים יחזק' לו כב.  אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים וכו' כִּי אם בתורת יי' חפצו תהל' א א-ב.  לא יחפץ כסיל בתבונה כִּי אם בהתגלות לבו משלי יח ב.  ובהמה אין עמי כִּי אם הבהמה אשר אני רכב בה נחמ' ב יב .  ולא היה לששן בנים כִּי אם בנות דהי"א ב לד.  אז אמר דויד לא לשאת את ארון האלהים כִּי אם הלוים שם יה ב.  ומי אני אשר אבנה לו בית כִּי אם להקטיר לפניו דהי"ב ה.  ואל יבוא בית יי' כִּי אם הכהנים שם כג ו.  אל יבוא עמך צבא ישראל וכו' כִּי אם בא אתה שם כה ז-ח.  לא בקשה דבר כִּי אם את אשר יאמר הגי אסת' ב יה.  לא הביאה אסתר המלכה עם המלך אל המשתה אשר עשתה כִּי אם אותי שם ה יב.  ואין אחד מתחזק עמי על אלה כִּי אם מיכאל שרכם דני' י כא.  ידעתי כי אין טוב בם כִּי אם לשמוח ולעשות טוב בחייו קהל' ג יב.  ומה כשרון לבעליה כִּי אם ראית עיניו שם ה י.  אין טוב לאדם תחת השמש כִּי אם לאכל ולשתות ולשמוח שם ח יה. — ולתשובה על שאלה במשמ' שום דבר אחר אלא: ועתה ישראל מה יי' אלהיך שאל מעמך כִּי אם ליראה את יי' דבר' י יב.  הגיד לך אדם מה טוב ומה יי' דורש ממך כִּי אם עשות משפט ואהבת חסד מיכ' ו ח. — ולבקשה וחפץ במשמ' רק: בעוד שלשת ימים ישא פרעה את ראשך והשיבך על כנך ונתת כוס פרעה בידו כמשפט הראשון אשר היית משקהו כִּי אם זכרתני אתך כאשר ייטב לך ועשית נא עמדי חסד וכו' והוצאתני מן הבית הזה בראש' מ יג-יד.  ואיוב עבדי יתפלל עליכם כִּי אם פניו אשא לבלתי עשות עמכם נבלה איוב מב ח. — ובשבועה במשמ' דוקא: הנה חשך אדני את נעמן הארמי הזה מקחת מידו את אשר הביא חי יי' כִּי אם רצתי אחריו ולקחתי מאתו מאומה מ"ב ה כ. — ובמשמ' באמת: ויען דוד את הכהן (ששאלהו אם נשמרו הנערים מאשה) ויאמר לו כִּי אם אשה עצרה לנו כתמל שלשם ש"א כא ו. — ובמשמ' אם כן: ויאמר להם שמשון אם תעשון כזאת כִּי אם נקמתי בכם ואחר אחדל שופט' יה ז. — ז) בהתחלת המאמר כעין מבוא להכנס בדברים: ויאמר אבימלך אל אברהם מה הנה שבע כבשת האלה אשר הצבת לבדנה ויאמר כִּי את שבע כבשת תקח מידי בעבור תהיה לי לעדה כי חפרתי את הבאר הזאת בראש' כא כט-ל.  ויבאו (המרגלים) אל יהושע בן נון ויספרו לו את כל המצאות אותם ויאמרו אל יהושע כִּי נתן יי' בידנו את כל הארץ יהוש' ב כג-כד.  מבצריהם (של ישראל) תשלח באש וכו' והרתיהם תבקע ויאמר חזהאל כִּי מה עבדך הכלב יעשה הדבר הגדול הזה מ"ב ח יב-יג.  משא מואב כִִּּי בליל שדד ער מואב נדמה כי בליל שדד קיר מואב נדמה ישע' יה א.  וקצת במשמ' הנֵּה: דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם כִּי אתם עברים את הירדן אל ארץ כנען במד' לג נא.  כִּי אתה בא אל הארץ אשר יי' אלהיך נתן לך לא תלמד לעשות כתועבת הגוים ההם דבר' יח ט.  כִּי אמרתם הקים לנו יי' נבאים בבלה ירמ' כט יה. — ולקיום והאמתה: ויאמר יי' זעקת סדם ועמרה כִּי רבה וחטאתם כִּי כבדה מאד בראש' יח כ.  וימאן (יעקב) להתנחם (על יוסף) ויאמר כִּי ארד אל בני אבל שאלה שם לז לה.  ויקח שמואל את פך השמן ויצק על ראשו וישקהו ויאמר הלוא כִּי משחך יי' על נחלתו לנגיד ש"א י א.  כה אמר בן הדד לאמר כִּי שלחתי אליך לאמר כספך וזהבך ונשיך ובניך לי תתן כִּי אם כעת מחר אשלח את עבדי אליך מ"א כ ה-ו. — ובמשמ' כי אמנם: אחרי יי' ילכו כאריה ישאג כִּי הוא ישאג ויחרדו בנים מים הוש' יא י. — ולנחץ: כִּי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים הוא דבר' יא י.  כִּי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעננים ואל קסמים ישמעו ואתה לא כן נתן לך יי' אלהיך נביא מקרבך מאחיך כמני יקים לך יי' אלהיך שם יח יד-יה. — וקצת במשמ' הֲלֹא, הנה: כִּי הקימו בני יהונדב בן רכב את מצות אביהם אשר צום והעם הזה לא שמעו אלי ירמ' לה יו.  ואתה בן אדם אמר אל בית ישראל  כן אמרתם לאמר כִּי פשעינו וחטאתינו עלינו ובם אנחנו נמקים ואיך נחיה יחזק' לג י. — וקצת במשמ' כמו, כַּאֲשֶׁר: כִּי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיהם ישע' נה ט.  כִּי יבעל בחור בתולה יבעלוך בניך שם סב ה. — ובמשמ' אִם כֵּן: לא ישבו (הגוים) בארצך פן יחטיאו אתך לי כי תעבד את אלהיהם כִּי יהיה לך למוקש שמות כג לג. —  ולפני אם: אם ענה תענה אתו כִּי אִם צעק יצעק אלי שמֹע אשמע צעקתו שמות כב כב. — ובמשמ' וּבְכֵן, וככה: ונתנו אותו (את ירמיהו) בית האסור וכו' כִּי בא ירמיהו אל בית הבור ואל החניות וישב שם ירמיהו ימים רבים ירמ' לז יה-יו. — וקצת כמו קריאה של שלילה, לא! : אל תשאו נפשתיכם לאמר הלך ילכו מעלינו הכשדים כִּי לא ילכו ירמ' לז ט, ר"ל לא!  לא ילכו. —  ובמשמ' למען: אני קראתיך כִּי תענני אל הט אזנך לי שמע אמרתי תהל' יז ו.  ביום צרתי אקראך כִּי תענני שם פו ז. — ח) במשמ' מלת היחס הצרופי אשר, אשר הוא: ארור אפם כִּי19 עז ועברתם כִּי19  קשתה בראש' מט ז.  והיה כי יאמרו אליך על מה אתה נאנח ואמרת אל שמועה כִי באה ונמס כל לב יחזק' כא יב.  יען אמרך האח אל מקדשי כִּי נחל ואל אדמת ישראל כִּי נשמה ואל בית יהודה כִּי הלכו בגולה שם כה ג.  ראה איבי כִּי רבו ושנאת חמס שנאוני תהל' כה יח.  כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כִּי יעבר שם צ ד. — ובמשמ' במה שֶׁ: ביי' בגדו כִּי בנים זרים ילדו הוש' ה ז. — ובמשמ' אַךְ, אֲבָל: כה אמר יי' צבאות אל תשמעו על דברי הנבאים הנבאים לכם מהבלים המה אתכם חזון לבם ידברו לא מפי יי' אמרים אמור למנאצי דבר יי' שלום יהיה לכם וכל הלך בשררות לבו אמרו לא תבוא עליכם רעה כִּי מי עמד בסוד יי' וירא וישמע את דברו ירמ' כג יו-יח. — ובמשמ' אדות: ויאמרו אליו עבדיו (אל בן הדד) הנה נא שמענו כִּי20 מלכי בית ישראל כי מלכי חסד הם מ"א כ לא. — ותבוא כּי אחר מלות הטעם אחרות. — אַךְ כִּי: ועתה שמע בקולם (שהם מבקשים מלך) אך כִּי העד תעיד בהם והגדת להם משפט המלך ש"א ח ט. — אַף כִּי, אַף, והוסיפה אלה המשלים: ויאמר (הנחש) אל האשה אף כִּי אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן בראש' ג א, במשמ' הכך הוא שאמר אלהים. — ובמשמ' מִכָּל שֶׁכֵּן, על אחת כמה וכמה: כי אם אשה עצרה לנו כתמל שלשם בצאתי ויהיו כלי הנערים קדש והוא דרך חל ואף כִּי היום יקדש בכלי ש"א כא ו. הנה עפלה לא ישרה נפשו בו וצדיק באמונתו יחיה ואף כִּי21 היין בגד גבר יהיר ולא ינוה חבק' ב ד-ה.  הן צדיק בארץ ישלם אף כִּי רשע וחוטא משלי יא לא.  שאול ואבדון נגד יי' אף כִּי לבות בני אדם שם יה יא.  כי לא יוכל כל אלוה כל גוי וממלכה להציל עמו מידי ומיד אבותי אף כִּי אלהיכם לא יצילו אתכם מידי דהי"ב לב יה. — אֶפֶס כִּי, אֶפֶס, והוסיפה: באנו אל הארץ אשר שלחתנו וגם זבת חלב ודבש הוא וזה פריה אפס כִּי עז העם הישב בארץ במד' יג כז-כח. — עַד כִּי, עַד. — עֵקֶב כִּי, עֵקֶב. — תַּחַת כי, תַּחַת.  ובחבור עם אָז אחריה, כִּי אָז, אחרי מלת התנאי אִם, אָז, והוסיפה: אם תשוב עד שדי וכו' והיה שדי בצריך וכסף תועפות לך כִּי אז על שדי תתענג איוב כב כג-כו. — ועם עתה, כמו"כ אחרי תנאי: לולי אלהי אבי אלהי אברהם ופחד יצחק היה לי כִּי עתה ריקם שלחתני בראש' לא מב.  לולא התמהמהנו כִּי עתה שבנו זה פעמים שם מג י.  לו יש חרב בידי כִּי עתה הרגתיך במד' כב כט.  אולי נטתה מפני כִּי עתה גם אתכה הרגתי שם לג.  לא22 שמרת את מצות יי' אלהיך אשר צוך כִּי עתה הכין יי' את ממלכתך אל ישראל עד עולם ש"א יג יג.  לו שקול ישקול כעשי והיתי במאזנים ישאו יחד כִּי עתה מחול ימים יכבד איוב ו ב-ג. — ואחרי שאלת הסבה מדוע בהשמטת המלים לולא זאת: מדוע קדמוני ברכים ומה שדים כי אינק כִּי עתה שכבתי ואשקוט איוב ג יב-יג. — וכמו"כ אחרי מה: ומה לא תשא פשעי ותעביר את עוני כִּי עתה לעפר אשכב ושחרתני ןאינני שם ז כא.  מי הוא יריב עמדי כִּי עתה אחריש ואגוע שם יג יט. — ט) עם הוספת הֲ השאלה בלי צרך, הֲכִי עם תאר אחריה, הֲכִי נִכְבָּד, במשמ' נכבד מאד, היותר נכבד: ולו (לאבישי בן צרויה) שם בשלשה (הגבורים אשר לדוד) מן השלשה הֲכִי23 נכבד ויהי להם לשר ועד השלשה לא בא ש"ב כג יח-יט. — והשתמשו בה הסופרים החדשים שמוש זה גם עם שאר תארים: °הֲכִי יפה, °הֲכִי נעלה, וכיוצא בזה הרבה.  — י) * וְכִי, בתחלת שאלה, כעין מבוא להשאלה: אמרו לו לר"ע היכן מצינו שהידים תחלה בכ"מ אמר להם וכי היאך אפשר להן להיות תחלה אלא א"כ נטמא גופו ידים ג א.  אמר ר' שמעון בן יוחי וכי מי מודיע לכל העומדים שסוף זו למות ספרי במד' ח.  (כתוב) ואם לא נטמאה האשה ר"י אומר וכי מי טמאה שהכתוב מטהרה שם יט.  (כתוב) וכל משרת ענבים לא ישתה וכי מה הניח הכתוב שלא אמרו והרי כבר נאמר מיין ושכר יזיר חומץ יין וחומץ שכר לא ישתה שם כג.  פרי גמור אמרת וכי איזהו פרי גמור שלא אמרו שם כד.  ר' עקיבא אומר וכי במה החמירה תורה בגרושה או באלמנה שם דבר' רסט.  (כתוב) בהם עמים ינגח וכי מה עמים כיבש יהושע וכו' וכי כמה ארצות כיבש שם שנג.  אמרו להם ב"ה וכי במה החמירה תורה באוכלי תרומה לזרים או באוכלי תרומה לכהנים תוספתא תרומ' ו ד.  אין עושין כתובת אשה מן המטלטלין מפני תיקון העולם אמר ר' יוסי וכי מה תיקון העולם יש בזו לפי שאין לה קיצבה שם כתוב' יב ב.  אורח רע מה הוא אומר וכי מה אכלתי משל בעל הבית וכי מה שתיתי משל בעל הבית וכו' ירוש' ברכ' ט יג ג.  רבי אומר (כתוב) כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה וכי מה ענין רוצח אצל נערה המאורסה בבלי פסח' כה:.  האוכל תרומת חמץ בפסח פטור מן התשלומין וכו' ר"י בן נורי מחייב אמר לו ר"ע לר' יוחנן בן נורי וכי מה הנאה יש לו בה שם לב..  (כתוב) אל שאול ואל בית הדמים על אשר המית את הגבעונים וכי היכן מצינו שהרג שאול את הגבעונים ב"ק קיט..  (כתוב) לכן יחכה ה' לחננכם ולכן ירום לרחמכם וכי מאחר שאנו מחכים והוא מחכה מי מעכב מידת הדין מעכבת וכי מאחר שמידת הדין מעכבת אנו למה מחכין לקבל שכר סנה' צז:.  הוא (משה) היה שומע את הקול בלבד וכי מאחר שבקול גבוה היה מדבר למה לא היו (כל ישראל) שומעין תנחומ' ויקר' א.  וכשבא אספסיינוס להחריב את ירושלם אמר להם שוטים מפני מה אתם מבקשים להחריב את העיר הזאת ואתם מבקשים לשרוף את ביהמ"ק וכי מה אני מבקש מכם אלא שתשגרו לי קשת אחת או חץ אחת ואלך לי מכם אדר"נ ד.